רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/מגילה/פרק ב

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א

הקורא את המגילה למפרע לא יצא קראה על פה קראה תרגום בכל לשון לא יצא אבל קורין אותה ללועזות בלעז והלועז ששמע אשורית יצא:

גמ' תנא וכן בהלל וכן בקריאת שמע וכן בתפלה אם אמרה למפרע לא יצא תפלה מנא לן דתניא שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני ר"ג על הסדר ביבנה אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא ואמרי לה במתניתא תנא מאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר. מגילה מנא לן דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור מה עשייה למפרע לא אף זכירה למפרע לא. הלל מנא לן אמר רבא דכתיב ממזרח שמש עד מבואו מהלל שם וגו' כשם שאי אפשר לו לשמש לזרוח למפרע ממערב למזרח כך אין קורין את הלל למפרע. קריאת שמע מנא לן אמר קרא והיו שלא יקרא למפרע: אבל קורין אותה ללועזות בלעז והוא שכתובה בלעז תנא גפטית לגפטים עלמית לעלמים עברית לעברים ויונית ליונים והרב אלפסי ז"ל לא הביא הא דרב ושמואל לעז יוני לכל כשר אע"ג דליכא מאן דפליג עלייהו ואפשר דסבירא ליה דלאו אליבא דנפשייהו קאמרי אלא אליבא דרשב"ג ולית הלכתא כרשב"ג: והלועז ששמע אשורית יצא אע"ג דלא ידע מאי קאמר. ואפילו הכי נפיק ידי חובתו מידי דהוו אנשים ועמי הארץ דלא ידעי מאי קאמרי ואפי' הכי נפקי ידי חובתייהו דהא איכא מצות קריאה ופרסומי ניסא:

מתני' קראה סירוגין ומתנמנם יצא היה כותבה דורשה ומגיהה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא. ירושלמי (פ"ב ה"ב) היה כותבה הדא אמרה שהוא מותר בעשיית מלאכה ודורשה אע"פ שאסור להפסיק במגילה כדאיתא בפ' שני דמגילה והכא כשמשמיע הדרשה לרבים או דורש בינו לבינו נמצא שמפסיק בקריאתה מ"מ יצא בדיעבד אי נמי כיון שאינו דורש אלא בענינו של מגילה אין זה חשוב הפסק והכי איתא בירושלמי (שם) ודורשה ובלבד שלא יפליגו דעתם לענינים אחרים ומגיהה ירושלמי (שם) תני אין מדקדקין בטעויותיה ר' יצחק בר אבא בר מחסיא ורב חננאל הוו יתבי קמי דרב חד אמר יהודים וחד אמר יהודיים ולא הדר חד מנהון: היתה כתובה בסם ובסיקרא ובקומוס ובקנקנתום ועל הדפתרא ועל הנייר לא יצא עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו:

גמ' מאי סירוגין פיסקי פיסקי כגון שקרא מעט ושהה מעט וחוזר וקורא מעט ושוהה מעט עד שקורא את כולה. תנו רבנן קראה סירוגין יצא סירוסין לא יצא ירושלמי (פ"ב ה"ב) סירוגין קטעין סירוסין קרי חד ופורי חד פירוש קורא אחד ומניח אחד כגון שקורא פסוק ומדלג פסוק אחר וקורא פסוק שלישי וחוזר וקורא פסוק שני שדלג הקורא כי האי גוונא לא יצא דהוה ליה כקורא למפרע רבי מונא אומר משום רבי יהודה אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש ומסקנא דלית הלכתא כרבי מונא אלא אפי' שהה כדי לגמור כולה יצא וגם בתקיעות נמי אמר ר' יוחנן (ר"ה דף לד.)שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא ותניא כוותיה ובפ' מי שמתו (סי' כג) הארכתי בפסק זה: ת"ר השמיט בה הסופר אותיות ופסוקים וקראן הקורא כמתורגמן המתרגם יצא פירוש המתרגם יוסיף דברים כדי לברר טעמו של פסוק ונמצא קורא אותן הדברים על פה ורמינן עלה הא דתניא היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות אם רשומן ניכר כשירה ואם לאו פסולה ופרקינן לא קשיא הא בכולה הא במקצתה: תנו רבנן השמיט בה הקורא פסוק אחד לא יאמר אגמור את כולה ואח"כ אקרא אותו פסוק אלא קורא מאותו פסוק ואילך נכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקראו חציה לא יאמר אקרא חציה עם הצבור ואחזור ואקרא חציה הראשון אלא קורא מתחלתה ועד סופה. ומתנמנם יצא היכי דמי מתנמנם אמר רב אשי נים ולא נים תיר ולא תיר כגון דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה מדכר:

סימן ב

היה כותבה אוקימנא דמנח מגילה קמיה וקרי פסוקא פסוקא במגילתא דמנח קמיה וכתב לה דאפילו למ"ד מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה וקי"ל כר' יוחנן דאמר אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב חוץ מן התפילין ומזוזות דאמרינן אביי שרא להו לדבי בר חבו למיכתב תפילין ומזוזות שלא מן הכתב כמאן כי האי תנא דתניא רבי יהודה אומר משום רבינו תפילין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב ואין צריכין שרטוט והלכתא מזוזות צריכין שרטוט ותפילין אין צריכין שרטוט ואידי ואידי נכתבין שלא מן הכתב מאי טעמא מיגרס גריסן. וצריך לשרטוטא למגילתא דאמר רבי חייא בר אבין אמר רבי אסי (לעיל דף טז:) דברי שלום ואמת מלמד שמגילה צריכה שרטוט כאמתה של תורה. גרסינן בפרק קמא דגיטין (דף ז.) שלח ליה מר עוקבא לר' אלעזר בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות מהו שרטט וכתב ליה קרא אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי אע"פ שרשע לנגדי אשמרה לפי מחסום שלח ליה קמצערי לי טובא ולא מצינא דאיקום בהו שלח ליה דום לה' והתחולל לו דום לה' והוא יפילם לפניך חללים חללים השכם והערב לבית המדרש והם כלים מאליהם א"ר יצחק (שם ו:) שתים כותבין בלא שרטוט שלש אין כותבין . בה"ג פסק כר' יצחק אע"ג דפליג אמתניתין יודע היה שאינה עיקר. רבינו תם היה אומר דוקא שמתכוין לכתוב הפסוק בדרשא כי הך דרבי אלעזר אבל הכותב אגרות שלומים לחבירו וכותב לשון המקרא לדבר צחות מותר לכתוב כמה תיבות בלא שרטוט וכן כתב ריב"א בשם רבינו אליהו ז"ל וקצת משמע בירושלמי פרק בתרא דמכילתין (בפרק בני העיר ה"ב) דאסור דקאמרינן התם מהו למיכתב תרתי תלת מילי מפסוקא מייתי התם ר' מנא שלח כתב לר' אושעיא ראשיתך מצער היה מאד ישגה אחריתך משמע שהיה כותב אגרות שלומים ולא לדרשה ואפי' הכי היה מהפך התיבות כדי שלא לכתוב המקרא כסדר ומיהו מביא שם כמה דברים אחרים שנראה שהיו כותבין לדרשה דקאמר התם מר עוקבא שלח ליה לריש גלותא דהוה דמיך וקאים בזמרא פירוש בשכבו ובקומו היו מזמרין לפניו ושלח ליה ישראל אל תשמח בעמים אל גיל ר' ירמיה שלח ליה לרבי יודן לשנוא את אוהביך ולאהוב את שונאיך. והא דאמרי' לעיל תפילין אין צריכין שרטוט פירש רבינו תם היינו דלא בעי שרטוט בין כל שיטה ושיטה אלא עושה שרטוט אחד למעלה וכותב למטה כמה שיטין הלכך אני אומר הא דאמרינן שלש אין כותבין היינו בשיטה ראשונה מכאן ואילך השיטה העליונה הוי כמו שרטוט כי היכי דאמרינן הכא דאם שרטט העליונה שוב אין צריך שרטוט ולא מסתבר לחלק דשאני הכא דכיון שהראשונה משורטטת נכתבה ביושר הלכך הוי כמו שרטוט לאותה שתחתיה לפי שסתם בני אדם יודעין לאמן ידיהם לכתוב כל השיטה ביושר בלא שרטוט והרמב"ן כתב דדוקא בכתב אשורית שכותבין תורה נביאים וכתובים הוא דבעי שרטוט אבל כתיבה שכותבין בה כתבים ופירושים לא בעי שרטוט ולא ראיתי לרבותי נוהגין כן. דיפתרא דמליח וקמיח ולא עפיץ וקלפין שלנו אע"ג דלא עפיצי תיקון שלנו חשוב כמו עפיצים שלהם והארכתי בזה בהלכות ס"ת (סי' ד) נייר מחקא:

סימן ג

מתני' בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהם:

גמ' אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד אבל אינו עתיד לחזור בליל י"ד קורא עמהם פרש"י דקאי אבן כרך שהלך לעיר דאם אין עתיד לחזור בלילי י"ד אלא ישאר בעיר עד אור היום חל עליו חובת קריאת היום והרי הוא כבן עיר והוא פרוז יום וה"ה בן עיר שהלך לכרך ואינו עתיד לצאת משם בלילי ט"ו שהוא בכרך כשהאיר היום הוה ליה מוקף יום וקורא בליל ט"ו וביום ט"ו. ואפי' יחזור לעירו יקרא ביום ט"ו בעירו אבל אם הוא יודע שעתיד לצאת בליל ט"ו קורא בי"ד כדין בני עירו. ולא רצה לפרש מלתיה דרבא גם אבן עיר שהלך לכרך דלא מסתבר למימר שאם ישנו בכרך ביום י"ד שחלה עליו חובת קריאת מוקפין וישאר שם יום ט"ו ויקראה עמהם או אף אם יחזור לעירו יקרא בחמשה עשר כיון דעדיין לא הגיע זמן קריאת מוקפין למה תחול עליו חובת קריאתן זהו סברת רש"י מיהו לישנא דהש"ס משמע דרבא קאי אכולה מתני' וכן מוכח בירושלמי ויש ליישב דברי רבא אכולה מתני' וכמו שמועיל לבן כרך להיות כבן עיר כשעמד שם ליל ארבעה עשר ומקצת היום שהוא זמן קריאתה של בני העיר וחלה עליו חובת קריאתן כמו כן מועיל לבן עיר שהלך לכרך ועמד שם עד מקצת יום י"ד כיון שבזמן חיוב קריאת בני מקומו אינו עמהם נסתלק מעליו חובת קריאת אנשי מקומו ונכלל עם בני הכרך להתחייב בזמן קריאתן וקרינן ביה מוקף בן יומו כיון שהוא בכרך בזמן קריאת בני עירו ונסתלק מעליו חובת מקומו הקוראים ביום י"ד וקרינן ביה מוקף בן יומו ואף אם יחזור לעירו יקרא ביום ט"ו. הרב אלפס כתב ולא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי ארבעה עשר ונתעכב ולא חזר ואשמועינן שהדבר תלוי בכוונתו בשעה שיצא מביתו אם היה בדעתו להיות לילי י"ד בביתו הרי הוא כמקומו אף אם נתעכב שמה אבל אם אינו עתיד לחזור בלילי ארבעה עשר קורא עמהם דכתיב על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות מדכתיב היהודים הפרזים ל"ל למכתב בערי הפרזות הא קמ"ל דפרוז בן יומו נקרא פרוז ומדפרוז בן יומא נקרא פרוז מוקף בן יומא נקרא נמי מוקף:

סימן ד

מתני' מהיכן קורא אדם את המגילה ויצא בה ידי חובתו ר' מאיר אומר כולה ר' יהודה אומר מאיש יהודי ר' יוסי אומר מאחר הדברים:

גמ' אמר רב חלבו אמר ר' חמא בר גוריא אמר רב הלכה כדברי האומר כולה ואפי' למ"ד מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה פירוש לכתחלה צריכה שתהא כתובה כולה אבל בדיעבד הא אמרינן לעיל אם השמיט בה הסופר פסוקים עד רובה ולא רובה בכלל וקראו בעל פה יצא:

סימן ה

אמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה ונקראת אגרת שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשירה אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהו משולשין פי' רש"י שיהא מראש התפר עד מקום תפירת הגיד כממנו עד הגיד השני וכן מן השני לשלישי כמו משלישי עד סוף התפר וכפירושו מצינו במכות (דף ט:) גבי ערי מקלט דקאמרינן התם ושלשת שיהא משולשת שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם ומשכם לקדש כמקדש לצפון והרב אלפסי כתב שאם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשירה שנים בשני קצות היריעה ואחד בתוך היריעה אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהו משולשין פירוש שאותו שבתוך היריעה יהיה באמצע היריעה ואשכחן נמי משולשין בכה"ג בפרק כיצד מעברין (דף נז:) דקתני וכן שלשה כפרים המשולשים אם יש בין שנים החיצונים קמ"א אמה ושליש עשה האמצעי את שלשתן להיות אחד פי' שאין מן האמצעי לשנים מן החיצונים אלא שבעים אמה ושיריים מצד זה ושבעים אמה ושיריים מצד זה שהוא ממוצע לגמרי ביניהם וכן נמי בפ' אלו מומין בבכורות (דף לח:) גבי מומין ומומין הקבועים שבודקים אותו שמונים יום ואם לא עבר הוי מום קבוע אמר רב נחמן בר יצחק (שם דף לט.) ובלבד שיהו משולשים פירוש שיבדוק בתחלת שמונים ובאמצעיתן ובסופן והכי מוכח ביבמות בפרק הערל (דף פ.) דקאמר התם סריס חמה שהוא לקוי בתחלתו ובסופו לא חיישינן שמא הבריא בינתיים ופריך מהא דתנן בבכורות שבודקין מן הקבועים שלשה פעמים בתוך שמונים אלמא אע"ג שתחלתו וסופו לקוי אם לא בדקוהו באמצע חוששין שמא הבריא הלכך כיון דאשכחן תרי גווני משולשים יש להחמיר במגילה ולהטיל בה גידין כשני הפירושים והן חמשה חיטי גידין:

סימן ו

אמר ר' יוחנן הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא ומחו לה אמוחא לא אמרן אלא בצבור אבל ביחיד יצא אמר רבא ובצבור נמי לא אמרן אלא דלא מיחסרא פורתא או לא מייתרא פורתא אשאר יריעתא אבל אי מיחסר פורתא או מייתר פורתא אשאר יריעתא כיון דאיתחזי כמגילה בפני עצמה אפילו בצבור נמי יצא:

סימן ז

ואמר ר' יוחנן שיור התפר שמשיירין בתחלת היריעה ובסופה הלכה למשה מסיני ומחו לה אמוחת לא אמרו אלא כדי שלא יקרע:

מתני' הכל כשרין לקרות המגילה חוץ מחרש ושוטה וקטן. ר' יהודה אומר קטן כשר. אין קורין את המגילה ולא מוהלין ולא טובלין ולא מזין אלא ביום. וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד הנץ החמה. וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר. כל היום כשר לקרות את המגילה ולקריאת ההלל ולתקיעת שופר ולנטילת לולב ולתפלת המוספין ולמוספין ולוידוי פרים ולוידוי מעשר ולוידוי יוה"כ לסמיכה ולשחיטה ולתנופה ולהגשה לקמיצה ולהקטרה ולמליקה ולקבלה ולהזאה ולהשקות סוטה לעריפת עגלה ולטהרת מצורע. וכל הלילה כשר לקצירת העומר ולספירת העומר ולהקטיר חלבים ואברים זה הכלל כל שמצותו ביום כשר כל היום ושמצותו בלילה כשר כל הלילה:

הדרן עלך הקורא את המיגלה למפרע