ביאור:בבלי זבחים דף צב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אבל לא גחלת של עץ' [1];ואי סלקא דעתא כרבי שמעון סבירא ליה - אפילו גחלת של עץ נמי [2]!

בדבר שאין מתכוין - סבר לה כרבי שמעון, במלאכה שאינה צריכה לגופה - סבר לה כרבי יהודה.

אמר רב הונא: נסכים שנטמאו - עושה להן מערכה בפני עצמן [3] ושורפן, [4] משום שנאמר (ויקרא ו כג) [וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר] בקודש [לא תאכל] באש תשרף [5].

תניא נמי הכי: הדם והשמן והמנחות והנסכים שנטמאו - עושה להן מערכה בפני עצמן ושורפן.

אמר ליה שמואל לרב חנא בגדתאה: אייתי לי בי עשרה, ואימא לך קמייהו: נסכים שנטמאו - עושה להן מערכה בפני עצמן ושורפן.

הדרן עלך כל התדיר


זבחים פרק אחד עשר: דם החטאת [6]

משנה:

דם חטאת שנתז על הבגד - הרי זה טעון כיבוס [7] אף על פי שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות, שנאמר [8] (ויקרא ו יט) [הכהן המחטא אתה יאכלנה] במקום קדש תאכל [בחצר אהל מועד];

אחד הנאכלות ואחד הפנימיות טעונות כיבוס, שנאמר (ויקרא ו יח) [דבר אל אהרן ואל בניו לאמר זאת] תורת החטאת [במקום אשר תשחט העלה תשחט החטאת לפני ה' קדש קדשים הוא] [9] - תורה אחת לכל החטאות;

חטאת פסולה - אין דמה טעון כיבוס [10], בין שהיתה לה שעת הכושר [11] ובין שלא היתה לה שעת הכושר;

איזו היא שהיתה לה שעת הכושר? - שלָנָה [12], ושנטמאה, ושיצאת;

ואיזו היא שלא היתה לה שעת הכושר? - שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה ושקיבלו פסולין [13] את דמה [14].

[תפארת ישראל מקיים את הגירסא 'וזרקו': אף שיריים של דם כשר שזרק ממנו פסול - אינו טעון כיבוס]

גמרא:

דם חטאת כו' - ואי 'תורה אחת לכל חטאות' - אפילו חטאת העוף נמי, אלמה תניא [ספרא צו פרשתא ג משנה ב] יכול תהא דם חטאת העוף טעון כיבוס? - תלמוד לומר: זאת?

אמר ריש לקיש משום בר קפרא: אמר קרא: 'תשחט' [15]: בנשחטות הכתוב מדבר [16].

ואימא 'בנאכלות הכתוב מדבר, כדכתיב 'במקום קדוש תאכל', אבל פנימיות לא?

רבי רחמנא 'תורת'.

אי הכי - אפילו חטאת העוף נמי [17]!

מיעט רחמנא 'זאת'.

ומה ראית [18]?

מסתברא דחטאת [בהמה] פנימיות הוה ליה לרבויי [19], שכן בהמה, שחיטת, צפון, וקבלת, כלי,


עמוד ב

וקרן, ואצבע, וחודה, ואישים [20]!

תוספות ד"ה וקרן ואצבע וחודה. תימה: אי חומרי קחשיב - הא לאו הוו אליבא דחד תנא: דמאן דאית ליה חודה - לית ליה קרן, כדמוכח לעיל בפרק 'איזהו מקומן' [דף נג.] דפליגי רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון! ויש לומר דהכי קאמר: קרן למאן דאית ליה, וחודה למאן דאית ליה; וכן צריך לפרש לעיל בפרק קמא [דף י:] דפריך 'והאיכא חודה'.

אדרבה: חטאת העוף הוה ליה לרבויי, שכן [עבודתה] חוץ [מההיכל] כמותה, ואכילה כמותה!

הנך נפישין.

רב יוסף אמר: אמר קרא: (ויקרא ו יט) [הכהן המחטא אתה] יאכלנהּ [במקום קדש תאכל בחצר אהל מועד] לזו ולא לאחרת [21]: בנאכלות מיעט הכתוב [22];

ואלא 'זאת' למה לי?

אי לאו 'זאת' הוי אמינא 'יאכלנה' - אורחיה דקרא [23]; קא משמע לן.

רבה אמר: אמר קרא: (ויקרא ו כ) [כל אשר יגע בבשרהּ יקדש] ואשר יזה [מדמהּ על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדש] - בהזאות הכתוב מדבר [24],

והתנן: אף על פי שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות?

לענין מריקה ושטיפה, אבל לענין כיבוס – 'אשר יזה' כתיב [25].

אי הכי [26][27] אחד הנאכלות ואחד הפנימיות [28]? 'אחד הפנימיות ואחד הנאכלות' מיבעי ליה!?

תני 'אחד הפנימיות ואחד הנאכלות'.

אי הכי - חטאת העוף נמי [29]!?

מיעט רחמנא 'זאת'.

אי הכי - חיצונה נמי לא!?

ריבה רחמנא 'תורת'.

ומה ראית?

מסתברא: חטאת בהמה הוה ליה לרבויי, שכן בהמה, שחיטת, צפון, וקבלת, כלי, וקרן, ואצבע, וחודה, ואישים.

אדרבה! חטאת העוף הוה ליה לרבויי, שכן הזאה כמותה!

הנך נפישין.

בעי רבי אבין: חטאת העוף שהכניס דמה בצוארה [30] בפנים – מהו [31]? צוארה ככלי שרת דמי [32], ומיפסיל [33]? או דלמא כצואר בהמה דמי, ו'מדמה' אמר רחמנא, ולא בשרה [34]?

תא שמע [35]: 'פירכסה ונכנסה לפנים וחזרה – כשירה' הא הכניסה – פסולה [36]!

וליטעמיך גבי קדשי קדשים, דקתני 'פירכסה ויצאה לדרום וחזרה - כשרה' [37]; הא הוציאה [38] - פסולה [39]? אלא: האי [40] ' [41]יצתה לחוץ' - איצטריכא ליה [42] - הכי נמי [43] - יצתה לחוץ איצטריכא ליה.

בעי רבי אבין: נשפך על הרצפה [44] ואספה מהו? אצרוכיה הוא דלא אצרכיה רחמנא כלי שרת [45], והלכך אוספו וכשר [46]? או דלמא מיפסל פסל ביה רחמנא כלי שרת [47], והלכך אוספו ופסול?

אמר רבא: תא שמע: 'יכול יהא דם חטאת העוף טעון כיבוס? - תלמוד לומר: 'זאת’’, ואי סלקא דעתא מיפסל פסיל ביה רחמנא - תיפוק לי [48] דהא אפסיל לה באויר כלי [49]!?

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: במדביק כלי בצוארה [50].

בעא מיניה לוי מרבי: [51] ניתז מבגד לבגד מהו? מבגד קמא אידחי ליה לכיבוס [52]? או דלמא לא?

אמר ליה: זו שאלה [53]: טעון כיבוס ממה נפשך: אי אוספו וכשר [54] - הא כשר [55], ואי אוספו ופסול [56] - אנא כרבי עקיבא סבירא לי, דאמר (לקמן דף צג.)</ref>: היתה לו שעת הכושר [57] ונפסלה - דמה טעון כיבוס [58].

הערות[עריכה]

  1. ^ דבת כיבוי הוא, ואיסורא דאורייתא הוא
  2. ^ ואי כרבי שמעון - לא משכחת כיבוי אלא במתכוין לעשות פחמין בכיבויו וצריך להם, דאמר רבי שמעון: מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, וכיבוי - לאו צורך גופו הוא: שיהא צריך לו, דהלואי שלא בא עליו! ודמי למוציא את המת לסלקו מעל פניו, דפטר עליה רבי שמעון במסכת שבת בפרק 'המצניע' (דף צד.)
  3. ^ על הרצפה בעזרה
  4. ^ ולא יוציאה לחוץ
  5. ^ בפרק שני דפסחים (דף כד.) דרשינן האי קרא: וכל חטאת אשר יובא וגו' ומרבינן מיניה: כל פסולי קדשים שמחיצתו בעזרה - שיהו נשרפים בעזרה, כדכתיב בקדש לא תאכל באש תשרף; ותמיה אני למה שורפן לעצמן ואינו שורפן בבית הדשן שהיה בעזרה, שבו שורפין פסולי קדשי קדשים? ונראה בעיני שהוא דבר לח - שורפן לעצמן, שתהא שריפתן ניכרת לעצמן: שאם היה שורפן עם בשר - אין ניכרין, שהרי אין בהן ממש
  6. ^ צב,א
  7. ^ כדכתיב (ויקרא ו כ) [כל אשר יגע בבשרה יקדש] ואשר יזה מדמה [על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדש]
  8. ^ בההוא עניינא כתיב
  9. ^ רישא דעניינא הוא
  10. ^ דכתיב 'אשר יזה': בראוי להזאה הכתוב מדבר
  11. ^ לזריקה
  12. ^ לן דמה
  13. ^ וזרקו
  14. ^ 'ושקבלו פסולין את דמה' גרסינן, ולא גרסינן 'וזרקו': דהא אפילו כשרה שנתז מדמה לאחר זריקה על הבגד - אין טעון כיבוס, כדאמרינן לקמן: 'פרט לזה שכבר הוזה'
  15. ^ בההוא ענינא כתיב
  16. ^ ולא בנמלקות
  17. ^ אף על גב דכתיב 'זאת' למעוטא - הא פנימיות נמי אימעיטו, דבנאכלות הכתוב מדבר, וקמרבינן להו מ'תורת'
  18. ^ לרבות פנימיות מ'תורת' ולמעט עוף מ'זאת'
  19. ^ כדין החיצונים
  20. ^ בהמה כמותה, שחיטה כמותה, טעונה צפון כמותה, וקבלת כלי כמותה, וקרנות המזבח כמותה, וכנגד חודה של קרן, ובאצבע, ואישים: אימוריהן לאישים, אבל עוף אינו בהמה, ואינו שחוט, ואינו טעון צפון וקבלה, ולא קרן: שהרי חטאת העוף למטה נעשית ואינו נותנה באצבע בחודה של קרן, ואין ממנה לאישים
  21. ^ 'יאכלנהּ' - חדא משמע, לומר
  22. ^ באחת מן הנאכלות כתבתי לך הענין הזה, ולא בכל הנאכלות; נתמעטה חטאת העוף שהוא 'נאכלת' מדברים האמורים בענין; ומה אמור בענין? - כיבוס מריקה ושטיפה
  23. ^ שכל הענין בלשון זה נאמר: 'תשחט החטאת' (ויקרא ו יח) 'בבשרה' 'מדמהּ' (ויקרא ו כ)
  24. ^ האי פירכא דפרכת: דלמא פנימיות נתמעטו ממיעוטא ד'זאת' - עיקר כיבוס בפנימיות כתיב: ד'אשר יזה' - בניזאות הכתוב מדבר, והיינו בפנימיות שכתוב בהן הזאה על הפרכת! אבל בחיצונות - אין כתוב בהן הזאה, וחיצונות - הוא דאיתרבו מ'תורת'
  25. ^ והא תנא דמתניתא, אף על פי שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות קאמר. אלמא עיקר קרא בחיצונות הוא דכתיב, ופנימיות – מ'תורת' איתרבו, הכי קאמר: אף על פי שיש דברים בענין שאינו מדבר אלא בנאכלות, ומאי ניהו? - מריקה ושטיפה, דההיא דוקא בנאכלות: דסמיך ליה 'כל זכר בכהנים יאכל אותה', מיהו לענין כיבוס - אחד הנאכלות ואחד הפנימיות, והפנימיות עיקר, ד'אשר יזה' כתיב בהו, וחיצונות – מ'זאת תורת החטאת'
  26. ^ דעיקר בפנימיות כתיב
  27. ^ אמאי תנא
  28. ^ דמשמע האמורה בנאכלות נוהגת אף בפנימיות, דהכי משמע: האמור בנאכלות - הוא הדין האמור בפנימיות, אלמא נאכלות במשמעותא אתו, ופנימיות מריבויא
  29. ^ תיתי ממשמעותא, שהרי אף היא מן הניזאות, דכתיב 'והזה מדם החטאת (ויקרא ה ט)
  30. ^ בין מליקה להזייה
  31. ^ שתיפסל משום (ויקרא ו כג) 'וכל חטאת אשר יובא [מדמהּ אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף]’
  32. ^ שהרי לא הוזקקה לקבלת כלי, וזהו כלייה
  33. ^ בהכנסת הדם: שהכניסה בכלי להיכל
  34. ^ ובהמה שהכניסה לפנים משנשחטה והוציאה וקיבל דמה - לא מיפסלא, ד'מדמהּ' אמר רחמנא, ולא שהכניסו עם בשרה
  35. ^ בחטאת העוף קתני לה
  36. ^ וקסלקא דעתא משום דמאליה נכנסה ולא הכניסה הוא על מנת לכפר, וקרא כתיב ’[אשר יוּבא] לכפר בקדש' [ולא אשר בא מעצמו]
  37. ^ לאו דוקא נקט 'וחזרה', אלא משום דקתני בה בההיא [בקדשי קדשים] פרכסה ויצתה לחוץ וחזרה - פסולה, דדוקא נקט, לאשמועינן רבותא: דאף על גב דחזרה פסולה - נקט נמי גבי כשרה 'וחזרה'
  38. ^ הוא
  39. ^ בתמיה: וכי יש מחיצה בצפון ובדרום ליפסל ביוצא
  40. ^ דתני
  41. ^ פרכסה ו
  42. ^ דקתני בה בההיא פרכסה ויצאת לחוץ - חוץ לעזרה – וחזרה פסולה ואפילו פרכסה ויצאת מאליה, דנפסלה ביוצא! ובפרק שני (לעיל כו.) מייתי לה בגמרא
  43. ^ דקתני 'פרכסה' [במקום 'נכנסה' –שטמ"ק] גבי עוף - משום ההיא נקט לה בלשון 'פרכסה' דקתני בה נמי פרכסה ויצאה לחוץ וחזרה פסולה
  44. ^ מצואר העוף
  45. ^ וצואר דידיה - הוא במקום כלי שרת
  46. ^ והלכך אוספו וכשר להזותו למזבח, דהוה ליה כנשפך מן הכלי על הרצפה ואספו דכשר
  47. ^ דדוקא מצואר, ולא כתב ביה קבלה משום דבעי להזותו מן העוף עצמו למזבח, וכל שכן דרצפה פוסלתו
  48. ^ דלא בעי כיבוס בלאו מיעוטא ד'זאת'
  49. ^ דהא איפסיל ליה דם מכי מטא לאויר הבגד, ואנן - ראוי להזאה בעינן, ואויר כלי ככלי דמי
  50. ^ דלא היה על אוירו עד שנגע בו; להאי איצטריך 'זאת' למעוטי
  51. ^ בדם בהמה קמיירי:
  52. ^ וגרע ליה מנשפך מן כלי על הרצפה ואספו ואחר כך ניתז על הבגד – דהתם, כיון דכשר לזריקה – 'ראוי להזאה' קרינא ביה, אבל על הבגד - דאיזקוקי איזקיק לכיבוס - אדחי מתורת הזאה, ולא קרינא ביה 'ראוי להזאה', ולא בעי כיבוס האי אחרון
  53. ^ בניחותא יפה שאלת ואשיבך עליה
  54. ^ ואף על גב דאיזדקיק לכיבוס - לא בטל מתורת 'דם' כל זמן שלא כיבסו, והוה ליה כנשפך מן הכלי על הרצפה
  55. ^ וטעון האחרון כיבוס
  56. ^ ואם תימצי לומר שאם אוספו מן הראשון פסול, כדקא סלקא דעתא, משום דהוזקק לכיבוס
  57. ^ לזריקה
  58. ^ והאי - הרי מתחילתו בכלי נתקבל, והיתה לו שעת הכושר, ואחר כך נפסל בנפילתו על בגד ראשון