תוספות יום טוב על יומא ד

משנה ב

קשר לשון זהורית. היינו כדי שלא יתחלפו כדפי' הר"ב. ולקחו של זהורית. דאסמכוהו אקרא דאם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיה א יח) עיין סוף פ"ו:

זהורית. פי' הר"ב צבוע אדום. תרגום ותולעת שני וצבע זהורי. רמב"ם:

ובני אהרן. דתרי זימני כתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. קמא לעונותיו ועונות ביתו. ותניין על אחיו הכהנים שכולן קרוין ביתו שנאמר (תהלים קטו י) בית אהרן. וכך הוא יפה להתודות בתחלה עליו ועל ביתו דמוטב שיבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על החייב כדתניא בגמרא דהכא [מג:]. ותו בגמרא פ"ה דף נ"א מקשה היכי מכפר להו בפר דלאו דידהו (דהא מאשר לו ילפינן דמשלו [הוא מביא] כמ"ש שם) ומשני דרחמנא הפקיר ממונו שלו לכל אחיו הכהנים:

[אנא השם. וכן הוא בפ' דלעיל משנה ח' ועיין לקמן פ"ו משנה ב']:

לעונות ולפשעים ולחטאים. כתב הר"ב אבל חכמים אמרי עונות אלו זדונות וכה"א (במדבר טו לא) הכרת תכרת הנפש [ההיא] עונה בה פשעים אלו מרדים וכה"א (מלכים ב ג ז) מלך מואב פשע בי (מרד בי) חטאות אלו שגגות וכה"א (ויקרא ד ב) נפש כי תחטא בשגגה. גמרא. ומ"ש הר"ב ומהו ז"ש משה נושא עון וכו' בגמרא בברייתא איתא בדר"מ הני תרי קראי והתודה וגו' ונושא עון וגו' ואהא קא מהדר אלא מה שאמר משה נושא עון וגו' ובקרא דוהתודה לא מהדר ולא מידי. והרמב"ם פירש דס"ל לחכמים דבסידרא לא קא מיירי קרא ולא בא הכתוב אלא לכלול מיני העונות ע"כ. אבל בת"כ ראיתי מה שאמר משה נושא עון וגו' ואומר והתודה וגו' אלא כיון שהיה מתודה על הזדונות ועל המרדות כאילו הם שגגות לפניו:

משנה ג

שחטו וקבל במזרק. נראה דה"נ קרצו ומרק אחר על ידו כמו בתמיד דתנן בפרק דלעיל אלא שקצר התנא בלשונו וסמך אדלעיל דזיל בתר טעמא:

ממרס כו' שלא יקרוש. והמלה עברית כמו שנאמר ביחזקאל מ"ו (יחזקאל מו, יד) ושמן שלישית ההין לרוס את הסלת ובארמית מתורגם מרוח אשך דמריס פחדין ומלת יקרוש עיין במשנה ה' פ"ה דפסחים:

הרובד הד' שבהיכל. פירש הר"ב כלומר רובד הרביעי שבעזרה כשיוצא מן ההיכל לעזרה כו' ומדנקט בעזרה ש"מ תרתי חדא דאולם והיכל חדא קדושה ואולם נמי אוהל מועד מיקרי והוא סברת רבא בגמרא. ועוד ש"מ דחוץ לאולם בכל העזרה לא פרשי בשעה שמקטירים לפני ולפנים כת"ק דספ"ק דכלים כפירוש הר"ב שם. אבל כפי הנראה מסוגיא דגמרא דהכא דליכא פלוגתא בהכי ולר"י נמי לא פרשי בין האולם ולמזבח בשעה שמקטיר לפני ולפנים. וכן כתב הר"ש בפי' למס' כלים. וכ"כ שם הרמב"ם:

וחותה. לשון עברי הוא לחתות אש מיקוד (ישעיה ל יד) רמב"ם משנה דלקמן:

מן המעוכלות הפנימיות. כמו המאוכלות באל"ף שמתחלף בעי"ן שהם ממוצא אחד וסוף פ"ק דתמיד גרס באל"ף ופירש הר"ב שם הגחלים שבאמצע האש שנתאכלו היטב והן קרובים להיות דשן עד כאן. ומפני כן במשנה ה' פרק ה' דתמיד גבי חתיית אש לקטרת שבכל יום כתב הר"ב דל"ג מן המאוכלות הפנימיות שהן קרובים לדשן דאדרבה גחלים גסות ובוערות היה חותה ע"כ. ונראה דבנוסחת משנתו דהכא לא היה כתוב כלל. לפיכך לא הוצרך לכתוב דל"ג משא"כ [התם] שהיה כתוב כן בנוסחת משנתו. וכן הרמב"ם בפ"ד מהלכות עי"כ כתב וחותה בה אש מעל המזבח ולא הזכיר מן המאוכלות ואילו בפ"ג מהלכות תמידין כתב ונוטל מן הגחלים שנתעכלו קרוב לומר דהכא ל"ג במשנה ובתמיד גריס. ולענין קושית הר"ב בתמיד כבר השיגו הראב"ד להרמב"ם ואמר שאין זה בנוסחאות המדויקות לענין קטרת אלא בענין תרומת הדשן ע"כ. ומ"ש בכ"מ דפשטא דמתניתין דפ"ה דתמיד משמע דלענין קטרת מתנייא ואינו יודע נוסחא אחרת ע"כ לא השיב בזה להראב"ד כלום שגם הוא סובר ודאי דפשטא דההיא מתניתין דפ"ה דלענין קטרת היא אלא ה"ק דבנוסחא מדויקת (שראה וידע הוא ז"ל) לא מתנייא בפ"ה לענין קטרת. והיכא מתניא בספ"ק לענין תרומת הדשן. אבל נ"ל ליישב דברי הרמב"ם משום דבפ"ב מה"ת לענין תרומת הדשן כתב וחותה מן הגחלים שנתאכלו בלב האש. ובקטורת רפ"ג לא הזכיר בלב האש אפשר לומר שזהו חלוף נוסחאתו דבתרומת הדשן גורס הפנימיות והן שקרובים להיות דשן ובקטורת ל"ג פנימיות אבל גרס מאוכלות והן גחלים בוערות מאד ואינם קרובים להיות לדשן כמו הפנימיות ובקטרת דלפני ולפנים שהיה דקה מן הדקה ועוד משום חולשא דכ"ג ל"ג כלל דלא הטריחוהו לחפש אפי' אחר מאוכלות לבד [ובתוס' פ"ו דזבחים דף ס"ד השוו המדות דבין הכא בין בקטורת דכל השנה ל"ג הפנימיות]:

על רובד הרביעי שבעזרה. לכאורה היינו דבין רישא לסיפא דברישא הוא מונה מהיכל ולחוץ והכא מונה מירידתו מן הכבש והוא פונה למול ההיכל. דאי לאו הכי אלא דהכא נמי ברובד דלעיל מיירי מ"ש דהכא תנן שבעזרה וברישא תנן שבהיכל ואמרי' תני של היכל ומיהו בירושלמי נראה דבחדא רובד מיירי דארישא קאמר כיני (פי' כן היא) מתני' על הרובד הרביעי שבעזרה. וברמב"ם פ"ד מה' עי"כ כתוב בסיפא על הרובד שבעזרה ולא הזכיר רביעי:

משנה ד

בשל כסף. פי' הר"ב דהתורה חסה על ממונן של ישראל הכי תניא דף מ"ד ע"ב. לא של כסף ולא של זהב כתיב בתורה אלא כדפירש"י ואנן נמי חסינן וז"ל בר"פ דף ל"ט התורה חסה כו' שנאמר (ויקרא יד לו) וצוה הכהן ופנו את הבית וגו' על מה חסה תורה על פכין של כלי חרס שאין להם טהרה במקוה א"כ חסה על ממונן הקל וכו':

חותה בשל סאה כו'. עי' משנה ה' פ"ה דתמיד:

והיום אדום. פי' הר"ב [מזהב] הקרוי זהב פרוים והוא החשוב שבשבעה זהבים דמני להו רב חסדא בגמ' דף מ"ד דכל המאוחר בחשבון הוא החשוב. א"נ טעמא הואיל ודומה לדם פרים ומצות היום להביא דם הפר לפני ולפנים ולפני הפרוכת ועל מזבח הפנימי:

והיום מוסיף מלא חפניו. שמכניס לפני ולפנים לבד מפרס של שחרית ושל ערבית הנתן על מזבח הפנימי. רש"י:

והיום דקה מן הדקה. זו שהיה מכניס לפני ולפנים היה מחזיר ערב יו"כ למכתשת ושוחקה הדק. רש"י:

משנה ה

עולין במזרחו של כבש. פי' הרב דאמר מר כל פינות וכו' לא יהיו אלא לימין לקמן בפ"ה בגמרא דף נ"ח יליף לה מים שעשה שלמה דכתיב (דברי הימים ב ד ד) על י"ב בקר ג' פונים צפונה וג' פונים ימה וג' פונים נגבה וג' פונים מזרחה. דמונה והולך המקיף את הים ובא לו מצפון למערב וממערב לדרום וכו' דדרך ימין מקיפה:

והיום כ"ג עולה כו'. כך גירסת הר"ב. ונ"א והיום עולים באמצע ויורדים באמצע והיא גירסת הרמב"ם ופי' שהכהנים עולים באמצע כו' לפני כהן גדול כדי להדרו:

והיום מן הקיתון של זהב. דאמרינן בפ"ב דזבחים [דף כ"ב] [דבכל] כלי שרת מקדש דכתיב ורחצו לרבות שאר כלי קדש. ריב"א. תוס' סוף דף מ"ד:

משנה ו

ארבע מערכות. פירש הר"ב ומערכה רביעית לאברים ופדרים כו' ונפקא מואש. ורבנן ו' לא דרשי'. גמ':

והיום חמש. נפקא להו מוהאש ואפילו למאן דלא דריש וי"ו וי"ו ה"א דריש. גמרא:

שתים. כתב הר"ב ומקרא ג' של והאש וגו' דריש ליה שהמבעיר קסמים כו' ואינך נפקא להו מונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח (ויקרא א ז) ור"י אי מהתם ה"א קאי אארעא ועביד מפוחא קמ"ל. וקרא ונתנו דריש ליה כו' כדאיתא בגמרא:

משנה יומא, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב