משנה שביעית ו ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ו · משנה ב | >>
עושין בתלוש בסוריא, אבל לא במחובר.
דשין ג וזורין ודורכין ומעמרין, אבל לא קוצרין ולא בוצרין ולא מוסקין.
כלל אמר רבי עקיבא, כל שכיוצא בו מותר בארץ ישראל, עושין אותו בסוריא.
עוֹשִׂין בְּתָלוּשׁ בְּסוּרְיָא,
- אֲבָל לֹא בִּמְחֻבָּר.
- דָּשִׁין וְזוֹרִין וְדוֹרְכִין וּמְעַמְּרִין,
- אֲבָל לֹא קוֹצְרִין ולֹא בּוֹצְרִין וְלֹא מוֹסְקִין.
- כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא:
- כָּל שֶׁכַּיּוֹצֵא בּוֹ מֻתָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עוֹשִׂין אוֹתוֹ בְּסוּרְיָא.
עושין בתלוש - בסוריה,
- אבל לא - במחובר.
- דשין, זורין, דורכין, ומעמרין,
- אבל - לא קוצרין, ולא בוצרין, ולא מוסקין.
- כלל אמר רבי עקיבה:
- כל שכיוצא בו מותר בארץ,
- עושין אותו - בסוריה.
- כל שכיוצא בו מותר בארץ,
כבר פירשנו בפרק ששי מדמאי שסוריא הם הארצות שכבש דוד, ובארנו לשם לאי זה טעם לא נתחייבו בהם כל המצוות.
אבל אסור לנו להתעסק בהם, בדבר המחובר לארץ בשנה שביעית, ואף על פי שהוא מותר לשם, כדי שלא יניחו בני אדם ארץ ישראל וישכנו שם, והוא מה שאמר בטעם זה, "כדי שלא יהיו הולכים ומשתקעין שם".
ודברי רבי עקיבה אמת:
עושין בתלוש בסוריא. אפילו אצל החשודין אע"ג דבארץ תנן לא תבור ולא תטחון עמה:
אבל לא במחובר. כגון חרישה וקצירה ודוקא בשמור אבל לא במופקר אפילו בארץ מותר כדתניא בת"כ את ענבי נזירך לא תבצור מן השמור אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר ודייקינן בירושל' (פ"ו ה"ב) מה אנן קיימין אם בפירות ששית שנכנסו לשביעית אפילו בארץ מותר אם בפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית לחרוש מותר ולקצור אסור אלא כי אנן קיימין בפירות שביעית בשביעית כלומר דבסוריא בתלוש מותר במחובר אסור ואמרינן בירושלמי (שם) ר' אסי בעי קומי ר' מנא מהו לטחון עם הנכרי בארץ א"ל מתני' אמרה שהוא אסור דתנן עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר הא בארץ אפילו בתלוש אסור וסבר האי תנא כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש מדמיקל בסוריא טפי מבארץ ישראל והאי דגזור במחובר אמרינן בירושל' (פ"ו ה"ב) א"ר אבהו שלא יהו תקועין ומשתקעין שם כלומר משום דחמיר עלייהו איסור שביעית בארץ והדר קאמר בתלוש למה הוא מותר מן גודו חמי רווחא קרי לא נפיק כלומר כיון שימצא לו בקרוב ריוח מועט בשביעית לא יצא מארץ ישראל להשתקע בחוצה לארץ:
סוריא - ארם נהרים וארם צובה שכבש דוד, ואינה כא"י לכל דבר מפני שכבשה קודם שכבש א"י כולה, ובקצת דינים עשאוה כא"י ובקצתן כחוצה לארץ:
עושים בתלוש - אפילו אצל החשודים, ואילו בארץ ישראל תנן לא תבור ולא תטחון עמה:
אבל לא במחובר - כגון מסיקה קצירה ובצירה, ודוקא בשמור אבל במופקר אפילו בארץ מותר, דתניא בת"כ מן השמור אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר. וטעמא דגזור בסוריא במחובר כדי שלא יהיו מניחים את ארץ ישראל והולכים ומשתקעים בסוריא, ובתלוש התירו כדי שימצאו העניים שבארץ ישראל קצת ריוח בסוריא שהיא קרובה להם, ולא יצטרכו לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ:
כל שכיוצא בו מותר בא"י - מדאורייתא, כגון תלוש אף ע"ג דמדרבנן אסור בלא שינוי עושין אותו בסוריא כי אורחיה ואינו צריך לשנות. אי נמי הכי קאמר כל שכיוצא בו מותר בארץ במופקר עושים אותו בסוריא אפילו בשמור, אבל במחובר אסור מדרבנן בארץ אפילו במופקר:
בסוריא. עיין בפי' הר"ב דמסכת דמאי פרק ו משנה יא:
דשים וזורין ודורכין ומעמרין. שלא כסדר מלאכתן הם שנוים דעימור קודם הדישה והזירוי. ועוד דדריכה שהיא בענבים מכניס בין מלאכות שבתבואה. ולא ידענא טעמא מאי:
(ג) (על המשנה) דשים כו'. שלא כסדר מלאכתן הם שנויים דעימור קודם הדישה והזירוי ועוד דדריכה שהיא בענבים מכניס בין מלאכות שבתבואה:
עושין בתלוש: אפי' אצל החשודים. עכ"ל ר"ע ז"ל וכתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה כי אין נראה לומר שיתירו חכמים לסייע לעוברי עבירה כי אין אלו נקראים חשודין על השביעית אלא שעוברין על דברי חכמים בפרסום אלא נראה שפי' עושין בתלוש בסוריא אצל העובדי כוכבים אבל לא במחובר וכן משמע בירוש' ע"כ. עוד כתב על מה שפי' ר"ע ז"ל בסוף מתני' אבל במחובר אסור מדרבנן בארץ אפי' במופקר כתב פי' זה קשה עד מאוד דהלא אף בארץ מותר לקצור במופקר וגם פי' הראשון מגומגם ונ"ל דר' עקיבא פליג את"ק וקסבר דקצירה ובצירה ומסיקה שיש להן היתר בארץ דהיינו במופקר מותר לעשותם בסוריא אצל העובד כוכבים. אע"פ שהוא שמור וכן משמע דר' עקיבא פליג לפי שיטת התלמוד וכיוצא בזה יש במס' שבת פכ"ג כלל אמר אבא שאול וכו' עכ"ל ז"ל:
אבל לא במחובר: הא בארץ אפי' בתלוש אסור וסבר האי תנא כבוש יחיד לא שמי' כבוש מדמיקל בסוריא טפי מבארץ ישראל וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ומן הדין הוה לן למימר דנאכל ונעבד דומיא דמן הנהר ומאמנוס ולפנים דכיון דלא כבשוהו עולי מצרים לא נתקדש אלא דרבנן גזור דלהוי שביעית נוהג בה כדי שלא יהיו הולכין ומשתקעין שם כלומר משום דחמיר עלייהו שמטה דאדץ ישראל ויניחו ארץ ישראל וישתקעו לשם. יש ספרים דגרסי כיצד דשין. דשין וזורין וכו'. דשין ודורכין הענבים דכולהו דמו אהדדי דמפרק תולדה דדש הוא והא דתני {הגה"ה וזה לשון ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל לפרש דלא זו אלא אף זו קתני וה"ק לא זו שדשין וזורין שאפשר לומר שהוא מתבואת שנה שעברה אלא אפי' לדרוך מותר ולא זו דריכה בלבד שאפשר לומר שהענבים באו מח"ל אלא אפי' לעמר מותר אע"פ שהוא נראה לכל שהוא מאותה השדה ומשנה זו ע"כ:} בתר וזורין ומעמרין ולא תני כסדר המלאכות כדתני פ' כלל גדול המעמר והדש והזורה נראה דהיינו טעמא דלא זו אף זו קאמר דל"מ דזורה התבואה דאחר דישה הוא וחשיבא מלאכה בתלוש אלא אפי' מעמר דתבואה בקשיה היא ודמיא למחוברת מש"ה תני מעמרין לבסוף ומש"ה לא אצטריך למתני דבוררין וטוחנין דבהא ליכא למגזר אטו מחובר ופשיטא דשרי וכל מלאכה דתלוש שריא אבל לא במחובר כגון קצירה ובצירה משום דלא ליתו למשרי זריעה וחרישה וזמירה דעבודות קרקע היא וגזרו אכל מלאכה דמחובר לקרקע כן נראה לי ורבינו שמשון ז"ל כתב ודוקא בשמור אבל לא במופקר דהא אפילו בארץ שרי כדתניא בת"כ ואת ענבי נזיריך לא תבצור מן השמור אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המובקר והרא"ש ז"ל כתב דבעי תנא למסמך מעמרין לאבל לא קוצרין לאשמעי' אם כבר נקצרה התבואה ושכרו לעמר מותר אבל אם שכרו לעמר כשהוא קוצר אסור וה"פ ומעמרין אבל לא כשהוא קוצר וכן לא ידרוך כשהוא בוצר ע"כ. כלל אמר ר' עקיבא כל שכיוצא בו מותר בארץ. ר' עקיבא פליג את"ק וקסבר דכבוש יחיד שמיה כבוש הילכך לא שרינן בסוריא אלא דבר שכיוצא בו מותר בארץ כדתנן בפ' בנות שוח דלא תבור ולא תטחן כן נראה לי עכ"ל ז"ל:
בסוף פי' ר"ע ז"ל. אבל במחובר אסור מדרבנן בארץ אפי' במופקר. אמר המלקט מלות בארץ אפי' במופקר לא מצאתים אפי' בפי' ה"ר שמשון ז"ל שהעתיק ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל משמו ונראה שהם תוספת באור מרבינו עובדי' ז"ל וא"כ צ"ע נמרץ לע"ד אם אין טעות ולא דבר עליהם תוי"ט:
יכין
עושין בתלוש: לדוש ולזרות וכו' אצל החשוד או עובד כוכבים למ"ד אין לעובד כוכבים קנין בארץ ישראל:
בסוריא: זיריען. ועפ"ו דדמאי סי' לב:
אבל לא במחובר: לקצור ולבצור וכו'. דמדסמוך לא"י גזרו במחובר שלא יעזבו א"י להשתקע בסורי' מדקשה שמירת השמטה. ואעפ"כ הקילו שם בתלוש כדי שיסמכו עליהן עניי א"י להתפרנס שם בשביעית. מיהו דוקא בשמור אסור אבל במופקר. אפי' בא"י מותר לקצור ולבצור כדרכו פירות אילן. אבל רק בשנוי [רמב"ם פ"ד משמיטה ה"א]. חוץ מספיחי תבואה וזרעים דאסור כפ"ט סי' י"ג. והא דאצטרך לפרש דשין וכו'. נ"ל דקמ"ל מדסד"א דתלוש היינו רק לישה ואפי' שנעשין בבית. אבל דישה ואינך שנעשין במקים גדולן במחובר אסור. קמ"ל:
דשים וזורין: בתבואה:
ודורכין: ענבים. והקשה רתוי"ט דתני מלאכת התבואה שלא כסדר. ועוד דהפסיק ביניהן דריכת הענבים. ולפעד"נ דלא זו אף זו תני. ל"מ לדוש ולזרות דבצנעה. אלא אפי' דריכת ענבים דהו"ל פרהסיא. דבין עגולין לזגין רה"ר. כסוף טהרות. ומכ"ש עימור בתבואה דהוה פרהסיא. אפ"ה שרו:
ולא בוצרין: קוצר הענבים:
ולא מוסקים: קוצר הזיתים:
כלל אמר ר' עקיבא כל שכיוצא בו מותר בארץ ישראל: מדאו'. כגון מלאכה בתלוש בא"י. דשם רק מד"ס צריך שנוי:
עושין אותו בסוריא: אפי' כדרכו. א"נ ה"פ כל שמותר בא"י במופקר. מותר בסוריא אפילו במשומר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת