באר היטב על אבן העזר צט
סעיף א[עריכה]
(א) בגדיה: היינו מה שעשה לה הבעל. וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' ס"ח כל מה שעשה לה הבעל בין מן הסתם בין מה שתקנה לה בהדי' ל"ש מה שהיא לובשת ל"ש מונח בקופסא ל"ש בגדי חול ל"ש בגדי שבת וי"ט ע"ש. טבעת קדושין וסבלונות ע"ל סימן נו"ן. צוה המת שיהיו לה. נוטלתן אין שמין אותם רשד"ם חא"ה סימן קמ"ב. צוה ואמר שהוא נותן לאשתו כל המלבושים והחפצים כלי כסף וכלי זהב שעשה בעדה מיום שהיתה אשתו אין בכלל מתנה זו אלא מה שעשה בעדה ממש אחר שנכנסה לחופה רשד"ם שם.
(ב) טענה: אבל סרחה עליו אדעתא דהכי לא אקני לה. ואין חילוק בדין זה אפילו בזמן דאיכ' חר"ג דאין מגרשין בע"כ עיין ב"ש.
(ג) לה: והרא"ש והטור כתבו דאין שמין ממיל' אם היא מחזקת י"ל קים לי כהני פוסקים דאין שמין ח"מ ב"ש ע"ש. ועיין הרדב"ז ח"א סי' ס"ח אם יש מחלוקת בין האשה ובין האיש בבגדים שהיא לובשת שהיא אומרת של חול והוא אומר של שבת הם עליה להבי' ראיה. אם הביאה נשים שראוה לובשת בגדים אלו בחול סגי בהכי כנה"ג בשם הרדב"ז. אשה שלקחה בהקפה מלבוש וחלוק ובא בעלה לגרשה ואמרה אני חייבת דמי המלבוש והחלוק והוא אומר כל מה שבביתי הוא שלי ולא היו עלי' בשעה שגירשה ע' בהרדב"ז ח"א סי' ס"ט. אשת ש"מ שסיבבה גירושיה כדי שלא תפול לפני יבום שמין מה שעלי' כדין אלמנה רלנ"ח סי' פ"א.
(ד) במעות: אפי' אם בגדיה שווין יותר מסך הכתוב' אין מוציאין ממנה הבגדים רק היא תשלם המותר ב"ש.
(ה) בשווין: כמו שהיה נמכר בשוק אף אם היה בימים שעברו יותר ביוקר מ"מ השתא אינו שוה יותר אלא כמו שימצא לו קונים הרא"ש ח"מ ב"ש.
סעיף ב[עריכה]
(ו) שלה: הטעם בשלמ' בגדים ותכשיטים שהן עשוין להתנאות בהם אין דעתו למתנה גמורה אלא להתקשטה בהם כל זמן שהיא תחתיו אבל שאר מתנות שאין עשויין להתקשטות נתן לה במתנה כשהיא אינה מורדת ועיין תשובת ריב"ש סי' ש"א. והר"א ששון סי' נ"ה.
(ז) נשואין: ל"ד בשעת נשואין אלא אפי' קודם נשואין או אחר נשואין. המתנות שנותנין לה אבי הכלה ואמה בשביל שבח בתולים הם שלה מהרח"ש בתשובה סי' נ"ג מתנות מה שנותנים לדרשה קרובי הכלה הוי מתנה גמורה ט"ז. וכתב ב"ש ע"ז משמע מה שנותנים מצד החתן לא הוי מתנה לה אלא לו ע"ש. ומהרח"ש סי' נ"ג כתב כשנתנו לה אחרים אין חילוק בין נתנו לה קרוביה או קרובי החתן ע"ש. כתב מהר"ם מטראני ח"א סי' כ"ט מתנות שניתנו לו בין מקרוביו בין מקרוביה והם דברים המשמשים לו כגון טבעת או חלוק או מלבוש הם שלו. ואם הם מתנות שמשמשים לשניהם ונותן כך לשניהם. אם הם מקרוביה תקח אותם בלתי שומא ואם הם מקרובי החתן לא תקחם אלא בשומא עכ"ל. ותמהני דבחלק ב' סי' פ' כתב דכל שהם תשמישי בית אעפ"י שניתנו לה מקרובותיה הם שלו ושמין לה לנדונייתה כנה"ג ע"ש. וכנה"ג הביא תשובת מהר"א ד"ב כ"י שכתב מנהג פשוט דלא כהריב"ש ז"ל. ואפי' מתנות שנותנים לה אחרים הכל לבעל ע"ש סי' זה בהגהת ב"י. וע"ל סי' קי"ח.