לדלג לתוכן

ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קלג ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


שׁמם – "לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם" (קהלת ז טז), כתב רבי יהודה שהוא מבנין הִתְפַּעֵל, ודגש השי"ן לחסרון תי"ו הִתְפַעֵל. ונכון הוא, אף על פי שתי"ו הִתְפַּעֵל לא תבא על אותיות ז"ס ש"ץ לפניהם כי אם לאחריהם, אף על פי כן הדגש שיש בשי"ן מורה עליה, כי כאן היה מקומה לולי קריאת האותיות שלא יתכן כן כמו שכתבנו בשלמים (לעיל סט ע"ב). גם יתכן לומר שיהיה מבנין נִפְעַל, ואל תתמה לפי שבא בחולם ולא אמר תִּשָּׁמֵם בפלס תִּשָּׁמֵר, תִּזָּכֵר, כי הכל אחד, כי בחסרונם באו כן "יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק" (ירמיהו יט ח), "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (ויקרא י ג), "וַתִּתֹּם" (בראשית מז יח), ואם בתשלומם יהיו יִשּׁוֹמֵם, יִדּוֹמֵם, תִּתּוֹמֵם. וכן העוברים מנִפְעַל באלה הפעלים יש מהם בחולם יש מהם בפתח ויש מהם בצרי כמו שזכרנו כי הכל אחד, ואין לחוש על זה. ואם יאמר אומר כי "יִשֹּׁם", "וַיִּדֹּם", משפטם בתשלומם יִשָּׁמוֹם, יִדָּמוֹם, כי בבנין הקל שהוא יסוד הפעלים גזרת פָּעוֹל מצאנו ולא גזרת פּוֹעֵל, נאמר לו אף על פי כן, אחר שמצאנו גזרת פּוֹעֵל בבנין פּוֹעֵל הכבד, נאמר כי לקחו בכפולים גזרתו כמו שעשו בהִתְפַּעֵל בכפולים כן נהגו זה המנהג בנִפְעַל במקצת מקומות. והנה רבי יונה כתב כי "עַתָּה אֵרוֹמָם" (ישעיהו לג י) מבנין נִפְעַל משרש רמם, וכן כתב ב"הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה" (במדבר יז י). ורבי אברהם אבן עזרא ז"ל כתב גם כן "לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם" (קהלת ז טז) מבנין נִפְעַל. "בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם" (ויקרא כו מג) – בלא בי"ת השמוש היה אומר הָשַּׁמָּה, וכשנכנסה עליו בי"ת השמוש נהפך הקמץ-חטף בבי"ת השמוש להקל על הה"א, ומשפטו בְּהָשַּׁמָּה כמו שבא גם כן "לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי" (ויקרא כו טו) שהיה ראוי לַהֲפִירְכֶם כמו שכתבנו בשמוש האותיות (לעיל מ ע"ב). "כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה" (ויקרא כו לד) הוא מקור, וטרם הסמכו אל הכנוי יאמר הֻשֵּׁם כמו המקור מהָפְעַל בחסרון הפ"א: "הֻגֵּד הֻגַּד לִי" (רות ב יא), ובהסמכו עם הכנויים שב הדגש במ"ם לחסרון אות הכפל כמשפט, ונשאר הדגש בשי"ן כמו שהיה טרם הסמכו.