ספר יוחסין מאמר ראשון/האלף השלישי

<< האלף הקודם • ספר יוחסין מאמר הראשון • אלף השלישי • האלף הבא >>

האלף השלישי

המאה הראשונה

יצחק אבינו נולד לק' שנים לאברהם, בשנת שתי אלפים ומ"ח ליצירה (ב' מח-2048) ונעקד בן ל"ז שנים [הגה"ה. נעקד יצחק אבינו בהר המוריה, ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה בגורן ארונה, הוא המקום שבנה אברהם המזבח ועקד עליו יצחק. והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה והוא המזבח שהקריבו עליו קין והבל. ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא. ומשם נברא. כך כתב הרמב"ם פרק שני מהלכות בית הבחירה (ה"א) ע"כ. ובפרק הבא על יבימתו (יבמות סא, ב) הוכיחו התוספות מספרי שרבקה היתה בת י"ד שנים כשנשאה יצחק, אבל בסדר עולם (פ"א) אומר בת שלש שנים והמדרשים חלוקים.]

המאה השניה

יעקב אבינו נולד לששים שנה שנת שני אלפים וק"ח ליצירה (ב' קח-2108), והיה בבית מדרשו של שם ועבר. ומבניו לא ידענו באי זה שנת נולדו, חוץ מיוסף הצדיק שהיה יעקב בן צ"א שנה (ב' קצט-2199). כיצד כשנכנס יעקב במצרים בן ק"ל שנה (ב' רלח-2238) אז היה יוסף בן ל"ט שנה נמצא כשהיה בן צ"א נולד יוסף, ואז נשלמו הי"ד שנים שעבד ברחל ולאה. ומדרך סברא נולד, לוי כשהיה יעקב בן פ"ו שנים (ב' קצד-2194), ה' שנים קודם שנולד יוסף וכן נראה מדברי חכמים ז"ל. כיצד כשנולד יוסף היה יעקב בן צ"א שנה, ועוד שש שנים שעבד בצאן לבן הרי צ"ז (ב' רה-2205), ובדרך עד שבא לשכם נתעכב בסוכות שנה וחצי כמו שפירש רש"י ז"ל שם מהפסוק, וא"כ בשנת צ"ח ליעקב (ב' רז-2207) באו לשכם, ואז לוי בן י"ג שנים שנקרא איש חרבו על ירכו, וא"כ נולד בשנת פ"ו ליעקב שהוא שני אלפים וקצ"ד ליצירה, ומת לוי שנת ב' אלפים של"א ליצירה (ב' שלא-2331) שהיו חייו ק"ל [קל"ז] שנה. וקהת חיה קל"ג שנה. ועמרם ק"ל [קל"ז] שנים כמו זקנו לוי. והוא אחד מארבעה שמתו בעטיו של נחש ובנימין וישי וכלאב שהיה דומה כלו לאביו דוד המלך.

המאה הרביעית

משה רבינו עליו השלום הוא השביעי לאבות הקדושים. ביום השבת נולד אחר ל"ז שנים למיתת לוי, שנת אלפים ושס"ח ליצירה (ב' שסח-2368), ביום רביעי שבעה ימים לאדר שלש שעות מהיום כאשר כתב רבי אברהם בר חייא הספרדי [הערה].

המאה החמישית

ובידינו קבלה שהארבע מאות שנה של גלות מצרים נמנו מיום שנולד יצחק. וכן הסכימו כל חכמי האומות וכן בדברי הימים שלהם. וזהו מיצחק "כי גר יהיה זרעך" וכן בתרגום ירושלמי "ומושב בני ישראל" "ומותב בני ישראל דיתיבו במצרים תלתין שמטין ובהון אשלימו ארבע מאה שנין" וכן תרגום "מדלג על ההרים" "משוור בזכות אבהן מאה ותשעין שנין" ואם כן נשארו מאתים ועשר שנים כמנין "רד"ו", וכיון שנולד יצחק בשנת שני אלפים ומ"ח, יהיה יציאת מצרים בשנת שני אלפים ותמ"ח ליצירה (ב' תמח-2448) שנת י"ו למחזור כדעת רבי חייא הספרדי ובעל יסוד עולם. והשנה השנית שהיו במדבר היא שנת י"ז (ב' תמט-2449) שעשו שני אדרים וזהו שצוה הקב"ה "ויעשו את הפסח במועדו וגו'".ורבי שמעון דוראן אמר שהיא שנת י"ז למנין וי"ד כשיצאו ממצרים שהיא שנת י"ח למנין בהר"ד, ושלא היתה אז מעוברת. ובפירוש ההגדה אמר זה, ונ"ל כפי הסברא שהיה בשנת י"ו והיא מעוברת, כי המולד ביום ג' הסימן ג"ח תש"מ והראיה ביום ד' בערב וראש חדש ביום ה' כדאיתא בסדר עולם. והראיה כי היתה אז מעוברת כי כבר עבר זמן האביב במכת הברד, שנאמר כי השעורה אביב וכל שנת י"ו פשוטה תקופת האביב ביום ב' של פסח, אע"פ שאינו קשה זה מאד למי שאומר שהיא פשוטה, כי ידוע הוא כי במצרים יקדם האביב חדש אחד קודם ארץ ישראל, כי לפעמים יש חטה חדשה בפסח, אבל כפי מה שאמרנו עולה יפה בלא דוחק.

ובשנת תמ"ח יצאו גאולים ואז היה משה בן פ' שנה, ואז בחדש השלישי הוא חדש סיון ביום שבת ששה לחדש קבלו התורה מפי הקב"ה כדאיתא בפ' ר' עקיבא בשבת (פו ב). והוא תקן ג' תקנות, ברכת הזן כשירד המן, ושיהיו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח, ותקן משמרות של אלעזר ואיתמר כדאיתא בפרק בתרא דתעניות (דף כז, א). והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ק דהלכות אבלות וכן בפ' קמא דכתובות ירושלמי ובתורת האדם שגם משה תקן שבעת ימי אבלות ושבעת ימי המשתה. וכתב ספרו ופרשת בלעם וספר איוב הסתום כדאיתא בפרק קמא דבתרא (טו, א), ושם בגמרא כי שנות איוב משנכנסו ישראל למצרים עד שיצאו, וכן נראה בפסוק שהיה מאתים ועשר שנים, וכן שם שהיה בימי יעקב, וכן אמרו היש בה עץ אם אין שהוא איוב ואז מת איוב סר צלם מעליהם וי"י אתנו. ובבראשית רבה פרשה נ"ז את עוץ בכורו רבי יוסי בן חלפתא אומר בירידתן למצרים נולד, ובעלייתן מת שכן שנותיו של איוב ר"י שנה בפ"ק דכתובות ירושלמי שמשה רבי' תקן זה בס"פ תורת אדם. וכתוב בספר דברי הימים לנוצרים וליונים כמו כן, כי משה כתבו וכי איוב הוא יובב בן זרח מבצרה ממלכי אדום. וכן נראה קצת מדברי הרמב"ן ז"ל שהיו מזרע אברהם הוא וחבריו אליפז ואלדד וצופר ואליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם מזרע אברהם, וגם היו מזרע עשו והיה איוב שוכן בערבייא ושבא ובארץ אדום שהיא דרומית לארץ ישראל. ואע"פ שהתרגום אמר בארץ עוץ ארמיניא שהיא ארץ יון, וכן אומרים שקברו הוא בקושטנטינופלא.
[הגהה. אמר ש"ש זה איוב הנקבר בקושטנטינא הוא איוב אל אוצאר"י אשר בא לקושטנטינה שנת א' אחר מיתת חסין בן עלי הוא, ועבד אלה בן עבאס, ועבד אלה בן זיד עם נ' אלפים איש ות"ק אני משוט, ונהרג הוא בשער הנקרא איגרי קאפי וציון אשר עליו עשה אותו בן יורגי המלך הנקרא קושטאנטין, ובא נ"ב שנה לביאת מחמד, דוק בתאריכיהם ותשכח ע"כ].

ובזמן משה ע"ה נביאים שביניהם תקנו תקנה רביעית, שיהו קורין בספר תורה בשני וחמישי ושבת. ומשה רבינו עליו השלום קבל התורה ופירושה ממי שנתנה בסיני ובאהל מועד ובערבות מואב, ומת בנשיקה על פי י"י כמו אחיו בשנת הארבעים בחדש אדר בשבעה באדר בחצי היום בעצומו של יום שנאמר בעצם היום הזה ביום שבת. ויש מדרש אחר שאומר בערב שבת, והיתה זאת השנה שני אלפים ותפ"ח (ב' תפח-2488) ליצירה ואז היה.

יהושע מקבל התורה מפי משה בן פ"ב שנה ונולד בשנת ת"ו (ב' תו-2406) ותקן עשר תקנות כדאיתא בפרק מרובה (ב"ק פ, ב) וברכת הארץ. ואע"פ שאמרנו במשה רבינו ע"ה שלא תקן כי אם שלש תקנות בפ' במה מדליקין (שבת ל, א) אומר שהרבה תקנות וגזרות עשה ובפרש"י לא הביא אלא אחת מהם, אבל במדרש על מעשה הקיסר שגזר שלא ידליקו אש ברומה יום אחד ועברו על מאמרו, ומשה אמר לא תבערו אש וכו', נראה שלכל מצות התורה קורא תקנות וגזרות.

ויהושע היה משבט אפרים כמו שמפורש בדברי הימים, ובו נגמר היחס שלא היה לו בן כדאיתא בפסחים (קיט, ב) שלא בירך על הכוס שלא זכה לבן. ורחב שנשאה יהושע לא היתה מז' עממים במצות קי"ב, ויצאו מיהושע ומרחב שמנה נביאים שהיו לו בנות כדאיתא בסוף פרק קמא דמגילה (יד, ב).

המאה השישית

ושפט את ישראל כ"ח שנה כמו שמפורש בסדר עולם, ומת שנת ב' אלפים ותקי"ו (ב' תקטז-2516), ורבי שמעון בר צמח דוראן בחלק השלישי ממגן אבות בענין הנבואה אמר כי י"ד שנים שפט יהושע, וזה אינו נראה כפי הקבלה בסדר עולם שעשה ר' יוסי לדעת רבי עקיבא. וכן כפי הסברא שהכתוב אמר במרגלים כלם אנשים שנראה שהיו כלם שוים שלא יהיה אחד בן מ' שנה ויהיה אחר קרוב לששים שנים, ובכלב אמר הפסוק בפירוש שהיה בן מ' שנה כאשר שלחו משה, וכן ראוי שיהיה יהושע קרוב לזה שהיה בן מ"ב שנה ולא נ"ז שנים, וכן כפי מנין השלש מאות שנה שאמר יפתח יוצא לפי סדר עולם ששפט יהושע כ"ח שנה. והנוסח ס"ע ורש"י היא זאת: יהושע כ"ח שנים, וזה לא נודע כי אם מצד הקבלה אבל השאר הוא בפסוק: עתניאל מ' שנה, אהוד פ' שנה, ושמגר שנה אחת, דבורה מ' שנה, וגלות מדין ז' שנים, וגדעון מ' שנים, ואבימלך ג' שנים, ותולע כ"ג שנים, ויאיר כ"ב שנים, וגלות עמון י"ח שנים, הרי שלש מאות שנים עד יפתח ע"כ. [והמשכן היה י"ד שנים בגלגל ושס"ט בשילה עד שמת עלי].

והזקנים קבלו מיהושע ובכללם כלב והוא העיקר, כדאיתא בפרק כהן גדול ונזיר (נזיר נו, ב). וכן פנחס עד עלי הכהן שהיו מזרע איתמר והזקנים שהיו עד עלי, אלו הן הזקנים שהאריכו ימים אחרי יהושע, שפט את ישראל שבעה עשר שנים לדעת בעל סדר עולם, אבל זה לא נזכר ברש"י ולא במפרשים. וכן נראה כי עתניאל בן קנז אחי כלב הוא מהזקנים. אבל כפי שטתו בשנת ב' אלפים ותקל"ג (ב' תקלג-2533) התחיל עתניאל בן קנז אחי כלב, ושפט את ישראל מ' שנה (ב' תקעג-2573) והוא בית דינו של יעבץ, כמו שאומר בתלמוד רוצה לומר עתניאל בן קנז. ובשנת שני אלפים ותקע"ג התחיל אהוד בן גרא בן הימיני ושפט את ישראל פ' שנה, שנשלמו בשנת תרנ"ג (ב' תרנג-2653) ליצירה.

המאה השביעית

ושמגר שנה אחת. ודבורה התחילה שנת תרנ"ד (ב' תרנד-2654) ושפטה את ישראל מ' שנה. וגדעון התחיל שנת תרצ"ד (ב' תרצד-2694) ושפט מ' שנה, והוא ירובעל.

המאה השמינית

ואבימלך בנו התחיל תשל"ד (ב' תשלד-2734) ושפט ג' שנים. ותולע בן פואה כ"ג שנים. ויאיר הגלעדי כ"ב שנים. ונבלעו ב' שנים בין אלו המ"ח שנים, והתחיל יפתח שנת תשע"ט (ב' תשעט-2779) ליצירה ושפט שש שנים, והיה משנכנסו לארץ שכבשו ארץ סיחון ועוג עד יפתח ש' שנים פחות תשעה שנים, וזה הוא מה שאמר יפתח למלך בני עמון ש' שנים שישבו בארנון עד עתה, והתחיל אבצן שהוא בועז כדאיתא בסוף המוכר את הספינה (ב"ב צא, א), וכמו שתרגם התרגום ברות. ושלמון הוליד את בועז דמתקרי אבצן ומתו כל בניו ובנותיו. ובזקנותו בן פ' שנה לקח את רות בת מ' שנה אמה של מלכות, שהיתה בימי שלמה לצדו בכסא מלוכה עם בת שבע, וכל זה כפי המדרש. והתחיל בשנת תשפ"ה (ב' תשפה-2785) ושפט ז' שנים. ורש"י פי' בדברי הימים כי לפי הנראה בועז היה בן ש' שנה כשהוליד לעובד וכשבא על רות מיד מת. ששלמון אביו מת כשנכנסו לארץ. אבל הראב"ע פי' ברות כי היו זקנים שלמון ובועז ועובד וישי כשהוליד לדוד. ופרשו חכמי הגוים כי היו דורות אחרים ביניהם, אולי לקחו מחכמי ישראל וכן מסתבר. שכן ראינו ביחוס עזרא שדלג ז' דורות מאחיטוב לאחיטוב בספר עזרא ובדברי הימים הזכירם. אבל בכאן הוא קשה שלא חזר בשום מקום להזכירם כמו ביחוס עזרא, וא"כ יהיה בזאת המשפחה הקדושה דרך נס שכן אמרו בעלי הקבלה כי עובד היה ת' שנה, ורות עד זמן שלמה כדאיתא בתנחומא פרשת ויחי שעובד חיה יותר מת' שנה כמו שהוא בספר קבלת החסיד, וכן בב"ר פרשת ויחי. ואחר אבצן התחיל אילן הזבולוני בשנת תשצ"ב (ב' תשצב-2792) ושפט עשר שנים.

המאה התשיעית

והתחיל עבדון בן הלל הפרעתוני שנת אלפים ותת"ב (ב' תתב-2802) ושפט ח' שנים. ובא אחריו שמשון בן מנוח משבט דן ואמו הצללפונית מזרע יהודה, והתחיל לשפוט בשנת תש"י תת"י (ב' תתי-2810) ושפט עשרים שנה. אע"פ שבירושלמי אומרים שבמקרא שלהם נמצא ששפט מ' שנה ואפילו לפי דעתם אינם א"א עשרים שנה. שאמרו הוא שפט כ' שנה ואיך אמר הכתוב מ' שנה מלמד שאחר מותו כ' שנה היה להם לפלשתים פחד ממנו והוא בדן. ובימי פלגש בגבעה הלכו לאיים לרומניא"ה אלף איש מבנימין, ועד היום לא ידענו היכן הם שלא רצו להיות במלחמה עם אחיהם, אף על פי שבראשונה היו במנין עם אחיהם. ואחריו.

עלי הכהן הגדול המקבל תורה שבעל פה מפינחס והתחיל שנת תת"ל (ב' תתל-2830) ליצירה. ובשנה ההיא נולד שמואל הנביא עליו השלום, ועלי שפט את ישראל מ' שנה בשילו ומת בשנת תת"ע (ב' תתע-2870), ובשנה ההיא היו מלחמות גדולות בעולם כשנשבה הארון. ומיד.

שמואל הנביא עליו השלום התחיל לשפוט את ישראל בשנת תתע"א (ב' תתעא-2871) לאלף השלישי, בשנת מ"א למולדו ושפט י"א שנים כדאיתא בתמורה (טו, א). ומת בשנת תתפ"ח תתפ"ב (ב' תתפב-2882) בכ"ח ימים לאייר ברמה כפי הקבלה. ומלך שאול שתי שנים אחר שמואל, אבל רבותינו ז"ל אמרו כי בשנה אחת מתו שמואל ושאול, שאמרו בשבת (קנב, ב) בבעלת אוב תוך שנתו היה וד' חדשים מת שמואל קודם, כן פרש"י בתמורה (טו, א ד"ה עשר שנים) כי אחר מות שמואל ישב דוד ד' חדשים עם פלשתים ושנה אחת היו שאול ושמואל ביחד. ואחר עמלק נפרד שמואל משאול שני שנים בסוף זבחים (קיח, ב). וכן נראה כי בן ל"ט שנה היה שמואל כשמת עלי, כי עלי התחיל לשפוט כשבאה חנה להתפלל, וכשבא ארון משדה פלשתים שהיה ז' חדשים אחר שמת עלי בא לבית שמש ומיד לקרית יערים והיה שם עשרים שנה כמו שאמר הכתוב עד שבא דוד המלך לירושלים ומלך על כל ישראל ושלח בעבורו לבית אבינדב, הוצא מאלו העשרים שבעה שנים וששה חדשים שמלך בחברון נשארו י"ב וחצי, ועוד הז' חדשים שישב בשדה פלשתים הם י"ג שנים עם הל"ט הרי נ"ב שנים לשמואל ואז מתו שאול ושמואל לאפוקי יוסף בן גוריון שאמר כי שאול מלך עשרים שנה, י"ח שנים בימי שמואל ושתי שנים אחריו, וזה אינו אפשר כפי שאמרנו. ועוד כפי מנין השנים מיפתח עד ר' שנים למלכות שלמה אינו איפשר וצדקו רבותינו ז"ל בכל, וכ"ש לאפוקי מעשה ישו ותלמידיו שכתבו כי ארבעים שנה מלך שאול. דוד המלך התחיל מלכותו בשנת תתפ"ד (ב' תתפד-2884) ליצירה, ואחר ל"ז שנים למלכותו מלך אבשלום, שנאמר ויהי מקץ ארבעים שנה ואלו הן משעה ששאלו להם מלך, והוא קבל משמואל ובית דינו, והוא המקבל הששי כיצד משה יהושע פנחס עלי שמואל דוד, והיה רבו של דוד גם כן מפיבושת בן שאול כדאיתא בתחלת ברכות (דף ד' א), וכן אחיתופל. אבל רבו בפרט היה עירא היאירי הכהן ונתן לו מעשרותיו ולא לכהן אחר, ואמרו שבעבור זה בא רעב שמיד סמוך ויהי רעב בימי דוד, והיה קורא על כרים וכסתות כדאיתא במועד קטן (דף טז ב) והיה קרובו שנאמר ישובו לי יריאיך וידעי עדותיך ידעי כתיב כדאיתא במדרש שמואל, ודוד מלך מ' שנה והוא גזר על היחוד כשאירע מעשה תמר ואמנון אפילו בפנויה, כי בעריות הוא מן התורה חוץ מן האם, ומת שנת תתקכ"ד (ב' תתקכד-2924).

המאה העשירית

ואז התחיל שלמה המלך ע"ה למלוך ובשנה הד' התחיל לבנות הבית שנת תתקכ"ח (ב' תתקכח-2928), ואז נשלמו ת"פ שנה משיצאו ישראל ממצרים, שבשנת תמ"ח יצאו וזהו שאמר הכתוב (מ"א ו, א): "ויהי בשמונים וארבע מאות שנה וכו'". ושלמה תקן ערובין ונטילת ידים לקדש כי בית הלל ובית שמאי תקנו גם לתרומה. ודעת בעל ספר המצות כי שלמה תקן אלו שמאלו פטורין במלחמה ובזמנו לא היה מלחמה כי אם שלום. וכן גזר על שניות לעריות, ופרש"י בפרק עושין פסין גם גזר על שניות לעריות כדאיתא בפרק קמא דיבמות (כא, א). וכן תקן שיהיו בימות החמה הולכי דרכים מותרים להלך בשבילים שבשדות שיש להם בעלים כיון שכלו הפירות עד שתרד רביעה ראשונה, וכמו שכתב הרמב"ם בנזיקין בפרק ה', אבל בפרק מרובה (ב"ק כא, ב) אומר שלמה אמרה שאמר אל תמנע טוב מבעליו. ותוספות בפרק כיצד אשת אחיו. והא דאמרינן בפרק שני דערובין (כא, ב) בשעה שתקן שלמה ערובין ונטילת ידים יצאת בת קול וכו'. ולא חשיב שניות שמא אחר בת קול תקנה. המקבל הז' אחיה השילוני ולוי היה, וכן הוא אומר ואחיה על האוצרות, והוא היה מיוצאי מצרים וראה את עמרם כדאיתא בבתרא פ' שמיני (ב"ב קכא, ב). והוא קבל מדוד ובית דינו, והראב"ד ז"ל כתב שהיה הוא מבית דינו של דוד ומשח לירבעם בן נבט ואז היה יותר מת"ק שנה זקן מאד. אליהו ז"ל קבל מאחיה השילוני והוא המקבל השמיני, זכר לברית מילה שהיה ביום השמיני שהוא מצוי שם. [הגה"ה. אמר ש"ש והוא היה כהן כדאשכחן בפרק המקבל (ב"מ קיד, ב) אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו באותו המעשה אמר ולאו כהן מר עד כאן]. וזה בא כפי דעת רבו' ז"ל בפרק יש נוחלין בבתרא (שם) כי ז' קפלו העולם: אדם, מתושלח, שם, יעקב, עמרם, אחיה השילוני, אליהו, והוא עדין חי ולזאת הסברא אינו פנחס. ואליהו קבל מאחיה השילוני קרוב לסוף מלכות שלמה שנת תתקס"ב (ב' תתקסב-2962).
ויש סברות רבות במדרשות מי היה אליהו. ובמציעא פרק המקבל התוספות האריכו בזה, יש אומרים שהוא מגד שלזה אמרה לאה בא גד רצה לומר לכרות הרשעים וכן במדרש תלי'. והראייה שהוא מתושבי גלעד שהיא ארץ גד. ואמרו שאביו מגד ואמו מבנימין. ובילמדנו פ' כי תשא משבט בנימין היו ומיושבי לשכת הגזית וירושלמי היה ובב' שבטים חלקו. ובדברי הימים בשני שבטים מצינו זה השם ובפרט בשבט בנימין שנפל בחלקו המקדש ושהוא עצמו אמר אני מבני בניה של רחל. והחכם רבי לוי בן גרשום הוא מכריע שהוא פנחס וכל ישראל נהגו לומר שהוא פנחס, והדבר נשאר בתיקו והוא יבא במהרה ויגיד לנו.