ביאור:בבלי כתובות דף מח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

רבי אליעזר בן יעקב אומר: 'שארה כסותה': לפום שארה תן כסותה: שלא יתן לה לא של ילדה לזקינה ולא של זקינה לילדה ^[1]; 'כסותה ועונתה': לפום עונתה תן כסותה ^[2]: שלא יתן חדשים בימות החמה ולא שחקים בימות הגשמים ^[3].'

תני רב יוסף: שארה - זו קרוב בשר: שלא ינהג בה מנהג פרסיים שמשמשין מטותיהן בלבושיהן.

מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא: האומר "אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה" - יוציא ונותן כתובה.

רבי יהודה אומר אפילו עני שבישראל [לא יפחות משני חלילין ומקוננת]:

מכלל דתנא קמא סבר הני לא? היכי דמי? אי דאורחה ^[4] - מאי טעמא דתנא קמא דאמר לא ^[5]? ואי דלאו אורחה - מאי טעמא דרבי יהודה?

לא, צריכא: כגון דאורחיה דידיה ^[6] ולאו אורחה דידה: תנא קמא סבר: כי אמרינן עולה עמו ואינה יורדת עמו ^[7] - הני מילי מחיים ^[8], אבל לאחר מיתה - לא; ורבי יהודה סבר: אפילו לאחר מיתה.

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: הלכה כרבי יהודה.

ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא: מי שנשתטה - בית דין יורדין לנכסיו וזנין ^[9] ומפרנסין ^[10] את אשתו ובניו ובנותיו ודבר אחר ^[11].

אמר ליה רבינא לרב אשי: מאי שנא מהא: דתניא: 'מי שהלך למדינת הים 'ואשתו תובעת מזונות - בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו אבל לא בניו ובנותיו ^[12] ולא דבר אחר.

אמר ליה: ולא שאני לך בין יוצא לדעת ליוצא שלא לדעת ^[13]?

מאי דבר אחר?

רב חסדא אמר: זה תכשיט ^[14].

רב יוסף אמר: צדקה.

מאן דאמר תכשיט ^[15] – כל שכן צדקה ^[16]; מאן דאמר צדקה - אבל תכשיט יהבינן לה, דלא ניחא ליה דתינוול ^[17]! ^[18]

אמר רב חייא בר אבין אמר רב הונא: מי שהלך למדינת הים ומתה אשתו -בית דין יורדין לנכסיו וקוברין אותה לפי כבודו.

'לפי כבודו' ולא 'לפי כבודה' ^[19]?

אימא 'אף לפי כבודו'; הא - קא משמע לן: עולה עמו ואינה יורדת עמו ואפילו לאחר מיתה.

אמר רב מתנה: האומר ^[20] "אם מתה לא תקברוה מנכסיו" - שומעין לו ^[21].

מאי שנא כי אמר, דנפלי נכסי קמי יתמי - כי לא אמר נמי: נכסי קמי יתמי רמו ^[22]!?

אלא: האומר "אם מת הוא - לא תקברוהו מנכסיו ^[23]" - אין שומעין לו: לאו כל הימנו שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הציבור.

משנה:

לעולם היא ברשות האב ^[24] עד שתכנס

עמוד ב

[המשך המשנה]

לרשות הבעל לנשואין ^[25].

מסר האב לשלוחי הבעל - הרי היא ברשות הבעל.

הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל - הרי היא ברשות האב.

מסרו שלוחי האב ^[26] לשלוחי הבעל ^[27] - הרי היא ברשות הבעל.

גמרא:

מאי לעולם?

לאפוקי ממשנה ראשונה, דתנן ^[28]: הגיע זמן ^[29] ולא נישאו ^[30] - אוכלות משלו ואוכלות בתרומה ^[31]' - קא משמע לן לעולם'.

מסר האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל:

אמר רב: מסירתה לכל ^[32] חוץ מתרומה ^[33]; ורב אסי אמר: אף לתרומה ^[34].

איתיביה רב הונא לרב אסי, ואמרי לה חייא בר רב לרב אסי: לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה ^[35]?

אמר להו ^[36] רב: לאו אמינא לכו 'לא תיזלו בתר איפכא ^[37]'? יכול לשנויי לכו 'מסירתה זו היא כניסתה לחופה'.

ושמואל אמר: לירושתה ^[38].

ריש לקיש אמר: לכתובתה ^[39]. ^[40]

'כתובתה' - מאי היא? דאי מתה ירית לה ^[41]? היינו דשמואל!

אמר רבינא: לומר כתובתה מאחר - מנה ^[42].

רבי יוחנן ורבי חנינא דאמרי תרוייהו: מסירתה לכל, אף לתרומה.

מיתיבי [תוספתא כתובות ^[43] פרק ד הלכה ד]: הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל ^[44], או שהיתה לה חצר בדרך ונכנסה עמו ללין ^[45], אף על פי שכתובתה בבית בעלה ^[46], מתה - אביה יורשה. מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל או שהיתה לו חצר בדרך ונכנסה עמו לשום נישואין, אף על פי שכתובתה בבית אביה, מתה - בעלה יורשה; במה דברים אמורים ^[47]? - לירושתה ^[48], אבל לתרומה - אין אשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה!

תיובתא דכולהו ^[49]!?

תיובתא.

הא גופא קשיא: אמרת נכנסה עמו ללין - טעמא דללין, הא סתמא ^[50] - לשם נישואין ^[51]; אימא סיפא נכנסה עמו לשם נישואין, הא סתמא – ללין!

אמר רב אשי: סתמי סתמי קתני ^[52]: סתם חצר דידה ^[53] ללין; סתם חצר דידיה לנשואין ^[54].

תנא: 'מסר האב לשלוחי הבעל וזינתה - הרי זו בחנק ^[55]' - מנא הני מילי?

אמר רבי אמי בר חמא אמר קרא: (דברים כב כא: והוציאו את הנערָ אל פתח בית אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה כי עשתה נבלה בישראל) לזנות בית אביה [ובערת הרע מקרבך] - פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל.

ואימא פרט שנכנסה לחופה ולא נבעלה ^[56]?

אמר רבא: אמר לי אמי: חופה ^[57] בהדיא כתיבא ^[58]: '(דברים כב כג) כי יהיה נערה 'בתולה מאורשה לאיש [ומצאה איש בעיר ושכב עמה]; 'נערה' - ולא בוגרת; 'בתולה' - ולא בעולה; 'מאורשה' - ולא נשואה; מאי נשואה? אילימא נשואה ממש ^[59] - היינו בתולה ולא בעולה! אלא לאו שנכנסה לחופה ולא נבעלה!

הערות[עריכה]

^ זקינה קשה לה משאוי ואינה יכולה לסבול בגדים רחבים וילדה צריכה בגדים רחבים להתנאות בהם
^ לפי העת אם חמה אם צנה
^ חדשים חמים הם יותר מן השחקים
^ דרך בנות משפחתהּ בכך
^ צריך
^ לבנות משפחתו עושין כן
^ מ'בעולת בעל' נפקא לן: בעלייתו של בעל ולא בירידתו של בעל, בפרק 'אף על פי' (שם.)
^ כגון: הוא אומר להניק את בנה, והיא אומרת שלא להניק, ודרך בנות משפחתה להניק בניהם ולא דרך משפחתו
^ מזונות
^ לבוש וכסות
^ לקמן מפרש
^ שאינו חייב במזונותיהן בחייו
^ יוצא מן המקום לדעת - היה בידו לצוות על מזונות בניו ובנותיו ואשתו, ולא צוה - גילה דעתו שאינו רוצה לזונן; הילכך: אשתו, דמיחייב לה בתנאי כתובה - אשתעבוד ניכסיה; בניו ובנותיו לא! אבל 'נשתטה' - דיצא מן העולם שלא לדעת - מסתמא ניחא ליה שיזונו בניו ובנותיו משלו
^ בשמים של אבקת רוכל שהנשים מתקשטות בהם
^ לא יהבינן לאשתו
^ שאין עלינו לעשות צדקה מנכסיו; ואמתניתא קיימי
^ אף על פי שלא צוה בלכתו – עבדינן
^ ולי נראה דאדמר עוקבא קיימי, דאמר מי שנשתטה יורדין לנכסיו וזנין כו – ודבר אחר; ואיפכא גרסינן: מאן דאמר צדקה - כל שכן תכשיט; ומאן דאמר תכשיט - אבל צדקה לא; התם היינו טעמא דלא ניחא ליה דתינוול.
^ בתמיה: מידי דאורחה ולאו אורחיה מי לא בעי למיעבד לה? הא ודאי אינה יורדת עמו! ואפילו למאן דלית ליה 'עולה עמו' - לאחר מיתה אינה יורדת אית ליה
^ בשעת מיתתו
^ דכיון דהוא מת בחייה, והיא גובה כתובתה - אינו חייב לקוברה, דתנן (לקמן צה,ב) יורשיה - יורשי כתובתה חייבין בקבורתה
^ ופשיטא דאין קבורתה עליהם
^ אלא מן הצדקה
^ ואם בת ישראל מאורסה לכהן היא - אינה אוכלת בתרומה, וזכאי בה ככל זכות אב בבתו
^ כלומר: שתכנס לחופה לשם נשואין, שתהא מסורה לרשות הבעל
^ שהיה האב משלחה לו על ידי שלוחיו
^ ופגעו בשלוחי הבעל ומסרוה להם
^ בפרק 'אף על פי' [כתובות פ"ה מ"ב]
^ שנים עשר חדש לבתולה משתבעה הבעל להכין עצמה לנשואין, ולאלמנה שלשים יום
^ כגון שעכב החתן או אונס שלו
^ אם בת ישראל מאורסת לכהן היא
^ ליורשה, וליטמא לה, ולמעשה ידיה ולכל דבר איש באשה - קיימא מסירת שלוחים במקום חופה
^ חוץ מאכילת תרומה, דטעמא דידה משום סימפון, כדלקמן בפרק 'אף על פי' (נז,ב)
^ ואכתי ורב אסי אמר אף לתרומה: קסבר הא דאמור רבנן 'ארוסה לא תאכל בתרומה' - משום שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחיותיה; והשתא דאין אחיה ואחיותיה אצלה - שרי
^ ואוקימנא דהאי לעולם משום אכילת תרומה נקט לה, וקתני עד שתכנס לחופה
^ לתלמידו [רב הונא] ובנו
^ לא תשיבו בבית המדרש ממשנה הנהפכת לשני צדדים, שיוכל המתרץ לתרץ משמעה אחר דבריו
^ הוא דמהניא מסירה: שאם מתה בדרך - בעל יורש נדונייתה; דאף על גב דאמר מר (לקמן נג,א) 'אשתו ארוסה - מתה אינו יורשה', הכא - כיון דמסרהּ - אחולי אחיל אב מהשתא, מחמת קירוב נישואין; אבל לתרומה ולהפרת נדריה שלא בשותפות, ולמציאתהּ - דאינה אלא משום איבה, ואכתי ליכא למיחש להכי - לא מהניא מסירה כי חופה
^ הוא דמהניא מסירה
^ והשתא קא בעי הש"ס למילתיה:
^ בעל את הנדוניא שפסק לה האב
^ לשוייה 'אלמנה מן הנשואין', שלא תיקנו לה חכמים אלא מנה מן הכונסה אחרי כן
^ ליברמן
^ אין מסירתו [לשלוחיו] מסירה
^ עם בעלה ללון כשאר לינה בדרך בעלמא ולא לשם נשואין
^ מטלטלין שייחד אביה לנדונייתה
^ שמסירתה לשלוחים הוו נשואין
^ להא מילתא לחודא הוא דהויא נשואין
^ הנך דפליגי אדשמואל
^ אם נכנסה ושהתה עמו סתם
^ אמרינן 'נשואין נינהו'; וזו היא כניסת חופתהּ, ואף על פי שלא נבעלה - הוי נשואין
^ הא דקתני נכנסה עמו ללון - לא שפירשה "ללון אני נכנסת, ולא לשם נשואין"; והא דקתני נכנסה עמו לנשואין - לא שפירשה "לנשואין אני נכנסת"; אלא זו וזו שנכנסה סתם, ותנא הוא דקאמר
^ דהיכא דחצר שלה - סתם כניסתה לא לנשואין הן, אלא
^ והיכא דחצר שלו - סתם כניסתה לשם נשואין
^ כנשואה, ולא בסקילה כארוסה
^ דייך אם מיעטת כגון זו, דלא תימא 'נערה בתולה כתיב גבי סקילה, והא אכתי בתולה הואי, אבל זו - שאף לחופה לא נכנסה - לא מיעטה הכתוב, ואכתי בית אביה קרינא ביה'
^ בלא בעילה
^ דלאו בסקילה היא, וכי איצטריך האי - למסירה
^ שנכנסה לחופה ונבעלה

[1] זקינה קשה לה משאוי ואינה יכולה לסבול בגדים רחבים וילדה צריכה בגדים רחבים להתנאות בהם

[2] לפי העת אם חמה אם צנה

[3] חדשים חמים הם יותר מן השחקים

[4] דרך בנות משפחתהּ בכך

[5] צריך

[6] לבנות משפחתו עושין כן

[7] מ'בעולת בעל' נפקא לן: בעלייתו של בעל ולא בירידתו של בעל, בפרק 'אף על פי' (שם.)

[8] כגון: הוא אומר להניק את בנה, והיא אומרת שלא להניק, ודרך בנות משפחתה להניק בניהם ולא דרך משפחתו

[9] מזונות

[10] לבוש וכסות

[11] לקמן מפרש

[12] שאינו חייב במזונותיהן בחייו

[13] יוצא מן המקום לדעת - היה בידו לצוות על מזונות בניו ובנותיו ואשתו, ולא צוה - גילה דעתו שאינו רוצה לזונן; הילכך: אשתו, דמיחייב לה בתנאי כתובה - אשתעבוד ניכסיה; בניו ובנותיו לא! אבל 'נשתטה' - דיצא מן העולם שלא לדעת - מסתמא ניחא ליה שיזונו בניו ובנותיו משלו

[14] בשמים של אבקת רוכל שהנשים מתקשטות בהם

[15] לא יהבינן לאשתו

[16] שאין עלינו לעשות צדקה מנכסיו; ואמתניתא קיימי

[17] אף על פי שלא צוה בלכתו – עבדינן

[18] ולי נראה דאדמר עוקבא קיימי, דאמר מי שנשתטה יורדין לנכסיו וזנין כו – ודבר אחר; ואיפכא גרסינן: מאן דאמר צדקה - כל שכן תכשיט; ומאן דאמר תכשיט - אבל צדקה לא; התם היינו טעמא דלא ניחא ליה דתינוול.

[19] בתמיה: מידי דאורחה ולאו אורחיה מי לא בעי למיעבד לה? הא ודאי אינה יורדת עמו! ואפילו למאן דלית ליה 'עולה עמו' - לאחר מיתה אינה יורדת אית ליה

[20] בשעת מיתתו

[21] דכיון דהוא מת בחייה, והיא גובה כתובתה - אינו חייב לקוברה, דתנן (לקמן צה,ב) יורשיה - יורשי כתובתה חייבין בקבורתה

[22] ופשיטא דאין קבורתה עליהם

[23] אלא מן הצדקה

[24] ואם בת ישראל מאורסה לכהן היא - אינה אוכלת בתרומה, וזכאי בה ככל זכות אב בבתו

[25] כלומר: שתכנס לחופה לשם נשואין, שתהא מסורה לרשות הבעל

[26] שהיה האב משלחה לו על ידי שלוחיו

[27] ופגעו בשלוחי הבעל ומסרוה להם

[28] בפרק 'אף על פי' [כתובות פ"ה מ"ב]

[29] שנים עשר חדש לבתולה משתבעה הבעל להכין עצמה לנשואין, ולאלמנה שלשים יום

[30] כגון שעכב החתן או אונס שלו

[31] אם בת ישראל מאורסת לכהן היא

[32] ליורשה, וליטמא לה, ולמעשה ידיה ולכל דבר איש באשה - קיימא מסירת שלוחים במקום חופה

[33] חוץ מאכילת תרומה, דטעמא דידה משום סימפון, כדלקמן בפרק 'אף על פי' (נז,ב)

[34] ואכתי ורב אסי אמר אף לתרומה: קסבר הא דאמור רבנן 'ארוסה לא תאכל בתרומה' - משום שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחיותיה; והשתא דאין אחיה ואחיותיה אצלה - שרי

[35] ואוקימנא דהאי לעולם משום אכילת תרומה נקט לה, וקתני עד שתכנס לחופה

[36] לתלמידו [רב הונא] ובנו

[37] לא תשיבו בבית המדרש ממשנה הנהפכת לשני צדדים, שיוכל המתרץ לתרץ משמעה אחר דבריו

[38] הוא דמהניא מסירה: שאם מתה בדרך - בעל יורש נדונייתה; דאף על גב דאמר מר (לקמן נג,א) 'אשתו ארוסה - מתה אינו יורשה', הכא - כיון דמסרהּ - אחולי אחיל אב מהשתא, מחמת קירוב נישואין; אבל לתרומה ולהפרת נדריה שלא בשותפות, ולמציאתהּ - דאינה אלא משום איבה, ואכתי ליכא למיחש להכי - לא מהניא מסירה כי חופה

[39] הוא דמהניא מסירה

[40] והשתא קא בעי הש"ס למילתיה:

[41] בעל את הנדוניא שפסק לה האב

[42] לשוייה 'אלמנה מן הנשואין', שלא תיקנו לה חכמים אלא מנה מן הכונסה אחרי כן

[43] ליברמן

[44] אין מסירתו [לשלוחיו] מסירה

[45] עם בעלה ללון כשאר לינה בדרך בעלמא ולא לשם נשואין

[46] מטלטלין שייחד אביה לנדונייתה

[47] שמסירתה לשלוחים הוו נשואין

[48] להא מילתא לחודא הוא דהויא נשואין

[49] הנך דפליגי אדשמואל

[50] אם נכנסה ושהתה עמו סתם

[51] אמרינן 'נשואין נינהו'; וזו היא כניסת חופתהּ, ואף על פי שלא נבעלה - הוי נשואין

[52] הא דקתני נכנסה עמו ללון - לא שפירשה "ללון אני נכנסת, ולא לשם נשואין"; והא דקתני נכנסה עמו לנשואין - לא שפירשה "לנשואין אני נכנסת"; אלא זו וזו שנכנסה סתם, ותנא הוא דקאמר

[53] דהיכא דחצר שלה - סתם כניסתה לא לנשואין הן, אלא

[54] והיכא דחצר שלו - סתם כניסתה לשם נשואין

[55] כנשואה, ולא בסקילה כארוסה

[56] דייך אם מיעטת כגון זו, דלא תימא 'נערה בתולה כתיב גבי סקילה, והא אכתי בתולה הואי, אבל זו - שאף לחופה לא נכנסה - לא מיעטה הכתוב, ואכתי בית אביה קרינא ביה'

[57] בלא בעילה

[58] דלאו בסקילה היא, וכי איצטריך האי - למסירה

[59] שנכנסה לחופה ונבעלה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]