עיקר תוי"ט על יבמות יא

משנה יבמות, פרק י"א:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) הוא הדין וכל שכן בשאר קרובות דשרי:

(ב) (על הברטנורא) פירש"י שהיתה הראשונה לקוחתו חייב על השניה כשבא עליה דבשניה ליכא למימר לקוחין דהא לא תפסי בה קדושין. וכתב נ"י ומיהו קשה דילמא כל היכא דאית בה לקוחין אסרה תורה ובין בשניה בין בראשונה. ויש לומר דמשמעות קרא הכי הוא שהקיחה היא בראשונה דהכי אסרה תורה לישכב באחת אחר שיש לו האחרת. ואם הראשונה אנוסה לבד בשביל זה אינה שלו. ועתוי"ט:

(ג) (על הברטנורא) ומנלן דבאנוסה. מעלויה דקרא דכתיב ונתן האיש כו' לאבי הנערה כו' ורבנן הא לא סמיך ליה אלא כי אתא קרא לשומרת יבם של אביו וכנף הראוי לאביו הוא אף על גב דה"ל דודתו ויבמה לשוק ולעבור עליה בשלשה לאוין כו'. גמרא:

(ד) (על הברטנורא) קאי ארישא דמתניתין נושאין על האנוסה כו' והא דאסרי לנטען ולא אסרו לבניהן של המתירין דסוף פרק ב' נשי לגבי נשי שכיחין גברי לגכי גברי לא שכיחין אי נמי נשי דלא מתסרא משכיבת המזנה בקרובותיה לא קפדי אהדדי. גברא דמתסרא עליו אשתו המזנה קפדי אהדדי. גמרא:

(ה) (על הברטנורא) שנאסרה הביאה עמהם אם היתה אשתו. הר"מ:

(ו) (על הברטנורא) והוי אונס ומפתה על הנשואה. רש"י:

(ב)

(ז) (על הברטנורא) והא דתנן הגיורת משום סיפא דלידתו בקדושה והא דתנן לא חולצין ואינהו לאו אחין ננהו כלל. אלא קמ"ל אפילו מדרבנן אינן בתורת יבום וחליצה. ואי בעי למינסב נשי דהדדי לאחר מיתה אפילו יש להם בנים נסבי ובגמרא שקלי וטרו בה. נ"י. ומסקנת הפוסקים דכשנשאו לאחר שנתגיירו דאסורא מדרבנן למינסב כו':

(ח) (על המשנה) אפילו כו'. דאף על גב דהורתו של ראשון שלא בקדושה וכשתי אמהות דמיא ואיכא למימר דתהוי עליה כנכרית ואי בעי ליבומי מיבם אפילו הכי אסירי וקיימי עליה באשת אח. גמרא. ואי גם לידתו של ראשון שלא בקדושה יכול להיות דשרי. תוספ':

(ג)

(ט) (על הברטנורא) דאי משום דלא מתרמיא לכל חד עונה בחודש כדלעיל הא לא הוי אלא עצה טובה והוא הדין דטפי נמי:

(ד)

(י) (על המשנה) או מיבמין. פירוש אחר שבני הכלה חלצו תחלה. הר"מ:

(ה)

(יא) (על הברטנורא) כלומר ולא קיי"ל כוותיה דהאי תנא רבי יהודה הוא ולטעמיה דסבירא ליה מעלין מתרומה ליוחסין ולא קיי"ל הכי כמ"ש משנה ח' פרק ב' דכתובות:

(יב) (על המשנה) ושחררו. בגמרא אימא כופין אותם ומשחררין זה את זה דלישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול:

(יג) (על המשנה) אינן משלמין כו'. אבל צריכין להפריש משום כפרה. תוספ':

(יד) (על המשנה) ואינן חולקים כו'. שהמשוחרר ישראל הוא. רש"י ואפילו יבואו שניהם על הגורן ויהיו מתנין אם כהן אני תנו לי בשבילי ואם חבירי כהן תנו לו בשבילו אפילו הכי אין חולקין כיון דאין אוכלין דילמא אתי לידי תקלה. תוספ':

(טו) (על הברטנורא) ומלתא דפשיטא היא שאסורים להקריב. אלא צריך לומר דהכי קאמר שאין נותנים כו' ושהם יתנו אח"כ לכל כהן שירצו אפילו שאינו במשמר:

(טז) (על הברטנורא) כן פירש"י בלשון אתר. ולאותו פירוש מפרש נמי ואין נותנים להם בבכור. אבל לפירוש קמא שפירש הר"ב להקריב, מפרש ואין מוציאין כו' אם היו חייבים חטאת כו' אין כופין אותם לתתם לאנשי משמר ולהיות עבודתם ועורם לאנשי משמר דכל חד אמר אנא כהן וכהן מקריב בכל שעה שירצה ואפילו במשמר שאינו שלו אלא או יקריבו להם קרבנותיהן ויחזירו להם הבשר והעור ויתנום לכל מי שירצו או אלו יעשו שליח לכל כהן שירצו להקריב כו'. והכי הוה ליה להר"ב לפרש (ועיין בתוספ') רישא וסיפא בחדא מחתא:

(יז) (על המשנה) ובכורו כו'. השתא אורי לה מאי עביד בבכור שלו. רש"י:

(יח) (על המשנה) יהא רועה. אפילו בזמן הבית דהא לא מצי למכייפינהו ליתן לכהנים לאקרובי ולאכול את בשרו ואינהו נמי לא מצי למתביה לכהן ולהחזיר להן הבשר דבכור תם אינו נאכל אלא לכהנים הלכך ירעה כו' ומותר לשוחטו במדינה ויאכלוהו הם דבכור בעל מום אין בו משום זרות אלא משום גזל דמתנות כהונה והכא גזל ליכא דהמוציא מחבירו עליו הראיה. רש"י:

(יט) (על הברטנורא) ואפילו הכי צריך קמיצה דמנחה שלא נקמצה פסולה כזבח שלא נשחט. רש"י:

(ו)

.אין פירוש למשנה זו

(ז)

(כ) (על הברטנורא) וכן אסור בעבודה. כדאיתא רפ"ב דזבחים:

(כא) (על הברטנורא) דאלו חלל אינו מוזהר על הטומאה ומהוא אונן עליהם לא מצינן למידק דמצינו למימר במיתתו דשני וליקוט עצמות דקמא. עיין סוף פרק ח' דפסחים. ולא מוקים לה שבאו עליה שניהם בזנות דלא נעשה זרעה חלל בכך משום דחכמים גזרו שמשתקין אותו מדין כהונה הואיל ואינו יודע אביו הודאי, שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו, עד שיהיה זרעו מיוחס אחריו. גמרא:

(כב) (על המשנה) יורשים. בשלא הניח זרע. הר"מ:

(כג) (על המשנה) ופטור כו'. כשהכה זה בזמן אחד וזה בזמן אחר דאיכא ב' התראות וכל חדא היא התראות ספק אבל שניה' ביחד או שקלל אותם בדבור אחד חייב. הר"מ:

(כד) (על הברטנורא) ותימא למה לא יוכלו לעכב ולדחותו מן העבודה כמו מן החלוקה ובגמרא דייקינן עולה בעל כרחו ולא בעל כרחם דאע"ג דאינו חולק עם כל אחד ואחד. ב' המשפחות כייפין ליה לעבוד משום פגמם כו':

(כה) (על המשנה) במשמר אחד ובית אב אחד. גמרא עיין משנה ז' פרק ב' דתענית: