ביאור:בבלי כתובות דף טו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בקרונות של ציפורי [1] היה מעשה [2], וכדרבי אמי; דאמר רבי אמי: 'והוא שהיתה סיעה של בני אדם כשרין עוברת לשם' וכדרבי ינאי, דאמר רבי ינאי: 'נבעלת בקרונות [3] - כשרה לכהונה'.
'בקרונות'? סלקא דעתך?
אלא 'נבעלת בשעת קרונות [4] - כשרה לכהונה' [5]; אבל פירש אחד מציפורי ובעל [6] - הולד שתוקי [7].
כי הא: דכי אתא רב דימי אמר זעירי אמר רבי חנינא - ואמרי לה אמר זעירי אמר רבי חנינא [8]: 'הולכין אחר רוב העיר [9] ואין הולכין אחר רוב סיעה' [10].
[11] כלפי לייא [12]!? הני ניידי [13] והני [14] קביעי וקיימי [15]! אלא [16] הולכין אחר רוב העיר והוא דאיכא רוב סיעה בהדה, ואין הולכין אחר רוב העיר גרידתא, ולא אחר רוב סיעה גרידתא [17]; מאי טעמא [18]? גזרה רוב סיעה אטו רוב העיר [19].
[20] ורוב העיר נמי: אי דקא אזלי אינהו לגבה [21] כל דפריש מרובא פריש!?
[22] לא, צריכא: דקא אזלא [23] איהי לגבייהו [24], דהוה ליה קבוע [25], ואמר רבי זירא 'כל קבוע כמחצה על מחצה דמי'.
תוספות ד"ה דלמא אזלא איהי לגבייהו - פי' לתוך ביתם: דאפילו בתוך העיר לא חשיב קבוע, דדמי לנמצא בין החנויות דלא חשיב קבוע; וכן גבי תינוק מושלך בעיר: לא חשיב קבוע הואיל ולא נמצא בבית, ולכך פירש בקונטרס שפירש בועל מביתו;
וא"ת דבנזיר פ"ב [26] פריך אהא דאמר 'האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם' מקן סתומה, ומסיק: אמינא לך אנא אשה דלא ניידא ואת אמרת לי איסורא דנייד!? וכי תימא 'הכא נמי בשוקא אשכחה וקדיש - התם הדרא לניחותא', משמע לגבי אדם לא שייך 'כל דפריש מרובא פריש' משום דהדר לניחותיה!?
ולאו פירכא היא: דהתם בשעת האיסור - כשזה בא על שום אשה - הדרא לניחותא האשה שקידש השליח, אבל הכא - כי אזלי אינהו לגבה, בשעה שאוסרה הרי הוא נייד!
ומי בעינן תרי רובי? והתניא: 'תשע חנויות, כולן מוכרות בשר שחוטה, ואחת מוכרת בשר נבלה, ולקח מאחת מהן [27] ואינו יודע מאי זה מהן לקח - ספיקו אסור [28]; ובנמצא [29] - הלך אחר הרוב [30]'; וכי תימא בשאין דלתות מדינה נעולות, דקא אתי לה רובא מעלמא [31] - והא אמר רבי זירא 'אף על פי שדלתות מדינה נעולות'!?
מעלה עשו ביוחסין.
גופא: אמר רבי זירא: כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, בין לקולא בין לחומרא.
מנא ליה לרבי זירא הא?
אילימא מתשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח - ספיקו אסור, ובנמצא הלך אחר הרוב - התם לחומרא!
אלא מתשעה צפרדעים, ושרץ אחד ביניהם, ונגע באחד מהן, ואינו יודע באיזה מהן נגע - ספיקו טמא [32]? - התם נמי לחומרא!
אלא מתשעה שרצים וצפרדע אחד ביניהם ונגע באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע: ברשות היחיד ספיקו טמא, ברשות הרבים ספיקו טהור [33]!
ומדאורייתא מנא לן?
אמר קרא (דברים יט יא: וכי יהיה איש שונא לריעהו) וארב לו וקם עליו [והכהו נפש ומת ונס אל אחת הערים האל] - עד שיתכוין לו [34]
ורבנן [שחולקים על רבי שמעון בסנהדרין] - [35]?
אמרי דבי רבי ינאי: פרט לזורק אבן לגו [36].
היכי דמי? אילימא דאיכא תשעה כנענים ואחד ישראל ביניהם - ותיפוק ליה דרובא כנענים נינהו [37]! אי נמי פלגא ופלגא [38] ספק [39] נפשות להקל [40]!?
לא, צריכא דאיכא תשעה ישראלים וכנעני אחד ביניהם, דהוה ליה כנעני קבוע, [41] וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי.
איתמר רב חייא בר אשי אמר רב: 'הלכה כרבי יוסי', ורב חנן בר רבא אמר רב: 'הוראת שעה היתה' [42].
מתיב רבי ירמיה [43]: וליוחסין לא בעינן תרי רובי? והתנן:
[44] מצא בה תינוק מושלך: אם רוב עובדי כוכבים - עובד כוכבים, אם רוב ישראל – ישראל; מחצה על מחצה – ישראל [45]; ואמר רב: 'לא שנו [46] אלא להחיותו [47], אבל ליוחסין – לא' [48]. ושמואל אמר: [49] 'לפקח עליו את הגל' [50]!
אשתמיטתיה [51] הא דאמר רב יהודה אמר רב: 'בקרונות של צפורי הוה מעשה' [52].
ולרב חנן בר רבא, דאמר [53]: 'הוראת שעה היתה' [54] קשיא הא [55]!?
מאן דמתני הא לא מתני הא [56].
גופא [57]: מצא בה תינוק מושלך: אם רוב עובדי כוכבים - עובד כוכבים, אם רוב ישראל – ישראל; מחצה על מחצה – ישראל.
אמר רב: לא שנו אלא להחיותו, אבל ליוחסין – לא;
ושמואל אמר: לפקח עליו את הגל.
ומי אמר שמואל הכי [58]? והאמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב [59]?
אלא כי איתמר דשמואל - ארישא אתמר: אם רוב עובדי כוכבים - עובד כוכבים; אמר שמואל 'ולפקח עליו את הגל אינו כן 'אם רוב עובדי כוכבים - עובד כוכבים' [60].
למאי הלכתא [61]?
אמר רב פפא: להאכילו נבילות [62].
אם רוב ישראל – ישראל - למאי הלכתא?
אמר רב פפא: להחזיר לו אבידה [63].
מחצה על מחצה – ישראל - למאי הלכתא [64]?
אמר ריש לקיש: לנזקין [65].
היכי דמי? אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה [66] - לימא ליה [67] "אייתי ראיה דישראל את ושקול" [68]!?
לא, צריכא דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן [69]: פלגא משלם [70]; ואידך פלגא אמר להו "אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואתן לכון".
הדרן עלך בתולה נשאת.
כתובות פרק שני האשה שנתארמלה[עריכה]
משנה:
האשה שנתארמלה או שנתגרשה [71]: היא אומרת "בתולה נשאתני" והוא אומר [72] "לא כי, אלא אלמנה נשאתיך": אם יש עדים [73] שיצאת בהינומא [74] וראשה פרוע [75] - כתובתה מאתים.
רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אף חילוק קליות ראיה [76].
ומודה רבי יהושע [77] באומר לחבירו "שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו" שהוא נאמן,
הערות[עריכה]
- ^ ביום השוק, שסיעות ושיירות ממקום אחר באות שם
- ^ דהשתא איכא רוב סיעה ורוב העיר
- ^ משמע על הקרון
- ^ שהשיירות באות לעיר
- ^ כדקאמר: 'והוא שהיתה סיעה של בני אדם כשרים עוברת שם' דאיכא למימר שמהם היה
- ^ דידעינן ודאי דמן העיר היה, אף על פי שציפורי עיר שרובה משיאין לכהונה
- ^ דבחד רובא לא מכשר
- ^ שלא הוזכר רב דימי כאן, אלא 'זעירי אמר רבי חנינא', דבעינן תרי רובי וכדמפרש טעמא
- ^ להכשיר
- ^ כגון במקום רחוק מן העיר, דבודאי מאנשי הסיעה הוה - אין מכשירין אותה ואפילו רובן כשרין
- ^ וקשיא לן:
- ^ כנגד איפוא הדבר הזה סובב
- ^ רוב סיעה ניידי ויש להלך בהן אחר הרוב
- ^ של עיר
- ^ ואמרינן לקמן 'כל קבוע כמחצה על מחצה דמי', ואפילו אין שם אלא אחד - פסולה
- ^ והכי קאמר:
- ^ אין הולכין אחר רוב סיעה לבדה, וכל שכן אחר רוב העיר לבדה
- ^ אחר רוב סיעה לא
- ^ דקביעי
- ^ ופרכינן:
- ^ אי עקר הבועל מביתו ואזל לגבה הוה נייד, וקיימא לן
- ^ ומשני:
- ^ איכא דקאזלא לגבייהו כו' [ולא גרסינן 'מאי איכא’]
- ^ יש שהולכת היא אצלו
- ^ הלכך אפילו ברוב כשרים או רוב העיר או רוב סיעה - פסול כרבי יהושע, ומשום תרי רובי אכשרה, דליכא למיגזר מידי
- ^ דף יב. ושם
- ^ במקום קביעות
- ^ דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי
- ^ בשר הנמצא בשוק ולא ידעינן מאיזה פירש
- ^ הואיל והבא לפנינו - לא במקום קביעות לקחהּ, וכבר פירשה על ידי אחר, וכל דפריש מרובא פריש
- ^ וכגון שרוב סיעת טבחי ישראל כשרים באו לכאן, דאיכא תרי רובי, או שרוב טבחי כל המדינה ישראל, דאיכא תרי רובי: רוב העיר ורוב המדינה דניידי
- ^ תוספתא היא במסכת טהרות [פ"ו ה"ב [צוקרמנדל]]: תשעה צפרדעים מתים ברשות היחיד ושרץ אחד כגון צב שהוא דומה לצפרדע ביניהם, ונגע באחד מהן ספיקו טמא
- ^ אף היא תוספתא במסכת טהרות, וקתני ברה"י ספיקו טמא ברה"ר ספיקו טהור, אלמא כמחצה דמי, ולקולא, דאי לאו כמחצה דמי - אין כאן ספק טומאה אלא ודאי טומאה, דהא רובא שרצים
- ^ פרט למתכוין להרוג את זה והרג את זה; הכי דריש ליה רבי שמעון בסנהדרין, ואמרינן התם:
- ^ היכי דרשי ליה
- ^ לתוך חבורת בני אדם כנענים וישראלים; אבל שני ישראלים עומדין, ונתכוין להרוג זה (והרג זה), והתרו בו וקבל התראה ונפלה הכאה על חבירו – חייב; והיינו טעמא דקאמר הכא 'ורבנן' - משום דבסנהדרין הכי איתא
- ^ ולמה לי קרא?
- ^ אכתי לא איצטריך קרא, דמהיכא תיתי דניקטליה:
- ^ דיני
- ^ דהא 'והצילו העדה' כתיב (במדבר לה כה)
- ^ ואשמועינן האי קרא:
- ^ הך דרבי יוחנן בן נורי - צורך שעה היתה, או ראו שם שאר צידי היכר דברים להתיר; אבל לדורות - תרי רובי בעינן
- ^ קא סלקא דעתא דמשום רוב העיר גרידתא אכשרוה, ואמר רב 'הלכה כרבי יוסי'
- ^ משנה היא בסדר טהרות (מכשירין פ"ב מ"ז) גבי עיר שישראלים ועובדי כוכבים דרים בה:
- ^ לקמיה מפרש מאי איכא בין רוב ישראל למחצה על מחצה, דפליג להו בתרי
- ^ דאם רוב ישראל ישראל
- ^ בית דין מצווין לפרנסו משום וחי אחיך עמך (ויקרא כה לו)
- ^ דאם בת היא - אסורה לכהן, ואפילו ליכא למיחש משום אסופי, כגון הנך דאמרינן ב'עשרה יוחסין' (קדושין עג,ב): 'משלטי הדמיה תלי פיתקא תלי קמיעא', מיהו חיישינן שמא בת עובד כוכבים היא; ולמאן דאמר גיורת פסולה לכהונה - אפילו קטנה זו אסורה לכהן, דתרי רובי בעינן ליוחסין
- ^ אף
- ^ בשבת חשבינן ליה לישראל
- ^ לרבי ירמיה
- ^ דהכא נמי תרי רובי הוו
- ^ משמיה דרב
- ^ והתם תרי רובי הוו, וקאמר 'הוראת שעה היתה', אבל לדורות לא בעינן תרי רובי
- ^ הא דרב, דאמר 'אבל ליוחסין - לא', אלמא רב תרי רובי בעי
- ^ דאמר רב יהודה אמר רב 'בקרונות של צפורי הוה מעשה', וחד רובא הוה, הלכך הוראת שעה היתה
- ^ מכשירין פ"ב מ"ז
- ^ דלענין פיקוח נפש בעינן רובא
- ^ דאפילו בספק עובד כוכבים ספק ישראל ברוב עובדי כוכבים - מפקחין
- ^ דאפילו ברוב עובדי כוכבים מפקחין, דאין הולכין בה אחר הרוב
- ^ כיון דאמר שמואל 'מפקחין עליו את הגל' - אלמא לאו עובד כוכבים הוא לכל מילי, ולמאי הלכתא חשיב ליה עובד כוכבים
- ^ בידים, וכל שכן שלא יחזירו לו אבידה, ולנזקין
- ^ רבותא היא: דמוציאין מיד ישראל הזוכה בה; ועוד: דאמור רבנן (סנהדרין עו ב) 'המחזיר אבידה לכנעני - עליו הכתוב אומר 'למען ספות הרוה את הצמאה' (דברים כט יח); שהשוה מצרים לחשיבתן של ישראל - ונאמר 'לא יאבה ה' סלוח לו' (דברים כט יט)
- ^ להחזיר לו אבידה לא מצית אמרת: דאם כן למאי הלכתא פלגינהו מהדדי
- ^ דתנן בבבא קמא (פ"ד מ"ג; דף לז,ב): שור של ישראל שנגח לשור של כנעני – פטור; ושור של כנעני שנגח לשור של ישראל, בין תם בין מועד, משלם נזק שלם; וישראל לישראל: תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם
- ^ וקאמרת דדיינינן ליה כישראל ומחייבת ליה לשלם לו חצי נזקו
- ^ ישראל
- ^ דהא מחצה על מחצה הוא וספיקא הוא
- ^ וקא תבע ליה ישראל נזק שלם לתם כדין כנעני
- ^ ואשמעינן תנא דכישראל דיינינן ליה, ולא משלם אלא חצי נזק
- ^ ותובעת כתובתה
- ^ אנתגרשה קאי, ולאלמנה היורשין אומרים לה "אלמנה נשאך אבינו, ואין לך אלא מנה" ושטר הכתובה אבד
- ^ על נשואיה שיצאת מבית אביה לבית בעלה
- ^ בגמרא מפרש
- ^ איצטייבליד"ה: שערה על כתיפיה: כך היו נוהגין להוציא את הבתולות מבית אביהן לבית החתונה
- ^ רגילים היו לחלק קליות להתינוקות בנישואי הבתולות; 'קליות': כשהשבולין לחין - מייבשין אותן בתנור, והן 'קליות', ומתוקין לעולם
- ^ מפרש בגמרא אהיכא קאי ומאי מודה