ביאור:בבלי זבחים דף ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ולקח הכהן מדם החטאת (ויקרא ד כה: ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת דמו ישפך אל יסוד מזבח העלה; פסוק לד: ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח ) - ^[1] שתהא קבלה לשם חטאת.

ואשכחן שחיטה וקבלה [שנפסלת בשנוי קודש], זריקה מנלן?

דאמר קרא: (ויקרא ד כו) [ואת כל חלבו יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים] וכפר עליו הכהן מחטאתו [ונסלח לו] - ^[2] שתהא כפרה לשם חטאת. ^[3]

אשכחן שנוי קדש, שנוי בעלים מנלן?

אמר קרא: 'עליו': עליו ולא על חבירו.

אשכחן למצוה, לעכב מנלן? ^[4]

כדאמר רב הונא בריה דרב יהושע ^[5]: חטאת - חטאתו ^[6] - הכא נמי: חטאת - חטאתו.

אשכחן מצוה בשנוי קדש ^[7], וזריקה בשנוי בעלים בין למצוה בין לעכב ^[8]; לעכב בשנוי קדש ^[9] ולשאר עבודות ^[10] בשנוי בעלים בין למצוה בין לעכב - מנלן?

אמר רבי יונה: אתיא מחטאת נזיר, דכתיב (במדבר ו טז) והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת עולתו: שיהו כל עשיותיו לשם חטאת ^[11]. ^[12]

אשכחן שנוי קדש, שנוי בעלים מנלן?

<אם אינו ענין לשנוי קדש תניהו ענין לשנוי בעלים;

אשכחן למצוה, לעכב מנלן?>

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: 'חטאת' 'חטאתו'.

מתקיף לה רבינא: אלא מעתה 'עולת' ’[במדבר ו,טז: והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת] עולתו' - מאי דרשת ביה?

ולרבינא ^[13] 'מנחת' 'מנחתו', 'נסך' 'נסכו' ^[14] - מאי דרשת בהו ^[15]?

ההוא מבעי ליה: (במדבר כט יח) [ו]מנחתם ונסכיהם [לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט] בלילה, [ו]מנחתם ונסכיהם - אפילו למחר ^[16]; אלא עולת [(במדבר ו טז) והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת] עולתו מאי דרשת ביה? ותו: מי גמרי מהדדי ^[17]? חטאת חלב ^[18] מחטאת נזיר לא גמרה, שכן יש עמה דמים אחרים; חטאת נזיר מחטאת חלב לא גמרה, שכן כרת ^[19]!?

אלא אמר רבא: אתיא מחטאת מצורע, דכתיב (ויקרא יד יט) ועשה הכהן את החטאת [וכפר על המטהר מטמאתו ואחר ישחט את העלה]: שיהו כל עשיותיו לשם חטאת;

ואשכחן שנוי קדש ^[20], שנוי בעלים מנליה? - אמר קרא ^[21]: וכפר על המטהר [מטמאתו ואחר ישחט את העלה] ^[22]: על המטהר זה, ולא על המטהר חבירו.

ואכתי - מי ילפא מהדדי? חטאת חלב מחטאת מצורע לא ילפא, שכן יש עמה דמים אחרים; חטאת מצורע מחטאת חלב לא גמרה, שכן כרת!?

חדא מחדא לא אתיא; תיתי חדא מתרתי [שכתוב גם בחטאת חלב, גם במצורע וגם בנזיר, והרי היה אפשר ללמוד מאחד בבנין אב! לפיכך אחד מיתור, ללימוד].

בהי לא לכתוב? לא לכתוב רחמנא בחטאת חלב, ותיתי מהנך ^[23]? - מה להנך שכן יש עמהם דמים אחרים!

לא לכתוב רחמנא בחטאת נזיר, ותיתי מהנך? - מה להנך שכן אין להן שאלה ^[24]!

לא לכתוב רחמנא בחטאת מצורע ותיתי מהנך? - מה להנך שכן אין באין בדלות ^[25]!?

אלא: אמר קרא (ויקרא ז לז) זאת התורה לעולה ולמנחה [ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים]: הקישו הכתוב לשלמים: מה שלמים בין שנוי קדש בין שנוי בעלים, בעינן לשמן למצוה - אף חטאת: בין שנוי קדש בין שנוי בעלים, בעינן לשמן למצוה; הילכך: מצוה – משלמים, והנך קראי – לעכב ^[26]!

ואשכחן חטאת חלב, דכתיב בה ^[27] (ויקרא ד לג: וסמך את ידו על ראש החטאת) ^[28] לחטאת [במקום אשר ישחט את העלה].

עמוד ב

חטאת דעבודת כוכבים ^[29], ^[30] דשמיעת הקול ^[31] ובטוי שפתים ^[32], וטומאת מקדש וקדשיו ^[33], דלא כתיב בהו ^[34] – מנלן?

חטאת דעבודת כוכבים אתיא מחטאת חלב, שכן כרת כמותה; והנך כולהי אתיין ב'מה הצד' ^[35]. ^[36]

תנו רבנן: פסח בזמנו לשמו – כשר, שלא לשמו – פסול ^[37]; ובשאר ימות השנה לשמו – פסול ^[38], שלא לשמו – כשר: ^[39]

<של"ו קבאיצ"ן ממה"ר בצ"א ב"א סימן>

מנא הני מילי ^[40]?

אמר אבוה דשמואל: אמר קרא (ויקרא א י) ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים לה' [זכר או נקבה תמים יקריבנו] - דבר הבא מן הצאן יהא לזבח שלמים ^[41];

^[42]אימא: שלמים – אִין ^[43], מידי אחרינא לא ^[44]?

אמר רבי אילא אמר רבי יוחנן: לזבח ^[45] - לרבות כל זבח!

אימא כל דשחיט - להוי כמותה ^[46]!?

אי הוה כתיב 'לשלמים וזבח' – כדקאמרת ^[47]; השתא דכתיב לזבח שלמים - ^[48] לכל דשחיט ליה - שלמים להוי ^[49].

^[50] אימא ^[51] לזבח ^[52] – כלל ^[53]; ^[54] שלמים – פרט ^[55]; כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט: שלמים – אִין, מידי אחרינא – לא!?

לה' הדר וכלל.

מתקיף לה רבי יעקב מנהר פקוד: הא לא דמי כללא בתרא לכללא קמא!: כללא קמא מרבי זבחים ותו לא, כללא בתרא: 'לה’’ - כל דלה' ואפילו לעופות ^[56] ואפילו למנחות!

הא - תנא דבי רבי ישמעאל בכללי ופרטי דריש כי האי גוונא: כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש שהוא שלא לשמו וכשר - אף כל שהוא שלא לשמו וכשר ^[57];

אי מה הפרט מפורש דבר הבא בנדר ובנדבה - אף כל הבא בנדר ובנדבה: [לפיכך אם שחט פסח לא בזמנו כקרבן] עולה ושלמים – אִין [יהא כשר], חטאת ואשם ^[58] – לא ^[59]!

אלא לזבח - רבויא הוא ^[60]!

[אם כן] אימא לכל דשחיט ליה להוי כוותיה?

אמר רבי אבין:

הערות[עריכה]

^ 'ולקח הכהן' לשון קבלה הוא:
^ 'וכפר' היינו בזריקה
^ הולכה לא אצטריך קרא, דבכלל קבלה היא מתרביא ליה.
^ ואי קשיא מצוה מהיקשא דזאת התורה משלמים אתיא, כשאר כל הזבחים - אין הכי נמי! ומסקנא מהתם יליף לה לקמיה; ומעיקרא הוא דמהדרינן, דנכתבו כולהו בגופיה.
^ לקמן בשמעתין
^ וכפר עליו הכהן מחטאתו מדהוה ליה למכתב 'מחטאת' וכתיב וי"ו יתירא - למדרש בה לשם בעלים
^ בכל עבודות
^ וזריקה אשכחן בה מצוה ועכוב בשנוי בעלים, דהאי מחטאתו נמי בזריקה כתיב, שהיא הכפרה
^ שלא למדנו לאחד מהן
^ לבד מזריקה
^ ולמצוה לא אצטריך קרא דהא נפקא לן משאר חטאות והאי לעכובא
^ גבי נזיר כתיב ועשה את חטאתו ואת עולתו - הרי למצוה, וכשלמים: מה שלמים, לא חלקת בהן בין זריקה לשאר עבודות בשנוי בעלים למצוה - אף חטאת לא תחלק בין זריקה לשאר עבודות לעכב; הרי לך מצוה ועכוב בין בשנוי קדש בין בשנוי בעלים; כך נראה לי, וכן יש לפרש גבי חטאת מצורע לקמן נראה לי.
^ דלא קשיא ליה אלא 'עולת' 'עולתו'
^ 'מנחתו' 'ונסכו' דכתיבי נמי גבי נזיר [בפסוק הבא (במדבר ו יז): ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו]
^ אמאי לא קשיא ליה
^ כי היכי דדרשינן לכל מנחתם (במדבר יח ט)?? או מנחתם ונסכיהם - בלילה ואפילו למחר: שיוכשרו לבא למחר, לבא בלילה - הכי נמי דרשינן להאי ועשה את מנחתו: כל זמן שיעשנו הוא קרוי 'מנחתו' ו'נסכו' של זה, אף על פי שלא קרבו עם זבחו
^ מי גמרי שאר חטאות וחטאת נזיר מהדדי, דתמצי לומר חד למצוה וחד לעכב
^ סתם חטאת קרי 'חטאת חלב', משום דשכיחא טפי
^ שכן מכפרת על חייבי כרת; אלמא לא גמרי מהדדי, וכיון דלא גמרי מהדדי - תרווייהו למצוה אצטריכו [ולא נשאר מקור ללמוד שדינים אלה לעכובא]
^ ולעכב, דהא נפקא לן מצוה לעיל בשאר חטאות
^ סיפיה דועשה הכהן את החטאת הוא
^ ו'על המטהר' - אכולהו עשיות קאי
^ נזיר ומצורע
^ נזיר נשאל לחכם, ועוקר נזירתו, ופטור מן הקרבן
^ שאין חטאות יורדות בעניות להביא עוף
^ וכשלמים: מה שלמים לא חלקת בהן למצוה - אף חטאת לא תחלוק בו לעכב; וכיון דכתיב עכובא בזריקה - אתיא להו לכולהו עבודות בהך דרשא: מהיקשא דשלמים
^ בסתם חטאת כתיב אם נפש כי תחטא וגו':
^ ושחט אותה
^ דכתיב בפרשת 'שלח לך' ולא כתיב בהאי עניינא
^ וכן חטאת
^ שבועת העדות: ושמעה קול אלה (ויקרא ה א)
^ ושבועת ביטוי
^ בחד עניינא כתיבי: בקרבן עולה ויורד: ושמעה קול אלה (ויקרא ה א) או נפש כי תשבע לבטא (ויקרא ה ד), או נפש אשר תגע וגו' (ויקרא ה ב); ומוקמא לה במסכת שבועות בטומאת מקדש וקדשיו
^ לא כתיב בההוא עניינא, דההוא עניינא - בחטאת דשגגת כרת קיימא, כדילפינן בהוריות (דף ב.)
^ מחטאת חלב, וחטאת נזיר, ומצורע
^ דכי פרכת 'מה לחטאת חלב שכן כרת' - חטאת נזיר ומצורע יוכיחו; 'מה לחטאת נזיר ומצורע שכן יש עמהן דמים אחרים' - חטאת חלב תוכיח; הצד השוה שבהן כו' - אף אני אביא חטאת דשמיעת הקול ומחטאת חלב; וחדא מהני לא אתיא: דאי מחטאת חלב וחטאת נזיר - איכא למיפרך: מה להצד השוה שבהן שכן אינן באין בדלות, תאמר בשבועת ביטוי שהיא בעולה ויורד? אי מחטאת חלב וחטאת מצורע - איכא למיפרך: מה להצד השוה שבהן שכן אינן בשאלה, תאמר בשבועה שישנה בשאלה?
^ כדאמרינן (לעיל דף ז:)
^ כדאמרינן במסכת פסחים (דף סא.): שחטו קודם חצות – פסול, דכתיב בין הערבים; וכמה פעמים שנה הכתוב בקביעות זמנו בי"ד בין הערבים
^ כדמפרש ואזיל:
^ דבשאר ימות השנה – 'שלא לשמו' כשר
^ לאו קרא יתירא קא דריש, אלא משמעותא דקרא משמע ליה הכי: ואם דבר הבא מן הצאן - דהיינו פסח, שאינו בא אלא מן הצאן - היה קרבנו, הרי הוא לזבח שלמים; ועל כרחך שלא בזמנו קאמר, דאי בזמנו - הא ילפינן ליה לעיל דפסול!
^ ו
^ שחטו לשם שלמים - ליתכשר
^ אבל שחטו לשם עולה – ליפסיל? וברייתא קתני שלא לשמו - כשר - ואפילו שחטו לשם עולה או לשם חטאת
^ קרא יתירא הוא, דמצי למכתב 'לשלמים'
^ שחטו לשם עולה - יהא עולה, דהא אתרבי ליה כל זבח
^ דאי כתב הכי - הוה משמע 'יהא כשלמים או כשאר זבח'
^ הכי משמע:
^ לכל זבח שיזבחנו לשמו - שלמים יהיה
^ אמאי דריש להאי זבח שלמים הכי?
^ דרוש הכי:
^ דבר הבא מן הצאן יהא לכל הזבחים
^ שכשר שלא לשמו
^ כי הדר כתב
^ פרט: שלא הכשרתיו בעקירת שמו אלא אם כן שחטו לשלמים, אבל שחטו לשם זבח אחר - פסול
^ שחטו לשם חטאת עוף
^ יצא לשמו
^ שחטו לשם חטאת ואשם
^ יהא פסול אפילו לשלמים
^ אלא לזבח - רבויא הוא. אינו לשון כלל, ולא דרשינן ליה בכלל ופרט: שאין כללות ופרטות באין מרבוי לשון, אלא ממשמעות המקראות,וכגון (בבא קמא דף סג.) בכל אשר תאוה נפשך (דברים יד כו) = כלל; וכן מן הבהמה = כלל, בקר וצאן = פרט; אבל לזבח שלמים - שתי תיבות דבוקות הן, כאילו כתיב 'לזבח השלמים', וקרא יתירא בעלמא הוא: דהוה מצי למכתב 'לשלמים'; וכל מקרא של לשון ייתור - אינו לכלל ופרט, אלא לרבות, וכמאן דכתיב 'לשלמים וזבח' דמי: דאיתרבו ליה כל הזבחים

[1] 'ולקח הכהן' לשון קבלה הוא:

[2] 'וכפר' היינו בזריקה

[3] הולכה לא אצטריך קרא, דבכלל קבלה היא מתרביא ליה.

[4] ואי קשיא מצוה מהיקשא דזאת התורה משלמים אתיא, כשאר כל הזבחים - אין הכי נמי! ומסקנא מהתם יליף לה לקמיה; ומעיקרא הוא דמהדרינן, דנכתבו כולהו בגופיה.

[5] לקמן בשמעתין

[6] וכפר עליו הכהן מחטאתו מדהוה ליה למכתב 'מחטאת' וכתיב וי"ו יתירא - למדרש בה לשם בעלים

[7] בכל עבודות

[8] וזריקה אשכחן בה מצוה ועכוב בשנוי בעלים, דהאי מחטאתו נמי בזריקה כתיב, שהיא הכפרה

[9] שלא למדנו לאחד מהן

[10] לבד מזריקה

[11] ולמצוה לא אצטריך קרא דהא נפקא לן משאר חטאות והאי לעכובא

[12] גבי נזיר כתיב ועשה את חטאתו ואת עולתו - הרי למצוה, וכשלמים: מה שלמים, לא חלקת בהן בין זריקה לשאר עבודות בשנוי בעלים למצוה - אף חטאת לא תחלק בין זריקה לשאר עבודות לעכב; הרי לך מצוה ועכוב בין בשנוי קדש בין בשנוי בעלים; כך נראה לי, וכן יש לפרש גבי חטאת מצורע לקמן נראה לי.

[13] דלא קשיא ליה אלא 'עולת' 'עולתו'

[14] 'מנחתו' 'ונסכו' דכתיבי נמי גבי נזיר [בפסוק הבא (במדבר ו יז): ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו]

[15] אמאי לא קשיא ליה

[16] כי היכי דדרשינן לכל מנחתם (במדבר יח ט)?? או מנחתם ונסכיהם - בלילה ואפילו למחר: שיוכשרו לבא למחר, לבא בלילה - הכי נמי דרשינן להאי ועשה את מנחתו: כל זמן שיעשנו הוא קרוי 'מנחתו' ו'נסכו' של זה, אף על פי שלא קרבו עם זבחו

[17] מי גמרי שאר חטאות וחטאת נזיר מהדדי, דתמצי לומר חד למצוה וחד לעכב

[18] סתם חטאת קרי 'חטאת חלב', משום דשכיחא טפי

[19] שכן מכפרת על חייבי כרת; אלמא לא גמרי מהדדי, וכיון דלא גמרי מהדדי - תרווייהו למצוה אצטריכו [ולא נשאר מקור ללמוד שדינים אלה לעכובא]

[20] ולעכב, דהא נפקא לן מצוה לעיל בשאר חטאות

[21] סיפיה דועשה הכהן את החטאת הוא

[22] ו'על המטהר' - אכולהו עשיות קאי

[23] נזיר ומצורע

[24] נזיר נשאל לחכם, ועוקר נזירתו, ופטור מן הקרבן

[25] שאין חטאות יורדות בעניות להביא עוף

[26] וכשלמים: מה שלמים לא חלקת בהן למצוה - אף חטאת לא תחלוק בו לעכב; וכיון דכתיב עכובא בזריקה - אתיא להו לכולהו עבודות בהך דרשא: מהיקשא דשלמים

[27] בסתם חטאת כתיב אם נפש כי תחטא וגו':

[28] ושחט אותה

[29] דכתיב בפרשת 'שלח לך' ולא כתיב בהאי עניינא

[30] וכן חטאת

[31] שבועת העדות: ושמעה קול אלה (ויקרא ה א)

[32] ושבועת ביטוי

[33] בחד עניינא כתיבי: בקרבן עולה ויורד: ושמעה קול אלה (ויקרא ה א) או נפש כי תשבע לבטא (ויקרא ה ד), או נפש אשר תגע וגו' (ויקרא ה ב); ומוקמא לה במסכת שבועות בטומאת מקדש וקדשיו

[34] לא כתיב בההוא עניינא, דההוא עניינא - בחטאת דשגגת כרת קיימא, כדילפינן בהוריות (דף ב.)

[35] מחטאת חלב, וחטאת נזיר, ומצורע

[36] דכי פרכת 'מה לחטאת חלב שכן כרת' - חטאת נזיר ומצורע יוכיחו; 'מה לחטאת נזיר ומצורע שכן יש עמהן דמים אחרים' - חטאת חלב תוכיח; הצד השוה שבהן כו' - אף אני אביא חטאת דשמיעת הקול ומחטאת חלב; וחדא מהני לא אתיא: דאי מחטאת חלב וחטאת נזיר - איכא למיפרך: מה להצד השוה שבהן שכן אינן באין בדלות, תאמר בשבועת ביטוי שהיא בעולה ויורד? אי מחטאת חלב וחטאת מצורע - איכא למיפרך: מה להצד השוה שבהן שכן אינן בשאלה, תאמר בשבועה שישנה בשאלה?

[37] כדאמרינן (לעיל דף ז:)

[38] כדאמרינן במסכת פסחים (דף סא.): שחטו קודם חצות – פסול, דכתיב בין הערבים; וכמה פעמים שנה הכתוב בקביעות זמנו בי"ד בין הערבים

[39] כדמפרש ואזיל:

[40] דבשאר ימות השנה – 'שלא לשמו' כשר

[41] לאו קרא יתירא קא דריש, אלא משמעותא דקרא משמע ליה הכי: ואם דבר הבא מן הצאן - דהיינו פסח, שאינו בא אלא מן הצאן - היה קרבנו, הרי הוא לזבח שלמים; ועל כרחך שלא בזמנו קאמר, דאי בזמנו - הא ילפינן ליה לעיל דפסול!

[42] ו

[43] שחטו לשם שלמים - ליתכשר

[44] אבל שחטו לשם עולה – ליפסיל? וברייתא קתני שלא לשמו - כשר - ואפילו שחטו לשם עולה או לשם חטאת

[45] קרא יתירא הוא, דמצי למכתב 'לשלמים'

[46] שחטו לשם עולה - יהא עולה, דהא אתרבי ליה כל זבח

[47] דאי כתב הכי - הוה משמע 'יהא כשלמים או כשאר זבח'

[48] הכי משמע:

[49] לכל זבח שיזבחנו לשמו - שלמים יהיה

[50] אמאי דריש להאי זבח שלמים הכי?

[51] דרוש הכי:

[52] דבר הבא מן הצאן יהא לכל הזבחים

[53] שכשר שלא לשמו

[54] כי הדר כתב

[55] פרט: שלא הכשרתיו בעקירת שמו אלא אם כן שחטו לשלמים, אבל שחטו לשם זבח אחר - פסול

[56] שחטו לשם חטאת עוף

[57] יצא לשמו

[58] שחטו לשם חטאת ואשם

[59] יהא פסול אפילו לשלמים

[60] אלא לזבח - רבויא הוא. אינו לשון כלל, ולא דרשינן ליה בכלל ופרט: שאין כללות ופרטות באין מרבוי לשון, אלא ממשמעות המקראות,וכגון (בבא קמא דף סג.) בכל אשר תאוה נפשך (דברים יד כו) = כלל; וכן מן הבהמה = כלל, בקר וצאן = פרט; אבל לזבח שלמים - שתי תיבות דבוקות הן, כאילו כתיב 'לזבח השלמים', וקרא יתירא בעלמא הוא: דהוה מצי למכתב 'לשלמים'; וכל מקרא של לשון ייתור - אינו לכלל ופרט, אלא לרבות, וכמאן דכתיב 'לשלמים וזבח' דמי: דאיתרבו ליה כל הזבחים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]