נדרים עח א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
זה הדבר חכם מתיר ואין בעל מתיר תניא אידך זה הדבר בעל מפר ואין חכם מפר שיכול ומה בעל שאין מתיר מפר חכם שמתיר אינו דין שמפר ת"ל זה הדבר בעל מפר ואין חכם מפר נאמר כאן זה הדבר ונאמר להלן (ויקרא יז, ב) זה הדבר בשחוטי חוץ מה בשחוטי חוץ אהרן ובניו וכל ישראל אף פרשת נדרים אהרן ובניו וכל ישראל ומה כאן ראשי המטות אף להלן ראשי המטות בפרשת נדרים למאי הלכתא אמר רב אחא בר יעקב להכשיר שלשה הדיוטות והא (במדבר ל, ב) ראשי המטות כתיב אמר רב חסדא ואיתימא ר' יוחנן ביחיד מומחה ראשי המטות בשחוטי חוץ למאי הלכתא אמר רב ששת לומר שיש שאלה בהקדש לב"ש דאמר אין שאלה בהקדש ראשי המטות דכתיב בשחוטי חוץ למאי הלכתא ב"ש לית להו גזירה שוה זה הדבר בפרשת נדרים למאי כתיב לומר חכם מתיר ואין בעל מתיר בעל מפר ואין חכם מפר זה הדבר בשחוטי חוץ למאי כתיב לומר על השחיטה חייב ואין חייב על המליקה אלא לב"ש להכשיר ג' הדיוטות מנלן נפקא להו מדרב אסי בר נתן דכתיב (ויקרא כג, מד) וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל והתניא רבי יוסי הגלילי אומר מועדי נאמרו ולא נאמרה שבת בראשית עמהן בן עזאי אומר מועדי נאמרו ולא נאמר פרשת נדרים עמהן רב אסי בר נתן קשיא ליה הא מתניתא אתא לנהרדעא לקמיה דרב ששת ולא אשכחיה אתא אבתריה למחוזא א"ל מועדי ה' נאמרו ולא נאמרה שבת בראשית עמהן והא כתיב שבת עמהן ותו מועדי ה' נאמרו ולא נאמרה פרשת נדרים עמהן והא מסיטרא כתיבא א"ל הכי קתני
רש"י (ריב"ן)
[עריכה]זה הדבר אשר צוה ה' - דברים ככתבן דאין בעל מתיר דכתיב אם הפר יפר אותם אישה:
ת"ל זה הדבר - ואי אפשר לשנות בדבר וחכם מתיר כדכתיב אלה ראשי המטות וכתיב לא יחל דברו אבל ראשי המטות מוחלין לו ומסיים הברייתא נאמר כאן כו' ונאמר בשחוטי חוץ מה להלן דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל דכולהו מיחייבי משום שחוטי חוץ:
אף בפרשת נדירים כו' - ולקמן מפרש. למאי הלכתא:
להכשיר ג' הדיוטות - בהפרת נדרים דאהרן חד ובניו חד וכל ישראל הרי תלתא ומדכתיב בהו כל ישראל שמע מינה להכשיר שלשה הדיוטות:
והא ראשי המטות כתיב - בהפרת נדרים דמשמע מומחין:
[ביחיד מומחה] - להכשיר בהן יחיד מומחה לרבים:
ראשי המטות בשחוטי חוץ למאי הלכתא - דהא אקשינן להו להפרת נדרים:
לומר שיש שאלה בהקדש - דפרשת שחוטי חוץ שייכא לגבי הקדש וקמ"ל ראשי המטות דנשאלין עליו דהקדש טעות אינו הקדש:
אין שאלה בהקדש - דהקדש טעות הוי הקדש:
ב"ש לית להו ג"ש - ולא הוה כתיב ראשי המטות בשחוטי חוץ דלא גמרינן ג"ש: וקא מקשינן לב"ש למאי הלכתא כתיב זה הדבר בשחוטי חוץ:
ואינו חייב על המליקה - שאם מלק עוף בחוץ אינו חייב:
והכתיב שבת עמהן - בסמוך לאותו פסוק וידבר משה את מועדי ה' בפרשת אמור אל הכהנים וכתיב לעיל מינה מלבד שבתות ה' ונו':
והא - פרשת נדרים:
מסיטרא כתיבא - בצד אותה הפרשה דפנחס כתיב פרשת נדרים:
ר"ן
[עריכה]ובירושלמי משמע דחכם נמי מצי קאמר אין כאן נדר אין כאן שבועה דגרס התם בעל שאמר בלשון חכם והחכם שאמר בלשון בעל לא אמר כלום אלא זה אומר כהלכתו וזה אומר כהלכתו הבעל אומר מופר ליך והזקן אומר אין כאן נדר אין כאן שבועה ולפי זה משמע לי דלישנא דמיפר שייך מכאן ואילך ולישנא דמותר בדבר שהיה מותר מעיקרו:
נאמר כאן זה הדבר. בפרשת נדרים:
מה בשחוטי חוץ אהרן ובניו וכל ישראל. דהא כתיב בריש ההיא פרשה דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל שכולן שוין בה אף בפרשת נדרים אהרן ובניו וכל ישראל דכולן כשרין להתיר את הנדר:
ומה כאן ראשי המטות. בנדרים דראשי המטות כתיב בהו אף להלן בשחוטי חוץ ראשי המטות ומפרש לקמן למאי הלכתא:
אמר רב אחא בר יעקב להכשיר שלשה הדיוטות. האי הדיוטות דאמרי' לא כולהו הדיוטות כשרין אלא הנהו דכי מסברי להו מיהא סברי וכדכתיבנא בפרק ארבעה נדרים (לעיל כג. ד"ה והתר) והיינו דגרסינן בירושלמי שלשה שהן יודעין לפתוח מתירין כזקן ונראה בעיני דנהי דלא שוו נדרים לשחוטי חוץ דהא בשחוטי חוץ כולהו שוו ולא מוקמא גזרה שוה לא קשיא מידי דממילא משמע האי כדיניה והאי כדיניה דהדיוטות דגריעי כולי האי דאפילו כי מסברי להו לא סברי סבי דבהתא נינהו ופשיטא דלא חזו להתיר נדרים דכיון דלא סברי כלל אפי' כשהן מתירין אינן יודעין מה מתירין:
והא ראשי המטות כתיב. ומשמע אבל הדיוטות לא:
ביחיד מומחה. דכיון דגז"ש מרבי הדיוטות וראשי המטות ממעט להו על כרחך אית להו לקיומי תרוייהו ראשי המטות ביחיד והדיוטות בשלשה וכי תימא תלתא מנא לך כיון דמפקת ליה מחד אוקמיה אתלתא כעין ב"ד:
לומר שיש שאלה בהקדש. שאם הקדיש בהמה ושחטה בחוץ ואח"כ נשאל עליה פטור דכיון שיש שאלה בהקדש כאילו לא הקדישה מעולם דמי דחכם עוקר הנדר מעיקרו:
לבית שמאי דאמרי אין שאלה בהקדש. בריש פרק ב"ש (נזיר דף ל:) דהקדש טעות הקדש וכיון שכן ודאי לב"ש אין שאלה בהקדש דשאלה לא מהני אלא משום דהוה ליה כנדר טעות:
ראשי המטות דכתיב בשחוטי חוץ למאי הלכתא. דכיון דילפינן גזירה שוה מנדרים הוו להו שחוטי חוץ כאילו כתיב בהו נמי ראשי המטות:
זה הדבר. לב"ש דלא מוקמי לה לג"ש:
לומר חכם מתיר ואין בעל מתיר וכו'. וכי תימא ולב"ה דמוקמי לה לג"ש מנא להו הא איכא למימר דמיניה נמי ילפי לה דנהי דזה הדבר דנדרים לאו מופנה הוא כיון דזה הדבר דשחוטי חוץ מופנה הוה ליה מופנה מצד אחד ולמדין:
זה הדבר דשחוטי חוץ למה לי. לב"ש דלית להו גזירה שוה:
לומר על השחיטה הוא חייב. וב"ה נפקא להו מדכתיב אשר ישחט וכדאיתא בתורת כהנים:
להכשיר ג' הדיוטות מנא להו. דהא לב"ה ילפינן להו מגזירה שוה דשחוטי חוץ:
ולא נאמרה שבת בראשית עמהן. קס"ד עם פרשת המועדות:
ולא נאמרה פרשת נדרים. עמהם עם המועדות:
והא כתיב שבת בראשית עמהן. דבסדר אמור אל הכהנים כתיבא שבת ומועדות בתר הכי בחדא פרשתא:
והא מסיטרא כתיבא. פרשת נדרים כתיבא בקצה פרשת המועדות דבסדר פנחס כתיבי כולהו מועדות ובתר הכי בראשי המטות פרשת נדרים. סטרא תרגום של קצה:
מועדי ה' צריכין קידוש ב"ד. כדכתיב אשר תקראו אותם קרי ביה אתם שצריכין ב"ד לקדש ראשי חדשים כדי לעשות המועדות בזמנן:
שבת בראשית אינה צריכה קידוש ב"ד. שאין ב"ד צריכין לקדש אחד בשבת כדי לעשות שביעי לו שבת והיינו דקתני מועדי ה' נאמרו לענין קדושת ב"ד וכדפרישנא שבת בראשית לא נאמרה עמהן לאותו ענין של קידוש והיינו דקאמר בן עזאי מועדי ה' נאמרו לענין שצריך מומחין לקדש את החדש מפני המועדות אבל פרשת נדרים לא נאמרה עמהן לאותו ענין דמדכתיב אשר תקראו אותם ולמשה ואהרן קאמר משמע דבעי תרי מומחין כוותייהו ואין ב"ד שקול ומוסיפין עוד אחד הרי ג' וכיון דשבת ונדרים סמיכי למועדות וכתיב במועדות אלה למעוטא משמע דממעט להו כל חד וחד למילתיה שבת לקידוש ב"ד דאיהי קבעה אנפשה ונדרים לומר דלא בעי' בהו מומחין דאפילו בהדיוטות סגי:
והא בפרשת נדרים ראשי המטות כתיב. אלמא הדיוטות אין כשרין להפרת נדרים:
ביחיד מומחה. להכי כתיב ראשי המטות לאשמועינן דהיכא דהוי מומחה ביחיד סגי וממעוטא דאלה ילפינן דהיכא דהוו הדיוטות מתכשרי בשלשה
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק י (עריכה)
סו א ב מיי' פ"ו מהל' שבועות הל' א ופ"ד מהל' נדרים הל' ה, סמג לאוין רמב, טוש"ע י"ד סימן רכח סעיף א:
סז ג מיי' פי"ג מהל' נדרים הל' כה ופ"ד מהל' תרומות הלכה יז, סמג לאוין רמב, טוש"ע י"ד סימן רג סעי' ג:
סח ד מיי' פי"ח מהל' מעשה הקרבנות הלכה יח:
ראשונים נוספים
ת"ל זה הדבר. חכם מתיר כדכתיב לא יחל דברו ודרשינן הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו דמשמע שעושה דבריו חולין ומתירן מעיקרן:
להכשירשלשההדיוטות. דכל ישראל כשרין להפר נדרים (ובזו) [וב'] ליכא למימר מדאיצטריך ראשי המטות להכשיר יחיד מומחה ותרי הוו ב"ד שקול הלכך צריך שלשה ואפילו לשמואל דאמר שנים שדנו דינם דין ה"מ לממונא אבל לאיסורא מודה דבעי שלשה:
ביחיד מומחה. והא דכתיב ראשי בלשון רבים מומחין דעלמא קאמר:
לומר שיש שאלה בהקדש. שאם שחט קדשים בחוץ ונשאל על הקדשו נפטר מקרבן וכרת וה"ה לכל דבר הקדוש במוצא שפתיו כגון תרומה ומעשר כדאמר לעיל בפרק הנודר מן הירק (דף נט.):
ולב"ש דאמרי אין שאלה בהקדש. דסבירא להו דהקדש בטעות הקדש כדאיתא במסכת נזיר (דף לא.) אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון יהא קדוש ויצא לבן ב"ש אומר הקדש הילכך לא מהניא שאלה דאפילו טעות ודאי הוי הקדש וכ"ש בטעות שעל ידי חרטה יצא לחולין:
ב"ש לית להו גזירה שוה. ולקמן בעי הדיוטות מנא להו דאי הוו דרשי ג"ש למילף נדרים משחוטי חוץ להכשיר הדיוטות הוו ילפי נמי שחוטי חוץ מנדרים דאין ג"ש למחצה:
לומר לך חכם מתיר ואין בעל מתיר. וברייתא דלעיל דאית ליה ג"ש וגם חכם מתיר ואין בעל מתיר ס"ל דמופנה מצד אחד הך דשחוטי חוץ:
על השחיטה הוא חייב. אם שחט עוף קדשים בחוץ חייב אע"פ שאין זה דרך הכשרו בפנים ואם מלקו בחוץ פטור. ומאן דדריש גזרה שוה נפקא ליה כדדריש בתורת כהנים אשר ישחט על השוחט הוא חייב ואינו חייב על המליקה:
הא דאמרינן הכא דשלש הדיוטות מתירין את הנדר: לאו כל הדיוטות כמות שהן, אלא שיודעין לפתוח ויודעין בטוב נדרים הא שאר הדיוטות לא. והכין איתא בירושלמי דגרסי התם (כאן פרק עשירי הלכה ח') ר' זעירא ר' יהודה ר' ירמיה בר אחא בשם שמואל, שלשה שהן יודעין לפתוח מתירין כזקן.
זה הדבר בפרשת נדרים למאי הלכתא, לומר חכם מתיר ואין בעל מתיר כו': ואם תאמר ולדידן דגמרינן גזירה שוה הא איצטריך נמי להכי, ואם כן היכי דרשינן מינה גזירה שוה, יש לומר משום דזה הדבר דשחוטי חוץ מופנה, והוה ליה מופנה מצד אחד ולמדין.
מועד ה' צריכין מומחה: כלומר סמוך כמשה ואהרן, דכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים לכם ככם, ואין הפרת נדרים צריכין מומחה, אפילו בית דין של הדיוטות.
והא ראשי המטת כתיב: כלומר דאלמא אף נדרים צריכין מומחה כמועדים.
אמר רב חסדא ביחיד מומחה: כלומר אין, ודאי, ודוקא בשאינו אלא יחיד, ומינה דבהדיוטות בעינן שלשה, דכיון דאפקינהו מדכתיב ראשי המטות, לומר דאי יחיד הוא להוי מומחה, הלכך אוקמינן אתלתא כעין בית דין.
ומסתברא לי דמהא שמעיניען דיחיד מומחה דמפר את הנדר, היינו מומחה סמוך כמומחה של מועדי ה', וזה שלא כדברי הרמב"ם (פ"ד מהל' נדרים ה"ה), שהוא ז"ל סבור דכל מומחה שהוא בקי מיר יחיד, ומכאן נראה לי תשובתו. וכן היא בירושלמי מפורשת דגרסינן התם בפרקין (כאן פרק עשירי הלכה ח') דהכא, מהו למנות זקנים לדברים יחידים, נשמעינה מן הדא רב ממתניתין רבי להתיר נדרים ולראות כתמים, מן דדמך בעא קומי בריה מומחי בכורות, איניט מוסיף לך על מה שנתן לך אבא, אמר רב יוסי בר בון כוליה יהיב לדון יחידי להתיר נדרים ולראות כתמים ולראות מומין שבגלוי, מן דדמך בעיא גבי בריה מומין שבסתר, אמר ליה אינו מוסיף לך על מה שנתן לך אבא עד כאן, והיינו דאמריניען לעיל דרב התיר יחידי.
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נדרים/פרק י (עריכה)
נאמר כאן זה הדבר והוי מיותר לדרשא דכיון דכתב בסוף הפרשה אלא החקים אשר צוה כו'. לא היה צריך לכתוב זה הדבר. הרי"ץ ז"ל.
למאי הלכתא בנדרים להכשיר שלשה הדיוטות. משום דהוה כדין ודין בשלשה מפקינן בסנהדרין מקרא אהרן חד ובניו תרי ובני ישראל תלת. ואינו דבניו ובני ישראל תרי תרי משמע דפחות שבלשון רבים שנים. הרא"ם ז"ל.
והרי"ץ ז"ל כתב וז"ל: להכשיר שלשה הדיוטות אצטריך לאשמועינן דחשבינן כאלו כתב אהרן ובניו כל ישראל ודריש להו לשלשה משלשה תיבות שהן אהרן ובניו וישראל. או אפשר דדריש ליה מאהרן ובניו שהם שלשה בני אדם דבני אהרן שנים היו אלעזר ואיתמר ומישראל דריש הדיוטות. עד כאן.
ואיתימא רבי יוחנן ביחיד מומחה להכשיר יחיד מומחה. ואף על גב דכתיב ראשי דמשמע שנים ראשי דעלמא קאמר דהא כתיב לא יחל דברו לשון יחיד דמשמע אבל אחר מיחל לו דדומיא דידיה דיחיד משמע קרא דמיחל. הרא"ם ז"ל.
ולבית שמאי דאמרי אין שאלה בהקדש. ביש נוחלין מסיימנין עלה דתנן הקדש טעות בית שמאי אומרים הקדש ובית הלל אומרים אינו הקדש בנזיר תנן לה. ותימה לי שנראה דהתם מסקינן דבית שמאי דאית להו הקדש טעות אינו הקדש וצ"ע. הרא"ם ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה