לדלג לתוכן

רש"י על הש"ס/זבחים/פרק ח

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות |
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים




ה"ג כשאתה בא בדרך זו היא בטהורה וכשאתה בא בדרך זו היא בטמאה - הילכך מדינא לא נפקא ת"ל טריפה כו':

אלא מעתה כו' - אמתני' פריך דקתני מה כשטהר מכלל נבילה בטמאה ולא בטהורה:

כמה סבי שבישתו בה - תמיה אני על זקנים מרובין שכמותכם שנשתבשתם בה:

סיפא - דקתני טיהר מכלל נבילה:

אתאן לנבלת עוף טמא - שטיהרה הכתוב מלטמא בבית הבליעה:

לא טיהר רבי מאיר - במליקת טריפה אלא בתמימים דשייכא בהו מליקה:

ואפי' באווזים - דלאו בני מזבח הן ובלבד שיהו קדשים בפנים דהא טריפה נמי לא חזיא בתורין ובני יונה וטיהרה הואיל ומליקה הכשר קדשים בפנים היא:

ערף עז - על החלל במקום עגלה ערופה:

מהו - לר"מ מי אמרינן כי היכי דמטהר מליקת אווזין קדשים בפנים הואיל ומליקת שום עוף בפנים הוא ה"נ עריפה הכשר טהרת עגלה היא מידי נבילה כדאמרי' לקמן:

ה"ג אבל עז לאו מינא דעגלה הוא - שזו מין גסה וזו מין דקה:

אין לי - שטהור מידי נבילה אלא חלב שאסור באכילה ומותר בהנאה כדכתיב (ויקרא ז) יעשה לכל מלאכה:

חלב שור הנסקל ועגלה ערופה - שאסור בהנאה מנין שטהור:

ת"ל כל חלב - דסמיך ליה כי כל אוכל חלב ואי ס"ד עגלה ערופה טהורה איצטריך קרא לטהר חלבה וכי היא טהורה וחלבה טמא:

להיכא דשחטיה מישחט - משנאסרה בהנאה מחיים כדמפרש לקמיה דמחיים נאסרה:

ותיהני לה שחיטתה - אע"פ שאינה מתירתה לא באכילה ולא בהנאה תטהרנה מלטמא דאין לך שחוטה בבהמה טהורה שמטמאה:

שמתה - דהשתא בשרה טמאה ואיצטריך לטהר חלבה שלא תאמר לא טיהר אלא חלב שאתה קורא בו יעשה לכל מלאכה:

מכלל דמחיים אסורה - ואע"פ שלא נערפה מדקתני חלב עגלה ערופה מנין ואוקימתה בשמתה:

גבול שמעתי - בה מאימתי:

ונסבין חברייא - וסבורין התלמידין מדעתם לומר:

ירידתה כו' - ובקידושין יליף לה דנאסרה מחיים: מתני'

פרק שמיני - כל הזבחים


מתני' כל הזבחים - אפילו אחת בריבוא. השתא משמע אחת כשירה ברבוא של חטאות המתות הילכך פריך בגמרא מאי אפילו הא הוו מתות רובא דקתני שנתערבו בחטאות המתות חמש חטאות מתות נינהו וולד חטאת וחטאת שמתו בעליה ותמורת חטאת ושכיפרו בעליה ושאבדה ושנמצאת בעלת מום:

נתערבו - זבחים כשרים בשור שנעבדה בו עבירה אחד באחד ומפרש ואזיל מאי היא כגון


שהמית את האדם על פי עד אחד או על פי הבעלים דשור שהמית על פי הבעלים איפטר ליה מסקילה דמודה בקנס פטור וכן רובע ונרבע ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים דהשתא לאו שור הנסקל הוא וליכא למימר ימותו שהרי מותרין להדיוט אם לא מפני הזבח המעורב בהן ואי איפשר למכור את כולן לצורכי מין אותה זבח להקריבם שהרי פסולים להקרבה כדאמרינן בתמורה (דף כח.) מן הבהמה להוציא הרובע והנרבע מן הבקר להוציא את הנעבד מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן להוציא את הנוגח מוקצה שהקצהו לצורך (תקרובת) עבודת כוכבים ולא הקריבו ונעבד שעשאו עבודת כוכבים והשתחוה לו ואמרינן בפרק כל האסורין במסכת תמורה (דף כט.) דמותרין להדיוט:


כלאים וטריפה ויוצא דופן - שור או כשב פרט לכלאים כי יולד פרט ליוצא דופן טריפה התם אמרינן כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין ת"ל להוציא את הטריפה ולהדיוט מותרת בהנאה להשליכה לכלבים:

ירעו עד שיסתאבו - דמחמת הזבח המעורב בהן נאסרו כולן להדיוט ולחללו על המעות בעודו תם אי איפשר הילכך ירעו עד שיסתאבו ויביא בדמי היפה שבהן מאותו המין ממין הקרבן אם עולה הוא יביא מעות כנגד דמי היפה שבכולן דשמא הזבח הוא היפה ויאמר כל מקום שהוא הזבח יהא מחולל על מעות הללו ויביא מן המעות עולה ואם שלמים שלמים:

נתערבו בחולין תמימין - או אחד באחד או זבח אחד בחולין הרבה ימכרו כל החולין לצרכי מין אותו הקרבן ונמצאת הרי כולן קדשים של מין אחד אלא שאין ידוע כל אחד של מי הוא ויקרבו כולן כל אחד ואחד לשם מי שהוא כדקתני מתני':

קדשים בקדשים מין במינו - אלא שבעליהן מוחלקות יקרב כל אחד לשם מי שהוא:

מין בשאינו מינו - עולה בשלמים שאין מתן דמן ואימוריהן שוה:

וימכרו - נמצאו דמי עולה עולה דמי שלמים שלמים ואינו יודע איזו עולה ואיזו שלמים הילכך יטול מעות [מביתו] כנגד דמי היפה ויאמר כל מקום שהן ממעות עולה יתחללו על אלו (ואלו מעות כיוצא בהן) לפי שאינו יודע איזו מין היה יפה [ויביא מעות כיוצא בהן] ויאמר כל מקום שהן מעות שלמים יהו מחוללין על אלו ונמצא מפסיד אותו עודף מביתו ול"נ דלא גרסינן וימכרו אלא ירעו עד שיסתאבו ויביא בדמי היפה כו' ובתחילת חילולן יאמר כל מקום שהיא עולה תהא מחוללת על אלו וכל מקום שהן שלמים יהיו מחוללין על אלו ויביא מאלו עולה ומאלו שלמים ותדע דלא גרסינן ליה דהא נתערבו בבכור ומעשר דקתני נמי וימכרו אי איפשר דהא תנן במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום וילפינן לה בבכורות (דף לב:) דהאי לא יגאל לא ימכר הוא אלא הכי גרסינן ירעו עד שיסתאבו ויאכלו כמעשר וכבכור:

נתערבו - זבחים כגון עולה בבכור או במעשר בהמה שאין תופסין דמיהן בקדושה ולהקריבן אי איפשר שזה כליל וזה נאכל או אפילו הוא שלמים זה טעון מתן ארבע וזה מתן אחת וכן סמיכה ונסכים:

ירעו עד שיסתאבו - ויביא מעות בדמי היפה ויאמר כל מקום שהוא הזבח התופס את דמיו יהא מחולל על מעות הללו נמצא חולין מעורב בבכור ומעשר בעלי מומין ויאכלו מעורבים כולן בתורת בכור ומעשר בעלי מומין שלא ישחטו באיטליז ולא ימכרו באיטליז ולא ישקלו בליטרא כדתנן (מנחות דף עא) כל פסולי מוקדשים הנאתן להקדש לפיכך נשחטין באיטליז לאחר שנפדו ונמכרים באיטליז ונשקלים בליטרא דכמה דמשכיר במכירתן טפי ופריק להו מעיקרא חוץ מן הבכור והמעשר שהנאתן לבעלים שאין מביאין בדמיהן קרבן וא"ת השתא איכא בהאי זבח המעורב פסידא דהקדש דכיון דאין נשקל בליטרא לא טפי ופריק ליה אין ה"נ אי משום פסידא דידיה לא מזלזלינן בבכור ומעשר נהי דאי לא הוה מערב דליכא זילותא אלא בדידיה מזלזלינן ביה משום דרווחא נמי דידיה הוא אבל באחריני משום איהו לא מזלזלינן:

הכל יכולין להתערב - בכל שני מיני קדשים אפשר להו שיהו מעורבין:

חוץ מן החטאת ואשם - שאין מתערבין זה בזה לפי שניכרין זה מזה כדמפרש בגמרא:

גמ' מאי אפילו - כל שכן כיון דרובא למיתה ימותו:

שנתערבו בהן חטאות המתות - חד דאיסורא ורובא דהתירא:

כל האסורין כו' - משנה היא במסכת תמורה:

אוסרין בכל שהן - כל המתערבין בהן ואפי' אחד בריבוא:

הני מילי לגבוה - כולן המעורבין אסורין לגבוה ומותרין להדיוט ברעייה ובפדייה דלא איירי התם בנתערבו באיסורי הנאה:

אבל הני - דלהדיוט נמי לא חזו לפדייה דהא באיסורי הנאה נתערבו:

אימא - ניבטלי איסורי הנאה ברובא שלא ימותו אלא ירעו וימכרו דלא חמיר דין הדיוט כולי האי קמ"ל ימותו:

אי מהכא - אשמעינן דאפילו קדשים נמי מפסדינן ולא תנא ההיא בתמורה ה"א הני הוא דמפסדינן משום דאיערוב באיסורי הנאה אבל הנך דתמורה דלא איערוב בהו איסורי הנאה אימא לא לאסרינהו לכולהו אלא ניבטיל ברובא ויקרבו צריכא:

אבל הנך דלאו איסורי הנאה נינהו - אימא קיל איסורייהו וניבטלו ברובא ואפילו לגבוה:

הא תנא ליה - הנך במתני' דלא בטלי לגבוה דקתני במתניתין נתערבו בשור שנעבדה כו' ולמה לי למהדר ולמיתנייה התם:

ומשני מי קתני - במתני' גבי רובע ונרבע בכמה הן אוסרין:

כל שהן התם קתני - במסכת תמורה הוא דקתני אוסרין בכל שהן דאי ממתני' דילמא בטלי במאה או במאתים ואחד ברבוא דקתני מתני' לאו עלייהו קאי:

וניתני הא דתמורה - ולא ניתני הא דזבחים:

תקנתא איצטריכא ליה - דהתם אוסרין בכל שהוא תני ולא תקנתא והכא תנא תקנתא ירעו עד שיסתאבו כו':

דהדיוט - נמי תנא במסכת עבודה זרה דאיסורי הנאה לא בטלי ברובא ומיתסרו להדיוט ולמה לי למיתני הכא בחטאות המתות ושור הנסקל:


צריכי דאי מהתם הוה אמינא הני מילי חולין - אבל קדשים אימא ליעביד להו תקנתא דליבטיל איסורי הנאה ברובא ונימא יקרבו כי היכי דלא נפסדינהו לגמרי לכולהו:

ופרכינן וניבטיל ברובא - דהא כתיב אחרי רבים להטות:

וכי תימא חשיבי - הואיל ודרכן למנות:

כל שדרכו לימנות - שיש בני אדם המקפידין במניינם ומוכרין במניינם שנינו דלא בטלי בסמוך בהך משנה דחבילי תילתן שפיר דהא [בהמות] נמי הרבה בני אדם המקפידין עליהן ומוכרין אותן במנין ואע"פ שיש בני אדם שאין מקפידין כל כך ומוסיפין יתירה או מוכרין העדר יחד:

אלא למ"ד את שדרכו לימנות - שדרכו מיוחד לכך שאין לך אדם דמוסיף עליהן יתירה ללוקח ולא מוכר בלא מנין הני אין דרכן מיוחד למנין שיש המוסיפין יתירה או מוכרין העדר בלא מנין:

תילתן - מין תבלין וחבילין חשוב מאד שאף טעם העץ שוה לפרי ובלע"ז פינוגר"י:


ידלקו - דכתיב פן תוקדש תוקד אש:

באחד ומאתים - זו היא עליית ערלה וכלאי הכרם דתרומה עולה באחד ומאה וכיון שכפל את האיסור שאיסורו איסור הנאה כפל את העלייה הכי תניא לה בספרי גבי מכל חלבו את מקדשו ממנו דמשתעי בתרומת מעשר שהיא אחד ממאה וקרי ליה מקדשו ומשמע שמקדשו מקדש את המתערבין בו:

אינו מקדש - אלא בטל:

אלא ששה דברים בלבד - הן שמקדשין את כל המתערבים בהן מתוך שהן גדולים ודמיהן יקרים וחשובין במינן:

פרך ובדן - מקומות הן:

חילפי תרדין וקלחי כרוב - לשון קלח בירק שלו:

כל הראוי לערלה ערלה - מה שיש באילן מין אילן וראוי לערלה מקדש את עירובו באיסור ערלה:


כל דבר שיש בו מנין - כל שדרכו לימנות כלל כגון ליטראות של קציעות שרוב בני אדם אין מוכרין במנין אלא דורסין אותו בעיגול ומוכר כל העיגול יחד הואיל ופעמים שמונין הליטראות לבד למוכרם במנין:

ואפילו בדרבנן - במידי דאיסוריה מדרבנן כגון תרומת קציעות לא בטיל הואיל ודרכו לימנות כלל כ"ש בדאורייתא כגון פסולי קרבן דמתני':

ליטרא קציעות - משקל ליטרא של תאנים יבישות של תרומה שקיצעם באיזמל בכלי ששמו מקצוע:

שדרסה ע"פ עיגול - שם כלי הוא עגול ודורסין בה קציעות ונדבקין זו בזו ונעשין עיגול כעין גבינה:

על פי - דוקא נקט שנראית לעינים:

ואין ידוע - איזה פי כלי נאסר ובכל התחתונות פשיט ליה שאין התרומה מעורבת בהן אלא הפומין לבדם בספק האיסור: רבי מאיר ורבי יהודה פליגי בהא אליבא דר"א ור' יהושע:

רואין אותן כאילו הן פרודות - אע"פ שאין כאן ק' פומין של ק' כלים של היתר לבד האיסור לבטל האיסור והתחתונו' אינן בכלל הספק להצטרף עם העליונות לבטלן רואין את כל ליטראות התחתונות והעליונות שבכל הכלים פרודות וזו מעורבת בכולן והתחתונות מצטרפות להעלות את העליונות שבכל פום ופום:

ואם לאו הפומין אסורין - שהתחתונות שאינן בכלל הספק אין מעלות הפומין:

אפילו יש שם ג' מאות פומין לא יעלו - דכל שדרכו לימנות לא בטיל:

דרסה בעיגול ואינו יודע באיזה מקום כו' - שדרסה במקום השולים שהכלי רחב והרבה ליטראות סדורות לרחבו:

דברי הכל יעלו - הואיל וליתיה לאיסוריה בעיניה שנדרס ונדבק באחרות מלמעלה ומלמטה ומן הצד אין כאן דבר שבמנין כלל:

ה"ג ונמשך חד וחד מינייהו ונקריב כו' - יטלם אחד אחד ובכל חד וחד נימא מרובא הוא:

ופרכינן נמשך בתמיה - משמע יקחם אחד אחד מתוך העדר הא הוה לו האיסור קבוע ועומד ביניהם וקיימא לן בסנהדרין (דף עט.) מוארב לו פרט לזורק אבל לגו


דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי:

נכבשינהו דניניידו - יכוף אותם שינודו דלא ליהוי קבוע:

אמר רבא גזירה שמא יבאו י' כהנים בבת אחת ויקרבו - קא סלקא דעתך השתא דחייש לשמא אחר שיקחם אחד אחד עד ששחטו י' והם רוב יבואו י' כהנים ויזרקו דמיהן ויקטירו אימוריהן כאחד ואפשר לצמצם והשתא דאשתכח דקריב רובא בבת אחת ואיכא למיחש איסורא ברובא איתיה דבשלמא כי משיך חד חד ומקריב קמא קמא איכא למימר דכל חד דקריב בהיתר מרובא פריש ואיסורי הנאה בהני דפיישי הוא דהוו רובא לגביה אבל השתא דקרבי כי הדדי לא הוו הני דפיישי רובא לגבייהו:

אלא מעתה מגיסא אסירא - כלומר וכי מאחר שמשכו ולקחו אחד אחד לבדו ובנידנוד דכל חד דאמר דמרובא פריש ושחטן וקבל דמן במגיס בחזקה שהוא כשר חוזרים ומצטרפין השחוטין להיות רוב ולהיאסר:

ומשני משום שמא יבאו י' כהנים בבת אחת ויקחו - מתוך התערובת וכיון דרובא נכסי כי הדדי איכא למיחש דאיסורא ברובא איתיה:

ובבת אחת מי משכחת לה - בשלמא זריקה והקטרה איכא למימר בבת אחת אבל לקיחה כיון דכבשינהו וניידי כלום אפשר לצמצם לקיחתן דלא צריך לרדוף ולהשיג כל אחד:

אלא אמר רבא גזירה משום קבוע - דלמא אתי למימשך ולמיסבינהו חד וחד כי לא ניידי דה"ל קבוע וכמחצה על מחצה דמי וליכא למיסמך ולמימר מדרובא פריש:

אי מקריב לא מרצי - דאידחי ליה מדרבנן (נ"ל מדאורייתא בשעת קביעותא לא חזו עד דניידי וגזרו ביה רבנן משום קביעותא והוו להו דחויין מן התורה ומתני' אפילו הוכרו לבסוף אסורין הואיל ונדחו ושוב אין חוזר) ור' אמר לי דהאי קבוע אינו דין מן התורה כמחצה על מחצה אלא א"כ ניכר האיסור כל שהן (דמגו דאחד דמינכר ילפי' לה) ושוב אינו חוזר ונראה ואע"פ שהכשרין שבהן ראויין להקרבה הואיל ונדחה מלהקריב לכתחלה מחמת הפסולין המעורבין בהן נדחו לגמרי דהוה להו כפסולין:

חטאת שנתערבה בעולה - בעופות קתני דלית להו תקנתא ברעייה שאין פדיון לעוף כדאמרינן במנחות בפרק המנחות והנסכים (דף ק:):

מחצה כשר ומחצה פסול - ומביא חטאת ויקריבנה למטה ותיובתא לרבא מהא דקתני מחצה כשר דהא הכא אילו אתי לאימלוכי אמרי' ליה לא תקריב כדקתני ימותו שאין משנים לפסול זה בידים מפני תקנת חבירו וכי לא נמלך והקריב קתני דהעשוי כהלכתא כשר וה"נ הכשירין ירצו:

הא כמ"ד - פלוגתא רבי יהודה ורבנן היא בסדר יומא (דף סד:):

והרי שחוטין דלכ"ע - כל הנך דפליגי בבעלי חיים מודו בשחוטין דנידחין:

ותנן - במתני' אם קרב הראש כו' אברי בעל מום ואברי עולות תמימות הרבה שנתערבו ר"א אומר אם קודם שנמלך בה הקריב אחד מן הראשים יקרבו כל הראשים ואפי' לכתחלה דתלינן איסורא באותו שקרב ראשון והא הכא דאילו אתי ברישא לאימלוכי א"ל לא תקריב דכתיב ואשה לא תתנו מהם (ויקרא כב) וכי לא אימליך מכשרינן הנך דפרישי ולא אמרי' ידחו: הוא


דאמר - ר"א כחנן המצרי ס"ל דאפילו בשחוטין לית ליה דחייה:

אפילו דם - שעיר הנעשה בפנים בכוס שכבר נשחט אם מת המשתלח מביא חבירו מן השוק ומזווג לדם ולא אמרינן הואיל ונדחה הדם במיתת חבירו ישפך ויביא שנים ויגריל עליהן ויתכפר בהן:

ואמאי ימותו כולן - מכיון שמת אחד מהן ליתלי ביה ונימא דאיסורא מית והנותרים יקרבו:

כר"א דאמר אם קירב כו' - ומתניתין היא אלמא תלינן איסורא בהאי דאזיל:

והא אמר ר"א - לקמן בפירקין דלא התיר ר' אליעזר להקריב את הנותרים אלא שנים שנים דודאי חד מינייהו דהיתירא שהרי לא נתערב בהם אלא בעל מום אחד ובכל חד אמרינן מדחבריה לאו דאיסורא איהו נמי לאו דאיסורא הוא וההוא דאיסורא אזל ליה בהקרבה ראשונה שקרב אחד מהן אבל אחד ואחד לא יקריבו הראשים דבכל חד מספקינן דלמא דאיסורא הוא דליכא למימר מגו:

טבעת של עבודת כוכבים - שנתקשטה בה עבודת כוכבים:

תרתי תרתי קאמינא - שימכור הטבעות שנים שנים:

פירשה אחת מארבעים - ונתערבה באחרות אינן נאסרות וכולה מפרש לה ואזיל:

מאי שנא אחד מהארבעים - דלא אסרה תערובתה דאמרינן איסורא ברובא איתיה בששים:

א' מששים - נימא נמי הך דפריש דהיתירא הוא ואיסורא ברובא איתיה בחמשים ותשע הנותרים:

אלא - ה"ק פירשו הארבעים כולם למקום אחד ונתערבו בשאר טבעות אינן אוסרים דאמרינן איסורא בששים איתיה ונהי דהנך עצמם אם לא נתערבו באחרות אסורות לעולם דאפילו ר' אליעזר לא אמר תולין את האיסור אלא בדבר שאבד כגון שנפלה אחת מהן לים הגדול דומיא דקרב הראש של אחד מהן אבל לא לתלותו בששים ולהתיר את הארבעים דאין ביטול ברוב לעבודת כוכבים והוו כולהו ספק עבודת כוכבים אבל כי נתערבו באחרות הוו להו ספק ספיקא של עבודת כוכבים:

פירשו ששים למקום אחד אסורות - דכיון דאיסורא ברובא איתיה הוו כולהו ספק עבודת כוכבים:

הנח לעבודת כוכבים - מלהקל בספק ספיקא כשאר איסורין ואפילו פירשו ארבעים למקום אחד אסורות:

ה"ג תנאי היא דתניא ר' יהודה אומר רמוני בדן כו' - רמוני בדן אחד מששה דברים שאינן בטילים הן הלכך אוסרים בכל שהוא אם של ערלה או של תרומה הן כולן אסורין ואפילו אחרונים:

ר"ש אומר לריבוא אסורין - ריבוא הראשון שהאיסור עצמו נפל שם אסור אבל פירש אחד מאותו ריבוא לג' רמונים ומן השלישי פירש אחד למקום אחר מותר אף הג' אמצעיים דספק ספיקא בטיל:

ופרכינן שמואל דאמר - הנח לעבודת כוכבים דמשמע דבשאר איסורין לית ליה ספק ספיקא:

כמאן - מהני תנאי סבירא ליה:

וכי תימא שני ליה לר"ש - ושמואל כר"ש אמר:

הך דתני - הך מתניתא דאותיבנא מינה לשמואל לעיל מיניה:


מאי שנא שלשה - והוא רביעי דבטיל בהו:

דאיכא רובא - לבטולי:

ואי בעית אימא סבר לה כרבי אליעזר - שמואל דאמר ספק ספיקא דעבודת כוכבים אסור דאמר כר"א דתנן במסכת עבודה זרה (דף מט:) נטל הימנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהן את התנור חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות ואחרות באחרות אסורות בהנאה רבי אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח אלמא אית ליה לר' אליעזר ספק ספיקא בעבודת כוכבים מדקתני ואחרות באחרות. ל"א סבר כר"א אר"ש קאי דאמר מריבוא לג' ותריצנא מאי שלשה דקתני תרי והוא ואי בעית אימא ג' דוקא ודקאמרינן תיסגי בתרי סבר לה כר' אלעזר דאמר לא התיר ר"א אלא שנים שנים הלכך בעינא דלהוו ד' דלישקלינהו שנים שנים וראשון ישר בעיני:

שנתערבה בק' חביות - סתומות ואמרינן לעיל (דף עב:) שהן אחד מו' דברים שאינן בטלין:

ואצטריך דר"נ - דאמר לעיל גבי טבעות הכי נמי:

תרומה יש לה מתירין - ימכרם כולם לכהנים:

חבית - גדולה מקומה ניכר כשהיא נטולה מחברותיה הילכך מינכרא נפילתה ומוכחא מילתא דבה תליא ולא אתי למימר כולהו שרו בלא נפילת האחד לים:

אבל טבעת אין מקומה ניכר - ולא מינכרא נפילתה ואתי למישרינהו מעיקרא בלא נפילה:

תאינה - קטנה היא ואין מקום חסרונה ניכר:

כנפילתה כך עלייתה - כשם שתחילת נפילתה בתוך ההיתר נחשבת בעיניך לאסור את אלו כך כשעלתה מתוכן יחשב בעיניך מקום עלייתה להתיר:

בק' חביות סתומות - דלא בטילות:

פותח אחד מהן - וכיון דנפתחה יש לה ביטול הלכך נוטל הימנה כדי דימוע אחת ממאה ואחת שבה דהא אחת נתערבה בק':

גמע ושתי קא חזינן הכא - דא"כ דפותח לכתחילה הא דקי"ל חביות סתומות דלא בטלי היכי משכחת לה:

נפתחה - בלא מתכוין:

כדי דמועה - אחד מק' שבהן והשאר אסורות עד שיפתחו ולא אמרינן יטול אחת מן הק' דאיסורא ברובא איתיה ויהא הכל מותר ויפתח החמשים לכתחילה:

לא ידיע - אין פסולן ניכר שיוכל לברר ולהוציא הפסול מביניהם:

אלא טריפה אי ידיע ליה - כגון נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה או ניקב קרום של מוח שטריפתה ניכר:

מנא ידע - מעיקרא שזו המעורבת טריפה היתה:

נקובת הקוץ - ואינה נקובה לחלל וכשירה ומום נמי לא הוי דהדר בריא:

דרוסת הזאב - טריפה מפני שהארס שורפה ולא ידע בין נקובה לדרוסה:

נפולה - מן הגג ואינה יכולה לעמוד ספק טריפה היא ואם שחטה קודם ששהתה מעת לעת טריפה משום ריסוקי אברים ואפילו בדקה ולא מצא בה נקובת ריאה או מעיים ולא פסוקת חוט השדרה ושום סימן טריפות ואם שהתה מעת לעת ושחטה צריכה בדיקה מכל סימני טריפות וכיון דאיתחזק בה ספק טריפות אין מכניסין אותה לעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתך:

נפולה נבדקת - אם תעמיד ותלך כשירה לגמרי דאיכא למאן דאמר באלו טריפות עמדה אינה צריכה מעת לעת הלכה אינה צריכה בדיקה:

קסבר - ר"ל עמדה על רגליה אפילו הכי צריכה מעת לעת ואף אם הלכה צריכה בדיקה לאחר שחיטתה שאין זו בדיקתה:

ולד טריפה לא יקרב - בפרק כל האסורים במסכת תמורה (דף לא.) מפרש טעם:

דרוסת הזאב משוך - הנקב ואינו עגול שהציפורן קורע ויורד:

עמדה - על רגליה אינה צריכה מעת לעת אבל בדיקה בעיא ואם הלכה אף בדיקה אינה צריכה:

יקרב - לשם מי שהוא:

והא בעיא סמיכה - בבעליו ולא ידיע מנו:

אבל קרבן אנשים לא - מתכשר בתערובת בתמיה:


קרבן יחיד שנתערב כו' - בכולהו גרסינן קרבן:

קרבן יחיד בקרבן ציבור - כגון שעיר נשיא בשעיר הרגלים או עולה בעולה:

הכי גרסינן ואם נתן מתנה מכל אחד יצא - כדאמרן בפרק בית שמאי (לעיל דף לו:) כל הניתנין על המזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר:

ארבע מתנות - שתים מתנות שהן ארבע קאמר:

בד"א - דבעינן ארבע מתנות מכל אחד לכתחילה:

אבל נתערבו שחוטין - שנבלל דמם בכוס אחד נותן ד' מתנות מכולם יחד שהרי יש כאן משניהם קסבר יש בילה:

אף יחיד בגברי - ואע"ג דבעי סמיכה ומדציבור לא מצי לאותביה שאין סמיכה בציבור אלא בחטאות הפנימיו' והכא בפנימיות לא קמיירי מדקתני ארבע מתנות:

ותסברא הא מתרצתא היא - והאי חיין דוקא הוא ואנתערבו קודם סמיכה קאי הא קתני אבל שחוטין לא בעי ד' מכל אחד לכתחילה ובשחוטין נמי משכחת לה דבעיא כגון שנתערבו כוסות בכוסות ואין ידוע איזהו של זה ואיזהו של זה ולא נבללו הדמים בכוס אחד:

אלא - האי חיין לאו דוקא והכי קאמר בד"א דצריך ארבע מתנות מכל אחד לכתחילה:

שנתערבו שחוטין - כוסות בכוסות דהיינו כעין חיין דכל חד לחודיה קאי:

אבל בבולל - שני הדמים לתוך כוס אחד נותן ארבע מתנות לכולן והשתא ליכא לאותובי סמיכה דהא לאחר שחיטה וסמיכה נתערבו אבל קודם סמיכה לא ירצו לדברי הכל:

רבי אליעזר - לגבי מי חטאת קאי ומייתינן לה לקמן בפירקין (דף פ.) צלוחית של מי חטאת המוקדשין שנפל לתוכן מים אחרים כל שהוא רבי אליעזר אומר יזה שתי הזאות ולקמן מפרש מילתיה וקאמר רבי לדברי רבי אליעזר הזאה אינה צריכה שיעור אגבא דגברא דאי צריכא שיעור נהי נמי דיש בילה וסמכינן עלה דודאי יש בכלל הזאה מן המים הכשרים ומצטרפין מה שבראשונה ומה שבשניה מי יימר דמליא שיעורא:


הזאה כל שהוא מטהרת - חדא מילתא היא שהזאה כל שהוא מטהרת ולקמן מפרש אמאי יזה שתי הזאות:

והזאה מחצה כשר ומחצה פסול - כלומר ולא תימא דהזאה כל שהוא [דמטהרת] (דמועטת) (ומיהו) אם אין עם התערובת פסול אלא אפילו יש עם התערובת פסול כשרה ומחצה לאו דוקא אלא ליכא שיעור [וקס"ד] דהוא הדין למתן דמים:

ונתינת דם דמזבח לחוד - צריך שיעור שיראה הדם לשני רוחות הקרן של מזבח:

אמר רמי בר חמא פשיטא לי בכור לבית שמאי - אע"פ כשהומם ובזמן הזה:

אין מאכילין אותו לנדות - דהכי תניא בבכורות בפ' כל פסולין (דף לג.):

אינו נשקל בליטרא - אם הכהן מוכר בשרו:

אינו נפדה - לצאת מתורת בכורה לחולין ולחול קדושה על המעות:

משהוממו - אף משהוממו:

התפיס כהן בכור לבדק הבית - משהומם:

רווחא דהקדש עדיף - וישקל בליטרא כדי שיצמצם מכירתו וירבו דמיו דהא קי"ל (בכורות דף לא.) בשאר פסולי המוקדשים בשביל שפדיונו להקדש הקילו עליהן להיות נשחטין באיטליז ונמכרין באיטליז ונשקלין בליטרא כדי שירבה הפודה אותן בדמיהן מתחילה חוץ מן הבכור מפני שהנאת ריבוי דמיו אינה אלא לכהן והאי דהתפיסו לבדק הבית הנאתו להקדש היא:

או דלמא - לא דמי התם הנאת ריבוי הדמים אותה קדושה עצמה שמביאין בדמים קרבן כיוצא בו הכא הנאת ריבוי הדמים דקדושה אחרת:

לאו למימרא דאין אחד מהן נשקל בליטרא - ואע"ג דאיכא פסידא דהקדש גבי פדיון שאר הזבחים המעורבים שפדיון דמיהם להקדש (פסחים דף צח.) וקאמר דלא מזלזלינן בבכור משום הני אלמא משום הך נמי לא:

התם ב' קדושות וב' גופין - הזבחים שהנאתן להקדש הן קדושה לבדה וגוף לבדו והבכור שדמיו לכהן קדושה לבדה וגוף לבדו הילכך לא מזלזלינן בהך קדושה דהאי גופיה משום רווחא דקדושה דגופא אחרינא:

אבל הכא שתי קדושות הן וגוף אחד - קדושת בכור וקדושת בדק הבית ואיכא למימר הואיל ורווחא דהקדש בהאי גופא הוא ואע"ג דלקדושה אחריתי אזיל מזלזלינן בקדושת בכור דהאי גופא:

מתקיף לה רבי יוסי בר אבין - מאי קמיבעיא ליה וכי משום התפסתו מזלזלינן ביה:

ומאי אילו אומר הפדו בכור זה - שיצא לחולין מקדושתו ליגזז וליעבד כו':

שהתפיסו לבדק הבית - וירבו דמיו:

כלום שומעין לו - לעבור על דברי תורה:

ופרכינן הפדו רחמנא אמר לא תפדה - ועל דבריו אין לעבור אבל לשקול בליטרא אין כאן עבירה על דברי תורה:

אלא א"ר אמי - הכי איכא למיפשטא לבעיין:

כלום הקנה - הכהן זה לבדק הבית אלא מה שקנו לו (בגופו) בבכור זה וכיון דאצלו לא הותר לישקל בליטרא אין יכול להקנות לבדק הבית עודף דמי צמצום משקל הליטרא:

שעיר - אין לו צמר אלא שיער אבל אשם איל הוא ויש לו צמר:

[אשם נזיר וכו' - באשם נזיר ובאשם מצורע כבש כתיב וסתם כבש בן שנה הוא]:

מתני' כחמור שבהן - לזכרי כהונה ובעזרה וליום ולילה כדין אשם ובעל השלמים יצא ידי שלמים שהרי כל אחד יקרב למי שהוא:

לבית הפסול - שממעט בזמן אכילת שלמים ומביא לידי נותר אלא ירעו וימכרו כדלעיל:

יאכלו כחמור שבהן - ובהא רבנן מודו דליכא תקנתא אחריתי:

גמ' שביעית אין לוקחין בדמיה תרומה - מפני שממעט בזמן אכילת התרומה ומביאה לידי איסור אכילה שצריכה שתתבער מן העולם קודם שתכלה לחיה שבשדה ותרומה זו מתבואת שאר שני שבוע היתה וזמן אכילתה לעולם דאילו שביעית לאו בת תרומות ומעשרות היא:


וכולן הכהנים רשאין כו' - משנה היא בפ' כל התדיר (לקמן דף צ:) וגבי קדשים קאי:

לשנות באכילתן כגון לאכלן צלויין כו' - אמר קרא לך נתתים למשחה (במדבר יח) לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין:

ותבלי תרומה - ואע"ג דקא ממעט בזמן אכילת תרומה:

אין לוקחין תרומה - הכהנים בכסף מעשר שני בירושלים:

מפני שממעט באכילתה - במקום אכילתה דמעכשיו לא יאכלנה אלא בירושלים:

כי אתא - אביי קמיה דרב יוסף:

א"ל אמאי לא תותביה - נמי מהא:

לבית הפסול - כשצריך לאכול השמן בזמן השביעית:

ה"נ - דרבנן תרומת ירק:

אי הכי - דמשום דרבנן הוא:

איפכא מיבעיא ליה למיתני - אין. מבשלין ירק של תרומה בשמן שביעית ורבי שמעון מתיר אבל השתא שמן תרומה דאורייתא היא דכתיב (שם) כל חלב יצהר וקא שרי ר"ש:

דאיערב - שמן בירק ועל כרחו יבשלם יחד כדמפרש לקמיה דאי אפשר לסוחטו כולו ממנו:

הא לא דמי כו' - סיומא דקושיא הוא:

חתיכה בחתיכות - מתני' היא וקתני תאכל כחמור שבהן ואפילו לרבנן והכא נמי אי בדאיערב עסקינן לא הוו פליגי רבנן עליה:

וקמפסיד בשביעית - ורחמנא אמר לאכלה ולא להפסד:

למחרת - בספק מצורע מוחלט וספק אינו מוחלט קאי למחרת ביום השמיני:

שחיטה בצפון ובהונות - כחומר אשם:

וסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק - כחומר שלמים


והא הכא דלמא לאו מצורע הוא והוי שלמים וקתני ונאכל ליום ולילה אלמא לכתחלה נמי שרי ר"ש:

הא תינח אשם כו' - מלתיה דר"ש קא מפרש ואזיל ולאו לרבא קא מותיב:

לוג זה יהא נדבה - אם אינו מצורע דאמרי' לקמן בפ' כל התדיר (דף צא.) מתנדבין שמן בפני עצמו:

ובעי מיקמץ - המתנדב שמן קומצו ומקטיר הקומץ ושיריו נאכלין כדיליף ליה מקרבן מנחה (קרבן) מלמד שמתנדבין שמן כמנחה כו':

מתן שבע - כדכתיב קרא בלוג של מצורע והזה מן השמן באצבעו [וגו'] (ויקרא יד):

והא חסר ליה - ע"י קמיצה ולוג חסר פסול כדכתיב (שם) ולוג שמן:

עד שלא יצק - מן הלוג על כפו השמאלית כדכתיב ומן השמן יצק הכהן על כף הכהן השמאלית והזה הכהן באצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית (שם):

והא בעי קומץ הקטרה - דדלמא נדבה הוא:

דמקטיר ליה - ושיריים נאכלין ממ"נ אי דמצורע הוא הרי הוא נאכל כדאמרי' בפ' בית שמאי (לעיל דף מד:) לכל קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע ואי נדבה הוא הרי הוא כשירי מנחה:

אי בתר מתנות שבע - דלמא נדבה הוא וכי יהיב מתן שבע בתר קמיצה הוו להו שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה וקי"ל במנחות בפ"ק (דף ט:) אין מקטירין הקומץ עליהן דכתיב מן המנחה פרט לשחסרה היא כו':

ואי קודם מתן שבע - היכי מצי למיתב תו מיניה מתן שבע דלמא נדבה היא והקטרת הקומץ הקטרה והנך הוו להו שיריים וכי הדר מעייל מידי מינייהו קא עבר משום בל תקטירו כדכתיב (ויקרא ב) כי כל שאור וכל דבש וגו' והאי ממנו יתירא הוא ודרשינן ביה נמי לא תקטירו כל שממנו אשה לה' יש בכלל הזה קדשים ושירי מנחה ולחם הפנים שקרב מהן כבר לאישים האימורים וכן הקומץ וכן הבזיכין קיימי שירים בבל תקטירו והנך הזאות במקום הקטרה קיימי:

לשם עצים - דאמר הכי אם מצורע הוא דאין הקטרת הקומץ הקטרה דהא לאו נדבה הואי הרי מזה מאלו שאינן שיריים ואם אינו מצורע והקטרת הקומץ הקטרה ויש ממנו לאישים ואלו שיריים הם ובבל תקטירו הרי הזאות האלו כאילו הם מים שהרי רשאי להעלות שירי מנחה על המזבח:


לשם עצים - והאי דנקט לישנא דעצים ולא נקט לשם מים משום לישנא דקרא דאותביה מבל תקטירו נקט לה:

לריח ניחוח אי אתה מעלה - בתריה דההוא קרא דכל שממנו לאישים כתיב קרבן ראשית תקריבו אותם ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח קרבן ראשית אשאור ודבש הכתוב בראש המקרא העליון קאי וקאמר יש לך להביא מהן ביכורים מן הדבש ושתי הלחם מהשאור ואל המזבח לא יעלו אכוליה קרא קאי ואדרשה דבל תקטירו:

שיריים - הך פורתא מה שהוסיף אחר קמיצה ודלמא נדבה הוה ולא שרי להו מתנות המצורע אלא קמיצה קא שרי להו:

דפריק ליה - ואומר אם אינו מצורע הלוג נדבה הרי מה שהוספתי שלא לצורך מחולל על מעות הללו דכלי שרת אין מקדשים אלא מדעת וזה לא נתנו לתוך הלוג ע"מ שיקדשנו הלוג אם אינו מצורע לפיכך יש לו פדיון:

קא מעייל חולין - כשהוא פודהו ומוציאו לחולין נמצא אותו שמן של חולין בעזרה:

איפסיל ליה - כל הלוג ביוצא דהא קדש קדשים הוא כמנחה ואי קשיא למה לי כולי האי דקמיץ ברישא והדר מוסיף עליה ואיכא לאקשויי כל הני ליעבד ברישא כל צרכי מצורע והדר נימלייהו וניקמוץ וניקטר ולא בעי למיפרקיה איכא לתרוצי מאחר שהקדישו למזבח אין יכול לשנותו לצרכי מצורע שמא אינו מצורע והלוג של מזבח נמצא מאבד קדשי מזבח בידים הלכך קמיץ ברישא לצורך גבוה ואי נמי מצורע הוא לא מפסיד מידי דהדר ממלי ליה כדאמרן:

והאמר רבי שמעון אין מתנדבין שמן - לקמן בפ' כל התדיר (דף צא.) והיכי אמרת לר"ש לוג זה יהא נדבה:

ונימא אם אינו מצורע אשם זה יהא אשם תלוי - לכפר על ספק עבירה שבידו כר"א דאמר בכריתות (דף כה.) מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום שאין לך אדם שאינו עומד בספק חטא והכי שפיר טפי שזמן אחד לאכילת כל האשמות ולא מביא קדשים לבית הפסול:

תורה תורה - כלומר היכן היא תורה של אדם גדול כמותך:

אימרי בדיכרי קא מחלפין לך - כבש בן שנתו מיחלף לך באיל בן שתי שנים אשם מצורע כבש בן שנתו הוא והיאך יכול הוא להתנות עליו באשם תלוי שאינו בא אלא איל בן שתי שנים:

מתני' יתן למעלה - על המזבח:

ורואה אני את בשר חטאת - שהוא בבל תקטירו כאילו הן עצים דכיון דלא להקטרה מכוין שרי:

ויצאו לבית השריפה - דלית להו רואין וקעבר בכל שממנו לאישים הוא בבל תקטירו שכבר אימוריו קרבו ונעשה הבשר שיריים:

גמ' ואל המזבח לא יעלו - בתר לא תקטירו ממנו דדרשינן מיניה כל שממנו לאישים כתיב:

אותם - ברישא דקרא כתיב קרבן ראשית תקריבו אותם ואשאור ודבש קאי כדפרישית לעיל מה יש לך להביא מהן שתי הלחם מן השאור שהיא ראשית לכל המנחות וביכורים מן הדבש ואל המזבח לא יעלו וגו' אבל אתה מעלה לשם עצים:

אבל מידי אחרינא לא - אכל שממנו לאישים דנפיק מסיפיה דקרא קמא לא קאי:

ורבי אליעזר - להכי כתיב אותם למעוטי אשאור ודבש למעוטי שיריים מאזהרת אל המזבח לא יעלו דמרבינן מיניה כבש כמזבח כדתניא בתורת כהנים אין לי אלא מזבח כבש מניין תלמוד לומר אל המזבח:

ורבנן תרתי שמעינן מינה - דמיעוטא דאותם אכל מאי דכתיב בהדא קרא קאי [וכי] היכי דממעט שיריים מאיסורא דריבויא דכבש כמזבח ממעט להו נמי מהיתירא דהעלאה לשם עצים דנפקא מהאי קרא:

מתני' - דקתני [דבבשר] חטאת פליגי רבנן וקתני נמי איברים בבעלי מומין


לר' אליעזר לא קרב אלא אם כן קרב אחד מהן קודם שנמלך דלאו כי האי תנא:

כגון שעלו על הכבש - וכיון דלר"ע לא ירדו מן המזבח הני מעלן לכתחלה מכבש למזבח דקי"ל לקמן (דף פו.) כשם שהמזבח מקדש כך הכבש מקדש:

אפי' בעינייהו - שלא נתערבו בתמימים אם עלו בעלי מומין לכבש לר"ע יקרבו:

בם - משמע כשהן בפני עצמן:

מידי דהוי אבשר חטאת - דמודיתו לי דאם נתערב באיברי עולה יקרב לשם עצים כדאמרן:

מתני' איברים - של עולות הרבה באיברי עולת בעלת מום אם קרב [א' מהם] תלינן איסורא ביה:

יצא לבית השרפה - דלא תלינן איסורא בקריבין כבר: גמ' (לא נחלקו כו'):

אלא שנים שנים - זוג זוג יקריבם דאיכא למימר מיגו דהאי לאו דאיסורא הוא דהאי נמי לאו איסורא הוא ואיסורא אזיל ליה בההוא דקרב קודם שנמלך אבל אחד אחד דליכא מיגו לא:

חוץ מאחד מהן כו' - מכלל דלרבי אליעזר קרב:

זוג אחד - שני ראשים:

מתני' שנתערב ביין - שהוא אדום ואין מראה ניכר בו:

רואין אותו יין כאילו הוא מים - ואומדין אם היה דם שנתערב כאן ניכר במים הללו כשר לזריקה:

בדם הבהמה - של חולין:

רואין אותו - של חולין כאילו הוא מים ואומדין אותו אם היה דם הזבח ניכר כשר ואע"פ שהחולין רבין עליו:

אין דם מבטל דם - דמין במינו לא בטיל ואפי' טיפה לתוך כלי גדול כשר לזריקה: נתערב


בדם פסולין - כגון ברובע ונרבע או בנשחט חוץ לזמנו או חוץ למקומו:

ישפך לאמה - ואפילו הכשר רבה עליו וכן בדם התמצית ישפך לאמה ואע"פ שדם הנפש רבה עליו ומשום גזירה כדמפרש בגמ':

ור"א מכשיר - טעמא מפרש בגמ':

אם לא נמלך ונתן כשר - אפילו לת"ק דאפילו לכתחלה אי לאו משום גזירה היה מכשיר:

גמ' לא שנו - דאם יש בו מראית דם כשר ואע"ג דרובא מים אלא שנפלו מים לתוך דם:

ולענין כיסוי - דתנן ביה נמי כה"ג נתערב במים אם יש בו מראית דם חייב לכסות בפ' כיסוי הדם (חולין דף פז.):

אינו כן - דאפילו נתן דם לתוך מים אם יש בו מראית דם חייב לכסות ולא אמרינן קמא קמא בטיל ליה:

לפי שאין דחוי במצות - דאע"פ שנדחה טפה ראשונה שנפל לתוך המים ולא היה מראיתה ניכר אפ"ה כי הדר נפל טפה שניה חוזרת ראשונה וניעורה להצטרף עמה וכי נפל עד שהפכו מים למראה דם חוזר ונראה לכיסוי ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה דלא שייך דחוי אלא בדבר קדושה:

שבללן זה בזה - כזית מזה וכזית מזה ונתן לתוך פיו פטור ממלקות ואפילו התרו בו:

אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו כו' - כשהוא לועס אותה בפיו נבלל מין לתוך חבירו מיעוטו של זה ברובו של זה ובטל המיעוט ברוב והבטל בכל מין נוסף על המבטל ונקרא בשמו ונגרע ממינו וא"א לכוין שלא יהא ממין האחד בטל בחבירו יותר ממה שבטל ממין חבירו בו ונמצא שאין באותו [מין] כשיעור דבציר ליה שיעוריה ולא ידעינן הי מינייהו בצר ליה וכי מתרינן ביה לא ידעינן משום מאי נתרי ביה וצריך להתרות בו משום האיסור הילכך כי מתרו ביה משום פיגול הויא התראת ספק דלמא לא בדידיה תהוי חיובא וכן בנותר ואע"ג דבמסקנא ודאי אחד מינייהו עבר בשעת התראה מיהא ספק הוא בכל אחד אם יעבור עליו אם לא והתראת ספק לאו התראה היא:

שמע מינה איסורין מבטלין זה את זה - כי היכי דהיתר מבטל איסור ולא אמרינן איסורא לא מבטל איסורא:

ושמע מינה נותן טעם ברוב לאו דאורייתא - הא דאמור רבנן בכל דוכתי איסור הנו"ט בהיתר אוסרו ואע"פ שההיתר ברוב לאו דאורייתא הוא ללקות עליו דאי דאורייתא נהי נמי דרבה מין על חבירו מ"מ טעמא יהיב ואיכא טעמא דשיעור שלם וקס"ד השתא דאפילו פיגול ונותר מב' מינים שטעמו של זה ניכר בזה נמי פטור לר"ל כגון האי בשר והאי שירי מנחה:

ה"ג עשה עיסתו מן חטין ומן האורז כו' - ואדם יוצא בה ידי חובתו של עשה דקום אכול מצה בפסח ואי נותן טעם ברוב לאו דאורייתא היכי נפיק הא קי"ל (פסחים דף לה.) דאין יוצאין אלא במצה שהיא מחמשת המינין דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות (דברים טז) דברים הבאים לידי חימוץ אתה יוצא בהן ידי מצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון:


אלא מין בשאינו מינו - שהטעם ניכר בו בטעמא מחייב ולקי מן התורה וכי אמר ריש לקיש בפיגול ונותר של מין ומינו דליכא למיקם אטעמא ולא תשמע מינה נותן טעם ברוב לאו דאורייתא:

ונשער מין במינו כמין בשאינו מינו - כיון דהיכא דקיימינן אטעמא כל כמה דיהיב טעמא לא בטיל כי ליכא למיקם נמי אמאי מזלזלינן באיסורי למיהדר ולבטלן ברוב נימא רואין אילו היה מין ושאינו מינו הא יש בו היכר טעמא השתא נמי לא ניבטיל עד דרבה עליו כל כך כשיעור ביטול של מין ושאינו מינו:

מאי לאו רואין לאותו יין כאילו מים הוא - ואם מראה דם היה ניכר בהן כשר אלמא אע"ג דמין במינו הוא לענין ביטולא דחזותא לא אמרינן ליבטל ברוב אלא משערינן ליה כמין בשאינו מינו:

לא רואין אותו לדם כאילו הוא מים - ופסיל דבטיל ליה ברובא הואיל ובתר חזותא אזלינן והכא ליכא למיקם עליה דמילתא בטיל ברובא:

רבי יהודה אומר רואין אותו כאילו הוא יין אדום - לקמן מייתי לה לכולה משנה:

דלי - טמא:

שיש בו יין לבן או חלב - שאין מראיהן ניכר בתוך המים:

והטבילו - וקאמר ר' יהודה הואיל ואילו יין אדום הוה כל זמן שאדמומית שלו ניכרת לא בטיל במים ואין טבילה עולה לכלי זה אלא אם כן שפך מהן עד שירבו ליכנס לתוכו ממי המקוה כדי להפקיע כל מראה היין הימנו השתא נמי כשהוא לבן רואין אותו כאילו היה אדום אם ממועט כל כך שהמים הנכנסים לתוכו יש בהן שיעור להפקיע מראיו כשר כלומר עלתה לו טבילה ואם לאו פסול אלמא משערין מין במינו כמין בשאינו מינו ולהחמיר דלא ליבטל ברובא כל דהו:

תנאי היא - דרבנן פליגי עליה דר' יהודה וכוותייהו קיימינן:

והטבילו - ולא שפך מה שבתוכו הולכין אחר הרוב אם לא היה חציו יין כיון שהטבילו ונתמלא ממי המקוה ורבו המים על היין טהור:

(כאילו הוא יין. אדום): דלי שהוא מלא רוקין - גרסינן:

כאילו לא טבל - שהרוק עב הוא וחוצץ בפני המים ואינו בטל במים ומלא לאו דוקא אלא איידי דבעי למיתני מלא מי רגלים דדוקא הוא דאשמעינן רבותא דלא בעי לבטולינהו דכיון שעברו מי המקוה על פיו ונשקו לאותן שבתוכו נעשו חבור להם וטהר דמי רגלים מין מים הן תני נמי מלא רוקין:

רואין אותו כאילו הן מים - כלומר אף על פי שמראיהן חלוק מקצת ממראה שאר מים אפילו הכי כיון דמין מים הן לא בעי רובא לבטולי אלא רואין אותו כו':

מלא מי חטאת - הואיל והן אב הטומאה וחשיבי משום קדושתייהו לא בטלין אלא ברובא:

עד שירבו המים - אין טבילה עולה לכלי עד שישפוך מהם יותר מחציו של כלי כדי שירבו המים הנכנסין על מי חטאת:

מאן שמעת ליה [דאמר רואין אותו ר"י] - [דשמעת ליה] דאמר רואין אותו כאילו הוא שנוי ממראה שלו:

וקתני - היכא דשוה מראה הבטל למראה המבטל כגון מי חטאת שאין מראיהן חלוק דסגי ליה למבטל ברובא ולא אמרינן רואין אותו כאילו הוא יין אדום להחמיר:


הא דרביה - הא דתנן לעיל רואין אותו כאילו הוא יין אדום דרביה הוא דמחמיר בביטול כי היכי דמחמיר במין ומינו ואמר לא בטיל כלל ומין בשאינו מינו נמי דאית ליה דבטל וקיימא ליה כל זמן שמראה המועט ניכר ברוב לא בטיל מחמיר נמי ואמר דהיכא דמראיהן שוין כגון יין לבן במים דרואין אותו כאילו אדום ולא סגיא ליה ברובא:

אין דם מבטל דם - אצל זריקה ואצל כיסוי:

ואין רוק - הטהור מבטל רוק הזב:

ואין מי רגלים - טהורים מבטלים מי רגלים של זב ומטמא ואע"פ שרבות הטהורות על הטמאות בכלי:

רבא אמר - לעולם חד תנא היא וכרביה ס"ל והא דקאמר ברובא סגי:

בדלי שתוכו טהור וגבו טמא - כגון שנטמא גבו בטומאת משקין דרבנן דקי"ל (נדה דף ז:) תוכו אוגנו אוזניו וידיו טהורין:

דמדינא סגי ליה - בכניסת מים לתוכו כל דהו שתעלה טבילה לשפתו דהא תוכו אין צריך טבילה:

ורבנן הוא דגזור - שיטבלנו יפה דאי אמרת דסגי ליה בטבילת גבו דילמא חייס עלייהו על מי החטאת שלא יתערבו מי המקוה לתוכו ויפסלו ולא מטביל ליה לשפת הכלי לפיכך גזרו עליו להטבילו ולפוסלו וכיון דאיכא ריבוייא תו לא צריך דהא טבילת תוכו חומרא בעלמא הוא:

והיכא דאיכא חזותא - מילי דלא תלי בטעמא אלא בחזותא כגון לענין טבילת מקוה בחזותא:

ופליגא דרבי אלעזר - הא דריש לקיש דאמר איסורין מבטלין זה את זה:

כשם שמצות אין מבטלות זו את זו - כדאמרן לקמן:

הלל כורך פסח מצה ומרור בבת אחת - ולא אתי טעם מרור ומבטל לי' לטעם מצה:


חרסן של זב וזבה - עביט של מי רגלים ונשבר וחרסיו בלעו ממי רגלים הזבים והן מטמאין במשא שאע"פ שנבלעו טמאים כדתנן במסכת כלים (פ"ט מ"ה) ומייתי לה בגמרא דנדה חרסן שבלעו משקין טמאין ונפלו לאויר תנור התנור טמא שסוף משקה לצאת בהיסק התנור:

פעם ראשון ושני - כבסו ב' פעמים טמא שעדיין לא פלטו ממי רגלים שבו והן אחד ממעייני הזב:

ג' טהור - משנתן לתוכו מים שלשה פעמים טהור שפלטו מי הרגלים הנבלעין בו:

אבל לא נתן לתוכו מים - אלא מי רגלים של אדם טהור להוציא את של זב הנבלעים בו טמא דמין במינו לא בטל:

ופרכינן מאן שמעת ליה דאמר מין במינו לא בטל רבי יהודה - ושמע מינה מאן ת"ק דרבי אליעזר בן יעקב ר' יהודה היא וקאמר דמשקין הנבלעין בחרס בתלתא זימני פלטי:

ורמינהו פשתן שטוואתו נדה מסיטו טהור - שהרי יבש הרוק ומשיבש אינו מטמא כדאמר במסכת נדה מוכי ירוק כעין רקיקה:

ואם היה לח (היה) מסיטו טמא - שהרוק הלח מטמא במשא:

ה"ג ר' יהודה אומר אף הרוטבו במים טמא משום משקה פיה - בתוספתא דמסכת טהרות אף המלחלחו במים לאחר שיבש חזר הרוק להיות לח מחמת המים וטמא משום משקה פיה:

ואפי' טובא - אפי' כבסו פעמים הרבה קאמר טמא:

שאני רוק דקריר - טרישטריט"ש בלע"ז נכנס בפשתן בחזקה וקשה לצאת אבל מי הרגלים לא בליעי בחרס כולי האי:

בגוזרין גזירה במקדש פליגי - אם עושין סייג בקדשים להרחיק מן העבירה ולא חיישינן להפסד קדשים שלא יפסיד את אלו בשביל סייג דאחרים קמיפלגי:

ת"ק סבר גוזרין - הילכך נתערב דם כשר בדם פסול או בדם התמצית ואף על פי שאין בפסול ולא בתמצית כדי לבטל את הכשר ישפך לאמה גזירה דילמא אתי לאכשורי נמי היכא דיש בדם הפסול או בדם התמצית כדי לבטל את הכשר והאי דלא גזרינן הכא בנתערב בדם הבהמה או בדם החיה משום דחולין בעזרה לא שכיחי אבל פסולין שכיחי וכן תמצית שכיח דרבה על הנפש ורבי אליעזר סבר אין גוזרין חשו חכמים שלא להפסיד קדשים מחמת גזירה הילכך עד שיהא מן הפסול כדי שאילו היו מים לא היה ניכר דם הכשר בו מכשרינן ליה לזריקה: ה"ג רב פפא אמר דכ"ע גוזרין והכא בדם התמצית מצוי כו':

דכ"ע גוזרין - דלא חשו להפסד קדשים ובנתערב בדם הפסולין דמילתא דשכיחא הוא לא פליג רבי אליעזר אלא בנתערב דם התמצית לחוד פליג ומשום דקא סבר דם התמצית של בהמה אינו מצוי להיות רבה על דם הנפש הילכך אמאי נגזור הוה ליה כנתערב בדם חולין דלא גזרינן ביה מידי משום דלא שכיח ות"ק סבר פעמים שהוא רבה על דם הנפש הילכך גזרינן ביה היכא דלא רבה אטו היכא דרבה ומיהו אם לא נמלך ונתן כשר דגזירה בעלמא הוא:

בשלמא לרב פפא - דאמר לא פליג רבי אליעזר ברישא משום הכי לא עריב ותני להו ישפך דבסיפא פליגי ורישא דברי הכל:

אלא לרב זביד ליערבינהו וליתנינהו - נתערב בדם הפסולים או בדם התמצית ישפך לאמה קשיא:

מתני' דם תמימים בדם בעלי מומין - מילתא דשכיחא היא וישפוך לאמה גזירה שמא ירבה עליו ויכשירוהו:

נתערב - כוס של דם בעלי מומין בכוסות של כשרין ואינו ניכר:

דמים הניתנין למטה - מן החוט שנתערבו בדם חטאת שניתן למעלה:

רבי אליעזר אומר יתן למעלה - מתנות חטאת ואף על פי שהתחתונים מעורבין בו הואיל ואינו מתכוין:

התחתונים למעלה - רואה אני אותן כאילו הן מים ומפני שמצוה להקדים עליונים לתחתונים כדאמר בפרק כל התדיר (לקמן דף פט.) שיהו כל החטאות קודמות לעולות:

יתן למעלה - תחילה ואח"כ למטה ונתינת מטה תעלה לו לשפיכת שירים של חטאת ולהתחיל מתנות עולה:

ישפך לאמה - דלית להו רואין ואין משנין בתחתונים בשביל להכשיר העליונים:

ואם לא נמלך ונתן כשר - העליון דהא ניתן ממנו למעלה:


הניתנין במתנה אחת - כגון דם בכור שנתערב בדם מעשר בין בבלול בין בכוסות:

ינתנו במתנה אחת - קא סלקא דעתך השתא דאמרינן יש בילה וסמכינן עליה שיש במתנה זו משניהם ואם בכוסות יתן מתנה מזה ומתנה מזה:

מתן ארבע במתן ארבע - כמו דם עולה בדם שלמים או בדם אשם ששניהם טעונין שתי מתנות שהן ארבע ושניהם תחתונים:

מתן ארבע במתן אחת - כגון דם עולה בבכור שהן תחתונים:

ר' אליעזר אומר ינתנו במתן ארבע - ורואה המתנות היתירות הניתנות מדם הבכור כאילו הן מים ואין זה בל תוסיף:

במתנה אחת - משום בל תוסיף וידי עולה יצא דכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר:

ולא עשית מעשה בידך - ואינו דומה עושה מעשה ליושב ואינו עושה ואיסור בא מאיליו:

גמ' וצריכא - לפלוגי בתרוייהו ר' אליעזר ורבנן בבעלי מומין איברים באיברים וכוסות בכוסות:

דאי אשמעינן באיברים - בההיא קאמר ר' אליעזר יקריבו משום דאיתעביד כפרתו בהכשר:

אבל גבי כוסות בכוסות - דעיקר בקלקול אימא לא:

צלוחית - של מי חטאת המוקדשין שנפל לתוכה מים דעלמא כל שהוא:

ר' אליעזר אומר יזה שתי הזאות - הבא להזות מהן על הטמא יזה שתים וטהר:

בשלמא רבנן סברי יש בילה - כדתנן במתניתין אם לא נמלך ונתן כשר אלמא סמכינן אבילה ואמר לח המתערב בלח מתערב בכולו ואין לך טיפה מזה שלא [יהא] בה מחבירו קצת והכא נמי נהי דיש בילה ויש בכל הזאה מן המים הכשירים:

קסברי הזאה צריכה שיעור - ואין כאן שיעור שהרי יש בה מן הפוסלת ואי משום דמזה שתי הזאות קא סברי אין מצטרפין אותו למלאות השניה שיעור החסר בראשונה:

אלא ר' אליעזר - דבחדא לא סגיא ליה ובתרתי מכשר:

מאי קסבר אי קסבר אין בילה - אין סומכין על כך דזימנין דלא מיבליל בכוליה כי מזה שתי הזאות כו':

אלא קסבר יש בילה - אי איפשר שלא יבלול וסמכינן:

מי יימר דמלא ליה שיעורא - שמא רוב שתיהן מן השאובין ואין בשתיהן כדי הזאה כשירה:

אמר ריש לקיש לעולם קסבר יש בילה - כדשמעינן ליה במתניתין והאי דבעי תרתי משום דהזאה צריכה שיעור ומצטרף להזאות ודקשיא מי יימר דמלא שיעורא:

הכא במאי עסקינן כגון שנתערבו אחת באחת - שיעור הזאה מזו ושיעור הזאה מזו ונתערבו הילכך כי מזה שתי הזאות על כרחך מלי ליה שיעורא שהרי לא היו מן הפסולין כאן אלא כדי הזאה אחת והוא הזה שתים ואחת באחת לאו דוקא נקט דאם היו מן הכשירים הרבה כל שכן דכשר כי מזה שתי הזאות דטופיינא דכשירין מהיכא תיתי למיפסל אלא משום פסולין נקט לה ויש בילה גרס בדריש לקיש דכיון דאמר הזאה צריכה שיעור מאי דוחקיה למימר דלר' אליעזר אין בילה לאקשויי מתני' עלה ולאוקמי מתני' בשינויי דחיקא כדלקמן:

רבא אמר לעולם יש בילה והזאה אינה צריכה שיעור - ושתי הזאות דקאמר לאו למלויי שיעורא אלא קנסא הוא דלא נשתרש שלא ישתכר בנפילה זו להרבות מימיו במים פסולין:

רב אשי אמר כו' - הגירסא הזו משובשת בספרים ונראה בעיני דהכי גרסינן רב אשי אמר מים כל שהוא תנן ואין בילה יזה שתי הזאות וסבירא ליה לרב אשי הזאה אין צריכה שיעור כרבא ומיהו קנסא לית ליה הילכך אי הוה ס"ל יש בילה בחדא הוה סגי ליה ושתי הזאות לר' אליעזר משום דקסבר אין בילה הילכך אי מדי חדא שמא אין כאן מן הכשירין כלום אבל כי מדי תרתי אי אפשר דליכא בחדא מינייהו מן הכשירין (כלום) דהא אין כאן מן הפסולין אלא כל שהוא והיינו טעמא דלא משני בלישנא דנתערבו אחת באחת דאם כן הוי משמע יש שיעור להזאה ואיהו אין הזאה צריכה שיעור סבירא ליה להכי דק לישנא דמתני' דקתני כל שהוא דאין לך בהזאות פחותה מכאן ואי אפשר שיהו כל הזאות הללו מן הפסולין ואפילו הן קטנות מאד ולקמן מותיב ליה ממתני':

לדברי רבי אליעזר - דמכשיר בשתי הזאות:

הזאה כל שהוא מטהרת - דשמא אין אחת מהן הזאה ברורה שלא יהא בה מן הפסולין אלמא סבירא ליה דהזאה כל שהוא מטהרת והזאה אין צריכה שיעור:

והזאה מחצה כשר ומחצה פסול - ולא תימא הזאה כל שהוא היא דכשירה ומיהו לא יהיה עמה תערובת פסול אלא אפילו יש בה תערובת פסול מכשר אלמא טעמא דר' אליעזר דבעי תרתי לאו משום צירוף הוא לצרפו לכשיעור דהא קתני אין צריכה וקשיא לריש לקיש:


ועוד תניא - תיובתא לרב אשי דאמר טעמא דבעי תרתי משום דאין בילה הוא דשמעינן לרבי אליעזר דאית ליה בילה (אלמא שמעינן) מהנך תרתי מתנייתא דטעמא דר' אליעזר כרבא דבחדא נמי מיתכשר אלמא קנסא הוא:

הניתנין למעלה כו' - קא ס"ד דם חטאת בדם עולה יתן למעלה להכשיר חטאת דמצוה להקדים עליונים לתחתונים כדאמר לקמן בפרק כל התדיר (דף פט.) ורואה אני את התחתונים למעלה כאילו הן מים ולרבנן ישפך לאמה:

והתחתונים עלו לו - כשיחזור ויתן שיריים למטה לשם שיריים עלו לו ואף למתן דם עולה:

ואם אין בילה חטאת אמאי עלתה לו - דלמא לא יהיב למעלה אלא תחתונים:

הכא במאי עסקינן כגון דרובא עליונים - וקא יהיב למעלה כל שיעור שיש בו מן התחתונים ועוד דממה נפשך הוא יהיב למעלה מן העליונים ולהכי מוקי לה ברובא עליונים משום דלא מתרץ ליה והתחתונים עלו לו אלא בהכי כדמסיק לה למילתיה:

והא תחתונים עלו לו קתני - קס"ד אף בעולה קאמר דעלתה ואי דיהיב למעלה שיעור התחתונים ועוד היכי מיתכשרא עולה דילמא כל מה שהיה בכאן מדם העולה נתן למעלה:

ומשני דמאי תחתונים עלו לו דקאמר לשם שיריים - דחטאת קאמר הצריכין לישפך ליסוד וכיון דרובא עליונים כי נתן למעלה כשיעור תחתונים ועוד דאיכא מדם החטאת למעלה ולמטה אפי' כל הניתן למעלה מן העליונים הוא אכתי פש ליה מיניה למטה אבל אי לאו רובא עליונים כיון דיהיב למעלה שיעור תחתונים ועוד כדי להכשיר החטאת תו לא מתרץ ליה התחתונים עלו לו אפילו לשיריים דדילמא כל דם העליונים למעלה ניתן ואין כאן שיריים או שמא כל דם התחתונים למעלה ניתן ואין כאן משל עולה למטה כלום:

נתן למטה ולא נמלך - דאי נמלך לרבי אליעזר הוה אמרינן ליה תן למעלה דמצוה להקדים עליונים לתחתונים בפרק כל התדיר (שם) ולרבנן ישפך לאמה:

יחזור ויתן למעלה - ושניהם כשרין כדס"ד ולרבנן ישפך לאמה והעולה כשירה דאסור לשנות בתחתון מפני הכשר עליון ולא אמרינן רואין אותו למעלה כאילו הוא מים והכי תניא לה בתוספתא:

הכא נמי ברובא עליונים וקא יהיב למעלה שיעור תחתונים ועוד - ועליונים הוא דכשרים ולא תחתונים:

ה"ג והא תחתונים עלו לו קתני - ולשון קושיא הוא: ומשני ליה לשם שיריים:

נתן למעלה ולא נמלך - מתחילתו דאי נמלך הוה אמרי ליה רבנן ישפך לאמה שלא לשנות בתחתון דכיון דניתן למעלה אפי' חכמים מודו שיחזור ויתן למטה לכתחילה אם בא לימלך דאינו משנה בנתינה זו בעליונים שהרי מה שיש כאן מן העליונים שירים הן דרבנן אית להו בילה וכבר ניתן מן החטאת למעלה ומעתה מצות שיריים לינתן למטה כתחילת עולה:

ואלו ואלו עלו לו - ושניהם כשרים:

הכא נמי כו' - ולר"א דלית ליה בילה אין כשר אלא חטאת ולרבנן דאית להו בילה שניהם כשירין שהרי יש משניהם למעלה ולמטה: ה"ג מי קתני אלו ואלו מודים אלו ואלו עלו לו קתני סיפא אתאן לרבנן דאמרי יש בילה ת"ש הניתנין כו' ואין כאן הפסק משנה הכתוב בספרים:

מי קתני אלו ואלו מודים - שאלו ואלו עלו לו אלו ואלו עלו לו הוא דקתני והך סיפא דקתני ואלו ואלו עלו לו לאו אאלו ואלו מודים קאי אלא רבנן דקאמרי לה דאית להו בילה אבל לרבי אליעזר אין כשר אלא עליון:

ינתנו במתנה אחת - ורבי אליעזר איירי בסיפא ומתני' היא:

אחת באחת - שיעור מתנה מזה ושיעור מזה וקתני ינתנו במתנה אחת בשביל כל אחד קאמר דהיינו שתי מתנות דנמצאו שתיהן במזבח:

ארבע בארבע - שיעור ארבע מתנות בשיעור ארבע מתנות ודקתני ינתנו במתנות ארבע ארבע בשביל זה וארבע בשביל זה:

מתן ד' במתן אחת רבי אליעזר אומר ינתנו במתנת ארבע - שמצוה להקדים מתן ארבע למתן אחת כדאמרינן בכל התדיר (שם) ורואה אני את תוספת מתנות הבכור כאילו הם מים:


וכ"ת ה"נ בנתערב - מתנה אחת מן הבכור בשיעור מתן ד' מתנות מן העולה ודקאמר ינתנו במתן ד' ינתנו חמשתן קאמר שיהו ניתנין ד' מתנות ודאי מן העולה ואתא רבי יהושע למימר יש בילה ודיו במתנה אחת על שניהן ולא יעבור על בל תוסיף דלית ליה רואין:

הכא בל תוסיף מהיכא - הרי אין כאן מן הבכור אלא כדי מתנה:

אלא אמר רבא - כל הנך שנויי דשנינן לא תשנין דודאי התחתונים עלו לו דקתני בין לשם שירים בין לתחילת עולה קאמר ומתני' דמתן ד' במתנה אחת בדאיכא טובא מכל חד קאמר ואפ"ה לא תשמע מינה לר"א יש בילה דתקשה לרב אשי דאיכא לשנויי הא מתני' דלעיל דעליונים ותחתונים ומתני' דמתן ד' במתן אחת לאו בבלול פליגי אלא בתערובת כוסות וקאמר ר"א בעליונים ותחתונים דיתן שניהם למעלה ולמטה ושניהם כשרין ורואה אני את דם (חטאת) למעלה כאילו הוא מים וכן בעולה ובכור נותן ד' מכל כוס וכוס ורואה אני את התוספת כאילו הוא מים (וכן בעולה ובכור) ורבנן לית להו רואין וישפך לאמה ואע"ג דהך פלוגתא בבלול נמי איכא לאיפלוגי בהכי ועוד פליגי נמי ביש בילה ואין בילה מיהו הך מתניתא דקתני והתחתונים עלו לו דמשמע יש בילה ומתני' נמי דקתני הרי הוא עובר על בל תוסיף דמשמע דבאיעריב טובא קאי ואפ"ה מכשר משמע דיש בילה וע"כ לאו בבלול קיימי דלעולם לר"א אין בילה דאי בבלול לא הוה מכשיר ר"א לא בבכור ולא בעולה דדלמא מהאי קא יהיב ומהאי לא קיהיב אלא א"כ נתערבו ד' באחת וכן בעולה ועולה אלא א"כ נתערבו ד' בד' ולא בחטאת ועולה אלא ברובא עליונים וקיהיב למעלה שיעור תחתונים ועוד וחטאת לבדה תעלה לו ולרבנן ישפך לאמה דלית להו רואין:

שיקריב - דרבנן נמי אית להו רואין ומתני' לאו רבי יהודה היא:

שר"א אומר יקריב - ואפי' לא קרב אחד מהם דדריש מום בם לא ירצו לכם בעיניה הוא משמע הא ע"י תערובת ירצו בין בבלול כו' ומדר' יהודה נשמע לרבנן דפליגי עליה במתני' ומוקמי פלוגתא ברואין ואף בחטאת ועולה בין בבלול בין בכוסות קיימי וקתני לר"א התחתונים עלו לו וגבי עולה ובכור נמי מכשיר במתני' אלמא יש בילה: ומשני רבי יהודה אליבא דר"א דמוקי פלוגתא בבעלת מום דאין כשר לר"א אלא א' ומתני' בין בבלול בין בכוסות ומוקי לה רב אשי לענין בלול כגון דרובא כשר וקיהיב במזבח שיעור בעלת מום ועוד אבל לרבנן דפליגי עליה דר' יהודה ומוקמי' פלוגתא אף בהיכא דשניהם כשרין ומכשר להו לתרווייהו בכוסות פליגי ר"א ורבנן ומש"ה מכשיר רבי אליעזר בתרוייהו דאי בבלול לא הוה מכשר אלא כדאוקימנא לעיל:

לא שנו - הך פלוגתא דחטאת ועולה דמתני' דלעיל דאמרי רבנן ישפך לאמה אלא בתחלת חטאת ועולה שנתערבו לפני מתן דמם בההיא פסלי רבנן דלית להו רואין ואסור לשנות את מקומן לתת את העולה למעלה מן החוט מפני הכשר חטאת:

אבל סוף חטאת - שנתערב בתחלת עולה שנתערבו (בו) שירי חטאת בתחילת עולה אין כאן מחלוקת ויתנה למטה מן החוט דמקום תחילת מתן עולה כשר לשירי חטאת ויזרקם לקיר המזבח ומאיליהן שותתין ליסוד ואין כאן שינוי מקום:

צריכין איצטבא - שישפכם על גבי היסוד ממש העשוי כאיצטבא ולא יזרקם לקיר הזקוף כמשפט עולה ובסוף חטאת ועולה נמי לרבנן ישפך לאמה ולקמן מותיב ליה מהא דתניא לעיל נתן למעלה ולא נמלך אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה:

עדיין היא מחלוקת - אף בסוף חטאת ותחילת עולה דלאו חד מקום הוא ולר"א דאית ליה רואין כשר ולרבנן ישפך לאמה:

קדש הם - בבכור כתיב ומשמע ליה הם בהוייתן יהו שאם נתערבו בדמים אחרים לא אבדו את שמם ויקרבו ולרבנן מיתוקמא כגון שנתערב בתחתונים כמותו ולא בחטאת ומאי לאו דאיערב בסוף עולה שהוא שירים והולכין למקום שירי חטאת כדאמרן באיזהו מקומן (לעיל נא.) תן יסוד למזבח של עולה וקתני דתחילת בכור כשר בו לכתחלה שמקומו מקום תחילת עולה אלמא מקום תחילת עולה ותחלת בכור הוא מקום כשר לשפיכת שירים לכתחלה:

לא תחילת עולה ובכור - דשניהם מקום אחד להם וכיון דלרבנן יש בילה שניהם כשירין:

ומאי קא משמע לן - קרא הואיל ומקום אחד להן:

דאין עולין מבטלין זה את זה - ואפילו אחד מרובה על חבירו לא בטל המועט:

האי מולקח מדם הפר ומדם השעיר נפקא לן - במנחות בהקומץ רבה (דף כב.) שמערבין דם פר ודם השעיר יה"כ במתן דם קרנות המזבח הפנימי והדבר ידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה:

איכא דנפקא ליה כו' - ולקמן מפרש פלוגתא בשמעתא:

והקריבו וזרקו מה ת"ל דם דם - גבי עולה קאי בת"כ ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם [וזרקו את הדם] והקריבו בני אהרן וזרקו אל המזבח היה לו לומר ואין צריך לכתוב דם דמה יש לו לקבל ולזרוק ע"י שחיטה אם לא דם מה ת"ל דם דם: ה"ג מנין אתה אומר נתערב דם עולה בדם עולה דם עולה בדם תמורה דם עולה בדם חולין שיקרבו


ת"ל דם שיכול אין לי אלא אלו - יקרבו שאף אם נתערבו מחיים יקרבו מנין אפילו נתערב באשם כו':

ת"ל - חד מינייהו דריש ומשמע ליה את הדם בכל מקום שהוא שמו עליו ולא בטל:

יכול אין לי אלא נתערב באלו - דקא מרבינן מיניה דיקרבו שכן תערובתן ראויה לקרב אפילו נתערבו בהמה בבהמה מחיים דהא עולה בתמורה או בעולה אחרת תנן במתני' קדשים בקדשים מין במינו זה יקרב לשם מי שהוא וזה יקרב לשם מי שהוא וכן בנתערבו בחולין תמימין תנן לעיל (דף עא:) ימכרו החולין לצרכי אותו המין והדר הוו להו קדשים בקדשים מין במינו מנין אפי' נתערב בדם אשם יקרב ואף על פי שאינו מינו ואם נתערב מחיים לא היה קרב כדתנן (שם) קדשים בקדשים מין בשאינו מינו ירעו:

אביא את אשר נתערב באשם - מהאי רבויא גופיה ולא בעי קרא אחרינא הואיל ושניהם קדשי קדשים ואע"ג דאם נתערבו מחיים לא קרב התם משום דאית להו תקנתא ברעייה הוא:

ת"ל דם דם - להכי איצטריכו דם דם תרי זימני:

והני תנאי כו' - לשון בעיא הוא והנך תלתא תנאי דאיפליגו במילף לעולין שאין מבטלין זה את זה מתלתא קראי בשלמא כולהו מולקח מדם הפר ומדם השעיר לא ילפי קסברי תרי תנאי דשמעתין אין מערבין דם פר ושעיר למתן דם קרנות מזבח הפנימי ומאי ולקח מדם הפר ומדם השעיר מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו ופלוגתא דר' יונתן ורבי יאשיה היא במסכת יומא (דף נז:):

והאי מדם דם - לא משמע להו לתנא דהקומץ ולתנא דקדש הם אלא מקדש הם כו':

ואין תמורתן קריבה - ולא למידרש ביה בהווייתן יהו אתא:

נתן למעלה ולא נמלך - מתני' דפליגי ביה ר"א ורבנן בניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה:

מאי לאו פלוגתייהו בחטאת שנתערבה בעולה הוא - כדקס"ד עד השתא וקתני דאפי' לרבנן יחזור ויתן למטה לכתחלה ואף על גב דנתערבו השתא סוף חטאת ועולה וש"מ חד מקום הוא:

הכא במאי עסקינן - רישא דפלוגתא למטה לכתחלה כגון דאיערב תחלה חטאת החיצונה בשירי חטאת הפנימית דאינהו שירים סתמא הלכך נתן למעלה ולא נמלך דאי נמלך לרבנן ישפך דהוו להו ניתנים בפנים שחזר ונתן מהם בחוץ בקרנות והוי שלא במקומו אבל מכי נתן למעלה הוו להו שירים ושירים ושניהן ביסוד וכרבי ישמעאל דאמר זה וזה יסוד מערבי או כר"ש דאמר זה וזה יסוד דרומי לעיל (דף נג.):

ולימא מר כגון דאיערב חטאת החיצונה בשיריים - כלומר בשירי חיצונה כמותה דהכי שפיר טפי שמקום שיריהן שוה לדברי הכל:

דלמא הא קמ"ל - האי דאוקמה אף בשירי פנימית דאפילו למאן דאמר שירים הפנימיים מעכבי ה"מ כי לא יהיב מינייהו מידי אבל חסרו מקצתן לאחר מתן דמים הפנימיים אין החסרון מעכב ושופך השאר ליסוד דהא הכא חסרו שירים הפנימיים בשנתן דמיהן למעלה ואפ"ה מתכשרי:

והא אוקימנא כו' - והא דקא יהיב למטה לשם שירי חטאת הוא דקא יהיב אבל עולה לא מיתכשר דהא יהיב למעלה שיעור תחתונים ועוד א"נ מוקמת לה בתערובת חטאת ועולה לא ש"מ מקום עולה מקום שירים דכיון דעולה לא מיתכשרא לא זריק להו במקום עולה אלא באיצטבא ומאי דוחקיה לאוקומה בחטאת ושירים:

א"ל ה"מ - הנך שינויי דשנינן לעיל למאי דהוה ס"ד מעיקרא דבבלול פליגי והוה מהדרינן אשינויי דחיקי לאוקומי לדרב אשי דאמר לר"א אין בילה דלא תיקשי ליה הך מתנייתא:

מסקנא - דשינויין הדרנא בן ואוקימנא לשינוי דפלוגתא דידהו בהך מתני' בתערובות כוסות הוא ומתרוייהו קאמר ר"א דליתיב למעלה ולמטה ושניהן כשירין והיכא דנתן למעלה ולא נמלך דברי הכל יתן למטה ואלו ואלו עלו ואי הוה מוקי לה רב יהודה בחטאת ועולה הוה קשיא ליה:

מתני' הניתנין בפנים ישפכו לאמה - דלית לן רואין ואסור לשנות באלו מפני הכשירן של אלו ובגמרא פריך וניפלוג נמי ר"א בהא דהא אית ליה רואין:

ר"ע פוסל - בחיצון:

וחכמים מכשירין - בכל קרבנות חוץ מחטאת החיצונה דמיפסלא משום וכל חטאת אשר יובא וגו':

גמ' כשם שמצוה להקדים עליונים לתחתונים - דם חטאת לדם עולה כדאמר בכל התדיר (לקמן דף פט.):

כך מצוה להקדים פנים לחוץ - דפנים חשוב:


ניתיב בפנים והדר ניתיב בחוץ - דהא לר"א שאר דמים הנכנסין להיכל כשרין חוץ מחטאת ואשם כדקתני מתני':

כיון דאיכא חטאת ואשם - שאם נתערבו דמם בדמים הפנימיים לא מצי למימר יתן בפנים ואח"כ יתן בחוץ משום דמיפסלי חיצונים לא פסיקא ליה וא"ת ליפסלינהו לחיצונים להכשיר פנימיי' למפסלינהו בידים לא קאמר ר"א ומוטב להמתין עד שקיעת החמה ויפסלו מאליהן וישפכם לאמה:

משל דרבי עקיבא - דמשמע ליה שאר כל הדמים בכלל כל חטאת אשר יובא מדמה למה הדבר דומה לתלמיד שמזג לו רבו יין בחמין וכו':

לא בחמין אנו עסוקין - וכיון שאני אומר לך מזוג סתם בחמין הייתי אומר לך עכשיו הנני אומר לך בין בחמין בין בצונן כלומר העוסק בדבר אין רגיל להזכירו כשמדבר בו ואם מזכירו בדעתו להוסיף אחרים עמו ואומר אף זה שהייתי עסוק בו יהא בכלל:

ה"נ מכדי בחטאת עסקינן ואתי - כולה פרשה:

חטאת דכתב רחמנא ל"ל - לכתוב ואם יובא מדמה וגו':

אלא ה"ק לאו חטאת לחוד קאמינא - אלא אף חטאת כשאר קדשים אשר יובא וגו' דלא תימא חטאת לא תיפסול שכן מצינו חטאת נכנסת להיכל בחטאות הפנימיות:

מכדי איתרבו כל הקדשים - (לעיל) [לקמן] מהאי קרא לענין שיהו טעונים מריקה ושטיפה כלי מתכות שנתבשלו בהן כדילפינן בפרק דם חטאת (לקמן צו:) מקדש קדשים היא וסמיך ליה וכל חטאת אשר יובא ואי שאר קדשים נמי מיפסלי ל"ל למיכתב חטאת ליכתוב ואשר יובא מדמה ש"מ חטאת דוקא קאמר:

הא לא דמיא כו' - מסקנא דקושיא היא:

אלא חטאת יחיד - דהא כתיב הך פרשת חטאת אצל פרשת אשם ופרשת שלמים ותודה שהן של יחידים:

כלפי לייא - סתם חטאת יחיד נקבה היא:

להכי הוא דאתא - לחטאת חיצונה שנכנס דמה לפנים:

ה"ג כל הענין הזה אינו מדבר כו' - ול"ג לפי שמצינו ואדרבנן פליג בת"כ דמוקמינן ליה ליפסול חטאת החיצונה שנכנס דמה לפנים ואמר להו אין המקרא מדבר אלא בפנימיות שדמם נכנס לפנים מצוה ואמר קרא שאם אירע בהן פסול ישרפו אבית הבירה בעזרה ולא חוץ לג' מחנות כמצותן כדכתיב בהאי קרא (ויקרא ו) בקדש באש תשרף שתהא שריפתה בקדש וליתן לא תעשה על אכילתן בין כשרין בין פסולין כדכתיב (שם) לא תאכל דבמקומן לא נאמר לאו על אכילתן וכתבו כאן:

אמרו לו לדבריך חטאת החיצונית שנכנס דמה לפנים מנין - שנפסלה:

אמר להו הן לא הובא את דמה - כתיב גבי שעיר החטאת ששרפו בני אהרן וקאמר להו משה הן לא הובא את דמה הא הובא בדין שרפוה:

לדבריו דר"ע - דמוקי ליה בהכי ומרבה והולך שאר קדשי קדשים קאמר דאין לו לרבות בו אלא חטאת:

מתני' יצא אחד מהם לחוץ - חוץ לעזרה:

הפנימי כשר - ונותן ממנו מתנותיו והקרבן עולה לו:

נכנס אחד מהן לפנים - להיכל:

מכשיר בחיצון - לתת ממנו מתנותיו והקרבן כשר:

וחכמים פוסלין - וטעמייהו מפרש בגמרא:

ומה אם במקום שהמחשבה פוסלת בחוץ - כלומר מה בחוץ שהוא מקום שהמחשבה פוסלת בו אם חישב בשחיטה ע"מ לזרוק דמה בחוץ פסול:

לא עשה - אצל מוציא מקצת הדם בחוץ:

את המשויר - בפנים כיוצא כדאמריתו הפנימי כשר וטעמא ילפינן בגמרא:

מקום שאין המחשבה פוסלת בפנים - כלומר היכל שהוא מקום שאין מחשבה פוסלת בפנים שאם שחט ע"מ ליתן את הניתנין בחוץ בפנים כשר כדאמרי' בפרק כל הפסולין (לעיל לו.) אינו דין כו':

עד שיכפר - בהיכל:

ואין הציץ מרצה על היוצא - דאמרינן בפרק שני (לעיל כג:) הא אינו נושא אלא עון טמא ואע"ג דפסולין שעלו לא ירדו ארצויי מיהא לא מרצו:

גמ' לא פסל דם שבחוץ את דם שבפנים - אם הוציא אחד מן הכוסות השני כשר:

מדמה אפילו מקצת - מדלא כתיב את דמה ורבי יוסי הגלילי לטעמיה דאמר האי קרא בחטאות הפנימיות כתיב ופסול דחיצונה שנכנס דמה לפנים מהן לא הובא את דמה וההוא כוליה משמע:

ה"ג אמר להן ק"ו ליוצא מעתה - מהשתא דאוקימתון האי קרא להכי:

הנכנס פוסל את המשויר ואין היוצא פוסל את המשויר - דמדמה מיעוטא הוא דמה של מובאת ולא דמה של יוצאת:

ותהא מחשבה פוסלת כו' - הש"ס קבעי לה ולא גרס לה בת"כ במילתיה דרבי יוסי הגלילי דהא לדידיה נמי איכא למיבעי:

הרי הוא אומר - במחשבת חוץ למקומו שלישי דמוקמינן בפרק ב' (לעיל דף כח:) תניהו לענין חוץ למקומו ולהכי נקיט לה בלשון שלישי דאין מחשבת מקום פוסלת אלא אם כן משולש בדם ובשר ואימורין כגון חוץ לעזרה שבשעת היתר הבמות מצויין שלשתן בו לאפוקי מחשבת הכנסה דלאו מקום בשר ואימורין הוא:

ולא תהא מחשבת חוץ למקומו פוסלת בק"ו - ממחשבת הכנסה:

פגול זה הוא חוץ למקומו - דאיכא דמפיק לתרוייהו מקרא אריכא דפרשת צו והאי דפרשת קדושים


תהיו מיבעי ליה כדפרישית מקום משולש:

בשר היוצא לחוץ פסול - מובשר בשדה נפקא לן לקמן:

דמה ולא בשרה - דתרי דמה כתיבי אשר יובא מדמה והן לא הובא את דמה חד למעוטי בשר:

ק"ו - לבשר היוצא מעתה שלא יפסל:

בשדה - בלא מחיצות משמע ודריש ליה לכל הבשר שטעון מחיצה טריפה הוא ביוצא ולא תאכל ודם היוצא ק"ו מבשר אתי ועוד נפקא לן מהן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה אמר להן שמא הכנסתם לפנים א"ל הן לא הובא את דמה אל הקדש (פנימה) שמא חוץ למחיצתה יצתה אמרו לו פנימה היתה הכי דרשינן ליה לקמן בפ' טבול יום (דף קא.):

הן לא הובא וגו' פנימה - אין לי אלא שנכנס דמה לפני ולפנים:

בא זה ולימד על זה - דאי כתב קדש ולא כתב פנימה הייתי אומר קדש זה לפני ולפנים:

בא פנימה - שהוא מיותר ולימד על קדש שהוא היכל: תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש:

קנוי קנין עולם - נרצע שמיושב אצלו עד היובל:

קנין שנים - עבד עברי שעתיד לצאת בשביעית:

אינו אוכל - בתרומה שאין גופו קנוי לכהן:

בשלמא התם - איכא למימר בשני מקראות סתומים בא זה ולימד על זה:

דתרי גופים נינהו - אין אזהרתו של זה כמשמעו של זה וכל אחד מלמד על עצמו ואי משום דאיכא למפרך נכתוב נרצע בהדיא ולא נבעי שכיר ה"ל שכיר כו' כלומר לאו משום דבמשמעות הוא אלא משום דאתי בק"ו ואיכא לשנויי מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב ליה קרא השתא דסתימי כ"ש דשפיר שנינן בא זה ולימד על זה:

אלא הכא - דאזהרת לפני ולפנים בכלל היכל היא דהא לא יכנס לה אלא דרך היכל אין כאן אלא פסול היכל וכיון דמהיכל איפסיל ליה לפני ולפנים מאי בעי הכא למיפסל הרי פסול ועומד והיה לו לפרש היכל ולשתוק שלא ישנה מקרא של חנם שאינו מלמד כלום:

לא נצרכא - האי פנימה אלא לדרך משופש שלא כדרכו כגון דרך גגין ועליות בית המקדש בלולין דהשתא הוצרך ללמד על עצמו ואי משום דאתי בק"ו אפ"ה טרח וכתב לה קרא ומשופש עקום כך שמו במנחות בהקומץ רבה (דף כז:):

והא הבאה כתיב - ומשמע דלא מיפסיל אלא דרך הבאה:

אלא אמר רבא - לעולם דעייליה דרך פתחים ואשמועי' קרא דהיכא דחשיב עליה מתחילתו להכניסו [לפני] ולפנים ותחילת הבאתו להיכל ע"מ פנים היה לא מיפסיל עד דמטי לפנים ואם החזירו לחוץ כשר:

פר העלם דבר - שמצות כפרתו בהיכל והכניסו לפני ולפנים:

מהו - מי אמרינן כל היכא דקרינן ביה פסול דאל הקדש כגון בחטאות החיצונות:

קרינא ביה פסול דפנימה כו' - דהא כי הדדי כתיבי:

או דלמא שלא במקומו הוא - והויא הכנסה ומיפסיל:

והוציאן להיכל - להזות על הפרכת כמשפטן:

מקומן הוא - שהרי הוזקקו לשם תחילתן:

או דלמא כיון דנפק בעשיית כל מצותו נפיק ליה לגמרי - והוה ליה שלא מקומו:


והוציאו למזבח - להזות שבע על טיהרו ומתן ד' על קרנותיו כדכתיב ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו ותנן זה מזבח הזהב בפרק הוציאו לו (יומא דף נח:) ואמרינן התם דלהכי כתיב ויצא עד דנפיק מכוליה מזבח שלא יעמוד בין המזבח ולפרכת בשעת מתנות המזבח אלא בין המזבח לפתח לצד המזרח:

הכא חד מקום הוא - שאין הפסק (מזבח) בינתים ולא הויא הכנסה שלא במקומה:

או דילמא - רחמנא שויה שני מקומות דכתיב ביה יציאה: ה"ג בת"כ רבי אליעזר אומר נאמר כאן לכפר בקדש ונאמר להלן לכפר בקדש מה להלן בשלא כיפר אף כאן בשלא כיפר רבי שמעון אומר נאמר כאן לכפר בקדש ונאמר להלן לכפר בקדש מה להלן בשכיפר אף כאן בשכיפר ר' אליעזר יליף לכפר דאשר יובא מדמה לכפר מוכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר ומזהיר שפורשין מן ההיכל בשעת הקטרה מה להלן בבואו לכפר משמע מתחילת ביאת המכפר הוזהרו חביריו לפרוש הילכך כתיב לכפר ועדיין לא כיפר משמע אף אשר יובא מדמה לכפר מתחילת הבאתה ע"מ לכפר משמע שנפסל הילכך אע"פ שלא כיפר:

ונאמר להלן לכפר בקדש - דר' שמעון ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא וגו' מה להלן בשכיפר הכתוב מדבר דהא שריפה בתר כפרה היא אף כאן בשכיפר:

רבי אליעזר סבר דנין חוץ מחוץ - דם חטאת החיצונה שהכתוב מלמדך שתעמוד בחוץ ולא יכניסוהו לפנים מאדם זה שהכתוב מזהירו שיעמוד בחוץ:

ואין דנין חוץ מבפנים - מפר יוה"כ שהבאתה כמצותה לפנים:

דנין בהמה מבהמה - חטאת חיצונה מחטאת פנימי:

ה"ג [הכניס שוגג כשר] הא מזיד פסול בשכיפר או בשלא כיפר - בשכיפר וכרבי שמעון סבירא ליה או אפי' בשלא כיפר וכרבי אליעזר: ה"ג בתורת כהנים ואת פר החטאת וגו' והשורף אותם וגו' מה ת"ל דמשמע דמיבעי ליה מה ת"ל והשורף היינו דקפריך מה ת"ל הא לגופיה איצטריך ללמדך שהשורפן מטמא בגדים:

אלא מה תלמוד לומר - אחטאת חטאת תרי זימני מהדר:

ונשרפין אבית הדשן - כדי נסבה דהא עיקר על שפך הדשן ישרף בפר העלם דבר כתיב אלא משום דמטמא בגדים נקט לה דלא כתיב בהו:

אינו צריך - ללמד מחטאת חטאת דממשמעותא דקרא נפקא דתלי טעמא דטומאת בגדים משום דהובא את דמה לכפר למדנו שכל הפנימים השורפם מטמא בגדים שלא היה לו לכתוב ואשר הובא וגו' אלא ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת וגו':

מאי טעמא - לא נפקא ליה לר' יהודה מלכפר:

לאו משום דמפיק ליה - להאי לכפר לג"ש דרבי שמעון ללמד על דמים החיצונים שנכנס דמם לפנים שאין פסול אלא א"כ כיפר כרבי שמעון ולאו משום דתלי טעמא דשריפה בהובא את דמן הילכך איצטריך חטאת חטאת לרבות שאר הפנימיות: מתני'

פרק תשיעי - המזבח מקדש


מתני' המזבח מקדש - אפילו דבר פסול שעלה למזבח קדשו המזבח ליעשות לחמו ואין מורידין אותו:

את הראוי לו - משהוברר לחלקו ובגמרא מפרש למעוטי קמצים שלא קדשו בכלי לאחר קמיצה שלא הובררו לחלק גבוה דאע"ג דקידשה המנחה כולה בכלי אין זה חלק גבוה ברור שאין המנחה קריבה כולה ובקמיצה בלא מתן כלי אין זה מבורר למזבח:

רבי יהושע אומר כו' - הני תנאי פליגי בפירושא דאת הראוי לו דסתמא דמתניתין רבי סתם מתניתין את הראוי לו למעוטי שאין ראוי לו והדר מפרש ומאי ניהו ראוי לו לרבי יהושע ראוי לאישים שנפסל ולא דם פסול ונסכים פסולין שאינן לאישים ולר"ג כל הראוי למזבח שנפסל אפילו דם ונסכים ואין לך למעט אלא מה שלא נברר לחלק מזבח מעולם ומאי נינהו קמצים שלא קידשו מעולם בכלי:

לאישים - לאש:

היא העולה על מוקדה - דבר שהוא למוקד ועולה היא בהוייתן יהא ולא ירד היא משמע בהוייתו תהא משעלתה על מוקדה:

אף כל שראוי לאישים - לאפוקי דם ונסכים (פסולים) כדמפרש בסיפא אין בין דברי ר"ג לדברי רבי יהושע אלא הדם והנסכים: רבי שמעון סבירא ליה בנסכים של זבח כרבי יהושע (ובדם) ובנסכים הבאין בפני עצמן כרבן גמליאל ולאו ממוקדה יליף אלא טעמא אחרינא אית ליה כדמפרש בגמרא:

אם הזבח כשר והנסכים פסולין - כגון שיצאו או נטמאו:

או הזבח נפסל והנסכים כשרין - הואיל והם באים בגללו נפסלו עמו ובטלה תורת הקרבה מהן:

הזבח לא ירד - דמזבח קדשו:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/זבחים/פרק_ח"