[ו] לרבות שבט לוי. כי שבט לוי היה נוסף על י"ב שבטים שנכתבו בקרא, שלא תאמר שלא היו רק י"ב, לכך כתב "לכל מטות ישראל", אף שבט לוי היה אלף. ומה שכתוב (פסוק ה) "וימסרו מאלפי ישראל שנים עשר אלף", היינו אותם י"ב אלף שילכו לצבא למלחמה, אבל האלף משבט לוי לא היו חלוצים, אלא עם הארון היו, ולא צריכים שילכו למלחמה, אלא משום גזרת הכתוב שיהיו מכל מטות ישראל לתת נקמת ישראל במדין. אי נמי, משום זכותם גם כן, שאלו האלפים כולם צדיקים וכשרים היו (רש"י פסוק ג), ולפיכך ציוה שילכו גם כן מן שבט לוי, שבזכות כל השבטים ינצחו במלחמה. וכן משמעות המקרא; "אלף למטה לכל מטות ישראל", אף שבט לוי תשלחו לצבא, אבל שנים עשר אלף חלוצי צבא היו, כדכתיב "שנים עשר אלף חלוצי צבא וגו'", כך הוא הפירוש. אבל הרא"ם לא הלך בדרך הזה, ואמר שלא היה משבט אפרים ומנשה כי אם אלף. ופירוש טעות הוא, דאם כן לא היה "לכל מטות" רבוי של כלום, דהא לא מרבינן כלל, דאם מוסיפין שבט לוי - צריכין אנו להוציא שבט אפרים ומנשה, שיהיו שבט אחד, דהא אפרים ומנשה נמי כל אחד נחשב מטה:

[ז] עד שנמסרו על כרחן. דאין לומר די"ב אלף כשרים היו (רש"י פסוק ג), ושאר ישראל היו רוצין שילכו מכל מקום, מדכתיב "מאלפי ישראל אלף למטה", הקיש הכתוב אותן, כמו שהאלף כשרים - אף כולם כשרים: