שולחן ערוך אבן העזר צט ב
<< · שולחן ערוך אבן העזר · צט · ב
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
הנותן מתנה לאשתו, אף על פי שהוא מגרשה מדעתו, זכתה במתנתה.
- הגה: נראה לי כאן טעות, אלא כך ראוי להיות: אף על פי שמגרשה שלא מדעתה, כגון שסרחה עליו, אפלו הכי מתנתו שלה. והוא הדין לאלמנה שנוטלת מתנה, כל שאינן דברים שהם מלבושים או תכשיטים העשויין להתנאות בהם. ודוקא שעשאן לה הבעל, אבל אחרים שנתנו לה תכשיטים בשעת נשואין, למתנה גמורה נתכונו הרי הם כנכסי מלוג שלה (בית יוסף בשם הריב"ש סימן ש"א):
מפרשים
חלקת מחוקק
(ו) נ"ל כאן טעות וכו': נראה דא"צ להגיה רק תיבה אחת בטענה וקאי לעיל שכתב גרושה שגירשה בלא טענה דמשמע הא אם מגרשה בטענה שמין לה בגדיה אבל מתנה אף אם מגרשה מדעתו בטענה אפ"ה זכתה במתנה וכן הוא בטור:
(ז) אפ"ה מתנתו שלה: הטעם דבשלמא בגדים ותכשיטים שעושין להתנאו' בה האשה אין דעתו למתנה גמורה רק שתתקשט בהם כל זמן שהיא תחתיו אבל אם תסרח עליו אדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה אבל הנותן לאשתו קרקע או מעות או אפי' שאר מטלטלין שאינן ראוים ללבוש ולהתנאו' זה נגבה בין באלמנות בין בגירושין כל שאינה מורדת בו דלא גרע מתוספו' שליש שמוסיף לה בכתובתה דאטו מאן דיהיב מתנה לחבריה ולרחמיה ערבא בעי למשקל מיניה דרחים ליה לעולם, עיין בתשובת הריב"ש סי' ש"א ואם הוא מאותן שכופין אותו להוציא דין המתנה כדין התו' שהוסיף לה ויתבאר לקמן סי' קנ"ד ועיין ברמב"ם פ' ט"ו מה"א:
(ח) אחרים שנתנו לה תכשיטין וכו': ה"ה מעות וה"ה שלא בשעת נשואין דבאחרים אין חילוק ועיין לעיל סי' צ' סעיף ט"ו ועיין מ"ש שם ויש לדקדק דכאן משמע דגדול כח הבעל בתכשיטין שנתן לה מתכשיטין שנתנו לה אחרים דתכשיטין שעשה לה שמין לה באלמנו' וגירושין ותכשיטין שנתנו לה אחרים הם נ"מ שלה ואין שמין לה אלמנו' וגירושין ולעיל סי' צ' פסק דבגדי שבת וי"ט שעשה לה אין יכול למכור אפי' אין לו במה להתפרנס ומה שאחרים נתנו לה יכול למכור להתפרנס מן הריוח ויש ליישב דכל זמן שהיא תחתיו אין יכול למכור מה שעשה לה להתנאות אבל אחרים אין בידם ליתן לה מתנה סתם כדי להתנאו' אם לא שיתנו בפי' בתנאי המועיל ועיין במהרי"ק שורש י' וכאן מיירי באלמנות וגירושין אז ודאי יפה כח האשה במה שנתנו לה אחרים ממה שנתן לה הבעל דאדעת' למיפק לא נתן לה רק כ"ז שהוא חי כדי שתתקשט לפניו אבל מה שנתנו לה אחרים הקרן שלה לגמרי ככל נ"מ שלה:
בית שמואל
(ו) אפ"ה מתנתו שלה: הטעם בשלמ' בגדים ותכשיטים שהם עשוים להתנאות בהם אין דעתו למתנ' גמורה אלא להתקשט בהם כל זמן שהיא תחתיו אבל שאר מתנות שאין עשוי' להתקשטו' נתן לה במתנה כשהיא אינה מורדת ועיין תשובת ריב"ש סי' ש"א:
(ז) אבל אחרים שנתנו לה וכו': ואין חילוק בין קודם נישואין לבין אחר הנישואין וכן מתנות מה שנותנים לדרש' קרובי הכלה הוי מתנה גמור' ט"ז משמע מה שנותנים מצד החתן לא הוי מתנה לה אלא לו ועיין סי' קי"ח לענין מתנו' שנותנים להחתן וכתב בח"מ אף על גב לענין מכירה לצורך פרנסה יפה כחו במתנו' שנתנו לה אחרים שיכול למכור המתנו' ומה שעשה הוא א"י למכור כמ"ש בסי' צ' הטעם הוא כל זמן שהיא תחתיו א"י למכור מה שעשה הוא אבל כשתצא ממנו אז יפה כח האשה במה שנתנו לה אחרים ממה שנתן לה בעלה כי מה שנתן לה הוא אמרי' אדעת' למיפק ממנו לא נתן לה אבל מה שנתנו לה אחרים הוי נ"מ שלה:
ט"ז - טורי זהב
אע"פ שהוא מגרשה מדעתו שנתגרשה שלא מדעתו וכצ"ל:
וה"ה לאלמנה כו' פי' שלענין מתנה דין גרושה והאלמנה שוים שגובין לעולם נראה לי האידנא שנוהגים בינינו חרם דר"ג שלא לגרש אשה בע"כ אלא מדעתה דין גרושה כדין אלמנה: ותמהני אשר לא זכר רמ"א ובנתגרשה מחמת מרדת שמין אף המתנה כמ"ש בסי' פ"ה:
בשעת נשואין נראה דגם מה שנוהגין קרובי הכלה לשלוח מתנו' אחר השדרה של החתן דזה ג"כ מתנה גמורה לה וכתב רש"ל הא דשמין בגדיה דוקא מה שקנה לה אבל מה שהכניסה לא הוה בכלל נצ"ב או נכסי מלוג:
באר היטב
(ו) שלה: הטעם בשלמ' בגדים ותכשיטים שהן עשוין להתנאות בהם אין דעתו למתנה גמורה אלא להתקשטה בהם כל זמן שהיא תחתיו אבל שאר מתנות שאין עשויין להתקשטות נתן לה במתנה כשהיא אינה מורדת ועיין תשובת ריב"ש סי' ש"א. והר"א ששון סי' נ"ה.
(ז) נשואין: ל"ד בשעת נשואין אלא אפי' קודם נשואין או אחר נשואין. המתנות שנותנין לה אבי הכלה ואמה בשביל שבח בתולים הם שלה מהרח"ש בתשובה סי' נ"ג מתנות מה שנותנים לדרשה קרובי הכלה הוי מתנה גמורה ט"ז. וכתב ב"ש ע"ז משמע מה שנותנים מצד החתן לא הוי מתנה לה אלא לו ע"ש. ומהרח"ש סי' נ"ג כתב כשנתנו לה אחרים אין חילוק בין נתנו לה קרוביה או קרובי החתן ע"ש. כתב מהר"ם מטראני ח"א סי' כ"ט מתנות שניתנו לו בין מקרוביו בין מקרוביה והם דברים המשמשים לו כגון טבעת או חלוק או מלבוש הם שלו. ואם הם מתנות שמשמשים לשניהם ונותן כך לשניהם. אם הם מקרוביה תקח אותם בלתי שומא ואם הם מקרובי החתן לא תקחם אלא בשומא עכ"ל. ותמהני דבחלק ב' סי' פ' כתב דכל שהם תשמישי בית אעפ"י שניתנו לה מקרובותיה הם שלו ושמין לה לנדונייתה כנה"ג ע"ש. וכנה"ג הביא תשובת מהר"א ד"ב כ"י שכתב מנהג פשוט דלא כהריב"ש ז"ל. ואפי' מתנות שנותנים לה אחרים הכל לבעל ע"ש סי' זה בהגהת ב"י. וע"ל סי' קי"ח.