סמ"ג עשה רה
מצות עשה להקריב קרבן מוסף בשבעת ימי החג כאמור בפרשת פנחס "ובחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו' והקרבתם עולה וגו׳ פרים בני בקר שלשה עשר אילים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים." כולן עולות ושעיר עזים אחד חטאת, וכן בכל יום ויום משבעת ימי החג מקריבין שני אלים וי״ד כבשים ושעיר חטאת, אבל הפרים פוחתין אחד בכל יום.
כל ז׳ ימי החג מנסכין המים ע״ג המזבח ודבר זה הל״מ [בסוכה דף מ״ד]. ונרמז בקרבנות החג כדאיתא בשבת [דף ק״ג] בשני הוא אומר ונסכיהם ובכל השאר לא אמר כי אם ונסכה מ״ם דונסכיהם ובששי אומר ונסכיה יו״ד דונסכיה ובשביעי כמשפטם מ״ם דכמשפטם הרי כאן מי״ם ובכולן לא תמצא אחת מן השלשה אותיות אלו שישתנו חוץ מבאלו. ומפרש בסוכה [דף ס״ח] כיצד היו עושין צלוחת של זהב מחזקת שלשה לוגין היה ממלא אותה מן השילוח הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו ועלה לכבש ונד לשמאלו. מסקינן ביומא [דף כ״ו] שעם ניסוך היין של תמיד של שחר הי׳ מנסך המים לבדן בקרן דרומית מערבית למעלה מחצי המזבח. ומפרש בסוכה [דף מ״ח] שהיו שם שני ספלים של כסף מערבי לשל מים מזרחי לשל יין ונתן המים מן הצלוחית לתוך הספל מערבי וב׳ הספלים היו מנוקבים כמין ב׳ חוטמין דקין ושל מים הי׳ נקב שלו דק משל יין כדי שיכלה המים עם היין כאחד והכל יורד לשיתין זה שמנסך המים היו אומרים לו הגבה ידך שפעם א׳ ניסך א׳ על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן שאמרו מין הוא שהן אומרי׳ שאין מנסכין המים וכמעשהו בחול כן מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מע״ש כלי גדול של זהב ואינו מכלי שרת ומניחו בלשכה ולמחר ממלא ממנו ואם נשפך ממלא מן הכיור ומנסך.
תניא בפ׳ החליל [דף נ״ה] בכל יום ויום מימי החג היו אומרים שיר בפני עצמו על מוסף היום. בראשון מימי חולו של מועד היו אומרים הבו לה׳ בני אלים, בשני היו אומרים ולרשע אמר אלהים, בשלישי היו אומרים מי יקום לי עם מרעים, ברביעי בינו בוערים בעם, בחמישי הסירותי מסבל שכמו, בשישי ימוטו כל מוסדי ארץ.