שולחן ערוך אבן העזר צט א

אלמנה שבאה לגבות כתובתה, שמין כל בגדיה בין של חול בין של שבת, ומנכין אותם מכתובתה. וחלוצה דינה כאלמנה (בית יוסף בשם ריב"ש סימן ש"ב).

אבל גרושה שגרשה בעלה מדעתו בלא טענה, אין שמין לה בגדי חול, אבל של רגל ושל שבת שמין לה.

ואין יכולין לסלקה מבגדיה במעות (בית יוסף בשם הריטב"א), אלא היא נוטלת אותן בשוין (תשובת הרא"ש כלל פ'):

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(א) שמין כל בגדיה: היינו הבגדים שעשה לה אבל בגדים שהכניסה לו הן כנ"מ שלה וכמו שפסק לעיל בסי' ע"ז סעיף ג' בהג"ה בשם תשובת הרא"ש וסי' צ' סעיף י"ד ואם שמו לו הבגדים בנדן יש להם דין צ"ב כמו שנתבאר לעיל בסי' פ"ה סעיף כ' ושמין לה הבגדים כמו הבגדים שעשה לה:

(ב) שגירשה בעלה מדעתו בלא טענה: פשט הלשון משמע אבל אם יש לו טענה למה מגרשה כגון שסרחה עליו אדעתא דהכי לא אקני לה אבל מדברי המ"מ בפי"ו מה"א שכתב שאם היא יוצאה בע"כ כגון אלו שכופין אותו להוציא ודאי שמין משמע הא אם אין כופין אותו אף שיש לו טענה מ"מ אי בעי לא מפיק לה אין שמין לה הבגדים וכן משמע פשט לשון הרי"ף והרא"ש דסתם גירושין אינה בלא טענה כמבואר לקמן סי' קי"ט דאין הלכה כר"ע אלא כב"ה:

(ג) אבל של רגל ושל שבת שמין לה: פסק כן על פי דעת הריב"ש שכתב שכן דעת הרמב"ם דאחר דב"ח גובה בגדי שבת ומועד של אשה ש"מ שלא קנאתן האשה וה"ה ששמין לה אפי' בגרושה כיון שלא קנאתן כלל ועדיין של בעל הם אבל הרא"ש חולק בהדיא וכתב דאין חילוק כלל ואקנויי אקני לה כל מה שקנה וצבע לשמה ואין חילוק בין בגדי חול לבגדי שבת ולעיל סי' צ' סעיף ט"ו סתם דלא כרמב"ם לענין שאין הבעל יכול למכור בגדי שבת של אשתו אפילו אין לו במה להתפרנס והיא דעת מהר"מ שהביא במהרי"ק ונראה דגם כאן אם הגרושה מוחזקת בכתובתה אין מוציאים מידה דיכולה לומר דקים לי כהרא"ש ומהר"מ דבתראי נינהו ועיין לעיל מ"ש בסי' צ' ס"ק נ"א:

(ד) מבגדים במעות: אף שהב"י כתב בשם הריטב"א הטעם שאינו בדין שיפשיטוה ערומה וטעם זה לא שייך בבגדי שבת ורגל מ"מ נראה בכל בגדיה הדין כן וכן הוא משמעו' לשון הטור:

(ה) היא נוטלת אותן בשווין: ל' הרא"ש כמו שהיה נמכר ביום השוק וכו' אף אם היה ימים שעברו יותר ביוקר השתא מיהת אינו שוה יותר אלא כמו שימצא לו קונים עכ"ל וזה כוונת הרב כאן בשווין כמות שהן עכשיו ביום השוק:

בית שמואל

עריכה

(א) שמין כל בגדיה: היינו מה שעש' לה הבעל והטעם הוא דלא קניא לה אלא למיקם קמי' אבל למשקל ולמיפק לא אקני לה:

(ב) שגרשה בעלה בלא טענה: אבל סרחה עליו אדעת' דהכי לא אקני לה כ"כ הטור בשם בעל העיטור ונרא' דאין חילוק בדין זה אפי' בזה"ז דאיכ' חר"ג דאין מגרשי' בע"כ מ"מ אף על גב דהי' מרוצה מ"מ אם הוא לא היה רוצה לגרש' אין רצונה לגרשו תו לא שייך הטעם למשקל ולמיפק לא אקני לה והמגיד פ"ז מה"א כתב אם היא יוצא' בע"כ כגון אלו שכופין אותם לצאת ודאי שמין וכתב בח"מ דפליג על העיטור ואפשר העיטור איירי אף אם הוא מגרש אותה מ"מ כיון דהיא גרמה שמין והמגיד איירי אפילו כשהוא הגורם כגון שהוא מא' שכופין אותו לגרש והיא מבקש' הגט שמין:

(ג) של רגל ושבת שמין: והרא"ש והטור כתבו דאין שמין אלא הריב"ש כתב בשם הרמב"ם דשמין וכ"פ הריטב"א וכ"כ הבעל המאור והרשב"א הביא פלוגת' אם שמין והמחבר פוסק דשמין משום דאין מוציאין מיורשים במקום פלוגת' ואם היא מוחזקת י"ל קים לי כהני פוסקים דאין שמין וכ"ה בח"מ, ובאמת ברמב"ם אינו מבואר דשמין אלא הריב"ש מדמה דין זה לגביות ב"ח דגובה בגדי שבת מיהו בטור משמע דס"ל דיש לחלק ביניהם דהא בסי' זה פסק דאין שמין ולענין ב"ח הביא פלוגת' בחושן המשפט סי' צ"ז ובמהרי"ק שורש י' מבואר דס"ל כריב"ש וכתב דין גרושה וב"ח והקדש אם גובה מבגדי אשתו וכן אם יכול למכור בגדי אשתו דין ארבעה אלו שוין:

(ד) וא"י לסלקה מבגדים במעות: נראה אפילו אם בגדיה שוין יותר מסך הכתובה אין מוציאין ממנה בגדים רק היא תשלם המותיר וכן מצינו לענין שבח בית אביה בסוף פ"ח:

(ה) היא נוטלת אותן בשוין: כמו שהיה נמכר בשוק אף אם היה בימים שעברו יותר ביוקר מ"מ השת' אינו שוה יותר אלא כמו שימצ' לו קונים עכ"ל הרא"ש בתשו':

ט"ז - טורי זהב

עריכה

שמין כל בגדיה דכי אקני לה אדעתא למיקם קמיה קאי אבל אדעתא למשקל ומיפק לא אקני:

אבל כו' שכבר זכתה בהם משעה שלקח לשמה והוא רוצה לגרשה ולא היא ואם נתגרשה מחמת שכופין אותו להוציא דינה כאלמנה:

באר היטב

עריכה

(א) בגדיה: היינו מה שעשה לה הבעל. וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' ס"ח כל מה שעשה לה הבעל בין מן הסתם בין מה שתקנה לה בהדי' ל"ש מה שהיא לובשת ל"ש מונח בקופסא ל"ש בגדי חול ל"ש בגדי שבת וי"ט ע"ש. טבעת קדושין וסבלונות ע"ל סימן נו"ן. צוה המת שיהיו לה. נוטלתן אין שמין אותם רשד"ם חא"ה סימן קמ"ב. צוה ואמר שהוא נותן לאשתו כל המלבושים והחפצים כלי כסף וכלי זהב שעשה בעדה מיום שהיתה אשתו אין בכלל מתנה זו אלא מה שעשה בעדה ממש אחר שנכנסה לחופה רשד"ם שם.

(ב) טענה: אבל סרחה עליו אדעתא דהכי לא אקני לה. ואין חילוק בדין זה אפילו בזמן דאיכ' חר"ג דאין מגרשין בע"כ עיין ב"ש.

(ג) לה: והרא"ש והטור כתבו דאין שמין ממיל' אם היא מחזקת י"ל קים לי כהני פוסקים דאין שמין ח"מ ב"ש ע"ש. ועיין הרדב"ז ח"א סי' ס"ח אם יש מחלוקת בין האשה ובין האיש בבגדים שהיא לובשת שהיא אומרת של חול והוא אומר של שבת הם עליה להבי' ראיה. אם הביאה נשים שראוה לובשת בגדים אלו בחול סגי בהכי כנה"ג בשם הרדב"ז. אשה שלקחה בהקפה מלבוש וחלוק ובא בעלה לגרשה ואמרה אני חייבת דמי המלבוש והחלוק והוא אומר כל מה שבביתי הוא שלי ולא היו עלי' בשעה שגירשה ע' בהרדב"ז ח"א סי' ס"ט. אשת ש"מ שסיבבה גירושיה כדי שלא תפול לפני יבום שמין מה שעלי' כדין אלמנה רלנ"ח סי' פ"א.

(ד) במעות: אפי' אם בגדיה שווין יותר מסך הכתוב' אין מוציאין ממנה הבגדים רק היא תשלם המותר ב"ש.

(ה) בשווין: כמו שהיה נמכר בשוק אף אם היה בימים שעברו יותר ביוקר מ"מ השתא אינו שוה יותר אלא כמו שימצא לו קונים הרא"ש ח"מ ב"ש.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}