רי"ף על הש"ס/מועד קטן/פרק ב

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ב

מי שהפך את זיתיו וארעו אבל או אונס שהטעוהו פועליו טוען קורה הראשונה ומניחה לאחר המועד דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר זולף וגומר וגף כדרכו וכן מי שהיה יינו בתוך הבור וארעו אבל או אונס או שהטעוהו פועליו טוען וזולף וגומר וגף כדרכו דברי רבי יוסי רבי יהודה אומר עושה לו לימודים בשביל שלא יחמיץ:

גמ' פתח באבל וסיים במועד אמר רב שישא בריה דרב אידי זאת אומרת דברים המותרין בחולו של מועד אסור לאבל לעשותם בידו בימי אבלו אלא אחרים עושין לו תניא כותיה דרב שישא בריה דרב אידי דברים שעושין לאבל בימי אבלו כגון זיתיו להפוך (בס"י הגי' ובורו) וכדו לגוף ופשתנו לעלות מן המשרה וצמרו לעלות מן היורה מרביצין לו שדהו משתגיע עונת המים שלו האריסין והחכירים והקבלנים לשדה שלו הרי אלו יעשו החמרין והגמלים והספנין בספינה שלו הרי אלו לא יעשו ואם היו מוחכרין או ממושכנים או מושכרין אצל אחרים מעיקרא הרי אלו יעשו. שכיר יום אפילו בעיר אחרת לא יעשה היתה מלאכת אחרים (דף רי"ף ה:) בידו בין קיבולת בין שאינה קיבולת לא יעשה היתה מלאכתו בביתו ביד אחרים לא יעשה בבית אחר יעשה. ירושלמי שני אחים שני שותפין שני חנונים שאירע לאחד מהם דבר הרי אלו נועלין חנותם:

אמר שמואל מקבלין קיבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר ואסיקנא הני מילי בשבתות ויו"ט והוא דליכא מתא דמיקרבא להתם אבל בחולו של מועד אע"ג דליכא מתא דמקרבא להתם כיון דשכיחי אינשי דאזלי מדוכתא לדוכתא אסור:

ת"ר מקבלין קיבולת במועד לעשותה לאחר המועד ובמועד אסור כללו של דבר כל שהוא עושה אומר לנכרי ועושה כל שאינו עושה אינו אומר לנכרי ועושה תניא אידך מקבלין קיבולת במועד לעשותה לאחר המועד ובלבד שלא ישקול ושלא ימדוד ושלא ימנה כדרך שהוא עושה בחול:

ת"ר אין מרביעין בהמה בחולו של מועד כיוצא בו אין מרביעין בבבור ולא בפסולי המוקדשין:

ת"ר אין מדיירין שדה בחולו של מועד פירוש אין מכניסין צאן לדיר ליטול את זבלם ואם באו מאליהן מותרין ואין מסייעין אותם (דף רי"ף ו.) ואין מוסרין להם שומר לנער את צאנם היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע מסייעין אותם ומוסרין להם שומר לנער את צאנם רבי אומר בשבת בטובה ביום טוב במזונות במועד בשכר אמר רב יוסף הלכה כרבי:

וכן מי שהיה יינו בתוך הבור וכו':

א"ר יצחק מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד דלא כרבי יוסי א"ר יוסף הלכה כר' יוסי בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק מהו למישע חבית' דשכרא בחולא דמועדא א"ל סיני אמר הלכה כר' יוסי דחייש לפסידא ושיכרא נמי אית ביה משום פסידא:

אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכות מועד כהלכות כותים למאי הלכתא אמר רב דניאל בר רב קטינא (ברא"ש ליתא תי' אמר רב) אמר רב לומר שהן עקרות ואין למדות זו מזו דאמר שמואל זופתין כוזתא ואין זופתין חביתא ורב דימי מנהרדעא אמר זופתין חביתא ואין זופתין כוזתא מר חייש לפסידא ומר חייש לטירחא:

אמר אביי נקיטינן הלכות מועד כהלכות שבת יש מהן פטור אבל אסור ויש מהן מותר לכתחילה:

תנו רבנן טוחנים קמח במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם טחן והותיר הרי זה מותר קוצצין עצים במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם קיצץ והותיר הרי זה מותר מטילין שכר במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם הטיל והותיר מותר:

רב חצדו ליה חצדא בחולו של מועד שמע שמואל ואקפד לימא שמואל כיחידאה ס"ל דתניא דבר האבד מותר לעשותו במועד ושאינו אבד אסור בד"א בתלוש מן הקרקע אבל במחובר לקרקע אפילו כולו אבוד אסור וקי"ל דיחידאה היא ל"א רב חצדא דחטי הוה ליה דאי שביק ליה לא פסיד ורב מ"ט עבד הכי אין לו מה יאכל הוה דתניא ואם אין לו מה יאכל קוצר ומעמר ודש וזורה וטוחן ובלבד שלא ידוש בפרות בחולא דמועדא ושמואל מ"ט אקפד לא סיימוה קמיה אי נמי אדם חשוב שאני:

רב יהודה שרא למעקד כיתנא בחולא דמועדא משום דחזי לחפיפה ולמיקטל כשותא דחזי לשיכרא ולמעקר שומשמי דחזיאן לנאזיא דאית בהו רבי ינאי הוה ליה ההוא פרדיסא דמטא בחולא דמועדא קטפיה לשנה שהו כו"ע לפרדיסיהו לחולא דמועדא אפקריה רבי ינאי לפרדיסיה ההוא שתא ירושלמי ילפינן מקלקלתא ולא ילפינן מתקנתא רבי יעקב בר אחא בשם רבנן אמר פרקמטיא אבודה שרי למטלטלא במועדא הדא שיירתא שרי מזבן מיניה במועדא:

(דף רי"ף ו:) מתני' מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד וכולן אם כיונו את מלאכתם במועד יאבדו:

גמ' תנא ובלבד שיכניסם בצנעה לתוך ביתו:

רב יוסף הוה ליה הנך כשורי עיילינהו ביממא א"ל אביי והתניא ובלבד שיכניס בצנעא בתוך ביתו א"ל צנעא דהאי יממא הוא דכיון דבליליא בעו גברי יתירי ובעו מדכורא דנורא אוושא מילתא:

ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד: בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא כוון מלאכתו במועד ומת מהו שיקנסו בניו אחריו אם תמצא לומר צרם באזן בכור ומת קנסו בניו אחריו משום איסורא דאורייתא ואת"ל מכר עבדו לעכו"ם ומת קנסו בניו אחריו משום דכל יומא מפקע ליה ממצות הכא מאי גברא קנסו רבנן והא ליתיה או דילמא ממונא קנסו רבנן והא איתא ופשט ליה לדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן וכן הצורם באוזן בכור ומת והמוכר עבדו לעכו"ם ומת לא קנסו רבנן בניו אחריו והכין אסקוה לכל חדא וחדא מינייהו בדוכתא וכן הלכה:

מתני' אין לוקחין בתים ועבדים ואבנים ובהמה אלא לצורך המועד או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל אין מפנין מבית לבית אבל מפנה הוא לחצירו ואין מביאין כלים מבית האומן ואם חושש להם מפנן לחצר אחרת:

גמ' בעא מיניה רבא מרב נחמן שכר פעולה שאין לו מה יאכל מהו כלומר מהו לשכור את הפועל לעשות מלאכה שאינה לצורך המועד כדי שיטול שכרו מפני שאין לו מה יאכל ואסיקנא דשכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי:

ואין מפנין מבית לבית אבל מפנה הוא לחצרו והא אמרת רישא אין מפנין אמר אביי סיפא אתאן לבית שבחצר:

גרסינן בפרק מקום שנהגו (פסחים נה, ב) ת"ר זבל שבחצר מסלקין אותו לצדדין שברפת ושבחצר מוציאין אותו לאשפה הא גופא קשיא אמרת מסלקין לצדדין והדר קתני מוציאין אותו לאשפה ותירצה רבא הכי קאמר ואם נעשית חצר כרפת בקר מוציאין אותו לאשפה וכן הלכתא. ואין (דף רי"ף ז.) מביאין כלים מבית האומן ואם חושש להם מפנן לחצר אחרת וה"מ כלים שאינן לצורך המועד אבל כלים שהן לצורך המועד מביאין דתניא מביאין כלים שהן לצורך המועד מבית האומן כגון כדים מבית הכדר וכוסות מבית הזגג אבל לא צמר מבית הצבע ולא כלים מבית האומן ואם אין לו מה יאכל נותן לו שכרו ומניחו אצלו ואם אינו מאמינו מניחו בבית הסמוך לו ואם חושש שמא יגנבו מפנן לחצר אחרת:

מתני' מחפין את הקציעות בקש ר' יהודה אומר אף מעבין:

מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצינעא לצורך המועד הציידין והדשושות והגרוסות עושין בצינעא לצורך המועד ר' יוסי אומר הן החמירו על עצמן:

גמ' ת"ר חנות הפתוחה לסטיו פותח ונועל כדרכו הפתוחה לרה"ר פותח אחד ונועל אחד וערב יו"ט האחרון של חג מוציא ומעטר את השוק בפירות בשביל כבוד יו"ט האחרון של חג וכי אמרינן פותח אחד ונועל אחד בפירי אבל בתבלין מזבני כאורחייהו דהא רב יהודה שרא להו להנהו קרופיאיתא דפומבדיתא למיזל ולזבוני בשוקא כי אורחייהו :

סליקו להו מי שהפך