ראש השנה ט ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
כאילו התענה תשיעי ועשירי ת"ר (ויקרא כה, יא) יובל היא אע"פ שלא שמטו אע"פ שלא תקעו יכול אע"פ שלא שלחו ת"ל היא דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר יובל היא אע"פ שלא שמטו אע"פ שלא שלחו יכול אע"פ שלא תקעו ת"ל היא וכי מאחר שמקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעיט מפני מה אני אומר יובל היא אע"פ שלא שלחו ואין יובל אא"כ תקעו לפי שאפשר לעולם בלא שילוח עבדים ואי אפשר לעולם בלא תקיעת שופר דבר אחר זו מסורה לב"ד וזו אינה מסורה לבית דין מאי דבר אחר וכי תימא אי אפשר דליכא חד בסוף העולם דלא משלח זו מסורה לב"ד וזו אינה מסורה לב"ד בשלמא לרבי יוסי כדקאמר טעמיה אלא לרבי יהודה מ"ט אמר קרא (ויקרא כה, י) וקראתם דרור בארץ וקסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו דכולי עלמא דרור לשון חירות מאי משמע דתניא אין דרור אלא לשון חירות א"ר יהודה מה לשון דרור כמדייר בי דיירא ומוביל סחורה בכל מדינה אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן זו דברי ר' יהודה ור' יוסי אבל חכמים אומרים אשלשתן מעכבות בו קסברי מקרא נדרש לפניו ולפני פניו ולאחריו והכתיב יובל ההוא דאפילו בחוצה לארץ והכתיב בארץ ההוא בבזמן שנוהג דרור בארץ נוהג בחוצה לארץ בזמן שאינו נוהג בארץ אינו נוהג בחוצה לארץ:
ולנטיעה:
מנלן דכתיב (ויקרא יט, כג) שלש שנים ערלים וכתיב (ויקרא יט, כד) ובשנה הרביעית ויליף שנה שנה מתשרי דכתיב (דברים יא, יב) מראשית השנה וליגמר שנה שנה מניסן דכתיב (שמות יב, ב) ראשון הוא לכם לחדשי השנה דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים ואין דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים:
ת"ר אחד הנוטע אחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן בשביעית
רש"י
[עריכה]
יובל היא יובל אע"ג שלא שמטו כו' - יובל היא תהיה לכם לעיל מיניה כתיב והעברת שופר וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור והדר כתיב יובל היא תהיה לכם וקרא יתירא הוא לדרשה והכי תדרשנה יובל היא לכם מ"מ ואפי' לא נעשו בו דברים הללו העברת שופר ולשוב אל אחוזה דהיינו שמיטת קרקעות שקנו זה מזה דכתיבא בתר האי קרא ושבתם איש אל אחוזתו אעפ"כ שם היובל עליו להיות אסור בזריעה ובצירה וקצירה כדכתיב לא תזרעו וגו':
יכול אע"פ שלא שלחו - עבדים יהא יובל:
ת"ל היא - אם עשית דברים הללו היא יובל ואם לאו אינו יובל ולקמיה מפרש ויובל מאי חזי דתלי בקריאת דרור:
שאפשר לעולם בלא שילוח עבדים - פעמים שאין עבד עברי בישראל שיטעון שילוח:
ואי אפשר - שלא יהא שופר מצוי בעולם לפיכך יש לנו לומר כשתלה הכתוב לא תלה אלא בדבר המצוי לעולם:
ד"א תקיעת שופר מסורה לב"ד - לצוות לשלוחם לתקוע ושילוח עבדים מסורה ליחידים ואם ימאן יבטל היובל הלכך לא תלאו הכתוב בו:
אמר קרא וקראתם דרור - וסמיך ליה יובל היא:
מקרא נדרש לפניו - מיעוטא דהיא אקריאת דרור קאי דסליק מיניה ולא אתקיעת שופר הכתובה לפני פניו:
כמדייר בי דיירא - מי שהוא ברשותו לגור בכל מלון שירצה:
ולאחריו - שמיטת קרקעות דכתיב בתריה ושבתם איש אל אחוזתו:
והכתיב יובל - לרבות במשמע יובל מ"מ:
ולנטיעה מנלן - דר"ה שלה תשרי:
מבריך - כופף את הזמורות בארץ שקורין פרופינ"א:
מרכיב - אילן בחבירו שקורין אונישטי"ר:
עלתה לו שנה - כיון שהגיע יום אחד בתשרי עלתה לו שנה למנין שני ערלה:
פחות משלשים יום לא עלתה לו שנה - עד תשרי הבא אם אינה ערב שביעית ואם ערב שביעית היא אסור לקיימו משום תוספת שביעית שמוסיפין מחול על קודש:
תוספות
[עריכה]
כאילו התענה תשיעי ועשירי. כלומר כמו שצוהו הקב"ה להתענות והתענה אבל השתא ודאי אסור להתענות כדאמרינן בפסחים פרק אלו דברים (ד' סח:) מר בריה דרבינא כולי שתא הוה יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכפורי וסבר לה כר"ע דאי כר' ישמעאל לית ליה הך דרשה ובהכי ניחא הא דלא קאמר התם הכל מודים בערבי יום הכפורים דבעינן נמי לכם כדקאמר התם אעצרת:
יובל היא. להיות אסור בזריעה וקצירה כדכתיב (ויקרא כה) לא תזרעו ולא תקצרו ואע"פ שלא שמטו השמטת קרקע שדות החוזרות לבעלים ביובל:
מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ולאחריו. פירוש מיעוטא דהיא מוקמינן אקריאת דרור שהיא לפניו ולא אתקיעה דלפני פניו ולא אהשמטה דלאחריו דכתיב בתריה ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו והא דמוקמי' ריבוי דיובל לפני פניו ולאחריו משום דבעלמא נמי דריש הכי אלא דהכא מוקי מיעוטא בדדמי אי נמי ריבוי דיובל משמע שריבה הכתוב שבכל ענין הוא יובל [וע"ע תו' זבחים כ"ד: ד"ה במקרא]:
דאפילו בחוצה לארץ. ר' יוסי מודה מדקאמר לעיל א"א דליכא חד בסוף העולם ושמא נפקא ליה מקרא אחרינא:
מבריך. כופף היחור בארץ ומכסהו בעפר וקוצץ באמצע כפיפתו ואותו היחור יוצא לצד אחר כפוף מעט מעיקר האילן:
מרכיב. הוא המרכיב אילן בחבירו ומשמע דמבריך ומרכיב חייב בערלה וקשיא דבפ"ק דערלה (משנה ה) משמע דהרכבה פטור מן הערלה ותניא נמי בתורת כהנים ונטעתם פרט למבריך ומרכיב מכאן אתה אומר ספוק גפנים וספוקן וספוק ספוקן אע"פ שהבריכן בארץ מותר ולשון ספוק בגפנים כלשון [הרכבה] באילן ומה שמבריך בשנה זו ומוציא זמורות וחזר והבריכן לשנה אחרת זהו ספוק ספוקן וי"ל דהתם כשלא נפסקה מאביה ובאילן זקן והכא כשנפסקה מאביה כדמוכח [לקמיה דמונין לו משעת נטיעתו] (בפ"ק דערלה) וצריך לדקדק אי הוה שייך לשנויי הכי בפרק משוח מלחמה (סוטה דף מג:) גבי חוזר מעורכי המלחמה משום מבריך ומשני כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר:
ומותר לקיימן בשביעית. לא הוה צריך למיתני בשביעית כיון דתנא רישא ערב שביעית ומתוך כך מדקדקין דאפילו לכתחילה שרי ליטע ותדע דלקמן מוקמינן לה כר"מ ובפ' הנזקין (גיטין נג:) שמעינן לר"מ דאמר בנוטע בשביעית בין בשוגג ובין במזיד יעקר והיינו טעמא דמפרש התם דנחשדו על השביעית אבל אי לאו הכי מותר לקיים כדאמר התם א"כ אם היה כאן שום איסור לא היה מתיר לקיים ולקמן נמי קתני אין נוטעין פחות משלשים יום [הא שלשים יום נוטעין לכתחלה] וההיא דלדברי האומר שלשים צריך שלשים ושלשים מוקי לה ר"ת לענין ערלה ולא לענין שביעית כמו שאפרש ומדקאמר מותר לקיימו הוה משמע דלכתחלה אסור ליטע דאי לכתחלה שרי מה שייך מותר לקיימו ושמא איידי דבעי למיתני סיפא אסור לקיימו תנא רישא מותר לקיימו ותימה דבפ"ב דשביעית (משנה א) תנן ומייתי לה בפ"ק דמו"ק (דף ג:) שחורשין בשדה הלבן עד פסח ובשדה האילן עד עצרת וכיון דאפילו ליטע בתחילה שרי שלשים יום לפני ר"ה אמאי אסור לחרוש לשתרי נמי לחרוש עד לפני ר"ה שלשים יום ואור"ת דלא החמירו בנטיעה כמו בחרישה משום דאין תוספת שביעית דאורייתא בנטיעה אלא בחרישה דכתיב ביה קרא כדדרשינן לעיל (ע"א) מבחריש ובקציר תשבות ועוד יש ליתן טעם משום דכל חורש ערב שביעית הוי להועיל בשביעית אבל אין לאסור ערב שביעית ליטע מחמת שהאילן גדל בשביעית דכל האילנות נמי מיגדל גדלי בשביעית וא"כ לא יטע לעולם ובירושלמי מפרש טעמא אחרינא בריש מסכת שביעית דגרסינן התם ולמה עד עצרת עד כאן הוא יפה לפרי מכאן ואילך מנבל פירותיו והא תניא אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל עד כאן מעבה הקורות מכאן ואילך מתיש כחן ולפי טעם זה ניחא דכיון דאין מועיל לאילן מכאן ואילך מיחזי כמתקן שדהו לצורך שביעית:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]נ א מיי' פ"י מהל' שמיטין הלכה י"ג, סמג עשין קנא:
נא ב מיי' פ"י מהל' שמיטין הלכה ח':
ראשונים נוספים
ת"ר יובל אע"פ שלא השמיטו הקרקעות ואע"פ שלא תקעו בשופר. יכול אע"פ שלא שלחו את העבדים ת"ל היא.
כלו' וקראתם דרור ושלחתם את העבדים יובל היא ואם לאו אינה יובל דברי ר"י ר' יוסי אומר יובל אע"פ שלא שמטו ואע"פ שלא שלחו את העבדים יכול אע"פ שלא תקעו ת"ל היא אפילו לא קיימו בה אלא מצוה אחת יובל היא. א"ר יוסי וכי מאחר שהכתוב תולה אותה בתקיעת שופר. פי' דכתיב תעבירו שופר בכל ארצכם וקדשתם את שנת החמשים שנה כלומר כיון שתקעתם נתקדשה השנה. ומקרא אחר תולה אותה בשילוח עבדים שנאמר וקראתם דרור יובל היא מפני מה אני מרבה התקיעה בלבד לפי שאפשר לעולם בלי שילוח עבדים. כלומר אם אין בכל ישראל עבד עברי מה יעשו ואי אפשר לעולם בלא תקיעת שופר דהא משתכחן בכל עידן ולא עוד אלא שהתקיעה מסורה לב"ד. ושילוח עבדים והשמטת קרקע מסורין לכל אדם. הנה ר' יוסי פריש טעמיה. אלא ר' יהודה מאי טעמיה. קסבר מקרא א' נדרש לפניו. ולא לפני פניו. פי' כתיב יובל היא ולמעלה מזה כתיב וקראתם דרור דורשין יובל היא על וקראתם דרור. וזהו מקרא נדרש לפניו ואין דורשין יובל היא על והעברת שופר שהוא קודם וקראתם דרור. נמצא וקראתם דרור לפניו ונמצא והעברת לפני פניו.
לשון דרור חירות. כמדייר בי דיירא ומוביל סחור' לכל מדינה.
א"ר יוחנן זו דברי ר' יהודה ור' יוסי אבל חכ"א שלשתן מעכבין קסברי מקרא נדרש לפניו ולפני פניו תקיעת שופר ושילוח עבדים כדאמרן ולאחר השמטת קרקעות שנאמר יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו.
ואקשינן והכתיב יובל היא למעט ופרקינן האי יובל לא אתא למעט אלא ללמד שתהא יובל נוהגת בחוצה לארץ האי בהדיא כתיב וקראתם דרור בארץ לכל יושביה. ודחינן ההוא דרור בארץ לכל יושביה יובל היא. ללמד בזמן שאתה קורא דרור בארץ אתה קורא דרור בחוצה לארץ.
ולנטיעה. פי' שני הערלה מתשרי מנינן מנ"ל דכתיב שלש שנים יהיה לכם ערלים וכתיב ובשנה הרביעית ויליף שנה שנה מתשרי.
ת"ר אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית שלשים יום לפני ר"ה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית.
מתוך: חידושי הרמב"ם על ראש השנה (עריכה)
אלא רבי יהודה מאי טעמיה פירוש מאי טעמיה דרבי יהודה שעשה עיקר היובל שלוח עבדים ולא פשה תקיעה עיקר ואמרינן (קסבר) מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו (פירוש) [כי] כך סדר הפסוקים "והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם: וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו: יובל היא שנת החמשים שנה תהיה לכם" (ויקרא כה:ט-יא) רבי יהודה סבר מקרא נדרש לפניו כלומר "יובל היא" במה בפסוק שלפניו שהוא "וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ" שהוא שלוח עבדים ולא לפני פניו שהוא "והעברת שופר תרועה".
אמר ר׳ חייא [אמר ר׳ אבין] (בר אבא) אמר רבי יוחנן זו דברי רבי (יהודה ורבי) יוסי [בר יהודה] אבל חכמים אומרים שלשתן מעכבות פירוש שלוח עבדים והעברת שופר והשמעת קרקע קסברי מקרא נדרש לפניו שהוא "וקראתם דרור" הרי שלוח עבדים ולפני פניו "והעברת שופר תרועה" הרי תקיעה ולאחריו לא תזרעו ולא תקצרו הרי השמעת קרקע הילכך שלשתן מעכבות.
אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב (ערב שביעית) שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית. צריך אתה לידע עיקר הדבר ואחר (כך) יתברר לך (פירושו הילכך הלכה זו הא) [פירוש ההלכה] דתנן "אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה" (שביעית ב:ו) היינו סבורים שכך הוא פירוש משנה זו דתנא קמא דמשנה זו דאמר פחות משלשים יום [לפני ראש השנה] (שלשים יום) בלבד בעי כדי שתקלוט קודם ראש השנה ובא רב נחמן ופירש דלא פליגי הני תנאי (עם הני תנאי) אלא בקליטה דתנא קמא סובר לשלשים יום קולטת ורבי יהודה סובר לשלשה ימים קולטת ורבי יוסי ורבי שמעון סברי דלשתי שבתות קולטת. וכולהו מודו דצריכין אנו [לשלשים יום] שתעלה לנו שנה אחר שתקלוט ואחר כך יהא מותר לקיימה בשביעית. ופירש אליבא דרבי אליעזר דאמר שאין חשוב שנה אלא שלשים יום ומשום הכי אמר רב נחמן (אמר רבה בר אבוה) לדברי האומר שלשים יום וכו' ועל הא אמרינן אלא מאי רבי אליעזר שלשים ושלשים בעי פירוש הא ברייתא דתניא בה אחד הנוטע שלשים יום לפני ראש השנה ששמענו ממנה דלשלשים קלטה הנטיעה ולא תעלה לו שנה אלא לשלשים יום. אי רבי מאיר הוא אי אפשר דהא לא בעי אלא יום אחד והאי ברייתא אמרה דשלשים יום הוא שחשוב שנה אבל פחות מכאן לא ואי רבי אליעזר שלשים ושלשים בעי שלשים לקליטה ושלשים אחרים כדי שתעלה לו שנה כמו שפרשנו למעלה שאנו צריכין שתעלה לנו שנה אחר הקליטה [שביתה כמו שפרשנו] ואי נמי סבר כרבי יהודה דלשלשה ימים קלטה שלשה ושלשים בעי שלשה לקליטה ושלשים שתעלה לנו שנה דהא פירוש רב נחמן דאפילו רבי יהודה סובר שלשים בעינן ואחר כך תעלה לנו שנה כדאמרינן לדברי האומר שלשה צריך שלשה ושלשים. ופרקינן לעולם רבי מאיר הוא דאמר יום אחד בשנה חשוב שנה וזה שהצריך האי תנא שלשים יום לפני ראש השנה לא כדי שתעלה לנו שנה אלא כדי שתקלוט קודם ראש השנה. ואקשינן אי הכי שלשים ואחד יום בעי [פירוש אפילו תוקמיה כרבי מאיר שלשים ואחד בעי] שלשים לקליטה ויום אחד אחר שלשים כדי שתעלה לנו שנה אחר הקליטה. ופרקינן יום שלשים עולה לכאן ולכאן כלומר הוא (סוף) הקליטה וחשבינן אותו כאלו אחר הקליטה הוא לענין יום אחד בשנה חשוב שנה. ואם תשאל מאחר שעמדה הברייתא (בזו) לבי מאיר אמאי תנא בה פחות משלשים יום לא עלתה לו שנה ואסור לקיימן בשביעית משום שלא קלטו דאוקמינינן לרבי מאיר דסבר קליטה לשלשים יום וכדאמרינן כי קאמר רבי מאיר שלשים לקליטה (אלא) לא עלתה לו שנה למה והא רבי מאיר סבר יום אחד בשנה חשוב שנה. תשובתך יש לומר לא אמר רבי מאיר יום אחד בשנה חשוב שנה אלא אם היה אותו היום אחר הקליטה אבל הכא משלא קלטה לא עלתה לו שנה.
הא דתניא אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית. פרש"י ז"ל עלתה לו שנה במנין שני ערלה פחות משלשים יום לא עלתה לו שנה עד תשרי הבא ואם ערב שביעית הוא אסור לקיימה משום תוספת שביעית שמוסיפין מחול על הקדש. וכן פרש"י ז"ל הא דתנן אין נוטעין ואין מבריכין ערב שביעית פחות מל' יום לפני ר"ה ואם נטע והבריך והרכיב יעקור וא"ר נחמן לדברי האומר ל' יום צריך שלשים ושלשים, דצריך שלשים לקליטה שתהא נשרשת בקרקע ושלשים לתוספת שביעית וימי הקליטה אין עולין לה דכמאן דמנחא בביתא דמיא כל זמן שלא קלטה. וכן פירש עוד בפ' הערל כל שלשים יום לפני שביעית כשביעית דמי דנפקא לן מבחריש ובקציר במשקין (דף ג') ובעינן שתקלוט קודם זמן האיסור.
וראיתי בתוספות שר"ת ז"ל השיג על זה חדא דלישנא דמתני' דקתני פחות מל' לפני ר"ה לא משמע שלשים ושלשים. ועוד דא"כ מאי קשיא ליה בגמ' אלא מאי ר"א שלשים ושלשים בעי כי היכי דמתני' דשביעית קתני שלשים יום לפני ר"ה והיינו שלשים דקליטה חוץ משל תוספת הכי נמי ברייתא שלשי' דקליטה קתני חוץ משל תוס' בתרווייהו חד לישנא תנינן וחד פירושא אית להו ועלה דההיא מתני' איתניא הך ברייתא בתוספתא דשביעית ועוד השיב מהא דתנן בשביעית ומייתינן לה לקמן בגמרא האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ר"ה מותרין בשביעית כו' ואע"פ שהשרישו בזמן זה של תוספת שביעית. ואף לדידי קשיא לי הא דאמרינן לקמן אלא לעולם ר' מאיר וכי קאמר שלשים לקליטה אי הכי שלשים ואחד בעי כלומר שלשים לקליטה ויום אחד לחשיבות שנה והיכי סגי ליה בהכי והא קליטה בזמן תוס' שביעית.
ומראין דבריו של רש"י דר"א הוא דאית ליה תוספת שביעית שלשים אבל לר"מ לית ליה תוספת אלא יום אחד שהוא חשוב שנה ולאו מילתא היא דתוספת שביעית שלשים יום הלכתא גמירי לה לר' ישמעאל וקראי ליה לר"ע כדאיתא בפ"ק דמשקין ולא שייכא בפלוגתייהו ר"מ ור"א כלל וסוגיין יום אחד בשנה חשיב שנה בין בדאוריי' בין בדרבנן ואלו תוספת שביעית הויא טפי טובא. כדתנן התם עד הפסח ועד העצרת.
ור"ת ז"ל פירש דאין תוספת לשביעית אלא בחריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית כלומר שלא יחרוש ערב שביעי' כדי שתועיל חרישה שלו לשביעית שהיא עבודת קרקע לצורך שביעית אבל ליטע ולהרכיב ערב שביעית מותר ובלבד שתקלוט קודם שביעית לר' יהודה ג' ימים לפני ר"ה ולר' יוסי שתי שבתו' וכן מותר לזרוע ערב שביעית בכדי שישריש קודם ראש השנה כדאמרינן באורז ופרגין והא דא"ר נחמן לדברי האומר שלשים צריך שלשים ושלשים ה"ק לדברי האומר בשביעית שלשים לענין ערלה דקתני ברייתא דלעיל צריך שלשים ושלשים לקליטה שלשים ולעלות לו שנה שלשים כך פר"ת ז"ל.
ומיהו בפרק הערל (יבמות פג:) אמרי' הלכה כר' יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה דתנן אין נוטעין ואין מרכיבין כו' ואמר ר"ג אמר רבה בר אבוה לדברי האומר שלשים צריך שלשים ושלשים לדברי האומר שתי שבתות צריך שתי שבתות ושלשים התם לא מדכרי בגמ' ערלה וקא מייתי לה לדרב נחמן עלה דמתניתין דשביעית הא משמע דלפרושי למתניתין איתמר הרי אמרו בתוספות לאו דר"נ לפרושי מתני' דשביעית אתא אלא מייתי דלענין שביעית וערלה הלכה כר' יוסי בהרכבה וזו השיטה מתחוורת לזה הפי' כהוגן.
ותו קשיא לי הא דהוינן בגמ' לימא דלא כר"מ דאי ר"מ הא אמר יום אחד בשנה חשוב שנה דקס"ד דהני שלשים דקתני לחשיבות דערלה קא בעי להו וקשיא ליה דביום א' סגי ליה לחשיבות שנה והא ל' דשביעית ע"כ לקליטה קתני להו וכיון שכן שלשים דערלה ודאי דקליטה נינהו ולא הוה ליה לאקשויי אלא פרכא דלקמיה דשלשים ואחד בעי.
ויש לפרש ולומר דודאי אסור ליטע ערב שביעית אלא בכדי שתקלוט ותעלה לנטיעה זו שנה קודם שביעית לא משום תוספת שביעית שאין תוספת אלא בחריש הנכנס לשביעית אלא גזרת חכמים היא מפני שאדם מונה שנים לערלה ולרבעי וכל שנה ראשונה שלו שביעית היא יאמרו בשביעית נטע לפיכך יעקור אא"כ קלטה ואחר קליטה עלתה לו שנה לנטיעה זו בל' או ביום אחד כדי שתמנה שביעית שנה שניה שלה. וכענין הזה ראיתי להר"מ במז"ל.
ומצאתי במס' תרומות בפ' שני אהא דתנן הנוטע בשבת שוגג יקיים מזיד יעקור ובשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור ומפרש בירושלמי מה טעמא דרבנן נחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות דבר אחר מונין לשביעית ואין מונין לשבתות היך עבידא נטע פחות משלשים לפני שביעי' ונכנס' שביעית אין תומר חשד אין כאן חשד ואין תומר מונין יש כאן מונין נטע פחות ל' יום לפני שביעית ונכנסת שמינית אם תימר חשד יש כאן חשד ואתיא כמאן דאמר מפני מונין ברם כמ"ד מפני חשד וקנסו שוגג מפני מזיד. ע"כ הסוגיא הזו שנחלקו בחומר שביעית יוחד מן השבת. ומ"מ נראה דמודים בנוטע במזיד פחות משלשים לפני שביעית דיעקור מפני המנין ונתבאר מכאן הטעם שפירשתי וגם זו תשובה לדברי רש"י ז"ל שאמרו אין כאן חשד משמע שאין איסור שביעית בשלשים שלפני ר"ה כלל.
ומה שהוקשה לר"ת ז"ל מלישנא דמתני' דלא קתני אלא ל' ועוד למה לא העמידו ברייתא דלעיל בל' של קליטה בלבד חוץ משלשים של חשיבות שנה כמתני' שביעית דיש לנו לתרץ בכל זה ולומר דמתני' לר"נ ה"ק אין נוטעין ואין מבריכין ערב שביעית עד שיהו להן לנטיעה ולהרכבה זו דהיינו קליטה שלשים יום קודם ר"ה ופירשו בברייתא שכל נטיעה שלא עלתה לה שנה אסור לקיימה בשביעית לומר דמתני' ל' יום דקליטה בלחוד קתני וצריך שתעלה לו שנה אח"כ ואע"ג דקתני פחות מל' יום לפני ר"ה לא שלשים הסמוכין לר"ה קתני אלא עד שיהא לפני ר"ה כדי שיתן לקליטה ל' ויהא לחשיבות שנה כדי שצריך לה או שלשים או יום אחד דמתני' לא קתני בחשיבות שנה כמאן ומאי דלא פריש במתני' פריש בברייתא דבעינן שתעלה לו שנה ותהא שנה שביעית נמנית שניה דודאי מדקתני ברייתא עלתה לו שנה לחשיבות נמי קתני דהא פריש שנה זו עולה לו ושביעית נמנית שניה וליכא למימר דברייתא נמי נתני שלשים דקליטה דא"כ עלתה לו שנה דקתני לא פריש בכמה ומסקנא אלא לעולם ר"מ וכי קא בעי שלשים לקליטה והני ל' דקליטה נמי דקתני ברייתא וקסבר יום שלשים עולה לכאן ולכאן והשתא ניחא נמי מתני' דשלשים של קליטה קתני ור"מ היא ודומיא דברייתא ומיהו לא מסיימי בגמ' מנו דמ"מ מתניתין שפיר אתיא ליה [נמי] למאי דס"ד מעיקרא.
והא דאמר ר"נ לדברי האומר שלשים צריך שלשים ושלשים לאו לתנא קמא דמתני' קאמר אלא קאמר סתם דבעי' שלשים לחשיבות שנה ובעינן קליטה קודם לכן וכיון שמצינו ג' מחלוקת בקליטה מתני' ותנא דברייתא דלעיל בעו ל' ר' יהודה ור' יוסי כל חד בשעוריה קא מפרש להו ר"נ אליבא דר"א דבעינן שלשים דחשיבות שנה וזמן הקליטה ומשמע דר"נ כר"א סבר ליה דשלשים בשנה חשובין שנה ומוקי לשעורי דתנאי כותיה דהא אנן לא שמעינן להו לחד מהני תנאי דסבירא להו כר"א אי נמי מתני' לדר' נחמן שלשים ושלשים בעי וכדקא סלקא דעתין מעיקרא דלא ליסתיימא כר"מ דהא רב נחמן כר"א ס"ל:
כאילו נתענה תשיעי ועשירי: כלומר נצטוה ונתענה.
והא דאמר ר' יוסי לפי שאי אפשר לעולם בלא תקיעה, ואפשר לעולם בלא שילוח עבדים - וקשיא לי, תינח שלא שלחו; שלא שמטו מאי איכא למימר? דהא אי אפשר לעולם בלא השמטות קרקעות לר' יוחנן דאמר האחין שחלקו מחזירין אותו זה לזה ביובל דאי אפשר דהוו כולי עלמא חד בר חד. ויש לומר דמשום האי נמי הוא דקאמר "ועוד זו מסורה לבית דין", חדא מינייהו נקט.
הא דתניא אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית שלשים יום לפני ראש השנה- עלתה לו שנה וכו' אם לערלה ערלה ואם לרבעי לרבעי דאלמא יש בהרכבה והברכה משום ערלה, קהו בה רבוותא קהיתא מדתניא בספרא (קדושים פרשה ג ): "ונטעתם כל עץ מאכל"- פרט למבריך ומרכיב". ויש מפרשים דהברכה דהכא בשנפסקה מן האב ומשעת הפסקה מונין לה לשלש שנים, וההיא דהתם קודם שנפסקה, אם אינה חייה מן האב חייבת בערלה. והכין מוכח בירושלמי דאמרינן התם "מאן מוכח", ואהדרו "מאן דאכיל דלא דיליה בהיל לאיסתכולי ביה". ומרכיב אמרכיב נמי לא קשיא. ההיא במרכיב באילן הנטוע למאכל ומפני שזו בטלה לגבי הראשונה דילדה שסבכה בזקנה בטלה, ואפילו ילדה בילדה לכי מלו שלש לילדה ראשונה, שנייה נמי שריא; והא דהכא בשנטעה לראשונה לסייג ולקורות לפי שאין בראשונה משום ערלה כלל והילכך זו אינה בטלה לגבה. וכן נמי בשהרכיב בתוך אילן סרק, ואף על פי שאינו רשאי משום כלאים. והכין איתא בירושלמי דתני "גוי שהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק, אף על פי שאין ישראל רשאי לעשות כן- יש בו משום ערלה. מאימתי מונין לה? משעת נטיעתה".
דף י עמוא א
[עריכה]ופירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט: יש מפרשים "נטיעה זו" כלומר זו שעלו לה שלשים יום לשנה נחמיר עליה להמשיך שנתה עד ט"ו בשבט שהיא שנתו של אילן. ולשון "זה" מסייען. וכן נמי הא דאמרינן "פעמים שברביעית ועדיין אסורים משום ערלה" - דאלמא משמע דלא בכולן אמרו שהיא נמשכת עד ט"ו בשבט אלא פעמים.
והרב זרחיה הלוי ז"ל כתב דאפילו נטיעה פחות משלשים יום לפני ראש השנה נמי, ואף על פי שיש לה שנים שלמות, הואיל ונכנס לתוך שנתו של אילן. והאי דקאמר "ופירות נטיעה זו", כלומר שהנטיעה שגורמת לה לאיסור ערלה היא מושכתה משנה זו לשנה זו ועד ט"ו בשבט. והא דקאמר "פעמים" - לפי שהחנטה המצויה מראש השנה עד ט"ו בשבט באילנות מילתא דלא שכיחא היא ומקצת ממיני האילנות. ומסתברא שהוא כן דהא מילתא בטעמא אתו לה ולא בחומרא בעלמא שלא בטענה; דמאי טעמא אסרינן להו לפירי דרביעית, כיון דעלתה לו שנה באותן שלשים יום. ועוד, דאפילו בשנטעה אחר ראש השנה מיד אתה מצריכו גם כן להוסיף עליה עד ט"ו בשבט כדי שלא תחלוק, שגם היא אין לה אלא שנה שלימה ממש ואין לך שלא תכנס משלישית לרביעית ומרביעית לחמישית אלא בנוטע דוקא בפחות משלשים יום לפני ראש השנה, והיא מיעוטא דמיעוטא. ומאי "פעמים" אלא שיש לך לומר בזה דכל שאתה מחמיר עליה ומוציאה אחר שנתה- קורא "פעמים". ומכל מקום לא עשאוה כהלכתא בלא טעמא. ומסתברא דהיינו עיקרא דמילתא דכיון דאזלינן דאילן גדל על רב מים של שנה שעברה וכל שהוא חונט בין תשרי לט"ו בשבט היינו מחמת יניקת המים שלפני ראש השנה, ושרף שעלתה בו מחמת אותן מים ואותה יניקה הוא שהוציא פירות שלו (וכענין מה שאמרו לקמן בפירקין) והילכך אפילו נטעה פחות משלשים יום לפני ראש השנה (שיש לה עכשיו שנים שלמות) - מכל מקום פירות אלו עשאום כאילו חנטו קודם תשרי דחנט זה משרף לפני תשרי הוא והילכך אין לחלק בין נטעה שלשים יום לפני ראש השנה לנטעה פחות משלשים יום.
בן בקר בן שתים: פירוש: עגל בן בקר. אבל פר בן בקר הרי זו בן שלש שנים.
והא דאמרינן הכא דיום אחד בשנה חשוב שנה לר' מאיר או שלשים לר' אלעזר - הני מילי בכל שנה שנאמר בתורה, אבל בשטרות הרי היא שנה שלמה מיום ליום כלשון בני אדם. ואפילו בשנתעברה השנה מחלקת, וכדרך שאמרו לגבי נדרים ולגבי שכירות.
הא דמקשה רבה ואמר "קל וחומר מנדה" הקשו בתוס', ולימא ליה זבה תוכיח, שאין מקצת היום עולה לה בתחלתה (דיום שפוסקת בו אינה סופרתו למנין שבעה נקיים (כדאיתא בפרק בתרא דנדה) ואפילו הכי מקצת היום עולה בסופה, דזבה טבילתה ביום ומותרת לבעלה דבר תורה אלא שחשו ליה חכמים ואסרו לעשות כן משום שמא תבא לידי הספק, כלומר שמא תראה בו ביום אחר טבילה ותסתור ספירה למפרע ונמצא בועל זבה למפרע. וכל שכן דלר' יוסי מותרת לגמרי, דסבירא ליה דמקצת היום ככולו לגמרי, ואפילו ראתה לבסוף אחר טבילה סבירא ליה דלא סתרה ספירתה, דמכאן ולהבא היא מטמאה. והם העלו אותה בקושי; וכבר תירצתיה אני בנדה פרק בנות כותיים, בסייעתא דשמיא.
ופירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט: ואם תאמר אם כן מפני מה אמרו "שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה", והלא לא עלתה עד ט"ו בשבט? ויש לומר דנפקא מינה שאם עשו לה ט"ו בשבט ראש השנה הייתי אומר שאילו נטעה שלשים יום לפני ט"ו בשבט עלתה לו שנה.
כאלו התענה כו': הקשה ר"ת משמע דאם התענה בט' משובח טפי הא אמרינן במס' פסחים מר בריה דרבינא הוה יתיב כולה שתא בתעניתא בר ממעלי יומא דכפורי ויומא דפוריא ועצרתא ותירץ דה"ק כאלו נצטוה להתענות ט' וי' והתענה וטעם הדבר או כדי שיוכל להתענות יפה ולא יבא לידי דחיית ענוי י"ה או כמו שפי' הר' יונה ז"ל שהוא כדי להראות כי קדוש היום לאלהינו וראוי לאכול בו ממתקים כמו בר"ה אלא שגזירת הכתוב הוא לפרוש בו ביום מתאות גופניות שנהיה כמלאכים כמ"ש במדרש:
ה"ג ת"ר יובל היא: ול"ג כי יובל היא דהשתא לא דרשינן אלא יובל היא תהיה לכם דכתיב בקרא וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא שהוא מיותר דהא כתיב (לעיל) יובל היא שנת החמשים שנה תהיה לכם והכי מוכח להדיא לקמן במאי דאמרינן מקרא נדרש לפניו ולאחריו כדבעינן לפרושי בס"ד הילכך דריש ליה לרבות שתהא קדושת יובל בשמטת עבודת הארץ נוהגת מ"מ אע"פ שלא שמטו קרקעות לחזור לבעליהן ואף על פי שלא תקעו ב"ד כשופר יכול אפילו לא שלחו עבדים לחירות ת"ל היא פי' דמיעוטא איכא היא יובל ויש (אחריה) [אחרת] שאינה יובל ולקמן מפרש טעמא משום דקסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ולא לאחריו פי' דהאי יובל ואין (אחריה) [אחרת] יובל נדרש למה שכתב לפניו דהיינו וקראתם דרור ולא למה שכתוב לפני פניו והיינו תעבירו שופר ולא למה שכתוב לאחריו דהיינו ושבתם איש אל אחוזתו שזהו שמטת קרקעות וכן פרש"י:
ר' יוסי וכו' עד לפי שאפשר וכו': שפעמים שאין עבד עברי בישראל שיהא טעון שלוח וא"א לעולם בלי תקיעת שופר שא"א שלא ימצא שופר בעולם ומסתמא לא תלה הכתוב החיוב אלא בדבר המצוי. וא"ת ניחא שלא שלחו אלא אע"פ שלא שמטו מאי איכא למימר לר"י דאמר האחין שחלקו מחזירין זה לזה ביובל דהא לדידיה ודאי א"א בלא השמטת קרקעות לבעליהן דהא א"א דלהוי כל ישראל חד בר חד עד יהושע לימא תהוי תיובתיה דר"י וי"ל דלר"י אידך טעמא עקר:
דבר אחר זו מסורה לב"ד וזו אינה מסורה לב"ד: והאי דבעי' מאי דבר אחר לאו לר"י בעינן לה אלא לבר פלוגתיה דלדידיה הוה משמע דסגי בטעמא קמא:
וכ"ת וכו' זו מסורה וכו': ומסתמא לא תלה הכתוב יובל אלא בדבר המסור לב"ד:
אבל חכמים אומרים שלשתן מעכבות בו: וק"ל כותיה:
תנו רבנן אחד הנוטע וכו': הא ודאי מדקתני עלה אם לערלה ערלה אם לרבעי רבעי נראה דערלה נוהגת בהרכבה ובהברכה וקמ"ל בהברכה דאע"פ שאינ' נטיעה לכתחילה ממש כדכתיב גבי ערלה אפ"ה כנטיעה חשבינן לה והרכבה אשמעינן נמי דסד"א שאין נוטע אלא הנוטע בארץ אבל לא זה שנוטע באילן קמ"ל.
ומיהו ק"ל הא דאמר בספרא ונטעתם פרט למבריך ולמרכיב ובירושלמי פי' דלא קשיא מבריך אמבריך כאן מעצמה כאן מאמה פי' דכשיונקת מאמה דינה כמוה ולא נהגא בה ערלה וכשיונקת מעצמה ומתחילין למנות לה ג' שנים וכ"ז שפסקה מאמה ודאי יונקת מעצמה אבל קודם שפסקה מאמה אמר שם שכל זמן שעליה הפוכין שגבי עליה כלפי פני עלי האם יונקת מאמה וכשהן פנים נגד פנים יונקת מעצמה ונתנו משל בדבר היינו דאמרי אנשי מאן דאכיל דלא דידיה בהית לאסתכולי ביה וכן מצינו במשנת מסכת ערלה בריכה שנפסקה והיא מליאה פירות פי' של קודם הפסקה כשינקה מאמה שהן מותרין ואח"כ גדלו אחר הפסקה שנוהג בה ערלה אם הוסיף במאתים אסור פי' שתוספת האיסור בטל בהיתר באחד ממאתים ולא בפחות דלא אמרינן ראשון ראשון בטל כשהוא כדרך גדילתו כדאיתא בנדרים וכדכתיבנן בהשותפין ולמדנו ממשנה זו דהברכה הולכין אחר הפסקה כדברי הירושלמי מיהו מרכיב אמרכיב קשיא ותו ק"ל היכי שייך לממני ערלה בהרכבה דאי בשהרכיב באילן זקן שיש לו הא אמרינן התם ילדה שסיבכה בזקנה בטילה ודינה כדין הזקנה שפירותיה מותרין ואי בשהרכיבה בילדה שאין לה ג' שנים הא נמי דינה כדין הראשונה וכשישלמו ימי ערלה של דאשונה יהו מותרין אף פירות השני' והכי מוכח במס' סוטה ויש שתירצו דהכא מיירי כשהיתה ראשונה לסייג ולקורות שאין ערלה נוהג בה דהשתא כל היכא דהוה ילדה בילדה מנינן לשניה ולא כראשונה שהיא לסייג ולקורות והראיה ממאי דאמרינן במס' סוטה גבי חוזרי המלחמה ר' אליעזר אומר אשר נטע כרם ולא חללו פרט למבריך ולמרכיב ואקשינן והתנן אחד הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב ופריק לא קשיא כאן בהרכבת היתר חוזרין מעורכי המלחמה כאן בהרכבת איסור פי' כגון מין בשאינו מינו אין חוזרין כר' אליעזר והוינן בה האי הרכבת היתר ה"ד אלימא ילדה בילדה תיפוק ליה דבעי מהדר משום ילדה ראשונה אלא ילדה בזקנה האמר ר' אבוהו ילדה שסבכה בזקנה בטלה א"ד ירמיה לעולם ילדה בילדה וכגון דנטעה להאי קמייתא לסייג ולקורות דתנן הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה ואלו משום דאשונה לא הדר והדר משום ילדה שניה ולא בטלה בראשונה כיון דילדה היא הא אלו היתה הראשונה זקנה של ג' שנים אע"פ שנטע לסייג ולקורות הוה בטילה ילדה זו גבה בין לענין ערלה שאין נוהג בין לענין שאין חוזר עליה מעורכי המלחמה ואמר מ"ש ילדה בילדה דלא בטלה להיות כראשונה כי היכא דבטלה בזקנה ומהדרינן דזקנה לאו בת מהדר היא פי' דאלו אימליך עלה שתהא לאכילה לא הדרא ואין ערלה נוהגת בה ולפיכך ילדה זו בטילה בה אבל השתא דהוה ראשונה ילדה בת מהדר היא שאם נמלך עליה לאכילה מונין לה משעת נטיעתה מידי דהוה אעלו מאליהן דתנן עלו מאליהן חייב בערלה ולפיכך אינה בטילה בה ומונין להו משעת הרכבתה וחוזרין עליה והראשונה עומדת כדינה שהיא פטורה מערלה ואין חוזרין עליה דהרכבה אינה כהמלכה למנות לראשונה דא"כ אכתי תיקשה לן תיפוק ליה דבעי מהדר משום ילדה ראשונה אלא ודאי כדאמרן ולמדנו במרכיב אילן מאכל על אילן מאכל שמונין לראשונה לעולם והיינו תניא בספרא אבל במרכיב ילדה בילדה שהיתה לסייג ולקורות מונין לשניה ועליה אמרו כאן דערלה נוהגת בהרכבה כנ"ל ומורי נרו הי' מפרש דהא מתניתא במרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק שמונין לשניה לעולם ואפי' ילדה בזקנה ובירושלמי הקשה ממנה לר"י שסובר דמונין לה משעת נטיעה ראשונה של אילן סרק ואמר דפליגא אדר"י וקיימא כר"ל והא דלא אוקימנא ההיא דמס' סוטה בהכי משום שקלי וטרי התם בהרכבת (היחיד) [היתר] והאי הרכבת איסור היא משום כלאים כדאית' בת"כ מנין שאין מרכיבין עץ סרק ע"ג עץ מאכל ולא עץ מאכל ע"ג עץ סרק ולא עץ מאכל ע"ג עץ מאכל שנאמר את חקותי תשמרו וכיון שהיא הרכבת איסור אין חוזרין עליה מעורכי המלחמה ונכון הוא. מיהו בחו"ל אין ערלה נוהגת בהברכה והרכבה לעולם דהא ראב"י סבר דאין ערלה נוהגת בהברכה והרכבה אפי' בארץ והלכה כמותו בחו"ל דק"ל כל המקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל והרכבת כלאים אסור מן התורה אפי' בחו"ל כדאיתא בפ"ק דקדושין ואפי' ע"י גוי אסור מדרבנן כדאיתא בסיפרא מיהו אין בה אלא איסור הרכבה ואם הרכיב כלאים בין בארץ בין בחו"ל נהי דעבד איסורא אבל הפירות מותרין באכילה:
פחות משלשים יום לפני ר"ה וכו': תמיהא מלתא למאי דקס"ד בריש שמעתין דהאי ברייתא לא מיירי כלל לענין קליטה אלא לענין עלתה לו שנה דהא שנוייא בתרא דשנינן דהיינו דמתניתא לענין קליטה איירי מכלל דעד השתא ס"ל דמתניתא אפי' בשקלט בעי שלשים יום וקשיא לן דהניחא לענין ערלה דפחות משלשים יום לא עלתה לו שנה משום דפחות משלשים יום אינו חשוב שנה אבל לענין שביעית אמאי יעקור ואמאי אסור לקיימן כיון דנטעו וקלט קודם שביעית ורש"י ז"ל רצה להשמר מקושיא זו שפי' כאן אסור לקיימן בשביעית משום תוספת שביעית מן התורה אינו אלא שלשים יום ואע"פ שחכמים הוסיפו מפסח ומעצרת ה"מ לכתחילה אבל בדיעבד לא יעקור אלא כשנטע תוך שלשים יום שהוא תוספת דאורייתא והקשה עליו ר"ת שלא אסרה תורה משום תוספת שביעית אלא עבודה שהיא מועלת בשביעית כגון חרישה וכיוצא בה דהא מבחריש נפקא לן וכדאמר לעיל חריש של [ערב] שביעית הנכנס לשביעית וקציר של (שמינית) [שביעית] היוצא למוצאי שביעית מכלל דלא אסר הכתוב מדין תוספת שביעית לפניו ולא לאחריו אלא עבודה שהיא מועלת לפירות שביעית הילכך בנטיעה והברכה והרכבה אין בה שום איסור דהא לא מהני ליה בשביעית כלל דאפי' יהיב פרי ערלה נינהו ואי משום גדול האילן כלל לא נאסר כלל לא בשביעית ולא בשבתות שא"כ לעולם יהא אסור ליטע הילכך בהא ליכא לא מדאורייתא ולא מדרבנן שאף חכמים (בחרישה) שאסרו [בחרישה] בשדה לבן מן הפסח ובשדה אילן מן העצרת ושיערו חכמים דבהכי אפשר דמהני בשביעית אלא שהתורה לא אסרה אלא מעלה הניכרת לגמרי בשביעית תדע דהא למסקנא אליבא דר"מ איתוקמי מתניתא דבעי שלשים יום לקליטה ומקצת יום שלשים עולה משום שנה ונמצא שהקליטה בתוך שלשים יום של שביעית וא"כ היכן הוא תוספת שביעית דהא כ"ז שלא נקלט כתלוש דמי ועוד דהא לקמן גבי ארז ודוחן ופרגין ושומשמין מחלק בין השרישו לפני ר"ה להשרישו אחר ר"ה אף לענין שביעית אלמא השרשה דערב שביעית משרא שריא ובירושלמי אמר בפי' על מתני' דחורשין ערב שביעית בשדה הלבן עד הפסח ובשדה אילן עד עצרת למה עד הפסח ועד העצרת ע"כ הוא יפה לפרי מכאן ואילך מינבל והתנינן א' אילן מאכל וא' אילן סרק ע"כ מעבה הקורות מכאן ואילך מתיש כחן ע"כ ור"ת ז"ל פי' שלשים לקליטה ולא נהירא דהא כיון דאמרינן בסוף שמעתין דכי אמרינן שלשים יום לקליטה מכלל דמעיקרא לא הוה ס"ל הכי והנכון בעיקר קושיין דטעמא דפחות משלשים יום אסור לקיימן אינו מדין תוספת אלא דכיון שכן הרי נמנית שנה ראשונה לזה שנת השביעית וישראל מונין שנותיהן לשביעית והיום או מחר כשימנו לזו שנה ראשונה משביעית ירננו העם לומר שנטעוהו ממש בשביעית וכדאמר התם הנוטע בשבת במזיד יעקור ובשוגג יקיים ובשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור ופרישנא טעמא משום דמונין ישראל לשביעית ואין מונין לשבתות וכדפרישנא במס' גיטין כי מה שנוטע בשבת אין העולם יודעין כי אינן מונין לימים אבל מה שנוטע בשביעית כל העולם יודעין הלכך אפילו בערב שביעית כל היכא דלא עלתה לו שנה קודם שביעית איכא רינון לומר שניטע בשביעית עצמה וכן מוכיח בפי' בירושלמי:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה