(ירמיהו מ א): "הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה', אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים מִן הָרָמָה; בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל גָּלוּת יְרוּשָׁלַם וִיהוּדָה, הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה."

נבוזראדן רב טבחים לקח את ירמיהו כאשר הוא אסור באזיקים, יחד עם כל בני ירושלים ויהודה היוצאים לגלות אל בבל; כשהגיעו אל היישוב הרמה שבהר אפרים, נבוזראדן שילח (שיחרר) את ירמיהו משם; ובתקופה זו היה הדבר אל ירמיהו מאת ה', כאשר יסופר בהמשך.

כשנבוכדנאצר מלך בבל צר על ירושלים הוא שמע על נביא בשם ירמיהו, המנבא שירושלים תיחרב בגלל חטאיה, ומעודד את התושבים להיכנע. לכן, כשהוא כבש את ירושלים, הוא ציווה על מפקד הצבא - נבוזראדן רב טבחים - להתייחס לירמיהו בכבוד,  (ירמיהו לט יא): "וַיְצַו נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַל יִרְמְיָהוּ בְּיַד נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים לֵאמֹר 'קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו, וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע, כִּי כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ כֵּן עֲשֵׂה עִמּוֹ'".

למרות זאת, מסופר כאן שנבוזראדן לקח את ירמיהו כאשר הוא אסור באזיקים. מדוע?

- נראה שירמיהו לא רצה שיהיה לו רווח כלשהו מנבואות החורבן שלו. הוא ניבא בשם ה' ולשם ה' בלבד, ולא רצה שהנבואות שלו ייחשבו כמעין תחבולה אסטרטגית, שנועדה להביא לו תועלת אישית. לכן, כשבני ירושלים יצאו לגלות, הוא שם על עצמו אזיקים והצטרף אליהם: "שהיה גולה מעצמו עמהן; היה רואה כת שלולים בקולרין, היה מכניס צוארו ביניהם..." ( רש"י בשם פסיקתא על ההפטרה 'דברי ירמיהו') , "כבר פירשו חז"ל שבחר ללכת עם הגולה, ושם בעצמו זיקים על ידיו כיתר הגולים, להצטער בצרתם" ( מלבי"ם ) .

ירמיהו הלך עם הגולים עד הרמה - מקום גבוה מצפון לירושלים. ונבוזראדן שילח (שיחרר) אותו משם ונתן לו ללכת לדרכו.

דברים אלה (" אחר שלח אותו נבוזראדן... ") הם רקע לדברי ה' אל ירמיהו. איזה דברים בדיוק? - שני פירושים:

1. דברי ה' נזכרים בהמשך הפרק, בפסוק ה. בתחילת הפסוק נאמר שירמיהו התלבט, לא רצה לשוב לאחור אל המצפה, אלא להמשיך עם הגולים לבבל, (ירמיהו מ ה): "וְעוֹדֶנּוּ לֹא יָשׁוּב". אולם בהמשך הפסוק נאמר, "וְשֻׁבָה אֶל גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם בֶן שָׁפָן אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בְּעָרֵי יְהוּדָה, וְשֵׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם". המשפט אמנם נזכר בתוך דבריו של נבוזראדן, אולם הדיבור קטוע, ויש מפרשים שאלו דברי ה', שנאמרו לירמיהו תוך-כדי השיחה עם נבוזראדן ( רש"י בשם מדרש אגדה באיכה רבתי) : ה' אמר לירמיהו, שישוב אל גדליה בן אחיקם, ויישב איתו בתוך בני ישראל שנשארו בארץ, כדי לעזור להם לשקם את ההריסות.

2. דברי ה' נזכרים בהמשך הפרשה, בפרק מב. אחרי רצח גדליה בן אחיקם, שאלו בני ישראל את ירמיהו אם לרדת למצרים או להישאר בארץ. ירמיהו שאל את ה', וה' אמר להם שיישארו בארץ,  (ירמיהו מב י): "אִם שׁוֹב תֵּשְׁבוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת וּבָנִיתִי אֶתְכֶם וְלֹא אֶהֱרֹס וְנָטַעְתִּי אֶתְכֶם וְלֹא אֶתּוֹשׁ כִּי נִחַמְתִּי אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם". כל הסיפור על רצח גדליה בפרקים מ-מא מובא כאן רק כרקע לדברי ה' אל ירמיהו " "שכתב תחלה על מה נאמר לו " ( רש"י פירוש ראשון, וכן מצודות ) .

פירוש 2 מתאים יותר ללשון הכתוב משתי סיבות: (א) בירמיהו מב נאמר בפירוש שה' דיבר אל ירמיהו, ובפסוק ה לא. (ב) בסוף פסוק ה נאמר "וַיְשַׁלְּחֵהוּ", ובתחילת פסוקנו נאמר "אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ", כלומר, דבר ה' היה אחרי שנבוזראדן שילח את ירמיהו. ירמיהו מב אכן קרה אחר-כך, אבל פסוק ה קרה מוקדם יותר.

לפי שני הפירושים, דבר ה' לירמיהו נושא מסר של תקווה: הישארו בארץ ישראל! גם כשכל נבואות החורבן מתגשמות, גם כשמלחמת-אחים מאיימת להשמיד את שארית הפליטה, הישארו ושבו בארץ ישראל - וה' יבנה אתכם.

הפרשה מתחילה ב"הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה'", ומכאן שזו מטרתה העיקרית של הפרשה: ללמדנו להישאר בארץ ולא להתייאש.

ישנם כמה מקומות הנקראים בתנ"ך רמה , ביניהם הרמה בנחלת שבט בנימין (יהושע יח כד) , והרמה בהר אפרים (שמואל א א א) . במפות (אטלס דעת מקרא) , הרמה שבנחלת בנימין ממוקמת מדרום למצפה, והרמה בהר אפרים היא צפונית יותר. אולם בפסוק ה נאמר לירמיהו לשוב (לחזור לאחור - דרומה) אל גדליה, שישב במצפה; ומכאן, שהרמה שפסוקנו נמצאת מצפון למצפה - וזו הרמה שבהר אפרים.