סמ"ג עשה קנא
מצות קנ–קנג, מצוות יובל:
... גרסינן בפ׳ אין בערכין [דף י״א וי״ב] תניא רבי יוסי אומר מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. כשחרב הבית בראשונה אותו היום תשעה באב היה ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היה ומשמרתו של יהויריב היתה והיו הלוים עומדין על דוכנן ואומרים שירה וישב עליהם את עונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו לומר יצמיתם ה׳ אלהינו עד שבאו גוים וכבשום וכן בשניה. אומר היה רבינו יעקב [בתוס׳ פרק השולח דף ל״ו בד״ה בזמן] שיובל היה נוהג בבית שני ואע״פ שאמרה תורה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה שאין היובל נוהג אלא בזמן שכל יושביה עליה [בת״כ דלעיל פ״ב ומביאה בערכין דלקמן] ואומר רב נחמן ברבי יצחק שם בערכין [דף ל״ב] שמנו יובלות לקדש שמיטין לא ק״ל הכי אלא ודאי מנו יובלות שהרי אומר שם [דף ל״ג] רבי יוחנן במסקנא שירמיה החזיר השבטים ויאשיהו מלך עליהם שנא׳ גם יהודא שת קציר לה בשובי שבות עמי ואח״כ גלו לבבל וחזרו מכל שבט ושבט מקצתן ומאחר שחזרו מכל שבט ושבט זה קרוי יושביה עליה. ומביא ראיה ממה ששנינו בערכין [דף ל״א] ובפרק מי שאחזו [דף ע״ד] גבי בתי ערי חומה בראשונה היה נטמן יום י״ב חדש כדי שיהא חלוט לו התקין הילל הזקן שיהא חולש מעותיו ללשכה ותניא בערכין [דף כ״ט] אין בתי ערי חומה נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג.
תניא [בר״ה דף ח׳] וקדשתם את שנת החמשים שנה מה תלמוד לומר לפי שנאמר בעשור לחדש יכול לא תהא השנה מקודשת אלא מיום הכפורים ואילך תלמוד לומר וקדשתם את שנת החמשים שנה מלמד שמתקדשת והולכת מתחילה מכאן אמר רבי יוחנן בן ברוקה לא היו עבדים משועבדים ולא נפטרין לבתיהם ולא שדות חוזרות לבעליהם אלא אוכלין ושותין ושמחים ועטרותיהם בראשיהם עד שמגיע י״ה כיון שהגיע י״ה תקעו בשופר נפטרו עבדים לבתיהם ושדות חוזרות לבעליהם ומפרש שם [בדף ט׳] מאי לשון דרור כמדייר בי דיירא כלומר שגר בכל מקום שחפץ. ...