משנה ערכין ט ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק ט · משנה ג | >>
המוכר בית בבתי ערי חומה, הרי זה גואל מיד, וגואל כל שנים עשר חדש. הרי זה כמין ריבית ואינה ריבית.
מת המוכר, יגאל בנוז. מת הלוקח, יגאל מיד בנו.
אינו מונה לו שנה אלא משעה שמכר לו, שנאמר (שם), "עד מלאת לו שנה [ תמימה" ].
וכשהוא אומר "תמימה", להביא חדש העיבור. רבי אומר, יתן לו שנה ועיבורה.
הַמּוֹכֵר בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה,
- הֲרֵי זֶה גּוֹאֵל מִיָּד,
- וְגוֹאֵל כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ;
- הֲרֵי זֶה כְּמִין רִבִּית,
- וְאֵינָהּ רִבִּית.
- הֲרֵי זֶה גּוֹאֵל מִיָּד,
- מֵת הַמּוֹכֵר,
- יִגְאַל בְּנוֹ;
- מֵת הַלּוֹקֵחַ,
- יִגְאַל מִיַּד בְּנוֹ.
- אֵינוֹ מוֹנֶה לוֹ שָׁנָה
- אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁמָּכַר לוֹ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, ל):
- "עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה" (תְמִימָה);
- וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר "תְּמִימָה",
- לְהָבִיא חֹדֶשׁ הָעִבּוּר.
- רַבִּי אוֹמֵר:
- יִתֵּן לוֹ שָׁנָה וְעִבּוּרָהּ:
המוכר בית בבתי ערי חומה -
- הרי זה גואל מיד,
- וגואל כל שנים עשר חודש,
- הרי זו כמין ריבית - ואינה ריבית.
- מת המוכר - יגאל בנו.
- מת הלוקח - יגאל מיד בנו.
- ואינו מונה שנה - אלא משעה שמכר לו,
- שנאמר: "עד מלאות לו שנה תמימה" (ויקרא כה ל).
- כשהוא אומר תמימה - להביא חודש העיבור.
- רבי אומר: ליתן לו שנה בעיבורה.
רבי אומר, כי מה שנאמר בתורה "שנה תמימה"(ויקרא כה, ל), היא שנת חמה שהיא שלוש מאות ששים וחמש יום, ואין חוששין לשעות בדינין האלו, ואם היתה מעוברת נותנין לו חדש העיבור ואף על פי שימי השנה המעוברת שלש מאות ושמונים ואחד.
וחכמים אומרים, כי מה שאמר רחמנא "שנה" הוא שנים עשר חדש מיום ליום, ומה שנאמר "תמימה" להביא חדש העיבור.
והלכה כחכמים:
הרי זה גאל מיד - ואין דינו כדין שדה אחוזה שאינו גואל פחות משתי שנים:
הרי זה כמין ריבית - שכשמחזיר לו מעותיו בתוך שנה ואין זה מנכה לו כלום נמצא שנשתמש בביתו בשכר המתנת מעותיו:
ואינה ריבית - גמורה. דרבית לא מקריא אלא על ידי הלואה שודאי באה לידי רבית, שאינה נחלטת לעולם, ולא על ידי מכר שהרי אם לא יגאלנה ותחלוט לו אין כאן רבית:
יגאל בנו - בתוך שנה אם ירצה. אבל אחר שנה, נחלט ואינו נגאל עוד, כדכתיב ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וגו':
משעה שמכר לו - שאם מכרה ראובן לשמעון בניסן ושמעון ללוי באייר, כיון שהגיע ניסן הוא נחלט ח, ואין מונין למכר שני אלא לראשון, שנאמר עד מלאת לו, דמשמע לזה שהיתה שלו:
להביא חודש העיבור - שאם היתה שנה מעוברת אינה נחלטת עד י"ג חודש:
שנה ועיבורה - בין בשנה פשוטה בין בשנה מעוברת נותנים לו שנת לבנה שהיא שלש מאות וחמשים וארבע יום. וימים שיתרים שנת חמה על שנת לבנה אחד עשר יום שבעבורן אנו מעברים השנה. והלכה כחכמים:
יגאל בנו. פשיטא מ"ד [איש כי ימכור בית מושב והאי לא מכר קמ"ל. והיתה גאולתו מ"מ. גמ':
יגאל מיד בנו. פשיטא מ"ד] לקונה אותו אמר רחמנא והא לא קנה. קמ"ל והיתה גאולתו מ"מ. גמ':
אינו מונה לו שנה אלא משעה שמכר לו. פי' הר"ב שאם מכרה ראובן לשמעון בניסן ושמעון ללוי באייר. כיון שהגיע ניסן הוא נחלט לשני דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו. כר' יוחנן בגמ':
(ז) (על המשנה) בנו. פשיטא. מהו דתימא איש כי ימכור בית מושב והאי לא מכר, קמ"ל והיתה גאולתו מ"מ. מיד בנו, פשיטא. מהו דתימא לקונה אותו אמר רחמנא, והאי לא קנה, קמ"ל והיתה גאולתו מכל מקום. גמ':
(ח) (על הברטנורא) לשני. דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו. גמרא:
המוכר בית בבתי ערי חומה: תוס' בפ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ס"ג:)
ה"ז גואל מיד: גמ' מתני' דקתני גואל מיד דמשמע אפילו בו ביום שמכרה מותר לגאול דלא כרבי דתניא רבי אומר ימים תהיה גאולתו אין ימים פחותים משנים דלא תשהה ביד הלוקח פחות משני ימים ורבנן איצטריך להו האי ימים למיום ליום שאם מכרה באחד בניסן אין מונין שנה למנין עולם דלימא כיון שהגיע תשרי עלתה לו שנה שהרי יצאת אותה שנה אלא עד אחד בניסן הבא אינו נחלט ורבי מיום ליום נפקא ליה מקרא דכתיב עד תום שנת ממכרו ורבנן אה"נ דההוא מיבעי ליה שנת ממכרו ללמד שנה שלו ולא של שנת עולם וימים מיבעי ליה למעת לעת שאם מכרה באחד בניסן בחצי היום אין מונין לו שנה עד שיגיע חצי היום של אחד בניסן הבא ורבי ש"ל דמיום ליום ומעת לעת תרויהו שמעינן מכד תום שנת ממכרו:
ואינה רבית: שהתורה זכתה לו רבינו אליקום ז"ל. ובגמ' פריך והתניא ה"ז רבית גמורה ומסיק ר' יוחנן דמתני' ר' יהודה היא דאמר צד אחד ברבית מותר דרבית הבאה ע"י מכר קרי צד אחד משום דאין בא לידי רבית משני צדדין שאם לא יגאלנה ותחלט לו אין כאן רבית אבל הלואה ודאי באה לידי רבית שאינה נחלטת לעולם וברייתא רבנן רבא אמר דכ"ע צד אחד ברבית אסור והכא ברבית ע"מ להחזיר פליגי שהתנן בתחלה שאם יגאלנה המוכר בתוך הזמן שקצבו יחזיר לו הלוקח הדמים מפירות שאכל ומתני' וברייתא בהא פליגי דתנא דברייתא סבר סוף סוף הואיל ולידי רבית אתי צד אחד ברבית הוא ורבית גמורה היא אלא שהתורה התירתו לרש"י ז"ל. עוד יש לפרש דבהכי פליגי מתניתי' וברייתא כגון שנכנס לבית ע"מ להחזיר לו דמי שכירות שנה אם בא לפדותו בתוך י"ב חודש דתנא דמתני' סבר רבית ע"מ להחזיר שרי ותנא דברייתא סבר דאסור א"נ מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דמתני' מיירי כשמחזיר לו אם יפדנו וברייתא כשאין מחזיר תוס' ז"ל:
מת המוכר יגאל בנו: בגמ' פריך פשיטא ומשני מהו דתימא איש כי ימכור אמר רחמנא והא לא מכר קמ"ל והיתה גאולתו מכל מקום משמע דא"כ ה"ל למכתב יגאלנה עד תום שנת ממכרו מדשני בדבוריה וכתב והיתה גאולתו משמע אפי' על ידי אחר:
מת הלוקח יגאל מיד בנו: בגמ' פריך פשיטא ומשני מהו דתימא לקונה אותו אמר רחמנא דיחזירנה והא לא קנה קמ"ל והיתה גאולתו מכל מקום:
שנאמר עד מלאת לו: דמשמע לזה שהיתה תחלה שלו דלו יתירה הוא. ומה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו. ה"ג רבי אומר ליתן לו שנה ועיבורה. גמ' ת"ר שנה תמימה רבי אומר מונה שלש מאות וששים וחמשה ימים כמנין ימות החמה וחכמים אומרים מונה י"ב חדש מיום ליום ואם נתעברה לו נתעברה. ושנויה היא בת"כ פרשה ד' דפ' בהר סיני. ועיין בפי' הר"ן ז"ל ס"פ קונם יין. וביד פי"ב דהלכות שמיטה רובל וסימן ג' ד' ה':
יכין
הרי זה גואל מיד: לא כשדה אחוזה שאינו גואל תוך ב' שנים:
הרי זה כמין ריבית: שכשמחזיר המוכר כל המעות להלוקח, הרי השתמש בו הלוקח בשכר המתנת מעותיו:
ואינה ריבית: דס"ל כר' יהודה [ב"מ ס"ג א'] דצד א' ברבית מותר, וה"נ צד א' הוא, דבשעת המכר היה ספק שמא לא יפדנה ותהיה מוחלטת לו, לפיכך לא מחשב כהלואה ברבית ושרי. ולדידן דקיי"ל צד א' ברבית, הו"ל אבק רבית מדרבנן, אפ"ה התורה התירתו:
מת המוכר יגאל בנו: בתוך שנה, לכשירצה:
אינו מונה לו שנה: בין מוכר או בנו:
אלא משעה שמכר לו: ללוקח ראשון. ולא לזמן שמכרה לוקח ראשון לשני:
עד מלאת לו שנה תמימה: לו דייקא:
וכשהוא אומר תמימה להביא חדש העיבור: דכשהשנה מעוברת יכול לגאלה י"ג חודש:
רבי אומר יתן לו שנה ועיבורה: בין לשנה פשוטה או מעוברת נותנין לו י"ב חדשי לבנה שהן שנ"ד יום, ועוד י"א יום ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה, דהרי בעבורן אנו עושין ז' עבורין בכל י"ט שנה [ועי' בשבילי דרקיע שלנו בריש סדר מועד אות יח]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת