תפארת ישראל על בבא קמא ח

משנה בבא קמא, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

החובל בחברו חייב עליו משום חמשה דברים: ואם אין בהחבלה רק א' או ב', ישלם רק אותן:

בנזק: מה שנפחת הניזק בדמיו ע"י החבלה, דהא דכתיב עין תחת עין, אין ר"ל עין ממש, דהא כתיב ולא תקחו כופר לנפש רוצח, ומדלא כתיב לאשר הוא רשע למות, דכולל כל הכאות [וגם כל חייבי מיתות]. ש"מ למעוטי בדכוותה אתא, דהיינו לרוצח לא תקח כופר, אבל לחובל תקח כופר והא דכתיב עין בעין, דמי עין הוא, והא דכתיב כאשר יתן מום כן יעשה בו, היינו בדין שמים, דכך ראוי לו כשלא יפייס להנחבל [רמב"ם פ"ג מחובל]:

בשבת: מה שנשבת ממלאכתו בחליו:

רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק: כעבד כנעני שנמכר בפעם אחת לעולם [אבל לא ישומו כאילו הנחבל ימכור א"ע. דחדא שהוא ישראל שאינו נמכר רק לשש שנים, ואין לומר ישמוהו תמיד כאילו תמיד ימכר א"ע לשש שש שנים, יעלה להון רב, ותו דלפעמים מפני חשיבותו, לא ימכר א"ע בעד כל הון]:

ושמין כמה היה יפה: קודם שנחבל:

כואו: ר"ל אפילו רק כואו שלא פצע בו:

אומדין כמה אדם כיוצא בזה: דלפי עינוגו צערו רב:

רוצה ליטול להיות מצטער כך: אין ר"ל דישומו כמה רוצה ליטול להצטער, דיש שלא ירצה בעד כל הון, אלא ר"ל כמה רוצה שיטלו ממנו שלא להצטער כך, אם נתחייב למלכות בצער זה:

עלו בו צמחים: אבעבועות, אפילו נולדו אח"כ מחמת ההכאה:

פטור: ואפילו עלו במקום המכה לא מצי למימר לולא שהיו שם ההכאה לא עלו, דעכ"פ ע"י ד"א עלו. מיהו זה דוקא רק כשעבר אדברי הרופא:

שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו: שבהן יוכל לעשות מלאכה גדולה, וכשיבריא עכ"פ חזי לשמור קשואין, וע"י חליו השתא אי אפשר גם לזה. מיהו בהוא נוקב מרגליות, ושבר רגלו, דכשיבריא יחזור למלאכתו ישלם השבת שבחליו כפי הפסדו שע"י חליו:

בשת: י"א שאינו רק במקום רואין. והמבייש בדברים, פטור, אבל אין לו חלעה"ב עד שיפייסו [(שו"ע חו"מ, תכ)]:

הכל לפי המבייש: דהנבזה המבייש בושתו מרובה [ולר"ן ורש"י בינוני שבייש בושתו מרובה, ורק בבעילה, מבוזה שבעל בושתו מרובה, כפ"ג דכתובות מ"ז]:

והמתבייש: דנכבד שנתבייש בושתו מרובה:

המבייש את הערום: ר"ל ערום קצת, שהערימו יותר:

המבייש את הסומא: שלא ראה הבושת אבל הרגישו:

והמבייש את הישן: והרגיש אחר שהקיץ, אף שבשעה שביישו לא ידע:

חייב: אבל אין דמי בשתם מרובה כל כך כאילו איננו ערום או סומא או ישן:

אינו חייב על הבשת עד שיהא מתכוין: ואפילו רק נתכוון להזיק ולא לבייש חייב בבושת. מיהו בזה"ז שאין לנו ב"ד סמוכין, אין דנין רק נזקי אש, בור, שן, רגל, שכיח, ממון, חסרון כיס [כח"מ א'. ושפ"ט, וססת"י. וסי' א'ב' ש'ר' ש'מ'ח'], ולפיכך נזקי אדם באדם שאינו מצוי, אין שמין ומגבין לו, רק אי תפס לא מפקינן מניה, אבל ינדו למזיק עד שיפייס לניזק [שם]:

משנה ב

ופטור מדמי ולדות: [עי' לעיל פ"ג מ"י]:

משנה ג

המכה את אביו ואת אמו ולא עשה בהם חבורה: דרק בחבלן חייב מיתה:

וחובל בחבירו ביום הכפורים: אפילו במזיד, שחייב מלקות שפוטר מתשלומין, אפ"ה בחובל בחבירו בפירוש רבתה תורה שישלם:

משנה ד

אבל משלמין לאחר זמן: דמתחלה בני תשלומין היו, רק שאין להן לשלם משא"כ ברישא בחשו"ק:

חייבין לשלם: מיהו ביש לאשה נכסי מלוג, תמכרם בטובת הנאה, שכשימות בעל בחייה יטלם הקונה, יתשלם לזה [(שו"ע חו"מ, תכד)]. ואי"ל בל"ז הרי תוכל למכור הכתובה בטובת הנאה. י"ל דכתובה ודאי שט"ח הוא, והרי קיי"ל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחל, וכל לגבי בעלה ודאי מחלה, ואטרוחי ב"ד בכדי ל"ל. משא"כ זכות שלה בנ"מ, לא מחשב כשט"ח]:

משנה ה

והחובל בחברו בשבת: אף ששגג בהאיסור, חייבי מיתות שוגגין פטורים מתשלומין, דאף שמקלקל, והמקלקל בשבת פטור מסקילה, עכ"פ מתקן הוא ליצרו:

משנה ו

התוקע לחבירו: שהכהו באגרופו נגד אזנו, וי"א דר"ל שתקע לו ממש באזנו [ועי' רש"י קדושין י"א ב']:

סטרו: שהכה בפס ידו על לחיו, בושתו מרובה טפי:

לאחר ידו: שהכהו באחורי ידו על לחיו, שבשתו יותר מרובה:

צרם: משך:

רקק והגיע בו רוקו: וברקק בבגדו פטור:

זה הכלל הכל לפי כבודו: ר"ל כל אלו השומות שנזכרו במשנה, הן רק למכובד מאד, וזה בשביל צער ובושת, ושאר הג' ישלם לפי מה שהן:

אמר רבי עקיבא אפילו עניים שבישראל רואין אותם כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב: דלכולן שמין בשוה כלעיל, וקיי"ל כת"ק [(שו"ע חו"מ, תכ)]:

ונתן לו זמן: דלבושת שאינה של חבלה, וכ"כ לצער של כואו בשפוד, יהבינן זמן, מדבשניהן לא חסרו ממונא, משא"כ לבושת וצער של חבלה, ולשאר ג' דברים דחסריה ממונא, לא יהבינן זמן [(שו"ע חו"מ תכ, כז)]:

שמרה: המתין לה:

עומדת על פתח חצרה ושכר את הכד בפניה ובו כאיסר שמן: שמן בכאיסור:

גלתה את ראשה והיתה מטפחת: ר"ל אספה השמן בטפח שלה:

ומנחת ידה על ראשה: לסוך ראשה בשמן, דכך דרכם לבריאות:

רבי לזו אני נותן ארבע מאות זוז: שזלזלה בעצמה כל כך, שבעד הרווחת איסור גלתה ראשה בר"ה:

החובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי: דעבר משום בל תשחית [כך נ"ל דלמאי דמסיק הש"ס דמצער עצמו נקרא חוטא, א"כ אין חילוק בין גוף למלבוש לענין בל תשחית דאי משום וכפר עליו, לא ס"ד שיהיה חייב ומאי קמל"ן דפטור, וכקושי' תוס' ד"ה החובל]:

פטור: מעונש ב"ד דכל שאין קוצץ אילן אין בל תשחית רק מד"ס [(פ"ו מהל' מלכים)]:

אחרים שחבלו בו חייבין: וכ"ש בושת דרשאי לכתחילה לבייש א"ע ודאי אחרים חייבים:

פטור: די"ל לטובתי עשיתי והרי גם באילן אינו חייב רק בשקוצצו דרך השחתה להפסיד לאדם [ומתורץ קושית תוס' ד"ה החובל]:

אחרים שקצצו את נטיעותיו חייבים: כשלא התרו בו למלקות, שאינו לוקה, משא"כ בחובל בחבירו בפירוש רבתה תורה שישלם אפילו התרו בו למלקות משלם ואינו לוקה [ככתובות דל"ב ב'] ונקט נמי נטיעה דלא נימא רק חובל חייב מדצערו בגופו, משא"כ בושת ולהכי נקט דאפילו נטיעות דפחות מבושת אפ"ה אחר חייב:

משנה ז

אין נמחל לו: הבושת:

ועתה השב אשת וגומר: ויתפלל בעדך, וכי ס"ד שיתפלל בעדו, אם לא יבקש אבימלך ממנו:

ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וגומר: ואי"ל דלמא אברהם מלתא יתירתא עביד [כיומא כ"ח ב']. א"כ הו"ל נמי לאשמעינן דמחל לו [כמ"ד ויעתר לו ה' ותהר רבקה]. אע"כ דמחילה מחוייב היה, רק קרא קמ"ל דלא די שמחל לו, אלא שהתפלל ג"כ בעדו:

חייב: דצערה דגופא לא מחיל אינש:

על מנת לפטור חייב: מטעם הנ"ל, דלשחוק בעלמא אמר כן. וי"א דבכה"ג פטור, רק דמתני' מיירי בשואלו החובל, ע"מ לפטור. והוא השיבו הן, אמרינן דהתכוון לבתמיה [תכ"א. ואילה"ק ללישנא קמא רישא ל"ל דהוא כ"ש מסיפא. נ"ל דקמ"ל רישא דאף שלא אמר ע"מ לפטור, ל"א דאידך סבר ודאי לצורך קאמר, שהעלה בשרו נימא [בראנד בל"א], ולהכי א"צ לומר ע"מ לפטור, דהרי לטובתו נתכוון, קמ"ל. מיהו בשאר צער שאינו בחסרון אבר נמי לא מחל אינש, כמוכח מכד וטלית דנקט בסיפא, והא דנקט חסרון אברים. נ"ל דקמ"ל דאפילו בהנהו רגיל לומר כן בשחוק, ואינו חושש שמא חבירו יבין כן לאמת]:

על מנת לפטור: אפילו א"ל בדרך שאלה ע"מ לפטור. והשיבו לאו, אפילו הכי פטור:

פטור: ודוקא בדאתא לידי בתורת שמירה, ולהכי בלא אמר ע"מ לפטור, חייב. אבל בלא אתא לידי' בתורת שמירה, אפילו לא א"ל ע"מ לפטור, פטור:

חייב: השליח. אפילו א"ל ע"מ שאני משלם, אין שליח לעבירה [(שו"ע חו"מ, שפ)]:

בועז

הלכתא גבירתא