משנה נזיר א ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק א · משנה ה | >>

הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופהכב, בודקין אותו, אם אמר אחת גדולה כג נזרתי – נזיר שלשים יום. ואם אמר סתם נזרתי – רואין את הקופה כאילו היא מלאה חרדלכד, ונזיר כל ימיו.

משנה מנוקדת

הֲרֵינִי נָזִיר מְלֹא הַבַּיִת אוֹ מְלֹא הַקֻּפָּה,

בּוֹדְקִין אוֹתוֹ:
אִם אָמַר אַחַת גְּדוֹלָה נָזַרְתִּי,
נָזִיר שְׁלשִׁים יוֹם;
וְאִם אָמַר סְתָם נָזַרְתִּי,
רוֹאִין אֶת הַקֻּפָּה כְּאִלּוּ הִיא מְלֵאָה חַרְדָּל,
וְנָזִיר כָּל יָמָיו:

נוסח הרמב"ם

הריני נזיר - מלוא הבית,

או מלוא הקופה - בודקין אותו.
אם אמר: אחת גדולה נזרתי,
נזיר שלשים יום.
ואם אמר: סתם נזרתי,
רואין את הקופה - כאילו היא מלאה חרדל,
ונזיר כל ימיו.

פירוש הרמב"ם

כבר נקדם לך שסתם נזירות שלשים יום אפילו כוון לזמן מרובה.

לפיכך כל זמן שאמר אני לא נתכוונתי שאהיה נזיר לעולם אבל נתכוונתי לזמן מרובה, אינו חייב אלא שלשים יום.

ואם אמר סתם נזרתי, ולא נתכוונתי שיהיה נזירות שיש לה גבול, וגם כן לא נתכוונתי שיהיה לעולם, הרי זה נזיר כל ימיו, ומגלח כל שנים עשר חדש:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אם אמר אחת גדולה נדרתי - נזירות אחת קבלתי ונראית לי גדולה כמלא הבית, נזיר ל' יום:

ואם אמר סתם נדרתי - ולא היה בלבי אלא כמו שידונו חכמים לשוני, הרי זה נזיר כל ימיו ומגלח כל י"ב חדש כה:

פירוש תוספות יום טוב

מלא הבית או מלא הקופה. פירוש בית רקנית או קופה רקנית. תוס':

אם אמר אחת גדולה כו'. אבל מסתמא לא משום שאינו במשמע הלשון. כמו גבי מכאן ועד סוף העולם:

ואם אמר סתם נזרתי. פירש הר"ב כמו שידונו חכמים וכו' וזה כפי' השני שכתב הרא"ש במשנה ד' פרק ב' דנדרים. ודלא כמ"ש הר"ב שם:

רואין את הקופה כאילו היא מלאה חרדל וכו'. ובגמ' ואימא לחזייה כאילו היא מלאה קישואין ודלועין וליהוי ליה תקנתא כמספר הקישואין שמחזקת הקופה או הבית [מי לא תנן במשנה י"ב פ"ד דטהרות דספק נזירות מותר] וכתבו התוס' דה"ה דה"מ למימר וליחזי כמאן דמלי בצק ולא נתכוין זה אלא לנזירות אחת. ומסקינן התם כלומר בההיא דטהרות דמיירי שאמר ע"מ שיהא בכרי זה מאה כור והלך ומצאו שנגנב או שנאבד כדפי' הר"ב שם. לא נחית ליה לנזירות כלל ומספיקא לא אמרינן ליה דליהוי נזיר כי היכי דלא לייתי חולין לעזרה לכי משלים נזירותיה דלכתחילה אינו מגלח אלא א"כ הקריב ג' קרבנותיו. ובחטאת אי אפשר לו להתנות שתהא נדבה. כ"כ הר"ן פרק ב' דנדרים דף י"ח. [והיינו נמי טעמא דבנדרים תנן במשנה ד' פ"ב. סתם נדרים להחמיר משום דאין חומרא בספיקתו יותר מבודאי ואילו בנזיר ספיקו חמור שאינו יכול להביא חולין לעזרה ולא יהא מותר מדין נזירתו] הכא נחית ליה לנזירות שאפי' מלאה קישואין א"נ בצק. נזירות חיילא עליה. וכיון דנחית לנזירות במאי לסלקה דדלמא כמלא חרדל קיבל עליו. והדר פריך דאכתי ליהוי ליה תקנתא דמכיון שהשלים נזירות קישואין אי נמי דבצק. ומייתי ליה קרבן הוי כמסולק ועומד דכלא נחית לנזירות דמיא. ומשני דהאי תנא סבירא ליה כרבי דמתניתין דלעיל שאין מגלח אחת לל' יום עד שיאמר הרי עלי נזירות כו' וכלומר ושמא כחרדל קבל עליה ונדון עד יום מותו נזירות חד וארוך. וכן פי' רש"י ותוס' ואע"ג דלר' נמי מגלח כל י"ב חדש כדין נזיר עולם וא"כ ליהוי ליה תקנתא בסוף י"ב חדש הא ליתא דהא דנזיר עולם מגלח לסוף י"ב חדש אינה אלא הקלת הכבדת השער בעלמא ולא גילוח ממש כמו שכתבתי לעיל בשם התוספות. וכיון שאין מגלח ממש. א"כ לית ליה תקנתא. כך נראה לי:

ונזיר כל ימיו. פי' הר"ב ומגלח כל י"ב חדש. וכך כתב הרמב"ם והדין עמהם כמו שכתבתי דמתני' סברה בהא כר' דאי לתנא קמא דרבי אינו נזיר כי אם שלשים יום בלבד ובתר תלתין יומין הוי ספק נזירות דמותר. ולפי שממ"ש למשנתינו בי"ב חדש שמעינן מינה דכרבי מוקים לה ולפיכך לא הוצרכו לפרש דלית הלכתא כמתני'. אבל קשה דאף ע"ג דשמעינן דלית הלכתא כמתני' מ"מ איכא למטעי ולמימר דנזיר עולם ומגלח כל שלשים יום וזה אינו אלא כמו שכתבתי שאין זה נזיר יותר משלשים יום. והוי ליה לפרש. ולא עוד אלא שראיתי להרמב"ם בפרק ג' מהלכות נזירות שפסק בדלעיל דלא כרבי. ובדהכא פסק דמגלח כל שנים עשר חדש. הא הוי כמזכי שטרא אבי תרי. וצ"ע שהראב"ד והכ"מ לא העירו בזה כלל. ועיין מ"ש בסוף פרקין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כב) (על המשנה) הבית. פירוש בית ריקנית או קופה ריקנית. תוספ':

(כג) (על המשנה) אם אמר כו'. אבל מסתמא לא משום שאינו במשמע הלשון כמו גבי מכאן ועד סוף העולם:

(כד) (על המשנה) חרדל. ובגמרא ואימא לחזייה כאלו היא מלאה קשואין ודלועין ולהוי ליה תקנתא כמספר הקשואין שמחזקת הקופה מי לא תנן ספק נזירות מותר, ומשני, התם לא נחית לנזירות הכא נחית לנזירות שאפילו תדייניה בקשואין הרי הוא נזיר עכ"פ וכיון דנחית לנזירות במאי לסלקה דדילמא כחרדל קיבל עליו. ופריך אכתי כשהשלים נזירות דקשואין הו"ל כלא נחית לנזירות. ומשני האי תנא בהא כרבי ס"ל דאם לא אמר הרי עלי נזירות כו' אינו מגלח אלא לי"ב חודש. וכלומר ושמא כחרדל קביל ונדון עד יום מותו נזירות חד וארוך וכפירש"י ותוספ' ול"ק הא לאחר יב"ח הוי כמסולק מנזירות דהא דמגלח ליב"ח. אינו אלא הקלת הכבדת השער בעלמא ולא גילוח ממש א"כ לית ליה תקנתא. נ"ל:

(כה) (על הברטנורא) דכרבי אתיא אבל לת"ק דהלכתא כוותיה לא הוי נזיר אלא לשון יום ולא יותר ומטעם שכתוב בסמוך וזה הו"ל להר"ב והר"מ לפרש. וצ"ע. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

סתם נזרתי:    עיין במה שכתבתי בשם הרא"ש ז"ל בפ' שני דנדרים סימן ד' גבי סתם נדרים:

רואין את הקופה כאילו היא מלאה חרדל:    דאמרינן כמנין גרעיני חרדל שבו קבל עליו ואין להם הפסקה כל ימיו ופירשו תוס' ז"ל מלא הבית או מלא הקופה פי' בית ריקם או קופה רקנית ולפיכך בודקין אותו ואם אמר אחת גדולה נזרתי נזיר שלשים יום דהא דקאמר מלא הבית ר"ל אריכא לי הא מילתא כמלא הבית ואינו נזיר אלא שלשים יום ואם אמר סתם נזרתי רואין את הקופה כאילו היא מלאה חרדל ונזיר כל ימיו לרבנן דמתני' דלעיל נזירות אחר נזירות ולרבי נזירות ארוך עכ"ל ז"ל. ובגמרא פריך ולחזייה כאילו היא מלאה קשואים ודלועין ותהוי ליה תקנתא אחר אותם עשרה אי שנים עשר דלועין שמחזיקה או תהוי כמאן דמליא בצק ויפטר בנזירות אחת ותירץ חזקיה דמתני' כר"ש דאמר ספק נזירות להחמיר בברייתא דמאה כור כתבתיה לקמן פ' שני סימן ח' ור' יוחנן מוקי לה אפילו כר' יהודה דאמר ספק נזירות להקל דהתם טעמא מאי אמר ר' יהודה ספק נזירות להקל דדילמא לא הוו ביה מאה כורין ולא נחית ליה לנזירות כלל ומספיקא לא אמרינן ליה דלהוי נזיר כי היכי דלא ליתי חולין בעזרה לכי מישלם נזירותו אבל הכא מ"מ הא נחית ליה לנזירות אי משום מלאה קשואים אי משום מלאה חרדל נזירות חיולא עליה ממה נפשך והאי דחזינן לקופה כאילו מלאה חרדל ולא חזינן כאילו מלאה קשואים ודלועין משום דר' יהודה ס"ל כרבי דאמר במתני' כי אמר הריני נזיר כשער ראשי אין זה מגלח אחת לשלשים יום משום דנזירות אריכתא קביל עילויה ואינו מגלח ומביא קרבן בסוף כל שלשים יום וכיון דההוא חד נזירות משיך כמלא הקופה לא מצית אמרת דליחזייה כאילו היא מלאה קשואים ולכי משלים נזירות כמנין קשואים שמחזקת לייתי קרבן דהואיל ועייל נפשיה לנזירות ואיכא למימר דחדא נזירות אריכתא כמנין חרדל קבל עליו לא מייתי קרבן מספיקא דדילמא פגע לאתויי חולין לעזרה והלכך לר' יהודה נמי לא מצי לסלוקי נפשיה מנזירות דלייתי קרבן ומש"ה לית ליה תקנתא ואע"ג דר' יהודה ס"ל כרבי כי אמר חרדל דחד נזירות קביל עליה פליג עליה גבי כמנין ימות החמה דלא בעינן שיאמר נזירות עלי ורבי ס"ל דאפילו כשאמר כמנין ימות החמה בעינן שיאמר נזירות עלי דתניא הריני נזיר כמנין ימות החמה מונה נזירות כמנין ימות החמה כימי הלבנה מונה כימי הלבנה רבי אומר עד שיאמר נזירות עלי כמנין ימות החמה וכמנין ימות הלבנה אבל אם לא אמר נזירות אלא הריני נזיר כמנין החמה חדא נזירות הוא דקביל עליה כמנין ימות החמה עד לעולם לשון אחר שס"ה פעמים שס"ה ימים:

תפארת ישראל

יכין

הריני נזיר מלא הבית:    ברמב"ם הגירסא מלא חבית [*) לפנינו גם ברמב"ם הגי' מלא הבית וכן הוא מוכרח מדלא נקט החבית בה"א כחברו הקופה.]:

אם אמר אחת גדולה נזרתי:    שגדולה עלי כבית או קופה מלא:

ואם אמר סתם נזרתי:    כפי שיפרשו חכמים דבורי:

ונזיר כל ימיו:    ואע"ג דספק נזירות להקל [כפ"ד דטהרות מי"ב] וה"נ נימא שמא קופה מלא גוף א' קאמר. ליתא, דזה דוקא באמר הריני נזיר בתנאי שיש כאן ק' גופים, וקודם שספרן נאבדו, דאז א"א שנאמר שיהיה נזיר ויביא קרבנותיו לבסוף, דהרי יש בהן חטאת שאינו בא בנדבה, ודלמא פחות מק' גופים היה ויביא חולין לעזרה. ומדלא יכול להביא קרבנותיו לבסוף, א"כ לא יהיה לו תקנה לעולם, מש"ה לא מחית נפשיה לספיקא. משא"כ הכא, הרי ע"כ מחית נפשיה לספק, דהרי עכ"פ נזירות קבל ע"ע, ובסוף ל' א"א שיגלח, דשמא במלאה חרדל נזר, והו"ל נזיר עולם [כמ"ד]. והאי תנא ס"ל כרבי שם, דכל שלא אמר "נזירות", בל"ר הו"ל כל ימיו נזירות א', ואסור לגלח סוף ל'. [ואילה"ק הרי עכ"פ מגלח כל סוף י"ב חודש [כמ"ב], וכשגילח סוף י"ב חודש הראשון, יצא מספיקו. י"ל דהאי גלוח אינו רק להקל השער, ולא גלוח גמור [כסי' כ'] אבל כיון שביום גלוחו בסוף י"ב חודש מביא ג' בהמות [כלעיל סי' כ"ב] א"כ קשה היאך יכול אח"כ בסוף י"ב חודש שנית לגלח ולהביא שוב ג' בהמות שמא כבר פסק נזירותו ומביא חולין לעזרה. אע"כ שנזירות עולם קיבל ע"ע ודו"ק]:

בועז

פירושים נוספים