ראש השנה יא א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל ר' יהושע אומר בניסן נברא העולם בניסן נולדו אבות בניסן מתו אבות בפסח נולד יצחק בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה בר"ה יצא יוסף מבית האסורין בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל תניא ר"א אומר מנין שבתשרי נברא העולם שנאמר (בראשית א, יא) ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי איזהו חדש שהארץ מוציאה דשאים ואילן מלא פירות הוי אומר זה תשרי ואותו הפרק זמן רביעה היתה וירדו גשמים וצימחו שנא' (בראשית ב, ו) ואד יעלה מן הארץ ר' יהושע אומר מנין שבניסן נברא העולם שנא' (בראשית א, יב) ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי איזהו חדש שהארץ מליאה דשאים ואילן מוציא פירות הוי אומר זה ניסן ואותו הפרק זמן בהמה וחיה ועוף שמזדווגין זה אצל זה שנאמר (תהלים סה, יד) לבשו כרים הצאן וגו' ואידך נמי הא כתיב עץ עושה פרי ההוא לברכה לדורות הוא דכתיב ואידך נמי הא כתיב עץ פרי ההוא כדר' יהושע בן לוי דא"ר יהושע בן לוי כל מעשה בראשית (לקומתן) נבראו לדעתן נבראו לצביונן נבראו שנא' (בראשית ב, א) ויכלו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם ר"א אומר מנין שבתשרי נולדו אבות שנא' (מלכים א ח, ב) ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים בחג ירח שנולדו בו איתני עולם מאי משמע דהאי איתן לישנא דתקיפי הוא כדכתיב (במדבר כד, כא) איתן מושבך ואומר (מיכה ו, ב) שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים מוסדי ארץ ואומר (שיר השירים ב, ח) קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות מדלג על ההרים בזכות אבות מקפץ על הגבעות בזכות אמהות ר' יהושע אומר מנין שבניסן נולדו אבות שנאמר (מלכים א ו, א) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו בירח שנולדו בו זיותני עולם (ואידך נמי הכתיב) בירח האיתנים התם דתקיפי במצות ואידך נמי הכתיב בחדש זיו ההוא דאית ביה זיוא לאילני דאמר רב יהודה אהאי מאן דנפק ביומי ניסן וחזי אילני דמלבלבי אומר ברוך שלא חיסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם מ"ד בניסן נולדו בניסן מתו מ"ד בתשרי נולדו בתשרי מתו שנאמר (דברים לא, ב) ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שאין ת"ל היום ומה ת"ל היום היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום מחדש לחדש שנאמר (שמות כג, כו) את מספר ימיך אמלא בפסח נולד יצחק מנלן כדכתיב (בראשית יח, יד) למועד אשוב אליך אימת קאי אילימא בפסח וקאמר ליה בעצרת בחמשין יומין מי קא ילדה אלא דקאי בעצרת וקאמר ליה בתשרי אכתי בחמשה ירחי מי קא ילדה אלא דקאי בחג וקאמר לה בניסן אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה תנא אותה שנה מעוברת היתה סוף סוף כי מדלי מר יומי טומאה בצרי להו אמר מר זוטרא אפילו למ"ד יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין יולדת לשבעה יולדת למקוטעין שנאמר (שמואל א א, כ) ויהי לתקופות הימים מיעוט תקופות שתים ומיעוט ימים שנים בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה מנלן א"ר אלעזר אתיא פקידה פקידה אתיא זכירה זכירה כתיב ברחל (בראשית ל, כב) ויזכור אלהים את רחל וכתיב בחנה (שמואל א א, יט) ויזכרה ה' ואתיא זכירה זכירה מראש השנה דכתיב (ויקרא כג, כד) שבתון זכרון תרועה פקידה פקידה כתיב בחנה (שמואל א ב, כא) כי פקד ה' את חנה וכתיב בשרה (בראשית כא, א) וה' פקד את שרה בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין מנלן דכתיב (תהלים פא, ד) תקעו בחדש שופר (בכסא) ליום חגנו כי חק לישראל הוא וגו'
רש"י
[עריכה]נולדו אבות - אברהם ויעקב:
נפקדה שרה - בא זכרונם לטובה ונגזר עליהן הריון:
בטלה עבודה מאבותינו - ששה חדשים לפני גאולתם פסק השעבוד:
תדשא הארץ - תתכסה ותתלבש בדשאין:
עץ פרי - שנגמר פריו:
ואותו הפרק זמן רביעה הוה - כלומר וראיה לדבר שבתשרי נברא העולם שהרי לגשמים היו צריכין ותשרי זמן רביעה היא:
ותוצא הארץ - ולא כתיב ותדשא הארץ:
ועץ עושה פרי - ולא עץ פרי גמור:
ואותו הפרק זמן - הוא לבהמה וחיה להיזקק זה לזה ולכך היו צריכין וראיה היא שבניסן נברא העולם:
לבשו כרים - בזמן שיתרועעו שבלים בניסן אלמא ניסן זמן זיווג בהמה הוא:
ברכה לדורות - עושה פרי לדורות ומיהו השתא עץ פרי הוו:
בקומתן נבראו - והיינו עץ פרי ראוי היה לטעון פרי מיד:
לדעתם - שאלם אם חפצין להבראות ואמרו הן:
בצביונם - בטעם אחד ואחד ובדפוס כל אחד:
ואומר שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים - אלמא הם איתנים הם הרים ואשכחן דנקראו אבות הרים שנאמר מדלג על ההרים ודילג את הקץ בשביל ההרים:
בחדש זיו - אייר הוא:
שנולדו בו זיותני עולם - כשנתחדש אייר נולדו כבר בניסן אי נמי זימנין דניסן דתקופה נמשך בתוך אייר של לבנה:
להתנאות - להנות:
דתקיף במצות - שופר יוה"כ וסוכה לולב וערבה וניסוך המים (וערבה):
למועד אשוב אליך - לי"ט הבא ראשון ולשרה בן וכל מה שאתה יכול להרחיק יום הבשורה מיום הלידה הרחיקם כדי למצוא ימי עיבור הוולד בין שניהם ואין אתה יכול להרחיקו אלא ממועד למועד כשתאמר שנתבשר במועד זה ושתלד למועד הבא:
כי מדלי מר ימי טומאה - טומאת נדה דקיי"ל (ב"מ דף פז.) שרה אמנו אותו היום פרסה נדה לפיכך ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אבל לא העוגות שלשתה היא בטומאה:
אפילו למ"ד - במסכת נדה (דף לח.) אינה יולדת למקוטעין אלא לחדשים שלימים של שלשים יום:
תוספות
[עריכה]בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים. רבי יהושע מודה בהא ברוב ספרים ואע"פ שהתחילו המכות מניסן דמשפט המצרים י"ב חדש כדתנן בעדיות (פ"ב משנה י) מ"מ לא פסקה עבודה עד תשרי:
לקומתן לדעתם לצביונם. צביונם לשון יופי כמו לעטרת צבי (ישעיהו כח) דדרך בהמה חיה ועוף כשגדלים [גדלים] בנוי בכח בדעת ובקומה וכל זה היה במעשה בראשית בתחלת יצירתם וכולהו נפקי מדכתיב צבאם:
שנולדו בו זיותני עולם. דאע"ג דאייר קרי ליה זיו ל"ק מידי כדפי' בריש פירקין (דף ב: ד"ה בחדש זיו):
את מספר ימיך אמלא. בסוף החולץ (יבמות דף נ. ושם) אמר אלו שני דורות:
אלא דקאי בחג וקאמר לה בניסן. סוגיא דשמעתא מוכח דבתשרי נמול אברהם אבינו דבפרק השוכר את הפועלים (ב"מ דף פו:) אמר בשלישי של מילה באו אצלו מלאכים ואז נאמר לו למועד אשוב אליך כעת חיה ובפרקי דרבי אליעזר נמי אמרינן דביוה"כ נמול א"א והשתא הא דאמר בחג לאו דוקא דשני ימים לפני החג הוה כיון דנמול ביוה"כ ואע"ג דמשמע הכא למועד ראשון הכי קאמר למועד ראשון אחר החג זה דקיימא ביה דכאילו קיימי בחג דמי כיון דלא הוה בו כי אם שני ימים לפניו ולמאי דמסקינן דיולדת לשבעה יולדת למקוטעין לא הוה צריך לשנויי שנה מעוברת היתה דכי מדלית נמי ימי טומאה טבלה נמי בליל חמישי לחג ואפשר דילדה ביום אחרון של פסח אלא משום דאמרינן בסדר עולם ובמכילתא בפרשת ויסעו בני ישראל מרעמסס (אמרי') דבט"ו בניסן נולד יצחק [ומיהו פליגי אדהכא דקאמר נמי בט"ו בניסן דבר הקב"ה עם אברהם בט"ו בניסן באו מלאכים לבשרו] ורבי מאיר שליח צבור יסד במעריב של פסח ומצות אפה ויאכלו בלילי חג פסח ואמרי' בבראשית רבה לושי ועשי עוגות הדא אמרת שפסח היה וכל הני לא ס"ל דלמועד אשוב אליך כעת חיה אמועד ראשון אלא כלומר למועד כזה שהוא פסח וכן תרגם אונקלוס כעת חיה כעת דאתון קיימין והשתא הא דכתיב בפרשת מילה אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת (בראשית יז) ואמרינן [במדרש תנחומא] מלמד שסרט לו סריטה בכותל דלשנה האחרת על כרחך דבט"ו בניסן נאמר ובו ביום נמול ובו ביום באו מלאכים בשנה זו תימה דכל הני דאמרי בתשרי הוה היכי מקיים ההוא קרא דלמועד הזה בשנה האחרת ואיך יתכן לומר שנצטוה בפסח ולא נמול עד תשרי והלא זריזין מקדימין למצות ועוד הכתיב בעצם היום הזה (שם) בו ביום שצוהו מל ואומר ר"ת דהני דאמרי בתשרי סבירא להו כרבי יהושע דאמר בניסן נברא העולם ולהכי הדר לפסח שנה אחרת למועד הזה היינו למועד אחר דביום הכפורים אמר לו וקרוב לסוכות כלומר למועד הזה ראשון של שנה אחרת:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]נז א מיי' פ"י מהל' ברכות הלכה י"ג, סמ"ג עשין כז, טור ושו"ע או"ח סי' רכ"ו:
ראשונים נוספים
בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים. בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל.
תניא ר' אליעזר אומר מנין שבתשרי נברא העולם שנאמר ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי איזהו חדש שהארץ מוציאה דשאים ואילן מלא פירות כדכתיב עץ פרי הוי אומר זה תשרי. ואותו הפרק זמן רביעה היה וירדו גשמים עליהן וצימחו שנאמר ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה.
ר' יהושע אומר מנין שבניסן נברא העולם שנאמר ותוצא הארץ וגו' איזהו חדש שהארץ מליאה דשא ואילן מוציא פירות הוי אומר זה ניסן כו'.
ר' אליעזר דייק מעץ פרי כלומר אילן [מלא] פירות והאי דכתיב עץ עושה פרי לברכה. כלומר שיהו עושין פירות לעולם. ור' יהושע דייק מעץ עושה והאי דכתיב עץ פרי לכדריב"ל דאמר בפרק אלו טרפות כל מעשה בראשית בקומתן נבראו כלומר גדולים ומלאים לדעתן נבראו לא כדעת התינוקות אלא כדעת הגדולים לצביונם נבראו. לתוארם ביופיותם שנאמר וכל צבאם. ופרשינן לצביונם. ר' אליעזר אומר בירח האיתנים ירח שנולדו בו איתני עולם הם היסודות.
שמעו הרים את ריב. והם מלשון החורים האבות והאיתנים מוסדי ארץ כלומר הם היסודות.
ר' יהושע אומר בירח זיו שנולדו בו איתני עולם ולדברי הכל בחודש שנולדו. בו בחדש מתו. שהקב"ה ממלא שנות הצדיקים מיום ליום שנאמר את מספר ימיך אמלא בפסח נולד יצחק שנאמר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן. ואוקימנא בחג בתשרי הוה קאי ואותה שנה מעוברת היתה. ואמ' ליה למועד אשוב אליך והוא מועד הפסח אמר מר זוטרא אפילו למ"ד יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין אלא לט' חדשים מלאין מיום ליום. היולדת לז' יולדת למקוטעין דקיי"ל ביום שבישרה המלאך אותה שעה פרסה נדה וישבה ז' ימים בנדתה וילדה בפסח נמצאת שילדה לז' חדשים פחות ימים.
בר"ה נפקדה חנה. גמר זכירה זכירה בחנה כתיב ויזכרה ה' וכתיב בר"ה שבתון זכרון תרועה. מה זכרון זה בר"ה אף זכירה שנאמר בחנה בר"ה. וגמרו שתיהן שרה ורחל מחנה. וגמרה רחל מחנה בזכירה זכירה וגמרה שרה מחנה בפקידה פקידה.
מתוך: חידושי הרמב"ם על ראש השנה (עריכה)
רבי אליעזר אומר מנין שבתשרי נולדו אבות. פירוש אברהם ויעקב אבל יצחק מודו שבניסן נולד וכדקיימא לן במכילתא דרבי [ישמעאל] (שמעון בר יוחי יב:מא) בחצי הלילה נדבר עם אברהם אבינו בין הבתרים, בחצי הלילה נולד יצחק, בחצי הלילה לקו בכורות וכו'. רבי יהושע אומר מנין שבניסן נולדו אבות שנאמר "ויהי בשמונים שנה וגו' (מלכים א׳ ו:א). קשיא לן טובא מאי ראיה יש מפסוק זה והא בהדיא כתוב ביה "בחודש זיו הוא החדש השני" שמענו שאייר שהוא החדש השני הוא [הנקרא] חדש זיו והוא אומר דניסן הוא חדש זיו דאמר מנין שבניסן נולדו אבות ואמר חדש שנולדו בו זיותני עולם אלמא ניסן הוא חדש זיו (אצלנו). והאי קושיא קשיא אצל רבינו יוסף הלוי ז״ל ולא תשכח בה (פירוקה) דדייק.
אלא דקאי בתשרי וקאמר לה בניסן: והאי דרשא על כרחין לא אתיא כר' אליעזר דהא כתיב בפרשת מילה "אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת"; ובשלמא לר' יהושע דסבירא ליה דבניסן נברא העולם - אפשר דקאי בתשרי וקרי ניסן "שנה אחרת"; אלא לר' אליעזר, מאי "בשנה האחרת"? אלא על כרחין ר' אליעזר סבירא ליה דבניסן קאי וקאמר ליה דבמועד אחר כיוצא בזה בשנה האחרת תלד שרה. והכין מתניא במכלתא- "בט"ו בניסן נדבר הקב"ה עם אברהם. בט"ו בניסן באו מלאכי השרת לבשרו. בט"ו בניסן נולד יצחק". ואמר נמי בבראשית רבה "לושי ועשי עוגות"- הדה אמרה שפסח היה". וכן בהגדה: "למועד הזה"- סרט לו סריטה בכותל ואמר לו כשתגיע חמה במקום הזה לשנה האחרת- תלד לך שרה". וכן תרגם אונקלוס "בעידן דאתון קיימין".
בקומתן: פי' בשלימות קומתן שכל גדלתן היתה להם בבריאתן (וגם יש להם) שנברא כל אחד בקומה הראויה והגונה לו:
לדעתן: פרש"י ששאלן אם היו חפצין להבראות והן אומרין הן והוא פי' ע"ד דרש ובערוך פי' בשלימות דעתן ובאותו הדעת הראויה להן ולא כדעת תינוקות וזה נכון לציביונם לחפצם וכפרש"י בפי' לדעתן ורש"י פי' בטעם כל א' וא' ואין שרש למלה זו לפירושו ועוד דהיינו לדעתן ולקומתן והנכון דצביונם לשון יופי הוא מלשון צבי היא לכל הארצות לומר שנבראו כל אחד בשלימות יופי הראוי לו וכן פי' בערוך. והא דמייתי ראיה מדכתיב ויכלו השמים והארץ וכל צבאם אל תקרי צבאם אלא צביונם לכלהו מייתי ראיה דצביונם לשון פרטי הוא וגם לשון כללי לשלימות קומתן ודעתן ויפותן:
ר' אליעזר אומר וכו' ואומר קול דודי וכו': והכא ליכא למפרך מאי ואומר דכלהו צריכי דאע"ג דאיתנים לישנא דתוקפא מנלן דמשום אבות הוא דילמא משום דתקיף במצות להכי אצטריך שמעו הרים והאיתנים דאינון אבות כדאשכחן דקרי לאבות הרים מדכתיב מדלג על ההרים ומיהו איכא למידק מדאמרינן בסמוך לר' יהושע הא דכתיב בירח האיתנים משום דתקיף במצות סוכה ולולב וערבה האיכא אידך קראי דשמעו הרים את ריב ה' וי"ל דאיהו סבר דאיתנים לשון תוקף הוא ואבות ודאי נקר' איתנים כדכתיב והאיתנים מוסדי ארץ ומיהו בירח האיתנים לא מוקמי' ליה בהכי דהא אשכחן דכתיב בחודש זיו שנולדו בו (איתני) [זיותני] עולם הילכך אית לן למימר דירח האיתנים היינו תקיף במצות אבל רבי אליעזר מוקי בחודש זיו משום דאיכא זיוא לאילני הילכך דריש ירח האיתנים שנולדו בו אבות כנ"ל והא דאמרינן ירח שנולדו בו (איתני) *[זיותני] עולם פי' שהיו כבר נולדים מניסן כשבא הוא כי היה הוא כלו מלא זיו מתחלתו ועד סופו ולהכי קרי ליה חודש זיו שהיה כלו זיו וכללו של דבר דהני קראי סמך ורמז בעלמא ועקר מחלוקתם או בגמרא או בסברא שבדרך חכמה:
האי דנפיק ביומי ניסן: פי' ברכה זו בשם ומלכות אלא שהתלמוד קצר ויומי ניסן לאו דוקא אלא כל מקום ומקום לפי מה שהוא דמלבלבי:
בפסח נולד יצחק: כדכתיב למועד אשוב אליך ומשמע ליה דמועד היינו יו"ט כדכתיב אלה מועדי ה' וא"ל לי"ט הבא ראשון אשוב אליך ולשרה בן:
אימת קאי אילימא בפסח וכו' אלא דקאי כו': פירש שהוא חג דומיא דעצרת. והיינו דלא נקטי ר"ה וכ"ש דלא מצי לומר דקאי בר"ה וא"ל בחג ולא מצי לומד דקאי בר"ה וקא"ל לפסח ואיכא ז' חדשים מקוטעין דהא י"ט הבא ראשון אחר ר"ה היינו סוכות וא"א לדלוג ולומר דעל פסח א"ל הילכך אצטריכנא למימר ע"ב דקאי בחג הסוכות וא"ל לפסח וק"ל דהא כתיב בפ' מילה אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת ולר' אליעזר היכא הוה ניסן שנה אחרת דהא בתשרי נברא העולם ותו היכא אמרינן דקאי בחג הא אמרינן בב"ר לושי ועשי עגות הדא אמרת פסח היה וי"ל דהך דרשה אליבא דר' יהושע היא דאמר בניסן נברא העולם הילכך כיון דקאי בתשרי כי מטי ניסן שנה אחרת היא וההיא דרשה דהתם לר' אליעזר ואיהו סבר דלמועד הזה היינו כעין מועד הזה ממש בפסח קאי ולפסח קאמר לה ולכך כתיב בשנה האחרת וכדתניא במכלתין בט"ו בניסן נדבר הקב"ה עם אברהם בט"ו בניסן באו מלאכי השרת לבשרו בניסן נולד יצחק ואתיא ההוא כר"א ופליגא אהא דהכא לר' יהושע וכן אמר בהגדה למועד הזה אשוב אליך סרט לו סריטה על הכותל וא"ל כשתגיע חמה למקום הזה לשנה הבאה תלד לך שרה ואתיא הא כר' אליעזר וכדרשא דמכלתין ואלו לדרשא דשמעתין הא ודאי אין החמה מגעת בפסח במקום שמגעת בתשרי באותו שעה:
סוף סוף וכו': פירוש שבשעת בשורה פירסה נדה והילכך דל מינה ז' ימי נדה ובצרי להו ז' חדשים דעבור וליכא למימר דקאי ביום ראשון דחג ואמר לה ליום אחרון של פסח דלמועד הזה כעת חיה באותו היום ממש ראשון לחג ופרקינן דלכ"ע יולדת לז' יולדת למקוטעין ואפילו לששה חדשים וב' ימים ואפ"ה אצטריכנן לאוקמה בשנה מעוברת דאלו בשנה פשוטה ליכא לאוקמה דלא משכחת מחג הסוכות עד פסח אלא ששה חדשים אא"כ אתה מונה מיום הראשון של חג ליום שלישי ואילך של פסח והא לא משמע לן מטעמא דפרישית כנ"ל:
מהדורא תנינא:
מתוך: תוספות רי"ד/ראש השנה (עריכה)
כל מעשה בראשית לקומתן נבראו פי' ועשבים נמי לקומתן נבראו גדולים כמו שהן בימי ניסן וכדר' יהושע אבל ר"א דאמר דשאים דקין נבראו כמו שהן בימי תשרי לית לי' האי דרשה דלקומתן נבראו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה