עץ חיים/שער מ/דרוש ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · עץ חיים · שער מ · דרוש ג· >>

דרוש ג[עריכה]

ענין פנימיות וחיצוניות.

אפשר כי הג' בחינות כלים ואורות וניצוצין שיש בכל כלי מהם -- הכל נעשים ביחד. כיצד? כי יש למעלה זווג דחיצוניות להוציא חיצוניות עיבור א', וכן יש זווג עליון ממנו בפנימיות להוציא פנימיות דעיבור א'. וכעד"ז ב' בחינות ביניקה, וב' אחרות בעיבור מוחין דגדלות.

האמנם ענין חיצוניות ופנימיות אפשר שיש ב' פירושים.

  • א' הוא שנאמר כי נודע שיש מוחין בעיבור ויניקה וגדלות. ואמנם נדבר בעיבור ראשון, כי אז מהכלים נעשה ג' חללי דגלגלתא עצמן שהם עצמות הראש, ומהניצוצות נעשה קרומין הנקרא אלהים דקטנות. והבן זה מאד. ומהאורות נעשו המוחין עצמן שבתוך הקרומות והם בשר זך מאד. ואלו הן הויות ממש ולא אלהים. והנה מוחין אלו מתלבשין תוך נה"י דחיצוניות אמא ובתוכם מתלבש הנפש דבחי' אור ממש של י"ס דכלים ראשונים דחיצוניות שלו. ואח"כ ביניקה נגדלים כל ג' בחינות שהם עצמות של ג' חללי גלגלתא עצמה שהם הכלים. וגם נגדלים הקרומים שהם אלהים דיניקה [הגהה - צמח ר"ל חוץ מאותן דעיבור]. וגם נגדלים המוחין עצמן שהם מבשר הזך שהם הויות ואורות‏[1] . ושם בתוכם מתלבשים נה"י אמצעית דאמא ובתוכם מתלבש הרוח בבחינת אור גמור אל י' ספירות כלים אמצעיים של ז"א.

והנה עד עתה בחינת הנפש והרוח הם בחינת ז"א עצמו, אמנם בעיבור ג' דגדלות אז נגדלים ג"כ כל הג' בחינות עצמן שהם העצם בג'‏[2] חללי דגולגלתא שהם הכלים, וגם נגדלים הקרומות דבחינת אלקים, וגם נגדלים המוחין עצמן של בשר זך שהם הויות מהאורות, והם מתלבשים תוך נה"י פנימיות דאמא ובתוכם מתלבש נשמת ז"א של אור נשמה‏[3] אל י"ס כלים פנימיים דז"א. ויען כי הנשמה היא אמא ע"כ אלו המוחין דגדלות הנקרא נשמה הם נמשכים מאורות או"א עצמן הנקראים נשמה אבל בנפש ורוח הן דז"א עצמו.

ונמצא כי ג' בחינות דהויות המוחין עצמן של בשר זך דעיבור ויניקה ומוחין אשר בתוכם מתלבשין אורות דנר"ן דז"א -- אלו ג' בחינות המוחין הם פנימיות דז"א שהם הויות, אך שאר ב' בחינות -- שהם גולגלתא וקרומות -- הם אלהים חיצוניות. או אפשר כי ג' בחינות אלו הכלים דז"א הם חיצוניותו וג' מיני לבושי נה"י דאמא הם פנימית דז"א, כי נעשה גוף דז"א ממש אלא שהוא פנימיות ובתוך אלו הפנימיות יש נר"ן. ועיין במ"א שכתבנו איך התבונה כל אחוריים הם אלקים מחצי ולמטה המתלבש בז"א, וא"כ אפשר כי אלהים עצמן דקרומות דז"א הם נה"י דאמא.


ענין פנימיות וחיצניות נתבאר במ"א כי כל בחינה מהם כוללת או"פ ואו"מ מלבד הכלים. ובמקומות אחרים עיין היטב ותראה איך הז' הויות מנוקדות בסגול ושבא וחולם כו' שהם נר"ן של ז"ת דז"א כנזכר שם, והנה גם הם בז"ת דיצירה, תוך הכלים שלהם, ז' שמות דמ"ב דאנא בכח, וממשיכין אותו עד ז"ת דעשיה להאיר להם שיוכלו לעלות למעלה ממקומם בתוספת קבלת שבת של בחינת חיצוניות העולמות. והלואי שהחיצוניות עליון יאיר להפנימי תחתון, ומכ"ש שנאמר שיהיו שוין, ומכ"ש ק"ו בן בנו של ק"ו אם נאמר שהפנימיות עליון יאיר לחיצוניות תחתון א"כ בהכרח הוא כי כל אלו הויות בסגו"ל ושב"א כו' הם גם כן נר"ן בחיצוניות העולמות בלי ספק.

גם נתבאר שם כי נכנסין בז"א ג' פרקין תתאין דל' דצלם דמוחין שהם בחינת המקיפים. נמצא כי בחי' חיצוניות העולמות דכל אבי"ע יש בהם עיבור יניקה ומוחין ומקיפים דצלם וכלים ונשמות דנר"ן דהויות סגו"ל שבא חולם וקמץ כו' ט' הויות הנודעות. וכן על דרך זה הוא בפנימיות העולמות. נמצא כל הדרושים שיש בחיצוניות ישנם גם כן שוה בשוה בפנימיות, וגם בחי' אחור ופנים, ובחי' אלהים והוי"ה -- הכל הם בין בחיצוניות בין בפנימיות בכל הדברים כולם. ואין הפרש רק זה לבדו כדי להבין היכן אנו מדברים, אם בפנימיות אם בחיצוניות, והוא שכל בחינת מעשה הוא בחיצוניות וכל בחינת דבור ותפלה הוא בפנימיות. ואין הפרש אחר עוד ולכן אל תטריח עצמך יותר כלל.

ודע כי אע"פ שתראה כתוב בספרינו בחי' חיצוניות ופנימיות -- אל תטעה בהם, כי לפעמים רובן של מקומות אינם מדברים רק בחיצוניות לבד או בפנימיות לבד כי הכל שוה כנ"ל אלא שלפעמים קורא פנימיות אל כלי ג' הפנימי מכולם ולפעמים קורא פנימיות זה אל נר"ן שבתוך הכלים שהם בחינת אור פנימי כנודע. אמנם כל זה החיצוניות ופנימיות מדבר בחיצוניות העולמות בלבד או בפנימיות בלבד. זולת המקומות שנתבאר בפירוש חיצוניות העולמות ופנימיות נשמות העולמות. וזכור כלל זה.

והנה תבין מכמה דרושים כי חיצוניות העליון גדול מאד מפנימיות התחתון, וכשעולה התחתון בעליון הנה הפנימיות של התחתון נעשה חיצוניות אל חיצון העליון, וחצוניות העליון נשאר בחינת פנימי אל החיצוניות (שהוא בחינת "פנימי התחתון"), וא"כ זה הדרוש נוכל לבאר.

דע כי עליות העולמות בתפלת החול ובשבת מתערבין חיצוניות עם הפנימיות על דרך הנ"ל ונעשה הכל חיבור א'. אך אין נראה כך בשאר מקומות בספרינו כמו בקבלת שבת ובתפלת ר"ה וכיוצא אלא שכל חיצוניות בפני עצמן והפנימיות בפני עצמן.

גם אמר במ"א כי כל בחינת המעשה הם לתיקון החיצוניות והפנימיות הכל במקומן עצמם, אך הדבור הוא להעלותן מעולם אל עולם, וחיצוניות עליון יחזיר פנימיות אל פנימיות תחתון שעולה להלבישו בסוד חיצוניות אליו.

וכל זה בסוד התפלה בחול. אמנם בקבלת שבת אע"פ שאמרו כי אינו רק בחיצוניות העולמות בלבד הנה במ"א כתוב בהיפך כי הוא כולל בב' הבחינות של פנימיות וחיצוניות על דרך עליית העולמות בתפלת החול כנ"ל, אלא שבתפלת שבת הוא יותר עליון להמשיך אור בעולמות עצמן. עיין לקמן פי' הדברים אלו היטב כי הם צריכין עיון מה ענין קדושה יתירה בתפלת שבת. ואפשר לתרץ בהיפך הנ"ל -- כי אמת הוא שהוא כדרך תפלת החול אמנם כיון שכל התיקון אינו רק אל החיצוניות שיחזור פנימיות, אך הפנימיות לא הרויח להיות פנימיות אחר גדול ממנו אלא שחזר להיות חיצוניות אל הפנימיות אחר גדול ממנו -- עם היות שהיה לו מעלה יותר מבראשונה -- עם כל זה לא הרויח פנימיות גם כן כמו החיצוניות שחזר להיות פנימיות ממש וע"כ כל התיקון יכונה לחיצוניות בלבד ולא לפנימיות.

ויש תירוץ אחר כפי הנראה ממ"א, והוא: כי כל זה לא קאי רק למלכות לבדה, כי היא הנקרא "שדה תפוחין" וע"ש בהיותו בסוד קבלת שבת‏[4] שהוא בשדה אז היא מקבלת מוחין ממש מנה"י דז"א בבחינת חיצוניות, ואח"כ בעמידה דויכולו אז המלכות מקבלת מוחין מנה"י דז"א דבחי' פנימיות.

ואפשר שיובן כי סדר עליות התפלות בחול הוא כי פנימיות המלכות עלתה תחלה והלבישה לחיצוניות נה"י דז"א -- כי כן הוא הסדר בחול, אבל בקבלת שבת עולה החיצוניות דמלכות ומלביש לחיצוניות נה"י דז"א, ובעמידה דויכולו פנימיות המלכות הלבישה אל הפנימיות עצמו נה"י דז"א ונעשה נה"י דז"א מוחין אליה. ונמצא אם כן כי חיצונותיה קבלה מוחין מחיצוניות נה"י דז"א ומלבישם. ועל דרך זה יש ריוח יתירה. כי תחלה היו התכללות העולמות פנימיות תחתון בחיצוניות עליון, ועתה בשבת נכללו שוה בשוה, חיצוניות תחתון לחיצוניות עליון, ופנימיות תחתון לפנימיות עליון.

וזהו פירוש מ"ש לעיל שצ"ע מה ענין קדושה יתירה שנעשית בליל שבת ממה שהיה בקבלת שבת. והענין כשקבלה מוחין הפנימים נה"י דז"א והפנים‏[5] של הפנימיות הנ"ל אז עומדת עם יעקב פנים בפנים בנה"י דפנימיות דז"א ומזדווג בליל שבת דוגמת תפלת שחרית דחול כנודע.

וצ"ע גדול כי במ"א כתב היפך מכל הנ"ל, שאומר שכל עליית התפלה אפילו בשבתות אין עלייה, והתכללותם רק בפנימית העולמות ולא בחיצונית, עד ימות המשיח דוקא. ואפשר כי הנה כל סוד תפלת החול אינו רק עליית הפנימיות התחתון להלביש החיצוניות העליון, אך החיצוניות נשאר לעולם במקומו ממש, אלא שבתחלה היה יונק מן העצמות ע"י אמצעית שהוא הפנימי הראשון ועתה כל החיצוניות הראשון חזר להיות פנימיות ויונק מן העצמות ע"י עצמו, ואמנם אינו עולה כלל למעלה ממקומו. וכן בקבלת שבת אין עלייה רק אל הפנימיות לבד אך החיצוניות כולה נשאר במקומו ואינו מרויח בחי' עלייה כלל רק שמלביש את העצמות (כנזכר במ"א כי הכלים לבדם הם העולין אך העצמות נשאר במקומו).

ובזה תבין שאין הספק כנ"ל, כי אמת הוא שכל הריוח בקבלת שבת הוא אל חיצונית העולמות והוא הנזכר שם שהוא בדרך תפלת חול כי אז אנו מתקנים את החיצוניות ומסירין את הקליפות מעליו בסוד "יפנה ויטול ידיו" כיוצא ודוגמתו הוא רחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת, ואח"כ ע"י קרבנות מתקנים חיצוניות עצמן לשיוכלו לקבל אור העצמות שלא ע"י האמצעי אלא הוא עצמו יהיה פנימיות. וכן הענין דוגמתו קבלת שבת ע"י המזמורים. ולעולם כל הריוח הוא לחיצוניות שיתוקן ויזדכך ויהיה פנימי ויקבל הוא עצמו אור העצמות. אמנם הריוח דתפלת ערבית דשבת ממש הוא ריוח יתירה כנזכר שם. והענין כי תחלה בקבלת שבת מקבל החיצוניות אור העצמות ההוא לבדו שבמקומם בחול אלא שאינו ע"י אמצעי אמנם בליל שבת יורד אור גדול מעולמות עליונים אל תחתונים ומתגדל אור העצמות מאד יותר מבראשונה.

אבל עדיין צ"ע כי בבוקר בשבת שעולין יותר העולמות עד דיקנא דא"א כנודע ואז בהכרח כי גם החיצוניות העולמות יעלו ממקומם וע"ש. וגם במעלת אדם הראשון קודם שחטא איך היו העולמות כי כן הוא עתה בשבת כנזכר במקומו ע"ש:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל



  1. ^ בדפוס קארעץ שונה קצת גריס וגם נגדלים המוחין עצמן של ז"א הבשר זך שהם הויות ואורות - ויקיעורך
  2. ^ דפוס קארעץ גורס רק ג' חללי ולא "בג' חללי" - ויקיעורך
  3. '^ בדפוס קארעץ גריס של אורות ממש וכו ולא "של אור נשמה" - ויקיעורך
  4. ^ ה"ג בדפוס קארעץ. ובדפוס ירושלים גריס וע"כ בסוד קבלת שבת - ויקיעורך
  5. ^ דפוס קערעץ גריס ומפנים