רש"י על הש"ס/מועד קטן/פרק ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי




פרק שני - מי שהפך

מתני' מי שהפך את זיתיו - שהזמינן ליתנם על גבי הבד להוציא מהן שמן:

ואירעו אבל - בשאר ימות השנה שלא סמוך לרגל ואינו יכול ליתנם על גבי הבד לפי שאבל אסור בעשיית מלאכה:

או אונס - היינו מילתא אחריתי כלומר מי שהפך את זיתיו לפני הרגל ואירעו אונס ולא היה יכול ליתנם על גבי בית הבד ובא הרגל:

או שהטעוהו פועלים - שהשכיר ליתנם על גבי בית הבד קודם הרגל ולא באו:

טוען קורה ראשונה - כלומר נותנן על גבי בית הבד ברגל וסוחט עליהן הקורה פעם אחת דאי לא עביד הכי איכא פסידא יתירא:

ומניחה - בו שלא יסחוט יותר עד לאחר המועד:

זולף וגומר כדרכו - כלומר נותנו על גבי בית הבד וסוחט הכל כל מידי דשפוך קרי זילוף:

גמ' פתח באבל וסיים במועד - דקתני מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל ולא פירש אם יכול לטעון קורה באבילות אם לא אלא מילי דמועד קא פריש דכי אירע לו קודם המועד אונס טוען קורה ראשונה במועד:

אסור בימי אבלו - כלומר להכי לא פריש דאסור לו לטעון אפילו קורה ראשונה בימי אבלו:

לא מבעיא בימי אבלו - דאין אסור במלאכה אלא מדרבנן דשרי לטעון קורה ראשונה:

אלא אפילו - חולו של מועד דאסירא ביה מלאכה מדאורייתא דכתיב (שמות כג) את חג המצות תשמור שבעת ימים לימד על כל החג שהוא אסור:

במקום פסידא שרו רבנן - לטעון קורה ראשונה:

העושין לאבל - אחרים אבל הוא עצמו אינו רשאי:

כדו לגוף - מגופת החבית:

וזיתיו הפוכין - נותנין אותן על בית הבד וטוענין לו קורה ראשונה אבל הוא עצמו אינו עושה היינו כרב שישא דאמר דברים המותרין בחוש"מ אסורין בימי אבלו:

ופשתנו להעלות מן המשרה - כל הני אית בהו פסידא אי לא עביד להו:

משתגיע עונת המים שלו - כשהגיע זמנו להשקות השדה שכך היו נוהגין כל אחד ואחד משקה כל השדות שבבקעה איש יומו או שבוע אחד:

שדה ניר - שדה חרושה:

שדה העומדת לפשתן - שאם לא תזרע עכשו מכאן ואילך אינו ראוי לפשתן:

אמרו לו - לא תזרע שדה ניר ושדה פשתן שאם לא תזרע בבכיר בשדה ניר תזרע באפל ולא הוי פסידא יתירא:

בלן - שומר בית המרחץ ומשמשן בבית המרחץ ונוטל מכל אחד שכרו:

והגיע עת הרגל - שהכל צריכין לו הרי זה יעשה כיון דאית ליה פסידא ואיכא נמי צורך רבים ול"ג הכא בצינעא דהא רבים הוא:

האריסין - מקבלי השדות לשנים לשליש ולרביע:

החכירים - שקיבל לשמירה ולעובדה לסכום כך וכך כורין אני נותן לך ממנה:

והקבלנים - שקיבלו לשומרה לזמן פלוני בסכום כך וכך בין יהיה הרבה או מעט הרי אלו יעשו אחרים בשבילם:

הגמלים והספנים הרי אלו לא יעשו - לא ישכירו לכתחילה לפי שהמלאכה שלהם הוא:

ואם היו מוחכרין או מושכרין - הם או בהמתם אצל אחרים למהלך חדש או חדשים הרי אלו יעשו הם לעצמן ולא יפסידו כל שכרן ובעלים נמי לא יפסידו והכא לא קתני על ידי אחרים שהרי הן בעצמן מושכרין אבל אריסים אפשר להם על ידי אחרים בעבודת קרקע:

שכיר יום - אחד ואפילו בעיר אחרת ואין יודעין שם שהוא אבל וליכא משום מראית העין:

לא יעשה - הואיל ובידו לחזור כדאמרינן (ב"ק דף קט"ז:) פועל כחוזר ואפילו בחצי היום וליכא פסידא כולי האי:

אם היתה מלאכת אחרים בידו - בביתו כגון בגד לארוג הואיל וברשותיה לגומרו לאחר זמן הרי אלו לא יעשו:

ואע"פ שבקיבולת - אחרים היא שקיבל עליו לצמיתות אותו בגד לאורגו בכך וכך:

קיבולת - לעשות בכך וכך (שרי):

כדידיה דמיא - ואסור אבל שאינה קיבולת דלא הוה כדידיה שרי:

בביתו - של אבל לא יעשו אותו משום חשד שיאמרו הוא בעצמו מסייע במלאכה אי נמי שלא יאמרו בימי אבלו השכירו לזה הפועל:

גמלא - צמד בקר בין שניהם שור אחד לזה ושור אחד לזה:

איתרע ביה מילתא - אבילות:

פסקיה לגמליה - הפסיק שורו מן הצמד ולא שלחו לחרוש בשדה לפי שהיה אבל ומצווה על שביתת בהמתו מדרבנן:

להפסד דידיה לא חייש - דלא קא מעבד ארעא מגמליה משום דאבל הוא:

לפסידא דאחריני - כגון מריון לא חייש דלא קא משדר לגמליה הוי ליה פסידא דלא הוה ליה בהמה לחרוש וכיון דשרי כדתניא אם היו מוחכרין וכו' הוה ליה למיחש אפסידא דחבריה:

הוא סבר - מר בריה דרב אחא:

אדם חשוב שאני - דהא והא אסור לדידיה למיעבד:



מקבלי קיבולת בתוך התחום אסור - ליתן מלאכה לנכרי בקיבולת כי עבדי ליה בשבתא דידעי כולי עלמא ואמרי היום בשבת יהב ליה והא דשרי בית הלל בפ"ק דשבת (ד' יז:) ליתן כלים לכובס בע"ש עם חשיכה ואפי' בתוך התחום משום דכביסה בנכרי מידי דלא מינכר וליכא חשדא אבל מידי דמינכר בתוך התחום אסור משום חשדא:

אבל אי איכא מתא דמקרבא להתם - אותן פועלים נכרים אסורים דאינהו ידעי דהני נכרים עבדי ליה מלאכה ואמרי בשבתא יהב להו:

אסור - דאמרי היום יהבו ליה:

סיועי הוה מסייע בתיבנא - שהיה נותן להם תבן למלאכה דהואיל והוא מסייע בהדייהו אסור:

אבוגנגרי - מסדרי שולחנות:

למיעבד עבידיתייהו - אם נשבר השלחן שרי לתקנו:

שרשויי - ריוח בעלמא כדי סעודתם דקא אכלי בהדייהו ולא קא חשיב מלאכה:

מקבלין קיבולת - נותנה לנכרי לעשותה אחר המועד:

אין מרביעין בהמה - משום דעביד מלאכה בחולו של מועד:

אין מרביעין - אין אוחזין הבהמה ומביאין עליה זכר:

בבכור - דקעביד ביה מלאכה וכתיב (דברים טו) לא תעבוד בבכור שורך:

לבקרות - מקום שיש שם בהמות והיא רובעת מעצמה:

מדיירין - מכניסין בהמה לשדה כדי שיוציאו זבל ומזבלין השדה:

אין מסייעין אותן - לבהמה לבא בשדה או אם נכרים הם אין מסייעין להם להסיען ממקום למקום כדי שתזבל כל השדה אפילו בבאין מעצמם:

לנער - לשמור כגון אם נכרים הם:

שכיר שבת - ששכרו כל השבוע לדייר שדהו:

שבוע - שמיטה:

מסייעין - כאילו של נכרים הוא:

ה"ג ועושה נכרי בשבת וי"ט ומסייעין במועד - דלא טרח מלאכה כלומר יכולין לסייע לאותו שכיר לדייר:

ומוסרין לו רועה אחד לנער צאנו - שמדיירין אותה הואיל ואינו שכיר לשבת ממש:

רבי אומר בשבת בטובה - אם רוצה שום אדם לסייע לאותו שכיר בטובתו עושה כלומר בחנם ולא בשכר:

מתני' בתוך הבור - שלפני הגת אותו כלי שהיין נופל בו מן הגת קרוי בור:

זולף וגומר כדרכו - כלומר מריק אותו בחבית וגף החבית במגופה גמורה:

עושה לו למודים - אינו יכול לגוף כדרכו אלא שיתפס היינו לימודין בשביל שלא יחמיץ שאם אינו סותמו מחמיץ:

גמ' וצריכא - למימר בתרוייהו בשני בבי דמתני' דמשחא ודחמרא ר' יוסי אומר זולף כו': בההיא רישא דמתניתין:

קאמר רבי יוסי - זולף כדרכו:

דמשחא - יקיר ואיכא פסידא יתירא:

מודה ליה לר' יהודה - דאינו זולף וגף ממש אלא עושה לימודים עראי:

דלא כר' יוסי - דאמר גומר כדרכו ואינו צריך שינוי:

למישע - לגוף החבית:

סיני - רב יוסף:

הלכה כר' יוסי - דגף כדרכו:

בר שית סאוי ושייע מבר תמני ולא שייע - כלומר יפה שכר מוגף שמחזיק ששה סאין משכר שהוא בכלי גדול שמחזיק שמונה סאין:

כהלכות כותים - דאמרינן (חולין דף ד.) היכא דאחזיק אחזיק היכא דלא אחזיק לא אחזיק:

עקורות - כאשה עקרה שאין לאדם ממנה פרי אלא גופה:

ואין למידין זו מזו - דאימא כשם שזו מותרת כך זו מותרת כמו בכותים ולא אמרינן כי היכי דמחזיק בהאי מחזיק בהאי אלא לא ילפי הני מהני:

מר - דאמר זופתין חביתא חייש לפסידא ובחביתא איכא פסידא יתירא אי לא זפתי לה משום דנפיש יינא ובכוזתא ליכא פסידא יתירא כוזא כלי קטן:

מר - דאמר זופתין לכוזא דחייש לטירחא יתירא ובכוזא ליכא טירחא יתירא ובחביתא איכא טירחא יתירא:



יש מהן פטור אבל אסור - והא דקתני אין זופתין אסור למיעבד לכתחילה אבל בדיעבד לא הוי חייב והא דקתני זופתין הוי מותר לכתחילה:

למיחצד - לקצור ורב הונא יש לו מה יאכל הוה ואמאי שרי לה:

אמר ליה - האי דקתני מחובר אפי' כולו אבוד נמי אסור ר' יוסי היא ויחידאה היא ולא סבירא לן כוותיה:

כיון דכל יומא לאו בפרות דיישי האידנא לאו שינוי הוא - כי דיישי בלא פרות ולעולם ר' יוסי היא והא דאסר בפרות משום דאוושא מילתא היא:

ואם טחן - במועד לצורך המועד והותיר עד לאחר המועד:

מותר - לאכלו אחר המועד:

ובלבד שלא יערים - שלא יעשה הרבה ויאמר לצורך המועד אני עושה ומתכוין כדי שתשתייר לאחר המועד:

מערים ושותה מן החדש - שיכול לומר לצורך המועד הטילו:

לימא שמואל דאקפיד כיחידאה סבירא ליה - כההיא מתניתא במחובר אפי' כולו אבוד נמי אסור ואוקימנא כר' יוסי יחידאה:

חצדא דחיטי דלא הוה פסידא - להכי איקפד אבל בחצדא דשערי לא סבר לה כר' יוסי דאסיר:

אין לו מה יאכל הוה - להכי עביד הכי:

לא סיימוה קמיה - לא אמרו לו דלא הוה ליה מה יאכל להכי איקפד:

אדם חשוב שאני - רב לא הוה ליה למיעבד הכי אפי' אין לו מה יאכל:

נפק - בחצר בשבת:

בחומרתא דמדושא - טבעת היא של מתכת וחותמה של אלמוג:

שירין - נושקי"א בלעז:

כל שהוא נאכל כמות שהוא חי - ומיא שתו אינשי כמות שהן:

אדם חשוב שאני - יש לו להחמיר על עצמו יותר ולא הוה ליה למיפק בחומרתא דמדושא ולא למישתי מיא דאחים קפילא נכרי:

לנסורת - עצים דקים שנופלין מן החתיכה:

אבא - יער:

בשלנייא - פירוש שם העיר כלומר היה לו יער באותו מקום:

אישתמיט נרגא בעי למיפסקיה לשקיה - דרב אשי משום דעבר אדאביי:

שבקיה - לאבא דלא קצציה במועד שהרגיש משום דעבר אדאביי נפל ליה נרגא:

למיעקר כיתנא - בחולא דמועדא:

למיקטל - לחתוך:

כשותא - הומלו"ן:

לחפיפה - לכסות בו מאכל כגון תאנים ותמרים לצורך המועד:

לנזיי - כמו נזייתא דשיכרא (ב"ק דף לה.) לנזיי גרעינין דאית בהו בשומשמין דחזו למיעבד בהו משחא:

אפקריה ר' ינאי לפרדיסיה - משום דעל ידו היה תקלה לעלמא דשהו עד לחולא דמועדא וקטפי:

מתני' שולה - מעלה:

שלא יכוין מלאכתו במועד - שיש לו פנאי בשאר ימות השנה והוא משהה למועד:

יאבדו - שאסור ליהנות מהן:

גמ' צינעא דידיהו יממא הוא - אפי' בלילה כיממא דמי ולא סגי ליה שלא להכניסן להכי מכניסן נמי ביום:

מדוכרי דנורא - אבוקות:

מהו שיקנסו בניו אחריו - לבניו נמי יהא אסור אותה מלאכה דכיון דכוון מלאכתו במועד דין הוא שיהו אסורין ליהנות ממנה כשם שהיה אביהם קיים:



צרם אזן בכור - חתך מאזנו מעט כדי שיהא בעל מום ויהא מותר לו ואסור לעשות כן משום מום לא יהיה בו (ויקרא כב) כלומר לא תטיל בו מום ואם הטיל בו מום קנסוהו רבנן דלא יהנה ממנו ואם מת אין בניו נהנין ממנו:

משום דאיסורא דאורייתא הוא - אבל האי דכוון מלאכתו במועד דלאו איסורא דאורייתא הוא דהא בלא מתכוין מותר לגמרי:

מכר עבדו לעובד כוכבים - קנסוהו רבנן ויצא לחירות דאי ברח מן העובד כוכבים אין ישראל יכול לכופו לעבודתו ואם מת אין בניו יכולין לכופו:

דכל יומא מפקע ליה ממצות - דכל זמן שהוא ברשות העובד כוכבים אינו עוסק במצות:

גברא - דנתכוון לעשות מלאכה קנסו רבנן שלא ליהנות ממנה:

ממונא קנסוה רבנן - ואפילו בניו אין יכולין ליהנות ממנה:

שנתקווצה - ניטלו ממנה קוצים שבה:

נטייבה - נזבלה שהוליך הזבל בעגלות ומשאות:

נידיירה - על ידי דיר בהמה לזבלה עבודת קרקע היא (נזדבלה) כל הני מדרבנן נינהו ואעפ"כ קנסו דלא תזרע למוצאי שביעית:

טימא טהרותיו - של חבירו קנסו דחייב לפרעו:

היזק שאינו ניכר הוא - דהא בעיניה הוא:

שכר פעולה שאין לו מה יאכל - שאין לו לפועל מה יאכל:

מהו - שיתן לו מלאכה ולשוכרו כדי שיהא לו מה לאכול:

לאתויי מאי - אי למוכר הא תני ליה לצורך המועד[1] אלא לאתויי שכר פעולה שאין לו מה יאכל דמותר:

פרושי קא מפרש - לצורך המועד כיצד כגון שאין לו למוכר מה יאכל ולעולם לא תיפשוט מינה לשכר פעולה:

ואם אינו מאמינו - מלוה ללוה:

שאין לו מה יאכל לאתויי מאי - אם משום לוה הא קאמר אם אינו מאמינו מותר והכא לא מצי לתרוצי פרושי קא מפרש דהכי מיתרמי מילתא דאם אינו מאמינו שאין לו מה יאכל לאו מילתא היא דהא מותר בלאו הכי:

לאו לאתויי שכר פעולה - שאין לו לסופר מה יאכל שרי בחולו של מועד:

כל מלאכה נמי תשתרי - בערב הפסח דהא אישתרי שכר פעולה בחולו של מועד אלא תיפשוט מיניה דשכר פעולה שאין לו מה יאכל אסור בחולו של מועד:

מתקיף לה רב פפא - אדרב ששת פריך מדפריך מהאי דתנן שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים כו' אלמא סבר כל מלאכה שרשאי אתה לעשות בחולו של מועד עושין אותה בערב הפסח:

א"כ בנין לישתרי - בערב הפסח דהא כותל הגוהה לרה"ר מותר לבנותו בחולו של מועד:

מתקיף לה רבינא - סבר נמי כרב פפא:

ה"ג אלא אמר רב אשי:

משום צורך י"ט - שרי כגון הני ג' אומניות ותו לא והוא הדין אם אין לו מה יאכל דאין צורך י"ט גדול מזה:

מתני' אבל מפנה הוא לחצרו - והא משמע ליה עכשיו שמביא מבית שבחצר אחרת לחצרו:

אם חושש - שמא יגנבו:

גמ' והא אמרת רישא אין מפנין - מבית לבית:

סיפא אתאן לבית שבחצר - והכי קתני מפנה הוא מבית שבחצרו לחצרו:

בדיק לן - אי ידעינן לתרוצי:

בי"ד - מוליכין ומביאין כלים:

בחולו של מועד - אין מביאין:

כאן במאמינו - לאומן אין מביאין דשלא לצורך הוא:

אין מאמינו - מביאין:



והתניא - סיועא: כד וכוס לצורך המועד הן אבל צמר וכלים אין צורך המועד:

ואם אין לו - לאומן מה יאכל נותן לו שכרו:

מפנן לחצר אחרת ואם אינו מאמינו - בחצר אחרת:

מביאן לתוך ביתו - אלמא בשאינו מאמינו מביאן:

מוליכין קשיא - דקתני מתני' דפעמים מוליכין ומתני' דהכא קתני אין מביאין כל שכן דאין מוליכין וליכא לתרץ באין מאמינו דמוליכין מאי מאמינו שייך:

כדשניין מעיקרא - כאן בארבעה עשר כאן בחולו של מועד:

מתני' מחפין - מכסין:

הדשושות - שדשין וכותשין חיטין לדייסא:

והגרוסות - שטוחנין פולין לגריסין:

בצנעה - שמא יאמרו זה לוקח שלא לצורך המועד:

גמ' אקלושי - שמכסהו בענפים מרוחקין זה מזה דלא הוי כסוי גמור:

אסמוכי - הענפים סומך זה לזה דהוי כסוי גמור:

כמין כרי - מכנסין אותן ביחד כדי שיהו נוחין לכסות:

החמירו על עצמם דלא עבדי כלל - ולחומרא:

או דלמא - החמירו על עצמן לעשות בצנעה מדעתן ואם רוצין לעשות בפרהסיא עושין ולקולא:

דשושי - דשי תבואה איכא דאמרי דשושי המשברין תבואה חדא לשנים ושורין במים כו':

כונתא - כוסמת שלותתין אותן היינו חילקא:

טמאים בכל מקום - מקבלין טומאה בין בכפרים בין בכרכים דקיימא לן (פסחים דף מ.) סולת של בני כרכים מקבלת טומאה שהוכשרה במים ובני כפרים אין מקפידין אסולת נקיה ללתות במים וסולת שלהן טהור שלא הוכשר מעולם אבל חילקא טמאין בכל מקום אפילו בכפרים דאי אפשר להם בלא לתיתה משום הכי טמאין דהא מיתכשר דשרי להו במיא: לעולם הוי כונתא ומיקלפן דשרי להו במיא דשרי קליפה:

דשקיל חלקייהו - כלומר כשנוטל הקליפה והוי חלק:

כרופייתא - מוכרי בשמים:

חנות פתוח לסטיו פותח ונועל כדרכו - הואיל ואינו פתוח לרה"ר כשאר חנויות:

פותח דלת אחד ונועל דלת אחד - אבל כדרכו לא אינו מוכר כדרכו:

הא בפירי - שיש לחשוד שקונה לצורך ימות השנה:

בתבלין - מוכר כדרכו כגון כרוב וכרשינין הכל יודעין דלצורך המועד הן וליכא חשדא שאין ראוין להתקיים הלכך אפי' בפרהסיא מותר:

פרק שלישי - אלו מגלחין


מתני' ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים כו' - במועד לפי שהיה אנוס שלא היה יכול לגלח קודם:

ומי שנשאל לחכם - שנדר שלא לגלח ושאל לחכם במועד:

מטומאתו לטהרתו - נזיר טמא כשעלה מטומאתו ושוב אינו משמר נזרו ומגלח וכן מצורע שעלה מטומאתו מגלח ברגל לפי שלא היה להם פנאי לגלח קודם הרגל:

  1. ^ יש מגיהים כאן "לצורך המוכר", וכן בדיבור הבא, עי' גביעי גביע הכסף/ש"ס - ויקיעורך