שולחן ערוך אורח חיים תקנא י
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תקנא · י · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
יש מי שאומר, שהנוהגים שלא לאכול בשר בימים הנזכרים, סגמותרים כטבתבשיל שנתבשל בו בשר, סדואסורים בבשר עוף סהובשר מלוח ויין סותוסס. סזומותר לשתות יין הבדלה וברכת המזון.
- הגה: סחונוהגין להחמיר, סטשלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה (תשובת מהרי"ל סי' ק"ו), עאלא נותנים ללתינוק. ובמקום דליכא תינוק, מותר בעצמו עאלשתות לאהבדלה.
- עבובסעודת מצווה, כגון מילה ופדיון הבן עגוסיום מסכתא לבעדוסעודת אירוסין, אוכלים בשר ושותים יין עהכל לגהשייכים לסעודה. אבל יש לצמצם, עושלא להוסיף. ובשבוע שחל ט' באב בתוכה, אין לאכול בשר ולשתות יין, עזרק מניין מצומצם, וזה אפילו לדעחבערב תשעה באב שרי (מנהגים ומהרי"ל). ובלבד שלא יהיה בסעודה שמפסיק בה (דעת עצמו):
מפרשים
מותרים בתבשיל כו'. בסמוך נתבאר דאף ברוטב של בשר מותר:
כל השייכים לסעודה. נראה פי' כל מי שהיה הולך בזמן אחר לסעודה זו הן מחמת קורבה הן מחמת שהוא אוהבו דאי' במהרי"ל אם אירע מילה או פדיון הבן וסיום מסכתא דהן סעודות מצוה משנכנס אב מותר לקרואים שם בבשר ויין דוקא קרובים מחמת קורבה או ריעות אבל ההולכים שם רק לשתות ובלא"ה לא היו הולכים ה"ל מצוה הבאה בעבירה ומיהו שבת שחל ט"ב בתוכה לא יאכלו אלא בני מצוה רק מנין בצמצום ויש מקילין ומהרי"ל אמר בשבוע שחל ט"ב כל השייכים לברית מותרים כו' עכ"ל ואח"כ כ' בשם מהר"מ במרדכי גדול דהתיר לכל הקרואים לאכול בשר כו' ואילולא דברי רז"ל היה נ"ל היתר לגמרי בסעודת מילה וראייה מדאשכחן בפ"ק דמ"ק דף ט' ששלמה דחה תענית י"כ בשביל בנין ב"ה ומצינו שבת דוחה בנין ב"ה אלמא שבת עדיף מבנין ב"ה ומילה דוחה שבת א"כ כ"ש שמילה תדחה תענית של בשר ויין שהוא אינו אלא מנהג ונהי שתענית ט"ב דוחה סעודת מילה שגזרו רז"ל אפי' על פריה ורביה בשביל כבוד בית אלקינו מ"מ בדבר זה שאינו אלא גדר בעלמא ואף ע"ג דאיתא שם שהיו ישראל דואגים מטעם דשמא צורך הדיוט אסור כאן לא שייך לומר כן דא"כ יהיה אסור לכל אפי' להשייכים לסעודה ע"כ נראה דהמיקל בדבר זה בסעודת מצוה לאכול שם כל הקרואים לא הפסיד והך מנין מצומצם שכ' רמ"א כ' בהגמ"נ דהיינו נוסף על הקרואים ונראה פירושו דהיינו הקרואים שהם קרובים שהם שייכים בודאי להסעוד':
(כט) מותרין בתבשיל: דלצעורי קמכוון והא אצטער ועוד דדמי לנודר מן הבשר דשרי בתבשיל כמ"ש ביורה דעה סי' רי"ו ס"ט ונ"ל דשומן של בשר דינו כבשר עצמו ואסור לאכול תבשיל שיש בו שומן והאידנ' נהיגי עלמא לאסור אף בתבשיל של בשר וכ"כ בש"כ ביורה דעה סי' רי"ז סי"ט לענין נדרים ואסור לשנות המנהג דבנדרים אזלי' בתר מנהג המקו' ועוד דבנדר רגילין להזכיר ל' אכיל' וא"כ מדינא אסורין ג"כ בתבשיל ועוד דהב"י והד"מ כתבו לאסור:
(ל) ובשר מלוח: אף על גב דלענין בן סורר ומורה לא חשיב בשר:
(לא) לתינוק: משמע דמותר ליתן לתינוק בשר ויין בשבת זו דמעיקרא לא נהגו איסור להחמי' בתינוק ודוקא בתינוק שאינו יודע להתאבל על ירושלים ועיין סי' שמ"ג וסי' תקנ"ט ס"ז וסי' תע"א וא"ל דדוקא משום מצוה מותר דהא בסי' רס"ט משמע דאף משום מצוה לא ספינן לתינוק איסורא אלא ע"כ ליכא בזה איסורא ובהג"מ כתב מהרא"ק הניח לבניו הקטנים לאכול בשר בערב (ע"פ) [ת"ב] שחל בשבת אחר חצות עכ"ל משמע דס"ל דלגדולים אסור ולקטנים מותר והא דכתב בשבת משום דמעשה היה בשבת שנשאר להם מסעודת שחרית כנ"ל:
(לב) לשתות הבדלה: אבל ב"ה יברך בלא כוס (מהרי"ל) עיין סי' קפ"ב:
(לג) וסיום מסכתא: ע' ברמ"מ סי' קי"ט וביש"ש ב"ק פ"ז סל"ז וכתב הר"א [באמרי שפר] פ' מצורע דגם לגמר מצוה עושין סעודה ועמ"ש סי' תקס"ח:
(לד) וסעודת אירוסין: קשה דהא כ' בס"ב דאסור לעשות סעודת אירוסין וכ' הש"כ בגליון שמצא בספרי דווקנא של גדולים שמחקו סעודת אירוסין עכ"ל אבל במנהגים איתא ג"כ סעודת אירוסין ודוחק למחוק כל הספרים והב"ח כת' דכשאין לו אשה ובנים שרי לעשות סעודת אירוסין כמש"ל בשם הר"ן מיהו עכשיו נוהגין איסור אפי' אין לו אשה ובנים עכ"ל מיהו אין ראיה כ"כ מהר"ן דשרי לעשות סעודה וגם בכל הפוסקים משמע שמדינא אסור סעודת אירוסין ואפשר לומר דהכא מיירי שלא בשעת אירוסין או שלא בבית ארוסתו דאז ליכא שמחה כ"כ כמ"ש סי' תקמ"ו ואפ"ה הוי סעודת מצוה ועיין סי' תמ"ד מ"ש דמשמע קצת דלא הוי סעודת מצוה:
(לה) שלא להוסיף: ז"ל מהרי"ל ודוקא ההולכים משום קורבה או משום ריעו' אבל ההולכים לשתות עבירה הוא בידם ובלבוש פסק כמ"ש במנהגים דמר"ח עד ט"ב לוקחין מנין מצומצם ויש לוקחים י' מלבד הקרובים השייכים לבעלי הסעודה עכ"ל ומ"כ דנשים השייכות לסעודת מותרים ג"כ בבשר ויין ודוק' במקו' שמזמני' נשים לסעודה זו ומי ששולחין לו לביתו אסור לאכול כמ"ש סי' תקס"ח ס"ב ונ"ל דוקא פסולי עדות מקרי קרובים, עיין ביורה דעה סי' שע"ד ס"ו בהג"ה וכ"מ בת"ה סי' רצ"א דיש ללמוד משתה מאבל ובסיום מסכתא אף מי שלא למד עמהם יכול לאכול עמהם משום קורבה או ריעות דהא אמר אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתא עבידנא יומא טבא לכולהו רבנן (רמ"מ יש"ש ספ"ז דב"ק) ונ"ל דאין לנהוג קולות שניהם אלא או כרמ"א בקולו ובחומרו או כלבוש: וט"ב שחל בשבת ונדחה אין לו דין שבת שחל ט"ב לענין זה בזה כ"ע מודים עמ"ש ס"ד:
(לו) מנין מצומצם: והשאר אוכלים מאכל חלב ועמ"ש סי' קצ"ז ס"ג לענין זימון:
(לז) בעט"ב שרי: ונ"ל דעכ"פ יעשנה קודם חצות דבזה ודאי לא מהני מה שאוכלין אח"כ סעודת עראי על הארץ כמ"ש סי' תקנ"ב ס"ט דכיון שאוכלי' בשר יש להחמיר יותר:
(כט) בתבשיל: ונ"ל דשומן של בשר דינו כבשר עצמו ואסור לאכול תבשיל שיש בו שומן. והאידנא נהיגי עלמא לאסור אף בתבשיל של בשר וכ"כ הש"ך ביורה דעה סי' רי"ו סי"ט לענין נדרים גם ב"י והד"מ כתבו לאיסור מ"א ע"ש. (מיהו דוקא בתבשיל של בשר אבל כשנתבשל בקדירה של בשר פשיטא דמותר. והט"ז מתיר ביין שנתערב בתבשיל אף שיש בו טעם יין. ולמנהג הנ"ל יש להחמיר).
(ל) לתינוק: וכן כוס ב"ה אחר המילה נוהגין ליתן לתינוק. ודוקא בתינוק שאינו יודע להתאבל על ירושלים מ"א (ומשמע שם במ"א דלאו דוקא משום מצוה אלא אפי' בכל שבת זו מותר כיון שאינו יודע להתאבל על ירושלים אבל בספר אליה רבה חולק עליו דדוקא משום מצוה מותר ע"ש).
(לא) הבדלה: אבל בברכת המזון יברך בלא כוס. מהרי"ל.
(לב) אירוסין: קשה דהא כתב בס"ב דאסור לעשות סעודת אירוסין. וכתב הב"ח דכשאין לו אשה ובנים שרי לעשות סעודת אירוסין כמש"ל בשם הר"ן ע' ס"ק ט' מיהו עכשיו נוהגין איסור אפי' אין לו אשה ובנים כמש"ל וע' מגן אברהם.
(לג) השייכים: ז"ל מהרי"ל דדוקא ההולכים משום קורב' או משום ריעות אבל ההולכים לשתות עבירה הוא בידם. ובלבוש פסק כמ"ש במנהגים דמר"ח עד ט"ב לוקחין מנין מצומצם ויש לוקחין י' מלבד הקרובים השייכים לבעלי הסעודה עד כאן לשונו. ומ"כ דנשים השייכים לסעודה מותרות ג"כ בבשר ויין ודוקא במקום שמזמנין נשים לסעודה זו ומי ששולחין לו לביתו אסור לאכול כמ"ש סי' תקס"ח ס"ב בהגה. ונ"ל דוקא פסולי עדות מיקרי קרובים ובסיום מסכת' אף מי שלא למד עמהם יכול לאכול עמהם משום קורבה או ריעות. (בספר אליה רבא הוכיח דסיום מסכת אם לא נזדמן לו בלימודו כסדרו הסיום לא ימהר או לאחר משום כך ואם לא היה עושה סעודה בשאר ימים אפשר שלא יעשנה נמי עתה ע"ש). ונראה לי דאין לנהוג קולות שניהם אלא או כרמ"א בקולו ובחומרו או כלבוש וע' ביורה דעה סימן רמ"ו סעיף קטן י' כתבתי דאבל תוך יב"ח מותר לאכול על הסיום אבל יאר צייט לא יאכל שם ע"ש וט"ב שחל בשבת ונדחה אין לו דין שבת שחל ט"ב לענין זה ובזה כ"ע מודים. מ"א וע' בשכנה"ג.
(לד) בערב: ונ"ל דעכ"פ יעשנה קודם חצות. מ"א ע"ש.
(סג) מותרים בתבשיל – אבל שומן של בשר דינו כבשר עצמו, ואסור לאכול תבשיל שיש בו שומן. והאידנא נהיגי עלמא לאסור אף תבשיל של בשר. ודווקא בתבשיל של בשר; אבל אם רק נתבשל בקדרה של בשר, פשיטא דמותר [אחרונים]. ונראה כל שנפל בשר לתבשיל ויש שישים, פשיטא דשרי:
(סד) ואסורים בבשר עוף – ומכל מקום, מי שאי אפשר לו לאכול מאכלי חלב, מותר לו לאכול בשר עוף, או בשר מלוח שלושה ימים. ומינקת שחלב רע לתינוק כשאינה אוכלת בשר, יש להקל אף בבשר בהמה:
(סה) ובשר מלוח – אפילו מזמן מרובה, דמכל מקום אית ביה שמחה קצת:
(סו) תוסס – דהיינו תוך שלושה לדריסתו, שהוא מתוק ואינו חזק, ופסול לגבי מזבח. וכן כל אלו הנ"ל, מכל מקום קיבלו אבותינו עליהם לאסור כל מיני בשר ויין:
(סז) ומותר לשתות וכו' – דבכהאי גוונא לא קיבלו עלייהו, כמו לעניין שאר סעודת מצווה:
(סח) ונוהגין להחמיר וכו' – כיון דאפשר למטעמיה לתינוק. מה שאין כן בשאר סעודות מצווה:
(סט) שלא לשתות יין בברכת המזון – פשוט דכל זה מיירי בברכת המזון דחול; אבל בברכת המזון דשבת של שלוש סעודות, פשיטא דשרי:
(ע) אלא נותנים לתינוק – שהגיע לחינוך, וישתה רוב הכוס. ודווקא אם לא הגיע עדיין להתאבל על ירושלים. ודווקא בזה שהוא מצווה; אבל בלא מצווה, אף שאינו יודע להתאבל, אסור בבשר ויין כשהוא בריא:
(עא) לשתות הבדלה – אבל ברכת המזון יברך בלא כוס, כיוון דיש פוסקים דאף שלושה שאכלו אין צריכים כוס, על כל פנים בכהאי גוונא יש לסמוך עלייהו:
(עב) ובסעודת מצוה וכו' – ובזה אפילו כוס של ברכת המזון יש להתיר לשתות, דלא גרע מיין שבתוך הסעודה דהותר:
(עג) וסיום מסכת – ומכל מקום, אם לא נזדמן בלימודו הסיום, לא ימהר או יאחר בשביל זה. וגם אם לא היה עושה סעודה בשאר הימים, אפשר שלא יעשנה גם עתה. אכן אם נזדמן כראוי, מותרין לאכול אף אותן שלא למדו עמהן, אם היו הולכין ובאין גם בזמן אחר משום ריעות:
(עד) וסעודת אירוסין – אף דמבואר לעיל בסעיף ב' דאסור לעשות סעודת אירוסין, אפשר דמיירי שלא בשעת אירוסין, או שלא בבית ארוסתו, דליכא שמחה כל כך. ויש שמוחקין אלו שני תיבות [מ"א]:
(עה) כל השייכין לסעודה – היינו כל מי שהיה הולך בזמן אחר לסעודה זו, הן מחמת קורבה, או מחמת שהוא אוהבו. ונשים השייכות לסעודה, במקום שדרך לזמנן לסעודה, גם כן מותר. וכתב החיי אדם דאשת הבעל-סעודה מותרת אף בסיום מסכת, וכן בניו. ומי ששולחין לו לביתו, אסור לו לאכול:
(עו) שלא להוסיף – היינו מי שלא בא מחמת קורבה או אהבת רעים, רק לאכול ולשתות, ועבירה הוא בידו:
(עז) רק מנין מצומצם – היינו מלבד הקרובים הפסולים לעדות, ומלבד הבעלי-מצווה, מותר להוסיף עשרה משום ריעות; והשאר אוכלים מאכלי חלב.
- והנה בלבוש כתב, דמראש חודש עד תשעה באב לוקחין מניין מצומצם, ויש לוקחים עשרה מלבד הקרובים השייכים לבעל הסעודה. והנה בחיי אדם העתיק כהלבוש. אבל בדרך החיים משמע דיוכל לנהוג להקל כדעת הרמ"א, דמראש חודש עד השבוע שחל בו תשעה באב מותר לזמן כל השייכים לסעודה, ואפילו כמה מניינים.
- ואם חל המילה או הסיום מסכת בתשעה באב שחל בשבת, לכולי עלמא מותר לזמן כל קרואים שירצה:
(עח) בערב תשעה באב שרי – ובלבד שיעשנה קודם חצות:
(*) וסיום מסכת: עיין מש"כ במ"ב דמותרין לאכול אף אותן שלא למדו עמהן והוא ממ"א וא"ר ועיין בסידור של ר"י עמדין שדעתו דהיינו המחזיקין בידי הלומדים בממונם וגם הגבאים המשגיחים עליהם ומשרתיהם כל אלו מותרים אפילו יהיו רבים אך לזמן אחרים מלבד אלה מפני הכבוד והאהבה או לאיזה תועלת שהוא הוא איסור גמור. ומ"מ פשוט דאם אותן הבאים מסייעין לעשות הסעודה בודאי מותר דהוא בכלל מה שאמר הגמרא תיתי לי דכי הוי מסיימי רבנן מסכת עבדינא יומא טבא לרבנן וכמו שכתב המ"א: