לדלג לתוכן

ספרי על דברים לד

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פסוק א

לפירוש "פסוק א" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויעל משה מערבות מואב - עלייה היא ואינה ירידה:

מערבות מואב - מלמד שהראוהו הקב"ה המלכים שעתידים לעמוד מרות המואביה, זה דוד וזרעו:

אל הר נבו ראש הפסגה - מה פסגה מפורשת מן האשכול ואינה - כך קבורתו של משה מותאמת מן ההר ואינה מותאמת, והגיא ביניהם:

אשר על פני יריחו - מלמד שהראהו א"י מיושבת על שלוותה, וחזר והראהו מציקים לה:

ואת הגלעד - מלמד שהראהו בית המקדש מיושב על שלוותו, וחזר והראהו המחריבים לו. ואין גלעד אלא בית המקדש, שנא' גלעד אתה לי ראש הלבנון:

עד דן - מלמד שהראהו ארץ דן מיושבת על שלותה, וחזר והראהו מציקים המחזיקים לה.

ד"א עד דן - מלמד שהראהו זרעו של דן שהוא עובד ע"ז כענין שנא' ויקימו להם בני דן את הפסל, וחזר והראהו גואל ישראל שעתיד לעמוד הימנו, ואיזה? זה שמשון.

פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ואת כל נפתלי - מלמד שהראהו ארץ נפתלי מיושבת על שלותה, וחזר והראהו מציקים לה.

ד"א מלמד שהראהו ברק בן אבינועם עושה מלחמה עם סיסרא וחיילותיו שעמו: נאמר כאן את כל נפתלי ונא' להלן ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי:

ואת ארץ אפרים - מלמד שהראהו ארץ אפרים יושבים בשלוותם, וחזר והראהו מציקים לה.

ד"א ואת ארץ אפרים - מלמד שהראהו יהושע עושה מלחמות עם הכנענים. נאמר כאן ואת ארץ אפרים ונא' להלן למטה אפרים הושע בן נון:

ומנשה - מלמד שהראהו ארץ מנשה יושבת בשלוותה, וחזר והראהו מציקים לה.

ד"א ומנשה - מלמד שהראהו גדעון בן יואש, שעשה מלחמה עם מדין ועמלק.

ד"א לפי שהיה אפרים צעיר - סמכו הכתוב, וכן הוא אומר הנה אלפי הדל במנשה:

ואת כל ארץ יהודה - מלמד שהראהו ארץ יהודה מיושבת בשלוותה, וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה.

ד"א ואת כל ארץ יהודה - מלמד שהראהו ארץ יהודה ודוד במלכותו. נאמר כאן ואת כל ארץ יהודה, ונאמר להלן ויבחר אלהי ישראל בי מכל בית יהודה:

עד הים האחרון - מלמד שהראהו פני כל המערב יושב על שלוותו, וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו.

ד"א אל תקרי עד הים האחרון אלא עד היום האחרון: מלמד שהראהו את כל העולם כולו, מיום שנברא עד יום שיחיו המתים:

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ואת הנגב - מלמד שהראהו דרום יושב על שלוותו, וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו.

ד"א ואת הנגב - מלמד שהראהו מערת המכפלה שאבות שוכבים בה: נא' כאן ואת הנגב, ונאמר להלן ויעלו בנגב ויבא עד חברון:

ואת הככר - מלמד שהראהו שלמה בן דוד, שעושה כלים בבית המקדש, שנא' בככר הירדן יצקם המלך:

בקעת יריחו - מלמד שהראהו גוג וכל המונו, שעתידים ליפול בבקעת יריחו.

ד"א מה בקעה זו כמות שהיא, ושדה זרועה שעורים כמות שהיא - כך הראהו כל העולם כולו בבקעת יריחו:

עיר התמרים - מלמד שהראהו גן עדן וצדיקים מטיילים בה, וכן הוא אומר צדיק כתמר יפרח.

ד"א מלמד שהראהו סמוכה מצירה: גיהנם, שהיא קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה, וכן הוא אומר עיר התמרים:

עד צוער - אלו מציקי ישראל, כגון אלו הבלשים הדרים עם המלכות, ועתידים לאבד עמהם:

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמר ה' אליו זאת הארץ - אמר לו לאבות נשבעתי בשבועה, ולך הראיתיך בעיניך: ושמה לא תעבור - נאמר כאן ושמה לא תעבור, ונאמר להלן שמה לא תבא. מה ת"ל ושמה לא תעבור? אמר משה: אם אני איני נכנס בה חי - אכנס בה מת! אמר לו המקום: ושמה לא תבוא! אמר לפניו: אם איני נכנס בה מלך - אכנס בה הדיוט! אמר לו המקום: ושמה לא תעבור! לא מלך ולא הדיוט, לא חי ולא מת!

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

וימת שם משה - אפשר שמת משה וכתיב וימת שם משה? אלא עד כאן כתב משה, ומכאן ואילך כתב יהושע. ר' מאיר אומר: הרי הוא אומר ויכתוב משה את התורה הזאת, אפשר שנתן משה את התורה כשהיא חסירה אפילו אות אחת? אלא מלמד שהיה משה כותב מה שאמר לו הקב"ה כתוב, כענין שנא' ויאמר אליהם ברוך מפיו יקרא אלי. רבי אליעזר אומר: בת קול יוצאה מתוך המחנה י"ב מיל על י"ב מיל, והיה מכרזת ואומרת מת משה. סמליון אמר: וימת שם משה - מנין אתה אומר, מחילה היתה יוצאה מקבורתו של משה לקבורתן של אבות? נאמר כאן וימת שם משה, ונאמר להלן שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו. ויש אומרים לא מת משה, אלא עומד ומשרת למעלה: נא' כאן שם, ונאמר להלן ויהי שם עם ה':

עבד ה' - לא בגנותו של משה הכתוב מדבר, אלא בשבחו; שכך מצינו בנביאים הראשונים שנקראו עבדים, שנא' כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.

על פי ה' - כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים - נוטלה מהם בנחת רוח. משלו משל, למה הדבר דומה? לאחד נאמן שהיה בעיר, והיו הכל מפקידים אצלו פקדון; וכשבא אחד מהם לתבוע את שלו - היה מוציא ונותן לו, לפי שידע היכן הוא. וכשבא לשלח ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו - הופך תחתונים על העליונים, לפי שאינו יודע היכן הוא. כך כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים - נוטלה בנחת רוח, וכשהוא נוטל נשמתן של רשעים - מוסרה למלאכים רעים, למלאכים אכזרים, כדי שישמטו את נשמתן. וכן הוא אומר ומלאך אכזרי ישולח בהם, ואומר תמות בנוער נפשם:

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויקבר אותו בגיא - למה נא' בארץ מואב, ואם נאמר בארץ מואב למה נאמר בגיא? לומר שמת משה בתוך נחלתו של ראובן, ונקבר בשדה נחלתו של גד: ולא ידע איש את קבורתו - אף משה אינו יודע מקום קבורתו, שנא' ולא ידע איש את קבורתו, ואין איש אלא משה, שנא' והאיש משה עניו מאד. וכבר שלחה מלכות של בית קיסר: לכו וראו, קבורתו של משה היכן הוא? הלכו ועמדו למעלה - וראו אותו למטה. ירדו למטה - וראו אותו למעלה; נחלקו חציין למעלה וחציין למטה - עליונים ראו אותו כלפי מטה, ותחתונים ראו אותו כלפי מעלה! לכך נאמר ולא ידע איש את קבורתו.

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ומשה בן מאה ועשרים שנה - זה אחד מארבעה שמתו בן מאה ועשרים, ואלו הם: משה והלל הזקן ורבן יוחנן בן זכאי ור' עקיבא. משה היה במצרים מ' שנה, ובמדין מ' שנה, ופירנס את ישראל מ' שנה; הלל הזקן עלה מבבל בן מ' שנה, ושימש חכמים מ' שנה, ופירנס את ישראל מ' שנה; רבן יוחנן בן זכאי עסק בפרגמטיא מ' שנה, ושימש חכמים מ' שנה, ופירנס ישראל מ' שנה; רבי עקיבא למד תורה מ' שנה, ופירנס את ישראל מ' שנה; שש זוגות ששנותיהם שוות: רבקה וקהת, לוי ועמרם, יוסף ויהושע, שמואל ושלמה, משה והלל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי ור' עקיבא:

לא כהתה עינו - מלמד שעיניהם של מתים כהות:

ולא נס ליחה - ר' אליעזר בן יעקב אומר: אל תקרי לא נס לחה, אלא לא נס לחה, עכשיו כל הנוגע בשרו של משה - לחה פורחת אילך ואילך:

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויבכו בני ישראל את משה - הרי אחד: ויתמו ימי - הרי שנים: בכי אבל משה - הרי ג': ל' יום - אלו מה טיבם? אלא מלמד שבכו אותו קודם למיתה ל' יום. ומניין לימי נזירות, שהם ל' יום? נא' כאן ימי ונא' להלן ימי. מה ימי האמור כאן ל' יום - אף ימי האמור להלן ל' יום:

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויהושע בן נון מלא רוח חכמה - מפני מה? שסמך את ידיו עליו, אין לך משמע גדול מזה: ויעשו כאשר צוה ה' את משה - ועדין לא נתן מוראו עליהם, שנאמר בעת ההיא גדל ה' את יהושע - באותה שעה נתן מוראו עליהם:

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ולא קם נביא בישראל כמשה - אבל באומות קם. ואיזה? זה בלעם בן בעור! אלא יש הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם: משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנא' נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון; משה לא היה יודע מי מדבר עמו עד שנדבר עמו, ובלעם היה יודע אימתי היה מדבר שנא' ויודע דעת עליון; משה לא היה מדבר עמו עד שהוא עומד, שנ' ואתה פה עמוד עמדי, ובלעם היה מדב' עמו כשהוא נופל, שנ' מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים.

משל למה הדבר דומה? לטבחו של מלך, ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו:

אשר ידעו ה' פנים אל פנים. למה נאמר? לפי שהוא אומר ויאמר הראני נא את כבודך, אמר לו: בעולם הזה אי אתה רואה, שנמשל כפנים, שנ' לא תוכל לראות פני; אבל אתה רואה בעולם הבא, שנמשל כאחורים, שנ' והסירותי את כפי וראית את אחורי! אימתי הראהו? סמוך למיתה, הא למדת שהמתים רואים.

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו - למצרים בפני עצמו, לפרעה בפני עצמו, ולעבדיו בפני עצמן.

פסוק יב

לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ולכל היד החזקה - זו מכת בכורות: ולכל המורא הגדול - זו קריעת ים סוף.

ר' אלעזר אומר: לכל האותות והמופתים, ומנין לפני הר סיני? ת"ל ולכל היד החזקה. ומנין אף במדבר? ת"ל ולכל המורא הגדול. ומנין אף בשברי לוחות? נאמר להלן ואשברם לעיניכם, וכאן הוא אומר אשר עשה משה לעיני כל ישראל: