רש"י על נחמיה ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על נחמיה · ה · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה" - דלת העם העניים היו צועקים מאד

"אל אחיהם היהודים" - בשביל אחיהם היהודים העשירים

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויש אשר אומרים" - נותן טעם לדבריו למה היו צועקים יש מהם מדלת העם שהיו אומרים אנחנו רבים עם בנינו ובנותינו ונקחה דגן ועתה יש לנו למכור בנינו ובנותינו ליקח מהם דגן למען נחיה כך היו צועקים על היהודים העשירים שלא היו רוצים לפרנסם

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויש אשר אומרים שדותינו וגו'" - ויש מהם בעניים שהיו מתאוננים ואומרים שדות וכרמים ובתים נתן לאחרים בערבון ומשכון ליקח דגן למזונותינו

"ברעב" - אחרי שאין מוותרים לנו העשירים מנכסיהם לפרנסתינו

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויש אשר אומרים לוינו כסף" - ויש מהם אשר אומרים כבר לוינו כסף מאחרים על שדותינו וכרמינו לפרוע מס המלך ומעכשיו אין לנו כלום לצורך פרנסתינו

"למדת המלך" - למס המלך כמו (עזרא ד') מנדה בלו והלך

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ועתה כבשר אחינו בשרינו" - ועכשיו אנו חשובים ומיוחסים כאחינו שהם עשירים

"כבניהם בנינו" - כבניהם שהם חשובים ומיוחסים כמו כן מיוחסים בנינו

"והנה אנחנו כובשים" - ועתה יש לנו להיות כובשים ונותנים בנינו ובנותינו לאחרים על עסק מזונותינו

"ויש מבנותינו נכבשות" - וכבר יש קצת מבנותינו שהן נכבשות לאחרים לעבדות

"ואין לאל ידינו" - ואין כח בידינו לפדותם

"ושדותינו וכרמינו לאחרים" - אף שדות וכרמים מסרנו ביד אחרים לפרנסתינו ומה נאכל מעתה כי אין לנו במה להתפרנס

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וימלך" - ויועץ לבי בעצמי

"ואריבה" - נתוכחתי עם החורים והסגנים שהם העשירים

"משא איש באחיו אתם נושים" - מדוע אתם כך עושים היה לכם לפרנס העניים הללו ואתם מלוים להם ממון לכבוש בניהם ובנותיהם ושדותיהם וכרמיהם ובתיהם

"ואתן עליהם קהלה גדולה" - הקוהלתי ואספתי עליהם קהילה גדולה לצעוק עליהם כדי לביישם

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואמרה להם" - וכן אמרתי להם אנחנו קנינו כבר את אחינו היהודים אשר בשביה מיד העובדי כוכבים ומזלות שהיו נמכרים להם

"כדי בנו" - באותו די ממון שבידינו

"וגם אתם" - ואף אתם תמכרו לעכו"ם את אחיכם הנכבשים תחת ידיכם לעבדים

"ונמכרו לנו" - והמעשה יבא לידי כך שיהיו מכורים לנו מיד העובדי כוכבים (ואם כן למה תמכרו אותם כיון שמוכרחים אנחנו לפדותם כן הוא בס"א)

"ויחרישו" - שתקו ונתביישו ולא ידעו מה להשיב

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא טוב הדבר" - רע הדבר בפני הקב"ה

"מחרפת" - מפני חרפות העכו"ם שהם אויבינו

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וגם אני אחי ונערי" - אף אני וחבירי נושים בהם ממון ואנחנו נעזוב ונמחול להם כל ההלואות הללו

"נושים" - כמו (מלכים ב' ד') והנושה בא לקחת

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"השיבו נא" - ואף אתם תעשו כמוני למחול להם כל חובותיהם

"ומאת הכסף" - ורוב הכסף שהם חייבים לכם עם הדגן ותירוש וגו'

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמרו נשיב" - והם אמרו להשיב ולמחול הכל

"לעשות כדבר הזה" - שיהו מוחלים גם הם

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גם חצני נערתי" - אף אני בגדי נערתי חצני כמו (ישעיהו מט) והביאו בניך בחוצן

"נערתי" - אישקוליי"ר בלע"ז כמו התנערי מעפר (שם)

"ככה ינער" - ככה ינער הקב"ה מן העולם ומנכסיהם כל אותם שלא יהיו מוחלין חובותיהם

"נעור ורק" - בלא נכסים

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אשר צוה אותי" - המלך

"פחם" - כמו פחה שלטן דוגמת רוקם שהוא כמו רקה

"משנת עשרים" - למלך דריוש כי אז עלה מבבל שנאמר (לעיל ב) ויהי בחדש ניסן שנת עשרים וגו'

"שנים שתים עשרה" - שהם שתים עשרה שנה

"אני ואחי" - אני וחברי אשר באו עמי

"לחם הפחה לא אכלתי" - לחם שהוא ראוי למאכל הפחה שהעם נותנין אותו אל הפחה מן המס

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הכבידו על העם" - הכבידו מס על העם

"ויקחו" - והיו לוקחים מהם בשביל המס לחם ויין אחר נתינת ארבעים שקלים של כסף וכך היו רגילים בכל שנה

"גם נעריהם" - של פחות

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"החומה" - חומת העיר

"החזקתי" - הפסקתי לעסוק בה תדיר

"ושדה לא קנינו" - ובשדות של היהודים שהיו בונים החומה לא קנינו אני ובני סייעתי על עסק דוחקם שהיו עוסקין בבנין החומה אבל הייתי נותן להם ממון כדי לבנות הבנין

"על המלאכה" - לבנות תדיר

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מאה וחמשים איש" - היו אוכלים על שולחני לבד הגרים הבאים אלינו מן העכו"ם שאף הם היו אוכלים על שלחני

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואשר היה נעשה" - ובכל יום ויום היו אוכלים על שולחני שור אחד ושש צאן וצפרים הרבה

"ברורות" - פתרונו לפי עניינו שש צאן עשויות כענין שנאמר חמש צאן עשויות (שמואל א' כ"ה)

"נעשו לי" - לשון תקון כמו ובן הבקר אשר עשה (בראשית יח)

"ובין עשרת ימים" - ובכל יום ויום היו שותים יין הרבה כדי שיעור ספוק של עשרת ימים

"ועם זה" - ובשביל כל מעשה זה שהייתי מוציא הוצאות כל כך

"לחם" - של מס הראוי לפחה לא בקשתי ולא שאלתי מן העם שהרי כבדה וחזקה עבודת בנין החומה עליהם