עיקר תוי"ט על ברכות ה

משנה ברכות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) וכובד ראש – דרך משל הוא, כלומר, מפני שראשו הוא עיקר כל האיברים, וכשמכביד אותו עליו, כל האיברים נכנעים ויושב בהכנעה. הר"י:

(ב) (על המשנה) שעה אחת – אף על פי שבהרבה מקומות כשאומר שעה, אינו רוצה לומר שעה דווקא, אלא זמן מועט. הכא אינו כן, אלא שעה ממש, ומוכח לה מהגמרא. הר"י:

(ג) (על המשנה) למקום – שתהיה כוונתם כולה ברוממות המקום בלבד. ואין הפירוש שיכוונו לאמירת התפילה; דאמאי קאמר למקום? לתפילה הוי ליה למימר. הר"י:

(ד) (על המשנה) לא יפסיק– בדיבור, דאילו הליכה לא מצינו בשום מקום שנקרא הפסק. הר"י:

(ב)

(ה) (על הברטנורא) גבורות גשמים. כתב הר"ב: דכתיב עושה גדולות ואין חקר [נוסח אחר: עד אין חקר]. וכתיב: "בורא קצות הארץ וגו' אין חקר" (ישעיה מ, כח), וכתיב: "מכין הרים בכוחו נאזר בגבורה" (תהלים סה, ז). גמרא ריש תענית:

(ו) (על המשנה) בתחיית המתים. דתניא: "ולעבדו בכל לבבכם" (דברים יא, יג); איזוהי עבודה שבלב? הוי אומר: זו תפילה, וכתיב בתריה: "ונתתי מטר ארצכם" (שם שם, יד). גמרא פרק קמא דתענית. ודתיקנו בתחיית המתים, שכמו שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם. הר"י. והיינו דאמרינן בגמרא ששקולה כתחיית המתים:

(ז) (על המשנה) בהודאה. פירוש, קודם שיחתום ברכת "מודים". וטעמו, מפני שמודה לשם שזיכה אותו להבין ולהשכיל (נ"א: ולהבדיל) בין קודש לחול. הר"מ (נ"א: הר"ר יונה):

(ג)

(ח) (על הברטנורא) וזה לשון רש"י: האומר בתפלתו וכו'. וטעמייהו, דווקא בתפילה, שכשאומר בתפילה מחליט את הדבר, ולהכי משתקין אותו. מה שאין כן דרך דרש או פשט וכו'. תוי"ט:

(ט) (על הברטנורא) ואין הדבר כן, שאילו היה דרך רחמנות, לא ציוה לשחוט חיה או עוף כלל, אבל היא מצוה מקובלת אין לה טעם. הר"מ:

(ד)

(י) (על המשנה) ואם הבטחתו. והטעם, כדי שלא תתבטל נשיאת כפים. אבל אם יש שם כהן אחר שישא את כפיו, לא ישא ש"צ את ידיו ואפילו אם הבטחתו. הגהות מיימוניות, ועיין שם:

(ה)

(יא) (על המשנה) ששלוחו של אדם כמותו. וילפינן לה מדכתיב: "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל" (שמות יב ו), דוודאי לא היו שוחטין כל ישראל, אלא שלוחו של אדם כמותו. גמרא: