משנה יבמות יא א

כי האדם כשנחשד עם אשה על הצד שנקדם לנו בעניין הנטען מן השפחה, ונתאמת החשד עימה, אין הדין נותן שיניחו לו לישא אשה מקרובות זאת האשה שנתברר עליו החשד עימה, רוצה לומר באמרו הקרובות הם הקרובות שנאסרה הביאה עמהם אם היתה אשתו.
וכמו כן כשאנס אדם אשה או פיתה, אין לו רשות להנשא עם הקרובות המיוחדות באנוסתו ומפותתו שאינו מותר לו לבא עליהן. וזאת המניעה מדרבנן. והסיבה שלא נחזיק בעוברי עבירה, לפי שאם ישא קרובותיה יתגבר עליה.
ואם נשא קרובת אנוסתו או מפותתו שנטען עליה אין מוציאין אותה ממנו.
ואם מתה מפותתו או אנוסתו, מותר לו לישא קרובותיה לפי שנסתלקה הסיבה.

ואמרו נושאין על האנוסה - רוצה לומר אחר מותה.

ורבי יהודה מביא ראיה ממה שנאמר "לא יגלה כנף אביו"(דברים כג, א), כנף שראה אביו לא יגלה.

ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

נושאין על האנוסה - לאחר שאנס או פתה אשה מותר לישא בתה או אמה או אחותה, ^א דכתיב (ויקרא כ) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה, בכולן נאמר שכיבה וכאן נאמרה לקיחה לומר לך דרך לקיחה אסרה תורה ^ב:

רבי יהודה אוסר - דכתיב (דברים כג) לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנך אביו, כנף שראה אביו לא יגלה. ^ג ואין הלכה כרבי יהודה. אבל חכמים אסרו ^ד לנטען מן האשה לישא בתה או אחותה או אמה או אחת מקרובותיה, ^ה מפני שהיא מצויה אצלם תמיד ואתו לידי הרגל עבירה. ^ו ואם עבר ונשא אחת מקרובות אנוסתו ומפותתו או מקרובות האשה שנחשד עליה אין מוציאין אותה מידו. ומתניתין דקתני נושאין על האנוסה דמשמע אפילו לכתחלה, מיירי לאחר מיתת האנוסה והמפותה, דהשתא ליכא למיחש שמא לאחר שישא בתה יזנה עם הראשונה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

נושאין על האנוסה וכו'. איידי דתני בהאשה רבה דאין שכיבת אחותה אוסרתה תנא נמי האי פירקא. דאם אנס אשה מותר לישא קרובותיה. תוספות:

נושאין על האנוסה וכו'. פי' הר"ב בתה או אמה או אחותה וכן לשון רש"י. ונקטי לישנא דברייתא שהביא הר"ב לקמן בדין נטען מן האשה אבל ודאי דה"ה וכ"ש בשאר קרובות דשרי. ומ"ש הר"ב דכתיב ואיש אשר יקח וכו' לומר לך דרך לקיחה וכו'. פירש"י שהיתה ראשונה לקוחתו חייב על השניה כשבא עליה דבשניה ליכא למימר לקוחין דהא לא תפסי בה קדושין. וכתב נ"י ומיהו קשה מנלן דמותר לישא בתה דילמא דכל היכא דאית בה לקוחין אסרה תורה ובין בשניה בין בראשונה. וי"ל דמשמעות קראי הכי הוא שהקיחה היא בראשונה דהכי אסרה תורה לשכב באחת אחר שיש לו האחרת ואם הראשונה אנוסה לבד בשביל זה אינה שלו. ובגמרא פריך אלא מעתה ואיש אשר יקח את אחותו דרך לקיחה הוא דאסור דרך שכיבה שרי א"ל לקוחין אמורים בתורה סתם. הראוין לשכיבה שכיבה. כי הכא גבי אחותו דליכא למימר לקוחין ממש דהא לא תפסי בה קדושין. הראוין לקיחה קיחה. כאשה ואמה אשה ואחותה דשייך בהו קיחה. אמרינן דדוקא בלקוחין אסרה תורה:

רבי יהודה אוסר. פירש הר"ב דכתיב ולא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו ומנלן דבאנוסה. דכתיב מעלויה דקרא. ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף. ורבנן הא לא סמיך ליה אלא כי אתא קרא לשומרת יבם של אביו וכנף הראוי לאביו הוא. ותיפוק ליה משום דודתו לעבור עליו בשני לאוין ותיפוק ליה משום יבמה לשוק לעבור בשלשה לאוין. א"נ לאחר מיתת אביו. ומ"ש הר"ב אבל חכמים אסרו וכו' קאי ארישא דמתניתין נושאין על האנוסה וכו' והא דאסרו לנטען כו' ולא אסרו לבניהם של המתירין דסוף פרק ב'. כדמפרש התם בגמרא נשי לגבי נשי שכיחין גברי לגבי גברי לא שכיחין. א"נ נשי דלא מתסרי משכיבת המזנה בקרובותיה לא קפדי אהדדי. גברי דמתסרא עליו אשתו המזנה קפדי אהדדי. ומ"ש הר"ב קרובותיה פירש הרמב"ם שנאסרה הביאה עמהם אם היתה אשתו ופשוט הוא. ומ"ש ואתו לידי הרגל עבירה. ולשון רש"י והוי אונס ומפתה על הנשואה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על הברטנורא) הוא הדין וכל שכן בשאר קרובות דשרי:

(ב) (על הברטנורא) פירש"י שהיתה הראשונה לקוחתו חייב על השניה כשבא עליה דבשניה ליכא למימר לקוחין דהא לא תפסי בה קדושין. וכתב נ"י ומיהו קשה דילמא כל היכא דאית בה לקוחין אסרה תורה ובין בשניה בין בראשונה. ויש לומר דמשמעות קרא הכי הוא שהקיחה היא בראשונה דהכי אסרה תורה לישכב באחת אחר שיש לו האחרת. ואם הראשונה אנוסה לבד בשביל זה אינה שלו. ועתוי"ט:

(ג) (על הברטנורא) ומנלן דבאנוסה. מעלויה דקרא דכתיב ונתן האיש כו' לאבי הנערה כו' ורבנן הא לא סמיך ליה אלא כי אתא קרא לשומרת יבם של אביו וכנף הראוי לאביו הוא אף על גב דה"ל דודתו ויבמה לשוק ולעבור עליה בשלשה לאוין כו'. גמרא:

(ד) (על הברטנורא) קאי ארישא דמתניתין נושאין על האנוסה כו' והא דאסרי לנטען ולא אסרו לבניהן של המתירין דסוף פרק ב' נשי לגבי נשי שכיחין גברי לגכי גברי לא שכיחין אי נמי נשי דלא מתסרא משכיבת המזנה בקרובותיה לא קפדי אהדדי. גברא דמתסרא עליו אשתו המזנה קפדי אהדדי. גמרא:

(ה) (על הברטנורא) שנאסרה הביאה עמהם אם היתה אשתו. הר"מ:

(ו) (על הברטנורא) והוי אונס ומפתה על הנשואה. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

נושאין על האנוסה ועל המפותה: איתא בירושלמי ר"פ הנשרפין ובת"כ פ' י' דפ' קדושים גמ' מנא ה"מ דת"ר בכל העריות דבפ' קדושים נאמר שכיבה וכאן נאמר קיחה לומר לך דרך ליקוחין אסרה תורה אמר לו רב פפא לאביי אלא מעתה גבי אחותה דכתיב אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו ה"נ דרך קיחה הוא דאסור דרך שכיבה שרי א"ל לקוחין כתיבי בתורה סתם הראוי לקיחה קיחה הראוי לשכיבה שכיבה ורב מפיק לה מקרא אחרינא:

נושא אדם וכו': בפ"ק דמכילתין דף ד' וגם בירושלמי פ"ק וכתב הר"ן ז"ל בס"פ הזורק דגיטין בשם הרשב"א ז"ל דמדקתני סתמא משמע דלא שנא מפותה בפני אחד ול"ש בפני שנים לא אמרינן דכיון שבעל בפני שנים דבעל לשם קדושין שלא הוזכר דבר זה אלא בגרושה בלבד שהיו ביניהם קידושין קודם לכן וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"י דהלכות גירושין סי' י"ט שלא כדעת מקצת גאונים ז"ל: וביד פ"ב דהלכות איסורי ביאה סי' י"א י"ג ובטור א"ה סי' ד' ובספר מרכבת המשנה להר"י אברבנאל ז"ל בפ' כי תצא דף ע"ו ע"ב כתב ואמנם כפי דעת ר' יהודה האוסר שישא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו יתכן לפרש הכתוב שאמר לא יקח איש את אשת אביו שכמו שלא יקח איש את אשת אביו שהיא אשתו בקדושין ככה לא יגלה כנף אביו שהרמז בו אל האנוסה והמפותה לבא אליה וידרוש החכם הנז' יתור הכתוב בזה הדרך ע"כ: