נזיר כו ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
תניא כוותיה דרבא אאלו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי דמי חטאת ילכו לים המלח והשאר יביא חציו לעולה וחציו לשלמים ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן באלו לעולתי והשאר לשאר נזירותי דמי עולה יביאו עולה ומועלין בהן והשאר יפלו לנדבה ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן א"ר הונא אמר רב לא שנו אלא מעות אבל בהמה הרי היא כמפורשת אמר ר"נ הא דאמרי בהמה הרי היא כמפורשת לא שנו אלא תמימה גאבל בעלת מום הרי היא כסתומה אבל נסכא לא ור"נ בר יצחק אמר דאפי' נסכא אבל סואר של קורות לא א"ל רב שימי בר אשי לרב פפא מאי טעמייהו דרבנן דאמרי מעות ולא בהמה ולא נסכא מעות ולא סוורא אלא מעתה מעות ולא עופות וכי תימא ה"נ אלא הא דאמר רב חסדא האין הקינין מתפרשות אלא אי בלקיחת בעלים אי בעשיית כהן אמאי הא מעות גמירין לה
רש"י
[עריכה]
תניא כוותיה דרבא אלו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי כו' - את השאר יביא חציו לעולה וחציו לשלמים דכיון דאמר אלו לחטאתי כמי שאבדו דמי וכמי שנפרדו דמי והשאר הוי להו כמפורשין:
ומועלין בכולן - בכל השאר דבשאר יש עולה ובעולה איכא מעילה:
ואין מועלין במקצתן - דאיכא למימר של שלמים הן ובשלמים ליכא מעילה לפני זריקת דמים:
דמי עולה יביא בהן עולה והשאר יפלו לנדבה - דכל היכא דמעורב חטאת ביניהן כסתומין דמי:
ומועלין בכולן - משום דמי חטאת שביניהם ואי קשיא והא אמרינן דמי חטאת לא נהנין ולא מועלין לא קשיא דהא דתני מתני' לא נהנין ולא מועלין בדמי חטאת משום דמת ואין ראויין להקרבה אבל כי לא מת מועלין בדמים שהרי ראויים להקרבה:
ולא במקצתן - [שמא] שלמים הן:
אבל בהמה הרי היא כמפורשת - שאם מת והניח ג' בהמות הרי היא כמפורשת משום דאית ביה היכר דהך דהויא נקבה לצורך חטאת והאי דהוי זכר עולה והאי דהוי איל בן ב' שנים לצורך שלמים וכיון דהויין להו כמפורשין חטאת תמות ושלמים יקרבו כדברי מתני':
ל"ש אלא תמימים - וכה"ג דפרשינן:
אבל בעלת מום - אם מת והניח ג' בהמות בעלי מומין כיון דלאו להקרבה קיימי אלא לדמיהן דסתמא דמילתא לצורך דמים הפרישו וכמעות סתומין דמיין ויפלו כולן לנדבה:
אבל נסכא - אם הניח ג' חתיכות כסף הוו להו כמפורשין הניח ג' חתיכות כסף כדי לקנות באחת מהן חטאת ובאחת מהן עולה ובאחת מהן שלמים דמי חטאת ילכו לים המלח:
ור"נ בר יצחק אמר אפילו נסכא - כסתומין דמי הואיל וראויין לעשות מהן מעות אבל ג' סואר של קורות כמפורשין דמי חד לחטאת וחד לעולה וחד לשלמים:
מ"ט דרבנן - דרב [נחמן ורב] יצחק דאמרי מעות הוו כסתומין ולא נסכא ולא סואר של קורות אי משום דמעות גמירי לה דהוו כסתומין אבל מידי אחרינא לא:
אלא מעתה ולא עופות - מסתמא הוו להו כמפורשין: וכ"ת ה"נ אלא הא דאמר רב חסדא אין הקינין מתפרשות כו' בלקיחת בעלים. מן השוק שאם נאכל אחד מהם או פרח לאויר העולם קודם עשיית כהן יביא זוג לשני אלא ש"מ מדעופות הויין להו כסתומין . וכדרב חסדא בהמה וסואר של קורות נמי הויין להו כסתומין:
תוספות
[עריכה]
תניא כוותיה דרבא אלו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי דמי חטאת ילכו לים המלח. [ובמת] מיירי ובתוספ' (פ"א דמעילה) גרסי' בהדיא ומת:
והשאר חציו לעולה וחציו לשלמים. דודאי עומדין לשניהם דכיון דאמר והשאר לשאר נזירותי הוי כאילו אמר לקרבנות נזירותי דאינו יכול [להביא מכל] המעות א' מהן או עולה או חטאת כדפרישית (לעיל עמוד א' ד"ה ולאפוקי) [ואין לו תקנה עד] שיביא [ב'] בהמות ומחלל המעות עליהם ואומר בכל מקום שיש בהם דמי עולה יהיו מחוללים על בהמה זו וכי גמירי דיפלו לנדבה היינו דוקא כשדמי חטאת מעורבים בהן ומועלין בכולן אם נשתמש בדמי עולה שיש בהם מעילה ולאו דוקא בכולן דה"ה ברובן דא"א (אי) דליכא בהן דמי עולה ואין מועלין במקצתן דשמא כל הנך מעות דשלמים נינהו ובדמי שלמים אין מועלין מידי דהוה אשלמים מחיים:
והשאר יפלו לנדבה. שהרי דמי חטאת מעורבין .. בהן והלכה היא בנזיר ולר"ש בן לקיש כדאית ליה:
ומועלין בכולן. בשביל דמי חטאת המעורבין בהן והן בני מעילה:
ואין מועלים במקצתן. כי אותו מקצת ראוי לבוא כולו שלמים והקשה הר"ם [דלמה] לא ימעלו אפילו במקצת כיון דנופלין כולן לנדבה דהיינו עולת קיץ למזבח משתמש לה בדמי עולה וצריך לומר דעד שעת הקרבה שמקריבו לעולה לא נפק משם שלמים שהיו עליהם עד הנה:
אבל בהמה הרי היא כמפורשת. ולכאורה איירי בבהמה דחזיא ליה לנזיר כמו כבשה שקריבה חטאת וכבש שקרב עולה ואיל שקרב שלמים וכמפורשין דקאמר רב הונא היינו שיקריב כל אחד קרבנו כדיניה וקמ"ל רב הונא נהי דלא פירש זה לחטאת זה לעולה זה לשלמים מ"מ קריבי כל חד וחד כי דיניה ולא נראה דא"כ מאי קמ"ל רב הונא והא מתני' היא דמייתי בסמוך רשב"ג אומר הביא ג' בהמות ולא פירש כו' ועוד דמסתמא איירי רב הונא בהך מיעוטא דבהמה דממעט נמי ממעות דהיינו נסכא וסואר קורות דלא חזי להקרבה לכ"נ דאיירי בבהמה דלא חזיא לנזיר כגון ג' פרים או ג' שעירים דבנזיר איל וכבש וכבשה הוא דאיכא והא דקאמר רב הונא כמפורשת ר"ל כמפורש' בתערובת מאותן כולן כמו שבמפורשין דלעיל גבי אלא אפילו לחטאתו ולעולתו ולשלמיו מפורשין הן דהוי פירושו מפורשים בתערובת דמיין והולכין לאיבוד וא"ת כיון דמיירי בבהמה דלא חזיא לנזיר בהקרבה כדפרישי' אלא כגון שלשה פרים או שלשה שעירים מה לי בעלי מומין מה לי בתמימים כי היכי דבעלי מומין חשיב סתומין הכי נמי בתמימים וי"ל דתמימים ודאי אע"ג דלא חזיא להקרבה לנזיר כ"א לדמי מ"מ חל עליה קדושת הגוף [דאינה] נפדית בלא מום מידי דהוה אמקדיש זכר לדמיו שלא הקדיש הדבר עצמו לעולה אלא לקנות בדמיו לעולה דהיינו לדמי עולה דקדוש קדושת הגוף ואם תאמר ומי דמי התם בידו להקדישן קדושת הגוף לעולה גופה אבל הכא אין בידו להקדישן לנזירות דהא לא חזיא כדפרישית וי"ל דסבר לה כרבנן דתמורה (דף יט:) דאמרי המפריש נקבה לאשם אע"ג דלא חזיא לאשם שהוא בא זכר מ"מ חל עליה קדושת הגוף דבעי מום לפדות עליה ואם תאמר סוף סוף קשה דמאי שנא תמימים דהכא וההוא דתמורה (דהני) דהמפריש נקבה לאשם מהמקדיש זכר. לידי נסכים דלא נחתא ליה קדושת הגוף כדאמרינן בשבועות (דף יא.) משום דגופיה לא חזיא לנסכים וי"ל דלא דמי דהתם לא חזי כלל לשום נסכים שבעולם אבל תמימים דהכא ונקבה דתמורה נהי דלא חזו לקדושת הגוף דהאי קרבן שהפריש עליו מ"מ ראוי לקרבן אחר ה"נ בבהמה וא"ת ונהי דנחתא עלייהו קדושת הגוף ובעיא מום לפדות עליו סוף סוף לדמי קיימי א"כ מאי שנא תמימים וי"ל דשנא ושנא דבעלת מום ראויה לימכר מיד ולקנות קרבנות נזיר ג' בהמות הצריכים לו אבל תמימים לא חזיא לימכר מיד כדפרישית דבעי מום לפדות עליו ואיכא שהייה ופר"ת כיון דשהה אצלו לזמן מרובה חיישינן אולי נתן לבו להזכיר שם חטאת על אחת מהם אך לא בירר והוי כאומר לחטאתו ולעולתו ולשלמיו דהוו מעורבין בתערובת והוליכו לאבוד ויש להוסיף ולתת טעם דמעות ובעלת מום דחזו ליה לאלתר ולקנות בהן הקרבנות עצמן הצריכין לנזיר לכך ליכא למיחש שמא נתן לבו לפרש בתערובת דלמה יפרש בלבו בתערובת הואיל ובידו לפרש ולברר מיד כשיקנה הקרבנות ענין הצריכין לנזיר אבל היכא דאיכא שהייה ליכא למימר הכי:
אבל נסכא לא אבל סואר קורות לבנות. האי אבל קאי אמתני' דקתני מעות סתומין יפלו לנדבה ועלה קאי דוקא המעות אבל הפריש ג' נסכות או ג' קורות אין להם דין סתומין אלא דין מפורשין בתערובת דהולכין כולן לאבוד וטעמא משום שהייה כדפרישית דאין דרך למכור כספיו מיד עד שימצא אדם הצריך להם וימכרם ביוקר לר"נ נסכא נמי חשיב סתומין שפעמים שקונין מיד אבל קורות דרך להשהות עד שימצא אדם הצריך לקנותם לצורך הבנין:
אלא [מעתה] מעות ולא עופות. לכאורה משמע דמיירי בעופות דלא חזי להקרבה כגון אווזין ותרנגולין דומיא דנסכא וסואר קורות דממעט נמי לעיל ממעות וא"א לומר כן דאווזין ותרנגולין לשום קרבן לא חיילא קדושת הגוף עליהן ויכול למוכרן לאלתר בלא מום והוי להו בהמה בעלת מום דחשיב לעיל כמעות ועוד דההוא דרב חסדא דמייתי עלה מיירי בתורין ובני יונה וה"נ יש לפרש הנך עופות בתורין ובני יונה וא"ת סוף סוף הא בנזיר קיימינן ובנזיר לא חזו כלל ואינהו נמי הוו להו לגבי נזיר כמו אווזין ותרנגולין וי"ל כיון דחזי לשום קרבן חיילא קדושת הגוף עלייהו מידי דהוה אפרים ואשעירים דפירשנו לעיל ומיהו אכתי קשה דאי חיילא עלייהו קדושת הגוף תו לא מיפרקי (דמיו) דאין לעופות פדיון אפילו כשיפול בהם מום א"כ אין ראוי לנזיר כלל לא לימכר ולא להקריב קרבנותיו ועוד דההיא דרב חסדא דמייתי עלה מיירי בחייבי קינין משמע דהאי פירכא נמי בחייבי קינין לכך נ"ל דמיירי ודאי קינין כמו זב וזבה וכיוצא בהן וגם בחייבי קינין דשייך בהו דין סתומין כמו בנזיר כדאמרינן לעיל הילכתא האמור בנזיר וכל דדמי ליה כמו בחייבי קינין א"נ מיתוקם נמי אפילו בנזיר וכגון בנזיר טמא שצריך שתי תורין חד לחטאת וחד לעולה דבטמא נמי הילכתא כדמשמע בשילהי פירקין וה"פ מעות ולא עופות כלומר אם חייבי קינין הפריש תורין ובני יונה ולא פירש בשעת לקיחה ומת קודם הקרבה או הפר לה בעלה דלא יהבינן להו דין דסתומין לענין זה שיקריב הכהן אי זה שירצה חטאת ואי זה שירצה עולה לפי דבריך שאתה אומר מעות דוקא הוו סתומין ולא בהמה
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/נזיר/פרק ד (עריכה)
מ א מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה ו', ומיי' פ"ד מהל' מעילה הלכה ג', סמג עשין רי:
מא ב מיי' פ"ד מהל' מעילה הלכה ג', ומיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה ז':
מב ג ד מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה ה':
מג ה מיי' פ"ה מהל' פסולי המוקדשין הלכה י"א, ומיי' פ"ח מהל' פסולי המוקדשין הלכה ח':
ראשונים נוספים
והשאר לשאר נזירותי. דמי חטאת ילכו לים המלח. ובמת איירי ובתוס' תני בהדיא ומת:
ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן. לי נראה לאו דוקא בכולן אלא ברובן:
והשאר לנדבה. דדמי חטאת מעורבין בהן:
ומועלין בכולן. משום דמי חטאת ואין מועלין במקצתן דאין מעילה בדמי שלמים:
לא שנו אלא מעות. הא דאמר ר"י הלכה הוא בנזי' דיפלו לנדבה היינו דוקא במעות או בדבר העומד לימכר לאלתר במעות אבל בהמה לא. שאם הפרישה בהמה בין א' בין ג' ואמר אלו לקרבנות נזירותי לא אמרי' אם מת או היפר דיפלו לנדבה. אלא הוי כחטאת מפורשת שנתערבה בעולה ושלמי' דימותו ואם דמים ילכו לים המלח. דלא נתקבל הלכה אלא למעות [או] בדבר העומד לימכר לאלתר במעות. לא שנו אלא תמימה לא שנו דבהמה א). הוי' כמפורשת אלא תמימה לא מיירי בבהמות הראויות לקרבנות נזיר כגון כבש וכבשה ואיל. דא"כ היכי בעי רב שימי בר אשי לפלוגי בהא ולמימר דבהמה לא הוי' כמפורשת דהא מילתא דפשיטא היא. דא"א להיות בהם תערובת דכבשה על כרחיך חטאת היה וכבש עולה ואיל שלמים כדקאמר רשב"ג בסמוך הפריש ג' בהמות ולא פירש הראוי לחטאת תקרב חטאת. אלא מיירי בבהמה שאינה ראויה לקרבנות נזיר כגון ג' פרים או פר א' דכיון שאינה עומדת לימכר לאלתר שצריך לרעות עד שתסתאב כרבנן דר"ש דאמרי' בפ' ואלו קדשים המפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב וכו' ר"ש אומר דתמכר בלא מום לא הוי כמעות והוי כמפורש' שנתערבה וכי מת או הפר לא תמות. אבל בעלת מום הוי' כמעות משום דעומדת לימכר מיד. והאי טעמא שייך לר"י דאית ליה הלכה היא בנזיר דאומר דוקא במעות נתקבלה ההלכה או בדבר העומד לימכר לאלתר במעות. ולר"ל דיליף לה מקרא איכא לפרושי בה טעמא דחיישי' שמא באריכות הזמן פירש אלו דמים לחטאת. וא"א שיקריבו מהם עולה הלכך ילכו לים המלח:
אבל נסכא לא. לא הויא כסתומה לפי שאין מוכרים אותה במעות אלא לוקחים ממנה בהמה לפי [שאין] שומתה ידועה ולא דמיה למעות. ולר"ל אינה נמכרת מיד עד שיחקרו לידע שומתה וצריך שהות ואיכא למיחש שמא פי' מחצית' או שלישיתה לדמי חטאת:
אפי' נסכא הוה כמעות משום דמוכרי' אותה לאלתר במעות או משום דהיא עצמה כמעות כיון שקונין בה ולר"ל נמי אין צריך שהות במכירתה אבל סואר של קורות לא קבוצת קורות שקנה קורות לבנין ונמלך למוכרן אינו מוכרן לאלתר עד שיזדמן לו אדם שצריך לבנות ויקנם ביוקר או יחליפו לו בדבר אחר:
מאי טעמא דרבנן הנהו אמוראי דאמרי מעות ולא בהמה ולא נסכא ולא סואר של קורות א"כ מעות גמירי ולא דבר אחר אלא מעתה מעות ולא עופות כלומר המפריש קן לחובתו ולא פירש איזו לעולה ואיזו לחטאת כדא' לעיל מי שהיה מחוייב חטאת ואמר הרי עלי עולה והפריש מעות ואמר אלו לחובתי רצה להביא בהם חטאת לא יביא עולה לא יביא משום דחשבינן להו כמפורש ואין ידוע למה הכא נמי כיון דחשביתו לכל דבר מפורש חוץ ממעות. א"כ כשהפריש קן לחובתו הוי כמפורש. ואין הדבר ידוע ולא יוכלו הבעלים או הכהן לבררם שמא ישנה מעולה לחטאת ואם מת ימותו ולא אמרי' יקרבו עולות כדין סתומי' דאמרי' לעיל תנא נזיר וחייבי קינין דדמי ליה ואע"ג דאמרי' אין מקייצין בעופות היינו שלא יקחו עולת העוף משופר נדבה. אבל אם העוף קדוש כבר מקיצין בו והכי אמרי' ט' טרף בקלפי. אלא הא דאמר רב חסדא אין הקינין מתפרשות וכו'. ואמאי והא מעות גמירי ולא דבר אחר וכיון שהפרישו הבעלים ולא פירשו הוי כמפורש שנתערבו והיאך נתפרשו בעשיית הכהן אלא ש"מ כהן יכול לבררם כדכתיב ולקח ועשה אלמא עופות כסתומים. וה"ה נמי בהמה ונסכא וסואר של קורות ואם מת או הפר לה בעלה יפלו לנדבה. ולר"ל פרי' הכי כי היכי דאמר בבהמה ונסכא וסואר של קורות משום דרגיל לשהותם חיישי' שמא פירש. ה"נ במפריש לחטאת או לעולה מסתבר נמי למיחש שמא פירש ואם מצת ימותו ולא אמר יפלו לנדבה וכן כל קן סתום לא יוכל להתברר עוד. אלא הא דאמר רב חסדא אין הקינין וכו' כדפי'. אלא שמע מיניה דלא חיישינן לשמא בירר וכן נמי בבהמה ונסכא וסואר. וקשה אדפריך מדרבנן לפרוך מכמה משניות דתנן בהן קן סתומה. אלמא דמתבררי' אח"כ אע"פ שהפריש סתומים וכ"ת כגון שהבעלים אומרים שלא בררו א"כ הא דרב חסדא נמי נוקי הכי:
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/נזיר (עריכה)
תניא כוותיה דרבא אילו לחטאתי והשאר לנזירותי ומת דמי חטאת ילכו לים המלח והשאר יבי' חצין לעולה וחצין שלמים פי' דכיון דאין דמי חטאת ביניהם אע"פ שהן סתומים כמפורשין עבדי' להו:
ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן פי' משום שלמים דמעורבין ואיכא למימר הני מקצת שלמים הוו:
אלו לעולתי והשאר לנזירותי דמי עולה יבואו עולה ומועלין בהן והשאר יפלו לנדבה ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן פי' השתא הוו הסתומין חטאת ושלמים והילכך יפלו לנדבה:
אלו לשלמיי והשאר לנזירותי דמי שלמים יבואו שלמים ואין מועלין בהן והשאר יפלו לנדבה ומועלין בהן בין בכולן במקצתן פיי' שהסתומין הן חטאת ועולה והילכך יפלו לנדבה ומועלין במקצתן שכולן הן בני מעילה דדוקא כשדמי חטאת אינן קריבין והולכין לים המלח אין מועלין בהן דהשתא דקרבי נדבה ומועלין בהן בספרים כתוב אמר רבה אם נפלו דמי חטאת מביניהן ומפרש דכיון דנפלו מביניהן כשיעור דמי חטאת אמרי' הנהו הוו דמי חטאת ושאר' כמפורשין הוו ולוקחין בחצין עולה ובחציין שלמים ואינו נ"ל דא"כ מאי תני' כוותיה דרבה בבריית' תני כשיפרש אלו לחטאתי אבל אם נפלו מן הסתם מני דתלינן ואמרי' אלו היו דמי חטאת:
אמר ר"ה א"ר חנינא ל"ש אלא מעות אבל בהמה הרי הוא כמפורשין פי' דוק' אם הניח מעות סתומין ולא פירש אזלי לנדבה אבל אם הניח שלש בהמות אע"פ שלא פירש זו לחטאת וזו לעולה וזו לשלמים כמפורשין דמיין והאחת תמות והאחת תקרב עולה והאחד שלמים:
אמר רב נחמן אמר רב הא דאמרת בהמה הרי הוא כמפורשת ל"ש אלא תמימה אבל בעלת מום הרי הוא כסתומה פי' אם הוא תמימה הרי הן מזמנות מאיליהן אע"פ שהוא לא פירש שהנקבה ראיי' לחטאת והזכר לעולה והאיל לשלמים וכדאמר רשב"ג בנזיר חי אמר נמי ר' חנינא בנזיר מת אבל אם הן בעלת מום כיון דלדמי קיימין כמעות סתומין דמי וכולן יפלו לנדבה:
אבל נסכא לא פי' שאם הניח שיש חתיכות כסף אין דינן כסתומין אלא אע"פ שנא פי' כמפורשת דמיין וישליך האחת לים המלח והאחת יביא בה עולה והאחת שלמים שהבהמות בעלת מום בודאי למכור קיימי הילכך אין חילוק ביניהן לבין המעות אבל נסכא לאו להימכר קיימא ובאחת יקח חטאת ובאחת שלמים ורב נחמן דידיה אמר אפילו נסכא כמעות סתומין הויין דמה לי מעות מה לי נסכא אבל סבר לא דוודאי הסוור הן כמפורשת וה"ה לכל המטלטלין דבכל אחת יקח בהמה אחת:
א"ל רב שימי בר אשי לר"פ מ"ט דרבנן דאמרי מעות לאו נסכי מעות לא סוור אלא מעתה מעות ולא עופות והא דאמר רב חסדא אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן ואמאי הא מעות חמורין לה פי' היכי אמר רב חסדא שאינן מתפרשות אלא או בלקיחת הבעלים שיאמר זה אני קונה לחטאתי וזה לעולתי או בעשייתה כהן אבל אם קנאן סתם אין להן דין מפורשין אלא דין סתומין ואם מת יפלו לנדבה והא מעות גמירי אלא מדרב חסדא ילפינן דאפילו עופות נמי סתומין הוו וה"ה סיור ונסכא ובהמה דכל מידי דלא פירש סתומין הוו:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נזיר/פרק ד (עריכה)
ומועלין בהם בכולן. בעולה מעורבת בהן בכולן לאו דוקא אלא כל זמן שהיו ביחד. ואין מועלין במקצתם בחצין לבד שמא כולהו שלמים נינהו. וזה כפירוש רש"י ז"ל:
לא שנו אלא מעות. הא דאמר ר' יוחנן הלכה היא בנזיר דיפלו לנדבה היינו דוקא במעות או בדבר העומד לימכר לאלתר במעות. אבל בהמה לא שאם הפריש בהמה בין אחת בין שלש ואמר אלו לקרבנות נזירותי לא אמרינן אם מת או הופר דיפלו לנדבה אלא הוי כחטאת מפורשת שנתערבה בעולה ושלמים דימותו. ואם מכרן דמים ילכו לים המלח. דלא נתקבלה הלכה אלא למעות או בדבר העומד לימכר לאלתר במעות:
לא שנו אלא תמימה. לא שנו דבהמה הוי כדמפורשת אלא תמימה. לא מיירי (אלא) בבהמות הראויות לקרבנות נזירות כגון כבש וכבשה ואיל. דאם כן היכי הוה בעי רב שימי בר אשי לאפלוגי בהא ולמימר דבהמה לא הוי כמפורשת דהא מלתא דפשיטא היא דאי אפשר להיות בהם תערובת דכבשה על כרחין חטאת היא וכבש עולה ואיל שלמים. כדקאמר רבן שמעון בן גמליאל בסמוך הפריש שלש בהמות ולא פירש הראוי לחטאת תקרב חטאת. אלא מיירי בבהמה שאינה ראויה לקרבנות נזירות כגון שלשה פרים או פר אחר דכיון שאינה עומדת לימכר לאלתר שצריכה לרעות עד שתסתאב כרבנן דר' שמעון דאמרי בפרק ואלו קדשים המפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב כו' ר' שמעון אומר תמכר בלא מום לא הוי כמעות והוי כמפורשת שנתערבה וכי מת או הפר לה תמות. אבל בעלת מום הויא כמעות לפי שעומדת לימכר מיד. והאי טעמא שייך לר' יוחנן דאית ליה הלכה היא בנזיר דאמר דוקא במעות נתקבלה ההלכה או בדבר העומד לימכר לאלתר במעות. ולריש לקיש דיליף לה מקרא איכא לפרושי בה טעמא דחיישינן שמא באריכות הזמן פירש אלו דמים לחטאת ואי אפשר שיקריבו מהם עולה הלכך ילכו לים המלח.
אבל נסכא לא. לא הויא כסתומה לפי ששומתה ידועה ולא דמיא למעות. ולריש לקיש אינה נמכרת מיד עד שיחקרו לידע שומתה וצריך שהות ואיכא למיחש (שמא) שמא פירש מחציתה או שלישיתה לדמי חטאת.
אפילו נסכא. הויא כמעות משום שמוכרין אותה לאלתר במעות או משום דהיא עצמה מעות כיון שקונין בה. ולריש לקיש נמי אין צריך שהות במכירתה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:
אבל סוורא של קורות לא. קביצת של קורות יחד לא הוי כמעות. כך היא סברא שהבעלי בתים מקבצין קורות לצורך בנין שלהם ואין דרך למוכרן אלא באין ומחללין את קדושתייהו על הבהמות. תוספי הרא"ש ז"ל: מאי טעמייהו דרבנן. הנהו אמוראי דאמרי מעות ולא בהמה ולא נסכא ולא סוורא של קורות אם כן מעות גמירי ולא דבר אחר. אלא מעתה מעות ולא עופות כלומר המפריש קן לחובתו ולא פירש איזה לעולה ואיזה לחטאת הוי כמפורש אחד לעולה ואחד לחטאת ואין הדבר ידוע. ואם מת ימותו. וגם אין הבעלים יכולין לברר ולומר זו לעולה וזו לחטאת כדאמרינן לעיל מי שהיה מחוייב חטאת ואמר הרי עלי עולה והפריש מעות ואמר אלו לחובתי. רצה להביא בהן חטאת לא יביא עולה לא יביא משום דחשבינן להו כמפורשין ואין ידוע למה. הכא נמי כיון דחשבתו לכל דבר חוץ ממעות אם כן כשהפריש קן לחובתו הוי כמפורש ואין הדבר ידוע ולא יוכלו הבעלים או הכהן לבררם שמא ישנה מעולה לחטאת. ואם מת ימותו ולא אמרינן יקרבו עולות כדין סתומין דאמרינן לעיל תנא נזיר וחייבי קינין דדמו ליה. ואף על גב דאמרינן אין מקיצין בעופות היינו שלא יקחו עולת העוף משופר נדבה אבל אם העוף קדוש כבר מקיצין בו. והכי אמרינן ביומא בפרק טרף בקלפי אלא הא דאמר רב חסדא אין הקינין מתפרשין כו'.
ואמאי והא מעות גמירי ולא דבר אחר. וכיון שהפרישו הבעלים ולא פירשו הוו כמפורשין שנתערבו והיאך יתפרשו בעשיית הכהן. אלא שמע מינה כהן יכול לבררם כדכתיב ולקח ועשה. אלמא עופות כסתומין והוא הדין נמי בהמה ונסכא וסוור של קורות. ואם מת או הפר לה בעלה יפלו לנדבה. ולריש לקיש פריך הכי: כי היכי דאמרת בבהמה ונסכא וסואר של קורות משום דרגיל לשהותן חיישינן שמא פירש הכי נמי במפריש קן כיון שעומדין אחד לחטאת ואחד לעולה מסתבר נמי למיחש שמא פירש. ואם מת ימותו ולא אמרינן יפלו לנדבה. וכן כל מפריש קן סתום לא יוכל עוד להתברר. אלא הא דאמר רב חסדא אין הקינין כו' כדפרישית. אלא שמע מינה דלא חיישינן לשמא בירר וכן נמי בבהמה ונסכא וסואר של קורות. וקשה דאדפריך מדרב חסדא ליפרוך מכמה משניות דתנן בהן קן סתומה אלמא דמתבררין אחר כך אף על פי שהפרישן סתומין. וכי תימא כגון שהבעלים אומרים שלא בררו אם כן הא דרב חסדא נמי נוקי הכי. ועוד האיך נחוש שמא ביררן כיון שהוא עצמו מביאן לכהן ולא אמר לו זו חטאת וזו. עולה. וי"ל דדעת המקשה דאין שום דבר מתפרש אלא בשעת הפרשה או בשעת עשייה ולא בנתיים. והכי פריך אלא מעתה ולא עופות. אם הפריש עופות סתומין ומת נמי חיישת שמא אחר כך ביררן וימותו. והאמר רב חסדא כו' אלמא דאין דבר מתפרש אלא או בשעת הפרשה או בשעת עשייה וכן בהמה ונסכא וסואר של קורות נמי אין מועיל בירור אחר שהקדישו. וכן משמע ביומא בפרק טרף בקלפי דלאו דוקא בעופות קאמר רב חסדא אלא בכל קרבנות. ובקיצור הוה מצי למיפרך למאי דקאמר דחייש בבהמה ונסכא שמא בירר אחר כך והאמר רב חסדא כו'. אלא דניחא ליה למפרך מעופות אעופות.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה