משנה נזיר א א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק א · משנה א | >>
כל כינויי נזירות כנזירות.
האומר "אהא" – הרי זה נזיר.
או "אהא נוה" – נזיר.
נזיק, נזיח, פזיח – הרי זה נזיר.
"הריני כזה", "הריני מסלסל" ו "הריני מכלכל", "הרי עלי לשלח פרע" – הרי זה נזיר.
"הרי עלי צפרים" – רבי מאיר אומר, נזיר.
וחכמים אומרים, אינו נזיר.
כָּל כִּנּוּיֵי נְזִירוֹת כִּנְזִירוּת.
- הָאוֹמֵר אֱהֵא,
- הֲרֵי זֶה נָזִיר.
- אוֹ אֱהֵא נָוֶה,
- נָזִיר.
- נָזִיק, נָזִיחַ, פָּזִיחַ,
- הֲרֵי זֶה נָזִיר.
- הֲרֵינִי כָּזֶה,
- הֲרֵינִי מְסַלְסֵל,
- הֲרֵינִי מְכַלְכֵּל,
- הֲרֵי עָלַי לְשַׁלַּח פֶּרַע,
- הֲרֵי זֶה נָזִיר.
- הֲרֵי עָלַי צִפֳּרִים,
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, נָזִיר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ נָזִיר:
כל כינויי נזירות - כנזירות.
- האומר: אהא - הרי זה נזיר.
- או אהא נווה - נזיר.
- נזיק, נזיח, פזיח - הרי זה נזיר.
- הרי אני כזה,
- הרי אני מסלסל,
- הרי אני מכלכל,
- הרי עלי לשלח פרע - הרי זה נזיר.
- הרי עלי ציפורים -
- רבי מאיר אומר: נזיר.
- וחכמים אומרין: אינו נזיר.
זה שאמר אהא או אהא נוה - אינו כנויי נזירות. אמנם הם חלקי הנזירות, והם הנקראים "ידות", רוצה לומר חלקי הדברים שמורים על עניין הנזירות.
לפיכך יהיה פירוש זאת המשנה כך: כנויי נזירות כנזירות, וידות נזירות כנזירות.
ואלו הן ידות, האומר "אהא" פירוש אהיה, והכוונה שהוא אומר אהיה נזיר. ובתנאי שיהיה נזיר עובר עליו באותה שעה, ושהוא יאמר גם כן שלזה הדבר נתכוין. ואמנם משמיענו, שאין אנו צריכין בנזירות עד שיהא פיו ולבו שווין, אלא אחר שהוא בלבו, אף על פי שאין פיו מורה על זאת הכוונה הוראה גמורה, הרי הוא מחויב בנזירות.
וכמו כן כשאמר "אהא נוה" שפירושו אהיה נאה. ובתנאי שיהיה אוחז בשערו כשהיה אומר זה, על דרך הרמז כאילו אמר אתנאה בזה.
ונזיק, ונזיח - הוא כנויי נזירות. והעיקר בהם שהעלגים מן האומות המשתתפין לישראל, היו משבשין לשון נזיר על צד שנויי לשונם, אחר כך נעתק זה אל ההמון ונפסד הלשון לפי דבורם, עד שהיו אומרים בשביל נזיר "נזיק נזיח ופזיח".
והריני כזה - רוצה לומר שהוא רומז לנזיר.
ומסלסל - מחליק השיער, ומשתעשע בו ביד.
ומכלכל - גידול שיער. ואמרו בגודל שער הערוה ורבויין, משתכלכל העטרה. לפיכך כששלח ידו בשיער ראשו והוא אוחז בו, ואמר הריני מכלכל הריני מסלסל חייב בנזירות.
וצפרים - הם שתי תורים או שני בני יונה, והם מחויבים לקרבן נזיר שנטמא.
וכשיעבור לפניו נזיר טהור ואמר הוא "הרי עלי צפרים", רבי מאיר אומר, אחר שהם מקרבן נזיר טמא ועבר לפניו נזיר, הרי הוא חייב בנזירות. וחכמים אומרים שאינו מחויב, ואמנם חייב להביא שתי תורים או שני בני יונה בלבד, ויקריב אותם נדבה.
והלכה כחכמים:
כל כנויי נזירות - דבר שאינו עיקרו של שם מקרי כינוי. כמו המכנה שם לחברו [ב"מ נח:]:
האומר אהא - לאו כינוי הוא, אלא יד מקרי, כמו בית יד שהכלי נאחז בו כך הנדר נתפס בלשון זה. ומתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, כל כינויי נזירות כנזירות וכל ידות נזירות כנזירות א, אלו הן ידות נזירות האומר אהא, אהא נוה. ואלו הן כנויי נזירות נזיק נזיח פזיח:
האומר אהא - שראה נזיר עובר לפניו ואמר אהא, אע"פ שלא אמר אהא כזה, אם נתכוין ב להיות נזיר כמותו הרי זה נזיר, ואע"פ שלא הוציא בפיו כזה:
אהא נוה - שהיה תופס בשערו ג ואמר אהא נוה, משמע אהיה נאה בגדול שער זה. ואם נתכוין לשם כך הרי זה נזיר ואע"פ שלא פירש, שאלו וכיוצא בהם ידות לנזירות הם והוו כנזירות:
נזיק נזיח פזיח - לשונות של גוים הם שקורין כך לנזיר ד, ולשונם קרוב ללשון של ישראל. ומקרו כנויי נזירות:
הריני כזה - ורומז לנזיר שכנגדו ה:
הריני מסלסל הריני מכלכל הרי עלי לשלח פרע - וכלהו דוקא כשתופס בשערו ז ודעתו לנזירות:
מסלסל - מחליק בשער:
מכלכל - מגדל שער. ודוגמתו, משתכלכל העטרה [נדה נב:], משיגדל שער הערוה:
הרי עלי צפרים - שתי תורים או שני בני יונה, והם קרבן נזיר שנטמא. וכגון שנזיר עובר לפניו:
רבי מאיר אומר נזיר - הואיל ונזיר עובר לפניו וצפרים קרבן נזיר שנטמא הם, מוכיחין הדברים דהרי עלי צפרים לנזירות קאמר:
וחכמים אומרים אינו נזיר - והלכה כחכמים, שאינו נזיר אבל מביא צפרים לשלם נדרו:
האומר אהא. כתב הר"ב לאו כינוי כו' ומתני' חסורי מחסרא כו'. ועיין מ"ש בזה בריש נדרים בס"ד:
אהא. פירש הר"ב אם נתכוין להיות נזיר כו' ומ"מ בעינן שיהא נזיר [עובר] לפניו דקבלה שבלב אינה כלום דגבי נזיר כתיב כי יפליא שיפריש בפיו. אבל כי נזיר עובר לפניו ופירש בשפתיו אהא ובלבו חשב להיות נזיר מחשבת הלב מהניא כאילו אמר בפיו אהא נזיר כזה שעובר לפניו. תוספות:
הרי זה נזיר. משום דידות נזירות כנזירות וילפינן לה בריש פרק קמא דנדרים דכתיב (במדבר ו') כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר:
או אהא נוה. פירש הר"ב שהיה תופס בשערו. דאי לאו הכי דלמא אתנאה לפניו במצות [קאמר] כדתניא זה אלי ואנוהו (שמות ט"ו) התנאה לפניו במצות וכו'. גמרא. ועיין מ"ש במשנה ה' פרק ח' דב"ק. וכתבו התוספות והכא ליכא לשנויי בלא תפס בשערו ובנזיר עובר לפניו דהכא דבור שלם קאמר אהא נאה ואי לא תפס בשערו אפי' כי נזיר עובר לפניו משתמע שפיר אהא נאה בשאר מצות כמו אנזירות וגבי הא דאמרינן שנזיר עובר לפניו ליכא לשנויי בשתפס בשערו בלא נזיר עובר לפניו. דלעולם משתמע שפיר אהא בתענית. כי אין נזיר עובר לפניו אע"ג דתופס בשערו. והשתא אתא שפיר דמתניתין פלגינהו בתרי בבי האומר אהא הרי זה נזיר או אהא נאה אע"ג דתרווייהו ידות נינהו משום דמפרשינן בתרי טעמי. ע"כ.
נזיק וכו'. כתב הר"ב לשונות גוים הם וכו'. לשון הרמב"ם שהעלגים מן האומות המשתתפין לישראל היו משבשין לשון נזיר על צד שינוי לשונם אח"כ נעתק זה אל ההמון ונפסד הלשון לפי דבורם עד שהיו אומרים בשביל נזיר נזיק כו' ע"כ. וה"ה לשאר כנויים כפי המקום וכפי הזמן כמו שכתבתי בריש נדרים משנה ב'. והתוספות כתבו דשלשה לשונות אלה. משבעים לשון הם ומשום דדמו טפי ללשון תורה מלשונות אחרים תני לה מתניתין דהוי נזיר נהי נמי דאין מתכוין. ובשאר לשונות צריך שיהא מכירם ומבינם ומתכוין לקבל עליו נזירות. ע"כ. ותימה דבלא כוונת הלב אין כאן נזירות כלל שהנזירות מכלל הנדרים הוא כדכתיב כי ידור נדר נדר ובעינן שיהיו פיו ולבו שוין וכדתנן במשנה ח' פ"ג דתרומות:
הריני כזה. פירש הר"ב ורומז לנזיר שכנגדו. גמרא. ולגופיה לא איצטריך דהא ברישא אפי' אומר אהא הרי זה נזיר אלא לדיוקא אצטריך טעמא דאמר כזה [הא] האומר הריני אפי' נזיר עובר לפניו לא מהני דטפי משמע אהא כזה מן הריני כי לא סיים כזה. תוספות. וראיה לדבריהם בריש פרק ג' ועיין שם:
הריני מסלסל וכו'. הני לאו ידות נזירות נינהו. דא"כ ליתנינהו לעיל בהדי ידות. אלא כיון דגמר דבורו. אלא שלא פירש להדיא אנזירות ואנן הוא דמפרשים דבוריה משמע דנזירות בא לומר כי אמר הני לשונות ותפס בשעריה. תוספות:
הריני מסלסל כו' הרי עלי לשלח פרע. כתב הר"ב וכולהו דוקא כשתופס בשערו. בגמ'. דאי לאו הכי מסלסל אימא תורה [שמקבל עליו ללמוד תורה] דכתיב (משלי ד') סלסלה ותרוממך. מכלכל אימא מיזן עניים כדכתיב (בראשית מ"ז) ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו. אבל בשלוח פרע לא מוקים לה בגמ' כשתופס בשערו ומסיק נמי דמשמעותיה גדול שער כדכתיב (שיר ד') שלחיך פרדס רמונים [)וכו' כדמתרגם] (ומתרגם) רב יוסף כד משקיין מיא לפירי ורבי. והרמב"ם בפירושו כתב וז"ל כששלח ידו בשער ראשו ואוחז בו ואמר הריני מסלסל הריני מכלכל חייב בנזירות. ע"כ. ובלשון חבורו פ"א מהלכות נזירות משמע דבעי אחיזת שער גם ללשון שלוח פרע:
(א) (על הברטנורא) וילפינן להו מקרא בריש פ"ק דנדרים:
(ב) (על הברטנורא) ומ"מ בעינן שיהא נזיר עובר לפניו דקבלה בלב אינה כלום דגבי נזיר כתיב כי יפליא שיפריש בפיו אבל כי נזיר עובר לפניו ופירש בשפתיו אהא ובלבו חשב להיות נזיר מחשבת הלב מהניא כאלו אמר בפיו אהא נזיר כזה שעובר לפניו. תוספ':
(ג) (על הברטנורא) דאל"ה דלמא אתנאה כו' קאמר. גמרא. ואפילו נזיר עובר לפניו. תוספ' ועתוי"ט:
(ד) (על הברטנורא) שהעלגים מן הכותים שהיו משתתפין לישראל היו משבשין לשון נזיר על צד שינוי לשונם, אח"כ נעתק זה אל ההמון ונפסד הלשון לפי דבורם. הר"מ. וה"ה לשאר כינויים כפי המקום וכפי הזמן, כמ"ש בפ"ק דנדרים מ"ב:
(ה) (על הברטנורא) גמרא ולגופיה לא איצטריך דהא ברישא אפילו היה אומר אהא ה"ז נזיר אלא לדיוקא איצטריך טעמא דאמר כזה הא האומר הריני. אפילו נזיר עובר לפניו לא מהני דטפי משמע אהא כזה מן הריני כי לא סיים כזה. תוספ'. וע"ל ריש פ"ד:
(ו) (על המשנה) מסלסל. הני לאו ידות נינהו, דא"כ ליתנינהו לעיל אלא כיון דגמר דבורו אלא שלא פירש להדיא אנזירות ואנן הוא דמפרשים דבוריה משמע דנזירות בא לומר כי אמר הני לשונות ותפס בשעריה. תוספ':
(ז) (על הברטנורא) דאל"ה מסלסל אימא שמקבל עליו ללמוד תורה דכתיב סלסלה ותרוממך מכלכל אימא למיזן עניים כדכתיב ויכלכל יוסף וגו'. גמרא. אבל בשלוח פרע לא אוקים לה בגמרא כשתופס בשערו ומביא קרא דמשמעותיה גדול שער דכתיב שלחיך פרדס רמונים. ובר"מ בחבורו משמע דבעי אחיזת שער גם לשלוח פרע:
בעה"י אשר שכינתו לציון עתיד להחזיר. נתחיל מסכת נזיר:
כל כנויי נזירות כנזירות: וכו' ביד עד סוף סי' ב' פ' שני דהל' נזיר סי' ה' ו' ז' ח' ט' ובפ"ג סימן י"ב י"ג י"ד ט"ו. ואיתה בפ"ק דקדושין דף ה' ותוס' פ' שבועות שתים (שבועות דף כ"ז.) ובגמ' פריך מכדי תנא בסדר נשים קאי מ"ט תני נזיר פי' דבסדר קדשים ה"ל למיתנייה שהוא הלכות קרבנות ומשני תנא אקרא קאי כי מצא בה ערות דבר וה"ק מי גרם לה לעבירה יין וקאמר כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. וכתב רש"י ז"ל ובדין הוא דה"ל למיתנייה בתר סוטה אלא איידי דתנא כתובות דעיקר סדר נשים ותנא ביה פ' המדיר תנא ליה לנדרים לבתר כתובות והדר תנא נזיר דמסמך ליה לקרא דכתיב לנדור נדר נזיר והדר תנא סוטה דאמר מר הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין כדאמרי' בפ"ק דסוטה בתי הרבה יין עושה. וכתבו תוס' ז"ל ולכך שנה נזיר בנשים שגם הוא הבועל נבדק כמו הנבעלת ובנדרים לא בעי מ"ט תנא בנשים משום דעיקר פרשת נדרים בפרשת אשה כתיב ולא ה"מ למימר ולשנויי הכא טעמא כדקאמר בריש סוטה כדפריך מכדי תנא מנזיר קסליק מ"ש דקתני סוטה ומשני התם דאיידי דתנא בכתובות פ' המדיר את אשתו תנא נמי נדרים ואיידי דתנא נדרים תנא נמי נזיר דדמיא ליה משום דלא מסתבר ליה דאגב נדרים לישבק לסדר קדשים שכולו קרבנות וראוי לשנות שם נזיר טפי ואדרבא אגביה ה"ל למיתני נדרים התם לכך צ"ל טעמא דתנא אקרא קאי. וקשה דלמה לו להאריך לשונו ולומר כל הרואה סוטה וכו' ומה ענין זה לזה לכן נ"ל דמאי דאמר תנא אקרא קאי אינו רוצה לומר לקרא דכתיב בפרשה אלא ר"ל אקרא קאי דמייתי בס"פ בתרא דגיטין דכתיב והיה אם לא תמצא חן וגומ' והשתא ניחא שפיר מאי דתנא נזיר בסדר נשים דמי גרם לעבירה יין וכו'. אבל מ"מ קשה אמאי תנא נזיר אצל סוטה היה לו לכותבו אחר גיטין ומש"ה קאמר דכל הרואה סוטה וכו' וגם זו עבירה ובטעמא דהכא לחוד לא סגי דא"כ ליתני סוטה ברישא והדר נזיר כסדר הפרשה לכך צריך טעמא דהתם דאגב המדיר תנא נדרים ואגב נדרים תנא נזיר והדר חוזר לסוטה שהוא עיקר מסדר נשים ע"כ:
האומר אהא: מתני' חסורי מחסרא וכו' וכבר הארכתי בזה בריש נדרים ע"ש. ואיתה בפ"ק דקדושין סוף דף ה'. האומר אהא וכו' והוא שנתכוון כדפירש ר"ע ז"ל. ובריש נדרים כתבתי דמקרא דכתיב לנדור נדר נזיר להזיר ילפינן דידות נזירות כנזירות:
או אהא נוה: שהיה תופס בשערו כלומר אהיה נאה במצוה התלויה בשיער כגון נזירות דאי לא תפיס בשערו אפילו כי נזיר עובר לפניו משתמע שפיר אהא נאה בשאר מצות ולעיל נמי באומר אהא ליכא לאוקומי בשתפס בשערו בלא נזיר עובר לפניו דלעולם משתמע שפיר אהא בתענית כי אין נזיר עובר לפניו אע"ג דתפיס בשערו והשתא אתי שפיר דמתני' פלגינהו בתרי באבי האומר אהא ה"ז נזיר או אהא נוה אע"ג דתרוייהו ידות נינהו משום דמפרשי בתרי טעמי תוס' ז"ל ומפ' בגמרא דדוקא לנזיר שנטמא קרי ליה ר' אלעזר הקפר חוטא דאיידי דבעי מיסתר ימים הראשונים ומיהדר מימני זימנא אחריתי אריכא ליה מילתא ואיידי דרבין עליו ימי טומאה מתחרט ונמצא מביא חולין לעזרה אבל נזיר טהור שייך שפיר לקרותו נאה במצות גדל פרע שער ראשו:
או אהא נוה נזיר: נ"ל לפרשו כמו הרי זה נזיר ה"ר יהוסף ז"ל:
נזיר נזיק: וכו' לפי שרצה לפרש כל הכנויין פתח ואמר נזיר הוא עיקר השם הכתוב בתורה תוס' ז"ל:
נזיק: וכו' אית דאמרי משום דכי מחקת לרגל דקו"ף דנזיק ודופן החי"ת דנזיח וגגו דפ"א דפזיח ודופן חי"ת שבו משוית ליה נזיר רש"י ז"ל:
הרי עלי לשלח פרע: יש להסתפק מלשון הרמב"ם ז"ל דבפ' א' מהלכות נזירות אי גם בהרי עלי לשלח פרע בעינן תפוס בשערו בסימן ו'. ובגמ' ואימא דשלוח לשון העברת שיער וגזיזה הוא כדכתיב ושולח מים על פני חוצות שמפנה המים ומעבירן ממקום למקום ומנא לך שהוא לשון גדול כמו שלחיך פרדס רמונים שפירושו גדוליך שגדלין יהיו בפרדס רמונים שצומח ומתגדל ומשני תנא פרע פרע יליף נזיר מכהן דכתיב ופרע לא ישלחו מה פרע דכתיב גבי כהן הדיוט לישנא דרבוי הוא עד שלשים יום דכתיב יהיה בגימטריא תלתין הוי אף פרע האמור גבי נזיר גדול שיער הוי עד שיבא לכלל פרע שהן שלשים יום א"נ ושולח מים נמי לשון רבוי הוא כדמתרגם רב יוסף כד משקין ליה מיא לארעא קא מרבי להו לפירי.
יכין
כל כנויי נזירות: עי' פתיחה ריש נדרים, דכנוי הוא [ביינאמע]. ויד, ר"ל שלא גמר דיבורו:
כנזירות: חסורי מחסרא וה"ק, כל כנויי וכו' וידות נזירות כנזירות. ואלו הן ידות, האומר וכו':
הרי זה נזיר: ודוקא בנזיר עובר לפניו, והתכוון זה להיות ג"כ נזיר, ואמר אהא, אעפ"י שלא פירש כוונתו:
או אהא נוה: ר"ל נאה בגידול שער. ומיירי בתופס בשערו והתכוון לנזירות בשעה שאמר כן, דאז הו"ל יד:
נזיר: אי מיירי באומר אהא נדר פשיטא דאל"כ נזירות היכא משכח"ל. ול"מ היה נ"ל דה"ק האומר אהא נוה נזיר, דסד"א וודאי לא לנזירות נתכוון, דכיון דקאמר מילת נזיר, אי לנזירות נתכוון הול"ל בקיצור אהא נזיר, אלא וודאי ה"ק אהא נאה כנזיר, להיות לי תלתלים גדולים, ולא לנדר התכוון כלל, קמ"ל. ועי' לקמן סי' ל"ז:
פזיח: כולהו כנויי נזירות הם בלשונות עמים, וה"ה כנוי שבלשון אחר:
הריני כזה: ורמז אז על נזיר:
הריני מסלסל: [קרויזענד] שע"י שיתארכו השערות, יעשו גלגלים [כך נ"ל, כמו מסלסל בשערך (בש"ס כאן) שלפע"ד סלסל הוא כמו תלתל, ע"ש קוצותיו תלתלים] [שיר ה']:
הריני מכלכל: מגדל שער:
הרי עלי לשלח פרע: לגדל שער שתלוי ופורח מבולבל סביב ראשו. דנזיר אסור לסרוק [כפ"ו מ"ג]. וכולהו מיירי בתופס בשערו בשעת דיבורו והתכוון לנזירות. והנך כולהו לאו ידות הן, דהרי גמר דבורו, רק שלא פירש יפה הנזירות:
הרי עלי צפורים: ב' תורים או ב' בני יונה, והן קרבן נזיר שנטמא וי"ל דה"ק אם אתטמא אהיה חייב בקרבנות אלה ממילא משתמע מזה שמתחייב א"ע בנזירות. ומיירי נמי בנזיר עובר לפניו, והוא התכוון בדיבורו לנזירות:
וחכמים אומרים אינו נזיר: מדלא הזכיר כלום מחיובי הנזיר בגופו מיהו חייב בצפרים ושניהן לעולת נדבה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
פירוש הרא"ש |
מאירי |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש