ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קג א
וישוב לקמץ-חטף בעבור חטיפת המלה אל אשר אחריה, כמו "וַיָּ֖קָם יַעֲקֹב" (בראשית לא יז), "וַיָּ֤שָׁב אַבְרָהָם" (בראשית כב יט) וזולתם, כמו שישוב גם כן בשלמים החולם ביִשְׁמֹר, יִשְׁפֹּט לקמץ-חטף עם ו"ו התוספת ובלא ו"ו התוספת כשתחטף המלה, כמו "יַעֲבָר־נָא אֲדֹנִי" (בראשית לג יד), "אֶכְתָּב־לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי" (הושע ח יב). וכן באלה הנחי' בלא ו"ו התוספת אחר שהמלה מלעיל: "תָּ֥שָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד" (מ"א יז כא). ופעמים גם כן בהעמדה, כמו "אַל תָּ֙צַר֙ אֶת מוֹאָב" (דברים ב ט), אלא שהצד"י פתוחה. "וַיָּ֣קָם׀ שְׂדֵה עֶפְרוֹן" (בראשית כג יז).
וכשתהיה פ"א-הפֹעל או למ"ד-הפֹעל אות גרונית או רי"ש, יכבד על הלשון לקמוץ פ"א-הפֹעל והשיבוה פתח, כמו "וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת" (שופטים ד כא), "וַיָּעַף הָעָם מְאֹד" (ש"א יד לא), "וַיָּעַף דָּוִד" (ש"ב כא טו). אבל "וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים" (ישעיהו ו ו) קמוץ להבדיל בינו ובין "וַיָּעַף דָּוִד" שהם שני ענינים, "וַיָּעַט בָּהֶם" (ש"א כה יד), "וַתַּחַשׁ עַל מִרְמָה רַגְלִי" (איוב לא ה), אבל "וַתָּחָס עָלֶיךָ" (ש"א כד י), "וַתָּחָס עֵינִי עֲלֵיהֶם" (יחזקאל כ יז) תנועתם בקמץ, "וַתָּנַח הַתֵּבָה" (בראשית ח ד), "וַיָּנַע לְבָבוֹ" (ישעיהו ז ב), "וַיָּסַר אֵלֶיהָ" (שופטים ד יח), "וַיָּצַר עָלֶיהָ" (מ"ב יז ה), "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב" (דברים ב ט). וכלם קמוצים האותיות הנוספות, כמו שהיו טרם החטפם תָּנוּעַ, יָנוּעַ, יָסוּר, תָּסוּר, אבל "וַתַּחַשׁ עַל מִרְמָה רַגְלִי" פתח, אולי הוא מנחי הלמ"ד, אף על פי שאין העי"ן מורה עליו, יהיו שני שרשים בענין אחד, כי רבים נמצאים כן כמו שכתבנו בשרש יבש (לעיל פח ע"ב). ומנחי הלמ"ד כלם האותיות הנוספות על זו הדרך פתח, ופעם אף על פי שהלמ"ד רי"ש פ"א-הפֹעל בקמץ, כמו "וַיָּגָר אַבְרָהָם" (בראשית כא לד). אבל ביָקוּמוּ, יָשׁוּבוּ, תעמוד הו"ו במקומה: וַיָּקוּמוּ, וַיָּשׁוּבוּ.
הנפעל: נָבוֹן, נָכוֹן. ויתכן שנאמר בו הסברא שאמרנו בעתידי הקל, שיהיה הנח תשלום עי"ן-הפֹעל והו"ו ו"ו המשך, ויבא לגזרת פָּעוֹל