ביאור:בבלי זבחים דף מא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שהושוו מעשים למעשים ^[1]? - ואתא ליה פר יוה"כ <נמי> ל'את בדם וטבילה' מפר כהן משיח ^[2], ואתי ליה שעיר יוה"כ ^[3] משעירי עבודת כוכבים מקל וחומר ^[4]!?

וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר ^[5]?

אמר רב פפא: קסבר תנא דבי רבי ישמעאל: דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר.

'לַפָּר' זה פר העלם דבר של צבור - הא בציבור גופיה כתיב!?

אמר רב פפא: משום דבעי אגמורי פר העלם דבר של צבור ביותרת ושתי כליות לשעירי עבודת כוכבים, ופר העלם דבר של צבור בגופיה לא כתיב - בהיקשא אתי, איצטריך ' לַפָּר' למיהוי כמאן דכתיב ביה בגופיה ולא ליהוי 'דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש' ^[6].

תניא כוותיה דרב פפא: '(ויקרא ד כ) ועשה [לַפָּר] כאשר עשה [לפַר החטאת כן יעשה לו וכפר עלהם הכהן ונסלח להם]; מה תלמוד לומר ' לַפָּר'? - לפי שנאמר (במדבר טו כה) [וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל ונסלח להם כי שגגה הוא] והם הביאו את קרבנם אשה לה' [וחטאתם לפני ה' על שגגתם] ^[7] - חטאתם - אלו שעירי עבודת כוכבים ^[8]; שגגתם - זה פר העלם דבר של צבור ^[9]; חטאתם ... על שגגתם אמרה תורה: חטאתם הרי היא לך כשגגתם'; שגגתם - מהיכן למדת ^[10]? לא בהיקשא ^[11]? וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש? - תלמוד לומר: '^[12] לַפָּר' - זה פר העלם דבר של צבור; 'לפַר' - זה פר כהן משיח ^[13].

אמר מר: חטאתם - אלו שעירי עבודת כוכבים; תיפוק ליה ^[14] מקרא קמא ^[15] דאמר מר: החטאת - לרבות שעירי עבודת כוכבים ^[16]!?

אמר רב פפא: איצטריך: סלקא דעתך אמינא הני מילי ^[17]הזאות דכתיבן בגופיה ^[18],

עמוד ב

אבל יותרת ושתי כליות - דלא כתיבן בגופיה - אימא לא? - קא משמע לן ^[19].

אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא: והא תנא ’[לרבות] פר יוה"כ לכל מה שאמר בענין' קאמר ^[20]!?

תנאי היא: תנא דבי רב מרבי הכי ^[21], תנא דבי רבי ישמעאל לא מרבי הכי.

^[22]תנא דבי רבי ישמעאל ^[23]: 'מפני מה נאמרו יותרת ושתי כליות בפר כהן משיח, ולא נאמרו בפר העלם דבר של צבור ^[24]? משל למלך בשר ודם שזעם על אוהבו, ומיעט בסרחונו ^[25] מפני חיבתו'.

ותנא דבי רבי ישמעאל: 'מפני מה נאמרה (ויקרא ד ו) [וטבל הכהן את אצבעו בַּדָּם והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני] פרוכת הקדש בפר כהן משיח, ולא נאמר בפר העלם דבר של צבור ^[26]? משל למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה: אם מיעוטה סרחה - פמליא שלו ^[27] מתקיימת; אם רובה סרחה - אין פמליא שלו מתקיימת ^[28].

לפיכך אם נתן כולן כתיקנן [ואחת שלא כתיקנה - פסולה, ואין בו כרת]:

תנן התם [מנחות פ"ב מ"ה]: ^[29] פיגל בקומץ ולא בלבונה, בלבונה ולא בקומץ: רבי מאיר אומר: פיגול ^[30], וחייבין עליו כרת; וחכמים אומרים: אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר.

אמר רבי שמעון בן לקיש: לא תימא טעמא דרבי מאיר דקסבר מפגלין בחצי מתיר, אלא הכא במאי עסקינן? - כגון שנתן את הקומץ במחשבה ^[31], ו^[32]הלבונה בשתיקה ^[33], ^[34] קסבר: כל העושה - על דעת ראשונה הוא עושה ^[35]; ממאי? מדקתני ^[36]: 'לפיכך אם נתן כולן כתיקנן ^[37] ואחת שלא כתיקנה ^[38] - פסול ואין בו כרת ^[39]': הא אחת שלא כתיקנה ^[40] וכולן כתיקנן ^[41] – פיגול ^[42]! מני? אילימא רבנן - הא אמרי רבנן 'אין מפגלין בחצי מתיר' ^[43]! אלא רבי מאיר; ואי טעמא דרבי מאיר משום דמפגלין בחצי מתיר הוא - אפילו כדקתני ^[44] נמי ^[45]! לאו משום דקסבר 'כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה' ^[46]?

אמר רבי שמואל בר יצחק: לעולם - רבנן היא; ומאי כתיקנן? כתיקנן לפיגול ^[47]!

והא מדקתני לפיכך אם נתן כולן כתיקנן ואחת שלא כתיקנן פסול ואין בו כרת ^[48] - מכלל ד'תיקנה' ^[49] - להכשירה הוא דאתא ^[50]!?

אמר רבא: ^[51]מאי שלא כתיקנה ^[52] = חוץ למקומו ^[53].

רב אשי אמר: ^[54] שלא לשמו ^[55].

^[56] מכלל דכי לא עביד לה חוץ למקומו ושלא לשמו ^[57] - מחייב ^[58]?

^[59] איידי דתנא רישא ^[60] '^[61] פיגול וחייבין עליו כרת' ^[62] - תנא נמי סיפא 'פסול ואין בו כרת' ^[63].

מיתיבי ^[64]: 'במה דברים אמורים ^[65]? - בדמים הניתנין על מזבח החיצון ^[66]

הערות[עריכה]

^ שיושוו מעשה עבודות השוות בשניהן, כגון: הזאות דפרכת ושל מזבח הזהב
^ בהאי קל וחומר, כדאמרן
^ נמי ל'את בדם וטבילה'
^ מה במקום שלא הושווה קרבן לקרבן: דפר העלם ושעיר של יום הכפורים, הושוו מעשים המפורשים בשניהם: שלא שינה בפירוש עבודות השוות בהם, כגון: הזאות דהיכל - מקום שהושווה קרבן לקרבן, כגון: שעיר יוה"כ ושעירי עבודת כוכבים - אינו דין שיושוו מעשים למעשים, וילמד סתום מן המפורש: שעיר של יוה"כ משעירי עבודת כוכבים
^ כגון: שעירי עבודת כוכבים: לא למדנו בהן 'את בדם וטבילה' אלא בהיקשא: שהוקשו לפר כהן משיח, וחוזרין ומלמדין 'את בדם וטבילה' על שעיר יום הכפורים, כדאמר: בקל וחומר!
^ האי 'לפר', דמוקי רבי ישמעאל בפר העלם - משום דלקמן בעינן אגמורי פר העלם ביותרת הכבד ושתי הכליות לשעירי עבודת כוכבים בהיקשא ד'חטאתם על שגגתם' (במדבר טו כה) ופר העלם דבר בגופיה לא כתיב יותרת ושתי כליות אלא 'ואת כל חלבו יקריב ממנו' (ויקרא ז ג) ובהיקשא גמר להו מפר כהן משיח, דכתיבי ביה, להכי איצטריך 'לפר' יתירה - לפר העלם: לכפול בהיקשא שנייה, דהא בלאו הכי איתקש: דהאי קרא - ביה קאי, וכתיב כאשר עשה לפר - זה פר כהן משיח, וחזר וכפל יעשה לפר - זה פר העלם, לכפול בהיקשו: ללמד ממנו יותרת: דליהוי האי היקש שני במקום כתיבה בגופו: דלא ניהוי 'דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקשא', דקיימא לן לקמן ב'איזהו מקומן' (דף מט:) דאין למדין בקדשים למד בהיקשא מן הלמד בהיקש
^ בפרשת קרבנות עבודת כוכבים כתיב, ב'שלח לך', ומקרא יתירא הוא, לדרשא: דמה לו לכתוב זאת 'ונסלח להם כי שגגה היא והם הביאו את קרבנם' לכתוב ונסלח להם ונשתוק! אלא: משום דבעי לאקושי שעירי עבודת כוכבים, דמשתעי ביה קרא, לפר העלם להקטרת אימורים, כדכתיב קרבנם אשה לה' - היינו אימוריהם, ואקיש חטאתם לשגגה:
^ דעלייהו קאי
^ דכתיב ביה (ויקרא ד יג) ואם כל עדת ישראל ישגו - אמרה תורה: חטאת דעבודת כוכבים זו - הרי היא כשאר שגגתם דשאר עבירות לענין אישים
^ הקטרת האישים שלה
^ לא בהיקש מפר כהן משיח – בתמיה: והיאך חוזר ולמד בהיקש
^ ועשה
^ חזר וכפל בהיקשן כדאמרן לעיל למיהוי כמאן דכתיב בגופו
^ יותרת הכבד לשעירי עבודת כוכבים
^ דאקשינן לעיל לפר העלם
^ למה לי תו הך דחטאתם על שגגתם
^ דאיתרבו שעירי עבודת כוכבים לדין פר העלם - ל
^ בהדיא
^ דחטאתם על שגגתם - דלענין אשה לה' נמי איתקוש
^ אלמא כולה מילתא יליף מינה, ואפילו עיכובא, ואת אמרת ל'את בדם וטבילה'
^ כל 'תנו רבנן' קרי 'תנא דבי רב'; ההיא מתניתא קמייתא - לא מרבי ליה אלא ל'את בדם וטבילה', ועיכובא נפקא ליה מ'חוקה', ולרבי יהודה מאם כלה כפר
^ ו
^ הך תנא בתרא, דאמר 'לכל האמור בענין' - מתניתין דבי רבי ישמעאל היא, שנשנית ונסדרה בבית מדרשו של רבי ישמעאל, וסידרו בה תנאים הרבה, כמו שסידרו רבי חייא ורבי אושעיא
^ ציבור
^ קיצר בדברים
^ גרס בפר כהן משיח כתיב את פני פרכת הקדש ובפר העדה כתיב את פני הפרכת (ויקרא ד יז)
^ כניסת חבורת עצתו המסכימים לדעתו, אשר דברי סתריו אליהם
^ הרי הוא מסולק מחיבתם ומכניסתם במקצת, ואין לבו גס בהן כבראשונה; הכא נמי: כיון דרוב ציבור סרחה כביכול - אין כאן קדושה
^ בהקטרת המנחה - שני מתירין יש: הקומץ והלבונה; ואם הקטיר את האחד במחשבת פיגול והאחד בשתיקה:
^ כדמפרש טעמא לקמן
^ תחילה
^ ואחר כך
^ והוא הדין אם נתן לבונה במחשבה תחילה ואחר כך קומץ בשתיקה;
^ וטעמא:
^ ונמצא מפגל בכל המתיר; ורבנן סברי: 'על דעת ראשונה' לא אמרינן אלא אם כן אמר אף בשני; וכל מחשבה דקדשים מוציא בפה הוא; אבל ראשונה בשתיקה ושניה במחשבה - דאין כאן אלא מחשבת חצי מתיר - מודה רבי מאיר דלא פיגל, אלא פסל
^ מתניתין
^ וקסלקא דעתא: היינו שתיקה
^ במחשבת חוץ לזמנו
^ שלא חישב אלא בחצי מתיר, דכולן מעכבות בו, וכולן מתירות, ואין פיגול עד שיפגל בכולן
^ הראשונה במחשבה
^ והשאר בשתיקה
^ דאמרינן 'על דעת הראשונה עשה', והוה ליה מחשבה בכוליה מתיר
^ כדקתני בהדיא 'עד שיפגל בכל המתיר' - ואפילו ראשונה במחשבה ושניה בשתיקה משמע; אלמא לית להו 'על דעת ראשונה עשה'
^ ראשונה בשתיקה ואחרונה במחשבה
^ ליהוי פיגול
^ אלמא מדשני ליה בין ראשונה בשתיקה לראשונה במחשבה - שמע מינה: טעמא משום דעשה על דעת הראשונה הוא
^ הראשונות במחשבות דחוץ לזמנו; ואשמעינן דלא אמרינן 'על דעת הראשונה עשה'
^ ולא קתני 'כולן כתיקנן חוץ מאחת מהן', או 'ואחת בשתיקה'
^ שמע מינה 'כתקנן' דאמר
^ דאי במחשבה ולפיגול, היכי מקרי לה להך דשתיקה 'שלא כתיקנה'? הא לא חשיב בה מידי, ולא קילקל מחשבתו ראשונה דניקרייה 'שלא כתיקנה' לפיגול
^ לעולם כתקנה לפיגול, ורבנן היא; ולרבי מאיר לא תשמע מינה מידי; ו
^ דאחרונה
^ נמי 'שלא כתקנה לפיגול' קאמר, וכגון שנתנו במחשבת חוץ למקומו המוציאה מידי פיגול
^ מחשבה
^ נמי קרי 'שלא כתקנה' לפיגול, דהא חטאת היא, ומחשבה שלא לשמו - פוסלת בה, ומוציאה מידי פיגול
^ מדלא קרי לה תנא פסול אלא בשחישב שלא כתיקנה, ואוקימנא בשלא לשמו או חוץ למקומו
^ מכלל דכי לא עביד לה הכי, אלא בשתיקה
^ כלומר: הוי פיגול, לחייב על אכילתו כרת! אלמא על דעת ראשונה עשה! אם כן - לאו כרבנן מצית לאוקמי
^ לא גרסינן 'אלא'; כלומר: לעולם 'כתקנן' – לפיגול, ו'שלא כתיקנה' - חוץ למקומו, והוא הדין נמי דאם נתן בשתיקה - לא פיגל; והאי דנקט 'שלא כתקנה' -
^ בחיצונות
'^ נתן את הראשונה חוץ לזמנה ואת השניה חוץ למקומו
^ ודוקא נקט 'חוץ למקומו': לאשמועינן רבותא: דלא אתיא מחשבת חוץ למקומו דשניה ומפקא לה מידי פיגול, משום דהוקבע בפיגול ראשונה: שמתנה אחת מתרת ומפגל בהן
^ בפנימיות, דכהאי גוונא אתיא מחשבה שניה, ומפקא ליה מידי פיגול אף על גב דלא צריך למתניה, דהא בלאו הכי נמי לא הוה מיקבע
^ בתוספתא דזבחים [פ"ד מ"ד] היא, [בשנויים משמעותיים]
^ דבמתנה אחת פיגל
^ בדמים החיצונים: שמתנה אחת מתרת ומפגלת בהן

[1] שיושוו מעשה עבודות השוות בשניהן, כגון: הזאות דפרכת ושל מזבח הזהב

[2] בהאי קל וחומר, כדאמרן

[3] נמי ל'את בדם וטבילה'

[4] מה במקום שלא הושווה קרבן לקרבן: דפר העלם ושעיר של יום הכפורים, הושוו מעשים המפורשים בשניהם: שלא שינה בפירוש עבודות השוות בהם, כגון: הזאות דהיכל - מקום שהושווה קרבן לקרבן, כגון: שעיר יוה"כ ושעירי עבודת כוכבים - אינו דין שיושוו מעשים למעשים, וילמד סתום מן המפורש: שעיר של יוה"כ משעירי עבודת כוכבים

[5] כגון: שעירי עבודת כוכבים: לא למדנו בהן 'את בדם וטבילה' אלא בהיקשא: שהוקשו לפר כהן משיח, וחוזרין ומלמדין 'את בדם וטבילה' על שעיר יום הכפורים, כדאמר: בקל וחומר!

[6] האי 'לפר', דמוקי רבי ישמעאל בפר העלם - משום דלקמן בעינן אגמורי פר העלם ביותרת הכבד ושתי הכליות לשעירי עבודת כוכבים בהיקשא ד'חטאתם על שגגתם' (במדבר טו כה) ופר העלם דבר בגופיה לא כתיב יותרת ושתי כליות אלא 'ואת כל חלבו יקריב ממנו' (ויקרא ז ג) ובהיקשא גמר להו מפר כהן משיח, דכתיבי ביה, להכי איצטריך 'לפר' יתירה - לפר העלם: לכפול בהיקשא שנייה, דהא בלאו הכי איתקש: דהאי קרא - ביה קאי, וכתיב כאשר עשה לפר - זה פר כהן משיח, וחזר וכפל יעשה לפר - זה פר העלם, לכפול בהיקשו: ללמד ממנו יותרת: דליהוי האי היקש שני במקום כתיבה בגופו: דלא ניהוי 'דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקשא', דקיימא לן לקמן ב'איזהו מקומן' (דף מט:) דאין למדין בקדשים למד בהיקשא מן הלמד בהיקש

[7] בפרשת קרבנות עבודת כוכבים כתיב, ב'שלח לך', ומקרא יתירא הוא, לדרשא: דמה לו לכתוב זאת 'ונסלח להם כי שגגה היא והם הביאו את קרבנם' לכתוב ונסלח להם ונשתוק! אלא: משום דבעי לאקושי שעירי עבודת כוכבים, דמשתעי ביה קרא, לפר העלם להקטרת אימורים, כדכתיב קרבנם אשה לה' - היינו אימוריהם, ואקיש חטאתם לשגגה:

[8] דעלייהו קאי

[9] דכתיב ביה (ויקרא ד יג) ואם כל עדת ישראל ישגו - אמרה תורה: חטאת דעבודת כוכבים זו - הרי היא כשאר שגגתם דשאר עבירות לענין אישים

[10] הקטרת האישים שלה

[11] לא בהיקש מפר כהן משיח – בתמיה: והיאך חוזר ולמד בהיקש

[12] ועשה

[13] חזר וכפל בהיקשן כדאמרן לעיל למיהוי כמאן דכתיב בגופו

[14] יותרת הכבד לשעירי עבודת כוכבים

[15] דאקשינן לעיל לפר העלם

[16] למה לי תו הך דחטאתם על שגגתם

[17] דאיתרבו שעירי עבודת כוכבים לדין פר העלם - ל

[18] בהדיא

[19] דחטאתם על שגגתם - דלענין אשה לה' נמי איתקוש

[20] אלמא כולה מילתא יליף מינה, ואפילו עיכובא, ואת אמרת ל'את בדם וטבילה'

[21] כל 'תנו רבנן' קרי 'תנא דבי רב'; ההיא מתניתא קמייתא - לא מרבי ליה אלא ל'את בדם וטבילה', ועיכובא נפקא ליה מ'חוקה', ולרבי יהודה מאם כלה כפר

[22] ו

[23] הך תנא בתרא, דאמר 'לכל האמור בענין' - מתניתין דבי רבי ישמעאל היא, שנשנית ונסדרה בבית מדרשו של רבי ישמעאל, וסידרו בה תנאים הרבה, כמו שסידרו רבי חייא ורבי אושעיא

[24] ציבור

[25] קיצר בדברים

[26] גרס בפר כהן משיח כתיב את פני פרכת הקדש ובפר העדה כתיב את פני הפרכת (ויקרא ד יז)

[27] כניסת חבורת עצתו המסכימים לדעתו, אשר דברי סתריו אליהם

[28] הרי הוא מסולק מחיבתם ומכניסתם במקצת, ואין לבו גס בהן כבראשונה; הכא נמי: כיון דרוב ציבור סרחה כביכול - אין כאן קדושה

[29] בהקטרת המנחה - שני מתירין יש: הקומץ והלבונה; ואם הקטיר את האחד במחשבת פיגול והאחד בשתיקה:

[30] כדמפרש טעמא לקמן

[31] תחילה

[32] ואחר כך

[33] והוא הדין אם נתן לבונה במחשבה תחילה ואחר כך קומץ בשתיקה;

[34] וטעמא:

[35] ונמצא מפגל בכל המתיר; ורבנן סברי: 'על דעת ראשונה' לא אמרינן אלא אם כן אמר אף בשני; וכל מחשבה דקדשים מוציא בפה הוא; אבל ראשונה בשתיקה ושניה במחשבה - דאין כאן אלא מחשבת חצי מתיר - מודה רבי מאיר דלא פיגל, אלא פסל

[36] מתניתין

[37] וקסלקא דעתא: היינו שתיקה

[38] במחשבת חוץ לזמנו

[39] שלא חישב אלא בחצי מתיר, דכולן מעכבות בו, וכולן מתירות, ואין פיגול עד שיפגל בכולן

[40] הראשונה במחשבה

[41] והשאר בשתיקה

[42] דאמרינן 'על דעת הראשונה עשה', והוה ליה מחשבה בכוליה מתיר

[43] כדקתני בהדיא 'עד שיפגל בכל המתיר' - ואפילו ראשונה במחשבה ושניה בשתיקה משמע; אלמא לית להו 'על דעת ראשונה עשה'

[44] ראשונה בשתיקה ואחרונה במחשבה

[45] ליהוי פיגול

[46] אלמא מדשני ליה בין ראשונה בשתיקה לראשונה במחשבה - שמע מינה: טעמא משום דעשה על דעת הראשונה הוא

[47] הראשונות במחשבות דחוץ לזמנו; ואשמעינן דלא אמרינן 'על דעת הראשונה עשה'

[48] ולא קתני 'כולן כתיקנן חוץ מאחת מהן', או 'ואחת בשתיקה'

[49] שמע מינה 'כתקנן' דאמר

[50] דאי במחשבה ולפיגול, היכי מקרי לה להך דשתיקה 'שלא כתיקנה'? הא לא חשיב בה מידי, ולא קילקל מחשבתו ראשונה דניקרייה 'שלא כתיקנה' לפיגול

[51] לעולם כתקנה לפיגול, ורבנן היא; ולרבי מאיר לא תשמע מינה מידי; ו

[52] דאחרונה

[53] נמי 'שלא כתקנה לפיגול' קאמר, וכגון שנתנו במחשבת חוץ למקומו המוציאה מידי פיגול

[54] מחשבה

[55] נמי קרי 'שלא כתקנה' לפיגול, דהא חטאת היא, ומחשבה שלא לשמו - פוסלת בה, ומוציאה מידי פיגול

[56] מדלא קרי לה תנא פסול אלא בשחישב שלא כתיקנה, ואוקימנא בשלא לשמו או חוץ למקומו

[57] מכלל דכי לא עביד לה הכי, אלא בשתיקה

[58] כלומר: הוי פיגול, לחייב על אכילתו כרת! אלמא על דעת ראשונה עשה! אם כן - לאו כרבנן מצית לאוקמי

[59] לא גרסינן 'אלא'; כלומר: לעולם 'כתקנן' – לפיגול, ו'שלא כתיקנה' - חוץ למקומו, והוא הדין נמי דאם נתן בשתיקה - לא פיגל; והאי דנקט 'שלא כתקנה' -

[60] בחיצונות

[61] '^ נתן את הראשונה חוץ לזמנה ואת השניה חוץ למקומו

[62] ודוקא נקט 'חוץ למקומו': לאשמועינן רבותא: דלא אתיא מחשבת חוץ למקומו דשניה ומפקא לה מידי פיגול, משום דהוקבע בפיגול ראשונה: שמתנה אחת מתרת ומפגל בהן

[63] בפנימיות, דכהאי גוונא אתיא מחשבה שניה, ומפקא ליה מידי פיגול אף על גב דלא צריך למתניה, דהא בלאו הכי נמי לא הוה מיקבע

[64] בתוספתא דזבחים [פ"ד מ"ד] היא, [בשנויים משמעותיים]

[65] דבמתנה אחת פיגל

[66] בדמים החיצונים: שמתנה אחת מתרת ומפגלת בהן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]