ביאור:בבלי כתובות דף כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תרי ותרי נינהו [1]!? אי ערער דפגם משפחה [2] - גלוי מלתא בעלמא הוא [3]?

[עיין תוספות רי"ד]

לעולם אימא לך ערער דגזלנותא, וקאמרי הני: ידעינן ביה דעבד תשובה [4].

אמר רבי זירא: הא מלתא מרבי אבא שמיע לי, ואי לאו רבי אבא דמן עכו [5] - שכחתה [6]: שלשה שישבו לקיים את השטר, ומת אחד מהם [7] - צריכין למיכתב 'במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי' [8].

אמר רב נחמן בר יצחק: ואי כתב ביה 'שטרא דנן נפק לקדמנא בי דינא' [9] - תו לא צריך.

ודלמא בית דין חצוף הוא, וכדשמואל, דאמר שמואל 'שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקרא בית דין חצוף'?

דכתיב ביה 'בי דינא דרבנא אשי'. [10]

ודלמא רבנן דבי רב אשי - כדשמואל סבירא להו?

דכתיב ביה 'ואמר לנא רבנא אשי' [11]. [12]

משנה:

האשה שאמרה "אשת איש הייתי, וגרושה אני" – נאמנת [13], שהפה שאסר הוא הפה שהתיר;

ואם יש עדים שהיתה אשת איש, והיא אומרת "גרושה אני" - אינה נאמנת.

אמרה "נשביתי [14] וטהורה אני" [15] – נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר;

ואם יש עדים שנשבית, והיא אומרת "טהורה אני" - אינה נאמנת;

ואם משנשאת באו עדים - הרי זו לא תצא [16].

גמרא:

אמר רבי אסי: מנין ל'הפה שאסר הוא הפה שהתיר' מן התורה? - שנאמר (דברים כב טז) את בתי נתתי לאיש הזה לאשה: 'לאיש' אסרה [17], 'הזה' התירה [18].

למה לי קרא? סברא היא: הוא אסרה והוא שרי לה!

אלא כי איצטריך קרא - לכדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה [19] - שנאמר: את בתי נתתי לאיש [20].

'הזה' למה לי [21]?

מיבעי ליה לכדתני רבי יונה, דתני רבי יונה: 'את בתי נתתי לאיש הזה - 'הזה' ולא ליבם [22].

תנו רבנן: האשה שאמרה "אשת איש אני" וחזרה ואמרה "פנויה אני" – נאמנת.

והא שוויה לנפשה חתיכה דאיסורא?

אמר רבא בר רב הונא: כגון שנתנה אמתלא לדבריה [23].

תניא נמי הכי: אמרה "אשת איש אני" וחזרה ואמרה "פנויה אני" - אינה נאמנת; ואם נתנה אמתלא לדבריה – נאמנת [24]; ומעשה נמי באשה אחת גדולה, שהיתה גדולה בנוי, וקפצו עליה בני אדם לקדשה, ואמרה להם "מקודשת אני"; לימים עמדה וקידשה את עצמה; אמרו לה חכמים: "מה ראית לעשות כן"? אמרה להם: "בתחלה, שבאו עלי אנשים שאינם מהוגנים - אמרתי 'מקודשת אני'; עכשיו שבאו עלי אנשים מהוגנים - עמדתי וקדשתי את עצמי". וזו הלכה העלה רב אחא שר הבירה לפני חכמים באושא, ואמרו 'אם נתנה אמתלא לדבריה – נאמנת.

בעא מיניה שמואל מרב: אמרה [25] "טמאה [26] אני" וחזרה ואמרה "טהורה אני" [27] – מהו?

אמר ליה: אף בזו: אם נתנה


עמוד ב

אמתלא לדבריה – נאמנת.

תנא מיניה ארבעים זימנין; ואפילו הכי לא עבד שמואל עובדא בנפשיה [28].

תוספות ד"ה ואפילו הכי לא עבד שמואל עובדא בנפשיה - ר"ח הביא ירושלמי: שמואל בעא לאזדקוקי לאתתיה; אמרה ליה "טמאה אני" ולמחר אמרה "טהורה אני"; אמר לה: "אתמול טמאה יומא דין טהורה"? אמרה ליה "אתמול לא הוות בי חילא כי ההיא שעתא"; אתא שאיל לרב, אמר ליה: אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת.

תנו רבנן (יבמות פח ב): 'שנים אומרים "מת" ושנים אומרים "לא מת"; שנים אומרים "נתגרשה" ושנים אומרים "לא נתגרשה" - הרי זו לא תנשא, ואם נשאת - לא תצא [29]. רבי מנחם בר יוסי אומר: תצא.

אמר רבי מנחם בר יוסי: אימתי אני אומר 'תצא'? בזמן שבאו עדים [30] ואחר כך נשאת, אבל נשאת ואחר כך באו עדים - לא תצא': מכדי תרי ותרי נינהו! הבא עליה באשם תלוי קאי [31].

אמר רב ששת: כגון שנשאת לאחד מעדיה [32] .

היא גופה באשם תלוי קיימא!?

באומרת "ברי לי [33]".

אמר רבי יוחנן: שנים אומרים "מת" ושנים אומרים "לא מת" - הרי זו לא תנשא, ואם נשאת - לא תצא; שנים אומרים "נתגרשה" ושנים אומרים "לא נתגרשה" - הרי זו לא תנשא, ואם נשאת – תצא.

מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?

אמר אביי: תרגמה [34] בעד אחד [35]: עד אחד אומר "מת" - הימנוהו רבנן כבי תרי [36], וכדעולא, דאמר עולא: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים והאי דקאמר "לא מת" - הוה ליה חד, ואין דבריו של אחד במקום שנים.

אי הכי - אפילו לכתחלה נמי [37]?

משום דרב אסי [38], דאמר רב אסי (משלי ד כד) הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך;

סיפא: 'עד אחד אומר "נתגרשה" ועד אחד אומר "לא נתגרשה" - תרוייהו באשת איש קמסהדי [39], והאי דקאמר "נתגרשה" הוה ליה חד [ובזה לא קבעו חכמים שעד אחד נאמן כשנים], ואין דבריו של אחד במקום שנים.

רבא אמר: לעולם תרי ותרי נינהו, וראה רבי יוחנן דבריו של רבי מנחם בר יוסי בגרושין, ולא ראה במיתה. מאי טעמא? מיתה אינה יכולה מכחשתו [40], גרושין יכולה מכחשתו [41].

ומי חציפה כולי האי? והאמר רב המנונא: 'האשה שאמרה לבעלה "גרשתני" – נאמנת: חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה'!?

הני מילי היכא דליכא עדים דקא מסייעי לה, אבל היכא דאיכא עדים דקא מסייעי לה - מעיזה ומעיזה.

רב אשי אמר: כגון דאמרי עדים "עכשיו [42] מת"; "עכשיו גירשה": מיתה ליכא לברורה [43], גירושין איכא לברורה, דאמרינן לה: אם איתא דהכי הוה - אחזי לן גיטיך [44].

תנו רבנן: 'שנים אומרים "נתקדשה" ושנים אומרים "לא נתקדשה" - הרי זו לא תנשא [45], ואם נשאת - לא תצא.

שנים אומרים "נתגרשה" ושנים אומרים "לא נתגרשה" - הרי זו לא תנשא, ואם נשאת - תצא.'

הערות[עריכה]

  1. ^ כי אמרי 'לא גזל' הוו להו תרי ותרי, ולא מתכשר בהכי, דקיימא לן לקמן (בפרקין כו,א) 'אין ערער פחות משנים'
  2. ^ שהעידו עליו שהוא עבד, ועבד פסול לדין ולעדות - קל וחומר מאשה, כדאמר בפרק 'החובל' (בבא קמא פח א)
  3. ^ משחתמו - אמאי אין מעידין עליו? מאי חשד נוגע בעדות איכא הכא? דבר זה צריכין הן לברר, ודבר העשוי לגלות הוא: שיבדקו אחריו עד שיבורר הדבר; ואין עדותן של אלו תלוי בהגדתן ואינן אלא מגלי דבר בעלמא
  4. ^ והשיב את הגזלה
  5. ^ שהזכירה לי לאחר זמן
  6. ^ שכחתיה
  7. ^ עד שלא חתמו
  8. ^ דקיום השטר בשלשה, והרואה שנים חתומין בו יאמר שבשנים קיימוהו
  9. ^ דלא מקרי בי דינא בציר מתלתא
  10. ^ אורחא דמילתא נקט, שהוא היה ראש ישיבה במתא מחסיא בימי רב נחמן בר יצחק, דהוא מרא דשמעתא, דודאי בי דינא דרב אשי לא עבדין בתרין.
  11. ^ לאזדקוקי ליה ולקיומי; דכיון דרב אשי גופיה הזקיקן - איהו ודאי לתלתא אמר
  12. ^ ויש מפרשין 'ואמר לנא רבנא אשי' - תלתא נינהו, ולא נהירא לי: דאי רב אשי חד מנהון - מאי 'ואמר לנא' דכתבי ביה?
  13. ^ ומותרת לכהן
  14. ^ לבין העובדי כוכבים
  15. ^ שלא נבעלתי לעובד כוכבים
  16. ^ בגמרא מפרש אהייא קאי
  17. ^ לכל העולם, דלא ידעינן למאן
  18. ^ וכי אמר "הזה" - התירה לו
  19. ^ כשהיא קטנה או נערה, שבידו לקדשה, כדאמרינן בפרק 'נערה שנתפתתה': מנין שאם אמר "קדשתיה לפלוני" שהוא נאמן לאוסרה על הכל?
  20. ^ אלמא בדידיה תליא נתינה, והימניה קרא למימר הכי
  21. ^ כיון דלאו להפה שאסר מיבעי ליה
  22. ^ אם הוציא שם רע על נישואי אחיו - שאין היבם נידון כמוציא שם רע ליענש במאה כסף; והכי מוכח לקמן בפרק 'נערה'
  23. ^ משל וטעם למה אמרה תחלה "מקודשת אני"
  24. ^ הואיל ונתנה אמתלא נאמנת( האם כוונת רש"י לומר: הואיל ובתחילה נתנה אמתלא - נאמנת, אך אם נתנה רק אחרי שלא ידעה לתת – אינה נאמנת? )
  25. ^ לבעלה
  26. ^ נדה
  27. ^ לא הייתי נדה
  28. ^ פעם אחת אמרה לו אשתו כן ונתנה אמתלא לדבריה ופירש הימנה עד שטבלה
  29. ^ ולקמיה פריך 'תרי ותרי נינהו'?
  30. ^ שאמרו "לא מת"
  31. ^ בא על ספק כרת
  32. ^ שאמרו"מת"; דאין אשם תלוי אלא למי שלבו נוקפו, וזה אומר ברי לי
  33. ^ אין לבי נוקפי, שברי לי אילו היה קיים היה בא
  34. ^ להא דרבי יוחנן
  35. ^ ולאו 'שנים' איתמר, אלא "עד אומר כו' ועד אומר כו'"
  36. ^ לומר "מת", כדאמרינן ביבמות ב'האשה': מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה - הקלתה עליה בתחלתה
  37. ^ תינשא
  38. ^ ביבמות בפרק שני [כד,ב]
  39. ^ שניהן מעידין שאשת איש היתה
  40. ^ אם יבא בעלה - אינה יכולה לומר "מת אתה", הלכך אי לאו דברי לה שמת - מירתתא ולא מינסבא
  41. ^ אם יבא ויאמר "לא גירשתיך" היא תאמר "גירשתני", הלכך: אי שרית לה - סמכה אהכחשה ומינסבא על פי עדים הללו מספק, ולא מירתתא למידק שפיר
  42. ^ היום
  43. ^ אם אמרו "טבע במים" או "אכלו ארי" - אין אנו יכולין לברר הדברים, הלכך: לכתחלה לא תינשא, ואם ניסת - לא תצא, כרבנן, וכשניסת לאחד מעדיה;
  44. ^ דבשעתא פורתא לא מהימנא למימר אירכס לי
  45. ^ לאחר