רד"ק על יונה ב ו

<< | רד"ק על יונה • פרק ב' • פסוק ו' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • 

על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות

יונה ב', ו':

אֲפָפ֤וּנִי מַ֙יִם֙ עַד־נֶ֔פֶשׁ תְּה֖וֹם יְסֹבְבֵ֑נִי ס֖וּף חָב֥וּשׁ לְרֹאשִֽׁי׃

• אפפוני מים עד נפש – סבבוני מים עד שכמעט יצאה ממני נפשי, עד שבלעני הדג. וכן "כי באו מים עד נפש" (תהילים סט, ב):

• סוף חבוש לראשי – הסוּף הוא הגומא. ויש ממנו גדל על שפת היאור או הים, לפיכך נקראים סוּף, שגדל על שפתו סוּף רב. ויש ממנו שגדל בקרקע הים בעיקרי ההרים, והוא הקורין לו אלג"א בלע"ז (אלמוגים), והוא דק וארוך ונכרך בראשי הדגים. וזהו שאמר: סוף חבוש לראשי.

ופירוש לראשי, לראש הדג שבלעני, כי הוא היה כמו ראשו כל זמן שהיה במעי הדג.

• ויש מפרשים סוף, ים סוף; ואומרים כי ים סוף הוא נכנס בים יפו. ועל הדרך הזה תרגם יונתן: "ימא דסוף תלי עיל מן רישי":