עיקר תוי"ט על יומא ו

משנה יומא, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ולקיחתן כאחד ובדמים מחד קרא נפקי כמו שאמרו. דמראה וקומה שקולים ששניהם בגופן של השעירים. ה"נ דמים ולקיחתן כאחד שקולים ששניהם דברים שחוץ לגופן. תוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) דיליף ממום עובר דאע"ג דלא חזו השתא כי הדר מחזי שפיר דמי דכתיב משחתם בהם מום בם. מום בם הוא דלא ירצו הא עבר מומן ירצו הכי נמי לא שנא. והואיל ולא אדחו מצוה בראשון:

(ג) (על המשנה) עוד אמר ר' יהודה. דהא דאמר ר' יהודה תמות לאו על אותו שאמר תנא קמא ירעה שהוא שני בשני. אלא דפליג על זה שאמר שאין חטאת צבור מתה וקאמר איהו דתמות והדר קאמר ועוד כו'. לאשמעינן דבעלי חיים נדחין סבירא ליה. ותמות דקאמר ברישא לאו אההיא דאמרי רבנן ירעה קאי ובתרתי אתו לאפלוגי. גמרא:

(ב)

(ד) (על המשנה) בשם. דכל הוידוין שוין היה אומר בראשונה השם ובשניה בשם. ירושלמי. ונ"ל דבראשונה כשמתחיל צריך שיאמר בה"א הקריאה שקורא להש"י בשמו שיתודה לפניו. ובשניה שמבקש הכפרה אומר בשם, רצה לומר שבשם הזה יכפר כי הוא מקור לכל השמות שהוא שם בן ד'. תוי"ט:

(ה) (על המשנה) בית ישראל. אפילו לת"ק דספ"ק דשבועות דכהנים מתכפרים בשעיר המשתלח בשאר עבירות לא הוצרך להזכיר אני וביתי ובני אהרן דאטו כהנים לאו בכלל עמך בית ישראל נינהו. גמרא:

(ו) (על המשנה) והכהנים והעם. השתא מפרש דכל היכא דתנן והן אומרים בשכמל"ו דר"ל הכהנים והעם:

(ז) (על המשנה) שם המפורש כו' כהן גדול. משמע דאלו כשהיו שומעים מפי שאר כהנים וא"נ מפי כה"ג ודלא בהני דתנינן לא היו עושין כל אלה. ואע"פ שבמקדש מברכין ככתבו בברכת כהנים כדתנן במ"ו פ"ז דסוטה. ואולי טעם הדבר כמ"ש הר"מ קרדואירו בסוף עיה"כ. שבכל יום היו מזכירין הכהנים אותו בבכ"ה בנקוד אל"ף דל"ת וביום זה היה מזכיר בניקוד חול"ם סגו"ל קמ"ץ סגו"ל:

(ג)

(ח) (על המשנה) הכל כו'. מ"ד כפרה כתיבא ביה ולבעי כהן, קמ"ל דאיש כתיב להכשיר את הזר. גמרא:

(ד)

(ט) (על המשנה) הבבליים. לא בבליים היו אלא אלכסנדריים כו'. גמרא:

(י) (על הברטנורא) פעמים נותן שיעור בריסין ופעמים במילין ופעמים בפרסה. תוספ':

(ה)

(יא) (על המשנה) מרחוק. לא היו עושין סוכה אחת עשרה שא"כ לא היה מקרי ארץ גזירה כיון שמן הסוכה רשאין לילך עד לשם בו ביום. נראה לי. תוי"ט:

(ו)

(יב) (על המשנה) לאחוריו. דכתיב אל ארץ גזירה אין גזירה אלא דבר המתגזר ויורד. ומש"ה בעינן שיהא צוק דתרוייהו יליף בברייתא מדכתיב גזירה:

(יג) (על המשנה) חוץ דוהמשלח משמע משעה ששלחו כבר לצד המדבר. ור"ש דריש והמשלח לעזאזל דחיפתו וזריקתו הוא שלוחו גמרא:

(ז)

(יד) (על הברטנורא) ואח"כ יטבול וילבש בגדי זהב לאילו ואיל העם. ויטבול שניה להוציא כף ומחתה ויטבול שלישית למוספים ואימורי חטאות הללו כו'. רש"י:

(טו) (על הברטנורא) מסיים רש"י, ד' ב"א נושאים ב' מוטות ב' לפנים ב' לאחור ומהלכים מוט אצל מוט הפר והשעיר נתונים עליהם מורכבין זע"ז וכפופין זה תחת זה כמין קליעה:

(טז) (על המשנה) והוציאן. ומשלחן ביד אחרים להוציאן לבית השריפה. הר"מ:

(יז) (על המשנה) חוץ. דכתיב יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו. ולהלן ילפינן לפר ושעיר שיהיו נשרפין חוץ לג' מחנות כפר העלם דבר. א"כ למה נאמר מחוץ למחנה דמשמע מחנה אחת. אלא לומר לך כיון שיצא חוץ למחנה אחת מממאים בגדים והיינו חוץ לעזרה והר הבית הוא מחנה שניה וירושלים מחנ' שלישית. ור"ש איצטריך האי מחוץ למחנה למילף מפרה אדומה, דמה להלן דכתיב נמי בה אל מחוץ למחנה ושריפתה במזרח ירושלים, דכתיב בה אל נוכח פני אוהל מועד ופתח האהל במזרח הוה, אף כאן שריפתם במזרחה של ירושלים ורבנן סברי דנשרפין לצפונה של ירושלים שכל מעשה חטאת בצפון גמרא:

(ח)

(יח) (על הברטנורא) הגיע כו'. אפילו הקריאה לא היתה קודם שהגיע למדבר. הר"מ:

(יט) (על הברטנורא) ול"נ דרביות בבי"ת ויהיה מלשון דרבנאי בבכורות דף ח' שפירש"י אורבים ושומרים:

(כ) (על המשנה) חדודו. על שם הצוק שהוא זקוף וחדוד נקרא המדבר בית חדודו. אבל גירסת הר"מ שמגיע לבית חורין שהוא במדבר (וביהושע) בית חורין תחתון:

(כא) (על המשנה) פתחו. ות"ק ור"י סברי כדאיתא בדף ס"ז דבראשונה היו קושרין כו' ולפי שהיו מציצין ורואין ואם לא הלבין היו עצבים. התקינו שיהיו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו ולבתר הך תקנתא דרביות היו כו':