המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"ויחר אף דוד באיש מאד". הנה יש הבדל בין משפט המלך ובין משפט השופטים, שהשופטים לא ישפטו רק כפי התורה
אשר תשקיף על הפעולה, ומשפט הגונב שה וטבחו חרוץ שישלם ארבע צאן תחת השה, אבל המלך ישפוט לפי השעה ולפי
הפועל, שבנדון זה יחרוץ המשפט לפי האכזריות ורוע הלב שהראה העשיר במעשהו, ולכן הציע במשפט זה לפני דוד שידין
אותו במשפט המלכות לצורך שעה ובהשקף על האיש הפועל, ודוד חרה אפו באיש הפועל הזאת, וגמר אומר "כי בן מות האיש העושה זאת", שמצד האיש הפועל חייב מיתה:
וזהו (ה) "ויחר אף דוד באיש מאד ויאמר כו' חי ה' כי בן מות האיש העשה זאת." ולא כוון על מיתת בית דין כי אם לשמים, והוא כי העושה זאת לדל, לחשוק כבשה אחת אשר היא כל אשר לו, הלא יורה כי רעה עינו על הדל, ואמרו רבותינו ז"ל (כתובות סח א) כי כל אשר עינו רעה על הדל כעובד עבודת אלילים שנאמר פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, ולהלן הוא אומר יצאו אנשים בני בליעל, מה להלן עבודת אלילים אף כאן עבודת אלילים ואם כן איש כזה שיש בו עין רעה על דל, בן מות לשמים הוא, מלבד מה שטבח הכבשה שישלם ארבע צאן כדרך אומרו וטבחו כו' וארבע צאן תחת השה:
