תענית ג א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אי סבר לה כרבי יהודה בן בתירה נימא כוותיה קסבר רבי עקיבא כי כתיב ניסוך יתירא בששי הוא דכתיב תניא ר' נתן אומר (במדבר כח, ז) בקדש הסך נסך שכר לה' בשני ניסוכין הכתוב מדבר אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין אימא תרוייהו דחמרא אם כן ליכתוב קרא או הסך הסך או נסך נסך מאי הסך נסך שמעת מינה חד דמיא וחד דחמרא אלא הא דתנן אניסוך המים כל ז' מני אי ר' יהושע נימא חד יומא אי ר"ע תרי יומי אי ר' יהודה ב"ב שיתא יומי לעולם ר' יהודה ב"ב היא וס"ל כר' יהודה דמתני' דתנן רבי יהודה אומר בלוג היה מנסך כל שמונה ומפיק ראשון ומעייל שמיני ומאי שנא ראשון דלא דכי רמיזי מים בשני הוא דרמיזי שמיני נמי כי רמיזי מים בשביעי הוא דרמיזי אלא רבי יהושע היא וניסוך המים כל שבעה הלכתא גמירי לה דאמר ר' אמי א"ר יוחנן משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן בעשר נטיעות גערבה דוניסוך המים הלכה למשה מסיני:
רבי יהודה אומר משום רבי יהושע העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר:
הי רבי יהושע אילימא רבי יהושע דמתניתין הא אמר ביום טוב האחרון של חג הוא מזכיר אלא ר' יהושע דברייתא האמר משעת הנחתו ותו הא דתניא ר' יהודה אומר משום בן בתירה העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר הי בן בתירה אילימא רבי יהודה בן בתירה הא אמר בשני בחג הוא מזכיר אמר רב נחמן בר יצחק תהא ברבי יהושע בן בתירה זמנין דקרי ליה בשמיה וזימנין דקרי ליה בשמיה דאבא והא מקמי דליסמכוהו והא לבתר דליסמכוהו התנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר מ"ט א"ר חנינא לפי שאין נעצרין וטל מנלן דלא מיעצר דכתיב (מלכים א יז, יג) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי וכתיב (מלכים א יח, א) לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה ואילו טל לא קאמר ליה מאי טעמא משום
רש"י
[עריכה]
אי סבר לה כר' יהודה - לימא כר"י. שיזכיר בשני:
ניסוך יתירא בששי כתיב - כלומר ונסכיה דמרבי תרי ניסוכין כתיב בששי להכי אמר בששי מתחיל להזכיר ואהני מ"ם יו"ד מ"ם מים דלא מצינו למימר תרוייהו דיין:
או הסך הסך או נסך נסך - מדשני קרא בדיבוריה ש"מ תרתי:
אי ר"ע תרי יומי הוו - ותו לא דהא אמר ונסכיה דהיינו בששי מרבה ניסוך המים:
וסבר לה כר' יהודה דמתניתין - דאמר בלוג הוה מנסך כל שמנה לא סבר כוותיה במה דאמר כל שמונה מנסך אלא במה דאמר בשמיני מנסך וכיון דבשמיני מנסך משכחת לה לרבי יהודה [ב"ב] דאמר בשני מתחילין לניסוך המים כל שבעה:
דמפיק ראשון ומעייל שמיני - משיב בעל הגמרא מי מצי אמר רבי יהודה דבשמיני מנסך:
מאי שנא - דקאמר דבראשון אינו מזכיר דכי רמיזי מיא בשני הוא דרמיזי דמונסכיהם מרבה ניסוך המים שמיני נמי מי מצי אמר דמנסך הא שביעי אמר רחמנא דמ"ם יו"ד מ"ם מים כתיב בשביעי דסיום קראי דניסוך המים בשביעי כתיב כמשפטם ולא בשמיני:
אלא ר' יהושע היא - דאמר משעת הנחתו [דהיינו בשביעי] מזכיר ואעפ"כ סבר דניסוך המים כל שבעה דגמרא גמיר לה הלכה למשה מסיני דניסוך המים כל שבעה ודאי כר"א אתי שפיר אבל כרבי יהודה בן בתירה וכר"ע לא מיתוקמא אלא להכי לא מוקי לה כר' אליעזר דהא לא מיבעי אי ר' אליעזר סבירא ליה הכי דודאי לרבי אליעזר אתי שפיר והא דקא מוקים כר' יהושע רבותא קמשמע לן אבל כר"י בן בתירה וכר"ע לא מיתוקמא דרבי יהודה יליף מונאמר בשני ונסכיהם כו' אלמא דסבר דניסוך המים לא הוו אלא ו' ימים דאיהו לא מפיק ראשון ומעייל שמיני משום הני פירכא דפריך לעיל לא אתי כרבי יהודה ורבי עקיבא יליף מנסכיה שנאמר בששי אלמא דסבר דניסוך המים לא הוו אלא תרי יומי אבל כרבי יהושע מיתוקמא לפיכך אין מזכירין אלא ביו"ט האחרון דגשמים בחג סימן קללה אבל ניסוך המים הוי כל שבעה דגמרא גמיר לה:
עשר נטיעות - המפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה ערב שביעית עד ר"ה אע"ג דשאר שדות אין חורשין לפני שביעית ל' יום זה חורשין דהואיל אם אין חורשין סביבן מפסידין:
וניסוך המים - כל שבעה: ר' יהודה אומר משום רבי יהושע העובר לפני התיבה בי"ט האחרון של חג כו'. כעין אמר מר הוא כלומר אמרינן לעיל ר' יהודה אומר.
הי רבי יהושע אילימא רבי יהושע דמתני' מיו"ט האחרון הוא מזכיר- דראשון נמי המתפלל תפלת יוצר מזכיר ואילו הכא תני הראשון אינו מזכיר:
האמר משעת הנחתו - דהיינו בשביעי והכא קתני יו"ט האחרון של חג דהיינו בשמיני:
ותו הא דתניא - במכילתא אחריתי: ר' יהודה אומר משום בן בתירה העובר לפני התיבה בי"ט אחרון של חג האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר:
(אלא) אמר רב נחמן בר יצחק תהא - תרוייהו הא דבעית הי ר' יהושע והא דבעית הי בן בתירה ר' יהושע בן בתירה היא דהאי דקאמר ר' יהודה לעיל משום ר' יהושע והדר קאמר משום בן בתירה תהא תרוייהו ר' יהושע בן בתירה ולא קשיא זמנין קרו ליה בשמיה דאבוה בן בתירה וזמנין דקרו ליה בשמיה דידיה ר' יהושע:
מקמי דליסמכוהו - לא הוה חשוב וקרו ליה בשמיה דאבוה והאי דקרו ליה בשמיה דנפשיה ר' יהושע היינו לבתר דסמכוהו:
בטל וברוחות - משיב הרוח ומוריד הטל לא חייבוהו חכמים להזכיר אפילו בימות הגשמים:
לפי שאינן נעצרין - שאלמלא הן אין העולם מתקיים והאי דאמרינן בתפלה משיב הרוח ומוריד הגשם לאו משום חיוב אלא חוק גשם הוא מזכיר דטל ורוחות מועילות לארץ לתקנה ולנגבה כדבסמוך זיקא דבתר מיטרא כמיטרא:
ואילו טל לא קאמר - ואתנה טל ומטר אלא מטר בלבד:
תוספות
[עריכה]
אי רבי יהודה בן בתירה. דאמר בשני בחג הוא מזכיר שית יומי הוו א"כ לא יהיה הניסוך כי אם ששה ימים:
עשר נטיעות. פירש"י נטיעות מפוזרות בבית סאה חורש כל בית סאה בשבילן דכל נטיעה יונקת ודווקא מבית סאה היה צריך להם יכול לחרוש עד ר"ה של שביעית דהוו שפיר אוקומי אילנא שרי אבל יותר מבית סאה אינו חורש אלא כדי צורכן דהואיל ומפוזרות ביותר מבית סאה קיימי שפיר ובפחות מיכן למה קיימי וליעקר קיימי ודוקא נטיעות אמר דחורשין בשבילן עד ראש השנה אבל אילנות אסור דאורייתא כל אלול ומדרבנן. פסח ועצרת תקון בשדה הלבן עד פסח מותר אבל מפסח ולהלן אסור ושדה אילן עד עצרת מותר מכאן ואילך אסור:
ערבה. שמקיפין את המזבח וניסוך המים הלכה למשה מסיני כולהו:
ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד. לכך נקרא מתושבי גלעד לפי שהרגו ישראל אנשי יבש גלעד על מעשה פילגש בגבעה ולא נשאר ביבש גלעד כי אם מעט אנשים מן המיושבים בעיר כי כל השאר היו עם אספסוף לכך מעיד כי אליהו מן התושבים כך שמעתי מהר"י טרוט"י משם הר"י בה"ר יצחק ממלאון:
בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר. משיב הרוח ומוריד הטל כו' לפיכך אין קפידא לומר מוריד הטל אפילו בימות החמה אך שלא יאמר מוריד הגשם והכי הלכתא ואם לא אמר בימות הגשמים כי אם מוריד הגשם ודילג משיב הרוח ומוריד הטל אין מחזירין:
ואילו טל לא מיעצר. ומ"ה נראה דגבי גדעון (שופטים ו) כשאמר על הארץ יהיה טל ועל הגיזה יהיה חורב כתיב ויעש כן אבל כשאמר על הארץ יהיה חורב ועל הגזה יהיה טל כתיב ויהי כן כלומר דעל הגיזה היה הטל אבל לא כתיב ויעש כן משמע דעל הארץ היה טל דטל לא מיעצר ע"כ בנוסח שלפני ועוד מצאתי כשאמרו על כל הארץ יהיה טל כתיב ויעש אלהים כן וכשאמר טל יהיה על הגיזה לבדה ועל כל הארץ יהיה חרב כתיב ויהי כן ולא הזכיר בזה הש"י וטעמו אשר אומר כי הוא זה כי אין הש"י מזכיר שמו על הרעה כי אם יהיה חורב על כל הארץ היתה רעת יושבי בה וכתיב (שמות כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך אבל כשאמר על כל הארץ יהיה טל כתיב ויעש אלהים וכדומה לזה (בראשית א) ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה וגבי חשך לא הזכיר השם יתברך וכן בחמשה דברות אחרונות (שמות כ) מלא תרצח ואילך לא הזכיר הש"י הכל הולך אל מקום אחד משל למלך שבנה דירה נאה והניח לצייר מגינו לפני כל חדרי הבית זולתי בית הכסא מקום הטינוף:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/תענית/פרק א (עריכה)
ה א מיי' פ"י מהל' תמידין הלכה ו', סמ"ג עשין רה:
ו ב מיי' פ"ג מהל' שמיטה ויובל הלכה ה':
ז ג מיי' פ"ז מהל' לולב הלכה כ':
ח ד מיי' פ"י מהל' תמידין הלכה ו':
ט ה מיי' פ"י מהל' תפלה הלכה ח', סמ"ג עשין יט, טור ושו"ע או"ח סי' קי"ד סעיף ג':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/תענית/פרק א (עריכה)
תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר שאינן נעצרין כמו המטר דכתיב חי ה' אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי.
וכתיב לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה. ואלו טל לא אדכר.
מתוך: רבינו גרשום על הש"ס/תענית/פרק א (עריכה)
בשני ניסוכין הכתוב מדבר שני ניסוכין על קרבן אחד ונסכיהם משמע ניסוכין הרבה דקרבנות הרבה. סבר לה כר"י דמרבה ניסוך המים אי סבר כר"י [לימא כר"י] שיזכיר בשני. ניסוך יתירה בשני כתיב כלומר ונסכיה דמרבה תרי ניסוכין כתיב בששי להכי אמר בששי מתחיל להזכיר ואהני מים דלא מצי למימר תרווייהו דיין:
אי ר"ע תרי יומי הוו ותו לא דהא אמר ונסכיה דכתיב בששי מרבה ניסוך המים. אי ר' יהודה (בן בתירה) שתא הוי ותו לא דהא אמר מ'י'ם' מים דהיינו בשני מרבה ניסוך המים:
וסבר לה כר' יהודה דמתניתין דאמר בלוג היה מנסך כל שמונה ולא אמר דסבר כוותיה במה דאמר מנסך כל שמונה אלא במה דאמר בשמיני מנסך וכיון דבשמיני מנסך משכחת לה לר' יהודה [ב"ב] דאמר בשני מתחיל לנסך ניסוך המים כל שבעה דאפיק ראשון ועייל שמיני:
משיב בעל התלמוד מי מצי אמר ר' יהודה דבשמיני מנסך מ"ש דקאמר דבראשון אינו מזכיר דכי רמיזי מיא בשני רמיזי דמונסכיהם מרבה ניסוך המים:
שמיני נמי מי מצי אמר דמנסך ביה מיא שביעי אמר רחמנא דמים כתיב בשביעי ולא בשמיני אלא ר' יהושע היא דאמר משעת הנחתו דהיינו בשביעי מזכיר ואעפ"כ סבר דניסוך המים כל שבעה דגמרא גמיר לה הלכה למשה מסיני דניסוך המים כל ז' ודאי כר"א אתי אלא להכי לא מוקים לה כר' אליעזר דהוא לא בעי אי ר' אליעזר [היא] דודאי כר"א אתי שפיר:
אי ר' יהושע חדא יומא ותו לא דאמר משעת הנחתו בשביעי מזכיר וה"ה דמתחיל לנסך:
עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל השדה כולה בשבילן ערב שביעית עד ר"ה אע"ג דשאר שדות אין חורשין לפני שביעית שלשים יום זה חורשין דהואיל דילדות הן אם אין חורשין סביבן מפסידין:
וניסוך המים כל שבעה:
ר"י משום ר' יהושע יו"ט האחרון של חג וכו' הי רבי יהושע אילימא ר' יהושע דמתניתין דאמר ביו"ט האחרון הוא מזכי' (מיו"ט האחרון מזכיר) דראשון נמי המתפלל יוצר אור מזכיר ואלו הכא תני הראשון אינו מזכיר האמר משעת הנחתו דהיינו בשביעי והכא קתני יו"ט האחרון דהיינו בשמיני. ותו הא דתניא במכילתא אחריתי ר' יהודה [אומר] משום בן בתירה העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון [אחרון] מזכיר ראשון אינו מזכיר:
אלא אמר רב נחמן בר יצחק תהא תרווייהו הא דבעית הי ר' יהושע והא דבעית הי בן בתירה ר' יהושע בן בתירה. זימנין קרי ליה בשמיה דאבוה [ר"ל בן בתירה] וזימנין קרי ליה בשמיה דידיה ר' יהושע. מקמי דליסמכיה לא הוי חשוב וקרי ליה משמיה דאבוה:
בטל וברוחות לא חייבו. משיב הרוח ומוריד הטל:
מ"ט לא חייבו חכמים להזכיר דלא מיעצרי כלומר שמעולם ירד טל ומנשב רוח ולא צריכי (שאין ברכה מ"ט דלא מיעצר כלומר שלעולם יורד ואין בו) ברכה:
תאנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר: עיקר הפי' לא חייבו חכמים להזכיר טל ורוחות בשום זמן ואפי' בזמן שרגילין להזכיר כגון טל בימות החמה ורוחות בימות הגשמים ואם בא להזכיר אפילו בזמן שאין רגילין בו כגון טל בימות הגשמים ורוחות בימות החמה מזכיר והכי מוכח מדרבי חנינא דבסמוך. והא ודאי לפי שאין בהזכרת הטל חיוב אף בימות החמה לא הוזכר במשנתינו בשום מקום וכדברי רבי יהודה שלפנינו מוכיח כן שנינו וביום טוב הראשון של פסח מזכיר הראשון והאחרון אינו מזכיר כלומר הראשון מזכיר גשם והאחרון אינו מזכיר גשם ולא קתני שיזכיר טל ואלו היה לו בחיוב היה לו לשנו' כמו ששנה בריש' האחרון מזכיר טל הראשון אינו מזכיר אלא ודאי שאין חיוב בדבר אלא שלא יזכיר גשם ואם רצה להזכיר טל מזכיר הכל ברשותו וכן לענין השאלה לא שנינו בו שום חיוב וכשאמרו כן לא חייבו חכמים להזכיר ה"ה לשאול ומשום דאיירי' במתני' בהזכרה וגם א"א לשאלה בלא רצוי הזכרה נקט הזכרה וכיון דליכא הזכרה פשי' דליכ' חיוב שאלה ואמרי' מ"ט אמר ר' חנינא לפי שאין נעצרים ושאלתנו על רוח מצוי' ועליה השיבו שאינה נעצרת דאילו רוח שאינה מצויה נעצרת היא ושמה מוכיח עליה וטל ג"כ אינו נעצר ומאי דכתיב באליהו חי י"י אם יהיה טל היינו טל של ברכה שהוא נעצר וטעמ' דידן היינו לטל בעלמא ואכולה מלת' יהבי' טעמא דכיון שאינן נעצרין ואינן בגבורה אין ראוי לתקן בהן חיוב הזכרה ומינה נמי שאם מזכירו אף בזמן שאין רגילין בו דלית לן בה. דהא זמנן הוא בכל שעה ואיכא למידק כיון דאיכ' טל ברכה שהוא נעצר למה לא חייבו בו שהרי צריך הוא לעולם צורך גדול ועוד למה לא חייבו ברוחות מפני רוח שאינה מצויה שהיא נעצרת בשלמא משום רוח שאינה מצויה דחזיא לבי דרי אינו בדין לקבוע בו חובה כיון דאפשרי בר מינה בנפוותא כדאיתא בש"ס.
אבל עדיין יש בה שתי תועלות גדולות שא"א להם בידי אדם הא' להביא הגשמי' וכדאמרי' במכלתי' אמר משיב הרוח נשב זיקא אמר מוריד הגשם אתא מטרא גם הדבר ידוע למין ומבורר מצד הטבע והשניה ידועה גם כן מצד הטבע שהיא מועילה לגדל הדשאים והצמחים וכעניין שאמרו בירושלמי דמסכת ר"ה הרי שלא היו ישראל כשרים בר"ה ונגזרו עליהם גשמים מועטין וחזרו בתשובה להוסיף עליהם א"א שכבר נגזרה גזרה אלא מה הקב"ה עוש' מורידין בזמנן ומשיב עליהם טללים ורוחות שתהנה הארץ מהם. וא"כ למה לא חייבו להזכיר ולשאול ברוחות בימות הגשמים שהם צריכי' להביא גשמים ואם לגדל הצמחים והזרעים וי"ל שלא רצו לחייב הזכרה. אלא בדבר ההכרח. שא"א זולתו אבל הרוחות האלו כל היכא דאיכ' גשמים כראוי אין צריך אליהם ואין לנו לחייב אלא בגש' שהוא עיקר הדבר בין שיבא ע"י רוחות או זולתם ואם ירדו גשמים כראוי אין אנו צריכין לרוחות לגדל דשאים וצמחים ולא שאלו בש"ס אלא על טל ורוח מצויה שהם צריכין לעולם צורך גדול ואין קיום לעולם זולתם והיה בראוי להזכירו ועל זה השיבו שאעפ"כ כיון שאינו נעצרין לא חייבו בו הזכרה שאינו באי' בגבורה אבל על הרוחו' שאינו מצויות שאפש' זולתם לא עלה על לב דעת לשאול עליו למה לא חייבו להזכירו.
ולענין טל של ברכה שהוא נעצר כיון שאין שנוי בגופו בטל של ברכ' ושאינו טל ברכה מין אחר הוא אלא שברכ' י"י תבלין להשבחו ואין הגבורה נכרת כדאיתא בש"ס. וגופו של טל אינו נעצר לא חייבו להזכירו. זו היא שורת הדין אבל העולם נהגו לפי מה שצריך כי לפי שרוח שאינה מצויה מועילה בימות הגשמים לב' ענינים שאמרנו אומרים משיב הרוח בימות הגשמים אבל לא בימות החמה מכיון דלא חזיא אלא לבצרי דאפשר זולתה ע"י אדם ולעניין הטל נהגו בו בימות החמה שצריך יותר לעולם וכיון שאין בו הזכרת גשם לא רצו שתהא ברכה זו פגומה לגמרי מהזכרה וקבעו בו הזכרת טל ובשאלת הטל נהגו לעולם ובלבד בטל של ברכה שהוא נעצר שאומרי' בימות החמ' ותן טל לברכה ובימו' הגשמים ותן טל ומטר לברכה אעפ"כ אם לא הזכיר ולא שאל אין בכך כלום וכבר כתבתי במס' ברכות שברכת השני' שוה היא בימו' החמה ובימו' הגשמים ולא חלק בה התלמוד לעולם אלא אימתי יזכיר בה שאלה כדאמר ושאלה בברכת השנים דאלמא בר מהאי שאלה דגשם איתיה לברכת השנים בדוכתה לזמן שאין שאלה וכן בדין שהרי בימות החמה צריכין אנו להתפלל על ברכ' הארץ ופירותיה כמו בימו' הגשמים או יותר אבל בארצות הללו נהגו להחליף הברכ' בין ימות החמ' לימות הגשמים ואין לנו סמך למנהגם. עיקר השאלה הוא לומר ותן טל ומטר לברכה.
ויש שואלים למה לא נהגו להזכיר בעבים כלום שאף הם אמרו שלא חייבו חכמים להזכיר בעבים כלו' ואם בא להזכי' מזכי' וצריכין הם לעול' כמו שאמרנו שניו' למט' עבי' והיינו עיבא דבתר מטרא והתשובה על זה שאין צורך העבי' בכל שעה שהרי ברבוי הגשמי' אין העבים צריכי' ולא ראויים כמו שאמרו שמשא דבתר מטרא כמטרא וזהו בימות החורף והקור ואמרו זיקא דבתר מטרא כמטרא אינו אלא כשהגשמי' מועטי' לעבים להעמיד הלחות. ולמה לנו לפתוח פינו לשטן שנהיה צריכי' לעבים מפני מיעוט הגשמים כל עיקר לא הוזכרנו רוחות להשלים מיעוט הגשמי' אלא להביא את הגשמים ולפי' הקדמנוהו לגשמים לומר משיב הרוח ומוריד הגשם זה נ"ל טעם נכון ונתבררו בע"ה יתברך דברים שנתקשו לרבים בענינים אלו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה