עיקר תוי"ט על נזיר א

משנה נזיר, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) וילפינן להו מקרא בריש פ"ק דנדרים:

(ב) (על הברטנורא) ומ"מ בעינן שיהא נזיר עובר לפניו דקבלה בלב אינה כלום דגבי נזיר כתיב כי יפליא שיפריש בפיו אבל כי נזיר עובר לפניו ופירש בשפתיו אהא ובלבו חשב להיות נזיר מחשבת הלב מהניא כאלו אמר בפיו אהא נזיר כזה שעובר לפניו. תוספ':

(ג) (על הברטנורא) דאל"ה דלמא אתנאה כו' קאמר. גמרא. ואפילו נזיר עובר לפניו. תוספ' ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) שהעלגים מן הכותים שהיו משתתפין לישראל היו משבשין לשון נזיר על צד שינוי לשונם, אח"כ נעתק זה אל ההמון ונפסד הלשון לפי דבורם. הר"מ. וה"ה לשאר כינויים כפי המקום וכפי הזמן, כמ"ש בפ"ק דנדרים מ"ב:

(ה) (על הברטנורא) גמרא ולגופיה לא איצטריך דהא ברישא אפילו היה אומר אהא ה"ז נזיר אלא לדיוקא איצטריך טעמא דאמר כזה הא האומר הריני. אפילו נזיר עובר לפניו לא מהני דטפי משמע אהא כזה מן הריני כי לא סיים כזה. תוספ'. וע"ל ריש פ"ד:

(ו) (על המשנה) מסלסל. הני לאו ידות נינהו, דא"כ ליתנינהו לעיל אלא כיון דגמר דבורו אלא שלא פירש להדיא אנזירות ואנן הוא דמפרשים דבוריה משמע דנזירות בא לומר כי אמר הני לשונות ותפס בשעריה. תוספ':

(ז) (על הברטנורא) דאל"ה מסלסל אימא שמקבל עליו ללמוד תורה דכתיב סלסלה ותרוממך מכלכל אימא למיזן עניים כדכתיב ויכלכל יוסף וגו'. גמרא. אבל בשלוח פרע לא אוקים לה בגמרא כשתופס בשערו ומביא קרא דמשמעותיה גדול שער דכתיב שלחיך פרדס רמונים. ובר"מ בחבורו משמע דבעי אחיזת שער גם לשלוח פרע:

(ב)

(ח) (על המשנה) הרי זה. גמרא, מאי טעמא, אמר קרא מיין ושכר יזיר, ופירש"י דמשמע דאפילו לא נזר אלא מיין לחודא הוי כנזיר מכולם:

(ט) (על המשנה) כשמשון. ופירש"י ותוספ' דכשאומר שמשון וא"נ שמשון בן מנוח לא סגי עד שיאמר עוד סימן אחד מג' סימנים כבעל דלילה כו', ואי אמר חד מהני ג' סימנים בלבד נמי סגי. ולהר"מ בכל חד סגי ואפילו אומר כשמשון בלבד. ומהר"ב בספ"ט מוכח דס"ל כדעת הר"מ. ועתוי"ט:

(י) (על המשנה) שמשון. כדתנן בסיפא שמותר להטמא למתים וכתב הר"מ ושאר התירו לו זה שהוא לא נדר בנזיר אבל המלאך אמר לאמו כי נזיר אלהים יהיה הנער. ענינו פרוש. ותימא דא"כ הריני כשמשון למה יהיה נזיר והרי אין נזיר עד שיתפוס בדבר הנדור כדתנן ריש פ"ב דנדרים והנזירות מכלל הנדרים הוא שני כי ידור נדר נזיר. תוי"ט. וע"ע:

(יא) (על המשנה) בתער. ולא לגמרי מאבשלום שלא גלח לגמרי שהרי נתלה בשערו. תוספ'. כלומר שהרי מעשה תלייתו סמוך למעשה גלוחו היה:

(יב) (על המשנה) ג' בהמות. בשעה שמיקל הלכה למשה מסיני ואסמכתא מאבשלום מדאמר אשלם נדרי. חטאת עולה ושלמים כנזיר טהור קרבן טומאה ב' תורים ואשם. תוספ':

(יג) (על המשנה) ואם נטמא כו'. לא אתא לאשמעינן אלא החלוקים שבין נזיר עולם לנזיר שמשון אבל ביין אסורים שניהם. ועתוי"ט:

(ג)

(יד) (על הברטנורא) וז"ל הר"מ וזה ענין מקובל. ואמנם סמך לזה ע"ד סימן:

(טו) (על הברטנורא) גמרא. ולא אמרינן דלהוי נזיר לעולם כמו במשנה דלקמן דאם הוא ר"ל כן הו"ל להזכיר מנין סוף העולם דיודע הוא שפיר דהעולם יש בו ת"ק שנה מהלך והול"ל ת"ק שנים ולפיכך אזלינן לקולא. וגדולה ר"ל טריחא עלי. וקטנה כלומר דלא טריחא. תוספ':

(טז) (על המשנה) אחת. צריכי דלא תימא דדי לנו מאותה שעה לעשותה יום ומצטרפין בהדי, שלשים יום ויהיה ל"א יום, קמ"ל כיון שיש להוסיף על דבורו מוסיף נזירות שלם. גמרא ותוספ':

(יז) (על המשנה) אחד ומחצה. ה"נ קירב נזיר אצל מחצה שלא היה יכול לקרב יותר דהריני נזיר מחצה לא משמע על מה מחצה. תוספ'. וצריכא, דלא תימא דשאני שעות דאין נודרים לשעות כו' אבל הכא דנחית לדוקא אימא לא לימני אלא מ"ה יום. גמרא ותוספ':

(יח) (על המשנה) שתים. דסמיך נזיר בדבורו אצל היום ואצל השעה. תוספ':

(יט) (על הברטנורא) דודאי חייל עליה ל"א יום דיום אחד מצטרף שפיר בהדי לשון יום למהוי נזיר כל ל"א יום. וה"ה אם אמר הריני נזיר שלשים ויום אחד דלא הוי נזיר אלא ל"א יום כיון שהפסיק בתיבת שלשים דארישא קאי אלא דנקט א' מן הדינין וממאי דסליק חילק דהיינו דקאמר הריני נזיר ושעה אחת. תוספ':

(ד)

(כ) (על המשנה) עולם. לפי ששערות ראשו מרובים משני חייו. רש"י:

(כא) (על הברטנורא) גמרא ופירש"י אבל מכאן ועד סוף עולם דלעיל א"נ עד מקום פלוני דלקמו אע"ג דכמה פרסאות איכא סדנא דארעא חד הוא. ועתוי"ט:

(ה)

(כב) (על המשנה) הבית. פירוש בית ריקנית או קופה ריקנית. תוספ':

(כג) (על המשנה) אם אמר כו'. אבל מסתמא לא משום שאינו במשמע הלשון כמו גבי מכאן ועד סוף העולם:

(כד) (על המשנה) חרדל. ובגמרא ואימא לחזייה כאלו היא מלאה קשואין ודלועין ולהוי ליה תקנתא כמספר הקשואין שמחזקת הקופה מי לא תנן ספק נזירות מותר, ומשני, התם לא נחית לנזירות הכא נחית לנזירות שאפילו תדייניה בקשואין הרי הוא נזיר עכ"פ וכיון דנחית לנזירות במאי לסלקה דדילמא כחרדל קיבל עליו. ופריך אכתי כשהשלים נזירות דקשואין הו"ל כלא נחית לנזירות. ומשני האי תנא בהא כרבי ס"ל דאם לא אמר הרי עלי נזירות כו' אינו מגלח אלא לי"ב חודש. וכלומר ושמא כחרדל קביל ונדון עד יום מותו נזירות חד וארוך וכפירש"י ותוספ' ול"ק הא לאחר יב"ח הוי כמסולק מנזירות דהא דמגלח ליב"ח. אינו אלא הקלת הכבדת השער בעלמא ולא גילוח ממש א"כ לית ליה תקנתא. נ"ל:

(כה) (על הברטנורא) דכרבי אתיא אבל לת"ק דהלכתא כוותיה לא הוי נזיר אלא לשון יום ולא יותר ומטעם שכתוב בסמוך וזה הו"ל להר"ב והר"מ לפרש. וצ"ע. ועתוי"ט:

(ו)

(כו) (על הברטנורא) גמרא דכיון שהחזיק בדרך מוכחא מילתא דאדעתא דלהוי נזיר כל זמן שיהא בדרך קאמר ועוד דכיון דהחזיק בדרך ליכא למימר דאריכא ליה מלתא מכאן ועד מקום פלוני דהא חזינן דלא אריכא ליה דרך דהחזיק בדרך כבר. רש"י. והתוספ' כתבו דמסתמא מפני אונסי הדרך קיבל עליו נזירות להנצל מסכנת הדרך לכך אומדין מהלך הימים עד מקום פלוני:

(ז)

(כז) (על הברטנורא) ומיהו פליגי תנא קמא ור"י את"ק דמשנה ד', דהתם דלא אמר כמנין ס"ל כרבי. ומה"ט אתיא משנה ה' כר"י דהכא, וא"כ קשה דהתם פסקו הר"מ והר"ב לא כרבי, ומשמע אלא כת"ק, והכא פסקו כר"י. וצ"ע: