ספרא על ויקרא ז ב

<< | ספרא על ויקרא • פרק ז' • פסוק ב' |
• א • ב • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כג • כד • כה • כו • כז • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח •

בִּמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁחֲטוּ֙ אֶת־הָ֣עֹלָ֔ה יִשְׁחֲט֖וּ אֶת־הָאָשָׁ֑ם וְאֶת־דָּמ֛וֹ יִזְרֹ֥ק עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃

[ג] "יִשְׁחֲטוּ"-- ריבה כאן שוחטים הרבה; אף הגרים, ואף הנשים, ואף עבדים.

אין לשון 'שחיטה' אלא משיכה שנאמר (מלכים א י', ט"ז-י"ז) "זהב שחוט".

ר' אליעזר אומר מכאן לעולת צבור שלא תהא שחיטתה אלא בצפון.

"קדש קדשים" (ויקרא ו, יח)-- לרבות זבחי שלמי צבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון.

"הוא"-- פרט לתודה ואיל נזיר.