קטגוריה:נחמיה ה ז
נוסח המקרא
וימלך לבי עלי ואריבה את החרים ואת הסגנים ואמרה להם משא איש באחיו אתם נשאים ואתן עליהם קהלה גדולה
וַיִּמָּלֵךְ לִבִּי עָלַי וָאָרִיבָה אֶת הַחֹרִים וְאֶת הַסְּגָנִים וָאֹמְרָה לָהֶם מַשָּׁא אִישׁ בְּאָחִיו אַתֶּם נֹשִׁאים וָאֶתֵּן עֲלֵיהֶם קְהִלָּה גְדוֹלָה.
וַיִּמָּלֵ֨ךְ לִבִּ֜י עָלַ֗י וָאָרִ֙יבָה֙ אֶת־הַחֹרִ֣ים וְאֶת־הַסְּגָנִ֔ים וָאֹמְרָ֣ה לָהֶ֔ם מַשָּׁ֥א אִישׁ־בְּאָחִ֖יו אַתֶּ֣ם נשאים נֹשִׁ֑ים וָאֶתֵּ֥ן עֲלֵיהֶ֖ם קְהִלָּ֥ה גְדוֹלָֽה׃
וַ/יִּמָּלֵ֨ךְ לִבִּ֜/י עָלַ֗/י וָ/אָרִ֙יבָ/ה֙ אֶת־הַ/חֹרִ֣ים וְ/אֶת־הַ/סְּגָנִ֔ים וָ/אֹמְרָ֣/ה לָ/הֶ֔ם מַשָּׁ֥א אִישׁ־בְּ/אָחִ֖י/ו אַתֶּ֣ם נֹשִׁ֑אים וָ/אֶתֵּ֥ן עֲלֵי/הֶ֖ם קְהִלָּ֥ה גְדוֹלָֽה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
"ואריבה" - נתוכחתי עם החורים והסגנים שהם העשירים
"משא איש באחיו אתם נושים" - מדוע אתם כך עושים היה לכם לפרנס העניים הללו ואתם מלוים להם ממון לכבוש בניהם ובנותיהם ושדותיהם וכרמיהם ובתיהם
"ואתן עליהם קהלה גדולה" - הקוהלתי ואספתי עליהם קהילה גדולה לצעוק עליהם כדי לביישםמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"וימלך" - ענין עצה כמו מלכי ישפר עליך (דנייאל ד)
"משא" - חוב והלואה כמו משאת מאומה (דברים כ"ד)
"קהלה" - אסיפה והקהל
מצודת דוד
"וימלך" - לבי יעץ אותי להתחזק בדבר ועשיתי מריבה עם השרים
"משא וגו'" - רצה לומר וכי מהראוי לתת לאחיו העני בהלואה הלא בצדקה ראוי להנתן
"ואתן" - רצה לומר נתתי עליהם קול גדול בעבור יהיה אסיפה גדולה מאשר יבואו לקול הצעקה למען יבושו מרבית העםמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
ויימלך ליבי עליי
אדם שקיבל כוח של שלטון ושררה צריך לנצל אותו כדי לעזור לחלשים. כך עשה נחמיה, מושל יהודה בתקופת הבית השני:
נחמיה ה 1-8: " "ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל אחיהם היהודים."
"ויש אשר אומרים: 'בנינו ובנותינו אנחנו רבים, ונקחה דגן ונאכלה ונחיה."
"ויש אשר אומרים: 'שדותינו וכרמינו ובתינו אנחנו עורבים, ונקחה דגן ברעב.
"
"ויש אשר אומרים: 'לווינו כסף למידת המלך, שדותינו וכרמינו. ועתה כבשר אחינו בשרנו, כבניהם בנינו; והנה אנחנו כובשים את בנינו ואת בנותינו לעבדים, ויש מבנותינו נכבשות ואין לאל ידנו, ושדותינו וכרמינו לאחרים'.
"
"וייחר לי מאד כאשר שמעתי את זעקתם ואת הדברים האלה.
"
"וימלך לבי עלי, ואריבה את החורים ואת הסגנים, ואומרה להם: 'משא איש באחיו אתם נושים!'; ואתן עליהם קהילה גדולה.
"
"ואומרה להם: 'אנחנו קנינו את אחינו היהודים הנמכרים לגויים כדי בנו, וגם אתם תמכרו את אחיכם ונמכרו לנו!';
"
"ויחרישו, ולא מצאו דבר." "
הפועל וימלך בא מהמילה מֶלֶך. כדי להבין את הפסוק "ויימלך ליבי עליי", נקרא עוד כמה פסוקים על נחמיה, מהמשך הפרק:
נחמיה ה יד: " "גם מיום אשר ציווה אותי להיות פחם בארץ יהודה, משנת עשרים ועד שנת שלושים ושתיים לארתחשסתא המלך, שנים שתים עשרה - אני ואחיי, לחם הפחה לא אכלתי."
"והפחות הראשונים אשר לפניי הכבידו על העם, ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף שקלים ארבעים - גם נעריהם שלטו על העם; ואני לא עשיתי כן, מפני יראת אלוהים. וגם במלאכת החומה הזאת החזקתי, ושדה לא קנינו; וכל נעריי קבוצים שם על המלאכה..." "
נחמיה היה השליט (הפחה) של ארץ יהודה, מטעם מלך פרס. היתה לו זכות לקחת מהעם מסים כבדים כדי לפרנס את עצמו ("לחם הפחה"). אבל הוא לא ניצל את זכויותיו. יותר מזה: הוא לא שלט בעם ולא שיעבד את העם, אלא להפך - השתתף, יחד עם כל נעריו, במלאכת בניין החומה, שנועדה לשפר את בטחון העם. בקיצור - הוא ממש לא התנהג כמו מלך.
אבל כששמע את "צעקת העם ונשיהם", כששמע שהעשירים מנצלים את עושרם כדי להשתלט על אחיהם העניים ולמכור אותם לעבדים, חל בו שינוי: בפעם הראשונה בחייו הוא נעשה מלך. הוא החליט לנצל את הכוח שלו כנציג של מלך פרס, והכריח את המשעבדים לשחרר את אחיהם, ועל כך אמר "ויימלך ליבי עליי".
מכאן אפשר להסיק שתי מסקנות לגבי הנהגה:
א. גם אדם ענו וצנוע, שבורח מהכבוד ומהשלטון, צריך להיות ערני לשים לב למצב: במצבים מסויימים צריך להתנהג כמלך, להשתמש בכבוד ובשלטון כדי לעזור לחלשים.
ב. המנהיג צריך לנצל את הכוח שלו בצורה מאוזנת: כאשר אף אחד אחר לא מנצל את הכוח שלו כדי לפגוע באחרים - גם הוא לא צריך לנצל את הכוח שלו כדי לפגוע באף אחד; זהו המצב האידיאלי. אבל כאשר אנשים מסויימים מנצלים את הכוח שלהם ופוגעים באחרים - גם הוא צריך לנצל את הכוח שלו נגדם, כדי שיהיה איזון.
מקורות ופירושים נוספים
1. הפירוש המקובל לפועל וימלך קושר אותו למילה הארמית מִלְכָּא שמשמעה עצה, ומכאן ויימלך = נועץ: נחמיה חשב על הבעיה, התייעץ עם עצמו, והגיע למסקנה שצריך לריב עם הנושים.
אך ייתכן גם שהפועל וימלך קשור למילה מֶלֶך:
2. פירשנו במאמר, שליבו של נחמיה נעשה לב של מלך - הוא החליט לחשוב ולפעול כמו מלך; ודומה לזה פירש מלבי"ם.
3. ויש שפירשו, שליבו של נחמיה נעשה מלך בתוכו, השתלט עליו וגרם לו לפעול "מהלב"; הוא התמלא בצער ובזעם על הנושים, והרגשות הללו השתלטו עליו וגרמו לו לצאת מכליו ולצעוק עליהם (ע"פ אברהם אהוביה, "ככל הכתוב") .
מקורות
על-פי מאמר של שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "נחמיה ה ז"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.