ראש השנה יד ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אחד כדברי ב"ש ואחד כדברי ב"ה ר' יוסי בר יהודה אומר לא מנהג ב"ש וב"ה נהג בה אלא מנהג רבן גמליאל ור' אליעזר נהג בה דתנן אאתרוג שוה לאילן בג' דרכים ולירק בדרך אחד שוה לאילן בג' דרכים לערלה ולרבעי ולשביעית ולירק בדרך אחד שבשעת לקיטתו עישורו דברי ר"ג ר' אליעזר אומר אתרוג שוה לאילן לכל דבר ומי עבדינן כתרי חומרי והתניא לעולם הלכה כדברי ב"ה והרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה כדברי ב"ה עושה מקולי ב"ש ומקולי ב"ה רשע מחומרי ב"ש ומחומרי ב"ה עליו הכתוב אומר (קהלת ב, יד) והכסיל בחשך הולך אלא אי כב"ש בקוליהון ובחומריהון אי כב"ה בקוליהון ובחומריהון ר"ע גמריה אסתפק ליה ולא ידע אי ב"ה באחד בשבט (אומר) אי בט"ו בשבט (אומר) ר' יוסי בר יהודה אומר לא מנהג ב"ש וב"ה נהג בה אלא מנהג ר"ג ורבי אליעזר נהג בה באחד בשבט כבית שמאי נהג בה א"ר חנינא ואיתימא ר' חנניא הכא באתרוג שחנטו פירותיו קודם ט"ו דאידך שבט עסקינן ובדין הוא אפילו קודם לכן ומעשה שהיה כך היה רבינא אמר כרוך ותני לא אחד בשבט היה אלא ט"ו בשבט היה ולא מנהג בית שמאי ובית הלל נהג בה אלא מנהג רבן גמליאל ור' אליעזר נהג בה אמר רבה בר רב הונא השתא דאמר רבן גמליאל אתרוג אחר לקיטתו עישורו כירק ראש השנה שלו תשרי מיתיבי ר' שמעון בן אלעזר אומר בליקט אתרוג ערב ט"ו בשבט עד שלא תבוא השמש וחזר וליקט משתבוא השמש אין תורמין ומעשרין מזה על זה לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש גהיתה שלישית נכנסת לרביעית שלישית מעשר ראשון ומעשר עני רביעית מעשר ראשון ומעשר שני
רש"י
[עריכה]
אחד כדברי ב"ש - שאמרו נתחדשה שנה וכבר נכנסת שלישית משחשיכה:
ואחד כדברי ב"ה - האומרין לא נתחדשה שנה עד חמשה עשר בו:
לא מנהג ב"ש כו' - שני עישורין שנהג בה לאו משום ספק כב"ש ספק כב"ה אלא משום ספק הלכה כרבן גמליאל דאמר אתרוג אחר לקיטה כירק משום דדרכו ליגדל על כל מים והרי נלקט בשלישית או שמא כר"א דאמר אחרי חנטה הלכו בו כשאר אילנות והרי חנט בשניה ולקמיה פריך א"כ פשיטא ליה דכבר נכנסה שלישית כב"ש:
שוה לאילן - לילך אחר חנטה לענין ערלה ורבעי ושביעית:
שבשעת לקיטתו עישורו - שאם חנטה בשניה ונלקטת בשלישית מתעשר כדת שנה שלישית כירק לפי שאף הוא דרכו ליגדל על כל מים הכי מפרש לה בשמעתא קמייתא דקדושין:
והרוצה לעשות וכו' - בעלמא (עירובין ו:) פרכינן סיפא ארישא ומשנינן כאן קודם בת קול כאן לאחר בת קול:
מקולי ב"ש כו' - בעירובין מפרש לה במחלוקת אחת שיש מקום שנוטין בה דברי בית שמאי להקל ויש מקום שנוטין בה דברי בית הלל להקל כגון כמה חסרון בשדרה שלא תטמא באהל ב"ש אומרים ב' חוליות וב"ה אומרים חוליה אחת וכן לטרפה נמצאו דברי ב"ש מקילין בטריפה ואומר עד שתחסר שתי חוליות וב"ה מחמירין בה ומקילין לענין טומאה לומר שכיון שחסרה חוליא אחת אינה מטמאה והאוחז בזו קולי ב"ש וקולי ב"ה רשע שהרי דבריו סותרין זה את זה כדי להקל והאוחז בחומרי שניהם כסיל בחשך הולך הוא שאינו יודע להבחין על מי לסמוך אבל בב' מחלוקות שהקילו אלו בזו ואלו בזו אין כאן לא משום רשע ולא משום סכלות דסבירא ליה בהא כב"ש ובהא כבית הלל:
אי כבית שמאי בקוליהון ובחומריהון - אי לענין טומאה לא חשיב לה חסרון בחוליא אחת לענין טריפה נמי לאו חסרון הוא:
ואי כב"ה - דאמרו חסרון הוא ליחשבה חסרון הכא והכא והך דר"ע נמי סתרן אהדדי דקא חשיב ליה שניה וקא חשיב ליה שלישית:
גמרא אסתפק ליה וכו' - כב"ה בעא למעבד:
כב"ש נהג בה - לר' יוסי בר יהודה דאמר משום דנהג בה מנהג רבן גמליאל עישרה במעשר עני כדין שלישית א"כ כב"ש ס"ל דנתחדשה שנה היום דאי כב"ה לקיטתה וחנטתה בשנה אחת הוה:
דאידך שבט - דאשתקד שהאתרוג דר באילנו שתים ושלש שנים ובט"ו בשבט דאשתקד נכנסה שנה שלישית ועדיין לא יצאת שלישית נמצאת שחנטה בשניה ונלקטה בשלישית:
ובדין הוא - דאם לקטה קודם לכן או בכסליו או בטבת נמי הוה נוהג בה ב' עישורין משום מנהג ר"ג ור"א:
אלא מעשה שהיה - בא' בשבט היה:
כרוך ותני - כפול את דברי ר' יוסי ושנה בה שתי מחלוקות:
לא אחד בשבט היה - שאין בה חידוש שנה:
אלא ט"ו בשבט היה - לדברי הכל נתחדשה שנה:
ר"ה שלו תשרי - כדין ירק ולענין מעשר קאמר:
שלישית נכנסת לרביעית - לקמן פריך מ"ש דלא תנא ואם היתה שניה נכנסת לשלישית כדתניא לעיל (דף יב:) גבי ליקט ירק:
תוספות
[עריכה]
לרבעי. הך משנה אתיא כמאן דתני נטע רבעי בריש כ"מ . (ברכות דף לה.):
ולשביעית. ירק נמי אית ביה שביעית אלא מפרש בירושלמי דביכורים פרק ב' כגון אתרוג בת ששית הנכנסת לשביעית הרי היא לבעלים כאילן בתר חנטה ופטור ממעשר כירק דבתר לקיטה והא דלא תנא שוה לאילן לענין כלאים דלא הוי כלאים בכרם משא"כ בירק ולענין ר"ה שלו שבט כאילן כדאמר בשמעתין לא תניא הכא אלא מידי דבהאי אזלי בתר חנטה ובהאי בתר לקיטה וא"ת אמאי לא אזלינן באתרוג בתר לקיטה לכל דבר כיון שגדל על כל מים כירק למאי דפרישית לעיל דההיא דרשה צריכא בשביעית דאורייתא וי"ל משום דדרשינן לעיל (דף י.) גבי ערלה פעמים שברביעית ועדיין אסורין משום ערלה וא"ת דהכא משמע דאזלינן בירק בתר לקיטה לענין שביעית ובמסכת שביעית (פ"ט מ"א) תנן כל הספיחין מותרין חוץ מספיחי כרוב ופירש הר"ש שם ע"פ הירושלמי דאיירי בספיחי ששית הנכנסת לשביעית ומתרץ בהכי ההיא דפרק מקום שנהגו (פסחים דף נא: ושם) דתניא איפכא כולם אסורין חוץ מספיחי כרוב ונראה לפרש דהא דאמר בירק בתר לקיטה היינו כשלא נגמר גדולם בששית אבל נגמר גדולם בששית שרו בין לר"ע בין לר' יוסי הגלילי מידי דהוה אבצלים הסריסים דלעיל שמנע מהם מים שלשים יום לפני ר"ה דאפי' מאן דפליג התם הכא מודה דלר' יוסי הגלילי כיון דנגמר גדולם נמצאו גדילים על מי שנה שעברה ותו לא גדלי על מי שנה הבאה ולר"ע נמי כיון דתו לא גדלי על כל מים יוצאין מתורת ירקות הגדילים על כל מים כדאמרי' בירושלמי כדמפרש לעיל גבי בצלים דנעשו כשדה הבעל שמסתפקת במי גשמים ומתעשרים לשעבר וכן לעיל (דף יג:) גבי אורז ודוחן דיהיב להו שמואל דין ירק דבתר לקיטה וקאמר הכל הולך אחר גמר פרי אלמא גמר פרי עיקר אלא דנקט בכל דוכתי לקיטה משום דדרך ללקט בתר גמר פרי והנהו גמרי פריים ביחד אלא שאין מתייבשין ביחד כדאמרי' דעשויין פרכין פרכין ומיהו קשה מאתרוג דבסמוך דאמר הכא באתרוג שחנטו פירותיו קודם ט"ו דאידך שבט ומשמע משום דמספקא ליה אי אזלינן בתר חנטה באתרוג כר"א או בתר לקיטה כר"ג נהג בו שני עישורין אלמא דאזלי' בתר לקיטה אף על גב דנגמר הפרי (נמי) דהרי חנט בשבט של שנה שעברה ולא נלקט עד שבט אחר ושמא אתרוג חלוק משאר פירות לפי שדרכו לעמוד באילן שתים ושלש שנים וכל זמן שמתקיים באילן גדל בכל שנה ושנה אי נמי אף על פי שחנט בשבט זמנין דאין נגמר גדולו עד שבט אחר וניחא השתא דנקט רבי יוחנן לקמן (דף טו:) גבי אתרוג אפילו כזית ונעשית ככר כלומר דעל ידי מי שנה הבאה גדילה ומיהו כזית ודאי לאו דוקא דהא ר' יוחנן בתר חנטה אזיל ושמא לא חשיב חנטה באתרוג בפחות מכזית:
הכסיל בחשך הולך. אפילו יודע כמאן הלכה ומחמיר על עצמו ולא בעי לשנויי דר"ע מספקא ליה הלכתא כמאן ועבד לחומרא דמסתמא יודע היה דהלכה כב"ה:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]עו א מיי' פ"א מהל' מעשר שני הלכה ה', ומיי' פ"ד מהל' שמיטין הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' של"א סעיף קכ"ו:
עז ב מיי' פ"ה מהל' תרומות הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' של"א סעיף נ"ז:
עח ג מיי' פ"א מהל' מעשר שני הלכה ב', טור ושו"ע יו"ד סי' של"א סעיף קכ"ו:
ראשונים נוספים
פי' לערלה ולרבעי ולשביעי' שוה האתרוג לאילן דאזיל בתר חנטה. כל הענין פשוט הוא ונתברר בדרך קצרה מתלמוד א"י דגרסי' [התם] מעשה בר"ע שליקט אתרוג ונתן עליו חומרי ב"ש וב"ה. ולמה לי אתרוג אפילו שאר כל אילן תני חומרי ר"ג וחומרי ר' אליעזר. ור"ג ור"א לא על דב"ה אינון היו.
א"ר יוסי ב"ר אבין תיפתר שנחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט של שנה שניה ונכנסה שלישית על דעתיה דר"ג מעשר עני על דעתיה דר"א מעשר שני. מה עשה עישר וקראו מע"ש ופדאו ונתנו לעניים:
מתוך: חידושי הרמב"ם על ראש השנה (עריכה)
שוה לאילן (בשלשה דרכים) לערלה ולרבעי ולשביעית. (פירוש לשביעית [ע״י ל״י הא דתנן] עד מתי חורשין (בשדה) אילן וכו׳ (שביעית א:א) ותנינן איזהו שדה אילן (שביעית א:ב) [על כל ג׳ אילנות לבית סאה. ועל הא אמרינן ולשביעית פירוש אם היה בתוך סאה אילן] של תאנים ואילן של רמונים ואתרוג אתרוג נמי חשוב אילן כאחד מהם ושלשה אילנות הם וחורשין כל (בית) סאה בשבילן וכן נמי אם היו שלשה אתרוגין בתוך בית סאה ג׳ אילנות חשובין וחורשין כל (בית) סאה בשבילן וכן נמי אם חנט אתרוג בשישית ונכנס בשביעית נוהגין בו מנהג שישית ואזלינן בתר חנטה כאילן לענין שביעית.
הא דתנן אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים ולירק בדרך אחד: פירוש "שוה לאילן" דאזלינן ביה בתר חנטה כאילן בשלשה דרכים כדמפרש ואזיל; ושוה בדרך אחד לירק דאזלינן ביה בתר לקיטה כירק. וכן פרש"י ז"ל כאן. אבל בריש פ"ק דקידושין פירש שהוא מונה כל הדרכים שהוא כאילן והדרכים שהוא כירק. ואי אפשר. דהא שוה לאילן בכמה דרכים אחרים שהרי אינו כלאים בכרם כאילן, וחייב בפאה כאילן. ומה שפירש כאן הוא עיקר. ושם כתבתי יותר בארכה בסייעתא דשמיא.
ופי’ שוה לאילן לערלה ולרבעי לענין מה ששנו בברייתא דמייתינן לעיל "ופירות נטיעה זו אסורין עד ט"ו בשבט". והרי טעמא דמילתא הואיל ונכנס בתוך שנתו של אילן, וכדאיתא בירושלמי.
ולשביעית: כלומר, דבתר שנת חנטתו שדינן ליה ואי אתרוג הנכנס מששית לשביעית הוא- אינו חייב בביעור, ואף על פי שנלקט בשביעית. ואילו היה שוה לירק היה חייב בביעור כשעת לקיטתו. ואי אתרוג הנכנס משביעית לשמינית- חייב בביעור, הואיל וחנט בשביעית.
ואם תאמר, הכא משמע דירק הנכנס משישית לשביעית אסור כשעת לקיטתו ואנן תנן "כל הספיחין מותרין חוץ מספיחי כרוב". ופירשו הספיחים הנכנסין משישית לשביעית? ויש לומר דהתם בשנגמר לגמרי בשישית, שאף על פי שלא נקלטו אלא בשביעית- מותרין, הואיל ולא גדלו בשביעית כלל; וטעמא משום דבתר גמר פרי אזלינן, דהא דאזלינן בירק בתר לקיטה, עיקר טעמא הוא משום דמסתמא בשעת לקיטתו נגמר הפרי. והיינו נמי דשמואל דאמר לעיל גבי פול המצרי "הכל הולך אחר גמר הפרי" ולומר דאזלינן ביה בתר לקיטה כירקות. אבל הכא בירק שלא נגמר קודם שביעית לגמרי אלא עדיין מתגדל והולך משנכנס שביעית, ואפילו כן באתרוג דכותיה הנכנס מששית לשביעית- פטור מן הביעור. אבל אתרוג שנגמר בישולו לגמרי בששית, אפילו לכתמצא לומר שהוא כירק לשביעית- היה פטור מן הביעור, דירק כי האי גונא פטור כדאמרן.
ואם תאמר הא מוקמינן בסמוך ההיא דר' עקיבא באתרוג שחנטו פרותיו קודם חמשה עשר דאידך שבט ואפילו הכי נהג בו שני עשורין משום ספקו דרבן גמליאל - דאלמא אף על פי שנגמר בישולו בשנה שנייה, אפילו הכי, כיון שהוא נלקט בשנה שלישית אילו אזלינן ביה בתר לקיטה כרבן גמליאל היה מתעשר מעשר עני. ויש לומר דאתרוג כל זמן שהוא דר באילנו הוא מתגדל והולך והרי הוא כירק שלא נגמר בישולו לגמרי . ואי נמי יש לומר דלפעמים אתרוג שחנט בשבט דאשתקד אינו נגמר בשבט דהשתא.
ר' יוסי בר יהודה וכו': פי' דמספקא ליה אי אזלינן בתר חנטה או בתר לקיטה ולקמן פרכינן וכי אזלינן בתר לקיטה מאי האי דהא לב"ה לא נכנסה שלישית עד ט"ו בשבט (למ"ד) [אלא] כב"ש והא ר"ע מתלמידי ב"ה הוא ועוד ב"ש במקום ב"ה אינה משנה ומפרש לה תלמודא שפיר:
דתנן אתרוג שוה לאילן וכו': פי' [רש"י] שהולכין בדברים אלו אחר חנטה כאילן ואין פי' זה מדוקדק דמשמע דאלו הי' דינו כירק לא היו הולכין בו אחר חנטה והניחא לענין שביעית דשייכא בירק אלא לענין ערלה ורבעי [ואינן] נוהגין אלא באילן לכן יש לפרש שוה לאילן לערלה ולרבעי שנוהגין בו כאילן ומינה נמי שהולכין בו אחר חנטה כמותו ושוה לאילן לשביעית שהולכין בו אחר חנטה כאילן ולא אחר לקיטה כירק דבהא ליכא לפרושי שנוהגת בו שביעית באילן כדפרישית בערלה ורבעי דהא שביעית בכל דבר הוא נוהג אלא ודאי לענין חנטה הוא בין לאתרוג בת ששית הנכנסת לשביעית שהיא מותרת ובין לאתרוג בת שביעית הנכנסת לשמינית שהיא אסורה דאלו הוה דיניה כירק למיזל בתר לקיטה הי' הדין בהיפך.
וא"ת וכיון שמונה לערלה ולרבעי לפי שנוהג בו כאילן ליתני דרכים אחרים ששוה לו כגון לענין כלאים בכרם שהוא כאילן וכן לענין פיאה וי"ל דהא לא מני הדרכים ששוה לאילן או לירק מענינים תלויין בשנים ר"ל שמשתנה דינם לפי השנים ואיכא חילוק בין לקיטה וחנטה כנ"ל.
ויש מקשים דהכא משמע דירק בת ששית הנכנסת לשביעית אסור כשעת לקיטתו והא אנן תנן כל הספיחין מותרין חוץ מספיחי כרוב ופי' ספיחין הנכנסין משישית לשביעית אלמא לא אפיקו מכללא לאיסורא אלא ספחי כרוב בלבד מטעמא דמפרש בירושלמי שלא יאמרו מן האמהות לקטתי ותירצו דהתם הוא (בשעמד) [כשנגמר] לגמרי בשישית שאע"פ שלא נלקטו אלא בשביעית מותרין הואיל ולא גדלו בשביעית כלל וטעמא משום דבתר גמר פרי אזלינן וכל עיקר לא הלכו בירק אחר לקיטה אלא משום דמסתמא בשעת לקיטתו נגמר פריו וכדאמר שמואל לעיל הכל הולך אחר גמר פרי אבל הכא בירק שלא נגמר קודם שביעית לגמרי אלא עדיין מתגדל והולך משנכנס בשביעית ואפי' כן באתרוג דכוותיה הנכנס משישית לשביעית פטור מן הביעור ואע"פ שלא נגמר בישולו כסתם אתרוגין שכל זמן שהוא דר באילנו מתגדל והולך ומתבשל שהוא כירק שלא נגמר בישולו לגמרי ובזה הוצרכנו לדונו כאילן דאלו נגמר בישולו לגמרי קודם שביעית אפי' הי' דינו כירק הי' מותר בשישית הנכנס לשביעית:
ומי עבדינן כתרי: פי' אדת"ק מקשי' דס"ד דבעי למימר דר"ע בעי למעבד חדא כב"ש וחדא כב"ה ואע"ג דסתרן אהדדי והיינו דפרכינן ליה מהא דתנינן שהעושה כחומרי ב"ש וכחומרי [ב"ה] עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך הולך ואוקמינא בעירובין בתרתי דסתרי אהדדי כגון חסרון שדרה וגלגלת לענין טומאה ולענין טריפה וכדפרש"י וה"נ כשאנו דנין באתרוג דין שניה ודין שלישית תרתי דסתרן אהדדי הוא. ופרקי' דר"ע מספקא ליה סברא דב"ה ועביד תרתי כי היכא דלעבד כב"ה ממה נפשך אבל בדר' יוסי בר יהודא לא חשיב סתרן אהדדי דהא אלו רצה הכתוב אפשר הוא לשניהם להיות בשנה אחת שאין האחד הפך חבירו ודוק שכן פרש"י ז"ל.
והא דאמרינן לעולם הלכה כב"ה והרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה אוקמי' התם כאן קודם בת קול כאן לאחר בת קול א"נ כר' יהושע דאמר אין משגיחין בבת קול דאע"ג דב"ה נפישי טפי ב"ש מחדדי טפי וכדאיתא בפ"ק דיבמות ואמר הרוצה לעשות כב"ש עושה ואע"ג דמאי דהוה הוה לאשמועינן בכל כיוצא בהן בשני בתי דינין דעלמא דהני נפישי והני מחדדי כנ"ל. ופרכינן אדר' יוסי בר יהודא באחד בשבט כב"ש ופרקינן דהכא באתרוג שחנטו פירותיו אשתקד קודם ט"ו בשבט שהיתה שנה שניה ועכשיו נלקטו בא' בשבט שהיא עדיין שנה שלישית אליבא דב"ה דהלכתא כב"ה ולהכי מספקא ליה אי אזלינן בתר חנטה כר' אליעזר או בתר לקיטה כר"ג ובדין הוא דה"ל האי ספיקא בכל החדשים שעברו מט"ו בשבט שעבר עד עכשיו אלא דמעשה שהי' כך היה:
רבינא אמר כרוך ותני: כלומר הוסף בדברי ר' יוסי וכפול המחלוקת בינו ובין ת"ק וכן פרש"י הה מן הלשונות שבתלמוד שפירושו מתחלף דבעלמא לא אמרינן הכא היכא דבעי לאוסופי לישנא על מתניתא אלא בתרי בבי דעבדי' מיניהו חדא בבא:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה