לדלג לתוכן

משנה נדרים ה דפוסים

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | משנה נדרים ה דפוסים | >>

השותפין שנדרו הנאה זה מזה, אסורין ליכנס לחצר.

רבי אליעזר בן יעקב אומר: זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו.

ושניהם אסורים להעמיד שם ריחים ותנור ולגדל תרנגולים.


היה אחד מהם מודר הנאה מחברו, לא יכנס לחצר.

רבי אליעזר בן יעקב אומר: יכול הוא לומר לו, לתוך שלי אני נכנס ואיני נכנס לתוך שלך.

וכופין את הנודר למכור את חלקו.

היה אחד מן השוק מודר מאחד מהם הנאה, לא יכנס לחצר.

רבי אליעזר בן יעקב אומר: יכול הוא לומר לו, לתוך של חברך אני נכנס, ואיני נכנס לתוך שלך.

המודר הנאה מחברו, ויש לו מרחץ ובית הבד מושכרים בעיר,

אם יש לו בהן תפיסת יד, אסור.
אין לו בהן תפיסת יד, מותר.


האומר לחברו: קונם לביתך שאני נכנס ושדך שאני לוקח,

מת או שמכרו לאחר, מותר.

קונם לבית זה שאני נכנס, שדה זו שאני לוקח,

מת או שמכרו לאחר, אסור.

הריני עליך חרם, המודר אסור.

הרי את עלי חרם, הנודר אסור.
הריני עליך ואת עלי, שניהם אסורין.

ושניהם מותרין בדבר של עולי בבל,

ואסורין בדבר של אותה העיר.

ואיזהו דבר של עולי בבל?

כגון הר הבית והעזרות והבור שבאמצע הדרך.

ואיזהו דבר של אותה העיר?

כגון הרחבה והמרחץ, ובית הכנסת והתיבה והספרים.


והכותב חלקו לנשיא.

רבי יהודה אומר, אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט.
מה בין כותב לנשיא לכותב להדיוט?
שהכותב לנשיא אינו צריך לזכות.
וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה צריכין לזכות;
לא דברו בנשיא אלא בהוה.
רבי יהודה אומר: אין אנשי גליל צריכין לכתוב, שכבר כתבו אבותיהם על ידיהם.

המודר הנאה מחברו ואין לו מה יאכל, נותנו לאחר לשום מתנה, והלה מותר בה.

מעשה באחד בבית חורון שהיה אביו מודר הימנו הנאה,

והיה משיא את בנו,
ואמר לחברו:
חצר וסעודה נתונים לך במתנה,
ואינן לפניך אלא כדי שיבוא אבא ויאכל עמנו בסעודה.
אמר לו: אם שלי הם, הרי הם מוקדשין לשמים.
אמר לו: לא נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים. [נ"א: נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים?]
אמר לו: לא נתת לי את שלך, אלא שתהא אתה ואביך אוכלים ושותים ומתרצים זה לזה, ויהא עוון תלוי בראשו.

וכשבא דבר לפני חכמים, אמרו: [נ"א: אמרו חכמים:] כל מתנה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת [נ"א: מוקדשת], אינה מתנה.

<< | משנה נדרים ה דפוסים | >>