ספר יוחסין מאמר ראשון/האלף הרביעי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

«האלף הקודםספר יוחסין מאמר הראשון • אלף הרביעי • האלף הבא»
המאה: הראשונה | השניה | השלישית | הרביעית | החמישית | השישית | השביעית | השמינית | התשיעית | העשירית

האלף הרביעי[עריכה]

המאה הראשונה[עריכה]

וסלוק אליהו ז"ל שנת ג' אלפים ומ"ז (ג' מז-3047), שנת י"ח למלכות יהושפט שאז מלך יהורם בנו של אחאב ואז נראה כי קבל אלישע מאליהו ז"ל. ובדברי הימים נראה שבא מכתב מאליהו ליהורם בן יהושפט קרוב לשנת ג' אלפים וס"א ליצירה, אבל כבר נסתלק כי יהושפט אביו ויהורם בן אחאב באו לאלישע הנביא. [ובסדר עולם כי בתחלת מלכות בן יהושפט בא מכתב אליהו שבע שנים אחר שנגנז]. ונראה כי כשמלך יהוא שהוא שנת נ"ה ליצירה. כי אז יונה ויהוידע הכהן גדול קבלו מאלישע ז"ל. ונראה בפסוק כי אלישע מת בשנת ל"ז למלכות יואש מלך יהודה שהוא שנת צ"ח ליצירה, וא"כ חיה אלישע אחד וחמשים שנה אחר סלוק אליהו ז"ל. ואז בשנה ההיא מת יהוידע הכהן גדול תלמידו בן ק"ל שנה. ומזה נראה שהאריך ימים אלישע והוא המקבל התשיעי. [ובסדר עולם כי שנת עשר ליואש מלך ישראל, שהוא ז' שנים אחר מות יואש מלך יהודה מת אלישע, ואם כן חיה אלישע ס"א שנה אחר סלוק אליהו, וא"כ יהוידע וזכריה בנו מתו קודם אלישע. ועוד בסדר עולם כי אליהו יהיה נגלה כשיבא משיח, ומיד יסתר פעם שנית ואחר כך יתגלה כשיבא גוג ומגוג].

אלישע תלמידו המובהק ובכור פי שנים, וקבל ממנו לדעת אחרים שנת תתק"ץ. ולפי דעתי שנת ג' אלפים ומ"ז ליצירה כאשר נראה בפסוק כמו שאמרתי. ובפסחים פרק אלו דברים (דף סח א) שהיה אלישע בן שפט בבשן משבט גד.

יהוידע הכהן המקבל התשיעי קבל מאלישע ובית דינו שנת ג' אלפים וט"ו. ולפי דעתי קבל בשנת נ"ה כי בשנת ט"ו עדין אליהו לא נסתלק והיה יהוידע ק"ל שנה.

זכריה הכהן הגדול ונביא שנהרג בבית המקדש על ידי יואש המלך קבל מיהוידע אביו שנת מ"ז לאלף הרביעי לדעת אחרים ולפי דעתי שנת ע'. אע"פ שאלישע רבו של אביו מת בשנת צ"ח אולי יהוידע מת קודם והוא המקבל האחד עשר.

הושע הנביא קבל מזכריה שנת ג' אלפים וצ' (ג' צ-3090) קודם שמת עשר שני', שיואש המלך מת שנת ק"א וזכריה קודם לו שנה אחת. וזה הושע היה משבט ראובן, ובעבור שראובן התחיל בתשובה זכה לצאת ממנו מי שאמר שובה ישראל, והיו ד' נביאים והם ישעיה ועמוס ומיכה והושע בזמן אחד, ועמוס היה עמוס בלשונו, אבל הושע היה בתחלה שנא' תחלת דבר י"י בהושע וכלם נתנבאו בימיו כמו שנראה בנביאים כי הושע נתנבא בימי עוזיהו יותם אחז וחזקיה. ועמוס נתנבא בלבד בימי עוזיהו קבל מהושע.

וישעיה קבל מעמוס והתנבא גם בימי עוזיה, אלא שעמוס נתנבא לפני הרעש שלא היה כמוהו עד זמן הורדוס בסוף בית שני, שמתו אז בירושלים חוץ משאר המדינות יותר מעשרת אלפים אנשים ונשים. וישעיה נתנבא ביום הרעש שנאמר את מי אשלח. וינועו אמות הסיפים כאשר נכנס עוזיה המלך להקטיר קטרת והצרעת זרחה במצחו והיה כ"ה שנים מצורע כדאיתא בתוספתא. ואחר זה מיכה המורשתי שקבל מישעיה התנבא בימי יותם ואחז וחזקיה, וכלם בזמן אחד ואם כן הושע המקבל הי"ב, ועמוס הי"ג, וישעיה הי"ד, ומיכה הט"ו. ועמוס היה מתקוע שהוא משבט אשר, והיה פסילוסא פירוש קטיע הלשון כמו שאמרו בויקרא רבה פרשת צו.

וישעיה גם אביו אמוץ היה נביא ואחיו של אמציה המלך. ומיכה היה מעיר מרשה שהיא מערי יהודה, ואעפ"י שהמדרש אומר על פסוק את מי אשלח שלחתי את מיכה והיה מכין אותו בלחי שנאמר בשבט יכו על הלחי את שופטי ישראל, שלחתי את עמוס והיה קורין לו פסילוסא שנראה שהיה קודם ישעיה בפשט הפסוקים, לא נראה זה ממיכה כי מיכה לא נתנבא בימי עזיהו זולת אם נפרש המדרש על מיכיהו בן ימלא שהכהו צדקיהו בן כנענה על הלחי בזמן אחאב.

המאה השניה[עריכה]

ונראה בפירוש סדר עולם כי אז בימי ישעיה היה הושע ועמוס וזכריה המבין ביראת אלהים ובשלהי דסנהדרין פרק כל ישראל, וא"כ עמוס קבל מהושע שנת ק"י (ג' קי-3110) וישעיה קבל מעמוס שנת ק"מ (ג' תמ-3440).

המאה השלישית[עריכה]

ולפחות חיה ישעיה אחר זה צ' שנה, כי מנשה מלך בשנת רכ"ח (ג' רכח-3228) והוא הרגו כדאיתא ביבמות (דף מט ב). ומיכה קבל מישעיה שנת ק"ס (ג' קס-3160) ליצירה, וכן בזה הסדר כתב הרמב"ם ז"ל. יואל ונחום האלקושי וחבקוק לא נזכר באיזה זמן נתנבאו, ואמרו ז"ל שנתנבאו בימי מנשה ומפני שהיה רשע לא נזכר שמו ונבואתן, ומלך נ"ה שנה והכ"ב שנה היה רשע והל"ג שב בתשובה כדאיתא בסנהדרין (קג, א), ואחר שמת לנ"ה שנים כמנין מלכותו חרב בית ראשון. ופרק חלק (סנהדרין קב, ב) כי לימד מנשה לרב אשי בחלום מאיזה מקום מהפת יבצעו המוציא והוא שיהיה אחר חזקיה המלך. ודרך סברא כי כיון שבספר תרי עשר יואל ואחר זה נחום ואחריו חבקוק שזה קבל מזה, ויואל קבל ממיכה שנת ק"צ (ג' קצ-3190), ותשלום גלות עשרה שבטים בשנה ששית למלכות חזקיה המלך שנת ג' אלפים ומאתים ושש ליצירה (ג' רו-3206). וקודם זה גלו ראובן וגד וחצי שבט המנשה וכן זבולון ונפתלי. ונחום האלקושי קבל מיואל שנת ר"ם (ג' רמ-3240), וחבקוק שהוא בן השונמית לפי דעת הזהר ריש פרשת בשלח קבל מנחום שנת רנ"ד (ג' רנד-3254), וחבקוק הוא המקבל הי"ח. ובתוספתא פ' המקבל כי בן הצרפת שהחיה אליהו הוא משיח בן יוסף כדאיתא בסדר אליהו רבה.

צפניה נתנבא בימי יאשיה בתחילה, וקבל מחבקוק שנת ר"פ (ג' רפ-3280) והוא המקבל הי"ט, ואז היתה חולדה הנביאה. ובפרק י"ד משמחות כי קברה בירושלים ולא נגע אדם בה מעולם.

המאה הרביעית[עריכה]

ירמיהו הכהן קבל מצפניה ונתנבא מ' שנה עד שנחרב בית ראשון, ובו נשלם חצי המנין מהמקבלים כי הוא המקבל העשרים. והוא קבל מצפניה קרוב לשנת שי"ו והיה החרבן בשנת ג' אלפים ושל"ח (ג' שלח-3338). והסימן של"ח מעל פני ויצאו. והיה ביום ראשון ביום ט' באב בשנה ראשונה של שמטה. וכן בבית שני ומשמרתו של יהויריב ונפל פסוק של קללה בפיהם וישב עליהם את אונם. ואעפ"י שזה הפסוק של שיר של יום ד' כדאיתא בערכין (דף יא:), והיו אז בדוכן ופי' רש"י דוכן לשון דוכתא.

וברוך בן נריה קבל מירמיהו בבבל שנת (ש"פ) [ש"מ](ג' שמ-3340) ב' שנים אחר החרבן. וברוך בן נריה מת בבבל ונקבר שם ולא עלה עזרא מבבל עד שמת ברוך רבו כדאיתא במגילה (דף טז ב). ועזרא עלה בשנת הז' לארתחשסתא. ולדעת המפרשים הוא דריוש בן אסתר אחר שנבנה בית שני על ידי זרובבל ויהושע כהן גדול, ונשלם בניינו בשנה ששית לדריוש בחדש אדר. ובשנה האחרת עלה עזרא אחר תשלום שבעים שנה לחרבות ירושלים, ועוד ח' שנים שבנו בהם בית שני. ואחר כך מת ברוך שנת תי"ג ליצירה(ג' תיג-3413), וחזר זרובבל לבבל ואמרו שעזרא הכהן הסופר שקבל מברוך בשנת ש"ע(ג' שע-3370). ועזרא היה חסיד מאד ועניו כמשה, כך אמרו (סנהדרין יא, א) על הלל אי עניו אי חסיד תלמידו של עזרא. והיה ראוי שתנתן תורה על ידו ולא החזיק טובה לעצמו מהטוב שעשה עם ישראל כדאיתא בפרק חלק (שם צד, ב), ולכן נקרא ספר עזרא על שמו, ולא על נחמיה בן חכליה הנקרא התרשתא שהיה משקה למלך והתירו לו לטעום הכוס של מלך, ובסנהדרין פרק אחד דיני ממונות (דף לח א) כי זרובבל הוא נחמיה בן חכליה. ואמרו במסכתא מגלה פרק ד' שהוא מלאכי שניבא על ענין הנשים הנכריות, ר"ל עזרא. והוא תקן עשר תקנות כדאיתא בפ' מרובה בקמא (דף פב א). ועוד תקנות רבות כי סתם תקנות הם מעזרא ובית דינו של עזרא הוא הנקרא כנסת הגדולה שהחזירו העטרה ליושנה, כמו מה שאמר משה האל הגדול הגבור והנורא כדאיתא ביומא (דף סט ב) ובשאר מקומות. והם תקנו תפלות קדושות והבדלות וכל מעשה טוב, ומהם היו חגי זכריה ומלאכי, אבל ההלכות שהעידו בתלמוד כמו צרת הבתה יותר העידו מפי חגי מהשאר. וכן היו דניאל וחבריו ונחמיה האמור למעלה. והוא גזר על המוקצה חוץ משלשה כלים מפני שהיו מחללין השבת בזמנו כדאיתא בפרק כל הכלים (שבת דף קכג ב). וכן היו מכלל כנסת הגדולה שריה ורעליה מספר בגוי נחום בענה ומרדכי בלשן וזרובבל החסיד פחת יהודה מבני בניו של יהויכין והמלך. ובסנהדרין פרק דיני ממונות (דף לח א) כי זרובבל הוא נחמיה חכליה, ואומרים כי ממנו יצא הלל הזקן נשיא ישראל. אבל מן התלמוד בכתובות אינו נראה זה, כי אם משפטיה בן אביטל אשת דוד. ובירושלמי וכן בבראשית רבה פרשת ויזכור אלהים את נח אומר כי הלל מצד האם היה מיהודה, ומצד אביו מבנימין וכן רבי הבא מזרעו.

המאה החמישית[עריכה]

ואמרו כי אבוקר"ט הרופא היה בזמן מרדכי ואסתר שנת ג' אלפים ות"א. ובנו אקליד"ס שעשה ההנדסה ואפלטו"ן הפילוסוף.


ומרדכי היה שנים רבות יותר מת' שנה, והוא הנקרא במשנה בט"ו חסידים פתחיה על הקנים במסכתא שקלים, ונקרא כן שיודע שבעים לשון, ופותח דברים ודורשן ומבין אפילו לאילמים במחוג רצה לומר ברמיזה,

כדאיתא במנחות פרק רבי ישמעאל (דף סד ב) בעומר ובשתי הלחם שהיה בימי החשמונים בזמן הורקנוס וארסתבלוס שהיו בסוף החשמונים אחר בנין בית שני יותר מג' מאות שנה,

ופירש רש"י שם זה מרדכי שהיה בימי אחשורוש,

אלא שהתוספות בפרק מרובה (ב"ק דף כב: ד"ה ועל) נסתפקו בזה כיצד חיה כל כך שנים ותרצו כי המבינים כמוהו היו קורין לו מרדכי על שמו. ועוד חזרו בעלי התוספות לומר כי מה שאמר פתחיה על הקנים. והמעשה של שלשה נשים שבאו לפניו ואמר א' לעונתי, וא' לימתי, וא' לזיבתי, ופירש הוא בעונה סכנה, והשנית סכנה בים, והשלישי זאב בא ליטול בנה. שהוא מרדכי עצמו כדאיתא בשקלים ירושלמי ובמנחות.

וכן פירש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה בפ' ה' דשקלים. והם כנסת הגדולה שבקשו להרוג יצר הרע בתפלתם וכחלו עיניו. ויש גרסא וכחלו עין אחת רוצה לומר שסימו עיניו כדי להחליש ליצר הרע שלא יגרה בקרובות כדאיתא ביומא (דף סט ב), וכן בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף סד א). ופירש רש"י בקרובות אמו ואחותו אבל מתגרה באשת איש ובנדה. ואני אומר סיוע לדבריו, דאמרינן פ' אין דורשין (חגיגה דף יא ב) גזל ועריות שיצר הרע מתאוה להם. ואחר שמת יהושע כהן גדול היה כפי הנראה שיהיה עזרא כהן גדול שעשה פרה אדומה. אע"פ שנראה בספר עזרא כי בנו יויקים וכן בנו של יהושע שהוא אלישיב ויוידע בן אלישיב ויונתן בנו וידוע בנו כלם כהנים גדולים ולא עזרא, אע"פ שנראה בתחלת ספר המדע כי עזרא היה כהן גדול קודם שמעון הצדיק אינו נראה זה בשום ספר מדברי הימים, כי אם מזרע יהושע היה, מבניו ובני בניו היה כהן גדול, וכן פירש רש"י בעזרא כי כל הששה כהנים גדולים מזרע יהושע. שמעון הצדיק כהן גדול בימי עזרא. ואולי היה סגן או ראש בית אב ולא כהן גדול, כי הפרה כשרה אפילו בכהן הדיוט ונקראת על שמו כמו פרה שעשה אלעזר הסגן, ונקראת על משה רבינו ע"ה. אבל עזרא הוא היה ראש על כלם והוא המקבל הכ"ב.

וכל בית דינו היו ק"כ זקנים והאחרון מהם שמעון הצדיק והוא מכלל הק"כ.

אבל רש"י פי' היה משיירי כנסת הגדולה, לסוף בית שני נקראו שיירי כנסת הגדולה. וזה אינו נראה כי בתחל' הבי' היה שמעון הצדיק כשבא אלכסנדר מ' שנה לבנין בית שני, שאז התחילו השטרות והוא היה כ"ג זמן רב אחר יהושע כ"ג.

ובזמן שמעון הצדיק היה גביהה בן פסיסא ובבראשית רבה פרשת ס"א לבני הפלגשים קורא אותו גביע בן קוסם. וכן בערוך גביע ואמר אני הולך ודן עמם וכו'. ובריש חלק (סנהדרין דף צא א) גביה בן פסיסא פירוש חכם היה והיה גבן. והיינו דקאמר ליה מינא בעיטנא בך ופשיטנא לעקמימותך ואמר ליה רופא אומן תקרא ושכר הרבה תטול. ויש אומרים גביה ארוך וזקוף והיה שומר המקדש. וגביע בן קוסם שם חכם והוא נתן עיקר בתחיית המתים מאן דלא הוה הוה, מאן דהוה לא כ"ש. והוא שנצח בשנת שמטה לאנשי אפריקה, ולבני ישמעאל, ובני קטורה, ומצרים, לפני אלכסנדרוס מקדון.

וכן נראה שהיה בדורו רבי דוסא בן הרכינס, וחיה יותר מארבע מאות שנים עד אחר החרבן בזה הגלות בזמן רבי יהושע במחלוקתו עם רבן גמליאל בקדוש החדש ובזמן ר' עקיבא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה במפתח פרק ד'.

וכן נראה ביבמות פרק ראשון (דף טז א) שהעיד על מדוכה זו ישב חגי הנביא כשאמר דין צרת הבת.

אבל קשה לזה כי בפרק הזורק גט (גיטין דף פא א) אמר ר' יהודה בן אלעאי דורות ראשונים בית שמאי, דורות אחרונים רבי דוסא. והוא בן הרכינס כדאיתא בפרק ג' דעדיות (משנה ו'). ואם היה קודם בית שמאי איך קראו אחרון.

ואולי מה שהעיד על חגי היה קבלה בידו כי לא אמר שראה אותו. וכן אמר ביבמות (דף טז א) שהיה לו אח קטן חריף יונתן בן הרכינס שמו מתלמידי בית שמאי וקרא לו בכור שטן רצה לומר חריף. ורב צמה פירש בכור האם, ואולי פירש זה כי התלמוד לבכור האם קורא בכור שוטה. והי' שם עמו ר' אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא, אבל משם נראה כי היה זקן מאד. ואם זה כן למה תמהו התוספות על מרדכי שיחיה ש' שנה. והוא ר' דוסא עצמו בן הרכינס שאמר רבי יהודה בן אלעאי שאמר השבויה אוכלת בתרומה כדאיתא בפרק ג' דעדויות.

וכן בזמן שמעון הצדיק היתה אלסכנדריא שהיא אמון מנוא מלאה מישראל כפלים כיוצאי מצרים ושבעים קתדראות של זהב בבית הכנסת הגדולה וכו' כדאית' בסוכה (דף כא ב). וכלן נהרגו על ידי אלסכנדר שהשיג להם קללת ירמיהו הנביא, ועוד שעברו על לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד.

ואחר זה נתיישבה פעם אחרת בימי חוניו בנו של שמעון הצדיק שעשה שם בית גדול ומזבח, והיו כל אנשי מצרים הולכים שם, ואז נתקיים ביום ההוא יהיה מזבח לי"י בתוך ארץ מצרים בכבוד גדול מאתים שנה לפי דעת הרמב"ם.

אבל נראה כי כל זמן הבית היה, כי שם ברח יהושע בן פרחיה וכן בזמן הלל, והיו נשמעים לחכמי ירושלים וכן היו מביאים קרבנות. וכן הלל הביאו לו כתובות נשיהם שהיו אומרים שהיו ממזרים והתירם, והיה קהל גדול כפלים כיוצאי מצרים עד אחר חרבן בית שני שעלה עליהם אדריינוס קיסר והרגם כולם בזמן חרבן ביתר כדאיתא בגיטין (דף נז ב). וכן אמרו שם התוספות שנתישבה פעם אחרת, וכן בדברי הימים מהנוצרים.

ובירושלמי פרק החליל אומר כי השבעים קתדראות של זהב וכו' היה אחר חרבן בית שני בזמן יורקינוס אביו של אדריינוס הרשע, והוא החריבם ולא הזכירו לאלסכנדרוס כפי התלמוד שלנו שהזכירו. ושאז היה חרבן ביתר, ואינה עתידה לחזור קרן ישראל עד שיבא בן דוד. ויש אומרים כי שמעון הצדיק שמו עידו בן יהושע כהן גדול, ואין נראה זה ביוסף בן גוריון. [אמר ש"ש אני קראתי בן גוריון הגדול, שאותו הכהן אשר בזמן אלסכנדר נקרא עידו הכהן עיי' שם].

והיה לפי דעת רז"ל כהן גדול בזמן אלסכנדר מלך יון שהרג לדריוש, ואז נשלם מלכות פרס ומדי שהיה נ"ב שנים מסוף מלכות בבל וגם ארסט"ו בימיו.

ובפרק אלו נאמרין (סוטה דף לג א) כי שמע בת קול בלשון ארמית מבית קדשי הקדשים שנתבטלה הגזרה ונהרג האויב. וגם בא אלסכנדר לירושלים לכבשה ויצא אליו שמעון הצדיק לקראתו והשתחוה לו אלסכנדר ותמהו עבדיו עליו, ואמר להם שצורתו היה נראה לו במלחמותיו ונוצח. ובדברי הימים של מלכי הגוים אומר שראה במצחו השם על הציץ, וקורין לו בלשון יון טטר"א גראמתהו"ן, רצה לומר שם בן ד' אותיות ונתן בידו הכותיים והרגו אותם במצור העיר. וביקש שהבנים שיולדו להם בשנה ההיא שיקראו אלסכנדרוס על שמו, ושימנו חשבונו מן השנה ההיא.

ומאז התחילו למנות מתשרי כי מספרו מתחלת אוטובר"י כי הוא בחדש תשרי. וכן נראה בתלמוד וכן כתב רבינו נסים ז"ל כי המנין מתשרי היה בעבור זה, והסכים עם זה כי כן היו מונין ישראל על פי התורה שנות השמיטה ובריאת העולם בירח האיתנים. [שנות אלכסנדר התחילו שנת אלף לצאת בני ישראל מארץ מצרים]. והשנה ההיא היא שנת אלף ו לצאתם ממצרים אז נפטר עזרא הכהן הסופר בעשרה בטבת וחגי וזכריה ומלאכי, ונסתלקה נבואה מישראל.

ואז אלסכנדר כשנסע מירושלים יצא אליו סנבלט החורוני עם מקצת ישראל, ומבני יהושע כהן גדול שנתחתנו עם הכותיים שהבריחום עזרא הכהן ונחמיה מבית ה', ושאל מאלסכנדר שיבנו הכהנים חתניו בית המקדש בהר גריזים, וצוה המלך להעשות כן ויבנו הבית.

אז יחלק ישראל לחצי. חצי העם אחר שמעון הצדיק ואנטיגנוס תלמידו וסיעתם כפי מה שקבלו מן עזרא ומן הנביאים, והחצי אחר סנבלט וחתניו והקריבו עולות וזבחים חוץ לבית ה'. ובדו מלבם חוקים ובבית הזה כיהן חתן סנבלט מנשה בן יהושע בן יוצדק כהן גדול. ואז צדוק וביתוס תלמידי אנטיגנוס היו לראש, וזאת היתה תחלת המינות שהלכו בזמן אנטיגנוס רבם למקדש הר גריזים והיו לראשים, ועמד בית זה כמו מאתים שנה, כי ארבעים שנה אחר בית שני נבנה


ובשנת רי"ב לבנין בית שני שהיא שנת ג' אלפים ותרכ"א ליצירה מרד מתתיה בן יוחנן כ"ג, והוא הנקרא חשמונאי באנטיוכוס מלך יון ועמד הוא ובניו על משנה מלך יון המולך בירושלים והרגוהו ואת כל חילו. הוא פוליפוס השר שהרג אלף נפשות מישראל בדרך שהיו שומרין השבת שנתן אש על פי המערה. וכן אז אנטיוכוס הרג לשבעה בני חנה הצדיקים והיא אחר מיתתן פרחה נפשה, והדברים שדברו אלה הצדיקים הוא שבח גדול לישראל. ואז אלעזר הישיש החסיד הוכה במכות ויצאה נפשו לחיי העולם הבא.

וזה אלעזר הישיש הוא מהע"ב זקנים שהעתיקו התורה לתלמי מלך מצרים ומלך יון. ושינו י"ח דברים כדאיתא בפ"ק דמגלה (דף ט א) ובמסכתא סופרים (פ"א יח) כי כתבו חמשה זקנים לתלמי התורה יונית. ועוד כינס שבעים זקנים ושינו לו י"ג דברים. וזה תלמי היה חכם וחסיד ונתן מתנות רבות לחכמים ולבית המקדש. ובדברי הימים לנוצרים שהיו שלש מאות אלף ספרים מהחכמות, ושאמרו לו חכמיו כל הספרים שיש לך כלם ספורים והבל, והעיקר שתעתיק תורת היהודים האלהית. ואז שלח מיד לירושלים בעבור אלעזר הישיש וע"ב זקנים ועשה להם כבוד גדול ושמח שמחה גדולה.

ואחר שמת אלעזר הישיש אז מלך מתתיה שנה אחת, ומשח לבנו יהודה הגבור למשיח שר צבא ובימיו בא נקנור לירושלים ונהרג וגם בא אנטיוכוס מלך יון ונצחו יהודה ונפל מעל המרכבה ותשברנה כל עצמותיו כי היה כבד, וגם הוסיף לו ה' מכה שהיה ריחו מוסרח כנבלה עד שאנשיו ברחו ממנו, ונדר לימול בשר ערלתו הצורר המבטל ברית מילה ולא שמע ה' תפלתו ונפלו מעיו ארצה וימת.

ואז בא יהודה וכל החסידים ויטהרו הבית ויביאו עצים ואש הקדש לא מצאו, ויקראו אל ה' ותצא אש מן האבן אשר על המזבח ויתנו עצים עליה ותהי האש ההיא עד הגולה השלישית. ובית דינו של חשמונאי גזרו על הגויה משום נשג"ז, ובית שמאי ובית הלל גזרו אפילו על ייחוד דגויה על שאר התקנות.

ויעשו חנוכת המזבח בחדש כסלו בכ"ה יום בו. וישימו את לחם הפנים וידליקו הנרות ונעשה נס גדול בשמן כמו שקבלו רבותינו ז"ל כדאיתא בפ' במה מדליקין (שבת דף כא ב). ויהללו לי"י שמנה ימים. וזה יהודה מלך שש שנים ונהרג במלחמת מצוה לעולם הבא.

ואחריו מלך יונתן אחיו כי אלעזר אחיו כבר מת בזמן יהודה במלחמה שנפל פיל גדול עליו שהיה גבור גדול, וזה יונתן מלך שש שנים.

ואחר כך מלך שמעון אחיו בן מתתיה י"ח שנים.

ואלו השלשה אחים שמלכו שלשים שנה הם צדיקים שאמר זכריה עליהם וישקלו את שכרי שלשים כסף. אבל בדברי הימים של הרומיים יהודה מלך ארבע שנים, ויונתן י"ט, ושמעון ח' שנים, וכן בספר בן גוריון.


ומאז התחילו הרומיים לכבוש ישראל שיהיו תחת ידם. כי יהודה התחיל אהבה עמהם ולגדלם. כי הם החיה הרביעית שראה דניאל תקיפה.

ובעבור שהשמיד יהודה ליונים עשו ברית ועמדו בו כ"ו שנים ואחר זה ק"פ שנים קודם חרבן הבית כדאיתא בעבודה זרה (דף ח ב) ובפרק קמא דשבת (דף טו א). ובטלו הברית ומשם ואילך היו משועבדים לרומיים ואז התחילה גלות אדום.

ואחר זה מלך יוחנן בן שמעון בן מתתיה הנקרא הורקנוס וכן בלשון חכמים ז"ל נקרא ינאי וזה עלה והחריב בית המקדש של כותיים והרג המינין, ובשובו בשלום עשה משתה לחכמים, ואז בסעודה ההיא היה מעשה אלעזר בן פועירא הנזכר בקדושין פ' האומר (דף סו א) שהרג החכמים. והמלך זקן מאד ולאחר ששימש בכהונה גדולה לדעת רז"ל שמנים שנה נעשה צדוקי, ולדעת רש"י אשתו אחות שמעון בן שטח. ואינו נראה כפי יוסף בן גוריון, וכן כתב רבי שמעון דוראן בחלק ג' ממגן אבות בפרק הרביעי כמו שכתבתי כי אשת אלכסנדר בנו היא אחות שמעון בן שטח,

ומת יוחנן ומלך תחתיו אלסכנדר בנו שנקרא ינאי גם כן בלשון חכמינו ז"ל. והיתה אשתו אחות שמעון בן שטח ואולי היא של ציון המלכה שהיא בפרקא קמא דשבת (דף טז ב). ובפרק ג' דתעניות, ובמגלת תענית של ציון אשת ינאי הרשע והיא צדקת. והיה שונא החכמים וביום ערבה בעבור שרגמו באתרוג אחד מן התלמידי' במצחו כמנהגם וירם ידו ויאמר חרב, והרג החכמי' חוץ משמעון בן שטח. ואז ברח יהושע בן פרחיה לאלסכנדריא של מצרים עד שבקש עליו שמעון בן שטח מן המלך והחזירו.

ובזמן אלו המלכים התחילה גם כן כת הקראים ונקראו גם כן צדוקים ובייתוסים.


ונחזור לענינינו לשמעון הצדיק שהיה כהן גדול מ' שנה. וחמשה דברים היו בימיו, לשון זהורית מלבין, והגורל עולה בימין, ונר מערבי לא כבתה, ואש מערכת דולק תדיר בכחה אלא שבין הערבים מוסיפין שני גזרי עצים שנאמר ובער עליה עצים.

וכשמת תשש כחה של מערכה, וברכה בעומר, ובשתי הלחם, ובלחם הפנים, ולא קבל אשם נזיר מימיו חוץ מנזיר אחד יפה עיני' שבא מן הדרום. ובמדרש רבה שואל למה לא אכלו ואם תאמר מפני שנזיר חוטא היה על שציער עצמו מן היין וכי לא אכל שמעון הצדיק חטאת חלב או חטאת דם מימיו. אלא סבר שמעון הצדיק בני אדם מתוך כעס הם נודרים בנזיר, וכיון שהם נודרים מכעס סופן להתחרט, וכיון שמתחרט נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה, אבל זה מתוך ישוב הדעת נדר ופיו ולבו שוים זה הפירוש נאה.

ואנו מוסיפין עוד כי האחרים כשמביאין אשם מתירין עצמם לתאוות העולם לשתות ולשמוח שהיו קדושים כמו שאמר קדוש יהיה נזר אלהיו על ראשו. וכן אמר ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים. אבל זה היה להפך שנדר בנזיר כדי שילך בסוף הנזירות לגלח שער ראשו היפה לשמים, ולא יתגאה אח"כ בשער שכבר גלחו ונשאר בלא גאוה לשום שמים ובתוספתא בפרק ד' דנזיר שאכל אשם נזיר טמא שבא אליו מן הדרום וכו'. ובפרק החובל (בב"ק) בתוספתא כי רבי אלעזר הקפר שאמר כי נזיר חוטא הוא בטמא כפי פשט הפסוק. וכן בטהור קצת הוא חוטא אלא שהמצוה בטהור יותר מהחוטא, מידי דהוה אמתענה בשבת תענית חלום וכו'. והוא עשה שתי פרות כי משה עשה הראשונה, ועזרא הכהן השנייה. ושמעון הצדיק בכל יום הכפורים היה נכנס מלאך עמו ויוצא עמו עד שנה שמת שנכנס ולא יצא, ואמר מיד שימות בשנה ההיא. וחלה ז' ימים אחר הרגל ומת כדאיתא ביומא (דף לט ב). והוא המקבל הכ"ג.

והניח שני בנים שמעי וחוניו, והגאון נקד חוניי, כן פירש בעל הערוך. וחוניו היה חכם יותר, ורצה אביו שיהי' כהן גדול וקרה ביניהם מחלוקת עד שברח חוניו לאלסכנדריא כמו שאמרנו, ועשה שם בית כמו מקדש, וזהו שאמרו המשמשים בבית חוניו וכו' כדאיתא בסוף מנחות (דף קט א), וכן תמצא בארוכה זה בפירוש המשנה בסוף מנחות.


הכלל שנת ת"ח התחיל בנין בית שני ועמד ת"כ שנים, ולארבעים שנים לבנינו שהוא ג' אלפים ותמ"ח אלף שנים שלמים לנתינת התורה נסתלקה נבואה מישראל ובא אלסכנדרוס לירושלים, ואז התחילה מנין השטרות מתשרי כאשר אמרנו לתחלת מלכות אלסכנדרוס וידענו כי מפני מעשיו הטובים מאד נרשם בשם שמעון הצדיק ז"ל.


אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק שנת ת"ס וצדוק וביתוס תלמידיו היו ראשי המינים שטעו בדברי רבם כשאמר אל תהיו כעבדים וכו'.

והכהנים שעשו ג' דברים על דעת הצדוקים מתו מיתה משונה כדאיתא בירושלמי. והג' דברים הם נסוך המים, ומעשה פרה שהיא בטבול יום. והקטרה ביום הכפורים. שלא יתקן מבחוץ ויכניס מבפנים ובפ' קמא דיומא (דף יט ב) בתוספתא שזה הכהן שהיה ביתוסי הגיד לאביו מה שעשה ביום הכפורי' ומת לג' ימים. ובאבות דר' נתן כל מעשה צדוק וביתוס, ושהיה משתמש בכלי כסף וזהב כל ימיו.

ובדורו היה רבי אלעזר בן חרסום שדנין לעשירים שלא קראו בתורה בעבורו, כי לא ראהו אדם כי אם יושב ועוסק בתורה יומם ולילה. ובפרק אמר להם הממונה (יומא דף לה ב) עשרו וכבודו שהיו לו אלף עיירות ואלף ספינות, והיה חסיד גדול ושמש בכהונה גדולה י"א שנים כדאיתא בפרקא קמא דיומא (דף ט א).

וזה אנטיגנוס קבל משמעון הצדיק וסיעתו שנת ת"ס, והוא המקבל הכ"ד.


יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסףז בן יוחנן איש ירושלים קבלו מאנטיגנוס ומשמעון הצדיק. שכן אמר במשנה קבלו מהם לשון רבים. וכן פירש ר' מאיר הלוי בר רבי טודרוס מטוליטל"ה בפירוש אבות. או ירצה לומר מאנטיגנוס ובית דינו, כמו ר' אליעזר בן חרסום. וכן אמר הרמב"ם בתחילת המדע. ומכאן התחילו הזוגות והבאים אחריהם עד הלל ושמאי שהם כלם חמשה זוגות.

וזהו מה שאמר שקבל מהזוגות. וכל זוג וזוג האחד נשיא והשני אב בית דין, חוץ משמעון בן שטח ויהודה בן טבאי שיש בזה מחלוקת, רבי מאיר אומר שיהודה בן טבאי נשיא ושמעון בן שטח אב בית דין, וחכמים אומרים להפך ונראה כחכמים. אע"פ שבחגיגה (דף טז ב) ובאבות נראה במשנה כרבי מאיר, זה לפי דעתו כי סתם משנה ר' מאיר, אבל ראינו שהוא כמו נשיא שלח לחוני המעגל. ואחר כך בנה לשכת הגזית, בסוף תעניות ופרק דסנהדרין (דף יט א) שהיה ראש הסנהדרין ודן לינאי המלך. ועוד שהיה אח אשת המלך כדאיתא בברכות (דף מח א). וכן תלה שמונים נשים כשפניות ביום אחד לפי הוראת שעה ואין עוד להאריך.

ואב ב"ד לפני נשיא לא היה מורה הלכה לדין אלא לאיצטרופי כדאיתא בפרק אין דורשין (חגיגה דף טז ב). או אם היה דין לנשיא לפני אב בית דין כמו רבן גמליאל על ענין טבי עבדו כשסימא עינו, והורה לפני רבי יהושע אב בית דינו.

ואב בית דין היה כמו משנה למלך שהוא הנשיא רצה לומר המלך, ויושב אב"ד מימין הנשיא ודנין שניהם. אבל המדרגה של חכם שאומר בהוריות (דף יג ב) רבי מאיר חכם לא ראיתי טעם לזה. ואולי לא היה זה כי אם לרבי מאיר לבדו.

אבל בסוף מועד קטן (דף כב ב) על חכם חולץ מימין ועל אב בית דין משמאל ועל נשיא מכאן ומכאן, פירש רש"י קריעה של שמאל הויא עדיפא בההוא יומי טפי מימין חכם. חכם העיר שמבקשין מפניו הוראה, ואב בית דין עדיף מניה.

ובפרקא קמא דקדושין (דף לג ב) חכם עובר עומד מפניו מלא עיניו וכיון שעבר יושב. אב בית דין עד שיעבור ארבע אמות לא ישב. נשיא אינו יושב עד שישב במקומו. וכתב הרא"ש כי זה הוא ברשות הרבים. והסדר שאומר בסוף הוריות (דף יג ב) הוא בבית המדרש וכן כתבו התוספות.


וכל אילו הזוגות כלם נקראו בשמם כמו הנביאים ולא רבן ורבי. וזה הזוג הראשון אומר במשנה פ' תשיעי מסוטה (דף מז א) משמת יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן בטלו האשכולות, ר"ל איש שהכל בו מעלות המדות והחכמות, ופירש רש"י תורה ויראת חטא וגמילות חסדים. ובתמורה פ' יש בקרבנות (דף טו ב) אמר רב יהודה כל אשכולות שעמדו להם לישראל מימו' משה רבינו עד שמת יוסי בן יועזר היו למדין תור' כמשה רבינו. ומקשינן והא איפליג בסמיכה כי איפליג ביה בסוף שניה וזה המחלוקת הוא במשנת חגיגה.


ויוסי בן יועזר תקן תקנות כדאיתא בפ' קמא דשבת (דף יד ב). והיה חסיד שבכהונה כדאיתא במשנה פ' אין דורשין (חגיגה דף יח ב). ונראה לי כי במדרש תהלים וכן בבראשית רבה בפסוק וירח את ריח בגדיו ראיתי כי נהרג יוסי בן יועזר בשמד היונים כשאמר לו יויקים איש צרודות בן אחותו חזי סוסיא דארכבך מרך, ואמר אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. וענה לו וכי יש עושה רצונו יותר ממך, וחזר ואמר אם לעושי רצונו כך לעוברי רצונו לא כ"ש. נכנס הדבר בלבו והרג עצמו יויקים בארבע מיתות לכפרתו בתשובה שלימה. ונתנמנם יוסי בן יועזר וראה מטתו פורחת באויר ואמר לשעה קלה קדמני זה לגן עדן וכו'.


ובזה הזמן היה יוחנן כהן גדול אביו של ממתיה שעשה תקנות רבות ועשה ב' פרות כמו שמעון כאשר נפרש ביו"ד ביוחנן. ואלו קבלו מאנטיגנוס שנת ג' אלפי' ות"ק שהוא צ"ב שנים לבית שני. ובפרק יש נוחלין (ב"ב דף קל"ג) נראה שהיה בימי ינאי הוא ובנו כשהקדישו נכסיו וזה תימה, והם המקבלים כ"ה.


ובשנת קכ"ו לבנין בית שני היה אברכס התוכן.


יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי ומתתיה בן יוחנן קבלו מהם שנת תק"ס. קנ"ב שנה לבנין הבית קודם ענין מלחמות החשמונים עם יון כמו ס' שנה, והאריך יהושע בן פרחיה שנים רבות עד זמן ינאי הנקרא אלסכנדר בן הורקנוס הראשון שזכרנו למעלה שנקרא יוחנן שהרג החכמים וגם בראשונה זה הורקנוס הרג הכותיים.

ובפרק תפלת השחר (ברכות דף כט א) בין אביי ורבא מחלוקת אם ינאי הוא יוחנן והנראה כי היו אב ובנו נקראים ינאי בשם התלמוד. והורקנוס הוא יוחנן ששמש בכהונה גדולה ונעשה צדוקי והרג החכמים.

ובנו אלסכנדר גם כן נקרא ינאי נשוי עם של ציון המלכה אחות שמעון בן שטח. ובפרק האומר בקדושין (דף סו א) שינאי הנקרא הורקנוס הרג לחכמים שבאו לפוסלו מן הכהונה שהיה רוצה להיות מלך וכהן ועלה מינות בלבבו בתורה שבעל פה, עד שבא שמעון בן שטח והחזיר התורה ליושנה בזמן אלסכנדר בנו הנשוי עם אחות שמעון בן שטח כדאיתא בברכות פרק שלשה שאכלו (דף מח א), כשברך ברכת המזון לינאי שהרג החכמים על ענין האתרוג כמו שאמרנו למעלה. והטמין לשמעון בן שטח אחותו אשת המלך,

ובאותו זמן ברח יהושע בן פרחיה לאלסכנדריא של מצרים הנקראת אמון מנוא וכשהוציאו לשמעון בן שטח הוה שלמא. ובקש רחמים שמעון בן שטח מהמלך שיחזירנו ליהושע, וכתב ליה מני ירושלים עיר הקדש ליכי אלכסנדריא של מצרים, בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה, אמר שמע מינה שלמא הוי ובא כדאיתא בסוף סוטה.

וכדמות זה המעשה בסנהדרין ירושלמי שקרה כל זה ליהודה בן טבאי שברח לאלסכנדריא כדי שלא יעשוהו נשיא. ובדרך עם תלמיד אחד כמו שקרה ליהושע בן פרחיה עם ישו הנוצרי. וקבלתם אמת שהנוצרי היה תלמידו וזאת היא הכת הג' מהמינים כת תלמידי ישו הנוצרי המשועמדים הנכנסים בתורת המעמודיא ופירוש משומדים משועמדים.

והרמב"ן כתב שנקראו משומדים העובדים ע"ז שנתנכרו מעשיהם לאביהם שבשמים תרגום כל בן נכר כל בר ישראל דאשתמד, ותרגום ויכירם ואשתמודענון ויהיה לשון משומד משומדע בחסרון עי"ן, כמו דורקטי דור קטוע.

ובפ' אמר ר' עקיבא בשבת (דף פז א) נראה כפי' הרמב"ן וכן פי' רש"י שם מכל בן נכר המנוכר לאביו שבשמים, ומעמודיא הם כת ישו הטובלים במים, זה פי' רבינו האי, וביבנה תקנו ברכת המינין על אלו.

והאמת שנולד הנוצרי בשנת ד' למלכות ינאי השני הוא אלסכנדר, והוא שנת רס"ג לבנין הבית, ושנת נ"א לחשמונים שהוא שנת ג' אלפים ותרע"ח ליצירה. אף על פי שהנוצרים אומרים שנולד בזמן הורדוס עבד החשמונים שנת תש"ס ליצירה, ושנתלה ל"ה שנים קודם החרבן בן ל"ב שנים לבזותנו ולומר לנו כי מיד במהרה קודם מ' שנה נחרב הבית בעון מה שעשינו לו. וזה אינו כן כי פ"ט שנים קודם זה היה לידתו מזמן הלידה שהם אומרים. והאמת שנולד שנת תרע"ח, ובשנת רצ"ט לבנין הבית נתפש, והוא בן ל"ו שנים בשנת שלש לארסתבלוס בן ינאי.


ובעבור זה כתבו חכמי ישראל בויכוח שהיה להם עם הנוצרים, כי בתלמוד אינו כתוב הנוצרי שהם אומרים וגם בדברי הימים של הנוצרים יש מחלוקת ביניהם באיזה שנה נולד, וכבר ידוע ענינו בשבת ובסוטה ובסנהדרין ותלמידיו. ובסוף מנחות כי יהושע בן פרחיה לא היה רוצה לעלות לגדולה, וגם לא רצה לירד כיון שעלה. הכלל כי האריך ימים הרבה יהושע בן פרחיה, ובא לירושלים מאלסכנדריא קרוב לשנת רצ"ו לבנין הבית שהיא שנת תש"ד ליצירה והם המקבלים הכ"ו.

ואז היה אברכס התוכן הגדול הידוע בשנת ר"ה לבנין בית שני.

וזה הסכים עם רז"ל במדת החדש הירחי שהוא כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים. [ובית דינו של חשמונאי גזרו על ביאת הגויה אפילו בצינעא. כי קודם זה היה מותר כדאיתא במצות קכ"ב].


יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם בתחלת מלכות החשמונים, בשנת תרכ"א ליצירה שנת רי"ג לבנין הבית. וכבר אמרנו כי שמעון בן שטח נשיא, ויהודה בן טבאי אב בית דין. וידוע הוא חסידותו של יהודה בן טבאי. כשהרג עד זומם להוציא מלבן של צדוקים, ואפילו הכי טעה בדין. וכל ימיו לא הורה עוד כי אם עם שמעון חבירו. ובכל יום היה הולך לבכות על אותו הרוג עד שמת, ולא חלק כבוד לעצמו.

אבל שמעון בן שטח חסיד גדול וכן הקימו על בנו שני עדי שקר ונגמר דינו שיהרג. וחזרו העדים לומר כי מפני שנאת אביו שהרג למכשפות העידו שקר. ואף על פי כן אמר לו בנו בחסידותו שיעשה דין בו ולא יהרס דין התורה בעבורו כדאיתא בסנהדרין ירושלמי. ופירש רש"י בפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מד: ד"ה דבעיא מכסא). ולא נשא פני' למלך ובא גבריאל בעבורו וחבט בקרקע חביריו הסנהדרין כדאיתא בפרק כהן גדול (סנהדרין דף יט א). והוא החזיר התורה ליושנה. ותקן תקנות כדאיתא בפרקא קמא דשבת (דף יד ב) ובמקומות אחרים. ותקן כתובה שיהיו כל נכסיו אחראין לכתובה. והוא תלה שמנים נשים מכשפות ביום אחד בחכמתו. והסנהדרין צריך שידעו כישוף בעבור שידעו הדין על איזה כישוף יהרגו המכשף. אבל פירש רש"י בפרק העומד שאם יהא הנדון מכשף ויעשה האור שלא ישלוט בו יעשו הם מכשפות וימיתוהו. וכבר ידעת כי הוא יבמו של ינאי המלך.

ובימיו היה חכם גדול וחסיד הוא חוני המעגל הידוע בתפלות בסוף תעניות (בפ"ג כג ב). ובספר יוסף בן גוריון הכהן אומר כי נהרג חוץ לירושלים כשצרו מלכי חשמונאי' זה על זה הורקנו' וארסטובלוס שהם אחים בני אלסכנדר בנו של הורקנוס הראשון. ואז גזרו ארור מי שיגדל חזיר, וארור מי שילמד לבנו חכמה יונית.

ואם תאמר בימי טיטוס גזרו תירצו התוספות דמעיקרא גזרו ולא קבלו, אי נמי אם רוצה להיות בארור לא מיקרי עבריין. אבל לבסוף איכא גזרה דרבנן.

ובהורקנוס זה נשלם מלכות החשמונים שהרגו הורדוס בן אנטיפטר עבדו. ואלו השתי גזרות שגזרו בימיו הוא בקמא פרק מרובה (דף פב ב), ובסוף סוטה (דף מט ב) ובמנחות פרק ר' ישמעאל.


ואז מרדכי היהודי בזמן ההוא שהיה אז יותר מבן ת' שנה. ואז הביאו העומר ושתי הלחם ממקומות רחוקים מירושלים. וזה הענין שנהרג חוני המעגל לא נזכר בתלמוד. אלא שישן ע' שנה שהם שנותיו של אדם, שהם בשינה כיום אתמול כי יעבור. ובחלק הג' ממגן אבות בגדר החלום, אמר ר' דורן שאי אפשר זה כפי הטבע בלא נס שישן אדם שבעים שנה, מפני שנתקרר החום הטבעי ואינו מתיך. ועוד לפי שהזמן מקרה אל התנועה ומי שלא הרגיש בתנועה לא יפעל בו הזמן ע"כ. וזה שאמר אינו עולה על הדעת כי אם על ידי נס אם הוא כפשוטו. ומפני שלא היו נוהגין בו כבוד בזקנותו כראוי שאל חוני לעצמו המות לילך לחיי העולם הבא.

ובמגלת תענית כי שלש שנים רצופות היה בצורת עד שירד חוני המעגל להתפלל. וכן היה אז אליהועיני בן... הכהן הגדול שעשה פרה אדומה אחת והם המקבלים הכ"ז.


שמעיה ואבטליון קבלו מהם, האחד נשיא והשני אב בית דין, וכתב רבינו חננאל איך שם נשיאות מסוגל על בית דוד שהרי יוסי בן יועזר נשיא והיה כהן. ואף על פי שבשמעון ובאנטיגנוס לא מצאנו אב בית דין לעולם היה אב בית דין, אלא שלא היו רשומים כמו אלה להזכיר שמותם.

וזה היה מנהג בישראל שכן אמרו בסוף מועד קטן (דף כו א) על שאול זה נשיא, ועל יהונתן זה אב בית דין. וכן אמרו בפרק הישן (סוכה דף כט א) מפני מה חמה לוקה על אב בית דין שמת ולא נספד כהלכה וכו'. אף על פי שזה המאמר יש בו סוד, [וכבר פירש בו רבי יצחק ישראלי ביסוד עולם פירוש נאה אבל עוד יש בו סוד]. והנשיא שבתורה הוא המלך. בין שיהיה ממלכי דוד או ממלכי ישראל כי על פי נביאים נמשחו. שכן בהוריות פרק ג' (משנה ב') אי זהו נשיא זה המלך שנאמר אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו מי שאין עליו אלא י"י אלהיו. וזה גם כן היה בכלל ראש הגולה שבבבל, שהיה מזרע המלוכה מיהויכין שנקרא שבט מישור שבט מלכותך. כדתניא (הוריות דף יא ב) לא יסור שבט מיהודה זהו ראש גולה שבבבל.

אבל הלל וכל זרעו לא נקראו אלא ומחוקק מבין רגליו. ובעבור זה אפילו רבינו הקדוש שהיה נשיא לא היה נקרא נשיא, ואף על פי שהוא מזרע דוד מבני שפטיה בן אביטל אשת דוד, כל שכן לדעת הירושלמי ובראשית רבה שהיה רבי [מיהודה] מצד האם ומבנימין מצד האב. א"ל רבי חייא צרתך בבבל, שהיה אז ראש גולה אחד ששמו רב הונא ומר כייף ליה.

ואין זה רב הונא תלמיד רב הנזכר בתלמוד, כי זה מת בחיי רבי ונקבר בארץ ישראל. וזה היה מזרע המלכים, משלמה ויהויכין וזרובבל, וא"כ כל אלו היו נשיאים בשם לבד במקום נשיא. וכן שמעיה היה נשיא השם לבד. ולא נאמר הענין הזה באלו בלבד בעבור שהם גרים. כי שמעיה ואבטליון היו מבני בניו של סנחריב כדאיתא בגטין (דף נז ב) ובסנהדרין (דף צו ב), אלא אפילו שמעון הצדיק והלל היו במקום נשיאים בעבור שהיו יושבים בלשכת הגזית שבעים סנהדרין ולא היה להם מלך לישב עמהם, כדמות משה שהיה על גביהן שהיה מלך ונשיא היה להם נשיא במקומו.

כי בבית שני לא היה אלא זרובבל לבד. כי בימי אלו היו הכהנים מלכים שלא כדין. וכן הורדוס בימי הלל שלא כדין שהיה גר או עבד. והפסוק דרשו ממובחר שבאחיך תשים עליך מלך, כ"ש בהיות זרע דוד בעולם.

ושמעיה ואבטליון היתה אמם מישראל כדי שיוכלו לדון. ונשיא שמחל על כבודו מחול. אבל המלך לא ימחול, ואלו בודאי היו גרי צדק ועושים מעשה אהרן כדאיתא ביומא (דף לא ב).

ובעבור שאין דעתי להאריך כי יהיה ספר גדול ויהיה כבד להעתיקו לא אביא כל הראיות על כל חכם מי הוא, אלא ראיה אחת או שתים להביא התועלת שאנו צריכים לו. והם קבלו שנת תשכ"ב ליציר' שנת שד"י לבנין הבית.

ובזמנם יהודה בן דורתאי שנבדל מן החכמים הוא ודורתאי בנו, והלך וישב בדרום כדי שלא יעלה לירושלים. שהיה סובר שחגיגה דוחה שבת כמו הפסח. ואמר תמהני על שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון שחכמים גדולים הם ודרשנים גדולים ולא אמרו להם לישראל שחגיגה דוחה שבת.

ובגמרא רב מארי פירש טעמו מוזבחת פסח לי"י אלהיך צאן ובקר. ורב אשי כעס על זה ואמר אנן טעמא דפרושין ניקום ונפרוש, רוצה לומר שאסור לתת טעם למי שנבדל מן החכמים בפ' אלו דברים (פסחים דף ע ב) ור"א פי' טעמא דפירושין ר"ל מדרש פרושים הוא. ובזמנם היה גם כן עקביא בן מהללאל שהעיד במסכת עדיות רבי יהודה בן אלעאי עליו שאין עזרה ננעלת על אדם בישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא. ובעבור שאחר מיתתן של שמעיה ואבטליון דבר דבר שלא נראה כהוגן יש חשש אם נדוהו, והוא לא נתכוון לגנותם שאמר דוגמא השקוה.

ויש בזה שני פירושים או גרים כמותה. אבל הוא רצה שלא נתנו לה מי הכיור אלא דוגמא להם כדי להפחידה. וידענו שזה הדבר היה אחר שמתו כמו שנזכר בברכות בפרק מי שמתו (דף יט א) המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים אע"פ שבעל הערוך בערך אחר פי' לשון הטייה כלומר נטה מדרך ישרה. כדתנא דבי ר' ישמעאל אם ראית תלמיד חכם שחטא בלילה אל תהרהר אחריו ביום. וכן פירש הרא"ש בפסקי ברכות. אבל רבינו חננאל פירש שמספר גנאי לאחר מיתתן וזה הפירוש הוא האמיתי. כי כן בספרי מביא זה המעשה ואומר הדא דתימא המבזה זקן אחר מותו חייב נדוי. וכן מצאתי אחר כך בערך דוגמא שחזר בו ופירש כן. וכן בתוספות אמרו בשעה ששלום על ישראל. והיינו לאחר מיתתן דלא אתי לאינצויי בהדי דמספרין גנותם. מהכא משמע דאיירי לאחר מיתה ע"כ לשונו. ורש"י פי' לעיל מיניה כתוב והמטים והמכריעים את חובתם יותר על זכותם להטותם לכף חובה יוליכם וכו'. ואני אברהם קבלתי בין שיהיה לשון מטה או הטייה מניין שמדבר אחר המיתה לפי שאמר למעלה כי לא ינוח שבט הרשע שהוא הלשון, שנאמר והכה ארץ בשבט פיו על גורל הצדיקים על גורל שהוא אחר המות שנאמר ואתה תעמוד לגורלך לקץ הימין. והטיבה י"י לטובים אבל המטים יוליכם וכו'.

ובנו של עקביא היה ג"כ חכם וצוהו אביו לשמוע לחכמים לדבריו בחסידותו וכו' כדאיתא בעדיות. וכן היו אז אדמון וחנן בן אבישלום חכמים גדולים שני דייני גזרות בירושלם האמורים בפ' אחרון דכתובו'.

אבל מה שכתב הרמב"ם ז"ל שר' מיאשה היה בחבורתם אינו נראה, כי במסכתא פאה העיד נחום הלבלר שקבל מר' מיאשה, ור' מיאשה קבל מאבא שקבל מהזוגות וכו', וא"כ רבי מיאשה אחר הלל ושמאי שהיו מהזוגות, וכן פי' הוא עצמו מהזוגות כגון הלל ושמאי שקבלו משמעיה ואבטליון וכו'. ולפי דעתו לא היה לו להזכיר זוגות האחרונות אלא שדברי אמת מיד יבואו בפי החכם ויותר נראה שהיה אחר הלל. ובפ' כ"ג (נזיר דף נו ב) ונזיר למדו מזה המאמר שאמר שקבלו מפי הנביאים הלכה למשה מסיני, ולא הזכיר יהושע והזקנים שהוא כלב וסיעתו, שאין צריך לזכור האמצעיים כי מאליו הוא נודע. וזה אינו ר' מיאשה האמורא בן בנו של ר' יהושע בן לוי שזה היה בימי בניו של הלל, ואם לא יש לרב עדות אחרת מהתלמוד וגם אני לא ראיתי אבל מן המשנה כן נראה כי הוא אחר הלל, וכן נחום הלבלר לא הוזכרו דבריו בימי הלל שם במסכת פאה כי אם בימי רבן גמליאל הזקן נכדו, והם ר"ל שמעיה ואבטליון המקבלים הכ"ח.


ואני אומר שגם בני בתירא היו בחבורת שמעיה ואבטליון כמו עקביא, כיון שהלל בא להיות נשיא אחריהם שהם מינו לנשיא להלל וירדו הם מהנשיאות מרוב ענותנותם עד שאמר רבי אע"פ שהוא עניו כל הדברים אני עושה חוץ ממה שעשו בני בתירא לזקני הלל. וזה היה בעבור שידע הלל ההלכה של פסח במועדו שדוחה שבת כדאיתא בפסחים בפרק ואלו דברים (דף סו א), כי בני בתירא נתעלמה מהם ההלכה ומינוהו לנשיא. ואחר החרבן היו עם ר' יוחנן בן זכאי כשתקן תקיעת שופר בשבת בב"ד ביבנה כדאית' בראש השנה (דף כט ב) ובירושלמי. ואי אפשר שיעברו שני שמטות שלא יחול י"ד בשבת. ולמה נעלמה הלכה ליתן גדולה להלל, ומפני מה נוהגין בב"ד של מטה כבוד כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל, ורש"י פירש בפרקא קמא דתעניות כי אלו שהיו בזמן הלל הם ר' יהודה בן בתירא ורבי יהושע אחיו ולא נהירא, כי בירושלמי בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף מא א) כי ר' יהושע ור' אליעזר שהם תלמידי תלמידיו של הלל זכו שיוליד אביו לר' יהודה בן בתירה,

אבל ר' יהודה בן בתירא היה בבבל בנציבין בזמן הבית כדאיתא בריש פסחים (דף ס"ג ב). ושם פירש הרשב"ם ז"ל למה היה בבבל. ולא עלה לרגל כי זקן היה ולא היה יכול לעלות לרגל וזקן פטור מראייה. ועוד האריך שנים רבות כי היה עד זמן רב ושמואל ובירך לאבא אבוה דשמואל שיהיה לו בן חכם כדאיתא במדרש שמואל על פסוק וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל וכו'.

ובפ' ר' אליעזר בשבת ובפ' כל הבשר (במס' חולין) נראה ג"כ שהיה בזמן לוי שאמר לרבי אתריה דר' יהודה בן בתירא הוה ודרש להו כרבי יוסי הגלילי.


הלל ושמאי קבלו מהם. ובראשונה היו הלל ומנחם ויצא מנחם לעבודת המלך עם שמנים אנשים לבושים זהב כדאיתא בחגיגה (דף ט"ז ב). וזה הדבר מוזכר בספר בן גוריון שהיה מנחם חכם גדול כמו נביא שאמר הרבה נבואות והוא אמר להורדוס כשהיה קטן שימלוך. ואחר שמלך שלח בעבורו ואמר לו עוד שימלוך יותר משלשים שנה שמלך ל"ז שנה ונתן לו עושר גדול אז.

וכן היה הורדוס מכבד מאד להלל הזקן שהם רצו במלכותו, ואומר שם כי שמאי היה תלמידו של הלל אולי זה היה בימי מנחם אחר זה היה תלמיד חבר להלל.

גם שמאי הזקן נתנבא על הורדוס שימלוך כשבא לדין לפני הסנהדרין ונשאו לו פנים כשהרג האיש ואמר שהוא ימלוך ויהרוג אותם, אבל הורדוס בהלל ושמאי ומנחם וסיעתם לא שלח ידו וכבדם. ונקרא הלל הבבלי בעבור שהיה מבבל מהמיוחסין כדאיתא בפ' עשרה יוחסין (במס' קידושין) כשאמרו לרבי על ענין יוחסין. ועלה מבבל ושם למד תורה עם שמעיה ואבטליון, וגם הם היו בירושלים כדאיתא ביומא ובאבות דרבי נתן שהיה מדבר בלשון בבל.

ואמר ארבעה דברים במשנה (במס' אבות פרק א' משנה יג) נגד שמא אבד שמיה ודלא מוסיף יסוף ודלא יליף קטלא חייב ודאשתמש בתגא חלף, זה המשתמש בשם המפורש אין לו חלק לעולם הבא. וכן משנת הפוך בה אומרים שם שהלל אמרה, וכן על דאטפת אטפוך שהיה הוא בבלי.

וגם שמעיה ואבטליון היו בירושלים ביום שיצא כ"ג מבית המקדש ביום הכפורים (יומא דף עא ב), והלל למד תורה מעוני גדול כדאיתא בפ' אמר להם הממונה (יומא דף לה ב) ולא סייעו שבנא אחיו שהיה עשיר כמו שסייע עזריה לשמעון אחי עזריה כדאיתא בסוף סוטה. ובסוף נתיב שני כתוב כי אחיו של הלל מפני שלא סייעו קודם שהתחיל ללמוד הלל לא לקח חלק עמו. ואעפ"י שסייעו אחר שלמד והיו חייו ק"כ שנה. ובן מ' שנה עלה מבבל וארבעים שנה למד וארבעים שנה פרנס ישראל

והיה עניו מאד כדאיתא בשבת (דף ל' ב) ובפרק יום טוב (ביצה דף כ' א) מרוב ענוה שינה מפני השלום שהיתה עולת זכר ואמר שהיא נקבה לזבח שלמים. ושמאי קפדן ותלמידיהם נהגו באלה המדות. ובעבור זה זכו לקבוע הלכה כבית הלל כדאיתא בפרק קמא דעירובין (דף יג ב) ובפרק קמא דברכות ירושלמי שיצא בת קול ביבנה הלכה כבית הלל. ולעולם לא חזרו בית שמאי להורות כבית הלל חוץ מהלכה אחת בפרק ה' דתרומות. והם קבלו ר"ל הלל ושמאי שנת תשכ"ח ליצירה ש"ך שנים לבנין הבית.

ועד ימי הלל היו קורין ת"ר סדרי משנה ממשה ע"ה עד בני בתירא. והלל סידר שש סדרים על פה הכוללים התורה משם ולהלן כדי שלא תשתכח התורה. וזה בתחלת מלכות הורדוס עבדא דבי חשמונאים. ובנה אז בית המקדש ביופי גדול יותר משלמה בימי הלל, וכל זמן שבנה אותו לא בא גשם ביום כדי שלא יתבטלו ממלאכתו. וכן הוא בפירוש בתחלת שבת שהתחיל הלל הנשיאות ק' שנה קודם החרבן.

ושמעון בנו ורבן גמליאל הזקן נכדו ורבן שמעון בן גמליאל הנהרג בחרבן בית שני נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה ר"ל בעוד הבית קיים ק' שנה, ובפירוש רש"י שם בארוכה. והיה מזרע דוד משפטיה בן אביטל כדאיתא בכתובות בפרק הנושא על חיתון בת ר' חייא שמתה ארוסה שהיה ארוסה לבן רבי. וכן בפרק במה בהמה (שבת דף נו א) אמר רב רבי דאתי מדוד וכו'. ובתוספות בפ' קמא דסנהדרין ראש גולה דבבל מהזכרים ונשיא שבארץ ישראל מהנקבו' מזרע דוד. אבל כבר אמרנו כי בבראשית רבה פרשת ויזכור אלהים את נח שזה מצד האם ומצד אביו מבנימין.

והוא הלל הרבה תורה בישראל ושמאי חברו. ולא חלקו אלא בשלשה דברים כדאיתא בפרק קמא דשבת (דף טו א) כי הבאים אחריהם שלא שמשו כל צרכן היו במחלוקת בית שמאי ובית הלל.

וכן תקנו תקנות רבות וגזרות כאמור שם ובגטין ובמקומות אחרים. ובפ' השולח גט כתבו התוספו' משם הירושלמי כי בי"ח דברים שרבו בית שמאי על בית הלל אפילו אליהו לא יכול לבטלן, כי תלמידי בית שמאי היו הורגין בתלמידי בית הלל ועמדו להם בנפשותם. ושמונים תלמידים היו להלל, ר"ל המעולים כדאיתא בסוכה בפרק הישן (דף כח א) ובבבא בתרא בפרק יש נוחלין (דף קלד א). ויונתן בן עוזיאל שתרגם הנביאים כדאיתא במגלה (דף ג א) הוא הגדול שבכולן ואין קץ לתבונתו. ורבן יוחנן בן זכאי הכהן הקטן שבכולם ומזה תעריך לאחרים


ונראה גדולת יונתן בן עוזיאל ששמאי הזקן הולך אליו כדאיתא שם בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קלג ב). ובזמן הלל היה


בבא בן בוטא תלמיד שמאי הזקן. ובגטין אומר (דף נז א)מחכמתו והוא זיכה לאשה אחת שאמרו שזינתה ואמר הזרע אינו סולד מן האש ולובן ביצה סולד. וזה כחל עיניו הורדוס רצה לומר סימא עיניו כדאיתא בבתרא (דף ד א) כשהרג החכמים. והוא נתן לו עצה שיבנה המקדש לכפרה על האור של החכמים שכיבה שנתירא מהם שכתוב לא תוכל לתת עליך וכו'. ובנדרים (דף סו ב) ספר ר' אליעזר שהיה דיין ועניו מאד ועושה שלום בין איש לאשתו והמעשה הוא שם וכו'.

ואע"פ שהיה מתלמידי שמאי מה שידע בסמיכה עשה כבית הלל בפרק שני דיום טוב (ביצה דף כ א) וכל זה ברור. ובפרק אחרון מכריתות (דף כה א) במשנה שהיה בבא בן בוטא חסיד ומתנדב אשם תלוי בכל יום חוץ מיום אחד אחר יום הכפורים. וזה נקרא אשם חסידים,

אבל החכמים שאמר הרמב"ם ז"ל שהיו בזמן הלל ג"כ מצאנו אותם אחר הלל בזמן בית שמאי ובית הלל הזקנים שיהיה קרוב לחרבן הבית בזמן רבן גמליאל הזקן. כמו רבי יוחנן החורנית שהלכו זקני בית שמאי ובית הלל לבקרו בסוכה (דף כח א). וכן חנניה בן חזקיה בן גרון שעלו לבקרו בית שמאי ובית הלל.

ובפרק ז' דמסכת שמחות שאבד לו ספר תורה שלקחו במאה מנה והתפלל במקדש ומצאו. ובנו היה ר' אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון בספרי פרשה כי תצא. ובעליית חנניה בן חזקיה בן גרון אמרו הרבה הלכו' (שבת דף יג ב) ואז גזרו י"ח דברים ולא כ"ד דברים שכתב הרמב"ם בתחלת פירוש המשנה של שבת שזה לעולם לא זכרו אלא י"ח דברים. ומפירוש רש"י והתוספות נראה שי"ח דברים שרבו בית שמאי על בית הלל אז לא היו עוד. ומה הם הי"ח רבו הסברות בין אלה החכמים וכפי פשט ההלכה נראה שבזה לבד צדק הרמב"ם ז"ל במנין הי"ח שהראשונה היא שפוסל בתרומה האוכל אוכל ראשון. אע"פ שאיני כדאי ליכנס בין אלו האריות כי הלכה עמוקה היא שיסבול פירושים הרבה. והכלל כי בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון גזרו י"ח דברים וכו' כדאיתא בפרק קמא דשבת (שם).

וזה החסיד כתב מגלת תענית שהיה מחבב הנסים. ונראה לי שלא כתב כולה כמו שנראה בפרקא קמא דראש השנה כי יהודה בן שמוע תלמיד ר' מאיר ביטל שמד והוא במגלת תענית. וכן הוא פירש סתרי יחזקאל והעלו לו שלש מאות גרבי שמן כדי שיאיר לו בלילה ודרשו והוא זכור לטוב כדאיתא בפרק התכלת (מנחות דף מה א) ובפרקא קמא דשבת (דף יג א) וסוף מגלת תענית כי סיעתו של ר' אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון כתבו מגלת תענית מפני שאינן למודים בצרות.


וכן אז היה רבי נחוניה בן הקנה חכם גדול וחסיד. וזהו רבי נחוניא הגדול שהאריך ימים כדאיתא בפ' בני העיר (מגילה דף כח א) ובפ' תפלת השחר (דף כח ב) במשנה שהיה מתפלל בכניסתו לבית המדרש. והוא ג"כ נזכר במסכתא אבות. וזה עשה ספר הבהיר על הקבלה העמוקה ושמות השם יתברך. ור' ישמעאל בן אלישע כ"ג קבל ממנו סודות הקבלה. וכן ר' עקיבא כדאיתא במדרש ור' ישמעאל היה יפה מאד ופדאו ר' יהושע ברומי. והוא מעשרה הרוגי מלכות הנהרג אחר חרבן הבית בסמוך והפשיטו עור פניו שחמדה יופיו בת קיסר והוא בראשן של מלכים. ובתחלת ברכות (דף ז א) שראה השכינה במקדש ואמרה לו ישמעאל בני ברכני.


וכן היה בזמן הזה אבא חלקיה בן בנו של חוני המעגל. וחנין הנחבא העניו בן בתו של חוני המעגל מלומדים בנסים כדאיתא בתעניות (דף כג א).


ונחום הלבלר כבר אמרנו שנראה שהיה אחר הלל זמן רב כמו שנראה במסכתא פאה שקבל מר' מיאשה.


ובני בתירא כבר אמרנו שהיו בזמן שמעיה וכן בזמן הלל. והאריכו ימים רבים עד אחר חרבן הבית ועד רבינו.


ור' פפייאס ראה חרבן הבית. ובעדויות חולק עם רבי יהושע ור' יוחנן בן בג בג שהיה בזה הזמן עוד אפרשם שהיו גם אחר החרבן והם ר"ל הלל ושמאי הם המקבלים הכ"ט.


רבן שמעון בנו של הלל הזקן ורבן יוחנן בן זכאי הכהן קבלו מהלל ושמאי והם המקבלים הל'. וזה רבן יוחנן בן זכאי חיה ק"כ שנה. כי שלשה חיו ק"כ שנה כמשה רבינו ע"ה וראו זה את זה: הלל, ורבן יוחנן בן זכאי, ורבי עקיבא. וריב"ז עסק ארבעים שנה בפרקמטיא. ומ' שנה למד, ומ' שנה לימד (ראש השנה דף לא ב) אבל לא היה נשיא אלא בסוף ימיו אחר חרבן הבית כדאיתא בסוף ראש השנה (דף ל ב). וט' תקנות תקן והוא היה כהן כמו שנראה בפרק במה מדליקין (שבת). וכן פירש רש"י שם. וכן בספרי אמר כפרה מה ששרתו ידי שכחתי. והוא ראה ארבע נשיאים ואלו הן, הלל שקבל ממנו, ורבי גמליאל הזקן נכדו שהיו לומדים התורה בימיו בעמידה, ורשב"ג הנהרג בחרבן.


וכן היה אז רבי חנינא בן דוסא החסיד המלומד בנסים שיצא עליו בת קול כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת (תענית דף י א). ובפרק ערבי פסחים (פסחים דף קיב ב) דמכריזין עליו ברקיע הזהרו בחנינא בני, בענין אגרת בת מחלת. ובפרק ג' דתעניות (תענית דף כה א) על העזים שהביאו דובא בקרנייהו, אם היה עני איך היו לו עזים פירש רש"י כי תרנגולת אבודה מצאה ולא יצאו לה בעליה וקנה מאפרוחיה העזים. והוא למד תורה מרבי יוחנן בן זכאי כדאיתא בפ' אין עומדין (ברכות דף לד ב). וכן היה בזמן רבן גמליאל כדאיתא בברכות (שם), וא"כ רבן גמליאל הזקן המקבל הל"א. ור' שמעון בן גמליאל בנו המקבל הל"ב. וכיון שנהרג זה רבי שמעון בן גמליאל נשאר בנו רבן גמליאל בר מחלוקתו של ר' אליעזר ור' יהושע שעדיין לא היה ראוי לנשיאות. והצילו ר' יוחנן בן זכאי מיד אספסינוס קיסר וקבל ר' יוחנן בן זכאי הנשיאות אז בעת החרבן שנתן לחן וחסד בעיני המלך כדאיתא בפ' הניזקין (גיטין דף נו ב) ובאבות דרבי נתן. והיה נשיא בסוף ימיו לפחות שתי שנים כמו שפי' רש"י בסוף ראש השנה.


וגם בימי הלל ור' יוחנן בן זכאי היו שני כהנים גדולים חנמאל המצרי וישמעאל בן פאבי חסיד גדול שעשו כל אחד מהם פרה. וריב"ז הכהן אעפ"י שהיה זקן מאד היה ראש הסנהדרין. אע"פ שכתב רבינו חננאל כי ביום שמינו לר' אלעזר בן עזריה למה לא מינו לר' אליעזר מפני שהיה זקן מאד. ומזה למד הרמב"ם ז"ל שאמר בס' שופטים בפ' ב' אין ממנין בסנהדרין זקן מופלג. דתניא בפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לו ב) אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס ומי שאין לו בנים. ובשעת פטירתו בירך לתלמידיו שתהא מורא שמים עליהם כמורא בשר ודם. וראה אז לחזקיה מלך יהודה החסיד שבא ללוותו כדאיתא בפרק תפלת השחר (במס' ברכות).

ואע"פ שאמר הרמב"ם כי מי שלא היה בעיניו של רבי גדול כמו שמו לבד היה קור' לו רבן, עם כל זה לא מצאנוהו לשום חכם כי אם לנשיאי' לבד. וכן נראה בערוך אביי ובסוף האלפ"א בית"א מהתנאים שם תראה האמת למה נקראו בשם רבי ורבן ורב בארוכה בעזרת השם. הכלל כי רבן בנשיאים רבן גמליאל הזקן רשב"ג וכו' וכן כלם עד רבן גמליאל בנו של רבי.

ונראה לי כי בעבור שהיה ספק אם יהיה רבי שמעון בר רבי נשיא שהיה חכם יותר מרבן גמליאל אחיו הגדול כדאיתא בכתובות. ולא יקרה להם מה שקרה לשמעון הצדיק שהניח לחוניו בנו הקטן הכהונה גדולה וקרה מה שקרה.

ורבי היה רצונו שיהיה רבן גמליאל נשיא הוצרך בימיו קודם שיהיה נשיא לקראו רבן בשם נשיא ולהזכירו עם חכמי המשנה בפ' שני דאבות, לומר לחכמים שזהו הנשיא שיהיה ביראת חטא כמוהו ממלא מקומו. ובעבור שהיה נשיא רבן יוחנן בן זכאי במקום רבן גמליאל נקרא רבן כמוהם. ובזמן שהיה נשיא ריב"ז היה ביבנה כדאיתא בסוף ראש השנה. ואע"פ שבאבות דרבי נתן אומר שתלמידיו הלכו ליבנה והוא לדמסת מקום מרחצאות. והם גדלו בתורה והוא לא גדל יהיה זה קודם נשיאותו.

וכן נראה כי אפילו בזמן הבית היה רבן גמליאל הזקן נכדו של הלל ביבנה אע"פ שהיה בירושלים, כי גלתה סנהדרין ארבעים שנה קודם חרבן הבית משעה שנפתחו דלתות ההיכל מעצמן וגער בהם ריב"ז ואמר כבר נתנבא עליך זכריה פתח לבנון דלתיך וגו' (יומא דף לט ב).

וכן בעבור שרבו הרוצחים שלא רצו לדון דיני נפשות גלו ממקום למקום עד יבנה. ושם תקן שמואל הקטן ברכת המינין לפני רבן גמליאל הזקן ולא לפני רבן גמליאל שהיה אחר ריב"ז. וזה כן בעבור כי שמואל הקטן נפטר קודם חרבן הבית וקודם שהיה נשיא ריב"ז כי הוא בשעת פטירתו נתנבא על רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל לקטלא. ונהרג בחרבן רבן שמעון בן גמליאל, ואז קבל הנשיאות ריב"ז כדאיתא בגטין. ומעשה זה של שמואל הקטן בפ' קמא דסנהדרין (דף יא א). ובסוף סוטה ובפ' ד' דמסכתא שמחות שלא זכה לבן.

ורבן שמעון בן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הספידוהו. והתנבא בלשון ארמי בשעת פטירתו. ונתנו מפתחו ופנקסו בארונו מפני שלא זכה לבן. עוד שם בפרק ה' כשנכנס ר' גמליאל הזקן לעבר השנה עמד שמואל הקטן ואמר אני הוא שנכנסתי בלא רשות. ואמר לו רבן גמליאל שב בני שב מה לך אלדד ומידד כל ישראל יודעים שאפילו לא יהיו ז' אלא שנים אתה אחד מהם. וא"כ בימי רבן גמליאל הזקן היה. ובסנהדרין (דף יא א) אומר כי רבן גמליאל אמר לו שב בני שב ראויות כל השנים להתעבר על ידך. והוא לא נכנס כי אם ברשות ומפני ענותנותו אמר זה. ורש"י פירש באבות שנקרא קטן בערך שמואל הנביא. [ואני ש"ש מצאתיו בירושלמי דסוטה].

ונראה שמפני שהיה קטן בעיניו והיה עניו וחסיד תלמידו של הלל במעשיו. וכן אמרו על הלל תלמידו של עזרא אעפ"י שלא היה תלמידו כי ביניהם ש' שנה. ונראה כי אפילו בזמן שהיו דנין ב"ד הגדול בירושלים היה ב"ד ביבנה כמו שמפורש בפרק אלו הן הנחנקין בסנהדרין (דף פט א). ורבי גמליאל השני שניצל מיד קיסר מיד היה נשיא אחר ריב"ז ג"כ ביבנה כמו שנראה בפרק ד' דראש השנה וזה בר מחלוקתו של ר' יהושע ושל ר' אליעזר הגדול יבמו שהיה נשוי עם אימא שלום אחותו של רבן גמליאל וזהו זקנו של רבי. ואמר רש"י כי רבן גמליאל הזקן היה באושא וחזרו ליבנה וזה ג"כ נראה, אבל מה שאמר שם כי בנו רבן שמעון בן גמליאל חזר לאושא כמו שאמר בפרק אחרון של ראש השנה זה אינו כן, כי רבן שמעון בן גמליאל האמור שם שהיה באושא הוא אביו של רבי כמו שנראה שם בפירוש מהחכמים שהיו מדברים עמו ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה ור' חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי שהיו אחר ר' עקיבא ורבי יוחנן בן נורי,

כן רבי יוחנן בן נורי חלק עם רבן גמליאל אביו בקדוש החדש. ואינו זה ר' גמליאל הזקן כי גם חלק שם עם ר' יהושע.

והעולה כי ביבנה היו קודם חרבן הבית מימות ר"ג הזקן ורשב"ג בנו הנהרג, וכן בפרק הניזקין (גיטין דף נו ב) ששאל ריב"ז יבנה וחכמיה שלא יהרגם מזה נראה כי קודם חרבן הבית היה שם ביבנה. וכן היה שם ריב"ז ור' גמליאל דיבנה בר מחלוקתו של ר' יהושע, אבל רשב"ג בנו אביו של רבי היה באושא ובשפרעם.


ורבי היה עם שבעי' סנהדרין בבית שערים ובטבריה ובציפורי, וטבריה עמוקה מכלם ושם גלתה הסנהדרין גלות עשירי וא"כ שלשה נקראו רבן גמליאל, נכדו של הלל וזה לבד נקרא רבן גמליאל הזקן בכל מקום ולא האחרים. והשני רבן גמליאל נכדו של ר"ג הזקן בר מחלוקתו של ר' יהושע. והג' רבן גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא.

וכן שלשה נקראו רבן שמעון, הראשון בנו של הלל. והשני רבן שמעון בן גמליאל נכדו הנהרג כדאיתא בפרקא קמא דשבת. והשלישי רבן שמעון בן גמליאל אביו של רבי המוזכר בפרק השוכר (בבא מציעא דף פה א) העניו. ואם תרצה עוד רביעי הוא בנו של רבי הקטן שנקרא רבי שמעון הנשיא שנשאר בתיקו בסוף פרקא קמא דגטין אם היה נשיא, וא"כ עתה נתברר יפה יחס רבינו הקדוש כדי להסיר הטעיות מפירוש המשנה ומספר המדע.


ורבי הוא הז' להלל והוא הקדוש כמו השבת, וכמו משה רבינו עליו השלום השביעי לאברהם אבינו. ורבן גמליאל זקנו המקבל הל"ג. ור' שמעון בן גמליאל בנו המקבל הל"ד והוא אביו של רבי. ורבינו הקדוש שהוא ר' יהודה הנשיא מזרע יהודה בן יעקב מזרע המלוכה מבני שפטיה בן אביטל אשת דוד המקבל הל"ה.

וכל זה כפי היחס של הלל, אבל הרמב"ם ז"ל דילג רבן גמליאל דיבנה ור' שמעון בן גמליאל אביו. ואולי לא קבלו כי אם מרבן יוחנן בן זכאי. ולכן הסדר האמתי ריב"ז המקבל הל'. ור' אליעזר ור' יהושע הל"א. ור' עקיבא הל"ב. ור' מאיר ור' שמעון ור' יהודה ור' שמעון בן גמליאל אביו של רבי הל"ג. ורבינו הקדוש המקבל הל"ד דכ"י וטהור.


ונחזור לענין ריב"ז כי היה בית דינו בברור חיל קודם החרבן כדאיתא בסנהדרין ובפ' ב' דמעשר ראשון בתוספתא. ולא נאריך עוד בו כי אם לידע היחס כי בענין חכמתו כבר הוא מפורסם שלא הניח דבר.

ובפרק עושין פסים (במס' עירובין) ברבי יוחנן בן זכאי פירש רש"י ברייתא שנסדרה בבית מדרשו, כמו תוספתא דר' חייא והוא הנקרא בן זכאי בפרק במה מדליקין (במס' שבת) ובפרק חמישי דסנהדרין (דף מ. ובהמשך שם). כי בזמן רבו הלל נקרא בן זכאי ואמר לפניו הלכה וקבעה בשמו. וכן נמצא שנקבעו הלכות קודם הארבעים שנה שפרנס את ישראל במסכת ראש השנה (דף לא ב) וסוכה. ונראה מהתלמוד דראש השנה כי הארבעים שנה שהיה פרנס היו רובם בזמן הבית וא"כ בימי רבן גמליאל הזקן ור' שמעון בן גמליאל בנו הנהרג בחרבן היה פרנס גם הוא.

או יהיה אב"ד כיון שהיו האחרים נשיאים ולפחות היה ב' שנים נשיא אחר החרבן כמו שפירש רש"י בסוף ראש השנה כיון שתקן תקנות אחר החרבן, אבל לא נודע בזה יותר ממה שראיתי. ובתוספות בפרק במה בהמה (שבת דף נד: ד"ה הוה) כי ריב"ז מלך שנתים אחר החרבן ורבן גמליאל ג' שנים אחריו קודם שימלוך ר' אלעזר בן עזריה בשותפות עמו

ובפ' ה' דהלכות דרך ארץ מעשה כשמעון בן אנטיפרס שהיו אורחים עמו וגזר שיאכלו ונודרים ומבדים, ובשעת פטירתם מלקה אותם ונשמע זה לפני ריב"ז ואמר מי ילך לשם ואמר לו ר' יהושע אני הולך וכו' ואכל עמו ואמר לו בשעה שנפטר ממנו למה אתה מלקה לאחרים ולי לא הלקית, אמר לו רבי חכם גדול אתה ובידך דרך ארץ ובני אדם הנכנסין אצלי גזרתי עליהם שיהיו אוכלים ושותים והם נודרין בתורה ומבדין. ולי מסורת שכל הנודר בתורה ובודה סופג את הארבעי' וכו'.

וזה ריב"ז נקרא קופת הרוכלין והיה לו בן חכם גדול נקרא ר' יהודה בן רבן יוחנן בן זכאי ובפ' כל היד (במס' נדה) חולק עם ר' עקיבא. ואולי זה הוא ר' יהודה הכהן שהעיד עם ר' יהודה בן אבא בפ' ח' דעדויות אלא שאינו נראה כיון שאביו היה נשיא בישראל היה לו לזוכרו עם שם אביו.

ובאבות דר' נתן כי מת לו בנו ונחמוהו חמשה תלמידיו ולא נתפייס אלא מר' אלעזר בן ערך שזה הבן חכם גדול ובלא חטא ונתן פקדונו בשלום. ובסוף ספרי ד' חיו ק"כ שנה: משה היה במצרים ובמדין פ' שנה ומלך מ' שנה. והלל הזקן עלה מבבל בן מ' שנה ושמש חכמים מ' שנה, ופרנס ישראל מ' שנה, וריב"ז עסק בפרקמטיא מ' שנה, ושמש מ' שנה, ופרנס ישראל מ' שנה (ראש השנה דף לא ב).


וכן נמצא בסנהדרין פרק היו בודקין ר' עקיבא למד מ' שנה, ושמש מ' שנה, ופרנס מ' שנה.

אבל זה הענין של ר' עקיבא לא נראה כן בתלמוד כי אחר שהיו נשוי הלך ללמוד תורה בעצת אשתו כדאיתא בנדרים. וכן כתבו התוספות בפ' שואל בשבת (דף קנ. ד"ה ורבי) שהיה בן ארבעים שנה כשקבל עליו לעסוק בתורה ולא נשא את אשתו עד שהיה בן ס"ד שנה. ואמרו שבסוף סיפרי אומר מ' שנה שימש תלמידי חכמים ומ' שנה פרנס את ישראל. ובאבות דר' נתן משנת יוסף בן יועזר מביא שם כל המעשה, ושהיה בן ארבעים שנה כשהתחיל ללמוד. וכן בפ' אלו עוברין (במס' פסחים) כשהייתי עם הארץ וכו'. וכן אמרו במדרש שהיה בן מ' שנה כשהלך ללמוד והיה בוש מזה הדבר. וכן נראה כי למד ושמש כלו היה בבת אחת.

אבל התוספות כתבו בכתובות פרק נערה כי קודם שלמד היה כל ימיו צנוע ומעולה. והא דאמרינן בפרק אלו עוברין (בפסחים דף מט ב) כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור לא משום שהיה שונא לחכמים אלא שסבור שמתגאים על עמי הארץ והיו תלמידי חכמים שונאים אותם. וגם משום שלא היו מניחין ליגע בהם כדאמרינן בגדי עם הארץ מדרס לפרושים אבל מכל מקום שומר מצוה היה. וכן כתב רבינו תם ע"כ.

וכן מצאתי כזה בפ' אף על פי ברתיה דכלבא שבוע חזייה דהוה צנוע ומעולה איתקדשת ליה. וכן זה בריש לקיש שהיה תלמיד חכם בראשונה.


ואני רוצה עתה בע"ה לפרש חכמי המשנה כפי יכלתו, כי לא היה בידי כי אם תלמוד בבלי הד' סדרים רצוני לומר סדר מועד חוץ משקלים. ובתוספות בריש חולין (דף ז א) נראה שיש לה תלמוד בענין רבי פנחס בן יאיר. אבל שקלים ירושלמי נמצא לי. וסדר ישועות, סדר נשים, וסדר קדשים, וברכות מסדר זרעים.

וכבר ידוע כי גם בסדר ישועות יש עדויות ואבות שאין להם תלמוד. וכן מסדר טהרות לא נמצא כי אם מסכת נדה. וכן לא נמצא למסכת מדות ולמסכת קנים מסדר קדשים גמרא. אבל התלמוד ירושלמי שהיה מגלה יותר יחס החכמים, והמדרשות של רבות, ומכילתות, ותוספתות, לא נמצא בידי עתה בתוני"ס כי אם ספרא שהוא תורת כהנים ספר ויקרא. וכן סיפרי שהם שאר ספרי דרב שהם ספר במדבר סיני, ואלה הדברים, ולכן נקרא ספרי לשון רבים. וכן ספר ילמדנו, וכן סדר נזיקין ירושלמי ומכילתא דר' ישמעאל, וד' סדרים מתוספתא. וכן היה לי ויקרא רבה וכן כל המשנה.


אבל בראשונה אני צריך לקצר הי' פרקים שהם בסוף מפתח המשנה ומהקושי שיש על הרב בבירור. כי נראה לו להרב ז"ל כי יאמינו לו הבאים אחריו ולא יחפשו אחריו. ולפעמים הנר הקטן הוא יותר טוב לחפש בחורין ובסדקין מהמאור הגדול והאבוקה כמו שאמרו רבותינו ז"ל. ומקום הניחו לי אבותי להתגדר בו ואולי יבא אחר ויחפש יותר ממני, ויקבל שכר כי הכל הוא מלאכת שמים.

בפרק הראשון מנה צ"א חכמים ואני אפרשם בע"ה. ואחר זה בפ' השני מנה ל"ז חכמים בשביל מעשה שהיה בזמנם, או איזה מוסר שייסד, או פסוק שאמר בו דרש. ולא בשביל שסמך לו דבר מאיסור והיתר. ובפ' הי' אמר המספר בעצמו ר"ל ל"ז חכמים שלא נכתב במשנה בשמם אלא הלכה אחת ולא הוסיפו לשנות שמו בדבר ממשפטי המצות.

ודע שאלו הל"ז האחרונים הם מכלל הצ"א שאמר בפ' הראשון ונשארו נ"ד וזה מבואר אע"פ שלא אמרו הרב אבל שכולם היו קכ"ח ואני מצאתיו י"ח חכמים יותר ואלו הם: ר' מנחם בפ' ד' דיומא. יועזר איש הבירה בפרק ב' דערלה (משנה י"ב). מתתיה בן שמואל בפ' ג' דיומא (משנה א'). והוא הממונה על הפייסות מט"וט החסידים בפ' ה' דשקלים (משנה א'). ואבא אלעזר בן דולעאי בפ' ב' דמקואות (משנה י א). ואבא יוסי בן חנן בפ' שני ממדות (משנה ו א).

ור' חלפתא מצפורי חבר ר' חנינא בן תרדיון אביו של ר' יוסי סתם בפ' ב' דתעניות (משנה ה'). ואין זה ר' חלפתא איש כפר חנניה. כי בגמרא אומר שהוא מציפורי.

ואילא חכם מומחה ביבנה בפ' ד' דבכורות (משנה ה'). גם רבן שמעון בן גמליאל בנו של רבן גמליאל הזקן בפרקא קמא דאבות שאומר שמעון בנו וכו',

וכן נראה כי מזכיר אחריו ר' שמעון בן גמליאל אביו של רבי ואמר בנו כי היה בבחרותו כשאמר זה.

ור' אליעזר בן פילא בפ' ז' דטהרות (משנה ט א) שאומר משום ר' עקיבא.

ור' אלעזר בן מתיא בפ"י מיבמות. ור' יוחנן בן מתיא במציעא בפ' השוכר (פ"ז מ"א). ור' יהושע בפ' ב' דעדיות (משנה ה').

כל אלו השלשה שהם בני מתיא נשכחו כמת מלב הרמב"ם ז"ל. ונראה שהם בני ר' מתיא בן חרש שהיה בית דינו ומדרשו ברומי. ומצאו שם ר' שמעון בן יוחאי. אבל בפ' ח' מסוטה בתוספתא אבא חלפתא ואלעזר בן מתיא וחנניה בן חכינאי עמדו על אבנים של יהושע, וא"כ הוא קדמון מר' מתיא בן חרש. או ר' מתיא זקן מאד,

וחנניה איש אונו בפ' ו' דגטין (משנה ז'). ואע"פ שזכרו הרב בפרק הו' עם החמשה הדנין לפני חכמים שהם בן עזאי, ובן זומא, ובן ננס, וחנן, לא הזכירו הרב במנין הקכ"ה, ואם תרצה יכנס במקומו אבטולס בפ"ג דערובין (משנה ד').

ור' יהודה הכהן בפ' ח' דעדיות (משנה ב'). ורבי ישבב חברו של ר' עקיבא בפ' ב' דחולין (משנה ד'). ור' חנניה בן עקביה בפ' ראשון דכתובות ובתחלת ערכין. ואבא יוסי חלי קופרי איש טבעין בפ' א' דמכשירין (משנה ג').

ועוד שנים שדרשו פסוקים שהם ר' שמעון בר רבי. ור' חנניה בן עקשיה בסוף מכות (פרק ג' משנה טז).

וא"כ נוסף על הצ"א ט"ו ויהיו קב ונקי ועוד ד' וסימן בן נו"ן ק"ו שאמרו בינה ונוסף על הל"ז שלא אמרו הלכה השנים האחרים ויהיו ט"ל לברכה, ואם נוסיף עוד עליהם אלישע בן אבויה. אף על פי שאמר הרב שאין למנותו עם השאר מפני מה שנודע מענינו יהיו כלם מ' כמספר הימים שנתנה התורה


או יכנס במקומו אילא חכם יבנה ויהיו כלם קמ"ו חכמים והסימן וישישים קמ"ו עמדו. ואני ידי פתוחה לקבלו כיון שרבינו הקדוש שאנו לומדים מדותיו ותורתו הזכירו עם אבותי העולם. ועוד שאמרו ברות במדרש רבה מצילין תיק הספר עם הספר וברא מזכה אבא ותלמיד לרבו הוא ר' מאיר תלמידו המאור הגדול מהמשנה, והוא הביאו לחיי העולם הבא. והענישו קודם שיעלה עשן מקברו שיהיה כפרה לו כיון שלמד תורה הרבה ולימד.

וכן בירושלמי מן דקברוניה ירדה אש מן השמים ושרפה את קברו ואין ראוי שיהיה תלמידו בגן עדן והוא בגיהנם כמו שאמרו בסוף יומא. וכן ראינו בתחלה כי אמר אליהו שלא היו אומרים בישיבה של מעלה הלכה משום רבי מאיר משום שלמד ממנו, עד שאמר לו החכם לאליהו רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק ומיד אמרו למעלה הלכה בשם ר' מאיר.

וא"כ בעל הרחמים כיון שהיה מיץ הרמון עם קליפתו אחר שדנוהו בב"ד של מעלה יכניסהו לאור החיים. ועוד שזכה להיות ר' יעקב התנא בפ' ד' דנגעים שהוא בר ברתיה והוא ג"כ במסכת אבות רצה לומר ר' יעקב התנא. (רצה לומר ר' יעקב דפרק בן זומא דאמר העולם הזה דומה לפרוזדור כו' גם המאמר השני כו' א) וזה גלה לנו סוד העולם הבא יותר מכל החכמים.

וכן בסוף חולין ובפרק קמא דקדושין על למען יאריכון ימיך.

וזה אלישע ידוע הוא שהוא מד' שנכנסו לפרדס (חגיגה דף יד ב) עם ר' עקיבא ובן עזאי ובן זומא. והאריך ימים ונקרא אחר משום אותו מעשה שהיה לו עם האשה ואמרה א"כ אחר הוא. ונראה לי כי כשענש ר' שמעון בן גמליאל אביו של רבי בהוריות (דף יג ב) לר' נתן שלא יזכר שמו כי אם יש אומרים ולר' מאיר אחרים על שם כי לר' מאיר היו ג' רבותיו ר' עקיבא, ור' ישמעאל, ואלישע אחר. ויחסו לקנאה ולגנאי לרבו האחר שנקרא אחר.

ורבינו שמשון כתב כשהיה אומר דבריו בשם אלישע רבו שנקרא אחר אומרים עליו אחרים אומרים. וזה אלישע היה אביו אבויה עשיר גדול בזמן הבית, ובברית מילה שלו לסעודה קרא לריב"ז ותלמידיו ולנקדימון בן גוריון ולציצית הכנסת ולכלבא שבוע. ואחר שאכלו עלה ריב"ז ותלמידיו לעליה וקראו ודרשו עד שהיה האש לוהטת סביב הבית כנתינתה בהר סיני, ותמה מאד אבויה אביו שכל כך היה כבוד התורה ונדר בנו לתורה, ועל שלא היה לשם שמים לא נתקיים תורתו. כמו שדרש ר' עקיבא טוב אחרית דבר כשהוא טוב מראשיתו כמו שזה בא בארוכה במדרש רות.

ושר' מאיר נשבע שיביאהו לחיי העולם הבא ואמר חי ה' ואמר ליני הלילה בזה הצער שדומה ללילה אם יגאלך טוב שהוא הקב"ה טוב ה' לכל יגאל ואם לאו וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבקר שהוא העולם הבא שהוא האור. וכבר ידעת מה שאמרו בפ' שני דחגיגה (דף טו ב) מהמעשה שקרה לרבי עם בתו של אלישע שאמרה לו זכור תורתו ואל תזכור מעשיו ושירדה אש מן השמים סביב רבי וכו' ור' יוחנן אמר כי מה שבח הוא לר' מאיר שישרוף את רבו אלא כי בלא דין יביאהו לחיי העולם הבא.

וכן עשה ר' יוחנן כי בלא שום דין ועונש הביאו לחיי העולם הבא. אעפ"י שבספר קבלת החסיד פירש מה שאמר ר' מאיר אעלה עשן מקברו שכל עת שהאש דולקת אין שם עשן שכבו עליה מים לכבותה העשן עולה והאש נכבת וכו'. והעקר שזה האיש לעולם לא החטיא לתלמידיו אבל היה מלמדם תורה אפילו אחר שיצא לתרבות רעה והיה רוצה לזכותם שאמר לר' מאיר עד כאן תחום שבת ולא חזר בתשובה שלימה שנשתבש על בת קול ששמע שובו בנים שובבים חוץ מאלישע שראה כבודי ומרד בי וחשב שלא יקבלוהו בתשובה והיה מזכה לאחרים.


ועל מה שאמר הרב בפ"י כי הל"ז שאמרו הלכה אחת ולא נשנו עוד, אני מצאתי י"א מהם שנשנו בהלכה אחרת או יותר ולפחות הם עשרה. ואלו הם שמעון התימני בפ' קמא דידים ובפרק שלישי דתעניות והוא לא אמר כי אם בפ' ד' דיבמות. ור' אליעזר בן יהודה איש ברתותא בפרק ג' מטבול יום, והוא אמר לבד בפרק א' מערלה ששם אמר ר' שמעון בן גמליאל משמו. ועוד ישנו בתחלת מסכת זבין ר' אליעזר בן יהודה. ונראה שהוא איש ברתותא ואם הוא אחר לא הזכירו הרב ויפחות כבר יש לו שני הלכות. ר' אלעזר בר ר' שמעון בפ' י"ב דנגעים (משנה ג'). והוא אמר בתמורה בפ' רביעי (משנה ד') לבד. נחום המדי בפ' חמישי דנזיר (משנה ד') ובפ' המוכר את הספינה בבבא בתרא (פרק ה' משנה ב') והוא הזכיר לבד בפ' שני דשבת. ר' שמעון בן יהודה בפ' שלישי דמעשר שני (משנה ו') ובפ' שלישי דמכות (משנה ו') ובפ' ארבעה עשר דנגעים והוא ז"ל הזכיר בפ' קמא דשבועות (פרק א' משנה ה'). ר' אלעזר חסמא במציעא פ' (פרק ז' משנה ה') ובפ' ו' דנגעים (פרק ז' משנה ה') ובפ' י"ג דנגעים והוא הזכיר לבד בפ' ג' דתרומות (משנה ה'). ר' שמעון בן הסגן בפרק י"א דמנחות (משנה ט') ובסוף שקלים (משנה ה') והוא לא הזכיר כי אם בכתובות בפ' ב' (משנה ט'). ר' יוסי בן משולם בפ' ג' דבכורות (משנה ג') וכן בפ' ו' דבכורות (משנה א') והוא הזכיר לבד בפ' ד' דתרומות (משנה ז'). יוסי בן יועזר בפ' ח' דעדויות (משנה ד') ג' הלכות והוא לא הזכיר כי אם בפ' שני דחגיגה. ועל דרך הלצה אני אומר שהוא אוכל את יועזר (פרש"י פיליאו בל"ע) יא. שמעון אחי עזריה בפ' א' דטהרות והוא לא הזכיר כי אם בפ' א' מזבחים (משנה ב').

ונחמיה איש בית דלי בפ' ח' דעדויות (משנה ה') והוא הזכיר לבד בסוף יבמות וזה לבד אינו כל כך קושיא אעפ"י שנשנה שהכל הוא הלכה אחת,

אבל ויהי מה נשנה אלו הי"א כשתגרע מהל"ח נשארו כ"ו, אבל במקום אלו שגרענו יש לנו במקומן מהחכמים שאמרנו למעלה שאמר כל אחד הלכה שלא זכרן הרב יותר.


והעולה כי הראשונים הם מאה וששה והסימן בן נו"ן שאמרו בינה. ומה שאמרו הלכה הם מ"א מכלל הק"ו חכמים ונשארו החכמים שאמרו הלכה יותר מאחד ס"ה והם היכ"ל אדנ"י, ומ' איש שלא אמרו הלכה כמספר המקבלים ממשה עד רב אשי יהו כל חכמי המשנה קמ"ו והסימן וישישים קמ"ו עמדו.

ומהצ"א שזכר בפרק הראשון הם צ' והאחד הוא סומכוס תלמיד ר' מאיר שחשב ללמוד לפני רבי יהודה כדאיתא בפ' שני דקדושין ובפ' כ"ג דנזיר אחר שמת ר' מאיר כאשר כתב בפ' החמישי.


בפרק הג' הזכיר הכהנים וראוי להזכירן לבדן שאמר כי לשמעון הצדיק אליו חזרו ההלכות לקיים מה שנאמר יורו משפטיך ליעקב וא"כ היה ראוי להזכיר הלוים כמו ר' יהושע בן חנניה שהיה אב"ד. וכן אמרו בפ' שני דיומא (דף כו א) שלא יורו אלא משבט לוי שנאמר בו יורו משפטיך, או מבני יששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ומקשה שם והאיכא יהודה דכתיב מחוקקי דמסקי אליבא דהלכתא קאמרי.

וקשיא לי מדוד וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום. וכן ביהודה ידיו רב לו דמסקא אליבא דהלכתא שהתפלל משה כשהיו עצמותיו מגולגלין. ואולי זה בהשגחה כמו בהלל בכל זרעו הנשיאים ור' חייא ובניו ורב או אמרו על הרוב, אבל הרמב"ם ז"ל סובר כי העיקר הם הכהנים כמו שסיים הפסוק [בזאת הברכה] ישימו קטורה באפיך ואמר ובאת אל הכהני' הלוים וגו'. וכן נראה כי מכנסת אנשי הגדולה בא עזרא ראש לכלם ויסדה ונשארה ביד שמעון הצדיק. וכן אמרו נשתכחה מישראל ועלה עזרא מבבל וייסדה ולא זכרו הנביאים והזקנים

ואע"פ שכן אמרו בהלל הבבלי ור' חייא ובניו שהם מזרע שמעי אחי דוד אולי לא היו כהנים בימיהם גדולים כמותם. וכן קרה בחרבן בית שני כשבאנו לגלות הזה הארוך כי מהלל שהיה מאה שנים קודם החרבן לא נשאר הקבלה כי אם ביד רבן יוחנן בן זכאי הכהן תלמידו ומתלמידיו ותלמידי תלמידיו נתקיימה ההלכה בישראל. וכן באמוראים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בספריו ועשה הקב"ה זה לזכות ישראל שהאריך ימים רבן יוחנן בן זכאי.

ור' אלעזר בן עזריה מפורסם שהיה כהן, ובפ' תפלת השחר (ברכות דף כז ב) כי הוא עשירי לעזרא וכן שמעון אחי עזריה דודו ונקרא על שם אחיו כי היה עשיר גדול וסייעו כדי שילמד וחלק עמו בחיי העולם הבא כדאיתא בפ' היה נוטל בסוטה. ובייתוס בן זונן בזמן ר' אלעזר בן עזריה בפ' ג' ממסכת סופרים ובסוף פסחים בתוספתא לרבן גמליאל וזקנים היו בביתו.

ור' אלעזר בן שמוע שהאריך ימים רבו של רבי. ותלמידו של ר' עקיבא בפ' ו' דיבמות ובפ' ואלו נאמרין ובפ' בני העיר (במגילה) שהיה מברך קודם שישא בפיו לברך ישראל ורב קורא לו טובינא דחכימי. ור' חנינא סגן הכהנים והוא ראה האש בבית שני על המזבח רבוצה ככלב כי בבית ראשון היה כאריה, אעפ"י שבסיפרא אומר כי אש שירדה בימי משה היה במזבח הנחשת עד שירדה אש בימי שלמה כשבנה הבית ונסתלקה של משה, ואש של שלמה נסתלקה בימי מנשה עדיין נשאר ממנו כי יוסף בן גוריון אומר שגנזו ירמיהו ואנשי כנסת הגדולה מצאוהו.

ור' שמעון בן הסגן הוא בנו. ורבן שמעון בן גמליאל אומר משמו הלכות. וישמעאל בן פאבי כ"ג וחסיד ושמש עשר שנים. [ומצאתי ביוסיפון בן גוריון הגדול כי ישמעאל בן פאבי שימש שנה אחת בלבד]. ועשה פרה האחרונה ובת קול נשמע עליו בעזרה יכנס ישמעאל תלמידו של פנחס. ומשמת בטל זיו הכהונה בסוף פ' מקום שנהגו (פסחים דף נז א) ובמקומות אחרים. ויוחנן כ"ג האמור בחנוכה אביו של מתתיה תחלת החשמונים ועשה תקנות בישראל כדאיתא בסוף סוטה כבר דברנו בו. ויוסף בן יועזר בפ' ב' דחגיגה חסיד שבכהונה. וכן ר' יוסי הכהן תלמיד ריב"ז קראו רבו חסיד.

רבי טרפון הכהן העשיר. והיה מכבדו ר' עקיבא ור' טרפון אוהבו כנפשו. ובפ' הכותב (כתובות דף פד ב) נסתפק אם הוא רבו של ר' עקיבא או חברו, ופסק שם הרא"ש כי הוא חברו אעפ"י שבספרי קראו רבו והיה אומר לר' עקיבא תלמידו הפורש ממך כפורש מחייו והוא גל של אגוזים. ובתוספתא דכתובות בפ' ח' כי בשנת בצורת קדש שלש מאות נשים כדי להאכילן תרומה שהיה כהן ואמו כהנת כדאיתא במסכת מדות. ובפ' עשרה יוחסין (בקידושין) פירש רש"י שם שהיה כהן ואמו כהנת שעלה אחר אמו לדוכן לברך ברכת כהנים. ובמשנה הוא נשבע אקפח את בני ולא נשאר לו בן כי אם בת כדאיתא בפ' השוכר את הפועלים (ב"מ דף פה א), וכן בתו לימדו רבי ונתן לו בתו ובזה יש ספק אם נשא אותה. אבל בפרק שבועת הדיינין (שבועות דף לט ב) תניא ר' שמעון בר ר' טרפון. ובפ' כל הנשבעין (שבועות דף מז ב) אמר ארבעה הלכות ואולי זה בחיי אביו וכן ר' טרפון היה מחזיר פדיון בכור לבעליו שהיה כהן. ובסיפרי אמר ר' יהודה שבת היתה והלכתי אחר ר' טרפון לביתו אמר לי יהודה בני תן לי סנדלי ונתתי לו, ופשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל אמר לי יהודה בני בזה טיהרתי שלשה מצורעין, ולמדתי שבעה הלכות שהוא של ארז ברות, וברוש טרף, וארכה אמה, ועביה כרביע כרעי המטה אחד לשנים, ושנים לארבעה, ומזין ושונין ומשלשין ומטהרין בפני הבית, ושלא בפני הבית, ומטהרין בגבולין. מכאן נראה שהיה כהן ושהיה ג"כ אחר חרבן הבית.

ובפרק ששי ממסכת שמחות שהיה בזמן שמת ר' שמעון בן יהוצדק רבו של ר' יוחנן. וזה תימא שיחיה יותר ממאתים שנה וכן בפרקא קמא דבכורות שהביא לו רבי פטר חמור. ואולי הוא רבן גמליאל שנקרא ג"כ רבי.

וכן כל ימיו נצטער על שאמר אוי לטרפון וניצל שנשתמש בכתרה של תורה כדאיתא במסכת כלה ובנדרים (נדרים דף ס"א ב) משהוקפלו המקצועות.

וכן עשה צדקות גדולות על ידי ר' עקיבא שהיה מפרנס העניים ובמסכת כלה כי יום אחד לקח ממנו ד' אלפים דינרי זהב לצדקה. ובפרקא קמא דיבמות פי' רש"י כי ר' טרפון היה מתלמידי בית שמאי וכן נראה כי בפרקא קמא דברכות הטה לקרו' קריאת שמע כדברי בית שמאי.


אליועיני בן הקף וחנמאל המצרי שניהם כהנים גדולים ועשה כל אחד מהם פרה קודם ישמעאל בן פאבי בפ' ג' מפרה. ולא זכר הרב לרבי ישמעאל בן אלישע כ"ג ולא לר' אלעזר בן חרסום אעפ"י שהיו חכמים גדולים והזכירם בעל דורות עולם בחכמי הדורות בפ' ד' נראה שלא מנה אלא הנזכרים במשנה. וכן כשמנה כל חכמי המשנה לא הזכירם מפני זה.

וזה רבי ישמעאל בן אלישע כבר אמרנו שקבל מרבי נחוניא בן הקנה ושראה השכינה כשהקטיר ובפרקא קמא דברכות (דף ז א) שאמר לו ישמעאל בני ברכני והוא מעשרה הרוגי מלכות וקרקפלו מונח בראש מלכים. אבל נראה שלא נהרג ביום החרבן עם רשב"ג נשיא ישראל שלא כבעל ספר דורות עולם שאמר זה כי בתלמוד נראה שהיה אחר החרבן בסוף פרק חזקת הבתים (בב"ב דף ס ב) אמר ר' ישמעאל בן אלישע משחרב בית המקדש דין הוא שלא לאכול בשר ולא לשתות יין וכו'. ובפ' יציאות השבת (שבת דף יב ב) שקרא והטה ואמר לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת. ושם אומר שאני ר' ישמעאל בן אלישע שמשים עצמו כהדיוט על דברי תורה. אעפ"י שבפרק מצות חליצה (יבמות דף ק"ד א) אומרים התוספות כי שנים היויב זקן ונכדו וזה שאחר החרבן היה נכדו שהיה הרבה אחר ר' עקיבא והיה מואס בבצע מעשקות כדאיתא בכתובות פרק הנושא כשהביא לו האיש ראשית הגז ולא דן אותו נראה שהיה שופט ישראל.


אבל הספק נשאר על ג' חכמים שנזכרו במשנה שנראה שהם כהנים ולא זכרם הרב:

האחד ר' ישמעאל חבירו של ר' עקיבא ושל ר' אלעזר בן עזריה והוא רבו של ר' מאיר. אעפ"י שהרמב"ם סובר בפרק ב' דעדויות כי ר' ישמעאל תלמיד רבי עקיבא וכן במדע ופסק שם הלכה כר' ישמעאל בענין ההלכה הוא אמת כי בפרקא קמא דשבת (דף י"ט ב) הורה ר' יוסי ב"ר חנינא כר' ישמעאל, כי אע"פ שהלכה כר' עקיבא מחבירו בכאן ר' חנינא הורה כר' ישמעאל שלא נחשוב שהלכה כר' עקיבא. אבל ממה שיכולתי לראות בזה כמו שאאריך נ"ל שאינו תלמידו. ואעפ"י שבסוף מועד קטן (דף כח ב) כשמתו בניו של ר' ישמעאל נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ר' טרפון ור' אלעזר בן עזריה ור' יוסי הגלילי ור' עקיבא ואמר להם שהטריח רבותיו שני פעמים זה דרך מוסר כי הם אמרו בראשונה כי היה חכם גדול ובקי באגדות, ולא יכנס אחד בדברי חבירו. ואם היה תלמידו לא היה ראוי לירא ממנו כל כך ולהלן אאריך בזה. ובפ' ה' דזבחים (דף נ"ז ב) אמר ר' ישמעאל צאו ואמרו לר' עקיבא טעית. וכן בסוף יומא (דף עה ב) אמר טעית

אבל נראה כי הוא כהן. כי בפרק אלו טרפות (חולין דף מ"ט ב) כשחולק ר' ישמעאל עם ר' עקיבא אומר משום אבותיו היתר בחלב הקיבה אמרו ישמעאל כהנא מסייע כהני. אבל רש"י לא פירש שם כיצד היה כהן כמו שפירש בפ' במה מדליקין (שבת דף לד א) בריב"ז ואולי הוא רמז ומשל ישמעאל כהנא לר' ישמעאל בן אלישע כ"ג האמור למעלה כי היה כהן ומהרוגי מלכות. ובפרק קמא דעבודה זרה (דף י"א: ד"ה קרקיפלו) פירש רש"י מהרוגי מלכות היה ומשחו בשמן אפרסמון עור פניו שיהיה קיים. וכן פירש רש"י בפרק הרואה (ברכות דף נז: ד"ה רבי ישמעאל) הפשיטו עור קרקפלו בחייו וזה היה שחמדה יופיו בת קיסר שהיה יפה כיוסף בן יעקב ולא אבהיג והפשיטו עור פניו, וכן בפ' העור והרוטב (חולין דף קכג א) קרקיפלו של רבי ישמעאל מונח בראש מלכים, ופי' רש"י עור ראש אדם וזה למכשפות במלחמה. ובפרק הנזקין (גיטין דף נ"ח א) כי רבי ישמעאל בן אלישע נשבה קטן יפה מאד ופדאו רבי יהושע בן חנניה בממון רב והורה הוראות בישראל וכן בנו ובתו נשבו וקדשו השם כמו אביהם.

אבל בירושלמי הזכיר זה שפדאו ר' יהושע ולא הזכיר שהיה ר' ישמעאל וכן נראה כפי השנים. ובאיכה רבתי כי הבן והבת שנשבו שהם בני ר' צדוק הכהן שהכירו זה לזה ומתו ואולי אין זה ר' צדוק אביו של ר' אלעזר.

ובפרק ד' ממסכת שמחות שנתפש ר' שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל בן אלישע ביחד וכשנהרגו באה שמועה לר' עקיבא ולר' יהודה בן בבא וקרעו בגדיהם ודרשו וכו' וכן בסוף אבות דר' נתן בארוכה אבל על הכלל איני יודע לכוין אם הוא כהן ר' ישמעאל חבר ר' עקיבא וחבר בן ננס כיון שלא הזכירו הרב וזה הוא ר' ישמעאל הנזכר מאד במשנה ובברייתא.

ומה שאמרנו מישמעאל כהנא מסייע כהני נראה שהוא כהן והדבר בספק. ואחר זה מצאתי בפ' אלו טרפות (חולין דף מט א) בקצת פירושים מרש"י כהן הוה והוא ר' ישמעאל בן אלישע כ"ג וזה אינו נראה בתלמוד אלא הם שנים וזמן רב ביניהם כי הראשון נהרג עם רבן שמעון בן גמליאל קודם שמלך ריב"ז ור' ישמעאל חבר ר' עקיבא בנערותו לימד לר' מאיר. והוא היה ביום שמינו לנשיא לר' אלעזר בן עזריה בפ' ד' דידים. ועוד מצאתי בתוספות פרק מצות חליצה (יבמות דף ק"ד א) אמר ר' ישמעאל בר ר' יוסי אני ראיתי ר' ישמעאל בן אלישע וכן כתוב בספרי וקשיא לר"י איך יתכן שראה לר' ישמעאל שנהרג קודם רבי עקיבא ור' ישמעאל בר ר' יוסי בסוף לפני רבי. ויום שמת ר' עקיבא נולד רבי ופירש ר"י דתרי ר' ישמעאל בן אלישע הוו דאותו שנהרג היה זקנו של אותו ר' ישמעאל בן אלישע שראהו ר' ישמעאל ברבי יוסי דאיפשר שהיה הרבה אחר רבי עקיבא,

והשנים האחרים שלא הזכיר הרב הוא רבי צדוק ור' אלעזר בנו כי רש"י ובעלי התוספות אמרו שהם כהנים והרמב"ם ז"ל לא הזכירם, ועתה בזה אאריך ראיות לזה וראיות לזה ואגב גררא נדעה ענינים והלכות.


ודע כי זה רבי צדוק ובנו היו בעת החרבן. אע"פ שמצאתי בסנהדרין ירושלמי (פרק שביעי הלכה ב') על מה שהעיד ר' אלעזר בר ר' צדוק תינוק הייתי וראיתי בת כהן שנשרפה כי אומר שם כשראה זה המעשה לא היה פחות מעשר שנים וכשהלך עם רבי לא היה פחות משלשים שנה דלית אורחיה דגברא רבא המהלך עם כרכש פחות מל' שנה. ותניא אמר רבי מעשה שהייתי בא אני ור' אלעזר בר ר' צדוק מבית שריין ואכלנו וכו', וזה היה לי תימא כי ר' צדוק אביו בעת החרבן היה זקן מאד כי כבר התענה ארבעים שנה קודם שיחרב הבית והיאך בנו אחר החרבן מאה שנה היה בן שלשים שנה. ועוד כי רבי אלעזר בר ר' צדוק קרא עם ר' יוחנן בן החורנית שהיה בזמן הבית זקן מאד. וכן בסוף פרק בכל מערבין (עירובין דף מא א) ר' אלעזר בר ר' צדוק בזמן רבן גמליאל בר פלוגתיה דר' יהושע וכן בפ' ואלו עוברין בפסחים (דף מ"ט א) וכן בתוספתא בפרק שני דסוכה שהיה למד עם ר' יוחנן בן החורנית וכל המעשה כמו שהוא בסוף פרק קמא דיבמות (דף ט"ו ב). ועוד בתוספתא בפרק ב' דיום טוב אמר ר' אלעזר בר צדוק פעמים הרבה אכלתי בבית רבן גמליאל ולא ראיתי שהיו מכבדין בין המטות. עוד שם אמר ר' אלעזר בר צדוק פעם אחת היה אבא מיסב בבית רבן גמליאל והביאו לפניו אניגרון ועליהם פלפלים שחוקות ומשך אבא את ידו אמר ליה רבן גמליאל אל תחוש להם מערב י"ט שם שחוקות. עוד שם בפרק שלישי דיום טוב אמרו עליו על רבי אבא ועל ר' אלעזר בר ר' צדוק ועל אבא שאול בן בטנית שהיו חנונים בירושלים כל ימיהם והיו ממלאין מדותיהם מערב יום טוב מפני ביטול בית המדרש וכו'. ובפרק שלישי דתעניות בתוספתא אמר ר' אלעזר בר ר' צדוק אני הייתי מבני סנואה בן בנימין וכו' כמו שיתבאר להלן. והרא"ש בתחלת פרק מקום שנהגו (פסחים סימן א') כתב אמר ר' אלעזר בר ר' צדוק אני ממשפחת סנואה בן בנימין, פירוש שאבותיו היו מקריבין קרבן עצים בו ביום בי' באב. ור' אלעזר בר צדוק אחר החרבן היה, אלא כיון שאבותיו היו מקריבין קרבן בו ביום ועשו בו יום טוב כל משפחתו היו נוהגין בו יום טוב ג"כ. ועוד בסוף פרק ב' דמגלה בתוספתא אמר ר' יהודה מעשה בר' אלעזר בר צדוק שלקח בית הכנסת של אלסכנדריים שהיה בירושלי' והיה עושה בו כל חפצו וכו' ומכל זה נראה שהוא קדמון וקודם דורו של רבי. והייתי חושב שאולי הם שנים והיה ניחא לירושלמי שיהיה אחר בזמן רבי בפרק ז' דכלאים אמר ר' אלעזר בר צדוק משום ר' מאיר ור' מאיר רבו של רבי. וכן מעט סיוע לזה מצאתי בזוהר בפרשת ויצא יעקב כי קורא לר' צדוק ר' צדוק חלשא משום שהתענה ארבעים שנה ובן בנו ר' צדוק זוטא עם ר' שמעון בן יוחאי והיו לו בנים גדולים אז בזמן ר' שמעון נשואים. ואולי נקרא אחד מהם ר' אלעזר בר ר' צדוק זוטא. אבל בתוספתא בפרק שני דסוכה מצאתי זה אמר רבי פעם אחת היינו באים אני ור' אלעזר בר ר' צדוק אצל ר' יוחנן בן נורי לבית שערים והיינו אוכלים ענבים ותאנים חוץ לסוכה. וידוע הוא כי ר' יוחנן בן נורי הוא חבר ר' יהושע וכן מרבן גמליאל זקנו של רבי והוא לא היה בזמן רבי. אבל האמת כי בין בתוספתא ובירושלמי קורא לרבן גמליאל סתם רבי, שהיה חכם גדול ורבו של ר' עקיבא כדאיתא בברכות. וכן בתלמוד בבלי בפרק כל כתבי הקדש (שבת דף קט"ו א) קורא אותו רבן גמליאל ברבי ופירש רש"י לא שהיה בנו של רבי אלא זקנו ונקרא כן כי הוא גדול בדורו. וכן בפרק קמא דקדושין (דף לה ב) אמר ר' צדוק עליו רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו. גם לפעמים במדרש ובאבות דרבי נתן קורא ג"כ רבי סתם לריב"ז. והעולה עתה שהוא אחד ואין שני לו. ונראה לי לפרש למה התענה רבי צדוק ארבעי' שנה קודם חרבן הבית כדי שלא תחרב מהיכן ידע זה משום דאמרינן בגמרא דיומא (דף ל"ט ב) כי מ' שנה קודם שנחרב הבית נפתחו שערי ההיכל עד שגער בהן ריב"ז ואמר עד מתי אתה מבעית עצמך יודע אני שסופך ליחרב וכבר נתנבא זכריה פתח לבנון דלתיך וכו' שהוא אות שיחרב הבית. וכן בסנהדרין (דף מ"א א) ובריש מסכת עבודה זרה (דף ח' ב) כי ארבעים שנה קודם שנחרב הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות משום דנפישי רוצחים ולא דנו דיני נפשות. ומיד התחיל להתענות והיה כחוש עד כי ריב"ז בקש מאספסיינוס שהרופאים שלו ירפאוהו וכו' כדאיתא בהנזיקין (גיטין דף נ"ו ב). וכן באיכה רבתי. ושם אומר אמר ליה ר' אלעזר בנו אבא שלם לרופאים שכרם כדי שלא יקחו משכר העולם הבא. ור' אלעזר בנו למד תורה עם ר' יוחנן בן החורנית האמור בסוכה (דף כ"ח א) שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקרו כדאיתא בסוף פ' קמא דיבמות (דף ט"ו ב). הראיות שהם כהנים בברכות (דף י"ט ב) על ענין שאמר ר' אלעזר בר ר' צדוק מדלגין היינו על ארונות של מתים ר"ל בקברות לקראת מלכי ישראל פירש רש"י שהיה כהן, ואף על פי שאמר ארון הוא קבר שכן בכתובות בסוף פ' הנושא (דף ק"ג ב) אמר ר' חייא שראה קברו של ר' והוריד עליו דמעות ופירש רש"י ארונו שאין מדקדקין בזה. אבל הרמב"ן ז"ל אמר במדלגין הוא הארון ממש שהיה הכסוי נראה בשדה שהוא הגולל ואין הכהן מוזהר עליו. ובפרק כל הבשר (חולין דף ק"ז.: -) על ענין שר' צדוק אכל חוץ לסוכה פחות מכביצה וכרך ידיו במפה לאכול ולא נטל ידיו שהיה כהן שהתירו מפה לאוכלי תרומה כדר' אמי ור' אסי ולא התירו לאוכלי טהרות. והרא"ש ז"ל אמר בשאלות כי הוא הדין לאוכלי חולין לא התירו ומקל וחומר וכל שכן. אבל הרמב"ם ז"ל התיר לחולין על ידי מפה ובשעת הדחק ראוי הרמב"ם ז"ל לסמוך עליו. גם התוספו' פירשו כרש"י שם שהיה כהן מגבי מדלגין היינו כמו שאמרתי. ובפ' כל פסולי המוקדשין בבכורות (דף ל"ו א) גבי בוכרא דהוה לרבי צדוק וממעשה דסוף פירקא קמא דיבמות שהיה אוכל חולין על טהרת תרומה ע"כ. ואני אביא לך אלו השני מעשיות בסוף פירקא קמא דיבמות (דף ט"ו ב) אמר ר' אלעזר בר צדוק כשהייתי לומד תורה אצל ר' יוחנן בן החורנית ראיתיו שהיה אוכל פת חרבה במלח בשני בצורת והודעתי את אבא אמר לי הולך לו זתים והולכתי לו זתים ראה אותם שהיו לחים אמר לי איני אוכל זתים באתי והודעתי את אבא אמר לי לך אמור לו חבית נקובה היתה אלא שסתמוה שמרים. ותנן חבית של זתים מגולגלין בית שמאי אומרים אין צריך לינקב ובית הלל אומרים צריך לינקב, ומודים שאם נקבה וסתמוה שמרים הצילה מן הטומאה. ואף על פי שמתלמידי בית שמאי היה עושה כבית הלל. וכן בתוספתא בפרק שני דסוכה כמו זה אמר ר' אלעזר בר ר' צדוק כשהייתי למד אצל ר' יוחנן בן החורנית ראיתיו שהיה אוכל פת חרבה במלח שהיו שני בצור' באתי ואמרתי לאבא ואמר לי הולך לו זתים נטלן והסתכל בהם וראה שהם לחים ואמר איני אוכל זתים באתי ואמרתי לאבא אמר לי לך אמור לו חבית מנוקבת היתה כדברי בית הלל אלא שסתמוה שמרים להודיעך שאוכל חוליו בטהרה שאעפ"י שמתלמיד בית שמאי היה לא היה נוהג אלא כדברי בית הלל. וכדי שתבין ענין זה בספר טהרה להרמב"ם בפ' אחד עשר מטומאת אוכלין אומר חבית של זתים מגולגלין צריך לנקב החבית כדי שיצא המוהל ואם לא נקב הרי אלו מכשירין, ניקבה וסתמוה שמרים והרי הם בלולים במוהל אינם מוכשרים מפני שאינם ברצונו שהרי נקבה. עד כאן. עוד בספר טהרה בפרק שנים ועשרים חבית המוקפת צמיד פתיל שניקבה מצדה וסתמו שמרים את הנקב הציל. ע"כ. והתוספות בפרק הגוזל קמא (דף ק"ה. ד"ה הדר אמרו חבית) הביאו זאת המשנה שהיא בפרק תשיעי דכלי בפרק ואלו מצילין ואומר חבית שניקבה וסתמוה שמרים הצילוה ופרש"י מצלת על העליה אם נתנוה בארובה וטומאה בבית דסתימת שמרים סתימה היא והתוספות הקשו עליו ונראה לי שנדחק רש"י לפרש זה אעפ"י שאינה במסכת אהלות מפני שבסוף פרק המצניע (שבת דף צ"ה ב) פירש כי בנקב הכלי אינו נכנס טומאה למה שבתוכו אלא דרך פיו בענין צמיד פתיל וא"כ בין סתום ובין אינו סתום מציל עד שיפחת רובו, אבל בתוס' גם בפ' המצניע הקשו על רש"י ופירשו כמו שכתב הרמב"ם שמדבר בצמיד פתיל ומציל מה שבתוך הכלי. עוד תמהו התוספות שם דהכא אמרינן דסתמוה שמרים שמה סתימה ובסוף פרק קמא דיבמות אמרינן חבית של זתים מגולגלין בית שמאי אומרים אין צריך לינקב ובית הלל אומרים צריך ומודים שאם נקבה וסתמוה שמרים שהיא טהורה ר"ל שהיא כנקובה. ותירצו דהתם ודאי לענין הכשר מסתמא לא ניחא ליה לבעלים במה שיוצא ממנה כיון שנקבה אעפ"י שסתמוה שמרים דלא סתימה מעלייתא היא אבל לענין להציל מטומאה הוייא סתימא מעלייתא ונחזור לעניננו. והמעשה השני הוא בבכורות (פרק חמישי דף לו א) ר' צדוק הוה ליה ההוא בוכרא רמא ליה שערי בסל נסרים של ערבה קלופה בהדי דקא אכיל איבזע שפוותיה, אתא לקמיה דר' יהושע אמר ליה כלום חלקנו בין חבר לעם הארץ אמר ליה ר' יהושע כן, בא לפני רבן גמליאל ואמר ליה לאו וכו', ופירש רש"י ר' צדוק כהן היה וכלום חלקנו בין כהן חבר לכהן עם הארץ דמי חשידנא אנא דשדינא בו מום בכוונה וכו' ועוד בנזיר (דף מ"ד א) מעשה באביו של ר' צדוק שמת בגינזק והודיעוהו לאחר שלשה שנים ובא ושאל לרבי יהושע בן אלישע וארבעה זקנים ואמרו לאביו כשהוא שלם ולא כשהוא חסר מכאן נראה שהוא כהן אם זה הוא ר' צדוק. ואני מוסיף עוד לפי דעתם דתנן במשנה בפרק שלישי דמדות ובפרק גיד הנשה (חולין דף צ ב) גפן של זהב שהיתה עומדת על פתחו של היכל אמר ר' אלעזר בר ר' צדוק מעשה היה ונמנו שלש מאות כהנים לפנותה ולמה העיד הוא יותר מאיש אחר אלא שהיה כהן. ועוד ביומא בפרק ב' (דף כ"ג א) בשני כהנים שעלו למזבח וקדם אחד לחבירו ונטל סכין ותקע בלבו עמד ר' צדוק על מעלות האולם בהר הבית ואמר אחינו בית ישראל שמעו וכו', ופירש רש"י אולמות הרבה בנה הורדוס שם כמו שכתוב בספר בן גוריון על מעלות האולם בהר הבית גרסינן. ונראה לי שרש"י נשמריד כיצד יהיו ישראל באולם אלא בהר הבית ופירש שאולמות היו בהר הבית וזהו גרסתו. אבל מי נתן שיהיה הוא הדורש אלא שראה המעשה והיה מן הכהנים ואמר לישראל אחינו בית ישראל שאם לא היה כהן מה לו לומר אחינו וכו'. וכן בפרק לולב וערבה (סוכה דף מ"ט א) ר' אלעזר בן צדוק אומר לול קטן היה במזבח שאחר שבעים שנה יורדים כהנים וכו'. ומצאתי ג"כ בספר מנורת המאור האחד שאינו של רבי יצחק אבוהב גרסינן באבות דר' נתן (פרק ט"ז) שנשבה ר' צדוק לרומי ונתנו לו שפחה לשכב עמה ולא רצה ואמר מכהונה אני ממשפחה גדולה כל זה בהלכות תשובה. והראיה שאינם כהנים לפי דעת הרמב"ם אני אביא אותם בכאן וכן קצת תשובה לכל האמור למעלה. הראשונה בפ' קמא דתעניות (דף יב א) וכן בשקלים ירושלמי (פרק ד' הלכה א) ובפרק בכל מערבין (דף מ"א א) בערובין דתניא אמר ר' אלעזר בן צדוק אני הייתי מבני סנואה בן בנימין וחל ט' באב בשבת ודחינוהו לי' באב ולא השלמנוהו מפני שיום טוב שלנו היה. וזה היה כמו שאומר במשנה כי היו מביאין עצים למערכה זאת המשפח' ביום י' באב בנדבה ומביאין קרבן על זה ועושין יום טוב ואחר שנחרב הבית לעולם עושין יום טוב כמנהגן כי תענית ט' באב לא היה בזמן הבית כמו שנראה זה בשקלים ירושלמי. ופירש רש"י בסוף פרק בכל מערבין (דף מא. ד"ה מבנ. סנאה) ר' אלעזר בר צדוק מבני סנואה בן בנימין משפחה היא משבט בנימין שנפל להם גורל בקרבן העצים בי' באב בימי עזרא ויום טוב הוא להם לעולם כדתני בפרק בג' פרקים בתעניות (פרק ג' משנה ה') לאחר השבת שהוא י' באב ביום טוב שלהם ור' אלעזר בר צדוק בדורו של רבי גמליאל הוא כדתניא בביצה (דף כב ב) אמר ר' אלעזר בר צדוק פעמים הרבה נכנסתי אחר אבא לבית רבן גמליאל ע"כ. וכן בפרק ואלו עוברין בפסח (דף מ"ט א) ובמגלת תענית מצאתי אמר ר' אלעזר ברבי צדוק מושל הייתי על בני סנואה בן בנימין וחל ט' באב בשבת ודחוה לאחר השבת והתענו בו ולא השלימוהו, אבל אין זאת גירסת הגמרא בשום מקום ולא בדברי המפרשים ולא בתוספתא בפרק ג' דתעניות אלא אני הייתי מבני סנואה בן בנימין. והראיה השנית מה שכתב בעל אדם וחוה (רבינו ירוחם) בהלכות אבל, בנתיב כ"ח מהירושלמי (סנהדרין פרק ו' הלכה י') וכן בסוף יורה דעה וזה הלשון שם, בראשונה היו קוברין במהמורות כלומר בחפירות נתעכל הבשר מלקטין העצמות וקוברין אותם בארונות אותו היום מתאבלין ולמחר היה שמח שינוחו אבותיו מן הדין וכן כמו זה אמרו בהרוגי ב"ד במשנה בסנהדרין שאחר שנתעכל הבשר היו מכופרין (סנהדרין מ"ו א). ונחזור לעניננו אמר ר' אלעזר בר צדוק אמר לי אבא בשעת פטירתו בתחל' קברני בבקע ולבסוף לקט עצמותי ותנם בארזי' ולא תלקט אתה בידך שלא יהיו בזויין בעיניך וכך עשיתי לו. נכנס יוחנן וליקט ופירס עליהם אפרסקל ונכנסתי וקרעתי עליהם ופרשתי עליהם את הסדין ונתתי עליהם אפורין יבשים פירוש עשבים עד כאן בירושלמי ובמסכת שמחות בתשלום זה המאמר. וכשם שעשה לאביו כן עשיתי לו. מזה המעשה נראה ג"כ שלא היה כהן שאם היה כהן אסור ללקט עצמות אביו וליטמא להם ומה לו לאביו להזהירו כדי שלא יהיו בזויין שהכהן אינו מטמא לאביו אלא שיהיה כלו שלם כאשר הוא בחיים ר"ל שאם חסר לו אבר כשהוא חי יטמא עליו במותו, אבל אם אחר המות נחסר ממנו כל שהוא או נסתם הגולל לא יהיה מטמא לו כלל. ועוד שאמר שנכנס שם ופירש עליו הסדין וכן מה שעשה יוחנן לאביו כן עשה לו שליקט עצמותיו ואם נאמר כי היה מזרע אמו מבני סנואה בן בנימין זה לא יעלה על הדעת כי אחר החרבן יעשה י"ט ביום י' באב בעבור שהיתה אמו מהמשפחה ההיא. אבל מזה המעשה האחרון מהירושלמי נראה בפירוש שאינו כהן. ומה שאמרו באבות דר' נתן שאמר מכהונה אני אולי אמר זה לדחות המטרוניתא שלא תתן לו שפחה. ומה שפירש רש"י והתוספו' לכל יש תשוב' לגבי מדלגין ע"ג ארונות שהיו אוכלין חוליהן בטהרה. ובפ' ב' דדמאי לא יטמא למתים אוכל חולין בטהרה שכן בר' יוחנן אעפ"י שהיה מזרע יוסף ולא כהן פירש רש"י בגרמא דעשיראה ביר שהיה פחות מכשעורה, ובעל הערוך בערך גרם אמר ואדם קדוש כר' יוחנן היאך היה נושא עצם מת אלא שן תלושה היה שאינו מטמא או שלא היה עמו אלא כשהולך לבית האבל לנחמו כלומר צערו יותר גדול ואינו כהן כי לא אמר בעל הערוך מצד שהוא כהן אלא מצד שהוא קדוש או כפי' רש"י ז"ל והרמב"ן ז"ל כי אפילו הכהנים אינן מוזהרין על גולל ודופק שאין הנזיר מגלח עליו והם פירשו על גבי ארונות ממש שהיו בקברות מגולין על פני השדה בזמן ההוא וגולל ר"ל כיסוי הארון ודופק הדף שבארון בראש וברגל שלא כרבינו תם ואוכלי טהרות מחמירין בזה זולת לדבר מצוה. ומה שבסוף פרקא קמא דיבמות (דף ט"ו ב) ג"כ אוכלין חוליהן בטהרה תראה כי ר' יוחנן בן החורנית ג"כ לא רצה לאכול ולא נמצא שהיה כהן. והרמב"ם שהביאו בכלל החכמים לא הביאו בכלל הכהנים וכן זה המעשה בפרק ב' דעדויות ובפ' שני דסוכה בתוספתא ואומר להודיעך שאוכל חוליו בטהרה היה. ומה שקשה יותר הוא מעשה דר' צדוק בבכורות (דף ל"ו א) אבל גם זה יש תשובה שהישראל מותר לקנותו מכהן וישהנו עד שיפול בו מום ואולי קנאו מכהן אע"פ שבתחלת תמורה (דף ח' א) נראה שאסור לישראל לקנות בכור תם מכהן בזמן הזה אולי נתנו לו במתנה ובמעשיות האחרים שהבאתי, שהיו מעידים בענין המקדש אינו קשה בעבור שהיו מביאים עצים למקדש היו יודעים ענינם שכן מצינו בר' אליעזר בן יעקב שהעיד על כל מדות המקדש ולא היה כהן. ג"כ במעשה שדרש רבי צדוק על מעלות האולם זה היה בהר הבית כמו שפירש רש"י. והיה זקן ונשוא פנים וחסיד ששום כהן לא ידרוש לפניו כמו שהעיד ריב"ז הכהן עליו שאם היה בירושלים אחר כמותו לא יחרב הבית. ובפרקא דקדושין (דף מ א) גבורי כח עושי דברו כגון ר' צדוק וחביריו דתבעתיה מטרוניתא וניצול. ובפ' ג' מסוכה בתוספתא אמרו עליו ועל ר' אבא ור' אלעזר בר צדוק ואבא שאול בן בטנית שהיו חנונים בירושלם כל ימיהם והיו ממלאין מדותיהם מערב יום טוב מפני ביטול בית המדרש. גם קשה על הרמב"ם אשר לא מנה את ר' זכריה בן קבוטל ואת ר' זכריה בן הקצב כי שניהם היו כהנים האחד אמר במסכת יומא (דף י"ח ב) הרבה פעמים קראתי לפניו בספר דניאל גם השני אמר ר' זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה וכו', אמר לו אינו נאמן ופירש רש"י לפי שהיה כהן אסרוה עליו ואלו השנים בלי ספק כי שכחם רבינו משה ז"ל ואומר אני על דרך הלצה מה שאמרו בפ' יש נוחלין בבבא בתרא (קי"א א) אפס זכריה מפי הרמב"ם ז"ל ואני על ידי שהיה שמם זכריה זכרתים. גם בפרק ה' דסוטה (דף כ"ז ב) אמר ר' יהושע היה דורש ר' זכריה בן הקצב שני פעמים נטמאה אחד לבעל ואחד לבועל. וכן שכח ר' חנינא בן אנטיגנוס שהוא כהן כדאיתא בפרק עד כמה (דף ל ב) ושם פירש רש"י כהן היה. ואני רוצה להאריך עתה במה שאמרנו למעלה על ר' ישמעאל אשר דרש י"ג מדות שהתורה נדרשת בתחלת תורת כהנים כיצד היה חבירו של ר' עקיבא כמו שאמר בעל ספר דורות עולם ולא תלמיד ר' עקיבא כמו שזכר הרמב"ם ז"ל ואם הוא כהן כבר נשאר הדבר בספק. בסיפרא אמר ליה ר' ישמעאל לרבי אליעזר רבי הרי אומר וכו' א"ל ר' אליעזר דקל הרים אתה נראה שהיה מתוכח עם ר' אליעזר רבו של ר' עקיבא. ובסוף יומא (דף פ"ו א) שאל ר' מתיא בן חרש ברומי לר' אלעזר בן עזריה שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש ובם שלישי דשבועות ר' ישמעאל ששימש את ר' נחוניא בן הקנה דורש כלל ופרט, ור' עקיבא ששימש את נחום איש גם זו דדריש ריבויי ומיעוטי דרש ר' עקיבא ריבויי ומיעוטי כו', וידוע שרבי נחוניא בן הקנה לא ראה החרבן. וכן הרמב"ם אמר בפ' רביעי וקיבל ממנו ר' ישמעאל ואם היה תלמיד ר' עקיבא למה לא דרש כמותו. ובסוף פרק איזהו מקומן (זבחים דף נז א) אמר ר' ישמעאל צאו ואמרו לר' עקיבא טעית ואם היה תלמידו היה אומר לרבו לפני אחרים טעית. וכן בסוף יומא (דף ע"ה ב) בענין המן אעפ"י שבשער הגמול להרמב"ן נמצא גירסא בזה ביומא שר' עקיבא אמר טעית זה לא נמצא בשום ספר הגירס' הזאת. ועוד כי מה שאמרתי בפרק איזהו מקומן יעיד על זה. ואביא עוד כל המאמרים שיורו על זה שהוא חבירו מבלתי שאקשה על כל אחד כי מאליו הוא נודע בכל מקום דברי ר' ישמעאל קודם לר' עקיבא, אעפ"י שמצאנו בשני מקומות ר' מאיר קודם לר' אליעזר זה הוא חדוש אבל לא בכל מקום. בפ' ארבע מיתות (סנהדרין דף נ"א ב) אמר ליה ר' עקיבא לר' ישמעאל ישמעאל אחי והיה עניו. אמר בסוף (בבא בתרא דף קע"ה ב) אמר ר' ישמעאל אחי הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות שאין מקצוע בתורה גדול מהם שהם כמעיין, וכל הרוצה לעסוק בדיני ממונות ישמש את שמעון בן ננס. ואעפ"י שקילס לבן ננס הלכה כר' ישמעאל וקוראו בן ננס ולא רבי כמוהו וידוע שבן ננס חבירו של ר' עקיבא. ובמסכת גרים טו ר' מתיא בן חרש משום ר' ישמעאל ובפרקא קמא דעירובין (דף י"ג א) משם ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני ר' עקיבא והתלמיד הוא ר' מאיר. ובסוטה פ' היה נוטל (דף כ' א) בא ר' מאיר לפני ר' עקיבא ולא היה יודע מצד הפלפול ובא ולמד לפני ר' ישמעאל וגמר, ואחר כך חזר ולמד לפני ר' עקיבא בסברא בפרק שלישי דסוכה (דף לד ב) רבי ישמעאל ור' טרפון ור' עקיבא ובפרקא קמא דברכות (דף י"א א) היה רבי אלעזר בן עזריה יושב ור' ישמעאל מוטה וכו' אמר ליה ר' ישמעאל אחי וכו' שהיה חבירו של רבי אלעזר בן עזריה ולא עוד אלא שהיה חבר לר' יהושע רבו של ר' עקיבא, בפרק שני דעבודה זרה (דף כ"ט ב) שאל ר' ישמעאל את ר' יהושע בגבינות הגוים וכו' ואמר לו ר' יהושע ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך. בפ' ז' דמקואות אמר ר' עקיבא היה ר' ישמעאל דן כנגדי לומר השלג אינו מעלה המקוה עד שהעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה. ונביא עתה כל עניניו בפרק מרובה (בבא קמא דף פ א) אמר ר' ישמעאל מבעלי בתים של גליל העליון היו בית אבא והיו דנין ביחיד. ויש נוסחא ר' שמעון בן שזורי אמר זה. וכן נראה ששזר היא עיר בגליל מכפרי צפת תוב"ב. בפרק ו' דכלאים מעשה שהלך ר' יהושע אצל ר' ישמעאל לכפר עזיז ונוסחא אחרת חזיז והראהו ירושתו בגפנים ובאילנות. ובפ' ה' דכתובות (דף ס"ד ב) לא פסק שעורים כפל מחטה במזונות האשה אלא ר' ישמעאל שהיה סמוך לאדום שהשעורי' רעות. ובסוף פ' ט' דנדרים (דף ס"ו א) שרבי ישמעאל היה עושה טוב לבנות ישראל וברעב מפרנסן כדי שיהיו יפות וכשמת ספדו עליו בנות ישראל אל ישמעאל בכונה כמו על שאול המלבישכם שני עם עדנים וכן בפרק ה' דנדרים בתוספתא. ושבועתו בפרק ב' דנגעים היה ר' ישמעאל אומר בני ישראל אני כפרתן אשרי חלקו. וזה המאמר מפורש יותר שר' טרפון היה לר' עקיבא כמו רבו והיה אומר לו רבי הרשני כמו שאמרנו למעלה. ור' אלעזר בן עזריה השוה לשניהם לר' ישמעאל קרא אחי ולר' טרפון קרא אחי בפרק ד' דידים (משנה ג') בו ביום ר"ל יום שהושיבו את ר' אלעזר הכהן לנשיא אמרו עמון ומואב מה הם ר"ל סיחון ועוג ששם ג"כ עמון ומואב מה הם בשביעית בשנת השמטה גזר ר' טרפון מעשר עני וגזר ר' אלעזר בן עזריה מעשר שני אמר ליה ר' ישמעאל אלעזר בן עזריה עליך ראיה ללמד שאתה מחמיר שכל המחמיר עליו ראיה ללמד אמר ליה ר' אלעזר בן עזריה ישמעאל אחי אני לא שניתי מסדר השנים טרפון אחי שינה ועליו ראיה ללמד, אמר ר' יהושע הריני כמשיב על טרפון אחי וכו' נמנו וגמרו מעשרין מעשר עני כדי שיסמכו בשנת השמטה עליהם, וכשבא ר' יוסי בן דורמסקית אצל ר' אליעזר ללוד ספר לו המעשה ואמר סוד ה' ליראיו צא ואמור להם אל תחושו למנינכם כך מקובלני וכו' הלכה למשה מסיני שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית וא"כ יהיו דבריו של ר' ישמעאל נשמעין בזמן רבותיו של ר' עקיבא ר' אליעזר הגדול ור' יהושע ור' טרפון וכן ר' אלעזר השוהו לר' טרפון שקראו אחי. וכן בן עזאי שהיה תלמיד חבר לר' עקיבא וכמו ר' עקיבא שנכנס לפרדס עמו אמר חבל לבן עזאי שלא שימש לר' ישמעאל בפ' המקשה (חולין דף מא א) והוא עשה ספר מואלה שמות עד סוף התורה נקרא מכילתא. וכן ר' עקיבא עשה מכילתא וראיתי מכילת' דר' ישמעאל מהחדש הזה עד לא תבערו אש וכו' והיא מכונה לו כמו ספרי לר' שמעון בן יוחאי ואחר שהשלמתי בענין הכהנים אומר על דרך כלל סדר הדורות עד שאשלים כל העשרה פרקים של הרמב"ם ז"ל ומה שיש לי קושי עליהם, ואחר זה בע"ה אבאר כל חכמי המשנה באלפא ביתא כלם מי היה או באי זה זמן היה. מהמפורסמים לנו כמו הלל וריב"ז או תלמידיו או הנשיאים עד רבי או ר' עקיבא וחביריו או תלמידיו וכן באיזה שנה היו. וכבר פירשנו למעלה הדורות עד חרבן הבית, ומה שהיה קשה מר' מיאשה ונחום הלבלר, ומה שאמר מעקביא בן מהללאל עם שמעיה ואבטליון. ולא די זה אלא שקדמו להם ונראה בפירוש בעדויות ובגמרא דברכות (דף יט א) וכן בספרי כי היה אחר מיתתו. בברכות (שם) המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים ראוי לנדוי ר"ל אפילו אחר מיתתו וכן אומר אין משקין את הגיורת ואמרו שמעיה ואבטליון השקוה אמר להם דוגמא השקוה ונדוהו. ואומר בספרי הדה אמרה המבזה זקן אחר מותו חייב נדוי וכן בברכות המספר אחר מטתן. והרמב"ם הרכיב שני פירושים האחד הוא מבואר בספרי שאמר שם דוגמא ר"ל גרים כמותה. והפירוש האחר לא מי המרים עצמם אלא דוגמא להם שלא להרחיקה מתורת ישראל וכבר הארכנו למעלה בזה, אבל נסתפק לי שאף על פי שר' יהודה אמר חס ושלום שלא נתנדה אולי נתנדה ולא מת בנדויו שכן נראה קצת בספרי. וכן הרמב"ם בפירוש עדויות סתם הדבר ולא פירש זה בטוב ומובן מדבריו שקצת היה. והעולה כי היה עקביא אחריהם בזמן הלל ושמאי. וכן מה שאמר על ר' יהודה בן בתירא שהיה בחבורת הלל ושמאי ולא ראה החרבן. בספר דורות עולם אומר שהיה אחר החרבן בזמן כל העשרה הרוגי מלכות ובזמן בן עזאי ובן זומא ור' עקיבא וור' חוצפית אלא שהיה בבבל בנציבין והיה חבירו של ר' יוחנן בן זכאי והאריך ימים הרבה וכן כתבתי למעלה בארוכה. וראיה לדבריו שהיה בזמן הבית בנציבין בפרקא קמא בפסחים (דף ג ב) על הגוי שאכל הפסח אמרו לו אתה בנציבין ומצודתך פרושה בירושלם. ושהיה אחר החרבן זמן גדול כי ר' יוחנן הסנדלר ור' אלעזר בן שמוע מהדור השלישי אחר החרבן. בספרי פרשת ראה כי ר' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר שהיו הולכין לנציבין אצל ר' יהודה בן בתירא ללמוד ממנו והגיעו לצדון וזכרו ארץ ישראל ובכו וחזרו להם וכן בסוף כתובות. ובפרק חלק (בסנהדרין) אומר שהוא רצוני לומר יהודה בן בתירא מבני בניהם של המתים שהחיה יחזקאל ואמר אלו תפילין שהניח לי אבי אבא. וכן בספרי אומר ר' יהודה בן בתירא ור' מתיא בן חרש ור' חנניה בן אחי ר' יהושע ור' יונתן כשיצאו חוצה לארץ קרעו בגדיהם שישיבת א"י שקולה ככל המצות. והפירוש הנראה לי בזה שאלו לא היו ביחד אלא שכל אחד מאלו יצא חוצה לארץ. ר' יהודה בן בתירא לבבל בנציבין, ור' מתיא בן חרש ברומי כנזכר למעלה, ור' חנניה בן אחי ר' יהושע לגולה. והיה קובע שנים ואז אמר לו בן בנו של זכריה בן קבוטל ור' יוסי בן כיפר שלא יעשה כן ואמר להם שהם כהנים בני כהנים גדולים ששמשו במקדש. ולמעלהטז לא זכרתי להקשות על הרמב"ם ז"ל למה לא זכר לר' זכריה בן קבוטל האמור במשנה ביומא שהיה קורא לפני כ"ג בדניאל בלילי יום הכפורים, ובפ"י בסוף ברכות שהיה כהן כמו שהזכרתי עתה. וכן לא זכר לרבי זכריה בן הקצב שהיה בחרבן הבית בפ"ב דכתובות (דף כז ב) אמר ר' זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו הגוים לירושלים עד שיצאנו אמרו לו אין אדם מעיד על עצמו ופירש"י לפי שהיה כהן אמר זה עליו, ובפ"ה מסוטה (משנה א') אמר ר' יהושע כך היה דורש ר' זכריה בן הקצב ר' אומר ב' פעמים האמורים בפרשה טומאה נטמאה א' לבעל וא' לבועל ואלו שניהם שמם זכריה שזכרתי אותם שהם כהנים בודאי ולא יטלו תשובה בעבור הרמב"ם ז"ל אלא ששכחם לר' זכריה בן הקצב ולר' זכריה בן קבוטל. ונחזור למה שהיינו בר' יהודה בן בתירא שאמרו עליו בפ"ב דחגיגה (דף יד ב) משען ומשענה אלו בעלי משנה כגון ר' יהודה בן בתירא וחביריו שיודעין ת"ר סדרי משנה שכן היה ממשה ועד הלל. ויש נוסחא משענה כגון ר' יהודה בן תימא וחביריו, ואולי בעבור זה כתב הרמב"ן בתורת האדם כי אולי ר' יהודה בן תימא הוא ר' יהודה בן בתירא ואינו נרא', וכן ר' יוסי שהוא מהחבורה השלישי אחר החרבן. אמר ביבמות פ' י"ב אמר ר' יוסי כשהלכתי לנציבין ומצאתי שם זקן אחד שהיה ר' יהודה בן בתירא תמיד על שולחנו והזקן תמיד עמו. וכן בפרק מצות חליצה (ביבמות) כתב הרא"ש שאומר בירושלמי כי הלך לנציבין ר' יוסי ובפ' בית שמאי ביבמות שאלו את ר' עקיבא בבית האסורין ואסר, ושאלו את ר' יהודה בן בתירא בנציבין ואסר וכו'. ובנזיר אומר כי היה ר' יהודה בן בתירא דן לפני ר' מאיר בנציבין. וכן בתוספתא דנזיר בפרק ה' וזהו זמן גדול אחר החרבן כי ר' מאיר מהדור השלישי אחר החרבן והוא ירד לבבל בסוף ימיו כשמתה אשתו. וכבר אמרנו למעלה בהזכירנו שמעיה ואבטליון כי במדרש שמואל בפסוק וידע כל ישראל כי היה ר' יהודה בנציבין ובירך לאבא אבוהי דשמואל שיהיה לו בן חכם. וכן נראה קצת בפרק כל הבשר (חולין) שהיה בזמן לוי שאמר לרבי אתריה דר' יהודה בן בתירא הוה ודרש להו כר' יוסי הגלילי. ורבי פפייאס נראה בעדויות ובתמורה שהיה אחר החרבן. וכן בפרק ד' דשקלים חולק עם ר' אליעזר והעיד עם ר' יהושע. אמר ר' פפייאס אני מעיד שהיה לנו פרה זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדד שלמים בחג. ואם זה העדות היה בזמן הבית ישאלו לכהנים ולחכמים, אלא היה אחר החרבן והעיד מה שראה בזמן הבית. ורבי יוחנן בן בג בג והוא הנקרא בן בג בג לא נודע זמנו אלא שהיה בזמן ר' יהודה בן בתירא. בפרקא קמא דקדושין שלח יוחנן בן בג בג אצל ר' יהודה בן בתירא לנציבין בת ישראל המאורסה לכהן אסורה לאכול בתרומה, ואמר לו ר' יהודה לבן בג בג יודע אני בך שאתה בקי בחדרי תורה וכן בפרק חמישי דכתובות בתוספתא. ואלו הן שבע כתות או דורות שהיו בבית שני מתחילתו לסופו. והדור הראשון שראו החרבן הם אלו: רבי אליעזר בן יעקב והוא הידוע שקבל ידיעת מדות המקדש יותר מכל החכמים והאריך ימים. ובפרק ד' דכלאים אמר ר' אליעזר בן יעקב משם חנניה בן חכינאי וידוע שר' חנניה בן חכינאי חברו של ר' שמעון בן יוחאי והוא תלמיד ר' עקיבא. ואחי אמו היה לוי במקדש בפרקא קמא דמידות, ואולי משם ידע ענין המקדש והלכותיו הם ק"ב ונקי ר"ל מעטים והלכה כמותם. אבל ראינו בתלמוד וכן בפירוש המשנה הלכות אחרות שאין הלכה כמותו. ושמעתי משם הרא"ש וכן ראיתי בפסקיו בפרק מי שהוציאוהו (עירובין) כי כתב רבינו חננאל מפי הקבלה דבק"ב דברים הלכה כמותו ותו לא אבל השאר אין הלכה כמותו. וביבמות שמצאו ספר בירושלם שהיה כתוב בו עם דברים אחרים משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי היכא דמוכח תלמודא דלא כוותיה לא סמכינן אהא. ורבי צדוק, ור' אלעזר בנו, ורבן יוחנן בן זכאי, ור' ישמעאל בן אלישע כ"ג כבר אמרנו למעלה, ור' חנינא סגן הכהנים, ור' שמעון בנו, ור' חנינא בן דוסא שהרג את הערוד (ברכות דף לג א) שלמד לפני רבן יוחנן בן זכאי כבר אמרנו למעלה על כל אלה. וכן משמואל הקטן כבר אמרנו למעלה שנראה שלא ראה החרבן והיה עניו וחסיד ובת קול מן השמים נשמע עליו שהיה תלמידו של הלל. ור' אלעזר בן פרטא שעסק בתורה ובגמילות חסדים ונתפס עם ר' חנינא בן תרדיון והוא ניצל ואליהו הצילו והיה זקן מאד כדאיתא בפרקא קמא דעבודה זרה (דף יז ב). ובבריתא יש לו בן נקרא ר' שמעון בן אלעזר בן פרטא. וכן היה לו בן שנקרא ר' פרטא הגדול אביו של ר' אלעזר בן פרטא אבל ר' פרטא בנו היה לפני רבינו הקדוש בפרק שלישי דגטין. ור' חנינא בן תרדיון חבירו אביה של ברוריה אשת ר' מאיר והיא חכמה מאד נזכרת בברייתא שאמרו בתוספתא דמסכת כלים פ' י"א וכשנאמרו דברים לפני רבי יהושע אמר יפה אמרה ברוריה ויש לה שם בתנאי'. ובפסחים בפרק תמיד נשחט (דף סב ב) ומה ברוריה בת רבי חנינא בן תרדיון אשת ר' מאיר דגמרה שלש מאות שמעתתא משלש מאות רבנן ביומא דסתוא אפילו הכי בשש שנים לא יצאה ידי חובתה וכו' כמו שאמרנו בהקדמה צדק צדק תרדוף אחר רבי חנינא בן תרדיון לסיכנין ונשרף עם ספר תורה, והוא מעשרה הרוגי מלכות מיד אחר ר' עקיבא ונתפס כשמת ר' יוסי בן קסמא והוא הזהירו שלא יעסוק בתורה כיון שגזרו שלא יקראו בתורה. ור' יוסי בן קסמא היה בטבריה כפי המדרש והוא נזכר ביבמו' בפ' האשה שהלך עם ר' אליעזר ור' יהושע וכן בפ' קנין תורה. ור' חנינא בן תרדיון מפני חסידותו לא שמע לו. ונראה מזה כי כל שמד שיגזרו בשב ואל אין אנו מחוייבים לעשות כמו תפלה או תפילין או קורא בתורה שהרי אלישע בעל הכנפים החביא התפילין כשבא השוטר ואע"פ שהיה שמד (שבת דף מט א), וכן קורא בתורה כמו שאמר ר' יוסי בן קסמא לר' חנינא בן תרדיון ובן פפוס החכם לר' עקיבא ולא השיבו ר' עקיבא שהיה שמד והיה חייב בזה, אבל אם רצה להחמיר על עצמו לקדש את השם רשאין בשעת שמד או אפילו שלא בשעת שמד אם הם רשומים כמו ר' חנינא בר פפי ורב כהנא וכמו דניאל שהחמיר על עצמו ור' חנינא בן תרדיון שעסק בתורה, וכן ר' עקיבא כדי להעמיד על התורה, וכן אלישע בעל כנפים כשלא היה ראה אותו השוטר, אבל על עשה בידים שיכריחהו הגוי בין בצנעא בין בפרהסיא יהרג ואל יעבור זה אפילו על ערקתא דמסנא ר"ל שלא ישחה עצמו לתקן סנדלו לפני ע"ז אפילו שלא נתכוון הוא כלל לעבודה זרה כאשר פי' זה רב אחא גאון בשאלתות, או לדעת התוספות והמפרשים אפילו לשנות מרצועה לבנה לשחורה שעושה הכירא שהוא כגוי חייב לקדש בשעת השמד וכ"ש אם אמרו לו לעבור עבירה ולאכול דבר איסור וכיוצא בזה. ושלא בשעת השמד מה שאמרו יעבור ואל יהרג אם עבר מתחייב בנפשו לדעת הרמב"ם. וג"כ נהרגה אשתו על שלא מיחתה בידו שהיה מלמד השם לתלמידיו בפרהסיא, ולבתו אחות ברוריה אשת ר' מאיר נתנוה בקובה של זונות והשם יתברך הצילה בזכות ר' מאיר (ע"ז דף יח א). ור' חנינא נענש על שהיה מלמד לתלמידיו השם בפרהסיא, ורש"י פירש שהיה משתמש בשם של מ"ב אותיות וסביביו נשערה מאד והיה גזבר על הצדקה ונתחלף לו מעות פורים עם הצדקה ונתן מכיסו זה לשום שמים ועל זאת המצוה (כ"י ההצלה) א"ל החכם שיזכה לחיי העולם הבא כ"ש שעסק כל ימיו בתור'. ואמרו במדרש כששרף לופינוס קיסר לר' חנינא בן תרדיון נדמה לופינוס קיסר כר' נחוניא בן הקנה וחתכו ראשו ואחר זה החיו ב"ד של מעלה ללופינוס קיסר והיה בצורת ר' חנינא בן תרדיון ושרפוהו כמו ששרף לר' חנינא בן תרדיון ונעשה נס ונדמה ר' נחוניה בן הקנה כלופינוס קיסר ומלך על רומי ששה חדשים והרג ששת אלפים הגמונים. ובכ"א לסיון שרפו את רבי חנינא בן תרדיון ואחריו הרגו לר' ישבב הסופר. אבא שאול מבית מרמשא היה יחיד בדורו והיה כמו תלמיד חבר לריב"ז אבא שאול אומר משמו, אבל רב צמח גאון פירש משמו משם נפשו ואבא הוא לשון כבוד כמו רבי. ובמסכת שמחות צוה את בניו לקברו תחת מרגלותיו של אביו שיקברוהו ויתירו תכלת מאפליונו. ובפרק המפלת (נדה דף כד ב) אומר שהיה קובר מתים ושראה לעוג מלך הבשן ולאבשלום. ונראה שתלמידו ר' טרפון היה מגוף גדול, אעפ"י שלזה המאמר יש צורה בודאי ובענין קובר מתים ג"כ וכו'. וזהו שאמרו שם אבא שאול ארוך בדורו ור' טרפון מגיע לכתפו, ור' טרפון ארוך בדורו ור' מאיר מגיע לכתפו, ור' מאיר ארוך בדורו ורבי מגיע לכתפו, ורבי ארוך בדורו ור' חייא מגיע לכתפו, ור' חייא ארוך בדורו ורב מגיע לכתפו. ורב ארוך בדורו ורב יהודה מגיע לכתפו, ורב יהודה ארוך בדורו ואדא דיילא מגיע לכתפו. ודיילא פירוש שמש החכמים ואדא שמו ופרשתבינא דפום בדיתא לאדא דיילא עד פלגיה, וכולי עלמא לפרשתבינא עד חרציה. ורב צמח פי' איש גבור גבוה מכל העם ובתוספות פירש רש"י שם איש. וכן בערוך ואינו כן, דא"כ היה לו לומר מפום בדיתא אלא פירש רשב"ם לשון פרנסות וממשלה. זה המאמר אומר דרשני אע"פ שהפשט הוא אמת שהיו גדולי הגוף כמו שמביא מכאן רש"י והערוך ראיה על רב שהיה שמו אבא אריכא אבל על האמת אומר שנתמעטו החכמות מדור לדור כי הכל בא מהרב לתלמידו ולהגדיל על הכל אבא שאול חכמתו הגדולה על כלם היה קובר הסברות הכוזבות שהם מתים בודאי כמו שאמרו (סוכה דף כח א) על יונתן בן עוזיאל שהיה כל דבר של דמיון ושכל עוף הפורח באויר מיד היה נשרף כי כלו מלא אמת. אבל אבא שאול בן בטנית קודם היה לזה אבא שאול כמו שמפורש בסוף שבת (דף קנז א) שהיה בזמן אביו של רבי צדוק וכו'. ובפרק הכותב (כתובות) תנא דבריתא אבא שאול בן אימא מרים והלכה כמותו ואינו אבא שאול וכן אבא גבל של בית רבי בפרק שני ופסחים. רבי אלעזר המודעי תלמיד רבי יוחנן בן זכאי חבירו של רבי טרפון אע"פ שהוא קורא לרבי טרפון רבי ורבי טרפון קורא לו מודעי בפרק בתרא דיומא. ור' אלעזר בן פרטא אומר משמו וגם רבי אלעזר בן עזריה בפרק שבועת העדות (שבועות). וכן חנניה בן אחי רבי יהושע אומר משום ר' אלעזר המודעי. והמלך בן כוזיבא הרגו בביתר שהיה מתפלל שלא יכבשנה אדריינוס ולא היה יכול לכבשה ובא כותי אחד ואמר לבן כוזיבא רכילות על ר' אלעזר המודעי שהיה רוצה להשלים עם אדריינוס קיסר, וכשהרגו יצתה בת קול ואמרה הוי רועי האליל חרב על זרועו ועל עין ימינו שהיה זרועו של ישראל ועין ימינו ובו ביום נכבשה ביתר וזה היה לנ"ב שנים אחר החרבן של בית שני. אבל בספר דורות עולם אומר ע"ג שנים. ויהיה א"כ לסברתו תחלת מלכות מלכי ביתר נ"ב שנים אחר החרבן השם יבנה אותה במהרה בימינו. ודרשן היה באמרו עדיין אנו צריכין למודעי ותלמיד רבן יוחנן בן זכאי. רבי אליעזר הגדול בן הורקנוס הידוע שעשה פרקי רבי אליעזר. ורבי ברוך בשם רבינו חננאל פירש כי המעשה של כותלי בית המדרש יוכיחו וכולי היה שנתנמם תלמיד אחד בבית המדרש וחלם חלום נבואה כל זה ביום ההוא ולא גילו זה שהיה בחלום כי יאמרו החלומות שוא ידברו וסמכו על אחרי רבים להטות. [ובפסיקתא כשעלה משה למרום א"ל הקב"ה צדיק אחד עתיד לפתוח בפרה ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים אמר ליה רבונו של עולם יהי רצון שיהיה מחלצי אמר ליה חייך שיהא מחלציך הדה הוא דכתיב ושם האחד אליעזר ושם אותו המיוחד אליעזר. ובפרק עשירי דסנהדרין בתוספתא אמר רבי עקיבא שלש מאות הלכות היה דורש רבי אליעזר במכשפה לא תחיה ולא למדתי אלא שנים במלקטי קישואין אחד לוקט חייב אחד לוקט פטור וכו']. ואשתו אימה שלום אחות רבן גמליאל הנשיא ואביו היה עשיר מאד וזה מפורסם בתלמוד ובמשנה הוא הראשון שנזכר בשמו והוא רבו של ר' עקיבא שהיה דמו שותת כשמת. וכן בפ' ט' ממסכת שמחות רבי עקיבא היה מכה על לבו והדם שותת. ואמר ר' דהותר הנדר רבי רבי רכב ישראל ופרשיו. וכן בסוף פרק ארבע מיתות (סנהדרין דף ס"ח א) כי בעת מותו של רבי אליעזר היה ברחוק ארבע אמות אפילו רבי עקיבא תלמידו מפני הנדוי שברכוהו כדאיתא במציעא בפ' הזהב (דף נט ב). וכשמת אמר ר' יהושע הותר הנדוי הותר הנדוי כן גרסת רש"י ויש גורסין הותר הנדר. ומימיו לא שכח דבר והיה בור סיד שאינו מאבד טיפהיז ולא אמר אלא מה ששמע. ויצאה נשמתו בטהרה בהלכה ששאלוהו ואמר טהור ואז אמר רבי יהושע הותר הנדר הותר הנדר. וכן גריס רבינו נסים דנדרים דנדוי נקרא נדר. ונראה שאחר מיתתו התירוהו וזה תימא. ומת בערב שבת עם חשיכה והוליכוהו במוצאי שבת מקסרי ללוד לקוברו. ואז ר' עקיבא דרש עליו אבי אבי רכב ישראל ופרשיו וכיצד למד תורה בדוחק גדול שברח מבית אביו, והיה אוכל עפר אדום, להלן בסוף התנאים תמצא זה. וכתב רבינו חננאל למה לא מינו לר' אליעזר ומינו לר' אלעזר בן עזריה לנשיא שהיה תלמידו מפני שהיה זקן מאד דתניא בפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לו ב) אין מושיבין בסנהדרין זקן, וסריס, ומי שאין לו בנים, ואכזרי. וכן נשיב איך לא מנו לר' דוסא בן הרכינס לפי דעתו. אבל אני אומר בעבור ג' טעמים שהיה מופרש מהחכמים בלוד ועוד שהוא מסברת בית שמאי ועוד שהיה בר פלוגתיה של רבן גמליאל כמו שנתנו זה הטעם על ר' יהושע, וכן מפני העושר. ובפרקא קמא דעבודה זרה (דף יז ב) שנתפש על עון ששמע דבר של מינות והנאהו. וכן בתוספתא בפרק ב' דחולין שנתפש למינות על שהנאהו. הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור שלא תקרב אל פתח ביתה. ובפרק אלו מותרין שהיו בניו יפים מאד מפני צניעות התשמיש וכן אמרו במסכתא כלה. ובפ' הבונה (שבת דף קד א) אמרו התוספות אע"פ שבפרקי רבי אליעזר אומר שם שלמד כשהיה גדול היינו שלא עסק עד שגדל ורבו מלספור חכמתו ומדותיו שאם היו השמים גוילים וכל עצי הלבנון קולמוסין ומי הים דיו לא יספיקו לחכמתו. והיה יודע שלש מאות הלכות בבהרת עזה ובנטיעת קישואים על ידי שמות וסודות גדולות אלא שלא היה מעביר על מדותיו כמו ר' עקיבא תלמידו והיה חריף מאד. וכבר ידעת המעשה המפורסם בפרק הזהב (בב"מ דף נט ב) על שברכוהו ונכנע מפני חסידותו. ואז מת בקרוב רבן גמליאל גיסו וקראו לו שמותי ופירש רש"י בשבת פ' ר' אליעזר שברכוהו. וכן פירש בתחלת נדה, ועוד פירש הוא עצמו פירוש שני משום שהיה מסברת שמאי כדאיתא בתלמוד ירושלמי בפרקא קמא דתרומה. וכן כתבו התוספו' ואף על גב דר' אליעזר תלמידו של ריב"ז תלמיד הלל קים ליה לתלמודא דבכל דבריו קאי כבית שמאי חוץ מהלכות ידועות והם ד' שהלכה כמותו בנדה. ואפילו כנגד ר' עקיבא תלמידו הלכה כר' עקיבא בפרק כיצד מברכין (ברכות דף לו א). ובנו נקרא הורקנוס כשם זקנו ובפרק חבית (שבת) אמר ר' יהודה מעשה בהורקנוס בנו של ר' אליעזר בן הורקנוס. ובסוף פ' ד' מיתות (סנהדרין דף סח א) שנכנס בשעת פטירתו לחלוץ תפילין ערב שבת עם חשיכה ונכנסו אז ד' זקנים רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא. וכן אומר בספרי ואמרו טוב אתה לישראל מהשמש וגשמים ואב ואם ואז אמר בשעת מיתתו שרבי עקיבא ימות מיתה משונה. ור' יהושע אמר אין משיבין הארי לאחר מותו והרבה והרביץ תורה בישראל אשריו. ובמסכת סנהדרין (דף לב ב) אומר הלך אחר רבי אליעזר ללוד. רבי יהושע בן חנניה הלוי ומשורר בדוכן כדאיתא בערכין ובספרי והיה גדול בבית הקיסר כדאיתא בפ' אלו טרפות (חולין דף ס א) ועשה שם ג' דברים למלך דברים גדולים. וכן בפרקא קמא דבכורות אמר שם ופרח באויר השמים וכן בפ' ד' מיתות דסנהדרין. ירושלמי דברים הרבה ושמות שעשה רבי יהושע בן חנניה שהתפלל על יהודי אחד שיוליד וזכה למיקמא לר' יהודה בן בתירא. ובתוספתא פרק חמישי דסוטה אמר ר' יהושע כך היה דורש יהודה בן פטירי. וכן בפרק ששי רבי יהודה אומר משום בן פטירי. ור' יהושע היה אב ב"ד של רבן גמליאל כדאיתא בפרק מרובה (ב"ק). ואף על פי שכשעלה עזרא קנס ללוים שלא יתנו להם מעשר מפני שלא עלו שנאמר ומבני לוי לא מצאתי שם (עזרא ח, טו), ואם היו עולין כלם היה הקב"ה עושה להם נסים כמו שאמר ריש לקיש אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף. ובעבור שנתעצלו כעס הקב"ה על ישראל והיו כל דברי בית שני חלושים. וכן אמרו שם ביבמות שהיו בראשונה שוטרים הלוים שנא' ושוטרים הלוים ועתה אפילו זה המנוי לא יתנו להם. ולר' יהושע בן חנניה בעבור תורתו היה נותן לו המעשר רבן גמליאל. אע"פ שבזמן ההוא היו נותנין לרבי אלעזר בן עזריה שהיה כהן כדאיתא בפרקא קמא דקדושין (דף כו ב) ובפרק חמישי ממעשר שני ובפרק שנים אוחזין (בב"מ דף יא א) וכן היה אב ב"ד כמו שאמרתי למעלה. ואחר כך מצאתי בפירוש המשנה בסוף מעשר שני שכתב הראש ז"ל שנתנו לו מעשר ראשון שהיה פרנסתו בדוחק כדאיתא בהוריות וכן בברכות ולא קנסו לעני. או לדעת רבי עקיבא כי קודם הקנס היה ללוי דוקא ואחר הקנס גם לכהן ומה שלא נתן לו גם מעשר עני משום הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם. אי נמי היו לו מאתים זוז אבל מעשר ראשון יכול ליטול ע"כ. ואני ראיתי סימן לזה כי מי שיש לו מאתים זוז לא יטול צדקה. הסימן הוא צדק"ה יטול ויותר לא. ובעבורו נשתנה הנשיאות מן רבן גמליאל לר' אלעזר בן עזריה בעבור השלשה דברים שהטריח לו רבן גמליאל בראש השנה (דף כה א) ובבכורות (לו א) ובפרק תפלת השחר (ברכות דף כח א) והיה פחמי. ופירש רבינו חננאל עושה מעשה מחטין שמלאכתו בפחמים בערך פחם. ור' שמעון דוראן בפנים חדשות כתב כי אינו עולה על הדעת שהיה פחמי כי היה אב ב"ד אלא שלא היה ביתו יפה. אבל אמר בירושלמי בפירוש חזייה דיתיב ועביד פחמים כפשוטו. ואני מצאתי בפרק תמיד נשחט (פסחים) ואשכחיה עביד מחטין. אבל בפרק ב' דמעשר שני אמר ר' עקיבא אני עשיתי לרבן גמליאל ולר' יהושע את כספם דינרי זהב ממעשר שני וא"כ נתעשר ר' יהושע. ורש"י פירש עושה פחם, ויש אומרים נפח, ויש אומרים עושה מחטים ע"כ. אבל בפרקא קמא דעבודה זרה הפריז רש"י על מדותיו ופירש דרך צורה כי מצד שהיה עוסק בתורה לא היה מכבס לבושו וגופו. וכן פי' חכמה מפוארה בכלי מכוער וכן אומר פתיא אוכמא על רבי זירא ולא נהירא לי. ובפרק ד' מהלכות דרך ארץ רבה מעשה בארבעה זקנים שהלכו למלכות הפנימית והיה שם פלוסופוס אחד חבר להם ואלו הם רבן גמליאל ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא ואמר לו ר' יהושע לרבן גמליאל רצונך שנלך ונקבל פני פילוסופוס חברנו אמר ליה הן וכו' ובאו לו ואמר להם שלום עליכם חכמי ישראל ולרבן גמליאל בראש וכו'. והיה ר' יהושע גדול בבית המלכות והיה מכוער שאמרה בת קיסר חכמה מפוארה בכלי מכוער והביא לה משל מהיין שלא יתקיים בכלי כסף (תענית דף ז א). וכל ר' יהושע סתם במשנה הוא ר' יהושע בן חנניה וכן חברו ר' אליעזר סתם הוא ר' אליעזר בן הורקנוס שאלו השנים לבדם הרביצו תורה בישראל והרבו תלמידים והוא היה בפקיעין הלך אחר ר' יהושע לפקיעין אחר ר' אליעזר ללוד (סנהדרין דף לב ב), כי שלשה הנשארים תלמידי ריב"ז לא מצאנו להם אע"פ שהיו חכמים מפולפלים שהרבו תורה בישראל כאלה. והם אשר נתבשרו בחיי העולם הבא רצוני לומר רבן יוחנן בן זכאי וחמשה תלמידיו ותלמידי תלמידיו כדאמרינן בחגיגה (דף יד ב). והלכה כר' יהושע נגד ר' אליעזר והוא שמש במקדש שהיה משורר שם ור' יוחנן בן גודגדה חברו שוער. ונראה שהאריך ימים כי היה אחר מיתת ר' אליעזר כמו שאמרנו למעלה וכמ"ש אחר מיתת רבן גמליאל בר פלוגתיה. ורצה לבטל דבריו אחר מותו אבל לא הניחו ר' יוחנן בן נורי וקם כנגדו כדאיתא בפרק בכל מערבין (בעירובין). ובן אחיו היה חכם גדול שמו רבי חנניה בן אחי ר' יהושע כשם זקנו והוא נזכר בכל הברייתות. וסתם חנניה אומר בברייתא הוא כדאיתא בפרק מי שהוציאוהו (בעירובין) ובנדה שעשה הוראה בזמן רבי גמליאל ור' יהושע דודו ובסוף ברכות שהלך לעבר שנים ולא הניח כמותו בארץ. צדק צדק תרדוף הלך אחר ר' חנניה בן אחי רבי יהושע לגולה (סנהדרין דף לב ב). ורבי יהושע בר ממל גמר מרבי יהושע בן חנניה. ובתוספתא פרק ה' מנזיר אמר רבי אלעזר מצאתי את ר' מאיר ואת ר' יהודה בן בתירא הראש שהיו יושבין ודנין בהלכה: ר' יהודה אומר רביעית דם אין נזיר מגלח עליו ואין חייבין על טומאת ביאת מקדש, אמר ליה ר' מאיר מה תהא זו קלה מן השרץ מה שרץ הכל חייבין על ביאת מקדש רביעית דם חמורה אינו דין? שתק בן בתירא לפניו, נמתי לו ר' מאיר אל תבוז לו בקי היה לך ביהושע בן ממל אמר לי הן ובעל הלכות היה, נמתי לו בלשון הוה אמר לי משום רבי יהושע כל שהנזיר מגלח חייבין על ביאת מקדש ורואה אני את דבריו. וכן כי ר' יהושע בן ממל גמר מרבי יהושע בן חנניה כדאיתא בפרק כ"ג ונזיר כל שמעתא דאתאמרה בבי תלתא קמאי ובתראי אמרינן מציעאי לא אמרינן שרבי אלעזר אומר משום רבי יהושע והוא לא גמר אלא מרבי יהושע בר ממל. והוא מר' יהושע בן חנניה. אמר רב נחמן אף אנן נמי תנינן נחום הלבלר קבל מרבי מיאשה שקבל מהזוגות ומהנביאים הל"מ. ואלו כלב שהוא מהזקנים וכן יהושע שקבל ממשה לא קאמר מכאן נראה שאע"פ שיאמר חכם משם פלוני שלא יהיה רבו אולי יהיה רבו מרבו וזכור זה. וכן תבין זה הא דידיה הא דרביה שאינו רבו כמו שאמרו על ר' יוחנן עם ר' שמעון בן יוחאי בפרק יש נוחלין (דף קטז א), ועל ר' יהושע נאמר אשרי יולדתו ופי' רש"י שהוא גרמה לו שיהיה חכם שכל הימים שהיתה מעוברת ממנו היתה מחזרת על כ"ד מדרשות שהיו בעירה ואומרת להם בקשו רחמים על העובר הזה שיהיה חכם כדאיתא בירושלמי דיבמות (פרק א' הלכה ו'), והיה חכם גדול במרכבה ונעשה לו נס. רבי יוסי הכהן חסיד והיה יודע במרכבה הקדושה כדאיתא בפ' ב' דחגיגה (דף יד ב) כשהיה הולך עם ר' יהושע ושנעשה להם נס וירדו מלאכי השרת והוא הרצה הדברים לרבן יוחנן בן זכאי ואמר אשריכם ואשרי יולדתכם שאני ואתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנים לכת שלישית פירוש שלשה כתות היושבות לפני השכינה ובמשנה הוא בעדויות לבד. ובפרק ו' ממסכת שמחות מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב פסח וטמאוהו על כרחו. והאמת כדברי הרמב"ם לא כדברי בעל דורות עולם שחשב דאמר כי זה הוא ר' יוסי הגלילי כי ר' יוסי הגלילי חבר ר' עקיבא. וכן כתב הרא"ש בפרק אלו נערות (דף לח א) שהלכה כר' עקיבא משום שרבי יוסי הגלילי חברו. רבי שמעון בן נתנאל הירא חטא לא ראיתי ממנו ענין להאריך בו. והוא חתנו של רבן גמליאל הזקן ודיו שהוא מן החמשה תלמידי רבן יוחנן בן זכאי שנתבשרו לחיי העולם הבא אשריו. רבי אלעזר בן ערך מעיין המתגבר מפולפל וכבר ידעת מה שהאריך בפרקא תנינא דחגיגה (דף יד ב) רבו רבן יוחנן בן זכאי כשהיה דורש במעשה מרכבה שהוא נאה דורש ונאה מקיים אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך נוסף על זה מה ששבחו רבו באבות. ובפ' ה' דתרומות אמר הלכות בתוספתא. ובשבת אמרו בסוף פרק חבית (דף קמז ב) כי במקו' אחד נמשך אחר היין ושכח תלמודו ואחר כך חזר לקרות והיה אומר במקום החדש הזה לכם החרש היה לבם ובזה סוד. ונקרא ר' נהוראי שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה והיינו דאמרינן ר' נהוראי אומר הוי גולה למקום תור'. שלא יקרה לאחר כמו שקרה לו. ולהלן בעזרת האל כשנגיע לר' מאיר נאמר אם יש לו זה השם, אבל האמת הוא כפי' רש"י כי ר' נחמיה הוא ר' נהוראי ולא ר' מאיר ולא ר' אלעזר בן ערך ואמרו שהוא ר' אלעזר הקלירי הפייט שאומר במדרש עליו הוא קרוי הוא תנוי הוא פייטן כמו שכתב הרשב"א וכן הוא קרוב ופירש הערוך דרשן אבל הרא"ש כתב בסוף פרק אין עומדין (דף ל"ד. סימן כא) כמו שנהגו לומר זכרנו כן נהגו לומר קרובות בג' ראשונות. וכן ר' אלעזר הקליר שהיה מארץ ישראל מקרית ספר ובימיו היו מקדשין על פי הראיה שהרי לא תקן שום קרובה ליום שני. ויש אומרים שרבי אלעזר בר שמעון היה הקליר כדאמרינן בפסיקתא כד - דמך ר' אלעזר בר שמעון קראו עליו מכל אבקת רוכל דהוא תנא קרובן דרשן ופייטן ותקן קרובות ע"כ דבריו. [אמר ש"ש זה אי איפשר שאני מצאתי במחזור אשכנזים קרובות יום ז' של פסח ראשי תיבותיו אני אלעזר ברבי יעקב הקלירי מקרית ספר והבן]. ובערוך פירש קליר לשון עוגה ועל כן נקרא הקליר שאכל עוגה שהיה כתוב בה קמיעא להתפקח. ובמדרש רות אמר ר' נהוראי אמר ר' נחמיה בקרית שמע יש רמ"ח תיבות וכו' והא רמ"ה הם שליח ציבור חוזר י"י אלהיכם אמת. ור' אלעזר בן ערך מת קודם חביריו כדאיתא בתוספתא בפרק ו' דנדרים אמר ליה ר' יהושע לר' עקיבא חבל אלו היית בימי ר' אלעזר בן ערך השבת תשובה זו אמר ליה רבי אליעזר מקוה יוכיח וכו'. ובפרק כל הבשר כתב רבינו תם כי ר' אלעזר הקליר הוא ר' אלעזר בן רבי שמעון בן יוחאי. רבי חנינא בן אנטיגנוס הכהן ונראה בסיפרא שהוא בזמן ר' עקיבא ור' ישמעאל. ובפרק עד כמה בבכורות (דף ל ב) כי ר' יהודה ורבי יוסי נסתפק להו מלתא בטהרות ושלחו רבנן לגבי בנו של ר' חנינא בן אנטיגנוס לשאול ממנו שהיה חכם גדול ושומר טהרות. רבי חנינא בן חכינאי מנאו הרב קודם דורו של רבי עקיבא בדור הראשון ואינו כן, כי בפ' ב' דחגיגה (דף יד ב) נראה שהרצה דבריו לפני ר' עקיבא כי כל תלמיד הרצה דבריו לפני רבו. והיה חבר ר' שמעון תלמיד רבי עקיבא, בפרק בא סימן (נדה דף נ"ה ב) אמר ר' שמעון מצאני חנניה בן חכינאי בצידון ואמרתי לו כשתגיע אצל ר' עקיבא וכו'. וכן אמרו ד' חכמים דיבנה בן עזאי ובן זומא אלעזר בן מתיא ור' חנינא בן חכינאי. ובפרק אף על פי (כתובות דף סב ב) שהלך ללמוד בשילהי הילולי דרבי שמעון בן יוחאי אחר שהיה נשוי שהניח בת קטנה והיו חברים. והיה רוצה ר' שמעון שילכו ביחד והלך לו ר' חנינא וישב ללמוד י"ב שנים עד שלא היה יודע לחזור לביתו ונכנס פתאו' לביתו ראתהו אשתו סוי' ליבא פי' נסגר לבה. ובאותו פ' מסוי לאפה ואז יצאה נשמתה והתפלל לשם יתברך ונרפאה. וכן בויקרא רבה פרשה בזאת יבא (אחרי מות) כי ר' חנינא בן חכינאי ור' שמעון בן יוחאי הלכו ללמוד תורה עם ר' עקיבא י"ג שנים ושלחה אשתו של ר' חנינא כי בתו בגרה ונבא ר' עקיבא ואמר לו שילך להשיא בתו והלך ונכנס פתאום וכו' הכלל העולה שאינו כדברי הרב. ויש אומרים כי הוא מעשרה הרוגי מלכות, ויש אומרים כי הוא לא היה מהם כי אם ר' יהודה הנחתום ולא ר' חנינא בן חכינאי. רבי יהודה בן אבא הוא בפרק ו' מעדויות עם ר' יהודה הכהן זה לא ידעתי מי הוא אלא שמנאו הרב בחבורה הראשונה ואם לא שמנה הרב ר' יהודה בן אבא במנין הצ"א. וכן ר' יהודה בן בבא לב' אנשים הייתי אומר כי הוא אחד ובבא ואבא הוא דבר אחד. ואני תמיה מאד למה לא הזכיר באלו הדורות לר' יהודה בן בבא חכם גדול וקדוש וסומך לחכמים וניכר מאד. ותראה כי בפ' ו' מעדויות אומר כי ר' יהודה בן אבא העיד ה' הלכו' ובפרק תפלת השחר (דף כ"ז א) בגמרא אומר כי הוא יהודה בן בבא, ור' יהודה בן בבא מעשרה הרוגי מלכות וחיה שבעים שנה ומשמונה שנים עד ע' לא ישן אלא כשינת הסוס, ומימיו לא אמר על טמא טהור וישב בתענית נ"ו שנה, וביום שנהרג היה זקן אחד ושמו ר' ראובן בן אצטרובלי והיה רוצה למות תחתיו ולא רצה והיה בתענית וטהור. החבורה השנית אחר החרבן, רבי טרפון הכהן ובפרק ד' ממסכת שמחות מעשה בר' טרפון שמתה אשתו ואמר לאחותה וכו'. ובגמרא דמועד קטן זה המעשה על ר' יוסי הכהן ושניהם כהנים וכו' ואין חשש, וכבר פירשנו רוב עניניו וחכמתו כשדברנו בכהנים. ובפרק העומר כי ר' יהודה בר נחמיה אמר הלכה לפני ר' טרפון ושתק וצהבו פניו של ר' יהודה אמר ליה ר' עקיבא צהבו פניך שהשבת לזקן תמיה אני אם יאריך ימים אמר רבי יהודה בר אלעאי בפרס הפסח היה ובעצרת כבר נפטר ז"ל. רבי עקיבה בן יוסף גר צדק גדול שבחכמים. ובפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף ל"ח ב) ובפרקא קמא דעבודה זרה (דף ה' ב) זה ספר תולדות אדם שהראה לו דור ודור ופרנסיו כיון שהגיע לדורו של ר' עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו ואמר ולי מה יקרו רעיך אל. ומפני שאמר על י' שבטים שאינן עתידין לחזור אמר ר' יוחנן שבקיה רבי עקיבה לחסידותיה. ובסוף פ' דורות עולם כי הוא היה ראש ישיבה אחר שמת רבן גמליאל עד מותו ואחריו היה רבן שמעון בן גמליאל אביו של רבי לראש. ובסיפרי ובני אהרן הכהנים יתקעו ר' עקיבא אומר תמימים ולא בעלי מומין אמר ר' טרפון אקפח את בני אם לא ראיתי אחי אימא חיגר ברגלו אחת ומריע בחצוצרות אמר לו הן שמא בהקהל יום הכפורים וביובל אמר לו העבודה שלא בדית אשריך אברהם אבינו שיצא עקיבא מחלציך טרפון ראה ושכח עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה הא כל הפורש ממך כפורש מחייו ע"כ. וקשיא לי אם היה ר' עקיבא גר מבני סיסרא והוא שר מלך כנען כיצד יצא ממתני אברהם ואולי יוסף אביו נשא בת ישראל מזרע אברהם כיון שהוא ראש ישיבה ומעבר השנים בהכרח תהיה אמו מישראל ומקרב אחיך קרינן ביה, והוא חיה ק"כ שנה כמו שאמרנו שהוא נשא אשה בת כלבא שבוע בזמן הבית וחיה עד שנכבשה ביתר נ"ב שנים אחר חרבן הבית או ע"ג שנים לדעת דורות עולם. ובסוף סיפרי מ' שנה שימש חכמים ומ' שנה פרנס את ישראל ואמר הרמב"ם ז"ל בסוף משפטים כי היה נושא כליו של בן כוזיבא מלך ביתר שחשב שהיה משיח אבל במדרשות לא מצאנו שהיה נושא כליו אלא בעבור שהיה משבט יהודה והיה עושה מלחמות וגבורות ומצליח חשב עליו שהוא משיח ודרש דרך כוכב מיעקב וכו', וכיון שראהו שלא היה מריח הרשעים שנא' והריחו ביראת השם וכו' נתייאש ממנו וזה שורש גדול בענין המשיח כנגד הגוים. ורב צמח פי' מעות כוזביות שם מדינה שנא' והיה בכזיב, וכן במשנה ממצרים ועד כזיב, ובפ' הגוזל קמא (ב"ק דף צז א) פרש"י כוזביות הם ירושלמיות שהיה ממטבע בן כוזיבא והם ירושלמיות. ובפרק חלק (צג ב) שמלך שני שנים וחצי ואמר שהוא משיח וכיון שלא הריח קטלוה. וכן פרש"י בפרק הערל (דף ע"ב. ד"ה בימי בן כוזיהו) ובירושלמי כשחרב ביתר נגדע קרן ישראל ואינה עתידה לחזור עד שיבא בן דוד ולכך סמכוה לבונה ירושלם, ונקרא רבי עקיבא אוצר בלום ר"ל מעורב שלמד בעירוב הכל ואחר כך בירר כל דבר ודבר בפני עצמו. והתוספות בפ' המקבל (ב"מ ק"ג: ד"ה בלמא) גורסין בלוס בסמ"ך כמו עסה בלוסה ולא במ"ם כי אז הוא כמו עדיו לבלום. וד' נקראו רבותיו והעיקר הוא ר' אליעזר הגדול, ובתלמוד למד עם ר' אליעזר והדר גמרה מרבי יהושע וסברה אחרי מות ר' אליעזר. וכבר אמרנו שהיה רבי יהושע אחרי מות ר' אליעזר ואמר אין משיבין הארי אחר מותו. ובפרק ב' דחגיגה (דף י"ב א) נחום איש גם זו רבו של ר' עקיבא כ"ב שנה וכן בב"ר פרשת כ"ג. וכבר הוא ידוע בפ' סדר תעניות (דף כ"א א) ובפ' חלק בסנהדרין (דף ק"ח ב) שהיה מלומד בנסים ושהיה חיגר וסומא משום מעשה העני וכו'. והאיש הזה נקרא כן שהיה אומר גם זו לטובה. וכן תלמידו ר' עקיבא למד ממנו שהיה אומר כל מה דעבדין מן שמיא לטב כדאיתא בסוף ברכות (דף ס' ב). ובערוך בערך גמזו יש מפרשים שם מקום ובדברי הימים יש שם א' מן העיירות גמזו. ורבינו נסים גאון פי' על שם שהיה אומר על כל צרה גם זו לטובה. ורבו הרביעי רבי טרפון אבל לא היה אלא כמו תלמיד חבר. אע"פ שבכתובות נסתפקו בזה ופסק הרא"ש כרבי עקיבא כי ר' טרפון הוא חבירו. ובפרק כיצד מברכין (דף ל"ז א) קורא לרבן גמליאל רבו שאמר לו למדתנו רבינו. וכבר אמרנו למעלה כי כל ימיו היה צנוע ומעולה אפילו קודם שלמד. ובתעניות שנענה יותר מרבי אליעזר מפני שהיה מעביר על מדותיו. ובזוהר פרשת ואלה שמות שדרש אז רבי עקיבה לפייס לרבי אליעזר ואמר כי הוא כעבד שהמלך אינו רוצה לדבר עמו ונותן לו בקשתו מיד. ורבו ר' אליעזר כמו שר שרוצה המלך באהבתו ואינו רוצה שיפרד ממנו ואינו נותן לו שאלתו מיד. והיה פרנס וגזבר העניים כמו שנראה בפרקא קמא דקדושין (דף כ"ז א) ובפרק ה' (משנה ט') ממעשר שני. ובמשנה מסכת סוטה כי ר' יהושע קרא לרבי עקיבא תלמידו של ריב"ז אע"פ שהיה תלמידו של ר' אליעזר וקראו כן מפני כבוד רבי עקיבא, אבל לר' יהושע בן הורקנוס קרא תלמיד תלמידו של ריב"ז כמו שהיה. ואחר שנשא בת כלבא שבוע ישב כ"ד שנים בישיבה שלא ראה אותה והביא כ"ד אלף תלמידים כדאיתא בכתובות בפרק אע"פ (סה: וס"ט א) וביבמות בפרק ו' הבא על יבמתו שכלם מתו על שלא נהגו כבוד זה לזה מפסח ועד עצרת ויש נוסחא אחרת עד פרס העצרת שהוא ט"ו יום קודם וזה עד ל"ג לעומר עד י"ח אייר ואז מותר לינשא והסימן בן י"ח לחופה כאשר כתב בעל המכתם. [והיה העולם שמם עד שלימד התורה לה' זקנים ר' מאיר ור' שמעון ור' יוסי ור' יהודה ור' אלעזר בן שמוע. ובבראשית רבה פרשת ויסף אברהם י"ב זוגות אלף תלמידים היו לר' עקיבא וכלן מתו בפרק אחד למה שהיתה עיניהם צרה אלו באלו, ולבסוף העמיד שבעה ר' מאיר ור' יהודה ורבי יוסי ור' שמעון ור' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר ור' אליעזר בן יעקב ומלאו כל הארץ תורה. ובאבות דר' נתן (פרק ו') במשנת יוסף בן יועזר כשהתחיל ר' עקיבא ללמוד היה בן ארבעים שנה ראה אבן אחד חקוקה על הבאר אמר מי חקקה אמרו לו חבל של דלי שעומד תדיר עליה בכל יום ואז דן קל וחומר בעצמו ואמר רך פסק הקשה דברי תורה שקשין כברזל על אחת כמה וכמה שיחוקק על לבו שהוא בשר מיד חזר ללמוד תורה]יח. ובפ' קמא דיבמות אמר ליה ר' דוסא בן הרכינס ששמעו הולך מסוף העולם ועד סופו והוא היה בבני ברק האמור בספר יהושע הלך אחר ר' עקיבא לבני ברק והוא לא הניח כמותו בכל ארץ ישראל כשירד לנהרדעא לעבר שנים ולקבוע חדשים. ואם נאריך בדברים שנאמרו עליו לא יכילם הספר אלא זכרנו קצת משבחיו. וזכור זה שלא תטעה במעשה דהרוגי מלכות ומהקינות שכתובות במחזורים שנראה מהם שהיה עם רבן שמעון בן גמליאל בזמן אחד ואינו כן כי רבן שמעון בן גמליאל שהוא הראשון נהרג ביום החרבן ורבי עקיבא קרוב מס' שנה אחריו. וה' האחרונים בזמן שנכבשה ביתר ע"ג שנים אחר חרבן הבית רוצה לומר ר' יהודה בן בבא ור' חנניה בן תרדיון ורבי סימאי ור' חוצפית ור' ישבב הסופר. והקב"ה הראהו למשה שיבא ר' עקיבא בסוף כמה דורות והלך משה וישב לסוף י"ח שורות ושמע דבריו וכשהיו אומרים מנין לך ואמר הלכה למשה מסיני שמח משה אז והראהו שהיה ראוי כמשה ואמר ליה מי מעכב על ידך וזה היה כשהיה הקב"ה קושר כתר לאותיות ושיהיה ר' עקיבא דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות ואז אמר לו למשה חזור לאחוריך והראהו שהיו שוקלין בשרו במקולין פירש רש"י מקו' הקצבין שוקלין וסורקין בשרו במסרקו' של ברזל אמר זו תור' וזו שכרה ואמר כך עלתה במחשב' לפני. כל זה במנחות בפרק הקומץ בענין התפילין. ותראה שהוא כן כי כל תורה שבעל פה מידו היתה לנו. סתם מתניתין ר' מאיר סתם סיפרא ר"ל תורת כהנים רבי יהודה סתם ספרי רבי שמעון. כי הם שני ספרים האחרונים אחר ויקרא שהוא תורת כהנים ונקרא בתלמוד שאר ספרי דרב. וסתם תוספתא ר' נחמיה, וסתם סדר עולם רבי יוסי וכולהו אליבא דרבי עקיבא משום דכולהו תלמידייהו והועיל לר' מאיר הסתם מן המשנה שאף על פי שר' מאיר ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי. ובעל הלכות עולם ובריתות לא פירשו יותר. ואין זה כלל כי בסנהדרין בפרק זה בורר בענין בר חמא דקטל גברא אמר רב פפי הני מילי היכא דלא סתים לן תנא כר' מאיר אבל היכא דסתים לן תנא כר' מאיר הלכה כר' מאיר. וכן כתבו המחברים. ור' עקיבא היה עניו ומקבל מוסר כדאיתא בערכין (ט"ז ב). ובסיפרא פרשת קדושים אמר ר'יוחנן בן נורי מעיד אני עלי שמים וארץ שיותר מד' וה' פעמים לקה עקיבא על ידי לפני רבן גמליאל שהייתי קובל לו עליו ועל כך הייתי יודע שהוא מוסיף לי אהבה לקיים מה שנאמר הוכח לחכם ויאהבך. ועוד לבן של ראשונים כפתחו של אולם זה ר' עקיבא ושל אחרונים כפתחו של היכל זה ר' אלעזר בן שמוע. וכמלא נקב מחט סדקית ר' יוחנן וכו' ור' עקיבא נכנס לפרדס ונכנס בשלום ויצא בשלום והיה יודע ע' לשון. וכן ר' יהושע ור' אליעזר כאשר פירש רש"י בפרק קמא דסנהדרין (יז ב) והוא נתעשר עושר גדול ששה פעמים כדאיתא בנדרים בפרק הנודר מן המבושל (נ ב). ונשא בת כלבא שבוע ואחרי כן אשת טורנוס רופוס הרשע שר גדול מהיונים שחרש ההיכל שנתגיירה והיתה יפה מאד ועם עושר גדול. וניבא זה ר' עקיבא לתלמידיו קודם שהיה כי היה מושגח מן השמים והוא פתח פתח לנדר חותנו, אבל הוא לא התירו כמו מר זוטרא דפתח פתחא לנפשיה והוא לא התירו לבדו כי היה נוגע בדבר כדאיתא בירושלמי דנוגע בדבר אינו יכול להתירו דהוה ליה כנדרי עצמו, ותנן בנגעים (פרק ב' משנה ה') כל הנדרים מתיר חוץ מנדרי עצמו שנאמר לא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לו אפילו תלמיד חכם. וכן בשאלות מ"ז מר' יצחק בר ששת (ת' ריב"ש) והא דאמרינן אין פותחין בנולד יש ו' תירוצים אם ניחם מעצמו, או נתחרט מעיקרו, או נולד דמצוי וכו'. ותראה באבות מאמר הכל צפוי והרשות נתונה היאך ידע סודות התורה ועיקריה. ועוד תראה חסידותו בפרק ב' דעירובין (כא ב) כשנתפס והיה משמשו ר' יהושע הגרסי שלא עבר על נטילת ידים דרבנן ואמר טוב שאמות ולא אעבור על דעת חברי החכמים, ובזקנותי ובבית האסורין. וכבר הוא ידוע שמיתתו קשה כמו שאמרנו למעלה כשמת רבי אליעזר וגם מת מקללתו של ר' אליעזר רבו על משא ומתן מההלכה של פסחי' בהזאה שבות ואינה דוחה השבת ר"ל ההזאה ממי הפרה על הטמא שכל דבר שאיפשר לעשותה מערב שבת וכו' והשיב לו רבי אליעזר עקיבא משחיטה הושבתני בשחיטה יהיה מיתתו וכן אמר לו בשעת מיתתו ר' אליעזר. ובפ' ד' ממסכת שמחות כשנהרג ר' עקיבא בקיסרין וכן נקרא רומי זעירא שהיה מגדל צר מקומו של רבי אבהו ובאה השמועה לר' יהודה בן בבא ולר' חנינא בן תרדיון וקרעו בגדיהם ודרשו על רבי עקיבא לא נהרג מפני שהוא חשוד על הגזל או שלא עמל בתורה בכל כחו לא נהרג אלא על המופת שנאמר והיה יחזקאל לכם למופת כדי שלא יראה הרעות. ולא עבר י"ב חדש שלא היה מקום ביהודה שלא היו שם הרוגים. וכן כשנכנס רבי חנינא בן תרדיון למינות גזרו עליו שריפה ולאשתו להריגה, וכו'. וכן מיד לר' יהודה בן בבא וכל ענין ביתר. ועוד שם המעשה שמביא בסוף מועד קטן (כא ב) כשמת בנו של ר' עקיבא ושמו ר' שמעון בן ר' עקיבא חכם גדול והספידו לו כל ישראל ואמר שהוא מנוחם שידע כי בנו מזומן לחיי העולם הבא שהיה חכם ולימד תורה וזיכה לרבים. ובאבות דר' נתן במשנה יוסי בן יועזר בארוכה כיצד למד ר' עקיבא בן ארבעים שנה ושהיה עני מאד ושהיו לו אז בנים ובנות אלא שפרנסה אותו רחל אשתו ולסוף י"ו שנים אחר מ' שנה לימד ברבים ושהעשיר שהיה לו שולחנות של כסף וזהב ועולה למטתו בסולם של כסף ואשתו בעדיי זהב אבל בן נשאר לו אחר מותו לדעת רש"י ורשב"ם והערוך. והוא רבי יהושע בן קרחה שהאריך ימים שהיה עם רבן שמעון בן גמליאל אביו של רבי. וזה ר' עקיבא הוא הראשון מעשרה הרוגי מלכות כדאיתא בר"ה (כג א), ובהרבה מקומות שמעתי הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתם, אי לימא ר' עקיבא וחביריו פשיטא אלא הרוגי לוד. ובסוף פ' ב' דתעניות (יח ב) טורינוס הרג ללולינוס ופפוס בלודקייא פי' רש"י צדיקים גמורים היו ולודקייא היא לוד והיינו דאמרי הרוגי לוד ויש אומרים שנהרגו על ידי בת מלך שנמצאה הרוגה וגזרו שמד על ישראל ואמרו אלו אנו הרגנוה להציל ישראל והרגו לאלו בלבד. אבל בערוך בערך הרג פירש כי שמעיה ואחיו הם הרוגי לוד שנהרגו בי"ב באדר הוא יום טוריינוס בסוף פ' דתעניות (יח ב). ומביא שם המעשה שכתב רש"י על בת מלך שנמצאת הרוגה ולא פי' כרש"י כשאמר פפוס ולולינוס בלודקייא ולודקייא הוא סיוע לרש"י. אבל בפ' כל כתבי הקדש (קיט א) נראה כי לודקייאיט היא בחוצה לארץ ואינה לוד וכן במנחות (פה ב) כאשר פרש"י בפרשת ויחי יעקב ובזאת הברכה בברכת אשר. וכן כתב יש לוד שאינה בארץ כמו שאמרו שעה ראשונה מאכל לודים אוכלים בשר אדם. וכן ריש לקיש זבן עצמו ללודאי (גיטין) וכן אמר הפסוק פול ולוד מושכי קשת. אבל לוד שהיה בה ר' אליעזר היתה דרך יום אחד מירושלים וכפי הגמרא יש צדדין לשני הסברות. ובערך צו אמר ירושלמי פ' דיני ממונות (הלכה ד') על כל המצות יעבור ואל יהרג חוץ מעבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, הדא דתימא בינו לבין עצמו אבל ברבים אפילו מצוה קלה אל ישמע לו, כגון פפוס ולולינוס אחיו שנתנו להם מים בכלי זכוכית צבועה ולא קבלו מהם אמר לא מתכוון משמדתהון אלא מגבי ארנונין. וכן בירושלמי במסכת שביעית בפרק ד' (הלכה ב') כגון פפוס ולולינוס שנתנו להם מים וכו' כמו שאומר התוספות בפרק כלל גדול (דף ע"ב: ד"ה רבא) וזה סיוע לבעל הערוך. ובראשית רבה פרשת ס"ה בזמן ר' יהושע בן חנניה אחר החרבן כשרצו לבנות המקדש על פי קיסר טוריינוס אבי אדריינוס הושיבו ללולינוס ופפוס טרפזין מעכו עד אנטוכיא והיו מספיקין לעולי גולה טרפזין פירוש שולחנות. ובסוף ברכות (ס"א ב) בשעה שהוציאוהו להריגה היה עת קריאת שמע והיה מכוין אמרו לו תלמידיו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה בכל נפשך ואפילו נוטל את נפשך ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? אמרו מלאכי השרת זו תורה וזו שכרה ממתים ידך מחלד אמר להם חלקם בחיים יצתה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד ושם שסרקו בשרו במסרקות של ברזל. וכן שם מפפוס בן יהודה הויכוח שעשה עם ר' עקיבא כשגזרו שמד שלא יקראו בתורה, וזה פפוס היה אדם גדול וחכם גדול שהיו מכבדים לישראל בעבורו ובפ' חלק הוא תנא דברייתא. וכבר ידעת כי יש במדרש כי ר' יהושע הגרסי תלמידו הוא ואליהו ז"ל קבר אותו כשהחזירוהו לבית האסורי' שלא לקוברו ואמר לו אליהו משום כבודו שבטלה כהונה ולא היה אלא בעבור שהיה מת מצוה. וגם חנן בן פנחס היה תלמידו ויהושע בן כפוסאי היה חתנו שהיה בזמן רבי והיו מכריזין עליו ברקיע הזהרו ברבי עקיבא וכו'. בסוף קדושין (ע"ב א) ובפרק ד' מיתות (ס"ה ב) אמר לטורנוס רופוס הרשע נהר סבטיון יוכיח על השבת ופרש"י נהר של אבנים וחול וכל ימי החול הולך ובשבת עומד ונח. וביום שמת ר' עקיבא נולד רבינו הקדוש וזרח השמש. רבי אלעזר בן עזריה הכהן י' לעזרא כבר אמרנו למעלה שהיה עשיר שהיה נותן למלך י"ג אלפים עגלים ממעשר בכל שנה ואינו זה מעשר בהמה כי אחר החרבן גזרו שלא יוציאו מעשר בהמה שלא יבא לידי תקלה וכשהיה בן י"ח שנים לפחות היה ה' שנים אחר החרבן שהיה נשיא ריב"ז ועוד רבן גמליאל וכן פירשו התוספות ובעבור שלא מיחה בשכנתו בפרה שיוצאה בשבת ברצועה שבין קרניה נקראת על שמו. ובעל המכתם אמר ביום טוב כי בירושלמי אומר אשתו היתה ונקראת פרתו כמו בשמשון לולי חרשתם בעגלתי. [הגה"ה. ספר ראשית חכמה שער התשובה מביא הירושלמי מסכת שבת ארז"ל אמר ר' חנינא פעם אחת יצאת והושחרו שיניו מן הצומות עכ"ל]. וכן הוא בפרק ב' דביצה (דף כג א) ובסוף מכילתא דר' ישמעאל מעשה בלוי הסדר וברבי ישמעאל בנו של ר' אלעזר בן עזריה והוא בן י"ח שנים כשקבל הנשיאות ונולדו לו סימני שיבה עד שאמר הרי אני כבן ע' שנה. ובירושלמי פ' תמיד נשחט שהיה בן י"ג שנים ולי נראה שלא נניח הפשט והיה יותר מע' שנה שאמר הרי אני כבן ע' שנה והירושלמי לא דבר בזה של כבן ע' שנים ובפרקא קמא דיבמות (ט"ז א) אמר ליה ר' דוסא בן הרכינס בן יש לו לעזריה חברנו עליו נאמר ולא ראיתי צדיק נעזב שגם אביו היה עשיר גדול וחכם וחסיד וצדיק והיה מפרנס לשמעון אחיו שמעון אחי עזריה, גם בנו זה ר' אלעזר היה דרשן גדול ולא היה דורו יתום וזכות אבות ועושר. והיה דורש שבת א' אחר שנעשה נשיא ורבן גמליאל ב' שבתות. ופ' תמיד נשחט בירושלמי אחר שהחזירו לרבן גמליאל נשיא נשאר ר' אלעזר בן עזריה לאב ב"ד כדי שלא יורידוהו מגדולתו. ושבחיו וחכמתו רבו מלספור והוא רבו המובהק לר' יהודה בר אלעאי ונקרא קופה של בשמים ר"ל הגדות והלכות וכל דבר, ודע שבכל מקום שנזכר בתלמוד שונה הלכות הוא המשנה לבדה פלוני תני הלכתא וספרא וספרי וכו'. וכן היה עשירי לר' אלעזר זה ר' עזריה שהיה חכם ודרשן כדאיתא בפ' כל המנחות (דף נ"ג א) אמרו ליה רבנן לר' פרידה ר' עזריה בריה דרבי אבטולס דהוא עשירי לר' אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא פרש"י ר' אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא ונשמר רש"י שלא נפרש דעשירי לעזרא חוזר לר' עזריה וכן זו הגרסא בשאלת צ"ד מרבי יצחק בר ששת וכיון דר' פרידה היה אז בזמן רבי אמי הוא גורס בטוב אמר ר' פרידה אי בר אורייאן הוא יאי אי בר אבהן ובר אורייאן יאי ויאי בר אבהן ולא בר אורייאן אישא תיכלי אמרו ליה בר אורייאן הוא וכו'. ובפרק כיצד מעברין בעירובין (דף נ"ד ב) דר' פרידה הוסיפו לו ארבע מאות שנים והוא וכל דורו לחיי העולם הבא ששנה ת' פעמים משנתו לתלמידו פעם שנית. וזקנו של פרידה מצא גלגלת יהויקים שכתוב בה זאת ועוד אחרת והיה בזמן רבי אמי וכן במגלה (דף נ"ז ב) שהאריך ימים. רבי ישמעאל כבר הארכנו למעלה בו ונשאר בספק אם הוא כהן ואמר רבינו חננאל כי הוא אשר פדאו ר' יהושע בן חנניה ואינו נראה זה כי הוא לא פדה אלא לר' ישמעאל בן אלישע. רבי יהושע בן קרחה בפרק שואל בשבת (דף קנ"ב א) שהיה הוא עצמו קרח כמו שמפורש שם במעשה המין הסריס אבל בעל הערוך פירש שהוא על שם אביו ר' עקיבא שנקרא קרח כדאיתא בסוף בכורות (דף נ"ח א) שאמר בן עזאי כל חכמי ישראל כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה וכן פירש רש"י בסוף בכורות (דף נ"ח א). ורשב"ם בפרק ערבי פסחים (דף קי"ב. ד"ה ריב"ק) ואמר כי בגמרת סוטה אומר חוץ מן הקרח הזה. ובפרק ארבע דכתובות בתוספתא מעשה ביהושע בנו של ר' עקיבא שנשא על מנת שתהא זנתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה וכשהיו שני בצורת עמדו וחלקו התחילה קובלת עליו לחכמים וכשבא לב"ד אמר להם היא נאמנת עלי מכל אדם אמרה להם ודאי כך התנה עמי אמרו לה חכמים אין כלום וכן נראה דרך סברא כי בפסחים ובפרקא קמא דשבועות (דף ו' א) ובכל מקום אומר אמר ליה ר' עקיבא לר' יהושע בנו וכן כפי הזמן הארוך שהיה ששאל לו רבינו הקדוש באי זה זכות הארכת ימים כדאיתא במגלה (דף כ"ח א) שזכה לימים ארוכים כמו אביו. וכן אמר במשנה רבי עקיבא בעדויות שהאב זוכה לבניו בחיים ובנוי בעושר כפי הטבע וכן שהיה יושב בישיבת רבן שמעון בן גמליאל אביו של רבי והיו לפניהם ר' אלעזר בר שמעון ורבי כדאיתא בפרק השוכר הפועלים (דף פ"ד ב). וזה היה כי כיון שמת ר' עקיבא ולקח רשב"ג הנשיאות ישב בנו של ר' עקיבא עמו, אבל בשבת בפרק שואל (דף קנ"ב א) התוספות משום רבינו תם מאריכין בראיות חזקות דלא היה ר' עקיבא אביו אלא אינש אחרינא היה שמו קרחה וקרחה הוא שם אדם כמו קרח וזה נולד זמן רב קודם ר' יהושע בנו של ר' עקיבא ע"כ. וכן נראה יותר דהיה לו לומר בן הקרח שם תאריי ועוד בעבור פעם א' שקראו בן עזאי כן במקרה יהיה שם בנו לעולם נקרא כן ובפרק חלק יש ר' יהודה בן קרחה אולי שהיה קרח או היה אחיו. חנניה איש אונו ומאונו ללוד ג' מילין כדאיתא בסוף כתובות (קי"א ב). וכבר הזכרנוהו כי הוא מחמשה הדנים לפני חכמים בן עזאי ובן זומא חנן וחנניה ובן ננס בפרק שני דמעשר שני ובפרקא קמא דסנהדרין. ויש גרסא חנניה בן חכינאי ושמעון התמני במקום חנניה איש אונו ובן ננס. רבי שמעון בן ננס חבירו של רבי ישמעאל שקלסו בסוף בתרא והוא מחמשה הדנים לפני חכמים ונקראו על שם אביהם ובן עזאי ובן זומא מפני שמתו בחורים ולא הגיעו לסמיכה אמר קודם שנסמכו נקראו כן ואחר כך נקראו בשמם ר' שמעון כמו שאמרנו בבן זכאי ובבן בתירא ובבן תימה. והיה חכם בדינין ויהיו דבריו עם ר' עקיבא. רבי יוחנן בן ברוקה חבירו של ר' אלעזר חסמא שהלכו לקבל פני ר' יהושע בפקיעין בזמן ר' אליעזר בן עזריה (חגיגה דף ג א). רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה הוא חבירו של רבי בזמן ר' שמעון בן גמליאל אביו עם ר' חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי והוא האמור באבות. רבי יוחנן בן גודגדה הלוי מהשוערים. ואף על גב דבסוף פרק החליל (דף נ"ו ב) שם אומר דמגיפי שערים שכרן מלחם הפנים ואינו מותר אלא לכהנים לא קשיא כי גם היו שם כהנים שוערים בשלשה מקומו' כדאיתא במסכת תמיד (דף כ"ה ב). וזה לוי שוער ושם אביו גודגדה כמו שנראה בפ' הדר עם הנכרי ביהודה בן גודגדה והיה בזמן המקדש כדאיתא בתוספתא בפ' שני דשקלים שהיה ממונה על נעילת שערים בזמן המקדש עם ר' יהושע בן חנניה משורר והיה חכם גדול במספר ובתכונה. ובהוריות (דף י' א) מביא מעשה שהלך רבן גמליאל ור' יהושע בספינה ושטעו בים וכלה המזון לרבן גמליאל אבל לרבי יהושע היה לו מזון רב ושאל לו רבן גמליאל למה היה לו זה המזון אמר לוי מפני שיש כוכב שעולה לשבעים שנה ומטעה את הספנים וכן הוא האמת בתכונה שבשבעים שנה הולכים הכוכבים הקיימים מעלה אחת וכן כתב הראב"ע. וכן אני ראיתי בנסיון מבטלמיוס ועד עתה שיש אלף וש"ע שנים. אע"פ שבטלמיוס חשב שתנועתם בק' שנה וכן בעל כתר מלכות. וזה כתבתי להראות לך חכמתם באמת כמו שתראה במולד הלבנה שתמהו כל חכמי האומות ואמרו כי זה הדקדוק מהיצירה ועד עתה לא נשתבש אפילו חלק אחד כי זה דבר אלהי וכן האמת, ובברייתא של שמואל כי יששכר עלה לרקיע והביא תתר"ף חלקים. ונחזור למה שהיינו בו כי אמר לו שזה מטעה הספנים ואמר לו כיון שאתה חכם כל כך כיצד נכנסת בספינה ולא יש לך עושר ואני תמיה והם שהיו עשירים למה ירדו שהם ר' גמליאל ור' אלעזר בן עזריה, ור' עקיבא אמר אל תתמה עלי כי יש ב' חכמים ביבשה ר' יוחנן בן גודגדה ור' אלעזר חסמא שיודעין לשער כמה טיפין שבים ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש ואמר לו כשנצא ליבשה זכור לי עליהם ואושיבם לראש כדי שיהיה להם פרנסה ושלח בעבורם ולא רצו ואמר להם אתם חושבים שאני נותן לכם שררה אני נותן לכם עבדות שנאמר אם תהיה עבד לעם הזה וכו'. ובספרי פרשת אלה הדברים אמר שהושיבן ר' גמליאל בישיבה זולתי ששם אומר שהיו ר' יוחנן בן נורי ור' אלעזר חסמא אבל נוסח התלמוד עיקר. אבל ר' יוחנן בן נורי גם הוא היה בזמן ההוא וכשהושיבן לא הרגישו התלמידים, לעת ערב הלכו וישבו אצל התלמידים וכך היתה מדתו של ר' גמליאל כשהיה נכנס ואומר שאלו בידוע שאין שם קינטור ואם לא היה אומר שאלו בידוע שיש שם קינטור נכנס ומצא רבי יוחנן בן נורי ור' אלעזר חסמא אמר הודעתם לצבור שאתם מבקשים לעשות שררה על הצבור לשעבד ברשותכם מכאן ואילך משועבדים לצבור, וכן נאמר בעוזיהו כשלא היה דן והיה מצורע בבית החפשית וכן זה בהוריות (דף י' א). ובני בתו של ר' יוחנן בן גודגדה או בני אחותו היו בישיבת רבי והיה אלמים ושומעין והתפלל רבי עליהם ודברו והיו שומעים והיו יודעים כל התלמוד כדאיתא בתחלת חגיגה (דף ג' א). ובירושלמי (פרק א' הלכה א') בריש תרומות תניא ר' יהודה אומר מעשה בבניו של ר' יוחנן בן גודגדה שהיו כלן חרשים ר"ל אלמים והיה כל טהרות שבירושלים נעשין על גביהן וזה מפני שאין צריכות מחשבה אבל בתורם אין תרומתו תרומה אבל חרש המדבר ואינו שומע אם תרם תרומתו תרומה. וכן בתוספתא בריש תרומות אמר ר' יהודה בניו של ר' יוחנן בן גודגדה חרשים וכו'. ויהודה בן גודגדה הוא בברייתא תלמיד ר' אליעזר. רבי אלעזר חסמא הוא תלמיד רבי עקיבא וחבירו של ר' יוחנן בן ברוקה שאומר בפרק אחרון (דף ל"ה א) דראש השנה שירד לפני התיבה ופירש רש"י לפי שמצוה להתפלל במקום נמוך קתני ירד. וכן חבירו רבי יוחנן בן גודגדה וזה רבי אלעזר היה תוכן ומספרי כמו שאמרנו והמשנה מעידה על זה שאמר תקופות וגימטריאות פרפראות לחכמה. ובזה טעו קצת מהמפרשים שחשבו גימטריאות שהוא מדבר בענין פסוקים ודרשות כמו מנין רד"ו והדומה וזה אינו אמת כי זה הוא גופה של תורה וקבלה לא פרפראות שאינו עיקר המזון נניח פירושי' אחרים שיש במלת פרפראות, אבל גימטריא חבירו מעיד עליו שהוא צריך לתקופו' שאמר שהם הקפות השמים. וצריך חכמת הנדסה ושיעור ומדידה כמו שאמר עליהם התלמוד שיודעים לשער טיפים שבים והוא לשון יוני גימטריא, מיטריא הוא מדידה וגי הוא ארץ. ר"ל מדידת הארץ כי מכאן ידעו שאר מדות השמים. וכן תראה לחכמת החול בגורלות שקראו לה גמינסיא ומיניסיאה ר"ל נבואה. ונקרא חסמא כאמור בויקרא רבה בפרשת אחרי מות ששאלו לו דברי ברכות כמו שבעה ברכו' של חופה והדומה דברים שלא הורגלו החכמים ואמרו על מגן קורין לך רבי ובעבור זה נקרא חסמא מלשון לא תחסום שור עד שהלך ולמד לפני רבי עקיבא שהיה מלמד לתלמידים שיהיו אנשים בכל כדאיתא במדרש חזית. ויש נוסחאות בזה המעשה כיצד היה והכל דרך אחת שאמרו לו למפריס על שמע ולא ידע כי לא הורגל עד שבא אצל ר' עקיבא ולימדו. וכן אמרו לו מהו למקרב אמר לא, ופירש הערוך לדרוש כמו הוא קרוי ותנוי וקריב ופייטן, אבל בפירש התפלות אומר כי שליח ציבור נקרא קרוב משום כי הוא כמו כהן המקריב וכן במדרש שיר השירים ר' אלעזר בר שמעון קרוי ותנוי וקרוב ופייטן. ובירושלמי (ברכות פרק א' הלכה ה') ר' זעירא הוה סמוך לקרובא כדי לשוח תחלה וסוף. ובבראשית רבה פנחס ור' לוי ור' יוחנן בשם ר' מנחם דמן גליא זה שעובר לפני התיבה אין אומרים לו בא והתפלל אלא בא וקרב קרבנות צבור עשה צרכנו ופייס בעדנו. רבי יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר והוא מעשרה הרוגי מלכות. ויש אומרים כי רבי אלעזר בן דמא מעשרה הרוגי מלכות ולא ר' יהודה, וזה ר' יהודה הוא בסוף פרק השוכר את הפועלים (דף צ"ד א) והלכה כוותיה, ומאמרו הנכבד נזכר בפרק ערבי פסחים (דף קי"ב א) על מאמר ר' עקיבא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ותנא דבי אליהו ר' יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וכו'. ובמגן אבות כתב ר' דוראן כי הנמר הוא ממזר כשהלביאה היא מתחממת והולכ' לבקש הארי ומצאה חזיר הבר ובא על הלביאה, וכשהארי מרגיש בדבר בא להרוג החזיר והחזיר מטנף עצמו והארי שהוא מלך מצד אסטניסותו עוזבו שכל ממזר הוא עז פנים. רבי אלעזר בן דמא יש נוסחאות בפירוש המשנה שכתבו ג"כ בזה הכת ר' אלעזר בן דמא. ואולי הוא בן אחותו של ר' ישמעאל הנזכר בפרק הרואה (דף נו ב) ובפ' ב' דעבודה זרה (דף כז ב) בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל חסיד גדול וחכם שמת מנשיכת נחש ולא רצה להשתמש בלחשים על זו המכה שלא לעבור על דברי חביריו שלא ישכנו נחש דרבנן על אותו עון שהוא יותר חמור מנשיכת זה הנחש שמיד מת ולא הרגיש בדבר וקרא עליו ר' ישמעאל אשריך וכו'. וכן בפרק ב' דעבודה זרה ירושלמי (הלכה ב') ולא נשכו נחש בתמיה אלא שלא ישכנו נחש לעתיד לבא. ועוד שם יכולה האשה להטמין עצמה ולומר גויה אני ולא האיש, אבל בירושלמי מזכיר זה המעשה ביהושע בן דמא שנשכו נחש ובא יעקב תלמיד ישו לרפאותו בשם ישו ולא הניחו רבי ישמעאל דודו וא"כ שמו ר' יהושע ולא ר' אלעזר כי ר' אלעזר בן דמא הוא מעשרה הרוגי מלכות ולא ר' יהודה בן תימא ויהיו רב וזה ר' אלעזר אחים. ובפרק שתי הלחם (דף צט ב) שאמר בן דמא לרבי ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמה יונית אמר ליה בקש שעה שלא יהיה מן היום ולא מן הלילה שנאמר לא ימוש ספר וכו' ובתוספתא דפרק ב' דחולין אומר ר' אלעזר בן דמא שנשכו נחש וכו' ואמר לו ר' ישמעאל אשריך בן דמא שיצאת בשלום ולא פרצת גדרן של חכמים שנאמר ופורץ גדר וגו'. והחבורה השלישית הוא ר' מאיר הגר צדק כמו ר' עקיבא רבו המובהק ור' עקיבא מינה לרבי מאיר ולר' שמעון ישב מאיר תחלה נתכרכמו פניו של ר' שמעון אמר ליה ר' עקיבא דייך שאני ובוראך מכירין כחך. ובפרק הנזקין (דף נו א) ששלח קיסר לנירון שר צבאו לירושלים קודם ששלח לאספסיינוס ושאל פסוק לתינוק ואמר ונתתי את נקמתי באדום ואמר בעא קודשא בריך הוא לאחרובי ביתיה ובעא לכפורי ידיה בההוא גברא ונתגייר ויצא ממנו זה. [אמר ש"ש בימי חורפי חרפוני צוררי הדוברים על צדיקים עתק כי אמרו איך איפשר שנירון קיסר יחיה אחר נפלו לפני אויביו ברומה כי שמה כתרוהו מנוחה הדריכוהו עד הרגם אותו שרי החיל כאשר הוא מבואר ומוסכם בספר זכרוניהם משלי אפר. ואני הייתי משיב להם כי לא אמר בגיטין נירון קיסר רק נירון שר צבאו ואיפשר שזה נתגייר. אחר כך ראיתי בספר זכרון חיי המלכים העשוי אחר כך זמן רב אמר שקצתם אמרו שמת נירון קיסר וקצתם אמרו שברח ולא נודע מקומו איו עד שאמר אגוסטין הכומר הגדול שנירון קיסר יהיה אנטי קרישט"ו רוצה לומר הפך דתם. והנה ראה גם ראה היאך דברו רבותינו זכרם לברכה נכוחה ואין להרהר עליהם כי כל דבריהם האמת והצדק]. ובפ' היה נוטל בסוטה (דף כ א) בראשונה למד לפני ר' עקיבא ולא היה מבינו מצד הפלפול ובא ולמד לפני ר' ישמעאל וגמר ואחר כך חזר לפני ר' עקיבא ולמד בסברא ופלפול וכן כמו זה בפרק קמא דעירובין (דף יג א). ועוד היה רבו אלישע בן אבויה הנקרא אחר ותוכו אכל וקליפתו זרק וכעס ר' יוחנן על ר' מאיר כשבא להצילו בעול' הזה כדי שיכנס בגן עדן שהיה דינו תלוי אם יכנס אם לא ועשה שיעלה עשן מקברו כדי שיקבלו דינו ואמר ר' יוחנן מה רבותיה לשרוף את רבו אלא שיהיה מכניסו באור החיים בלי שום דין כמו שעשה וא"כ הוא בכלל הצדיקים כמו שאמרנו בזכות התורה שלמד ושלימד. ובירושלמי דכלאים (עיין כלאים פרק ג' משנה ז) כי בתחלת חייו של ר' ישמעאל ר"ל כשהתחיל ללמוד קרא עם ר' מאיר ולמד בסוף ימיו עם ר' יוסי בן החוטף אפרתי, והיה ר' מאיר לבלר ר"ל סופר כמו נחום הלבלר והיה יודע כל התורה בדקדוק על פה והלכה כר' מאיר בגזרותיו אבל לא בקנסותיו ומכריזין עליו ברקיע הזהרו בר' מאיר כדאיתא בסוף קדושין (דף פ"א א). ובירושלמי פרק היה קורא (הלכה ז) ר' יוסי בן חלפתא היה משבח קמייהו דצפורים דרבי מאיר אדם גדול הוא אדם קדוש הוא צנוע הוא. וכן בתוספתא בפרק י"ב בשבת שחלה ר' מאיר והיה עושה לו רפואה ר' שמעון בר אלעזר תלמידו ולא הניחו ואמר לו אע"פ שאני מתיר לא מלאני לבי מימי לעבור על דברי חבירי. ובעירובין (דף י"ג ב) אומר שידוע לפני הקב"ה שאין בדורו כמותו אלא שלא עמדו חביריו על סוף דעתו שהיה אומר על טהור טמא ומראה לו פנים וכן על טמא טהור והיה יודע משלות שועלים, משמת ר' מאיר בטלו מושלי משלים שהיה יודע שלש מאות משלות שועלים. וגם נראה שהיה ר' טרפון רבו כמו שאמרנו למעלה שהיה מגיע לכתפו כי כל המוזכרים שם כלם היו רבי ותלמיד, והיה חותנו רבי חנניה בן תרדיון אשתו ברוריה החכמה וכל מעשה ברוריה בתחלת מסכת עבודה זרה (דף יח.: -) וכשמתה אשתו ירד לבבל מפני הבושה של אשתו, ויש אומרים מפני השמד כשהרגו לחותנו והציל בתו אחות אשתו מקובה של זנות שרשם פניו הקיסר כדי שיכירו אותו ואז אליהו ז"ל הצילו וברח לבבל והיה איש יפה מאד כשמו שהיה מאיר ביופיו כל הבית כנזכר במדרשות. ובפרק חבית (דף קמז א) ובתחלת חולין (דף ו ב) נראה שהיה לו אשה אחרת שאומר העיד ר' יהושע בן זירון בן חמיו של ר' מאיר וכו' והוא רבו של רבי, אבל נראה שלא למד כל כך שאמר רבי שראה לרבי מאיר מאחריו וכן רב וזכה לתורה וכ"ש אם היה רואהו בפניו. וכן כשעשה רבי חופה לבנו ובא ר' מאיר ואמר הותרה שבת ואמר רבי מי הוא זה שבא לרדותנו וכו' אבל רוב סתם משנה הוא ר' מאיר. ואע"פ שבברייתא חולק בפירוש ר' מאיר עם רבי יהודה הלכה כרבי מאיר כיון דסתם לן כר' מאיר במתניתין ואע"פ כי ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה כמו שכתב רב אלפס בפ' כל הכלים נגד בעל הלכות גדולות, ובעירובין בפרק קמא (דף יג ב) תנא לא ר' מאיר שמו אלא ר' מיאשה ונקרא ר' מאיר שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה ולא ר' נהוראי שמו אלא ר' נחמיה שמו ולמה נקרא שמו ר' נהוראי שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה. ומכאן פירש הרמב"ם בפ' ששי ר' מאיר נקרא ג"כ ר' נהוראי והענין אחר. ושמו בעיקר ר' נחמיה ע"כ. ובסוף פרק חבית (דף קמז ב) על משנת ר' נהוראי תנא לא ר' נהוראי שמו אלא ר' נחמיה שמו ואמרי לה ר' אלעזר בן ערך ולמה נקרא שמו ר' נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה ושם הדבר בספק. ויותר קשה מזה כי ר' נחמיה לחוד ור' מאיר לחוד כי בפרקא קמא דסנהדרין (דף יד א) אומר כי לר' מאיר סמכו רבי עקיבא ולא קבלוהו משום דקטן הוה ואחר כך סמכו ר' יהודה בן בבא עם חמשה זקנים חביריו של ר' מאיר. ואלו הם ר' מאיר ור' יוסי ור' אלעזר בן שמוע ור' יהודה בר אלעאי ור' שמעון, ורב אויה מוסיף שסמך ג"כ לר' נחמיה וא"כ ר' נחמיה אינו ר' מאיר, ועוד דאמרינן סתם מתניתין ר' מאיר סתם תוספתא רבי נחמיה. ואני הייתי מפרש מה שאומר בפרקא קמא דעירובין (דף יג ב) הוא בעבור שהביא כי ר' מאיר היה שמו ג"כ רבי מיאשה הוסיף שם שגם יש חכם אחר שנקרא רבי נהוראי ור' נחמיה. וכן בפ' ערבי פסחי' (דף קיג ב) כשאמר מחכם אחד שיש לו שמות הרבה זכר אחרים שיש להם שמות איסי בן גמליאל יוסף איש הוצל ר' יצחק נפחא וכן בשבת פרק חבית (דף קמז ב) אלא שזה של שבת איני יכול להעמידה לבד לר' נחמיה כי גם נראה שאמר על ר' אלעזר בן ערך שנקרא ר' נהוראי, אבל מה שאמר שם תנא לא רבי נהוראי שמו אלא ר' נחמיה וכו' בא בטוב לפרושי כיון שיש סברות שם שאומרים ואמרי לה ר' אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא ר' נהוראי וכו'. ואחר זה מצאתי כי ר"ח פירש כמו שאמרתי כי ר' מאיר נקרא רבי מיאשה, ור' נחמיה הוא ר' נהוראי וכן ר' אלעזר בן ערך נקרא ר' נהוראי. ובמשנת סוף נזיר (דף ס"ו א) ר' יוסי חולק עם ר' נהוראי ומשם נראה שאינו ר' אלעזר בן ערך שלא היה בזמנו. וכן בסוף קדושין (דף פ"ב א) עם ר' מאיר ור' יהודה וכן נראה שפירש רש"י כי בפרק ב' דסנהדרין בפרק כ"ג (דף כ ב) נוסחא של ברייתא ר' נחמיה אומר ור' נהוראי אומר כן וכו' ופירש רש"י רבי נהוראי אמר לא גרסינן לה בתוספתא ושיבוש הוא בספרים דהא קיימא לן בערובין (דף י"ג ב) דהא ר' נחמיה הוא רבי נהוראי. [אמר ש"ש עוד תימה על מי שאומר שרבי מאיר הוא ר' נהוראי שאם היה שמו ר' מאיר למה החליפוהו בנהוראי אחר שמאיר הוא לשון אורה ונהורה עמיה שרי]. והכלל העולה כי יש ר' נחמיה חבר לרבי מאיר ואינו כמו שאמר הרמב"ם וכן ר' נהוראי לא נאמר על ר' מאיר כי אם לרבי נחמיה או לרבי אלעזר בן ערך. ומה שאני תמיה יותר על הרמב"ם ז"ל כי השם המוסכם לדעת הכל שר' מאיר נקרא ר' מיאשה למה לא הזכירו ורבי מאיר נקרא חכם וסופר וקפיד בשמות האנשים. ובסוף הוריות (דף י"ג ב) שהיה ר' מאיר חכם ורבי נתן אב"ד כמו שאמרנו למעלה ושינה שמותם רבן שמעון בן גמליאל הענוותן אביו של רבי משום שהיו רוצים לביישו וקרא לר' מאיר אחרים אע"פ כי לפעמים בתלמוד אחרים אינו ר' מאיר כי ר' מאיר חולק עם אחרים אלא נאמר שזה הוא על הרוב ואחר אותו מעשה כי מה שנאמר בראשונה משמו נאמר. וכן אמרנו למעלה כל מקום שאומר משם רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא הוא ר' מאיר ששמש את שניהם ואפילו בן עזאי שהיה קודם לר' מאיר אמר חבל לבן עזאי שלא שמש לר' ישמעאל. וכבר ידעת כי בבתרא אומר כי בן עזאי תלמיד חבר לר' עקיבא ומזה נראה שלא היה רבי ישמעאל תלמיד לר' עקיבא. ור' מאיר מת קודם ר' יהודה ור' יוסי חבריו כדאיתא בפרק ב' דקדושין (דף נ"ב ב) ובנזיר (דף מ"ט ב) כשנכנס סומכוס ללמוד לפני ר' יהודה וכן ר' יוסי מת קודם ר' יהודה כדאיתא בפרקא קמא דסוכה (דף ט"ז ב) ובפרקא קמא דראש השנה (דף י"ט א) ר' מאיר כמה דורות אחר החרבן, ר' מאיר תלמיד ר' עקיבא ור' עקיבא תלמיד ר' אליעזר ור' אליעזר תלמיד ריב"ז שבימיו נחרב הבית וכו'. אבל עם כל זה ראינו שהיה בזמן הראשונים שאמר ר' יהושע יפה אמרה ברוריה. וכן פירש"י בפ' ד' מיתות בית דין (סנהדרין דף נ"ח. ד"ה ואיכא) כי ר' מאיר תלמיד ר' אליעזר הגדול וכן ר' מאיר תלמיד ר' עקיבא ומשניהם למד. רבי אלעזר בן שמוע הכהן שהאריך ימים שהיה לו לרבי קצת לימוד ממנו כדאמרינן סוף פ' הערל (דף פ"ד א) תניא אמר רבי כשהלכתי ללמד תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע חברו עלי תלמידיו כתרנגולין של בית בקיא ולא הניחוני ללמוד תורה אלא דבר אחד במשנתינו ר' אליעזר אומר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר פירש רש"י של בקיא בקיאין וחריפין ואינן מניחין תרנגול ביניהם. וכן בפרק הקומץ (דף י"ח א) אמר רבי הרצתי מדותי לפני ר' אלעזר בן שמוע ומצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו והיה חביב לפניו עד לאחת, וכן בזבחים אמר רבי כשהיינו יושבין לפני ר' אלעזר והיה איסי הבבלי לפניו והיה חביב לי עד לאחת. ור' יהודה בן שמוע היה תלמיד ר' מאיר והוא ביטל הגזרה של שמד כדאיתא בפרקא קמא דראש השנה (דף י"ט א) שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו בניהם ושיחללו שבתות ואולי היה אחיו של זה רבי אלעזר קטן ממנו או קרובו ור' אליעזר סתם במשנה הוא זה. רבי יהודה בר אלעאי שהיה מתעטף בסדינין המצוייצין כמלאך ה' בע"ש. והוא ראש המדברים בכל מקום כמאמר קיסר כדאיתא בפ' במה מדליקין (דף ל"ג ב) וכל מקום שאומר מעשה בחסיד אחד נאמר עליו או על ר' יהודה בן בבא החסיד כמוהו שהוא סמכו כמו שאמרנו למעלה על ר' מאיר. ורבו המובהק ר' אלעזר בן עזריה וכן ר' עקיבא ור' יוסי הגלילי והוא האריך ימים על חביריו ומשנולד עד מותו לא נמצא שחטא אלא במעשה שמביא בקמא שהיה גונח מלבו ונתנו לו חלב עז והיה העז קשור לו בכרעי המטה ועבר על דעת חביריו בשוגג שאין מגדלין בהמה דקה וכו', והוא העיד שכל ימיו לא חטא אלא בזה והיה בזה המעשה הוא או ר' יהודה בן בבא כדאיתא בתמורה (דף ט"ו ב) ובפרק הגוזל קמא (דף ק"ג ב) ושלא נקרא חסיד אלא שיהיה מעיקרו כל ימיו. בריש פ' הרואה (נה ב) מטרונה אמרה לו פניו דומה למלוה ברבית ומגדל חזירים אמר לה שניהם אסורין אלא כ"ד בתי כסאות היו לו. ירושלמי בפרק ערבי פסחים (הלכה א) ר' יהודה בר אלעאי שתי ד' כסי דלילי פסחא וחזיק רישיה עד חגא דסוכות חמתיה חדא מטרונא אפוי נהירין אמרה ליה סבא סבא חד מן תלת מילין אית בך או שתי חמר את או מלוה ברבית את או מגדל חזירים את אמר לה תפח רוחה דההיא אתתא חדא מן תלת אלין מלייא לית בי אלא אולפני שכיח לי דכתיב חכמת אדם תאיר פניו ור' אלעאי אביו הוא תנא תלמיד ר' אליעזר. ובפרק הקומץ (מנחות דף י"ח א) כי גם ר' יהודה תלמיד ר' אליעזר אולי מפני שהיה רבי אלעאי אביו תלמיד של ר' אלעזר. ובפרק הנודר (נדרים דף מ"ט ב) כי אזיל לבי מדרשא שקל גולפא אכתפיה ואמר גדולה מלאכה שמכבדת בעליה ושאשתו עשתה לו מעיל צמר טוב וכד מכסו ליה אומר ברוך שעטני מעיל ושגזר רשב"ג תענית ור' יהודה לא אתא דאמרי לית ליה כסוי שדריה גלימא ולא קביל והסיר המחצלת שתחתיו והראה לו עושר מיהו לא ניחא ליה דאתהני בעלמא הדין וזה היה דרך נס. ובסוף מועד קטן (דף כ"א א) שמת בנו של ר' יהודה בר אלעאי והיה עמו ר' חנניה בן עקביה תורגמן וכן הוא בפ' עשירי ממסכת שמחות ור' אלעאי אביו חבר לר' ישמעאל. בפרקא קמא דגיטין (דף ו ב) בא אחד לפני ר' ישמעאל ורבי אלעאי וכשנדבר בו בעז"ה אפרש יותר. ומה שקשה לי יותר שם איך ר' אלעאי שהוא אביו של רבי יהודה ור' יהודה רבו של רבי הביא קושיא ממתניתין שעשה רבי ממאמר ר' מאיר שהוא אחרון לו לר' ישמעאל, ועוד שר' מאיר תלמידו של ר' ישמעאל כאשר אמרנו בר' מאיר. ועוד נראה משם כי ר' ישמעאל גדול מר' אלעאי שקרא לו רבי ור' ישמעאל קרא לו בני. ואחר זה מצאתי בתוספת' דגיטין זה המעשה ולא הזכיר ר' אלעאי לר' מאיר ויישר בעיני. וזה ר' יהודה סתם חולק עם ר' שמעון חברו, ותימה על הרמב"ם ז"ל שהביא בזאת החבורה ר' מאיר ור' יוסי ור' יהודה ור' נתן שהיה יותר אחרון מר' שמעון בן יוחאי והביאו בכת הרביעית לר' שמעון עם רבי וזה ודאי בטעות מפורסם כפי הנראה מהתלמוד ולכן בעזרת האל אביאהו מיד אחר זה החסיד. ובפרקא קמא דע"ז (דף ח ב) שסמכו ר' יהודה בן בבא ור' יהודה חכם לכשירצה לכשיתישב בדעתו שהיו בניו מתים בחיוי. ויש אומרים שהוא ראש המדברים. ובסוף פ' האומר בגיטין (דף ס"ז א) תוספות חכם לכשירצה יותר מר' מאיר ודילמא ר' מאיר חריף ומקשה ור' יהודה מתון ומסיק וכן כהאי גוונא בסוף הוריות (דף י"ד א). ורש"י פירש כשרוצה להיות מתון ומתיישב בדבריו חכם והוא נמצא לפני ר' טרפון במגלה ובפרק ששי מנדרים. וכבר ידעת שסתם ספרא הוא ר' יהודהכא סתם אליבא דר' עקיבא אשה יראת י"י היא תתהלל זה דורו של ר' יהודה בר אלעאי שהיו ששה חכמים מתכסים בטלית אחת ועוסקים בתורה. וזה ר' יהודה כשהיה קטן קרא המגלה לפני ר' טרפון שמכשיר בקטן וכן לפני רבן גמליאל למד הוא וחנניה בן עקביה בפ' ח' דכתובות (משנה א') וכן בפ' הבונה (במס' שבת) ר' גמליאל רבו של ר' יהודה וכן אומר משום ר' יוסי הגלילי בפ"ח דקמא. רבי שמעון בן יוחאי הוא סתם ר' שמעון ואביו נקרא יוחאי כדאיתא בפסחים (דף קיב א) שאל ר' שמעון לר' עקיבא כשהיה אסור בבית האסורים שילמד לו תורה ואם לאו אני אומר ליוחאי אבא ומוסרך למלכות ואמר לו יותר משהעגל רוצה לינק וכו'. והוא הידוע בכל העולם תלמיד מובהק לר' עקיבא והיה תלמיד ג"כ בזמן ר' יהושע ורבן גמליאל בפ' תפלת השחר (במס' ברכות) וסתם ספרי הוא, וכן ספר הזוהר המאיר לכל העולם הנקרא מדרש יהי אור שהוא מסודות התורה והקבלה כנוהו על שמו אע"פ שהוא לא עשאו כיון שתלמידיו ובנו ותלמידי תלמידיו עשוהו על מה שקבלו ממנו כמו שאמרנו שהמשנ' וספרא וספרי ותוספתא כולהו אליבא דר' עקיבא, אע"פ שאלו הספרים נעשו על פיו יותר מס'כב שנה אחר מותו. ובעבור זה דברי הזוהר הם יותר אמתיים כי הם דברי האחרונים שראו המשנה ופסקי ההלכות ומאמרים מהמוראים שם ונתגלה זה הספר אחר הרמב"ן והרא"ש שלא ראוהוכג. וכבר הוא מוסכם בישראל שהדבר שלא יחלוק על התלמוד ואין מפורש בתלמוד ומצינו שם מפורש שמקבלים אותו כמו אמן של גאל ישראל, אע"פ שרש"י ורבינו חננאל ובעל הלכות גדולות ורבינו יעקב הזכירוהו, אבל בתוספות ובהרמב"ם ז"ל לא נמצא, אבל בפסקי ברכות נמצא שפסק הרא"ש כרש"י, וכן בקדוש של סעודה שלישית על היין שאינו מפורש בתלמוד, והרמב"ם אומר שצריך אע"פ שהרא"ש אומר שאינו צריך ונתן טעם כי כמו שהוא די בלילה בקדוש אחד כן הוא ליום. וזה הטעם חלוש כי בלילה לא יש אלא סעודה אחת וביום חייב ב' סעודות מדרשת הפסוק והזוהר מסכים לדעת הרמב"ם ז"ל. וכן בתפילין של חול המועד כי לא נשאם גאון וכן הראב"ד והרמב"ן שלא אסרו אותו חוץ מבעל ספר המצות והרא"ש ובתלמוד בבלי שלנו אינו מפורש אנו לוקחין סברת הזוהר שהוא אסור. וכן ברכת המזון שהרמב"ם פסק אינה טעונה כוס והרא"ש פסק שטעונה כו'. ומצאנו בזוהר שאינה טעונה כוס ביחיד כי אם בג' בזימון כמו הג' אבות וכן כתבו המחברים משם הרשב"א ז"ל והוא למד תורה ג"כ עם רבי יוחנן בן נורי בפרק קמא דעירובין ובגטין אומר (דף סז א) שקרא הרבה ושכח כל הדברים שאינם הלכה ואמר לתלמידיו שנו מדותי שהם תרומות מתרומות מדותיו של ר' עקיבא. וכבר ידוע מה שאומר בפרק ו' דיבמות אחר שמתו הכ"ד אלף תלמידים שבא ר' עקיבא ולימד אותם ר"ל לה' זקנים שהם ר' יהודה ורבי יוסי ור' שמעון ור' מאיר ור' אלעזר בן שמוע ושהם העמידו התורה, והוא ג"כ נסמך מרבי יהודה בן בבא והוא רבו של רבי, והוא בפרק לולב וערבה (סוכה דף מה ב) אמר ראיתי בני עליה והם מעטים וכו' עד שאמר אם שנים הם הוא ובנו ר' אלעזר הם וכי הוא בבנו יכולים לפטור העולם מדין ואם יותם בן עזיהו עמהם יכולים לפטור משנברא העולם. ובעל הערוך בערך פטר כתב כי נתברר לו לר' שמעון כי אלו השלשה ר"ל הוא ובנו ויותם בן עזיהו לא קבלו כלל שכר בעולם הזה מהשמור להם לעולם הבא לכן זכותם יותר משאר הצדיקים להגין על דורם. ובבראשית רבה מזכיר ר' שמעון לאחיה השילוני. וכן בזוהר ואולי זכר אלו שכבדו מאד לאביהם. וכבר הוא מפורסם כי היה מלומד בנסים כמו שנזכר במעילה שבא מארץ ישראל לרומי הוא ור' אלעזר ברבי יוסי חבירו וביטל השמד שחזרו לגזור שמד אחר שבטלו ר' ראובן בן אצטרוביל שהכירוהו שהוא יהודי. ושם היה ראש ישיבה אחר מתיא בן חרש ברומי ושם נזכר מעשה דבן תמליון שהיה שד ונכנס בגוף בת הקיסר והוציאו מגופה ר' שמעון ויכלה הזמן ולא יכלו דבריו כי כבר ידעת שהוא ובנו היו במערה מפני פחד השמד כדאיתא בבראשית רבה בפרשת ויבא יעקב שלם ובפרק במה מדליקין (שבת דף לג ב) והיה שם י"ב שנים וזימן לו הקב"ה מעין מים וחרוב והיו ערומים יושבים בחול עד צוארם ובשעת תפלה לובשים עד שבשרם היה פילי פילי ר"ל גומות וחבורות, ואליהו ז"ל היה בא אליהם וכשיצאו מהמערה שכבר בטלה הגזרה היו שורפים העולם עד שחזרו למערה שנה אחרת שהיו י"ג שנים ויצאו. ור' פנחס בן יאיר החסיד האמור בפרקא קמא דחולין (דף ז א) עם רבי הוא המלומד בנסים היה חתנו כפי הגמרא בפרק במה מדליקין (שבת דף לג ב) ושהיה חכם גדול קודם ר' שמעון, ומזה נראה שנפל טעות בגמרות ושהיה חותנו ובזוהר נראה הואכד חותן ר' שמעון ושהאריך ימים וכשמת ר' שמעון ראה לר' פנחס בן יאיר ולרב המנונא סבא שבאו ללוותו שמתו מקודם. והתוספות בפרקא קמא דחולין (דף ז א) כשחלק לו הנהר פירשו שם שר של ים השיבו או ר' פנחס היה מחשב בלבו מה הסיבה שלא חלק אם היה לשון לנהר לדבר ודומה לזה בפ' קמא דע"ז (דף יז א) על ר' אלעזר בן דורדייא שאמר שמים בקשו עלי רחמים ע"כ. וכן פירש רש"י שם בעבודה זרה שהוא כמו בפרק שירה אילנות מה הם אומרים וכו'. וזה המעשה של המערה הוא בפ' במה מדליקין (שבת דף לג ב) והוא ובנו ר' אלעזר נקברו במערה אחת כדאיתא בפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פד ב) ובתוספתא רשב"ג אומר משום ר' יהודה בן יאיר אולי הוא אח ר' פנחס בן יאיר. ואני תמיה כיון שמת רבי פנחס בן יאיר קודם ר' שמעון חתנו איך היה בבית רבי? רבי יוסי דצפורי. ואני תמיה מה שאומר בפ' במה מדליקין (שבת דף לג ב) ר' יוסי יגלה לציפורי והלא הוא ואבותיו היו בציפורי כי ר' חלפתא אביו בצפורי היה והוא סתם ר' יוסי בן חלפתא. ובסוף ראש השנה ר' חלפתא בציפורי ור' חנניה בן תרדיון בסיכנין וכן בפ' ב' דתעניות ובפ' ב' דסנהדרין כי ר' יוסי תקן תקנות וסתם סדר עולם הוא ר' יוסי, ואע"פ שמת בנו ר' חלפתא נכנס לבית המדרש ודרש כל היום כלו בציפורי. וזה ר' יוסי סתם הוא חבר החמשה שנזכרו סתם במשנה והוא היה חי אחר שמת ר' מאיר אבל קודם שמת ר' יהודה נפטר ר' יוסי כדאיתא בפ"ק דסוכה וזה כפי הנראה בתלמוד הוא ר' יוסי בן חלפתא והיה חסיד גדול והלכה כמותו נגד חביריו משום דנמוקו עמו ר"ל טעמו כדאיתא בפ' מי שהוציאוהו (עירובין דף נא א) בין במתניתין בין בברייתא הלכה כמותו וכן בגיטין פ' התקבל בסופו. ובפ' כל כתבי (דף קי"ז ב) שמימיו לא נסתכל במלה שלו ושלא ראו קורות ביתו שפת חלוקו ודברים רבים שם. והיו לו ה' בנים חכמים גדולים וארזים בישראל שבעל ושנה כדי שיהיו לו בנים לעסוק בתורה, אבל במדרש אומרים פרשת ויבם אותה בב"ר שהיו כלם מיבמות ולא קיים בהם מצות עונה רק מצות יבום ודרך סדין שלא יהנה כלל אלא מכל בעילה היה לו בן אחד ואלה שמותם ר' אלעזר בר' יוסי שהלך לאלסכנדריאה של מצרים כדאיתא בפ' חלק, וכן הלך לרומי עם ר' שמעון וראה שם הציץ והפרוכת כדאיתא במעילה בפ' קדשי מזבח (דף יז ב) וביומא (דף נז ב) ובפ' הרואה כתב שהורה ברומי. והשני הוא ר' ישמעאל בר' יוסי חבירו של ר' אלעזר ברבי שמעון ושל רבינו הקדוש והיה שמן ובעל בשר כמו חבירו ר' אלעזר ברבי שמעון. והשלישי רבי חלפתא בר' יוסי כשם אביו ור' אבטולס בר' יוסי ור' מנחם בר' יוסי. והוא עצמו וורדימוס ונקרא כן שהיה יפה מאד ופניו דומים לוורד. וכן בסיפרא אמר ר' וורדימוס בר ר' יוסי. ובפ' י' ממסכת שמחות כי ר' חלפתא בנו של ר' יוסי מת בחיי אביו וקרא ר' יוסי על ידי מתורגמן ביום ההוא. ובפ' ז' דפאה כי בימי ר' יוסי לא היו זתים בארץ ישראל שאנדריינוס החריב א"י והזתים. וזה רבי יוסי היה מעבד עורות שרוב החכמים היה להם אומנות כדי שלא יתהנו מאחרים. בפ' במה טומנין (שבת דף מ"ט א) אמר ר' ישמעאל בר' יוסי אבא שלחא הוה ואמר להביא עורות ליישב עליהם. ומה שנראה כי הוא רבי יוסי בן חלפתא כששאל ר' שמעון מר' יוסי שיתן לו בנו לחברתו ולשמשו לילך לרומי שלא רצה ר' יוסי שילך עמו שאם יכעס על דבר מה ר' שמעון יענישהו והיה מפחד מאד עד שנדר לו שלא יענישהו ואעפ"כ ענשו ונטה למות עד שנזכר רבי שמעון מן הנדר והתפלל עליו ונרפא כמו שמפרש רש"י במעילה ואמר שם אמר ר' יוסי בן חלפתא אבא וכו'. ובפ' ואלו הנשרפים וכן במקומות רבות בתלמוד ובפ' מרובה אמר ר' יוסי אבא חלפתא אומר ופירש רש"י שם אביו של ר' יוסי הוא ר' חלפתא וגם נקרא אבא חלפתא בפרק ואלו נאמרין אבא חלפתא ור' יוסי ור' אלעזר בן מתיא וחנניה בן חכינאי וא"כ ר' שמעון בן חלפתא עסקן בדברים הוא אחיו של ר' יוסי. ובסוף פרק חלק (סנהדרין קי"ג א) כי היה אליהו עמו בכל יום עם רבי יוסי ושלא בא לו שלשה ימים בעבור שקראו קפדן ר"ל כעסן וכשבא אמר ר' יוסי הא קפיד מר וכן בתחלת ברכות (דף ג א) המתין לו אליהו ז"ל. רבי נתן הבבלי היה אב בית דין בישיבתו של רשב"ג אביו של רבי. וכל מקום מחזיק התלמוד דבריו להלכה משום דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא ומזה תלמד לר' יהושע בן חנניה. ובחלק חוהכה בהלכות יבום וחליצה בחלק ג' כתב הרמ"ה כי רבי ור' נתן הלכה כר' נתן ואע"ג כי הלכה כרבי מחבירו שאני ר' נתן דרביה דרבי הוה ורביה דאבוה ואין הלכה כתלמיד. ועליו נמצא בספרא דאדם קדמאה רבי ור' נתן סוף משנה. ונראה שגם אבותיו היו אבות ב"ד שאמר לו רשב"ג כשנתפייס עמו על הקנאה שאמרנו למעלה שקראו לר' מאיר אחרים והוא לא נתפייס עמו ולר' נתן יש אומרים אמר ליה נהי דאהני לך קמרא דאבוך פירוש אבנט מזהב ומרגליות לשוויי אב"ד לשווייך נשיא מי מהני? ומצאתי בערוך ר' נתן בבלאה היה ראש גולה שבבבל והיו ראשי גליות רגילין ללבוש חגורות דאינון קמרי והיא רחבה יותר מאבנט מכסף וזהב לעמוד לפני מלכי פרס ועלה ר' נתן לארץ ישראל והיה אב"ד ואמר לו רשב"ג הלא די לך זאת ובקשת לך להיות גם נשיא זה פירש רבי שרירא גאון ז"ל. ובפ' יש נוחלין אמר רבי ילדות שהיה לי והעזתי פני בנתן הבבלי ואמר רבי לבנו אלו ר"ל ר' מאיר ור' נתן בקשו לעקור כבוד אבותי וכו'. ואליהו ז"ל מדבר עמו אמר ליה אליהו לר' נתן אכול שליש ושתה שליש וכו'. ועוד אומר בתלמוד (ב"ב דף עג א) ר' נתן בבלאה הוה קרי ביצית וסומכוס דארץ ישראל קרי דוגית ועשה ספרים הרבה כמו משניות ואבות דר' נתן והאריך בהם. רבי יוחנן הסנדלר בערוך שהיה עושה סנדלין תלמידו של רבי עקיבא חבר ר' מאיר ורבי יהודה בחולין פרקא קמא וכן בפרק ה' דכתובות ובפ' מי שמתו. ויש אומרים שהיה נוקב מרגליות וכמוהו בפ' ד' מיתות (דף כט ב) בעניין הנחש שמשגרו לדרום להביא סנדלרין פירוש מרגליות תרגום ראמות וגביש סנדלרין וכו' ולפירוש אלו הרי"ש לתפארת. ובספרי שאל ר' אלעזר בן שמעון ורבי יוחנן הסנדלר את ר' שמעון. ובאלה הדורות היו אחרים גדולים מאד. ואני תמיה למה לא הביאן הרמב"ם כמו ר' יוחנן בן נורי בדורו של ר' עקיבא אבל אני איני חושש כיון שכלם בע"ה אזכיר מי הם ובאי זה זמן היו וכן ר' יוסי הגלילי למה לא הביאו בדור ר' עקיבא ור' ישמעאל ור' אלעזר בן עזריה שהיה בדורם כמו שאזכיר והזכירו בבחורה השלישית עם האחרונים. רבי יוסי הגלילי רבו של ר' יהודה כדאיתא בפ' הלוקין ובפרק החובל והוא מד' זקנים שנכנסו כשמת ר' אליעזר הוא ור' אלעזר בן עזריה ורבי טרפון ור' עקיבא. וכן ר' יהושע מביאן בפרק המגרש וכבר הוא ידוע חכמתו. ובנו ר' אליעזר שעשה ל"ב מדות לתורה כנגד ל"ב נתיבות חכמה והאריך ימים עד זמן ר' מאיר שאמרה לו ברוריה אשתו גלילי שוטה היה לך לקצר ולומר באיזה ללוד. ובפרק כיצד מעברין ר' חנינה בנו של ר' יוסי הגלילי בבית דינו של רשב"ג אביו של רבי עם ר' אליעזר אחיו בן ר' יוסי הגלילי ועם רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה. ובסוף מועד קטן כשמתו בניו של ר' ישמעאל נכנסו ד' זקנים לנחמו ר' טרפון ור' יוסי הגלילי ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא, ור' ישמעאל דרך כבוד קרא לכלם רבותיו. ובפרק אלו נערות כתב הרא"ש ז"ל ר' יוסי הגלילי חבירו של ר' עקיבא. ובספרי מגלה יותר חכמתו פרה ששתתה מי חטאת ביבנה התירו את בשרה זה אחד מהדברים שהיה ר' יוסי הגלילי דן לפני רבי עקיבא וסילקו ר' עקיבא ואחר כך מצא לו תשובה אמר ליה אני לחזור אמר ליה לא לכל אדם אלא לך שאתה יוסי הגלילי וכו', אמר ר' טרפון ראיתי האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה ועשה כרצונו והגדיל זה ר' עקיבא, והנה צפיר העזים בא זה ר' יוסי הגלילי, וישליכהו ארצה וירמסהו ולא היה מציל לאיל מידו וכו'. וכן כמו זה המעשה סוף פ' אי זהו מקומן. ובכל מקום ר' טרפון ור' יוסי הגלילי ור' עקיבא. ובפ' ח' דסוטה רבי יוסי הגלילי אומר חוזר מעורכי המלחמה בין על עבירות דאוריתא או דרבנן ור' יוסי אומר על דאוריתא לבד. וזה הבאתי שלא תחשוב כי ר' יוסי סתם הוא רבי יוסי הגלילי אלא ר' יוסי בן חלפתא ור' טרפון רבו של ר' יוסי הגלילי וא"כ איך רבי יוסי הכהן תלמיד ריב"ז דן לפני ר' עקיבא וא"כ אינו אמת מה שאמר בעל דורות עולם וכן בתוספתא אמר ר' יוסי משום רבי יוסי הגלילי. רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי כבר חכמתו ידוע שאמרו עליו כל מקום שתמצא דבריו באגדה עשה אזניך כאפרכסת שהוא כלי עץ שפיה רחב למעלה וקצר למטה ובו נותנין החטה על הרחיים טולב"א בלעז בפרק כסוי הדם ועשה ל"ב מדות לתורה והיה בימי רשב"ג אביו של רבי הוא. ור' חנינא אחיו ור' שמעון בן עזאי ובן זומא ורב חוצפית המתורגמן היה ראוי שיהיו בחבורה השניה ולא בכאן כי אלו בזמן ר' אלעזר בן חסמא והדומה אבל כיון שזכרם בכאן אזכירם. רבי שמעון בן עזאי כבר אמרנו בעבור שלא נסמכו קראום בן עזאי ובן זומא. וזה בן עזאי חשקה נפשו בתור' שהיה ארוס עם בת ר' עקיבא ולא נשאה כדאיתא בסוטה. ובמדרש משלי פסוק ותקם בעוד לילה. וכשנכנס לפרדס מת נער ועליו נאמר יקר בעיני השם המותה וכו'. והיה תלמיד חבר לרבי עקיבא כדאיתא בפרק מי שמת אמר ר' שמלאי הדא אמרה בן עזאי תלמיד חבר לר' עקיבא הוה שאמר לו שבאת והוא מהחמשה הדנים לפני חכמים שאמרנו. ובסוף פרק שני דבכורות אמר בן עזאי כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה שהוא ר' עקיבא. ובתחלת ספרי אמר איני כמשיב על דבריו אלא כמוסיף על דברי ר' עקיבא. וכשמת שמעון בן עזאי בטלו השקדנין ואמר חבל לבן עזאי שלא שמש לר' ישמעאל. ובכל דבר חכמה מזכירו התלמוד, אמר אביי אני כבן עזאי בשוקי טבריה כי בן עזאי שוכן בטבריה ופרש"י בפ' בכל מערבין (ערובין דף כט א) לא היה בימיו עוקר הרים כמוהו. וכן בפרקא קמא דקדושין (דף כ' א) אמר אביי וכו'. בן זומא הוא ר' שמעון בן זומא כמו בן עזאי וזה גדול ממנו וחולק עבור יהושע. והוא מארבעה שנכנסו לפרדס והציץ ונפגע ועליו נאמר דבש מצאת אכול דייך. והיה דרשן גדול בתורה שאמרו (סוטה דף מט א) משמת בן זומא בטלו הדרשנין וראה אכלוסא שהם ששים רבוא בהר הבית ואמר ברוך שברא כל אלה לשמשני. אבל בבבל קבלה מאבותיו שלא יהיה שם אוכלוסא מישראל כדאיתא בפרק הרואה (דף כח א). רבי חוצפית התורגמן לפני רבן גמליאל כשמינו לר' אלעזר בן עזריה והוא מעשרה הרוגי מלכות. ויש נוסחאות בסוף חולין (דף קמב א) דאלישע אחר ראה לשונו של ר' חוצפית מוטלת באשפה ואמר פה שהפיק מרגליות ילחוך עפר ואז יצא למינות. ויש נוסחא שהיה לשונו של ר' יהודה הנחתום וכו'. ור' חוצפית היה שקול כיהונתן בן עוזיאל והיה שונה ק"ע פנים בתורת כהנים והוא נזכר בסוף שביעית ובפרקא קמא דחגיגה שר חמשים אמר ר' אבהו אין מעמידין תורגמן על הציבור פחות מחמשים שנה וכן ר' יהודה הנחתום הוא בברייתא והוא מעשרה הרוגי מלכות. והחבורה הרביעית ר' יהודה הנשיא העניו כדאיתא בסוף הוריות ובסוף סוטה וירא חטא בנו של רבן שמעון בן גמליאל הענוותן הנזכר בכל המשנה הלכה כרשב"ג במשנתנו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה אע"פ שיש הלכות אחרות שהביאו המפרשים שאין הלכה כמותו ודי למבין. ובפסקי הרא"ש פרק ואלו מגלחין שהלכה כרבי אפילו נגד רשב"ג אביו ורבו כיון שהוא יחיד. וזה רשב"ג בנו של רבן גמליאל דיבנה בר פלוגתיה דר' יהושע. ור"ג בנו של רשב"ג הנהרג בחרבן הבית ולא ראיתי מדבריו במשנה. ויש אומרים שהוא הנזכר בפרקא קמא דאבות שמעון בנו אומר וכן נראה כיון שהזכיר אחריו רשב"ג אומר וכו'. והוא בנו של רבן גמליאל הזקן בנו של שמעון בנו של הלל הזקן כדאיתא בפרקא קמא דשבת הלל ושמעון בנו, וגמליאל ושמעון בנו נהגו נשיאותן בפני הבית וא"כ ר' יהודה הנשיא שנקרא. רבי בכל המשנה. ונקרא רבי רבה בפרק אלו טרפות וכן לפי דעתי נקרא ר' יוחנן כן בפרק זה עצמו. והוא ז' להלל מזרע המלוכה מצד אמוכו של הלל משפטיה בן אביטל אשת דוד המלך. ובפ' במה בהמה אמר רב רבי דאתי מדוד מוצא זכות לו. ובפ' אלו קשרי' (שבת קיג ב) ותותר בימי רבי דאמר מר אהורייריה דרבי עתיר משבור מלכא וכן בפרק השוכר הפועלים שבא מזרע דוד. ובנו רבן גמליאל ובן בנו יהודה נשיאה שהיה בזמן ר' אמי ור' אסי ובנו של ר' יהודה נשיאה ר' הלל הנשיא שתקן העבור לכל ישראל קודם שתתבטל הסמיכה עד ימי המשיח והם עשרה דורות התחילו מהלל וסיימו בהלל. וכבר ידעת כי מזמן יצחק ואברהם אבינו ושם ועבר נתנבאו עליו ועל אנטונינוס המלך מלך רומי חבירו של רבי ואמרו שגיירו בסתר ושלח המלך לר' דהבא פריכא בשקים וחטים למעלה בפיו. ומת אנטונינוס קודם רבי כדאיתא בריש עבודה זרה דאמר נתפרדה חבילה. וכשראה רבי ע"ה אורך הגלות והשכחה מצויה אמר עת לעשות לה' אע"פ שהפרו תורתך לפי שדברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן שנאמר כי על פי הדברים. וכתב המשנה ולא פנה כפי כבודו ועשרו לתענוגי העולם כמו שאמר לא נהנתי אפילו באצבע קטנה וכו'. והוא נקרא רבינו הקדוש כפי התלמוד על שלא שלח ידו מאבנטו ולמעלה כדאיתא בפ' כל כתבי (שבת קיח ב) אע"פ שהיה נשוי בתוספות בפ' כל היד. ואיך איפשר זה פירש בעל הערוך בערך אמת משם רבינו האי שהיה ידו מלובשת במטלית עבה ושלא בשעת קינוח כי אז בצרור יקנח. או נקרא קדוש כפי הירושלמי שהיה בעת לידתו שמד על ברית מילה וקדשו אביו לשמים במילה. וכן נראה כי כן אמרו (קידושין ע"ב ב) יום שמת ר' עקיבא נולד רבי וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש. ובירושלמי דסנהדרין שלא הביט במילתו כל ימיו, ובספר לבנת הספיר ובזוהר שנקרא קדוש שקדשו אביו במילה בשעת השמד כמו שאמרתי. ואליהו שכיח במתיבתיה בפ' השוכר (ב"מ פה ב) וחבירו היה ר' אלעזר בר' שמעון. ואחר שמת רצה לקחת אשת רבי אלעזר ולא רצתה וכו' בפ' השוכר. ובפרק הנזקין וכן בפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין לו א) מימות משה ועד רבי לא היתה תורה וגדולה במקום אחד ר"ל בא"י אשר היה שם כי בבבל היה ראש גולה בענין ליתן רשות לדיינים גדול ממנו שראש גולה שבט והוא מחוקק. ורש"י פירש שאין גדול בישראל גדול בתורה ובעושר כמותו. וי"ג שנים היה ביסורין וכן חלה מעיניו, ורופא שלו היה שמואל. וחכמים וקדושים אין חקר למספר' היו עמו ולא נמצא כמוהו שהרביץ תור' בישראל. ובפ"ק דבתרא (דף ח א) כי רבי פתח אוצרותיו בשני בצורת לתת לבעלי תורה ונדחק יונתן בן עמרם תלמידו ואמר פרנסני ככלב ואמר רבי אוי שנתתי פת לעם הארץ, ואמר ר' ישמעאל בר' יוסי כי היה יונתן בן עמרם שלא רצה ליהנות ואז אמר שיכנסו הכל. וכמו שאמרנו כי הוא ז' להלל כן הוא בי"ב דורות לתנאים בב' צדדים. שמעון הצדיק, אנטיגנוס, יוסי בן יועזר, יהושע בן פרחיה, שמעון בן שטח, שמעיה, הלל, הרי ז' דורות. שמעון בנו, רבן גמליאל הזקן, רבן שמעון בן גמליאל, רבן גמליאל, ורבן שמעון בן גמליאל עם רבי. ומצד אחר הרי עד הלל ז', וריב"ז ח', ור' אליעזר ט', ור' עקיבא י', ור' שמעון ור' מאיר י"א, ורבי י"ב, הרי הוא ז' להלל הז'. וכן הוא בדור י"ב לתנאים כמספר הכוכבים והמזלות והימים והחדשים. ובפ' בני העיר (מגילה כח א) כי שאל רבי לר' יהושע בן קרחה במה הארכת ימים ואמר ליה קצת בחיי? אמר רבי תורה היא וללמוד אני צריך. ובשעת פטירתו אמר ליה רבי ברכני אמר ליה יהי רצון שתגיע לחצי ימי, אמר ליה ולכלהו לא? אמר ליה והבאים אחריך בהמות ירעו ר"ל בתמיה, כי תחיה שנים רבות כמוני אימתי יהיה גדולת בניך ותתעכב נשיאותם. ובנר ד' כלל ב' חלק ב' פ"ג שפעמים הצדיקים זוכים לשני עולמות כפי מעלתן כמו אברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרן ומרים ודוד שלא שלט רמה אפילו בגופן בחייהם ולאחר פטירתן. אע"פ שאמרו בפ' הנזקין (גיטין כט א) מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד. ועל זה רמזו לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות ר"ל שהם מעטים כמו שאמר (סוכה מה ב) ר' שמעון ראיתי בני עליה והנם מעטים כלומר הזוכים בב' העולמות לפי שזה הפך זה ע"כ. ובירושלמי בפ' משילין בביצ' שזכה רבי לתורה על שראה ר' מאיר בהלוליה דר' שמעון ברבי שהיו מטפחין אחורי ידיהון בשבתא עבר ר' מאיר ושמע לקלהון אמר רבותי הותרה שבת שמע רבי קליה אמר מי הוא שבא לרדותינו בתוך ביתנו שמע ר' מאיר קליה דרבי וערק, נפקו אבתריה פרח אפרח רוחא פקוליה מעל קדליה דרבי מאיר אודיק מן כוותא וחמא קדליה דר' מאיר מאחוריה, אמר רבי לא זכיתי לתורה אלא על קדליה דרבי מאיר מאחריו. ובספר המצות מצות ע"ה ל"ב בסוף י"ט גורס פארי אבתריה רדפו אחריו פקוליה מעל קדליה פי' כובעו מעל ראשו וכו'. וזה קשה לי כי ר' מאיר שמת קודם ר' יוסי ורבי יהודה ואחר שמת עדיין היה ר' יהודה ראש ישיבה ראש המדברים כשנכנס סומכוס ויהיה רבי מאיר חי בחופת ר' שמעון ברבי. ועוד בירושלמי ר' שמעון ברבי הוה אכיל בשוק חזייה ר' מאיר א"ל אין שבח לתלמיד חכם לעשות כן. ושמעתי אומרים כי מלאך היה בדמותו של ר' מאיר אבל בתלמוד שלנו בפרקא קמא דעירובין (דף יג ב) אמר רבי האי מחדדנא מחברייא דחזינא לר' מאיר מאחוריה. ורש"י פי' שהיה יושב בישיבה אחריו ואלו חזיתיה מקמיה מחדדנא טפי דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך. ובפ' קמא דסנהדרין (דף ה א) על שנתן רשות לרבה בר חנה לדון ולהתיר בכורות וכן לרב זולת שלא נתן לו רשו' להתיר בכורות או מפני חריפותו או מפני כבוד רבה בר חנה. ואומר בגמרא דסנהדרין אי גמירי למה להו למשקל רשותא משום מעשה שהיה דתניא פעם אחת הלך רבי למקום אחד וטעו במה שדרש להם תלמיד אחד שהם אמרו מי בצעים אינו מכשיר ולא אמר כי אם מי ביצים וכתבו התוספות היאך טעו שחשבו מי ביצים כמו גומא בלי ביצה. תאנא באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אלא א"כ נטל רשות מרבו. ואע"פ שאמרנו למעלה כי היו שני בצורת בימי רבי אבל בי"ג שנים שהיה בייסורין לא הוצרך העולם למטר והיה יוצא לחות המים בארץ כי עקרי צנון מליא גומא בירא דמיא. ובייסורי דר' אלעזר בר שמעון לא שכיב אינש בלא זמניה והיה מקבלן מאהבה ושל רבי על ידי מעשה והיה נותן קולות כשנכנס לבית הכסא ועבר קליה לקול הפרדות עד דשמעי ליה נחותי דימא. ולרבי מתה לו בת בבית שערים, ואף על פי כן לא נמנע לדרוש כל היום. רבי חנינא אזל גביה יהודהכז נשיאה נפק בחלוק דכתנא א"ל חזור ולבוש חלוקך דעמרא משום מלך ביופיו תחזינה עיניך בירושלמי. ועתה אאריך מעט מי היו רבותיו של רבי חוץ מרבן שמעון בן גמליאל אביו ורבי יעקב בן קורשאי והם ה' תלמידי ר' עקיבא האמורי' למעלה שסמכם ר' יהודה בן בבא כאמור למעלה. ואולי מפני שהם רבותיו סתם שמותם דרך כבוד ר"ל יחס אביהם שלא לקרות לרבו בשמו כי אם על דרך נעלם. ואולי ר' יעקב סתם במשנה הוא רבו ולא ר' יעקב אביו של ר' אליעזר או ר' יעקב בר ברתיה דאלישע או ר' יעקב חטיא האמור בתחלת חגיגה. והחמשה הם ר' יעקב סתם בשבת. וכן בעירובין אמר רבי כשהלכתי ללמוד אצל ר' שמעון בתקוע וזה בפ' כל גגות (דף צא א) וכן נראה כי ר' אלעזר בר' שמעון חבירו, והב' רבי אלעזר סתם הוא ר' אלעזר בן שמוע הכהן פ' יום הכפורים אמר רבי כשעלינו ללמוד תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע. וכן בסוף פרק הערל ביבמות כמו שאמרתי למעלה בר' אלעזר. ואע"פ שתמצא סתם ר' אלעזר בפרק ב' דאבות הוא ר' אלעזר בן ערך וזה דבר הלמד מעניינו. ובזבחים אמר רבי כשהיינו יושבים לפני ר' אלעזר בן שמוע היה איסי הבבלי לפניו והיה חביב לו עד לאחת פירוש כנפשו שנקראת יחידה. ובפרק הקומץ (מנחות יח א) אמר רבי כשהרצתי מדותי לפני ר' אלעזר בן שמוע היה יוסף הבבלי יושב לפניו והיה חביב לו עד לחד רוצה לומר תרגום מאד להדא ר"ל עד למאד. ובגיטין איסי בן יהודה חכם ור' מאיר חכם וסופר ובערוך ערך חב פי' עד לאחת כל מה שהשיב חביב לו חוץ מאחת צהבו פניו של יוסף הבבלי מרוב שמחה דנראה לו מה שפירש. ובפירוש מיגנצ"א כתוב אחת בלא למ"ד ובגמרא זלגו עיניו דמעות לר' אלעזר בן שמוע אמר אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר קרא עליו מה אהבתי תורתך. הג' הוא ר' יהודה סתם הוא ר' יהודה בר אלעאי הוא קרא עמו בקטנותו אמר רבי כשהייתי קטן קריתי לפני ר' יהודה במגילה וזה באושא. וכן בסוף פרק קמא דשבועות (דף יג א) אמר רבי תלמידי דר' יהודה. ובפרק המנחות ר' יהודה מוריינא דבי רבי הוה פרש"י מורה לבית רבי הוראו' ועל פיו עושים. ועוד כיון שר' יהודה ראש המדברים בכל מקום גם רבי ילמד ממנו. ובתלמוד שאלות רבות שהיה שואל ממנו וכן בדרכים וכן לפעמים ר' יהודה סתם הוא בן בתירא ומיד נראה שם דבר הלמד מעניינו. והד' ר' מאיר סתם בן השר הגדול מהקיסר שנתגייר בזמן אספסיינוס כבר פירשתי אותו למעלה וכשהיה לומד ממנו לא היה יכול לראות פניו כמו שנראה בעירובין (דף יג ב). ורש"י פי' שם בפרקא קמא כשלמדתי לפניו ישבתי בשורה של אחריו וכו' וכל המשנה קבל ממנו. והה' הוא ר' יוסי סתם הוא ר' יוסי בן חלפתא. ובפ' תינוקות (נדה סח ב) שאל רבי לר' יוסי ולר' שמעון וכן אמר בעל דורות עולם שהוא רבו של רבי. וזה נראה מפורש בפרק אין טומנין (שבת נא א) אלו היה ר' יוסי קיים היה כפוף לפני רבי. ובתוספות פירש רבי שמואל שזה מחמת נשיאותו דהא ר' יוסי גדול מרבי כדמוכח בפ' שני דנדה (יד ב) דאמר ליה ר' ישמעאל בר' יוסי לר' חמא בר ביסנא אביו של רבי אושעיא רבה שהיה בזמן רבי ועשה ברייתות מניח דברי הרב שהוא רבי יוסי ושומע דברי התלמיד שהוא רבי. ור"ת מפרש דודאי מתחילה היה רבי תלמידו של ר' יוסי אבל אחר כך נתחכם רבי, ור' חמא סבר ריש מתיבתא שהוא רבי שכיחי רבנן גביה ומחדדן שמעתתיה מכל זה נראה אפילו לר"ת היה רבי יוסי רבו של רבי וכן קרוב לאלה הדברים כתבו התוספות בפ' כל היד בנדה דמשמע שם שרבי יוסי רבו של רבי. ורש"י פי' שאם היה ר' יוסי חי יהיה כפוף לפני רבי מחמת הנשיאות שהיה ראוי זה כמו למלך. וכן נראה בפ"ג דסנהדרין (דף כד א) וכן בפ' ראשית הגז (דף קלז א) אמר רבי על ר' יוסי אלמלא היו דברי ברבי ר"ל דברי רבי יוסי קבלה ואחרים דברי תורה הייתי לוקח דברי ברבי כ"ש כי הוא דברי תורה שאמר וארבע צאן שנקרא צאן ואחרים דברי קבלה ר"ל דברי נביאים. וברבי כבר ידעת כי זה השם נקרא על גדול שבדור כמו שפרש"י בהרבה מקומות וכן ר"ג זקנו של רבי נקרא ברבי. וזה כתבתי לאפוקי מבעל דורות עולם שאמר כי בני רבי הם רבי אושעיא ור' שמעון ור"ג ור' חייא ברבי ור' אלעזר הקפר ברבי, וזה טעות גדולה כי בין באלה ובאחרים רבים שנזכרו בתלמוד כמו שפרש"י ר"ל אדם גדול בדורו כי ר' אושעיא הוא בנו של ר' חמא בר ביסנא. ובירושלמי מה שאומר ותלמוד בבלי ברבי קורא רבה וכן אמרו ר' אושעיא רבה וכן ר' חייא רבה והוא חבירו של רבי דודו של רב ור' חייא שם אביו אבא בר אחא. וכן מצינו בתלמוד ר' חייא אחר תלמיד ר' יוחנן שהיה שם אביו אבא, וכן ר' אלעזר הקפר ברבי בפרק השוחט (דף נח א) פרש"י גדול בדורו והוא הנזכר בפרקי אבות ובפרקי ר' אליעזר הוא תנא גדול בדורו. אבל רבן גמליאל זה מפורש באבות שהוא בנו של ר' יהודה הנשיא וכן בכתובות בפ' הנושא (דף קא ב) רבן גמליאל ור' שמעון בניו ואליהו שכיח במתיבתיה כאשר אמרנו דאיחר לבא ביום ר"ח כדאיתא בפרק השוכר הפועלים (דף פו ב). וי"ז שנים היה בצפורי כמו יעקב במצרים כדאיתא בב"ר (פ' ויחי). וי"ג שנים חש בשינים ולעולם היה דואג ועצב על גלות ישראל ובעבור זה כדי לשמחו אחוי לוי ור' חייא קידה לפניו. וכיוצא בזה כאשר כתב רש"י בסוף סוכה (דף נג א) וביומא דאחיך רבי אתי פורענותא לעלמא שהיה קדוש כדאיתא בפרק הנודר (דף נ ב). וכן בר קפרא היה משמחו דהוה בדיח בלשונו וכבר ידוע כל המעשה הארוך שמביא בכתובות בפרק הנושא (דף קג. - ב) על עניין פטירתו ושיוסף חפניכח ושמעון אפרתי שמשוהו בחייו ומתו קודם לו כדי שישמשוהו בעולם הבא וצוה שיהיה רבן גמליאל נשיא אע"פ ששמעון חכם יותר והוא הקטן אבל בענוה ממלא היה רבן גמליאל מקום אבותיו והיה אז שם לוי. וכן אמרו שר' חנינא בר חמא דלית בר אינש ישב בראש אע"פ שלא רצה ר' חנינא עד שימות רבי אפס שהיה זקן ממנו וכן היה שר' חנינא היה אחר כך ראש ישיבה אע"פ שהיה נשיא בזמנם וכן ר' יוחנן ראש ישיבה ונקרא מלך והיה בזמנו הנשיאים רבן גמליאל ור' יהודה נשיאה וכל מי שהיו בקבורתו זכו לחיי העולם הבא. וראוי להביא בכאן כפי זמננו שראינו צדיקים שהרגו עצמם ובניהם כדי שלא יוציאום על כרחם מתורת י"י שזה היה מותר ודבר קדוש כי בתלמוד (גיטין דף נז ב) כשבאו ספינות מילדים וילדות שנשבו לקלון לרומי אמרו לא דיינו מה שהכעסנו בארץ אלא שגם בח"ל ואמרו אם נשליך עצמינו לים אנו הולכים לעה"ב ודרש להם זקן אחד אמר י"י מבשן אשיב וכו' והשליכו עצמן לים. ובפרק הנזקין ובפסקי תוספות בשעת גזרות מותר להרוג עצמו כשדואג מן היסורין והראיה קפצו כלם ונפלו וכו'. והא דאמר בע"ז בר' חנינא בן תרדיון מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבול בעצמו שיפתח פיו לאש, הכא יראים היו מיסורים כדאמרינן אלמלא נגדו לחנניה וחביריו וכו' ועוד על כרחם של תינוקות היו מענין אותם ולא היו הורגין אותם. והמרדכי כתב בסוף פ"ק דע"ז על ענין ר' חנינא בן תרדיון. כתב ר' יוסף מיהו היכא שמיסרין אותו וירא שלא יוכל לעמוד בנסיון מותר. אבל אני הכותב יש לי יותר ראיה מזה המעשה של פטירת רבי בההוא כובס שלא נזדמן ביום ההוא להיו' בקבורתו של רבי ושמע כי מי שהיה שם בקבורתו זוכה לחיי העה"ב שעלה לגג והפיל עצמו ומת שהרג עצמו בעבור שלא נזדמן להיות שם לקיים המצוה ויצאת ב"ק שהוא מזומן לחיי העה"ב בלי שום דין ועונש כמו שפירשו בזה. (כתובות דף קג ב) וכן יוקים איש צרידות בן אחותו של יוסי בן יועזר שהרג עצמו (סנהדרין) וכ"ש בזמן השמדות שלא לחלל השם ולהיות מקדש השם כמו ר' יהודה בן השר אשר הקדוש בטוליטולא שנת קנ"א שהרגו עצמם הוא ואשתו וחמותו אשת ר' יעקב בעל הטורים. וכן בפורטוגאל החכם ר' יצחק בן צחין בן החכם ר' אברהם בן צחין מבונילייא דילא שיירא ובניו בשנת נז"ר. וכן אמרו בסנהדרין ואך את דמכם וגו' יכול כשאול שלא יתעללו בו הערלים ת"ל אך מיעט. וכן שמשון בן מנוח שידענו שזכה לחיי העה"ב בזכות עין אחד כמו שאמרו ז"ל. ונחזור לענינו שקרא לרבן גמליאל ומסר לו סדרי נשיאות ולשמעון בנו מסר סדרי חכמה. ואולי הוא זה כמו לרשב"ג אביו שיהיה רבן גמליאל נשיא ור' חנינא אב ב"ד ור' שמעון חכם אע"פ שהוא גדול משניהם בחכמה. ואע"פ ששכונתו היתה בבית שערים ובטבריה כדאיתא בפרקא קמא דמגילה (בדף ה ב) וכן בכאן כיון שחלה הוליכוהו לצפורי דבסים אוירא שהיה בהר. ובו ביום גזרו תענית והתפללו והיה חולה מחולי מעים בשלשול מפני שדעתם עמהם עד המות. ורש"י פירש בפרק כל כתבי (שבת דף קיח ב) שמתייסרין ביסורין ומתמרקין עונותם. וכן ראיתי בירושלמי רבי אומר חסידים הראשונים היו מתייסרין לפני מיתתן בחולי מעים בעשרה או עשרים יום בשביל למרק את הכל כדי שיבואו זכאין לעתיד לבא. וכן בסוף פרק ג' ממסכת שמחות ונאמר מצרף לכסף וכור לזהב. והתוספות בפרק כל כתבי (שבת קיח ב) כי יש במדרש למרק אכילה מן המעים להיות נקיים וטהורים כמלאכי השרת. ובתחלת פרק מי שהוציאוהו בעירובין (דף מא ב) ג' אין רואין פני גיהנם דקדוקי עניות וחולי מעים והרשות פרש"י שיש עליו חובות תרגום נושה רשיא ויש אומרים לשון ממשלה ועוד שם רפ"ד ג' מתי' כשהן מספרי' חולי מעים וחיה והדרוקן נפקא מינה למשמושי בהו זוודתא פירוש תכריכין. וכיון שהיה רבי מצטער בענין התפילין ואע"ג שחולי מעים פטורין מן התפילין לפי שאין יכולין להזהר היטב אבל רבי היה מנהיג עצמו בקדושה יותר מדאי והיה יודע היטב ליזהר. ואז התפללה שפחתו שימות אדוניה מכאן כשהחולה הוא בצער גוסס שטוב להתפלל שיצא מהצער ולא חיישינן לחיי שעה כמו שאמרו ז"ל מהמצורעים וכו'. וכתב רבינו נסים בפרק אין בין המודר (נדרים דף מ א) והיום ההוא בטלה קדושה ר"ל כהונה כי לנשיא כיון שכל העולם חייבין בכבודו עשאוהו לגבי כהונה כמת מצוה וכן כתב הרמב"ם ז"ל ורבינו יעקב. ואני תמיה א"כ מה חידוש קמ"ל ברבי יותר מכל הנשיאים בשלמא לגבי ר' חייא חדושא קמ"ל. והתוספות כתבו במסכת ברכות ירושלמי בפרק מי שמתו דזה הדבר של רבי הוא בבית הפרס דרבנן ע"כ ושם גורס כשמת רבי אמרו אין כהונה. גם זה לא ניחא לי כי אפילו בכל אדם אבל העובר דרך שם יכול הכהן לילך אחריו למו. ובעבור זה נראה כי זה בעבור קדושתו וחכמתו אפילו בדאורית'. וה"ר חיים כהן היה אומר אלמלא הייתי כשנפטר ר"ת רבי הייתי מטמא לו. ויש אומרים דבטלה קדושה ר"ל ענוה ויראת חטא כדאיתא בסוף סוטה (דף מט ב). ופירוש אחר בטל קדושה שהיו קורין אותו רבינו הקדוש שכל זה בכלל קדושה. וכד נח נפשיה שלחו לבר קפרא וכו' ואמר שנצחו אראלים למצוקי' ונשבה ארון קדש ובשעת פטירתו זקף עשרה אצבעותיו כלפי מעלה ואמר רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי ולא נהנתי אפילו באצבע קטנה שלי ופרש"י ולא נהנתי אפילו לפי טורח שיגעתי באצבע קטנה שלי ולא נתכוונתי להנאתי במעשים שעשיתי אלא כולם היו לשם שמים יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי יצתה בת קול ואמרה יבא שלום ינוחו על משכבותם על שאר הצדיקים היוצאים לקראתו ואומרים יבא שלום. ובירושלמי בנזיר פרק כהן גדול (הלכה א') מהו שיטמא כהן לכבוד נשיא כד דמך רבי יודן אכריז רבי ינאי אין כהונה היום כד דמך ר' יודן נשיא דחף ר' חייא רבה לר' זעירא ריש כנישתא דצפורי וסאביה ומסוגיית זאת ההלכה נראה דאפילו בדאורייתא. והארכנו כל זה בזה הקדוש ושלם בכל אע"פ שלא אמרנו אלא קצת משבחיו בעבור שלמדנו הלכות וקדושות מכל זה והוא סוף התנאים. וכתב ר"ח אין שם נשיאו' מסוגל על בית דוד שהרי יוסי בן יועזר נשיא והיה כהן כאשר אמרנו. ומת רבי בצפורי ונקבר בבית שערים כאשר מפורש בפ' הנושא את האשה בכתובות (דף קג ב) מקום קבורתו מוכן בבית שערים. וכן פרש"י בפ' נגמר הדין (דף מז א) שהוליכוהו מצפורי לבית שערים דרך כרכים לכבדו. וביום שמת רבי נולד ר' יהודה בבבל וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש. רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא האמור כבר פירשנו אותו ואמרנו כי מפני שהיה רצון אביו שיהיה נשיא אחריו קבעו במשנה בשם רבן. ותראה שזהו כן כי הזקנים אינם קורין לנערים ובחורים מהם בשנים לא רבי ולא רבן כדאמרינן בפרק הוציאו לו ביומא (דף מט א) על ענין ר' חנניה וריב"ל שהם הזקנים קורין לבחורים ממנו רבי כי הוא גדולה עליו. וכבר ביארנו כי היה ממלא מקו' אבותיו בענוה. וראיתי שאומר בתוספתא כי כל שיש לו תלמידים קורין לו רבי נשתכחו תלמידיו ותלמידי תלמידיו וכו' קורין לו רבן. אבל כבר אמרנו שאין זה אלא לנשיאים כאשר פירש הערוך ובפרק כל הבשר (קו א) שהיה אוכל טהרות. ובפרק שואל (דף קנא ב) תניא רבן גמליאל ברבי אומר ונתן לך רחמים ורחמך כל המרחם על הבריות מרחמים עליו וזה כמו שאמרנו ממלא מקום אבותיו בענוה. רבי שמעון ברבי כבר אמרנו למעלה שהיה חכם גדול ושרבינו הקדוש מסר לו סדרי חכמה וגם כי בחופתו היה ר' מאיר. ובפרק הנודר מן המבושל (דף נ ב) כי בר קפרא כתב לו בית חופתו כ"ד אלף רבוון דינרין נפקן על בית החופה הזאת ולא אזמניה לבר קפרא אמר אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה, אזמניה אמר לעושי רצונו בעולם הזה כך לעולם הבא על אחת כמה וכמה. והוא נזכר בסוף מכות (דף כג ב) בדרשת פסוק, ולא הביאו עם הל"ז חכמים שבפ' שני והביאו בכאן. והתוספו' בסוף גיטין כי היה רבו של ר' חייא וגדול ממנו כדאיתא בפ"ק דקדושין. ור' שמעון ברבי היה קולו עב שכן אמר לו רבי חייא בפרק הקורא את המגלה עומד (דף כד ב) ועוד באמוראים נדבר בו. ורבי שמעון בן יוחאי שהזכיר בכאן הרב כבר כתבנו אותו למעלה. רבי אלעזר בר רבי שמעון בן יוחאי היה חבירו של רבי לפני רבן שמעון בן גמליאל אביו של רבי ולפני ר' יהושע בן קרחה. וכבר ידעת כי היה הוא עם אביו י"ג שנים בצער מערה ושהוא שקול כמו אביו ומלומד בנסים שלא שמענו כמוהו שהיה עשרים שנה אחר שמת דן בביתו. והיה חבירו של רבי ישמעאל בר' יוסי ושמן כמוהו, ושהיה שנים הרבה ביסורין על ספק שהיה בידו כשהיה שוטר המלך אם הרג איש על לא עון אע"פ שיותר ודאי היה שלא עשה דבר שלא כדין וכן כשנתנו לו בעלי הספינות ממון רב שבזכותו ניצלו והוא ארי בן ארי ונשאר לו בן שלמדהו רבי שמעון בן איסי בן לקוניא שלקחו רבי והיה חכם כאבותיו ושוה להם אלא שלא נקבר עמהם מפני שלא היה בצער מערה. וקברוהו לר' אלעזר בערב יום הכפורים ואח"כ שאל רבי לאשתו שתנשא לו ולא רצתה שהיתה כלי של קדושה גדולה ממנו, ודבריו רבו מלספור בתלמוד ובזוהר אשריו ורוב דבריו בפרק במה מדליקין (דף לג ב) ובפרק השוכר הפועלים. (דף פג - פה) ובסוף פרק אין עומדין כתב הרא"ש ז"ל כי הוא ר' אלעזר הקליר כדאיתא בפסיקתא כד דמך ר' אלעזר בר' שמעון קרא עליו דורו מכל אבקת רוכל דהוא תנא קרובן ודרשן ופייטן והוא תקן קרובות. וכן בתוספות בפרק כל הבשר כתב רבינו תם כי הוא ר' אלעזר הקליר בתוספות התו"ךכט. [אמר ש"ש כבר כתבתי למעלה כי מצאתי בקרובה אחד של יום ז' של פסח ראשי תיבותיה אני אלעזר ברבי יעקב הקליר מקרית ספר והבן]. רבי שמעון בן אלעזר חבר רבי ותלמיד רבי מאיר בפרק ארוסה בסוטה ובפ' ר' אליעזר דשבת (דף קלד א) ובפרקא קמא דקדושין (דף כד א) ובפרקא קמא דחולין (דף ו א) שדריה רבי מאיר לאתויי חמרא מבי כותאי וכו' והלך רבי שמעון בן אלעזר וסיפר לר' מאיר וכן היה רבו רבי יהודה ואומר משמו. ובפרק ג' דתעניות (דף כ א) כשבא ממגדל עדר מבית רבו היה בשמחה גדולה שלמד תורה הרבה ובדרך פגע עם איש מכוער ביותר. ורש"י פי' שזה היה אליהו זכרו לטוב ונתכוון אליהו להוכיחו שלא ירגיל בדבר זה ואמר לו ריקה אם כל בני מדינתו כן ואמר לו שילך לאומן שעשאו ויאמר לו למה עשאו כך עד שיצאו כל אנשי המדינה לקראת רשב"א וזה האיש לא רצה למחול עד שפייסוהו הרבה ואמרו מחול לו על מנת שלא יהיה רגיל בכך ויצא ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה לפיכך זכה קנה ליטול ממנו קולמוס לס"ת והוא חולק עם ר' יוסי בן המשולם בגולגלת שנקבה ונראה כי הוא בן רבי אלעזר בן פרטא. ר' ישמעאל ברבי יוסי בן חלפתא וטעה בעל הליכות עולם שאמר כי הוא בן ר' יוסי הגלילי ואינו כן כדאיתא בפרק כל כתבי (דף קטו א) ובהרבה מקומות. וכבר אמרנו שזה הבן הרשום לחמשה אחיו במציעא בפרק השוכר הפועלים (ב"מ דף פד א) והיה שוטר המלך ואמר לו אליהו זכרו לברכה שיעזוב זה האומנות ואמר ליה עוד עד מתי אתה מוסר עמו להריגה ואמר ליה מה יעשה ואמר שיברח ללודיקייא כמו שברח אביו לאסיא. וכן אמרו בשבת (דף לג ב) במעשה דר' שמעון שגזר המלך על ר' יוסי שיגלה לצפורי על ששתק וזה חברו של רבי אוהבו מאד וממלא מקום אבותיו וכן היה חבירו של ר' אלעזר ברבי שמעון שמן וכבד יותר מר' אלעזר עד שאמרו כי היה אבריה כחמת בת ט' קבין. והתוספות אמרו אלו הדברים נכתבו שלא להוציא לעז על בני אדם שהם כך. והמשומדים כתבו זה לנוצרי' להלעיג עלינו ולכן טוב לידע הטעם. ורבינו ברוך פירש איבריה שיעור זרועו כדאמרינן בריש ברכות (דף ה ב) גליה איבריה ונפל נהורא דרבי יוחנן ולא גריס דרעיה. ובעבור שהיה כבד היה לפעמים מתאחר ונכנס בבית המדרש ואחר שנכנס רבי הוה רבי ישמעאל קא מפסע ואזיל אמר ליה אבדן מי הוא זה שמפסיע על ראשי עם קדש אמר ליה אני ישמעאל בר' יוסי שבאתי ללמוד מרבי אמר ליה וכי הגון אתה ללמוד תורה מרבי אמר ליה וכי משה הגון היה שלמד תור' מפי הגבורה? אמר ליה וכי משה אתה אמר ליה וכי רבך אלהים הוא, אמר רב יוסף שקליה רבי למטרפסיה בהאי עלמא דקאמר ליה רבך ולא רבי פירוש שקל רבי גמולו על ששמע ולא מיחה. ובעל הערוך פירש גבה דינו הימנו ויש אומרים שנטל חלקו וגורלו מן העונש כנגד חובתו אדהכי אתת ההיא יבמה למיחלץ אמר ליה רבי לאבדן זיל בדקה אזל למבדקה כד נפק אמר ליה ר' ישמעאל בר' יוסי כך אמר אבא איש כתוב בפרשה אבל אשה בין קטנה בין גדולה לא, אמר ליה רבי לאבדן תוב אדוכתיך כבר הורה זקן, הוה קא מפסע אבדן ואתי אמר ליה ר' ישמעאל ברבי יוסי מי שצריך לו עם קדש יפסיע על ראשי עם קדש מי שאין צריך לו עם קדש היאך יפסיע על ראשי עם קדש? אמר ליה רבי לאבדן תיב אדוכתיך, תאנא באותה שעה נצטרע אבדן וטבעו שני בניו ומיאנו שתי כלותיו. אמר רב נחמן בר יצחק בריך רחמנא דכספיה לאבדן בהאי עלמא כל זה בפרק מצות חליצה. (בדף קה ב) ונראה לי שאין הלכה בזה כר' ישמעאל כדאיתא במשנת פרק בא סימן בנדה (דף מח א). רבי יונתן בן יוסף. בזה נסתפקתי אם הוא כהן וכיון שהוא תנא הוא חבירו של ר' יאשיה בברייתא ורבו של רבי שמואל בר נחמני וכן הוא בפרק השואל (ב"מ כו א) ואמר רש"י על ענין אמר ליה ר' אלעזר בן פדת לר' יאשיה דדריה שהיה בדורו אמורא כמוהו. ויש להבין מכאן כי ר' יאשיה בר פלוגתיה דר' יונתן עדין היה קיים בימי ר' אלעזר ולהכי איצטריך למיתני לר' יאשיה דדריה לאפוקיה ר' יאשיה קשישא ובעבור זה מנאו הרמב"ם בסוף התנאים. ומה שאמרתי שנסתפק לי אם הוא כהן כי בפרק השוכר הפועלים (דף צ א) בעא מיניה ר' יונתן מר' סימאי חסמה להפרה מבחוץ מאי אמר ליה מבית אביך אתה למד יין ושכר אל תשת בבואכם, בבואכם הוא דאסיר בתמיה הא מישתא ומיעל שרי. ורש"י פי' מבית אביך כהן היה אבל בברכות בפרק מי שמתו (דף יא א) ר' חייא ור' יונתן הוו אזלי בבי קברי והוה שדי תכלתיה וכו' ואמר ליה דלייה וכו' שנראה שלא היה כהן נראה שהוא זה ר' יונתן כיון שהוא סוף התנאין ור' חייא בזמנו כי שניהם בימי רבי והוא בר פלוגתיה דר' יאשיה ור' יונתן האחר הוא כהן. ובפרק בהמה המקשה ר' יונתן אמר לבן עזאי והוא בדורו של ר' עקיבא ואולי הוא זה המוזכר בפרקי אבותל. ויש נוסחא ר' חייא ור' נתן הוו אזלי וכו' בברכות ולא ר' יונתן. וכן היה בזמן הרמב"ם ז"ל בלוניל ר' יהונתן הכהן שפי' הלכות רב אלפס. עוד תדע שהיה גם כן בדורו של רבי תלמידו יונתן בן עמרם שאמרנו למעלה שלא היה רוצה ליהנות מכבוד התורה. וכן בדורו של רבי היה ר' פדת אביו של ר' אליעזר. ובפרק בני העיר (דף כז ב) שהאריך ימים על שלא קדמו אדם לבית המדרש ולא אכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה ולא ברך לפני כהן ומקשי בגמרא למימרא דמעליותא הוא והאמר רבה בר בר חנא אמר ר' יוחנן כל תלמיד חכם שמברך לפניו כהן עם הארץ אותו תלמיד חכם חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי, כי קאמר איהו בשוין. אבל הנוסחא האמתית שלקחו המחברים שזה היה רבי פרידה. אמר הרב בפרק חמישי כל מקום שתמצא רבי פלוני בשם רבי פלוני דע שהוא תלמידו. וכבר אמרנו למעלה בענין ר' יהושע בן חנניה שזה לפעמים לא יהיה תלמידו ושדי גברא בינוהו שהרי ר' אלעזר אמר בשם רבי יהושע בן חנניה והוא לא גמר אלא מר' יהושע בר ממל והוא מר' יהושע בן חנניה. וזה נראה לי הפך בתלמוד באמוראים על הרוב שאם אמר אמר ר' יוחנן משום שמעון בן יוחאי לא היה תלמידו ולא שמעה ממנו אלא שמעה ממי שקבל ממנו אבל במשנה ר' יהודה אומר משום ר' אלעזר בן עזריה הוא רבו. ובתלמוד אמר רב יהודה אמר שמואל הוא רבו וזה על הרוב וצריך עיון כמו שנבאר ב"ה. ובפרקא קמא דנדה (דף י ב) בתוספות אמר ר' יוחנן אמר ר' שמעון בן יהוצדק וכו' הא דידיה הא דרביה נראה מכאן כי רבו של ר' יוחנן הוא ר' שמעון בן יהוצדק. ואני אברהם אומר כי בכאן אמר אמת אבל אין זה בכל מקום כי בפרק יש נוחלין (ב"ב קטז א) אמר ר' יוחנן משום רשב"י על ענין הבנים וכו' ומתרץ הא דידיה הא דרביה ואין רשב"י רבו ולא ראה אותו כי אפילו בזמן רבי תלמיד ר' שמעון היה ר' יוחנן קטן. וכן בפרק כל הבשר אמר שמואל משום ר' אליעזר וכו' הא דידיה הא דרביה ופירש רש"י כל היכא דקתני משום פלוני לא שמע מפיו אלא מפי אחרים שאמרו מפיו ושמואל לא ראה ר' אליעזר מימיו דר' אליעזר בחרבן היה מתלמידי ריב"ז ושמואל מדורות האחרונים היה בסוף שנותיו דרבי. ואמר עוד בפ"ק דחולין (יז ב) אמר ליה רבינא לרב אשי אמרת משמיה דרבא פי' רש"י כל היכא דאמרינן משמיה דפלוני לא שמעה ממנו אלא מאחרים שמע שקבלוה ממנו כי הא דרב אשי לא ראה את רבא מעולם כדאמרינן בפרק עשרה יוחסין (דף עב ב) יום שמת רבא נולד רב אשי ע"כ. והרמב"ם ז"ל אמר עוד בפ' ו' וכל מקום שנאמר במשנה באמת אמרו היא הלכה למשה מסיני. זה לקח הרב ממה שאומר בסוף פ' הזהב (ב"מ דף עא) באמת אמרו ביין התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו. אמר ר' אלעזר עדא אמרה כל באמת אמרו הלכה היא ופרש"י זאת אומרת עדא כמו הדא, באמת הלכה מדיהב טעמא למלתיה מפני שמשביחו ואין לגמגם בדבר ונקט בה למתניתין באמת שמע מינה כל היכא דתני באמת הלכה ואין להסס ולגמגם בדבר, מזה נראה שאינו הלכה למשה מסיני. וכן כתב הרא"ש ז"ל בנדה בתחלת מקואות משם רבינו תם כמו באמת אמרו החזן רואה מהיכן התינוקות קורין בפרקא קמא דשבת (דף יא א) שהוא גזירה מדרבנן. וכן הלכות אחרות שהביא שם ופירש הדבר כמו רש"י שהוא הלכה ואין חולק עליה. וכן פירש רש"י בפ' ראשון מגיטין (דף יד א) על שאמרו שיש שלשה הלכות בלא טעם מה שהאב נתן בעת החופה לבנו בכורו וכו' שהם כמו הלכה למשה מסיני ואין לזוז מהם ואפילו להרמב"ם ז"ל יהיה פי' שהיא ברורה כמו הלכה למשה מסיני. ובעל הערוך פירש כל מקום שתמצא באמת אמרו הלכה למעשה הוא.

אמר הרב בפ' שביעי בענין רבן שגדול מרבי כבר פירשתי שזה השם לנשיאים ולפי דעתו שרבי הוא פחות מרבן א"כ ר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא ור' אלעזר בן ערך הוי למטה מרבן גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא. וזה גלוי לעין שהיה טעות אם לא שנאמר טעם הנשיאות אמר עוד גדול מכלן שמו כמו הלל ושמאי ולפעמים יעביר הכינוי ואינו חושש. ואע"פ שהכלל הוא קצתו אמת לא ידעתי מה חטאו שמעון אחי עזריה ואלעזר איש ברתותא, כי שמעון אחי עזריה כהן ט' לעזרא וחכם גדול שיצא בת קול מן השמים שיחלוק חלקו של עולם הבא עם אחיו שעזרו להיות חכם גדול. וכבר ידעת למעלה שגם אחיו עזריה חכם גדול כדאיתא בסוף סוטה ר"ל שיצאה בת קול וכו'. ואלעזר איש ברתותא כבר ידעת חסידותו והיה ג"כ רבו של רשב"ג אביו של רבי ושהיה עושה צדקות ושנעשה לו נסים וקורא בתורה תמיד כדאיתא בפ' סדר תעניות (דף כד א) אולי יש לו לרב עדות אחרת. אבל הנראה בזה על הרוב כמו שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא ובן זכאי שעדיין לא נסמכו כמו שאמרו על בן עזאי היכי דמי תלמיד הראוי להוראה וכיוצא בזה או שרבו קורא לו בשמו. וכבר השלמנו מה שייחדנו לבאר כפי הקדמתנו לענין הי' פרקים והשגתם ופירשנו הכתות השבעה והחבורות הארבעה. ועוד דע כי רוב מהחבורה השלישית וגם הרביעית היו בזמן החבורה הא' שראו חרבן הבית, כי רבי שמעון בן יוחאי היה תלמיד בזמן ר' יהושע ור' אלעזר ורבן גמליאל בפרק תפלת השחר (דף כח א) וכן חנניא בן חכינאי חבר ר' שמעון. אמר ר' אליעזר בן יעקב משמו בפרק המפלת ובפרק אין דורשין (דף טז ב) אמר ר' יוסי סח לי אבא אליעזר שעשה קרבן בירושלים כדאיתא בחגיגה. וכן בשנה הקודמת למעשה של רבן גמליאל בפ' תפלת השחר שהיה ר' שמעון והיה ר' צדוק בבכורות. (לו א) וכן ר' מאיר אמר משמו ר' אלעזר בן צדוק בפ' שביעי דכלאים וכן ר' יהושע אמר יפה אמרה ברוריה. וכן ר' יהודה ור' אלעאי אביו למדו עם ר' אליעזר הגדול כדאיתא במנחות (דף יח א) ובסוכה (כז ב) וכן מהשאר ומזה נראה אורך שנותיהם.

המאה השישית[עריכה]

יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי ומתתיה בן יוחנן קבלו מהם שנת תק"ס (ג' תקס-3560). קנ"ב שנה לבנין הבית קודם ענין מלחמות החשמונים עם יון כמו ס' שנה, והאריך יהושע בן פרחיה שנים רבות עד זמן ינאי הנקרא אלכסנדר בן הורקנוס הראשון שזכרנו למעלה שנקרא יוחנן שהרג החכמים וגם בראשונה זה הורקנוס הרג הכותיים. ובפרק תפלת השחר בין אביי ורבא מחלוקת אם ינאי הוא יוחנן והנראה כי היו אב ובנו נקראים ינאי בשם התלמוד. והורקנוס הוא יוחנן ששמש בכהונה גדולה ונעשה צדוקי והרג החכמים. ובנו אלכסנדר גם כן נקרא ינאי נשוי עם של ציון המלכה אחות שמעון בן שטח. ובפרק האומר בקדושין שינאי הנקרא הורקנוס הרג לחכמים שבאו לפוסלו מן הכהונה שהיה רוצה להיות מלך וכהן ועלה מינות בלבבו בתורה שבעל פה, עד שבא שמעון בן שטח והחזיר התורה ליושנה בזמן אלסכנדר בנו הנשוי עם אחות שמעון בן שטח כדאיתא בברכות פרק שלשה שאכלו, כשברך ברכת המזון לינאי שהרג החכמים על ענין האתרוג כמו שאמרנו למעלה. והטמין לשמעון בן שטח אחותו אשת המלך. ובאותו זמן ברח יהושע בן פרחיה לאלכסנדריא של מצרים הנקראת אמון מנוא וכשהוציאו לשמעון בן שטח הוה שלמא . ובקש רחמים שמעון בן שטח מהמלך שיחזירנו ליהושע, וכתב ליה מני ירושלים עיר הקדש ליכי אלכסנדריא של מצרים, בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה, אמר שמע מינה שלמא הוי ובא כדאיתא בסוף סוטה. וכדמות זה המעשה בסנהדרין ירושלמי שקרה כל זה ליהודה בן טבאי שברח לאלכסנדריא כדי שלא יעשוהו נשיא. ובדרך עם תלמיד אחד כמו שקרה ליהושע בן פרחיה עם ישו הנוצרי. וקבלתם אמת שהנוצרי היה תלמידו וזאת היא הכת הג' מהמינים כת תלמידי ישו הנוצרי המשועמדים הנכנסים בתורת המעמודיא ופירוש משומדים משועמדים. והרמב"ן כתב שנקראו משומדים העובדים ע"ז שנתנכרו מעשיהם לאביהם שבשמים תרגום כל בן נכר כל בר ישראל דאשתמד, ותרגום ויכירם ואשתמודענון ויהיה לשון משומד משומדע בחסדון עי"ן, כמו דורקטי דור קטוע. ובפ' אמר ר' עקיבא בשבת נראה כפי' הרמב"ן וכן פי' רש"י שם מכל בן נכר המנוכר לאביו שבשמים, ומעמודיא הם כת ישו הטובלים במים, זה פי' רבינו האי, וביבנה תקנו ברכת המינים על אלו. והאמת שנולד הנוצרי בשנת ד' למלכות ינאי השני הוא אלסכנדר, והוא שנת רס"ג לבנין הבית, ושנת נ"א לחשמונים שהוא שנת ג' אלפים ותרע"ח [תרע"א] (ג' תרעא-3671) ליצירה. אף על פי שהנוצרים אומרים שנולד בזמן הורדוס עבד החשמונים שנת תש"ס ליצירה, ושנתלה ל"ה שנים קודם החרבן בן ל"ב שנים לבזותנו ולומר לנו כי מיד במהרה קודם מ' שנה נחרב הבית בעון מה שעשינו לו. וזה אינו כן כי פ"ט שנים קודם זה היה לידתו מזמן הלידה שהם אומרים. והאמת שנולד שנת תרע"ח [תרע"א], ובשנת רצ"ט לבנין הבית נתפס, והוא בן ל"ו שנים בשבנ שלש לארסתבלוס בן ינאי. ובעבור זה כתבו חכמי ישראל בויכוח שהיה להם עם הנוצרים, כי בתלמוד אינו כתוב הנוצרי שהם אומרים וגם בדברי הימים של הנוצרים יש מחלוקת ביניהם באיזה שנה נולד, וכבר ידוע ענינו בשבת ובסוטה ובסנהדרין ותלמידיו. ובסוף מנחות כי יהושע בן פרחיה לא היה רוצה לעלות לגדולה וגם לא רצה לירד כיון שעלה. הכלל כי האריך ימים הרבה יהושע בן פרחיה, ובא לירושלים מאלכסנדריא קרוב לשנת רצ"ו לבנין הבית שהיא שנת תש"ד ליצירה והם המקבלים הכ"ו. ואז היה אברכס התוכן הגדול הידוע בשנת ר"ה לבנין בית שני, וזה הסכים עם רז"ל במדת החדש הירחי שהוא כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים. [ובית דינו של חשמונאי גזרו על ביאת הגויה אפילו בצינעא. כי קודם זה היה מותר כדאיתא במצות קכ"ב.]

המאה השביעית[עריכה]

המאה השמינית[עריכה]