עץ חיים/שער מ/דרוש ד
דרוש ד
[עריכה]ונחזור לענין הג' כלים הנ"ל.
תחלה הוא הגוף, והם הכלים ממשים, והם ג' בחינות, בשר גידין ועצמות, והם ג' כלים. והחצון שבהם הוא הבשר, והוא בחינת נה"י לבד, ובתוכם נעלמים חג"ת. וזה ענין "תלת כלילן בתלת" (ונקרא עיבור). וזה לפי שכל הו"ק נקרא בחינת ו' ואינה נפרדת. אך ג' ראשונות חב"ד, שהם אותיות י"ה ואינם מכלל אות ו' -- אינם מוכרחים להיות שם. והטעם -- שלא באו למטה כדי שיסתלקו בעת החורבן והגלות[1]. אך עכ"ז רושם שלהם שם בחג"ת שבתוך נה"י, וזה הרושם נקרא "מוחין דעיבור".
ואח"כ בלידה ויניקה מתפשטין ויוצאין וניכרין גם החג"ת למעלה מן הנה"י ונעשה ו' שלימה בלי ראש, והרושם של ג' ראשונות עדיין הם נעלמים תוך חג"ת, וזה הרושם נקרא "מוחין דיניקה". ואלו המוחין דעיבור ויניקה הם שמות אלקים כולם.
ואמנם אלו המוחין שהם רושם ג' ראשונות אינם ממש תוך חג"ת -- דא"כ כבר הם מחוברים יחד, אמנם באים מלובשים תוך נה"י אמא. ובעיבור הם תוך חיצונית הכלי החיצון דנה"י דאמא, ודיניקה תוך אמצעית נה"י דאמא. ונמצא אותו המלבוש דנה"י אמא הוא המפסיק בין רושם ג' ראשונות דז"א אל חג"ת דז"א, ועי"ז אינם מחוברים לגמרי, ויכולין להתפרד ולהסתלק למעלה או לירד למטה כמ"ש בע"ה.
אח"כ בגדלות -- אז באין ג' ראשונות דז"א; והם בחינת הויות, לא בחינת אלקים. וגם אלו מתלבשים תוך הכלים הפנימים בנה"י אמא, וגם זה כדי שיסתלקו כשירצו. ונמצא כי הו"ק לעולם אינם מתלבשים אלו באלו, כי כולם בחינה אחת באות ו', וזה גדול כחבירו ואין לזה יתרון על זה. אך הג' ראשונות -- שהם אותיות אחרות, י"ה -- מעולות מהו' קצוות. ואינם מתלבשים כולם, רק הז' תחתונות הם מתלבשים תוך הו' קצוות וג' ראשונות שלהם הם מגולים למעלה על הו' קצוות. כי כבר ידעת כי כל אחד מהג' ראשונות כלולה מי' בפ"ע ואות בפ"ע, והג' ראשונות שבכל אחד מג' ראשונות נשארין מגולים והז' תחתונות שבכל אחד היא המתלבשת תוך הו"ק. והרי עתה הז"א גדול ונשלם בכל י' ספירות ובהוי"ה גמורה, כוללת כל הפרצוף שלו הנחלק לה' בחינות שהם כתר חכמה בינה ו' קצוות ומלכות.
ונמצא כי הם כמה בחינות. והם בעיבור הם ו' קצוות מלובשים תלת בתלת, ותוכה חיצוניות החיצון דנה"י אמא ובתוכם מוחין דעיבור.
ואח"כ ביניקה נתפשטו ו' קצוות ובתוכן חיצוניות אמצעי דנה"י אמא ובתוכם מוחין דיניקה. האמנם חיצוניות החיצון דנה"י אמא עם המוחין דעיבור יורדין למטה בסדר המדרגות מעט מעט עד שיורדין בבריאה.
ואח"כ בגדלות הוא על דרך זה: כי מוחין דיניקה עם חיצוניותיו אמצעית נה"י דאמא יורדין בסדרי המדרגות עד למטה בבריאה והמוחין דגדלות עם פנימיות דנה"י אמא נכנסים תוך ז"א ואלו לבד הם הויות.
ודע כי אינם נכנסין ביחד; כי תחלה נכנסין הו' קצוות של י' ספירות דגדלות ואח"כ הג' ראשונות שלהם. ועל דרך זה הוא ירידת מוחין דאלקים ביניקה כי כפי שיעור הנכנסים כך שיעור היוצאין והיורדין למטה. והבן זה.
ועד"ז יש גוף ב' יותר דק וזך והוא סוד הנקרא באדם "חלוקא דרבנן" שהוא לבוש וגוף של העצמות שהם האורות, וגם כן יש בו ג' בחינות עד"ז ממש והם עיבור ויניקה ומוחין. וגוף זה הוא זך מאד והוא קרוב אל מדרגת הנפש, וזה נעשה ע"י המצות, ובתוך זה הגוף מתלבשים נר"ן שהם האורות; נפש בעיבור, רוח ביניקה, נשמה בגדלות.
נלע"ד, כי הפנימית שהוא[2] זה הגוף הב' כולו הויות ג"כ, אלא שהויות גדלות החיצוניות הם בסוד רבוע ואחוריים, והויות הפנימיות הם היושר בלי רבוע. גם אפשר, שאלו בניקוד ואלו בלא ניקוד, וצ"ע. והראשון נאות, כי הפרש של הניקוד הוא בחב"ד וו"ק, כי מלכות בלי נקוד כנזכר במ"א. אך היושר והרבוע הוא בפנימית וחיצונית כנזכר בסדר מדרגות השמות.
והנה אלו הב' גופים, הם הראשון נקרא "חיצוניות הספירות", כי ממנו נשמות המלאכים. השני הוא שממנו נשמות הצדיקים, ונקרא "פנימית הספירות".
אמנם נסתפקתי אימתי נכנסין, וכפי הנ"ל בענין ב' ימים דר"ה, נראה כי אחר גמר כל החיצונית נעשה הפנימיות, ואפשר כי נעשה יום א' ויום ב' ביחד. וצ"ע.
וענין היות הנפש מצד הבינה, כי שם האותיות וגם שם הוא ב"ן (כי ס"ג נעשה ב"ן כנודע) ובינה אין בה נקודות, לכן כל החיצוניות הוא בלי נקודה, כי מבינה נמשכו. אך הפנימיות הנמשך משם מ"ה שהוא מחכמה, לכן הוא אותות הויות בנקודות, ובזה נתיישב הצ"ע דלעיל.
והנה נראה כי החיצוניות שם ב"ן והפנימיות שם מ"ה. וכבר ידעת כי בערך אחד החיצוניות גדול מהפנימיות, לכן שם ב"ן לעתיד יהיה גדול משם מ"ה, נמצא כי כללות כל החיצוניות שהוא ב"ן נקרא נפש, עם שיש לו גם כן כל פרטי נר"ן. וכל הפנימיות נקרא שם מ"ה, עם שיש לו גם כן כל הפרטים.
נמצא כי יש אחוריים וכלים ועצמות דב"ן, וכלים ועצמות דפנימית דמ"ה. ולהיות כי הוא רוח, וכולם הויות מנקודות כנ"ל, לכן אמרו בתקונים אותיות - נפש (כי הוא שם ב"ן), ונקודות - רוח (שהוא שם מ"ה).
גם דע, כי החיצוניות נקרא אחור באחור, ולהיות כולו שם ב"ן שהיא נקבה, לכן מדובקים אז יחד זו"ן אחור באחור.
ונמצא כי הב' פרושים הם אמת; כי הם אחור באחור דבוקים יחד, וגם החיצוניות נקרא אחור באחור, זה גורם לזה, שלהיות חיצוניות ודין גורם להיותם אחור באחור דבוקים שלא יתאחזו בהם הקליפות כנודע. וכשנכנסו בהם כלי פנימיות דמ"ה אז חוזרים פב"פ. ונמצא שלפעמים בהיות שאין להם רק אחוריים לבד שהוא החיצוניות יש זווג אחור באחור.
וא"ת איך אפשר, הלא הם דבוקים אחור באחור מפחד הקליפות? אך הענין הוא, כי אז עולין עד אבא ואמא ומלבישין אותן ונעשים להם אבא ואמא בבחינת פנימית שלהם ואז נשלמים וחוזרים פב"פ ומזדווגים, אך בערך שאין הפנימיות שלהם, נקראים "זווג אחור באחור", והבן זה מאד :
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |