משנה עירובין ה ניקוד
(א) כֵּיצַד מְעַבְּרִין אֶת הֶעָרִים?
- בַּיִת נִכְנָס, בַּיִת יוֹצֵא; פָּגוּם נִכְנָס, פָּגוּם יוֹצֵא.
- הָיוּ שָׁם גְּדוּדִיּוֹת גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים, וּגְשָׁרִים וּנְפָשׁוֹת שֶׁיֵשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה,
- מוֹצִיאִין אֶת הַמִּדָּה כְּנֶגְדָּן,
- וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ כְּמִין טַבְלָא מְרֻבַּעַת,
- כְּדֵי שֶׁיְהֵא נִשְׂכָּר אֶת הַזָּוִיוֹת:
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- לֹא אָמְרוּ קַרְפֵּף, אֶלָּא בֵּין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת;
- אִם יֵשׁ לָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, וְלָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם,
- עוֹשֶׂה קַרְפֵּף לִשְׁתֵּיהֶן לִהְיוֹתָן כְּאַחַת:
- אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאֶחָד וּשְׁלִישׁ,
- עָשָׂה אֶמְצָעִי אֶת שְׁלָשְׁתָּן לִהְיוֹתָן כְּאֶחָד:
- וְלֹא יִמְדֹּד אֶלָּא כְּנֶגֶד לִבּוֹ.
- הָיָה מוֹדֵד, וְהִגִּיעַ לְגַיְא אוֹ לְגָדֵר,
- מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ;
- הִגִּיעַ לְהַר – מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ;
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵצֵא חוּץ לַתְּחוּם.
- אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ,
- בְּזוֹ אָמַר רַבִּי דּוֹסְתַאי בַּר רַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר,
- שָׁמַעְתִּי שֶׁמְּקַדְּרִין בֶּהָרִים:
- בְּזוֹ אָמַר רַבִּי דּוֹסְתַאי בַּר רַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר,
- רִבָּה לְמָקוֹם אֶחָד וּמִיעֵט לְמָקוֹם אַחֵר,
- שׁוֹמְעִין לַמָּקוֹם שֶׁרִבָּה.
- רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאַחֵר, שׁוֹמְעִין לַמְּרֻבֶּה.
- אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה נֶאֱמָנִין לוֹמַר,
- עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת;
- שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים אֶת הַדָּבָר לְהַחֲמִיר, אֶלָּא לְהָקֵל:
- וְשֶׁל רַבִּים וְנַעֲשֵׂית שֶׁל יָחִיד,
- אֵין מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ,
- אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה חוּצָה לָהּ כְּעִיר חֲדָשָׁה שֶׁבִּיהוּדָה שֶׁיֶשׁ בָּהּ חֲמִשִּׁים דִּיוּרִים,
- דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי בָּתִּים:
- בַּמַּעֲרָב, וְאָמַר לִבְנוֹ: עָרֵב לִי בַּמִּזְרָח;
- אִם יֵשׁ הֵימֶנּוּ וּלְבֵיתוֹ אַלְפַּיִם אַמּוֹת, וּלְעֵרוּבוֹ יוֹתֵר מִכָּאן,
- מֻתָּר לְבֵיתוֹ, וְאָסוּר לְעֵרוּבוֹ.
- לְעֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה, וּלְבֵיתוֹ יוֹתֵר מִכָּאן,
- אָסוּר לְבֵיתוֹ וּמֻתָּר לְעֵרוּבוֹ.
- הַנּוֹתֵן אֶת עֵרוּבוֹ בְּעִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר, לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם.
- נְתָנוֹ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת,
- מַה שֶׁנִּשְׂכַּר הוּא מַפְסִיד:
- נְתָנוֹ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת,
- וְאֵין אַנְשֵׁי עִיר קְטַנָּה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר גְּדוֹלָה.
- כֵּיצַד?
- מִי שֶׁהָיָה בְּעִיר גְּדוֹלָה, וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְּעִיר קְטַנָּה;
- בִּעִיר קְטַנָּה, וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְּעִיר גְּדוֹלָה,
- מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה.
- וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אֵין לוֹ אֶלָּא מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה:
- אִי אַתֶּם מוֹדִים לִי בְּנוֹתֵן עֵרוּבוֹ בִּמְעָרָה,
- שֶׁאֵין לוֹ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה?
- אָמְרוּ לוֹ:
- אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵין בָּהּ דִּיוּרִין;
- אֲבָל יֶשׁ בָּהּ דִּיוּרִין,
- מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה.
- נִמְצָא קַל תּוֹכָהּ מֵעַל גַּבָּהּ.
- וְלַמּוֹדֵד שֶׁאָמְרוּ: נוֹתְנִין לוֹ אַלְפַּיִם,
- שֶׁאֲפִלּוּ סוֹף מִדָּתוֹ כָּלֶה בִּמְעְָרָה:
משנה עירובין, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב