שולחן ערוך אורח חיים תקנא ט

יש נוהגים ^נושלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו. ^נז(ומותר בחומץ של יין) (אגודה ומהרי"ל). ויש שמוסיפין ^כו^נחמראש חודש עד התענית. ויש שמוסיפין ^נטמי"ז ^כזבתמוז.

הגה: ^סומצניעים מראש חודש ואילך ^כחהסכין של שחיטה (רבינו ירוחם ני"א ח"ג והגהות מיימוני), שאין שוחטין כי אם לצורך מצווה, כגון ^סאלחולה או שבת או מילה ^סבוכיוצא בו:

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ומותר בחומץ של יין. דאיסור זה הוה כמו נדר כמ"ש ב"י בשם תשובת אשכנזית ובנודר מן היין מותר בחומץ יין כמ"ש בי"ד סי' רי"א סי"א לכאורה נראה כיון דאיתא שם דנודר מן היין ונעשה אותו יין חומץ אסור בו ה"נ כן הוא שאסור בזמן זה מחומץ שנעש' מיין בזמן ההוא אבל אינו נראה כן דשם הוה היין עצמו אסור מצד איסור נדר דרביע עליו משא"כ כאן דאין האיסו' אלא משום שמחה ובחומץ ליכא שמחה א"כ נהפך האיסור עצמו להיתר וגם בבשר לדין התלמו' מוכח כן בטור בסי' שאח"ז דמות' אחר ג' ימים והוא ממש כחומץ דכאן והא ראיי' דכאן הותר בתבשיל של בשר כמ"ש אח"ז ואילו בנודר מן הבשר ויין זה ודאי גם התבשיל שקיבל ממנו טעם אסור וכמ"ש בי"ד סי' רי"ז אלא ודאי כמ"ש ודומה כאן לנודר מבשר ויין סתם דמותר בתבשיל שיש בו טעם יין וכ"ש דמותר כאן בנתערב יין בתבשיל אע"פ שיש בו טעם יין כנלע"ד פשוט וכ"מ בכל בו שמביא ב"י בסימן זה מטעם שכתבתי מבואר דבימים אלו מותר ברוטב של בשר כמו בנודר מן הבשר בי"ד סימן רי"ז:

מר"ח עד התענית. בפ' בתרא דתענית פליגי ר"מ ורשב"ג ר"מ ס"ל דאיסור כיבוס ותספורת הוא עד התענית ורשב"ג ס"ל דאיסור כל אותו שבת פי' שבוע ופסק רבא הלכ' כר"מ דאינו אסור אחר התענית אפי' באותו השבוע וכתב רש"ל בתשובה סימן נ"ד דיש אנשים נוהגין שלא לאכול בשר באותן ג' שבועות ומוסיפין עד שבת נחמו כאשר כתוב במנהגים דלא שפיר עבדי כיון שעברו הטעמים שנאסר בשבילו בבשר ויין וסיים ועוד נראה דאפי' בא א' להחמיר עד השבת כרשב"ג דלא יאות עביד כדאי' פ"ק דברכות אר"ט אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים א"ל כדאי היית לחוב בעצמך שעברת ע"ד ב"ה ופירשו התו' אע"פ שהחמיר על עצמו לעשות כב"ש וב"ה ג"כ מתירין לעשות כב"ש להטות ולקרות מ"מ מאחר שבא לכוין עצמו לעבור ע"ד ב"ה אפי' הוא להחמיר חייב מיתה ה"ה כאן דקבעו הלכ' כר"מ והוא בא להחמיר כרשב"ג שנקרא חוטא שמצער גופו בכדי עכ"ל ואין דברי הרב ברורי' בזה דהא כתבו התו' שם במסקנ' בשם הר"ר שמעי' וז"ל כה"ג גבי קריאת שמע אע"ג דמן הדין יצא בדיעבד כיון דלב"ה אין נכון כדאית' במתני' כדאי היית לחוב בעצמך אם עשה כב"ש לב"ה לא עשה ולא כלום עכ"ל א"כ לא היה ר"ט ראוי לעונש אלא מצד שעש' כדברי ב"ש מה שאינו נכון לב"ה משא"כ כאן בפלוגתא דר"מ ורשב"ג דלא עבד כלום לר"מ במה שעושה כרשב"ג גם מו"ח ז"ל חולק על רש"ל בזה מטעם אחר ע"כ ודאי אין על המחמיר בזה שום עון אשר חטא רק נלע"ד שהמחמי' אסור לומר שהוא חש לדברי רשב"ג דבזה נראה כחולק על פסק דרבא ח"ו אלא יחמיר לעצמו דרך לפנים משורת הדין ולא יאמר כלום:

מגן אברהם

עריכה

(כו) שלא לאכול בשר: נ"ל דמיד שהתפללו הקהל ערבית במ"ש אף על פי שהיחיד לא התפלל עדיין אסור בבשר ויין וה"ה בר"ח לדידן ועמ"ש סי' רס"ג ורצ"א ס"ב ובטור סי' קי"ז וביורה דעה ססי' שע"ה ויש נמנעין אחר שקיעת החמה:

(כז) ומותר בחומץ: עיין ביורה דעה סי' קכ"ג דאין אנו בקיאים איזו מקרי חומץ מ"מ הכא כיון שאינו אלא מנהג כל שבני אדם נמנעין לשתות מפני חמיצותו מקרי חומץ דאזלי' אחר לשון בני אדם עיין סי' ר"ד ס"ד וביורה דעה סי' רי"ז:

כתב הב"ח מי שקיבל עליו בפי' שלא לאכול בשר מי"ז בתמוז ועד ט"ב אסור גם בשבת וצריך התרה עכ"ל ולכאורה נראה דכל הנודר אדעתא דמנהגא נודר ומותר בשבת וכמ"ש סי' תק"ע מיהו בספ"ח דנדרים משמע דאסור ע"ש בר"ן מ"מ נ"ל דכל שלא הוציאו בלשון נדר אלא בלשון קבלה בעלמא מותר בשבת עיין סי' תקי"ח ובסעודת מצוה ג"כ מותר:

(כח) ומצניעין הסכין: ועיין ביורה דעה סי' קי"ז אם מותר לנחור בהמות ובמ"ב: אין שוחטין עד י' באב ואם חל ט"ב ביום ה' מותר לשחוט אחר חצו' לכבוד השבת [ב"ח] אבל באבודרה"ם כתב הטעם דמר"ח עד התענית גזרי' דלמא אתי למיכל מיניה אבל ביום התענית לא שייך למיגזר א"כ לעולם שרי עיין סי' תקנ"ט ס"י ונ"ל דבמדינתינו שהעכו"ם אין אוכלין בשר ביום ו' וז' וא"כ לא ימצא קונים לבשר טריפה לכן מותרים לשחוט ביום ד' דאל"כ ממנעו ולא שחטו וכ"מ ממ"ש ס"ד ועיין סוף סי' תצ"ז וסי' תקנ"ד סכ"ג וכן מ"כ מי שא"א לו לאכול מאכלי חלב יאכל בשר עוף שלא היה מקריבין ממנו קרבן וגם אין שמחה אלא בבשר בהמה (ב"ח):

באר היטב

עריכה

(כו) מר"ח: ומיד שהתפללו הקהל ערבית במ"ש או בר"ח לדידן אע"פ שהיחיד לא התפלל עדיין אסור בבשר ויין ועיין סי' רס"ג ויש נמנעין אחר שקיעת החמה.

(כז) בתמוז: ומ"מ מותר בשאר דברים רחיצה וכו' רש"ל. כתב הב"ח מי שקיבל עליו בפי' שלא לאכול בשר מי"ז בתמוז ועד ט"ב אסור גם בשבת וצריך התרה עכ"ל. וכתב המ"א מ"מ נ"ל דכל שלא הוציאו בל' נדר אלא בלשון קבלה בעלמא מותר בשבת ובסעודת מצוה גם כן מותר ע"כ. וט"ז סעיף קטן ט"ז כתב בפשיטות שאין השבת בכלל ואין צריך התרה לעולם ע"ש.

(כח) הסכין: ואין שוחטין עד י' באב ואם חל ט"ב ביום ה' מותר לשחוט אחר חצות לכבוד השבת ב"ח. ונ"ל דבמדינתינו שהעכו"ם אין אוכלין בשר ביום ו' וז' וא"כ לא ימצא קונים לבשר טריפה לכן מותרים לשחוט ביום ד' דאל"כ ממנעי ולא שחטי מ"א ע"ש ואם מותר לנחור בהמות ע' ביורה דעה סי' קי"ז באחרונים. וע' בתשובת עה"ג סי' ט"ז. ובפנים מאירות סי' ע"ה ובנ"ש בחינוך בית יהודה סי' כ' ובשבות יעקב חלק ב' סי' ל"ו. ואחד שמשאו ומתנו כל השנה הוא למסור בשר לשר כל בשר שצריך לכל בני ביתו מותר לשחוט לו בשבת שחל ט"ב בתוכו ולא יברך על השחיטה כיון שאין ישראל אוכל ממנה חינוך בית יהודה סי' כ'. ושבות יעקב סי' ל"ו מ"כ מי שא"א לו לאכול מאכל חלב יאכל בשר עוף שלא היו מקריבין ממנו קרבן וגם אין שמחה אלא בבשר בהמה. ב"ח.

משנה ברורה

עריכה

(נו) שלא לאכול בשר וכו' – ומיד שהתפללו הקהל ערבית במוצאי שבת, אף על פי שהיחיד לא התפלל עדיין והוא בתוך סעודתו, אסור בבשר ויין. והוא הדין בראש חודש לדידן [מ"א]. אבל שארי אחרונים כתבו דבמוצאי שבת, אם הוא לא התפלל עדיין, מותר בבשר ויין, דכיוון שאומרים רצה בברכת המזון, שייך אצלו שבת:

(נז) ומותר בחומץ וכו' – היינו אף בחומץ שנעשה מיין, וכשנכנס שבת זו היה עדיין יין, מותר, כיוון שעכשיו הוא חומץ, ואין שמחה בשתייתו.

וחומץ לענינינו מיקרי כל שבני אדם נמנעין מלשתותו מפני חמיצותו:

(נח) מראש חודש עד התענית – וראש חודש בכלל. וכן המנהג במדינותינו:

(נט) מי"ז בתמוז – דמאז התחיל הפורענות של החורבן. וכל זה בימות החול; אבל בשבת, אין רשאי להחמיר בזה, דאף אם חל ט' באב בשבת, מותר, ונדחה על יום א', וכדלקמן בתקנ"ד.

ואפילו אם קיבל עליו בפירוש שלא לאכול בשר מי"ז בתמוז והלאה, מותר בשבתות [וכן בסעודת מצווה], דכל הנודר אדעתא דמנהגא נודר, ואין דעתו על שבת. אם לא שהוציא זה בפירוש בלשון נדר, שאמר "הרי עלי שלא לאכול בשר מי"ז בתמוז", יש מחמירין:

(ס) ומצניעין מראש חודש ואילך וכו' – עד עשירי באב. ובמקום הדחק יש להקל ולשחוט בתשעה באב אחר חצות.

אכן אם חל תשעה באב ביום ה', לכולי עלמא מותר לשחוט אחר חצות, לכבוד השבת.

וכתב המגן אברהם ואליה רבה, דבמדינתינו, שמנהג הנכרים שאין אוכלין בשר ביום ו' וז', ושמא ייטרף ולא ימצא קונים לבשר טריפה, מותר לשחוט גם ביום ד' [דאם לא כן, ממנעי ולא שחטי], כדי שאם ייטרף יהיה מוכן לו על יום ה' למכור:

(סא) לחולה – אפילו חולה קצת. ואף דבסימן תקנ"ד סק"ט כתב המגן אברהם דנהגו קצת יולדות מז' באב ואילך למנוע מבשר ויין, היינו שלא במקום חולי.

ומי שחכר מהשר להאכיל בשר לערלים, ואם לא ישחוט יפסיד, אזי יתן מכל בהמה לעני חולה איזה חתיכה, ואי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה [חיי אדם]:

(סב) וכיוצא בו – כגון של פדיון הבן. וסעודה שעושין בלילה שלפני מילה אינה סעודת מצוה [יד אפרים]:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}